בסדר.
בסדר גמור.
כפשוטו.
גמור.
בלי טעם.
בלי רצון.
יבש כזה.
רק לשרוד.
וגם זה בכאב.
בקושי.
וסבל.
שנראה כאילו לא ייגמר.
הייתכן?.
בסדר.
בסדר גמור.
כפשוטו.
גמור.
בלי טעם.
בלי רצון.
יבש כזה.
רק לשרוד.
וגם זה בכאב.
בקושי.
וסבל.
שנראה כאילו לא ייגמר.
הייתכן?.
נשמה שלי.
הלוואי והיו לי מילים.
הלוואי על כולנו.
הלוואי..הלווואי שהכל אמת
הלוואי שאני צינור ראוי בעולם הזה להעביר את שפע האור שלך
הלוואי שאני בדרך המדוייקת
הלוואי שאני מקבלת החלטות נכונות
הלוואי שהטוהר שלי כבר לא כ"כ מכוסה
הלוואי שטוב..שבאמת טוב לי
הלוואי שאני ראויה שתאהב אותי ככה ה'
מושכני אחריך נרוצה
אולי תתייגי אותי כשאת מחברת תפילות כאלה? לא באמת צריכה
אבל מתי את מוציאה את 'ליקוטי תפילות' שלך?
זה מדהים.
גם אני רוצה לדבר ככה עם ה'
והולך להזדהות עם זה הרבה מאוד בחודשים+ הקרובים.
אני צריכה היום המוןהמון תפילות.
לעזאזל.
אין לי כוחות לזה.
יהיה טוב?
באמת?
אז אולי אפשר כבר להרגיש אותו?
מבטיחה שאני רוצה.
הכי רוצה שיש.
הסוף לי.
הלוואי שזה יצא לפועל. אבל לא.לא כדאי לבקש.
כל מה שאני מבקשת לא מתקיים. עדיף לקוות בשקט ולהנמיך ציפיות. ולא לדבר עם אלוהים בכלל. יותר בטוח.
אין לי מושג.
באמת הכי קל להגיד.
וכל השנים אני אשאר עם התווית שצמודה לעורף
ועליה כתוב "מחפשת".
אני לא באמת יחפש.
סתם ישב בכלום עם הכלום ועם הכלום השני
אולי טיפה נרים את הגב מהמשענת להציץ למקום אחר.
או שבעצם יותר מתאים לי לקפוץ ממקום למקום
בלי סיבה
לעבור בכל מקום בלי להתכוון להישאר
עוד לפני שאני יכנס אני יצא
ויהנהן לכולם בראש להראות הקשבה
כי אם לא נקשיב איך נדע
וכמובן עד התחנה הבאה הכל יתפזר.
אני כבר לא יודעת מה יותר גרוע.
לא דבר שאני אוהב לעשות או עושה בדרך כלל, אבל הפעם זה פשוט צעק לי.
כשאתה עומד לסיים את זה.
ומתחשק לך להקיא רק מהמחשבה הזאת.
כשהמילים "להתחיל הכל מהתחלה" משמשות לקונוטציה שלילית.
כשאני פשוט לא יוכל לדמיין את זה.
כשהתקווה שהייתה נגוזה.
כשאין אופטימיות ופתאום אני מרגיש באוויר.
כל הסדר שהיה לי נעלם ואני מתפזר.
לחתיכות.
אפילו חתיכות אין. אני פשוט מתאיין.
וחשש מתגנב. ללב.
איזה מתגנב? פורץ לאור יום. חודר.
דר. קונה שביתה בתוכי.
משבית.
כשרוצים להרגיש.
ומרגישים רע.
כשאני רוצה לדעת מה הקב"ה חושב על זה
והוא לא אומר לי.
אפילו לא רומז.
מתי אדע לבחור נכון.
לב-חור. חור בלב.
שריטה בלב.
שריטה?
חח אני צריך מישהי עם שריטה.
איזה תנאי מטומטם (סליחה על המילים בכל זאת בן ישיבה)
ואני? אנא אני בא.
אנא אנחנו. איך התבלבלנו.
איך מתחילים מחדש?
ואיפה האמונה? דווקא יש. אבל כח. אין.
נ"ב מזעזעת זו מילה מוגזמת מדי.
אני לא אוהב אותה
אבל זה מה שיצא.
אפשר להגיב (כמעט) תמיד
אני רוצה (ולא רוצה) להושיב אותה ליד המחשב.
לכאן. כן לכאן. לפורומים האלה. נגיד.
להראות לה שאני פצלש.
להראות לה אותי האמיתי ואותי האמיתי עוד יותר.
את הלב שלי הכתוב.
כשאני כותב בידיעה שרק אחד רואה.
בלי לחשוב יותר מדי.
כי זורם זה הכי אמיתי.
שהחיים האלה הם גם ככה לא פה כדי שנסבול.
שהכל (כמעט) זה הצגה.
ולכן אני ככה.
"rankRuehl;">אלא עושה האמת מפני שהוא אמת" (הלכות תשובה לרמב"ם)
זה גם קצת התעללות. היא תפחד.
מי אתה?
אז ככה אתה חי?
למה אתה מראה לי את זה בכלל, אם אתה...?
אתה לא נורמלי.
כולנו לא נורמלים. אענה לה
אם היא תעז היא תאמר לי שאני צריך טיפול.
אם לא, היא רק תחשוב את זה.
למרות שזה מחוץ לעולם המושגים שלה.
וחבל. כי לא צריך כל כך להיבהל.
זה שיש בי גם תחושות כאלה לא אומר ש...
הכל מה'.
לא יקרה
אוקיי.
דברים באמת זזים.
היא אמרה לי עליה
וזה באמת הכי הגיוני
אבל למה אני כ"כ מפחדת.
בראשון נדבר איתה?
אולי.
כן. כן טיפשה.
אני כן רוצה את זה.
אולי.
בפנים בפנים.
אם נתחיל זה רביעי לא הזה, הבא.
הצילו.
בסוף הפחד יהרוג אותי.
אני רוצה שיבטיחו לי שיהיה טוב.
ושאני אאמין לזה.
אני רוצה חיבוק.
ומילים מרגיעות ושקטות.
אני רוצה שהיא תהיה לידי אבל אני לא באמת רוצה את זה.
אני רוצה להבין פה משהו.
אני רוצה שיהיה טוב.
מותר לי?
אולי.
אני פשוט בנאדם מגעיל.
איך אנשים מתקרבים אליי בכלל.
(אין לי כח ללכת אליה בשבת.
אופ.
מגעילה אני.
די. מטומטמת.)
אני רוצה שקט.
וחיבוק.
היא שלחה לי הודעה.
זה אומר שהיא חושבת עליי.
זה טוב?
כבר לא יודעת.
היא מתוקה כל כך.
אבל.
פתאום איכשהו המצב הוא שהיא יודעת יותר מכולם.
וגם על זה.
היא יודעת שקרה משהו, היא לא יודעת מהו.
אבל היא יודעת שזה קשור לנושא ההוא.
וזה המון.
אני לא יודעת אם זה היה טוב לדבר איתה על זה.
אופ.
זה באמת הציף ממש ממש.
אני כבר לא יודעת מה קורה.
מה קורה פה
מה קורה לי.
מה לעזאזל.
אני צריכה לישוןןן.
אין לי כח.
תן לי כח..?