שרשור חדש
||שפיות
אמר רבי יוחנן: יעקב אבינו לא מת. אמר לו רבי אבהו וכי לחינם חנטו החונטים וקברו הקוברים?
מה זרעו בחיים אף הוא בחיים
יש אימרא של רבי יוחנן שטוען שיעקב אבינו לא באמת מת. שואלים למה הכוונה, מה זאת אומרת לא באמת מת? כתוב שהוא נפטר במפורש בפרשה. ואז יש את המשפט הזה מה זרעו בחיים אף הוא בחיים. רבי יוחנן אומר שיעקב אבינו, בניגוד לאברהם למשל שילד גם את ישמעאל ויצחק שהוליד גם את עשיו, עם ישראל הוא זרע בלעדי של יעקב. וכשאומרים, מה זרעו של יעקב בחיים, אף הוא בחיים מתכוונים למשמעות של יעקב בתוכנו. יעקב שנקרא גם ישראל מסמל את הרוח, את הקשר, את הצמא הנפשי שיש לעם שלנו לקשר עם הקבה. לא משנה כמה אנחנו רחוקים, כמה אנחנו עוצמים עיניים, הרוח של יעקב שהוא האבא של כל אחד ואחד מהעם הזה מסתובבת בתוכנו. חוט מקשר של כל פרט בעם הזה, לא משנה איפה הוא ומה הוא עושה. אם נצליח לשים את הדברים התפלים בצד, בפרופורציות, ולהתמקד בדברים החשובים, ברוח שפועמת בנו, נצליח להרגיש חלק מהדבר הזה שקוראים לו ישראל. כשאומרים מה זרעו בחיים אף הוא בחיים מתכוונים לזה שאם אנחנו, כעם וכיחידים, נותנים מקום לרוח של יעקב ולמה שהיא מסמלת, הוא חי בתוכנו
זה מוזראודה ה'

פתאום זה כבר לא מעניין אותי,

זה לא שלא אכפת לי ואני ימשיך להתפלל על זה כל יום.

אבל אם הם רוצים שיהנו, נכון קצת מסקרן ומעניין

אבל לא נורא פתאום כל הדברים האלה נראים קטנים

במיוחד אחרי שמבינים שהחיים כאלה שבריריים וחלשים

אתה,בא לי לדבר איתך מתישהו ע לכמה דבריםאוהב אותך ה

ומה שכתבת הזכיר לי משהוא ועשה לי משהו

ועזר טיפה

 

אני תמיד רוצהאודה ה'אחרונה


אבאלה אבאלה אבאלה.לעבדך באמת!
די
די די
די.

לא לפחד
לא לפחד כלל

והעיקר והעיקר
לא
לפחד כלל.

טאטע בבקשה ממך.
אסור לפחד. בבקשה ממך מוח אנושי, בבקשה ממך תבין שאסור לפחד.לעבדך באמת!
הצילו. אבא... אני צריכה שתחזיק לי את היד,לעבדך באמת!
ותאמר,
יהיה לך טוב ילדה.

שיהיה לי טוב.
הלב שלי.לעבדך באמת!אחרונה
אבא...מתגעגעת...

אני צריכה אמת

אני מתחננת שתבהיר לי אותה

לפעמים אני ככ עסוקה בחיפוש

שאני מתעוורת ממנו ולא רואה

שהאמת מולי

 

 

תן לי כח להבין אותה

ליישם אותה

תרפא את הלב שיכאב כשיפגוש באמת הזאת

 

 

תעטוף אותי באהבה ה'..כי האמת הזאת כואבת

..ימ''ל

כולם עם הראש בטלפון, יש מעלינו קשת 

עוד רגע מהמם לעדשה המטושטשת
לרשת, מהר לפני שמישהו יקדים 

עם פילטר של ולנסיה, לשקר קצת בצבעים
היום המציאות זה רק עניין של זווית

יפו מצטלמת כמו ריביירה צרפתית
תמונה בגופיות, להבליט יותר הרגש

החיים בתוך במשקפי שמש


איזה יום יפה יש לכולם, איזה יום יפה אצל כולם
ורק אצלי יורד גשם גשם גשם, בכל מקום יורד גשם גשם גשם
רוב היום, שבר בענן שלי, ואני נרטב לי בשקט, שקט

 

אז תנו לי פוזה על הנוף סוף!  פוזה חוף נוף

כמובן עם כוס שמפניה להגביר קצת את הבלוף
וככה חוויה פשוטה הופכת אופרציה 

עשרים דקות לבחור חיוך מתאים (איזה באסה!)
בשביל אושר מדומה שווה להתעכב

אומרים שזה יביא לך עוקב ועוד עוקב
במציאות שכזו כל העצב נעלם

אם תערוך נכון זה יראה מושלם

 

איזה יום יפה יש לכולם, איזה יום יפה אצל כולם
ורק אצלי יורד גשם גשם גשם, בכל מקום יורד גשם גשם גשם
רוב היום, שבר בענן שלי, ואני נרטב לי בשקט, שקט


איך זה שכולם חיים בתוך גן עדן ואצלי יש נזילות מהתקרה על הבטן
גשם גשם ורק אני נרטב, חצי עולם שוכב על בטן גב
יש כל כך הרבה תמונות באטמוספירה 

צריך ללמוד לצלם בשביל להתניע ת׳קריירה
בעולם בו האושר כל הזמן מוצג מולי, למה יש תמיד ענן איתי
איזה יום יפה יש לכולם… איזה יום יפה יש לכולם!

 

אז למה רק אצלי גשם גשם גשם, בכל מקום גשם גשם גשם

רוב היום, שבר בענן שלי, ואני נרטב לי בשקר, שקר

___דשא סינטטי

פשוט

 

 

לפעמים אין מה להגיד.

את חושבת שהגעת לשלב הכי רע שאפשרמפורקת.
ומגגלה שיש הרבה יותר רע מזה.











אין לי איפה לישון בלילה.
לא חיבקו אותי כבר יותר מידי זמן.
אף אחד לא זוכר שאני קיימת.
אפילו אני שונאת את עצמי, ליותר רע מזה באמת יהיה קשה להגיע. אין אף אחד שאוהב אותי באמת. אפילו לא אני.




אם יש איזשהו סיכוי שהתגובה שלכם תעצבן אותי, אל תגיבו. פשוט אל.
אממ, אפשר להזמין אותך לכוס קפה?לעבדך באמת!אחרונה
או לאיזו שבת חורפית?
שהי יעזור להם דחוף .גלים.
קצת בגרות לא תזיק במקרה הזה.
♪♪שעות של אמת.

אני חושבת שלא נתתי אישור כלשהו להפוך אותי לילדת כאפות של הבית.

כן, אבא ואמא, אני אחזיר כמה שרק מתחשק לי.

אין לו שום זכות להרביץ לי עם חגורה ולעשות לי סימנים ברגל. 

מפגרים. שילכו לעזאזל. אני אברח ושיקפצו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

(קשה לי.)

♪♪שעות של אמת.

שיחה איתה על התמכרות וזה עשה לי בוקס בבטן כל כך חזק.

"אנחנו מכורים ללנשום". סתומה.

מבחינה מסויימת טוב לי שם, אבל כשאני תופסת את עצמי לרגע יש אלף האשמות.

ולמה אני לא מספיק חזקה כדי לזרוק הכל.

 

היא אמרה לה שאני לא אוכלת כמעט ולמה לעזאזל היא עשתה את זה.

ושיחה איתם ועם היועצת ואיתה על מה עושים איתי.

לא עושים איתי כלום, בסדר? אני רוצה להישאר במיטה ולא לעשות כלום כל היום.

אבל מפגרת, את יודעת שזה לא טוב לך. אז למה למה למה.

למה בכח אני נשארת שם. כלומר, לא בכח, פשוט אני לא מצליחה לצאת.

אולי אני לא מנסה מספיק? אולי. אבל אין לי כוחות כדי לנסות עוד.

שפיות. שפיות.

ולנשום.

יש למה בכלל?

 

אני חושבת על זה ממש.

זה מערבל לי את הבטן ומקפיץ לי את הדופק.

זה יהיה הדבר הכי נכון, ובכל זאת כנראה שלא אעשה את זה.

╣╠╡╞מחפשת^

 

 

 

 

אז בסוף, הוא הגיע

בצעדים מהוסים, נמרצים

 ומבט נבוך.  יציב

הופיע

בלי מילים

ועם הרבה מהן

מכוער

מלא בחן.

מתיישב בשקט,

חלק מהכל

מכלום

 

בכל פעם שעצמי אינו

והוא נוטה להסתתר, לעיתים קרובות יותר

הביטחון גם הוא הולך

לארץ האני הנעלם.

נראלי שיש שם כמה ממני,

גוויות של אנשה מחפשת באלפי וריאציות

 

שינוי

ויארצייט של שנתיים

כמעט

אני שונאת שינויים

חלק מהם.

 

בתוכי

טווה חוטים, רוקם

תמונת חיים חדשה

שונה

מזו שדמיינתי

 

איך הוא מגיע

הופך סדרי עולם

ולקרוא בראשית מהסוף

 

שונאת שינויים

חלק מהם.

 

הוא צודק

תמיד

מין אינטגרציה של המידע בתוכי

ערבול של התת והמודע

פרוסות דקות של שכל

 

העולם השתנה,

עבר זעזוע

בעדינות, בנחישות.

כמו כל דבר טוב ורע כאן

 

מותר לגמגמגמגם

אני משנננת

הפרעת שטף

נורמלית או לא

אפאזית ברוקה אולי.

ולוגוריאה

 

אוהבת

פוחדת

רוצה,

רצה

בורחת.

 

 

השתנתי בסוף

סבבה עם זה

 

בוא קח אותי מהמשרד הראשי, הלכתי לאיבוד.סערה
מה עושים עם געגוע צורב?סערהאחרונה
חח זה מצחיק שזה אשכרה מסקרן ומעניין אנשיםמתגעגעת...
והיה לי כזה טוב לספר לה עלזה אתמול.. היא התרגשה ברמות. שניינו בכינו. חצי שעה היא ניסתה להסביר לי כמה רואים שזה שונה מהקודם. שזה טוב גם אם יש פאשלות. המקור של זה טוב ואמיתי.. "יש לך אור עצום בעיניים כשאת מדברת עלזה. תחיה את יודעת שככ הרבה זמן לא ראינו אותך ככה? מוארת? שמחה וקלילה? רואים שטוב לך ילדה כל הטוב שבך פשוט נשפך החוצה תראי מה קורה לך".. היא אמרה אתזה בדמעות הנסיכה הזאת ולי מזמן נפתחו הברזים.. אור של אמת
אז גם אם זה מחוספס קצת ויש פישוליםמתגעגעת...אחרונה
הלוואי שהסוף יהיה טהור...


בנתיים.. ה' פשוט מרעיף אהבה..שפע של אור





ואם יש סקרנים- אין צורך לדעת הכל.. תאמינו לי תתפללו פשוט.. שנצליח להיצמד תמיד לאמת ונזכה לעשות נחת רוח להוא שם למעלה שבטח נקרע מצחוק לפעמים..
כמעט..צלילי השקט
מעבר לפילוסופיה השנונה של האי וודאות,
לפעמים אנשים לא מכילים את מי שהם כמו שהם, לא לוקחים אחריות על עצמם כי הם מפחדים מהאשמה העצמית, מרגשות ניכור עצמיים, משנאה עצמית ואי הכלה.
אז כדי לא להתמודד עם עצמם - הם בורחים למה שהם לא, לחיים אובססיבים בעבר קדום, או בפנטזיה של עתיד רחוק.
ולפעמים - אפילו למקום בלי עבר בלי הווה ובלי עתיד. מקום שהשקט הוא רעש כל כך חזק שלא שומעים את העצמי.
- הרי בנינו - מה שהאדם חווה זה (רק) מה שקיים בשבילו.

(היתי)

אאאאאאעעעעעההההההההעיקר התשובה
רק תחבק אותי חזק עוד פעםסביון
אז טוב, אני כן מתגעגעת לפעםפסידונית
וואו החיים שלי מצומצמים
אני רוצה מישהו לדבר איתו
חיים מצומצמים או ממוקדים?משה
אז זה טוב..רק סוגר קצתמשה
לאלאלאפסידוניתאחרונה
עוד יוםהמצפה...
של ריק שמנסה למלא
בעצם
שהוא חלול, ונטול
עצמיותו הוא.
נישיון מארץ הנשייה
ולבד.
וחלום ושבר
ולבד.

להסתכל לחיים עמוק בעיניים
ולהתפורר מכל סנטימטר
שיורדים לעומקם.
עם כל צעד בתוך זה העולם
משהו מאבד את אחיזתו ומקומו
בחיי שלי.

בקע שנסדק בקליפתי
חשף זוג רוטט
קמוט
של כנפי בוסר.

וקו מסולסל ודקיק של תו
נמתח על שורות
שנצבטו בלאט
מהדהדות את צליליו.

שקט.



ואולי ...המצפה...
לשאת מבט אל על
לחפש רמזי תכלת
בעפעפיה הכבדים
המאדימים של חמה
בשעת שקיעתה.

ללקט רסיסי ריסיה
הנופלים מבכיה
נטול הדמעות.

לשלוח עימה ברכה
לעולם הבא
אליו פניה היא מזריחה.

לבדיותהמצפה...
זה דבר איום ונורא.

לעמוד לבד מול חומות שותקות.

להחזיק פטיש ביד.

מהלומה.

ריסוק.

שברי רסיסים
דומעים
מדממים

והד מבפנים.

הד השתיקה שצורח את תמצית חייו
שנאלמה.

משהו מתעגל כלפי מעלה
נדמה שאלו קצות השפה
אך העיניים,
הן ...
הן כבו מזמן.

אש אחרת ניצתה בהן.
זרה.
קרה.


עוד מהלומה.



וכאבהמצפה...
כזה מהסוג שלא רוצים להתקל בו בסמטה חשוכה לבד.
ומילים,
עפות
מרחפות מסביב
מחד מושכות אליהן,
מאידך דוקרות בקוציהן,
פוצעות את הנכרך ונסבך בענפיהן
יורדות לעומק תהומות הנפש בשורשיהן
יונקות מאדמתה את טיפות חייה שעוד נוטפות ...

ורצוןהמצפה...
לטיפת אור
למישהו שיזכור
לנפש אליה יקל לחבור

ואת...

נטולת בית מסתור
לשעות חושך וכפור
נשאבת לבור
שחור משחור



ועכשיו הגיע תור
למסור
לשבור
לנבור

במרתפיה
שאולי יבוא יום
ויטפו מור.







יש אנשים מהממיםהמצפה...
ומשמחים בעולם.
בעצם היותם.

הם עצמם.

זהו
ויש שלא.המצפה...
ויש בית בלי קירות
שמאבד את שמו
ומהותו
כמקום חם.

הופך בית-
כלא
לנפשות
לדעות
ליצירה
לשמחה
להוויה
עושה בהן כבתוך שלו
מניח כל אחד במקום הנראה
ל(עניות)דעתו.
מי בצינוק מחניק
ומי חשוף לכפור.

בלי שייכות.
ועם הרבה כלום.

פעם היה לי בית-
אלו קירותיו
(שאינם מגינים מפני צינה וקרה)
וזו תקרתו
(שאיננה גג מפני חמתו...)
וזה בוהק האור
הבוקע
ממסכו.

ויש אנשיםהמצפה...
שחושבים שאת טיפשה.
משקרים במצח נחושה.

גם כשעוד היו שם שיקרו.
עכשיו הם חושבים שאת לא יודעת.
שזה היה עלייך.
כל הזמן, לא רק היום.

אבל יודעים מה?
לא אכפת לי מה הם אומרים!!!
אני מי שאני וטוב לי עם זה, טוב לי עם מי שאני ומה שהעולם רואה, עבדתי המון והשקעתי הרבה כדי להיות מי ומה שאני עכשיו.
ותגובה או אי תגובה הן לא מה שישבור אותי.

|לוחץ על מחק|

|חצי לב מתפוצץ|

|החצי השני נדם|


ולחץהמצפה...
לחץ לחץ לחץ לחץ לחץץץץץץץץץץ!!!
הבטן מתהפכת מלחץ אטומי.
ויש ...המצפה...אחרונה
אנשים שהשתיקה יפה לתיאורם.

| מפוצץ את היקום כולו למשמע שמם ולמעבר מחשבה בלב אודותם |
שקטהמצפה...
מבקשת שקט.

רק מתקרבת לקו הגבול הזה שוב
וכמו מתעוררים בתוך ראשי
פועלים קטנים עם מכושי אש
ופטישי צרחות
ומתחילים להלום בקרקע הברזל.

חריקות אימים.
בערה מתגברת.

ואני רוצה רק
קצת
שקט.


..מחפשת^

למה 

אנשים 

צריכים לסבול מטעויות שלי

?

 

 

ולא, זה לא עוזר

שאני סובלת מטעויות של אחרים

אם לא תהיו תלויים בזה בזהמשהאחרונה
תהיו תלויים זה לצד זה.
~~מלכות דקדושה

אותם ניסיונות ימשיכו להגיע אלינו שוב ושוב, עד שנמצא את הפתרון העמוק והאמתי ביותר עבורם.

מצבים מעין אלו החוזרים על עצמם מקורם בניסיון של כוח הריפוי שטבע בנו הבורא להביא אותנו לסגור מעגלים בלתי פתורים בחיינו. הקב"ה אינו מוותר על אף אחד מאיתנו, ולא יניח לנו עד שנזכה לממש את כל הטוב הטמון בנו.

~~מלכות דקדושהאחרונה

"להביט" אין פירושו תכף ומיד להיות שם. להביט פירושו לדעת שהאמת לאמתה קיימת, אמתית ושייכת לנו. שהאפשרות לחיות חיים של שמחה, הארה רוחנית וחיבור מתמיד לבורא כל העולמות, הולמת אותנו ואת פנימיותנו, ושאין זו מטרה בלתי אפשרית.

שאנו יכולים ומיועדים לחיות חיים של אמונה והגשמה עצמית, חיים של מימוש כוחותינו הרוחניים והיצירתיים, כי הרי אנו מביטים אל האמת לאמתה.

אמנם מביטים מרחוק, אך עצם ההבטה היא כבר התחלה של קשר.

)#(),,,,,,,,

מתקפלת לתוכי כמו עובר. כמו פרח לילה נסגר כשהעלטה נוגסת ברקיע.

אוטמת את הלב הלא חסין שלי. ועדיין נפגעת.

שוב הוא נפער, כמו אדיוט. וחסר לי נורא.

הבדידות המטומטמת, יש כל כך הרבה אנשים שמחבקים אותי ואני לבד.

כמה שנים עוד יש לי פה, אה?!?

 

פףףףףף

 

אני כל כך גאה בעצמי.

כוס עאמק.

איזה כוכב נתפס לי בחולצה כשעפתי באיזה טריפ, ונכנסת להזיה. ועכשיו הוא לא יורד ממני ומאיר את מה שצריך להיות חשוך.

הנורות בעיניים שלי לא נשרפות, לעזאזל.

תמיד באים אלי ואומרים, איך את ככה, כל היום מחייכת, עם אור בעיניים, זה נהדר. אל תפסיקי. 

ואני רק מחייכת. במקום לצרוח.

זה לא אור זה. זה בערה.

ששורפת אותי. כיסיתי היום אשה שמתה. הורדתי לה את השעון, כי לה

השעות גמרו את הסיפור.

אני לא לובשת שעון מלכתחילה, הסיפור שלי מורכב מדי, בשביל פטפוטי שעונים.

אז נשרו לי הריסים היום, לא נורא.

וקיבינימט הדמעות האלה, שלא נגמרות.

...יש ויש...אחרונה

גאה בך אחותי.

 

על היכולת לחייך ולהאיר פנים.

גם כשזה לא בדיוק את.

את לא יודעת מה זה עושה לאנשים... 

החיוך הזה שלך הוא---- משהו מיוחד.

 

המבט המשתתף הזה בעיניים שלך... הוא נדיר.

 

בדירת שני חדרים וחדר.לעבדך באמת!
גר שותף עלום.
בדירת שני חדרים וחדר,
נרצח היקום.

מישהו שמע אותה בכלל צורחת?
הו, ילדי התם.

מישהו ראה את דמי ימיה אוזלים, נוזלים אי שם?
ובגוף הזה,
שם אין כבוד.

חולל מזבח, מקדש, מקום.
והעולם ישתוק לזה,
לאותו רוצח.
והעולם יטאטא את זה,
תחת לשטיח.

ורק היא,
תתמכר לחושך שהוא הביא עימו,
האיש המושחת.

ורק היא תיפול ממנו לבאר מוחשך.

ובלילה,
לפני שנרדמנו,
הסתכלתי עליה וחיבקתי.

המילים,
לא היו לי.

אבל.
את לא אשמה.

כן.
הוא אנס אותך.
אל תקראו את זה.לעבדך באמת!









..מלכות דקדושה

(קראתי.

הצילו.)

...יש ויש...אחרונה

קראתי.

 

וואו, זה... עצוב.

 

מפחיד!