שרשור חדש
*&*עובד על זה

התלות הופכת טוב לרע,

טהור לטמא,

רוגע למתח.

ואם התכתבות טריוויאלית 

אצל כולם רגילה

אצלי היא מלאת שאלות:

אולי אין לו כוח עכשיו?

אולי הוא ממהר?

אולי הוא עסוק?

אולי בכלל לא בא לו לדבר?

אולי אני מעמיס עליו?

אולי אני עכשיו לא בא לו בטוב?

אולי זה נגמר?

 

וכל כך הרבה שאלות,

דימיוניות,

תוקפות אותי,

נלחמות בי,

חודרות לתוכי.

לא מרפות,

לא משחררות.

 

והלוואי, 

אתם יודעים מה,

הלוואי.

הלוואי והייתי מצליח לשמור על חבר בתור חבר,

לשמור אותו שם,

תחת הכותרת 'חבר'.

לשמור עליו שם,

חזק וטוב כמה שבא לי.

וליד זה,

אולי מעל, 

אולי מתחת,

הכותרת 'זוגיות'

תהיה ריקה,

ללא זליגה של ה'חבר'

אליה.

 

אולי עצוב,

אולי שובר,

אבל יותר מהכל זה פשוט קשה.

קשה.

 

בטוחה שיום אחד זה יקרה.לעבדך באמת!אחרונה
אתה תצליח.
בבקשה שזה לא ייעלםיש לי סיכוי
המקום הזה ככ טוב לי
זה לא כי זאת היא, פשוט אני צריכה שם לבד
אם אתם מבינים
אז פשוט לבד אלוהים, לבד


אל תקח לי את שם בבקשה

אני חושבת על זה ונהיית חולה, אוף
אני אחלה שהורסת לעצמה את כל החברותיש לי סיכוי


באלי להשאר
.
אני צריכה הודו. החתימה שלי יפייפיהיש לי סיכויאחרונה
די. לא.רוקדת בגשם
עבר עריכה על ידי רוקדת בגשם בתאריך כ"ח באב תשע"ח 11:14
לא עכשיו.
שירה גאולה.עת ירח
מה אתן רוצות עיניים?עת ירח
תלכו לחפש רחמים אצל מי שנשארו לו רחמים על עצמו, וגם קצת עודף בשביל אחרים.
לילה של יום ראשון זה לילה של רחובות ריקים.עת ירח
חוץ מהפליטים אין אף אחד בחוץ. כל סוגי הפליטים, מכל המלחמות המכוערות, בלי יוצאת מהכלל. בירושלם, כשאתה נזרק מהחיים הרגילים, אתה מתגלגל ומתגלגל, ובדרך כלל נוחת איפשהו כאן, בין כיכר ציון לכיכר החתולות. זה הלילה הכי משעמעם בשבוע. כל מי שיש לו בית נשאר בבית, ובטח עם כזאת רוח בחוץ. אם אני אחזור הביתה באיזה רגע של חולשה, זה בטח יהיה באיזה ראשון בערב.
הי, אני זוכרת את זהעת ירח


מה שהכי חשוב זה להמשיך ללכת.עת ירח
להיות בתנועה. לזוז הלאה. לא להתקע. אבל בלילה ההוא יותר מתמיד הרגשתי שלמרות שאני זזה בלי הפסקה, אני לא מתקדמת לשום מקום.
עדינה למדה בכיתה המקבילה שלי כשעוד הייתה לי כיתה.עת ירח
היא עזבה לפני.
אחכ היינו ילד בפנימיה, אבל שם היו חוקים אחרים, וגם המושג חברות השתנה. רוס הזמן היא הייתה שיכורה, מנותקת וזורמת. זה היה הקסם שלה. היא טענה בלהט שהיא אוהבת את זה, אבל אני ידעתי שהכאב מכריח אותה לשתות. לשכוח, לא להרגיש את עצמה, לא לחשוב, לא לזכור. (..) באופן מפתיע, זה מה שהפך אותנו לחברות. היא הייתה נואשת, אבל גם תמימה ועליזה ומפזזת. הפטפטנות שלה הסתירה שתיקה. וההפקרות הסתירה בדידות.
האמת, אם הייתי יכולה לשתות כמוה, כנראה גם אני הייתי שותה. אם רק הייתי יודעת שיש בקבוק מספיק גדול בשביל להטביע בו הכל. ניסיתי. לא עבד לי. נלחצתי מחוסר שליטה, אבל עדינה שלטה בחוסר שליטה כמו שודד ים בספינת פיראטים.


אני כנראה מאלה שמוכרחים להרגיש. מכורים לזה, לא יכולים שלא. כאילו הכאב והכעס אסור להוריד מהם את העיניים אפילו לדקה. עדינה הייתה מלכת השכחה, השכחה הייתה החברה הכי טובה שלה. ואחריה בתור הייתי אני.
מתי גיליתי את הקסם הזה שנקרא שתיקה?עת ירח
האנשים האמיצים ביותר מפחדים פחד מוות משתיקות. כשאני שותקת הם פשוט מפטפטים בלי סוף. כמה שאהי שותקת יוצר, ההצגה נהיית מעניינת יותר. הם ממש נותנים הופעה, עד שהם משעממים את עצמם ודועכים מאליהם, ללא מגע יד אדם.
איך אני אוהבת את הספר הזה. תודהיש לי סיכויאחרונה
..בזמני החופשי
למדני בוראי
להשלים עם מציאות חיי

במקום בו הנחת אותי
ובו בדיוק
לגדול
לנסוק

להיטיב את המציאות
ולקבל אותה כפי שהיא

ולא לוותר
ולא להתייאש
ולהמשיך להאמין
שהישועה בוא תבוא

להאמין
להרגיש
שאתה איתי
בצרתי
חפץ להיטיב

ואף אם טרם הגיעה העת
קצר את ימי הכיליון וההמתנה
והמצא לי בקרוב ישועתך
ישועה שלימה שמחה
שיש בה מאור וגילוי פנים

ועד אז
היה נא עימדי במשבר ובקושי
אזור אותי
אמץ כוחותי
לבל יכלו ימי בקינה ונהי

סייע בעדי
להפוך דמעות לתפילות
וצערים לתקוות

שאמלא את רצונך בשלמות
שאשלים את ייעודי בתמידות

שמור אותי מאנשים
ממקומות
עזור לי להחליט נכונות
להתנהל מתוך שלמות
שמחה
קבלה
לגלות כלפי חמלה

שאצא מן המסע הזה
גדולה
ראויה
שלמה



אנא שמע תפילתי בעת הזאת

הם לא רציניים איתי!דשא סינטטי

פשוט לא.

..סביון
אני מתגעגע.
//לך דומיה תהילה
אני חוטא וחושב לפעמים
לעזוב אתכם, עולם, ולעבור למדבר.
להשאיר מאחור את הלחץ,
את הרעשים, את הטיפשות והצביעות
(כל אלה שכנים איתם אני מסוכסך).
אך מה אעשה
והם באים אחרינו לכל מקום.

לא עזבתי אתכם לערבה,
זה כנראה גם לא יקרה.
העולם סגר עליי.
אך אני מרשה לעצמי ביקורים חטופים.

אני מזהה אישונים על אנשים ברחוב
שמשקפים רגשות ממש כמוני
ובה בעת שאני מבין אותם
אני לא מבין
איך אין כאן הבנה.
זה יפה ונכוןנושבת באוויר!
תודהלך דומיה תהילהאחרונה
קליפות טמאות.מתיישב בנשמה

איכס.

...אור עולם
יש משפט שאומר,
"שמור אותי מאוהבי, ומשונאי אשמר בעצמי"

ואני אומרת, "שמור אותי מעצמי, ומסביבתי אשמר בעצמי"
צריך לעשות קצת סדר במחשבות:שוליינית
הלכתי. היה משעמם. שרדנו.
אבא אמר לי שהוא עשה את זה. שימח אותי ממש.
ועכשיו מתחיל לכאוב.
אני מאושרת.
בא לי לדעת לכתוברוקדת בגשם
להביע באמת את מה שעובר עלי
אפס
הכל אפס (עם קמץ.)
ואין עוד.
אפשר להיות מבולבלת שניה?רוקדת בגשם
אז הוא מת. והייתי אצלם בבית אתמול וזה כל כך מוזר להיות שם. כל כך מוזר. כי הוא לא היה שם.
והייתי גם בבית שלה, וזה היה בכלל מוזר. כי הוא היה בן, אז ממילא הקשר היחיד היה החברותא הטלפונית. הייתי אצלו בבית שלוש פעמים בדיוק. בבית שלה.. הרבה. הרבה יותר.
והיום בבוקר הלכתי גם לבית שלה. והבן שלה ראה איתי ושאל איך הולך עם הלימוד. עניתי שבה ובסדר, וכן, אני ממשיכה בסדרים שלי, וכן, זה כן בזכותה. הרוב בזכותה אפילו. והוא חייך וחזר להתיישב על הרצפה.
ובום. הכל חוזר אלי בגלים.
לקבל הודעה במוצאי החג. לפתוח חדשות ולשמוע על הפיגוע. רגע... מ****? שיצא ל ***? אז זה הוא. להתיישב. ללחץ. לקבל הודעה במוצ"ש - תתפללו ל... ולקלוט שזה יכול לקרות. ואז זה קורה. ואתה כבר לא יודע מה לעשות. ואז עוד הודעה. בום. היא נפטרה. טבעי? לא. לא טבעי. ת. ד. ולכנס להלם, ולקבל עוד הודעה, ולפחד לפתוח אותה. ולפתוח. טעות. ולדעת שהכל יהיה מתישהו בסדר, אבל לא עכשיו.
ולהדליק שוב את הפלאפון, ועוד הועדה. והפחד משתלט עליך אז אתה פותח, בלי לחשוב, בלי לדעת. וקורא. ואתה מבין מה קורה. ואתה זועק. שוב.
תכף נגמרת השנה שלו. חודשיים. אני מפחדת. לא מוכנה לזה בכלל. ועכשיו, עוד מכה?! מכה משולשת?!
ללב איו מקום להכין את. הצער. וחייבים. חייבים לחיות הלאה.
ובוכים ובוכים אבל זה לא נתפס, זה לא מתעכל. ככה?! ביומיים?!
ממרוקדת בגשםאחרונה
אז תהנו אז
לא עכשיו
עכשיו אין מה ליהנות
עכשיו יש לבכות
להתגעגע לזה שהלך
ולזה שברח
ולזה שסתם לא יוצלח
אין יותר לטייל, ואין להנות
סתם לשבת על הרצפה ולבכות
להתגעגע למי שלא ישוב
למרות שתראי בקרוב
עוד תתחרטי על זה
אני מזהיר
לא באה?
טוב. שלום.
אני לא מוכנה נפשית.פיצוחית

אוף 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שונאת תמצבים האלה בחיים.

לא מסוגלת לראות תדברים האלה.

קל וחומר להכל. 

זה קשה.

...פסגות

 

הקטע הזה שמצטטים אותך אבל במובן אחר, נגדך.

 

למה יש מצפון?

למה יש רצון?

 

פף.

שומר עיניים.לעבדך באמת!
החלפנו בינינו צבעים,
שנדע לזהות.
חולצה כחולה עם פסים.

גדולה הכיפה.
ויש גם פיאות.
הוא הלך עם שקית וליקוטי מוהרן.
וציציות,
וותיקות במצוות.

מהלך היה על פסים.
מהלך כאילו לב לא משים.
כמעט וחלפו,
אך היא זיהתה.

בוא.
יד דמיונית אחזה.
והוא בא.
חושש כבר שנים.
אני מפחד הוא אמר לה,
והיא בכלל בגיל של אחותו הקטנה.
הציצה בו,
בוהה מפוחד.
ממה?
והוא ענה לה-
מהנסיון.

קשה לה להבין,
היא חושבת.
הנסיון הוא כמו כל ניסיון אחר,
לחשה. 
והוא רק ענה -
אני לא רוצה.

הבטתי בו בשמע של ערבית,
איך המית עצמו באוהל הברית.
הוא היה לבן,
טהור.
אבל זקן.
רציתי לומר לו שיתפלל.

אף אחד לא מבקש נסיונות,
הסברתי.
שלא תעמידנו..
הזכרתי.
אבל אם כבר יש,
צריך לחייך אליו,
מבין?
ככה גם הם עשו.
ככה גם הם עשו?
כן.
אני מבין.
היתי רוצה להיכנס לזה יותר עמוק, 
למה שאת אומרת.
בשמחה עניתי.
שתקתי.

הוא חשב-
את אומרת דברים מעניינים.
אני לא אומרת, חשבתי;
אני מגוללת חיים.

את אחראית לראות (להרגיש),
שאנחנו לא מפספסים.
אל תדאג,
אני יודעת.
זו התחנה.
הנכונה?
הנכונה.
איך את יודעת?
תסתכל.
דממה.
אני לא יכול..
היא הביטה,
על עיניו העצומות.
עד כדי כך אתה...
שומר?
חיוך קטן בשפתיים.
אני,
רוצה להישאר.
יהודי.

זה רע או טוב..?לעבדך באמת!
זה המום, וזה מורכבמשה

אין לי ממש תשובה על טוב או רע. יש כ"כ הרבה נקודות מבט והיכולת שלי להתעלם מהן פשוט לא קיימת.

הגיוני.לעבדך באמת!
גם לי אין.
אבל אני יודעת על איזה ענינים זה נכתב.
אבל מעניין, מה אתה חושב..?
אני הבנתי שזה לא כפשוטומשה

אני נזהר מלחשוב. כבר ראיתי שמהלכים שהיו לגמרי נכונים התגלו אחר כך כמאכזבים בגלל סיבות שלא חשבו עליהם במקור.

ובכל זאת..?לעבדך באמת!
מעניין ממש.
הייתי רוצה לדעת לגופו של עניין במה מדוברמשה


זה כמה דברים ביחד.לעבדך באמת!אחרונה
וגם רמזים ומשלים..
|+-|מחפשת^

חסרת תוחלת

והקטע שזה הבחירה שלי לגמרי,

ממש שלי

וכל הזכויות שמורות

וזה.

 

ובאלי 

שמשו מעניין יקרה.

אני רוצה.

כן.

 

|חושב|

אין לי מושג מה

 

|חושב|

|הולך לקפל כביסה|

|עדיין לא הולך לקפל כביסה|

|יאלה, לחמניות!|

|מכבה ת'אינטרנט|

|כן, גם בפלאפון|

|כותב את זה|

 

|מתלבט|

|לא מוחק|

|שולח|

מה עובר????

 

 

 

 

 

 

השתתפות בצער, קודם כלמשה
עבר עריכה על ידי Admin בתאריך כ"ז באב תשע"ח 14:11

 

אבל מעבר לזה...

אם את קיימת בעולם הזה כנראה שאת לא חסרת תוחלת, ויש סיבה למה את נושמת פה.

 

 

 

 

לגבי משהו מעניין - יש דברים שאפשר להגיד על זה, אבל זה תלוי במה מעניין אותך בעולם

|+-|מחפשת^

יש תוחלת,

אני אפילו יכולה לנחש מהי

ברגעים מסוימים.

רק אין לי כוח אליה לפעמים

 

אולי צדק מי שקבע חופש מתישהוא

אני לא מתעצלת

אני חו-פ-שת

מותר,

לא?

 

 

משהו מענין,

מה?

אני עדיין מחפשת^

 

 

תוחלת, חופש, לחפשמשהאחרונה

לפעמים זמן של חופש מציף את כל הדברים האלה מבפנים. בשוטף יש עבודה ולימודים והרבה דברים אחרים שאנחנו חיים אותם ולא מוצאים זמן כדי לחשוב.

ואז זה נגמר, לרגע.

 

ואז המוח מתרוקן מהשוטף, ומתמלא בדברים כאלה בדיוק.

היו שנים שפשוט ווידאתי שתמיד תהיה לי עבודה, בלי הפסקה ולו לרגע. חופש בשבילי היה (ובמידה מסויימת עדיין) סוג של עונש.

 

 

משהו מעניין.

צריך להבין מה השאיפות ומה את^ רוצה בחיים, ולא קיבלתי רשות לעשות את זה.

"תאמין לי,לך דומיה תהילה
סיים את הארבע חודש האלה ותחזור לישיבה. תלמד בנחת, למה לא. אל תראה אותי ככה, כן? גם אני הייתי בישיבות. החברים בישיבה הם חברי אמת, לא כמו פה, שכל אחד מנסה לתקוע לך סכין בגב. לדרוך עליך. ואני מדבר איתך מניסיון. ללמוד תורה זה חשוב, אני בעד ללמוד תורה, אני פשוט יש לי ריב עם אלוקים..."
וואו.לעבדך באמת!אחרונה
זה מבעבע מבפניםפיצוחית
עבר עריכה על ידי משיחנאו בתאריך כ"ז באב תשע"ח 18:17
הרצון בלתי נשלט.
המחשבות בוגדניות
לא מפסיקות ללכת סחור סחור.
ורק אני ילדה קטנה.
בעולם כה גדול.
של חוקים וכללים.
מותרות ואסורים.
אנשים וילדים רכים שמתהלכים
אצים רצים ללא כיוון.
מחפשים משמעות
מחפשים פלט של מוצא ליציאה.
לצאת. להדוף הכל בבום.
לא רוצים הרבה.
רוצים אבל את הלב הפועם.
והרגשת הקירבה.
רוצים את האהבה הזו שמחבקת
שנותנת יד רכה לא רק בשעת צרה.

רוצים הם.
אבינו מלכנו.פיצוחית
אין לנו מלך אלא אתה.
אמרו לי.רוקדת בגשם
אמרו לי לכתוב עליך שיר,
משהו שירגיע, משהו שיעיר.
אמרו לי לכתוב לך מכתב,
משהו שיזכיר עד כמה נאהב.

אמרו לי שיום יבוא וניפגש שנית,
אמרו לי שיום יבוא ותהיה תכלית,
אמרו לי שלא משנה מה יהיה ואיך,
הזמן את הצער שלנו ישכך.

והאמנתי, בתמימותי כי גדולה,
שיום יבוא, ותזכר כאן בגדולה
איך נהרגת על ארצנו, הארץ הטובה
ואיך ראית זאת כזכות ולא חובה...

אמרו לי להקים גלעד,
שלא יחרב עם השנים
אמרו לי, יהיה זכר, יש עד
שראה אותך באמת ומלפנים

אמרו לי, ואמרו לי,
ולא פסקו לומר.
לו רק נתנו לי
לעכל את שעבר.
מקסים ומדויק.עובד על זה
כל מילה במקום.
וואו. את כותבת טובפיצוחיתאחרונה