מעשיך תלויים בהערכתך לחיים.
מעשיך תלויים בהערכתך לחיים.
זה הבלבול עשה לי את זה
הבלאגן
החוסר מודעות
הסחרחורת
כי גם עשיתם את זה מתחת לאף שלי
וראיתי את זה
ואפילו הרגשתי את זה.
אמנם פחות מאתמול
כי מאז שזה קרה אתמול
הספקתי לדבר עם משהו
ודיברנו אולי שעתיים
עד ותיקין
וזה עשה לי טוב
אבל עדיין זה כאב
וגם עכשיו אני עשיתי את שוב
למרות שאמרנו שתעשה עם זה משהו כבר
ותדבר עם י***ן ותגיד לו שאני עושה את זה
ואז אני יפסיק
כי זה רק תלוי בו
והבטחת שתעשה את זה
ולא עשית
למה?
כי ההוא
ההוא
אולי יותר חשוב
אולי
ואני לא כותב את זה בכעס
את השורה האחרונה
סתם עם קצת כאב
כי הבטחת
ואני הזכרתי שלוש פעמים
למרות שאתה יודע כמה קשה לי
ואמרת כן,
בטח,
אני זוכר.
והנה עבר עוד יום
ואני אפילו לא מעניין אותך
הלכת לחגיגות סבתא שלך בכפר
ובמקביל הרגשת אותו
-----
ואני עשיתי את זה
כי כאב לי
כי היה מבולבל לי
ועדיין.
כי מסוחרר לי
ועדיין.
אבל אני יודע, אח,
הכל יפתר ביום רביעי
הכל יבוא על מקומו בשלום
כי אז נדבר, וכל הדימיונות שלי יעלמו
אתה תפריח את כולם
אתה תעשה פוווו
והם יעלמו
ואז אני יחייך
חיוך ענק
ופשוט ירצה להרביץ לך
ואז נתחבק
וזהו
אז בוא נעשה את זה קצר
אתה מייסר אותי
בגלל הדמיון שלי
אתה חורט בי
בגלל הפינטוז שלי
ואז יבוא יום רביעי והכל יעלם.
אז שאתה חוגג
אני סובל
חצי בגללך
חצי בגללי
חצי בגללו
תזכור.
אני עדיין פה.
בלאכס של נפש
אפשר להירגע בבקשה?
שאני לא מצליחה לשלוט על הרגשות ולזרום
עוד יום שפיספסתי מנחה בכוונה
עוד יום שאני לא מצליחה להתחבר
עוד יום שאין מענה לספקות
עוד יום שמנסה לעודד את עצמי בדברים החיובים שיש. אבל הם ...
עוד יום שנידמה לי שעוד אחת נגדי
עוד יום שקשה לי להיות במחיצתה. ורואה בה את השלילי
והיום נשברתי, פתחתי מחדש
עוד יום שנכנסתי לשם
עד שהיה נדמה לי שכל הקושי הוא כפרה על זה
עכשיו, לא יפסק לעולם המעגל?
קשה, קשה לצאת לחיים
בודד
אני אמרתי לו לעשות את זה
אני יודע.
אמרתי לו
אל תקשיב לרגש שלי
תמשיך
תעשה
למרות שכואב לי
בגלל שכואב לי
כי זה רגש
ככה אמרתי לו
והוא הסכים
והבין
כי גם לו זה קרה
ועכשיו הוא המשיך
ועשה את מה שאמרתי
וכמו שאמרתי.
זה כואב, כי זה רגש
ועד שהכל חזר למקומו
לא הצלחתי לישון
והתגלגלתי מצד לצד
מסוחרר
מבולבל
וצעקתי
וואוו
תתאפס
תראה מציאות
הכל רגיל, גבר
אל תדאג
שום דבר לא קרה
אבל הרגש צעק יותר חזק
נאבק בשכל
קרע את האמת
ועכשיו הכל חזק למקומו
כולל מה שהם לקחו לי
ברשות, כמובן
אבל אני עדיין לא הצלחתי
לחזור למקומי
כי השכל פצוע
מהמאבק עם הרגש
ואין לי תשובות לרגש
והוא שואל מלא שאלות
אין לי איך לנחם את הכאב
אפשר כמובן להגיד לו שזה לא אמיתי
והוא סתם מדמיין.
אבל הוא רגש
ורגש מרגש
ומרגש ומרגש
ולי אין תשובות לרגש.
הוא אוכל את השכל
משאיר אותו גזור כל פעם.
ואם מי שכל מה שכתוב כאן איך שהוא קשור אליו, שזה סביר אחרי מה ששמעתי היום בצהריים, אז אנא. תמשיך, תעשה. למרות הרגש. בגלל הרגש. כמו שדיברנו אז. תודה.
![]()
בסוף ישתנו סדרי הבריאה
ויצא איזה משו מלבלב.
(מישי, מתישהו, בשעה לא משו)
של החומר שנקלט ונפלט בצורה מרשימה יותר או פחות. אבסורדי.
אחרי כל פליטה שלו הוא נשכח במעמקי הזכרון, לרוב לעד, לפעמים מגרד איפשהו.
איזה תסכול זה.
אלוקים
בזמן הזה הכול קרה.
הכול,
הלא הגיוני סביר ואפשרי התרחש
ואני איתו,
מתלתל עצמי לחינם,
בשביל היעוד לו קראתי חיים,
בשביל להרגיש את האבנים הפוצעות.
לחיות להרגיש, כך קיוויתי.
זה נסיון נואש לאותו הדבר.
רק סוער נואש ומלא שינויים.
ובשביל זה הוא ניסה הכול.
יותר מידי, וחבל,
ועכשיו נישאר להתמודד עם הדמות הפצועה וערמות החול
המון המון זמן לא מיסקנתי. אז בואו נמסקן קצת:
#קשה לי.
#הכאב רק מתגבר בכל רגע, אז למה שאני ארצה להתמודד?
#המצב הולך ומסתבך משניה לשניה ופשוט נעשה בלתי ניתן לפתירה. לגמרי.
#אני שונאת את ****. אולי שונאת זו לא המילה הנכונה. מפחדת ממנה. מתפדחת ממנה. מתרחקת. ועכשיו לפגוש אותה... יהיה לי קשה. נראה לי אפילו מדי.
#***** בן אדם טוב. היא כל כך מתוקה שהיא רוצה לעזור לי. ואני סתם מקשה עליה. מסכנה היא לא עומדת מול העקשנות שלי. ואני אוהבת אותה. עם הכל.
#*** בן אדם טוב. אבא בבקשה ממך תשלח לה המון המון כוחות. בבקשה. אני אוהבת אותה כל כך.
#מסתבר שאני מצליחה לאהוב באמת.
#אני שונאת לימודים. הם מכניסים אותי ללחץ.
#אני שונאת. בעצם לא. מתעבת. את האולפנה הזאת. והיא נחשבת טובה, אה?!
#אני רוצה לגמור כבר את הלימודים. לגמור כבר את הבגרויות להשנה ולעוף כבר מהאולפנה הזאת. אבל חופש... זה מפחיד לי מדי. אני יודעת שבחופש אני פשוט אקרוס. אני לא רוצה לחשוב מה יקרה.
#אני לא יודעת מה לעשות עם היום האחרון של השנה. להיות באולפנה? וואללה לא באלי להיפרד. באלי ללכת ככה. בלי להגיד שלום. ועוד פעילות של המדריכות. של ****. לא רוצה את זה. להיפרד מהחברות כן, אבל מהן... לא רוצה. לא יודעת. היא אמרה לי לחשוב על זה ברצינות.
#אני עייפה. ומותשת. למה אני לא מצליחה לישון? לילה. אחד. של שינה. מה כבר ביקשתי.
#כואב לי. פיזית. ונפשית.
#אני חולת נפש.
#אני מטומטמת כל כך. והסיפור הזה עם **** רק הוכיח את זה יותר. הרבה יותר. אין גבול לטמטום שלי.
#אני רוצה לישון לנצח.
מה עוד מעט נגמר?
החיים?
בעזרת ה' יתברך החיים לא ייגמרו עוד מעט.
וכתבתי בעיקר על החיים...
נכון גם על הבגרויות והלימודים.
אבל גם זה על האולפנה בכללי ולא רק על הלימודים עצמם,
וגם זה לא היה העיקר...
וכן. מתישהו הבגרויות יסתיימו.
ובעזרתך הם יהיו אפילו טובים.
וכיפיים.
ולא כואבים.
יש דברים שלא תלויים בי.
ולא קורה שום דבר בעולם אם ה' לא עוזר ולא רוצה את זה.
צריך סייעתא דשמיא בכל דבר שעושים.
וכן. בעזרתו יתברך החיים לא ייגמרו.
אין לי מה לענות.
מעדיפה שלא לענות כרגע.
סליחה.
אממ...
פשוט... כרגע. אני לא מאמינה אבל רוצה להאמין.
ואין לי תשובות. וגם אני בדיוק שואלת את כל השאלות האלו. ולא מוצאת בשום מקום תשובה.
ואני קטנה ומיואשת ואין לי תשובות.
אז לא היה לי מה לענות...
זהו.
ואם אפשר לא לדוש בנושא.
כן.
אממ כן, בתנאי שזה לא ירסק עוד יותר...
וואו. מנסה להבין את המשל ולא מצליחה...
יש מצב להסבר? אני קצת קשת הבנה...
#אני אוהבת אותה. טאטע תודה לך עליה. הלוואי... הלוואי שאצליח לחיות כמוה בטוהר ותמימות ואמת.
טוב.
פףף.
בסוף בכלל לא התקשרתי אליה כי לא היה לי בכלל כח.
ואז אמא חזרה והכריחה אותי להתקשר אליה.
התקשרתי, והיא אמרה שהיא לא יכולה לא היום ולא מחר, אולי שלישי ורביעי.
שלישי אני לא יכולה.
רביעי אולי.
אמרתי שנראה.
נראה.
רביעי אולי.
למרות שאני אצטרך ללמוד המון היסטוריה.
ו**** כל כך מתוקה.
היא אמרה שאני שובבה.
וואי כיף לי כל כך לקרוא הודעות שלה.
וכתבתי לה שאני רוצה לשאול אותה שאלה על ברסלב, ובעזרתו יתברך כשניפגש.
אולי... אולי זה יפתח פתח להכל.
כי בתכלס, אני אצטרך להסביר לה למה אני שואלת את זה.
טויב. אני לא יודעת אם אני באמת רוצה שהיא תדע. ה' יעזור וייתן לי להחליט. לא דחוף. ניפגש רק בחמישי אם לא ראשון הבא.
כאילו אני לא באמת רוצה שהיא תדע, כי אני לא באמת רוצה שאף אחד ידע.
למרות ששמים לב. אין מה לעשות.
ואם כבר אנשים יודעים, אז אולי באמת כדאי שגם היא.
אני אוהבת אותה ממש.
והיא גורמת לי לחייך ולצחוק. והיא פשוט נשמה טהורה טהורה. כפשוטו. והיא בן אדם כל כך גדול ועצום.
וואי. אוהבת אותה.
אז אולי... אולי באמת כדאי שהיא תדע ואולי היא תצליח לעודד ולעזור ולחזק אותי.
וואי טאטע.
אז מחר- היסטוריה. לכתוב. אולי להתאמן על תסרוקות. ואולי אני אחזור לצייר קצת? פחח. טוב פשוט נראה כבר. (להתבודד? אני כבר מפתחת ציפיות שווא. יותר מדי. אני יודעת שזה לא יקרה.)
והיי, היום כמעט לא כאב לי. ישתבח שמו לעד. ברוך השם. ממש.
והיה לי קצת רוגע.
וקראתי קצת דברים על הסיפור הזה, שכתבתי מלא פעמים שזה כל כך מסובך וזה בחיים לא ייגמר.
והנה, כנראה זה לקראת סיום. גם אם מבחינתי זה לא כל כך נגמר. וואי טאטע תודה.
וואי וואי טאטע.
פשוט... פשוט תודה. תודה רבה. וזהו.
אני רוצה להתחיל לקוטי עצות. בעזרת ה' מחר אולי. או אפילו היום כבר. אבא תעזור לי.
אה, ומחר אולי אני אסדר את כל הדברים. אני חייבת כבר.
(לב טהור ברא לי אלוקים
ורוח נכון חדש בקרבי
אל תשליכני מלפניך
ורוח קדשך אל תקח ממני
השיבה לי ששון ישעך
ורוח נדיבה תסמכני
טאטע.
אני אוהבת אותך.
בבקשה ממך תעזור לי.
אני רוצה.
רוצה מאד.
רוצה תמיד.
ברוך ה'. תמיד.)
פליז אל תעשו שטויות!!
אנשים יודעים מה הם אומרים עליכם.
אל תלמדו את זה בדרך הקשה.
בבקשה.