פורום ריק ומוסתר (עמוד 998)

רק רוצה לרצות לגלות אותו, לחיות אותו. אני זה אני. אני זה אני. פוטנציאל זה אני.

שמתישהו זה יעלם ולא יחזור

 

לא שלא יהיה קשה

שלא יהיה ככה

 

 

 

 

 

אם רק תוכל להבטיח לי שזה לא שמתרגלים לתופעות, אלא שהן פשוט נעלמות

 

אם רק תוכל להבטיח לי

אני גם אוכל

להבטיח

 

 

 

די לימודים. די.

 

לא התחלתי מתמטיקה.

בגרות בחמישי.

 

מה זה אומר?

 

אפס.

 

טיפשה.

 

אין לי כוחות. אין. נגמר.

 

אין לי כח לכלום.

 

לימודים תיכחדו.

 

זה גורם לי לחזור למחשבות הכי נוראיות שיש.

 

זה לא הגיוני.

זה לא הגיוני שלימודים מורידים אותי הכי הכי עמוק לתהום.

זה לא הגיוני שאני מרגישה מותשת, מדי, גם אם אני אוכלת ושותה וכל היום בבית עם מזגן.

זה לא הגיוני. פשוט לא הגיוני.

 

ודי די די נמאסססססס

 

אז אומרים שעוד חודש זה נגמר.

זה לא מעודד אותי.

חודש זה המון.

בחודש חיים יכולים להתהפך מקצה לקצה. אפילו בשנייה.

 

חודש זה יותר מדי. יותר מדי בשבילי.

 

עמוס לי עמוס ליייי

 

כאילו שאין לי עוד קשיים חוץ מהלימודים האלו.

החיים שלי ממש לא משעממים, אם נגדיר את זה במילים עדינות. מאד עדינות.

אופ טאטעעע

 

 

אין לי כוחות. אין. פשוט נגמר.

 

וזה לא עוזר שהקושי שלי איתה זה בעיקר באולפנה. במקום של כל הלימודים.

פשוט אוף.

 

באלי לצרוחחחח

 

די. שייכחדו הלימודים האלו.

 

אין לי כח לכלום. זהו. נגמר. לגמרי.

 

טאטע.

אני מתקרבת לייאוש בצעדים מפחידים

זה נגמר
לא כיף
ואין מה לעשות עם המצב הזה.

לו רק הייתי יודע מה אני צריך לעשות עכשיו...

אכן הם בידי.
אינני כפוף לכלום.
אינני יכול הכל.
הנני יכול כלום.
כלום שהוא הכל.
כלום של שתיקה.
מחשבה.
חוסר יצירה.
יצירה עבור הרע.
ואוהו אני מזמזם. שר. מייחל. דומע. ואהההההה
רוצה לצרוח. כן רוצה לצרוח. לא רוצה לרצוח. אההההה למה. ממשיך לשאול למה?!? אין לי תשובה. אין לי שליטה. וכנוע.
ושוב,
אתכנס לתקופה. אחייך לדרישה. אשא בקשה.
ואדמע, דמעות של נחמה. צפייה לאהבה. אההההה אני כאן, כן אני כאן. אני כאן. אני נר שעוד דולק. כן, אני נר הדולק.

דולק מחומץ.

הבן אדם הזה דפוק

ממש דפוק

הוא נולד כזה והוא ימות כזה

ורק בגלל שהוא יפה (כן, לא נעים לומר)

ובגלל שהוא שחקן שעושה הרבה פוזות

אנשים אשכרה ממשיכים לדבר איתו.

אבל אני עליתי על זה

בעצם, כולנו עלינו על זה

אבל אנחנו לא עושים עם זה שום דבר

כולם יודעים שיש לו הפרעות נפשיות

והבנאדם דפוק ברמות קשות

אבל היופי והפוזות עושים את שלהם 

וכולנו ממשיכים לדבר איתו ואשכרה להשים עליו.

באמת באמת, הוא כלום

ואפס

ותפסיק, עובד על זה, פשוט תפסיק להפגע ממנו ולהשבר מהאפס הזה

כי הוא באמת כלום

הוא לא שווה את הכאב שלך

אל תרד לרמה הנמוכה שלו

תשמור על עצמיך מדפוקים

שמישו יעודד אותי ויחדיר לי את זה שזה באמת לטובה.

לא אחר כך.

לא ליפול. לא ליפול.

רכות רכות
עדינות ונושרות
על לחיים שמנמנות
מעיניים כחולות-כחולות
אמא שוב אומרת
"אל תתני לאנשים הרעים,
להרוס את הילדונת שלי"
אבל די כבר
מה זא אשמתי

וזה התנפץ
ובגדול
אני יכניס את כולן לחורים וסגור.
שלא עוד יהיו לי אותןבחיים
אני רוצה להנות.
גם אני.
ולא להישאר בוכה במיטה
כשהן יוצאות לבלות.
כשהן צוחקות.
כי פשוט אין להם לב בשבילי
זה שהן, החברות הטובות, זה בכלל לא אומר לי
שהן איתי תמיד
כי במצבים הלא נעימים
תמיד אותן בנות מתוקות ישארו לידי.
כי זה אני, ולא כי הם מרחמות.
כי הם אוהבות אותי
ובכל מצב
ולא אוהבות אותי רק שזה כיף להם



#מאיה_אני_כל כךך רוצה_לומר לך_ כמה שאני אוהבת אותך.#
^סוף^

אוווהוווו ווייק אפ
אינך נורא. כביכול
דמיונות דומות

הסר רעה ממחשבתי

הרצון. הרצון מחפש להתבקע
מחפש גבורה מיידית שתקבע
מחפש חופש מן אזיקי המחשבות
מחשבות חשובות

דמע דמעות אהבה
דמעות געגוע
טוב טבעי הנשכח
מדוע מדוע זה נצרך

וכי למה לא חיית את חייך עד כה בצורה מעט שונה?!
האם יש סיכוי לחזרה בתשובה?! תשובה שמעבר למיסטיקה.
מה שהיה היה. זה פשוט היה וההסטוריה לא תמחק.

תמים תהיה.
בחלומי אני רואה.

חוץ מהעובדה ששום דבר פה לא נורמאלי

הכתיבה היא צורת ביטוי, לשמחה, לכאב למחשבה ולרגש. לפעמים היא נסתרת ממנו, מרוב ריצה במירוץ אחר הכלום.
אי אפשר לכתוב תוך כדי ריצה, הראש לא פנוי לזה. הוא עוסק בלסדר את הסלט שיש לי בראש במחשבות שרצות מצד לצד.
הרצונות מתערבבים כמו עוגת שיש וקולות רקע הופכים לרעש לבן ולא ברור.
האולי שולט בכל. ממלכת הספקות הבלתי מעורערת מנצחת שוב ושוב במערכה, גם אחרי שאבירי ההחלטות חוזרים מקרב מוצלח.
ובסופו של יום אדם מניח ראשו על כר, מכבה את המנוע הנפשי ומפקיר עצמו לחלומות הלילה.
אחד משישים ממיתה, אחד משישים מנבואה.
טעימה מנצח.

כמו מכה אדירה שמכה ומכה.

כמו הקור חודר העצמות,

כמו התהיה האין סופית,

כמו הסוף

זה חונק ומסתובב מסביבך

שומר שלא תיברך

שתישאר באותו מסלול של מים

השאים במכה,

כמעת ללא הפסקה

ואתה עומד בצוור הבקבוק,

עומד זה קצת מתרומם,

מקסימום מרקד,

לצלילי המים הנופלים אפיים,

לגחמותיהם ורצונותיהם.

ובצווור הבקבוק אשאר כול חיי,

העבר כבר היה ובעתיד הכול אפשרי,

אבל רק כאן קורה המאורע

שיכול להקחידך, ואת כול אשר לך.

אז גם לנו יש גלים, רק הרבה יותר קרובים,

ורציפים,

ובכול זאת הם גלים,

 

של שפל וגאות

של השפלה וגאולה.

 

וכך אנחנו חיים,

מפנימים עם השנים,

זה הטוב ביותר במצב המתאים,

נמשיך לגלוש על זרמי החיים

המכים כמו מים,

וקדימה דוחפים

 

 

 

הי, אבא,

אתה שומע?

 

אני צריכה אותך.

כאן.

קרוב.

איתי.

 

אתה שומע?

 

לפעמים נמאס לי.

מהסבל.

מהרוע.

מהכאב.

מהפחד.

 

אבל אני יודעת.

שיש לי נשמה.

שאתה נתת בי.

והיא טהורה.

תמיד.

והיא רוצה.

תמיד.

 

היא רוצה

לעלות

ולהתקרב

למי שיצר אותה

ולהשפיע

ולפעול טוב

ופשוט שיהיה טוב

והיא רוצה

גאולה.

 

גאולה.

 

מילה

אחת

שטומנת בחובה

המון.

 

המון זו לא מילה.

 

גאולה.

 

טוב

שלום

חסד

מלכות ה' יתברך

בית מקדש

משיח

 

גאולה.

 

הי, אבא,

אתה שומע?

 

אני צריכה אותך.

כאן.

קרוב.

איתי.

 

הי, אבא,

אתה שומע?

 

אני רוצה.

הנשמה שלי רוצה

גאולה.

 

הי, אבא,

אתה שומע?

 

בבקשה ממך.

 

גאולה.

 

טאטע אין לי כח.

אין.

פשוט נגמר.

 

אני צריכה לדבר איתה.

מה שהולך פה לא ממש הגיוני.

 

אני אוהבת אותה. מאד.

אני רוצה שיהיה לה טוב.

אני מטומטמת שאני מזיקה לה ומכבידה עליה.

אני רוצה להתפלל עליה.

 

אבל.

גם אני במצב שלה.

לא בדיוק אותו דבר בכלל.

 

שתינו ילדות מיואשות וכואבות.

 

שיכול להיות שרוצות, אבל בינתיים זה נשאר בגדר הרצון אם הוא קיים בכלל.

 

אם היו שומעים או רואים מה אנחנו מדברות ומתכתבות, היו מאשפזים את שתינו על השנייה בבית חולים פסיכיאטרי.

 

ואני לא יודעת מה יכול לעזור לה.

ומה יכול עזור לי.

ומה עוזר לשתי ילדות מיואשות וכואבות.

 

וקצת... קצת קשה לי במצב הזה.

אנחנו תלויות אחת בשנייה.

וכל שנייה כל אחת עושה טעות.

ואני מכבידה עליה. והיא מכבידה עלי.

 

ושתינו אבודות בעולם הזה.

 

קשה לי במצב הזה לבד.

 

אבל אני בחיים לא אדבר עליה עם מישהו.

 

גם כי אין אף אחד.

 

גם כי היא הבטיחה שהיא לא תדבר עלי אז זו תהיה בגידה בערך אם אני אעשה את זה, למרות שהיא לא ביקשה ולא הבטחתי.

 

וגם...

תכלס, גם כי אני אצטרך לדבר גם עלי אם אני אדבר עליה.

ואני לא רוצה את זה.

ואני בחיים לא אעשה את זה.

 

אוף.

טאטע.

 

 

זה צריך טיפול?

אני יכולה לחשוב על כמה וכמה אנשים שהיו חושבים ככה.

 

אני גם לא אגיד לה את זה.

 

תכלס כי הנושא הזה כואב לי.

וגם כי פשוט זה לא יקרה כי אני יודעת שזה יכאיב לה.

 

אוף.

 

מה עושים במצב הזה טאטע, מה עושים???

 

אין לי שמץ של מושג.

 

וכאילו שלי יש כוחות.

 

אין לי.

 

די טאטע.

 

אנחנו צריכים אותך כבר.

טוב.

גלוי.

איתנו.

קרוב.

 

אנחנו צריכים גאולה.

פשוט גאולה.

 

אוף טאטע.

 

אני צריכה התבודדות.

משבועות לא התבודדתי.

 

אני חייבת את זה.

 

טויב, ילדה,

על מי את עובדת?

 

יש לך איפה.

זה לא בגלל שאיו לך מקום.

 

אבל את לא תצאי מהבית.

 

כי ככה. אין סיבה.

 

תעבדי על עצמך שזה בגלל שאת צריכה ללמוד.

כשגם ככה את לא לומדת.

 

ולא תצאי להתבודדות.

 

כי אין לך אומץ.

 

כן, אני מדברת עם אבא.

כל הזמן.

 

אבל זו לא התבודדות.

 

אני צריכה התבודדות.

 

זה נותן כוחות.

 

ניסיתי היום להגיד לה שתלך להתבודדות.

שזה נותן כוחות. לי.

 

היא לא רצתה.

טוב.

אין לי מה לעשות עם זה.

 

אבל אופ.

אני רוצה שהיא תגלה את זה.

שהיא תצליח.

שזה ייתן לה כוחות.

שתנסה.

 

אופ.

הלוואי.

 

(תתפסי את עצמך.

הלוו.

גם את לא מתבודדת.

אז מה את רוצה ממנה?!

 

אופ.

לא יודעת.

 

אני כן יודעת שזה טוב.

 

ומצליחה לפעמים.

 

אבל כרגע לא.

אופ.)

 

 

וכמה זמן לא למדתי רבנו.

הספרים מחכים לי.

 

ואני?

כופרת בערך.

לא מאמינה.

משאירה אותם נטושים בצד.

 

למרות שאת השתפכות הנפש אני לוקחת איתי תמיד בתיק.

הוא נשאר שם. כמה זמן לא פתחתי אותו?

כבר לא יודעת. הרבה.

 

אוף טאטע תעזור לי.

 

אני רוצה לחזור להתבודד.

אני רוצה לחזור ללמוד רבנו.

 

בעיקרון זה מחזק אותי.

עד כמה שאפשר.

זה נותן לי קצת כוחות.

אבל אני צריכה בשביל זה כוחות ואומץ.

שאין לי עכשיו.

 

ואני בכלל לא מאמינה.

 

אני לא מבינה איך בכלל כתבתי לה שאני לא מאמינה. איך הצלחתי? ובכלל לעזאזל למה כתבתי את זה?! זה רק יזיק.

 

אופ.

אני עושה טעויות פעם אחר פעם.

 

וואי וואי וואי טאטע!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

 

אני צריכה אותך.

 

פה.

 

איתי.

 

הי, אבא,

אתה שומע?

 

אני צריכה אותך.

כאן.

קרוב.

איתי.

 

הי, אבא,

אתה שומע?

 

אני רוצה.

הנשמה שלי רוצה

גאולה.

 

הי, אבא,

אתה שומע?

 

בבקשה ממך.

 

גאולה.

 

 

(** ואם מישהו קורא את זה, בבקשה לא להגיב. תודה.)