פורום קרית ארבע (עמוד 2)

על הרעד הזה בלב, השופר, הפיוטים
טאטע

אלול ויש אנשים בחוץ עם סוודר

@שאריות תודה שאת את, ושאת בחיים שלי.
-מותר לכתוב פה גם דברים שמחים מדיי פעם-

אני בעד שנתחיל נוהג חופשה, כי יש לנו עוד הרבה חופשות סמסטר שבאות עלינו לטובה מאוד, לכי תדעי, אולי עד אז אני אפתח קריירה בסנוקר/ ביליארד/ פול/ וואטאבר

(הו וואו, קורס גלישה/ צלילה בקללל)

(אפשר להצטרף, מפצלשים בלבד)

תסבירו לי למה אני גרה בחור
אוף
לאבא שלי יש את העבודה הכי שווה ביקום בערך
אני יכולה לקבל כרטיסים לאביתר מחר חינם בתמורה לכך שאראיין אותו ראיון קצר של 10 דק' בסוף
טאטע
ובסוף אני לוזרית, ידוע

(למה בסוף, בהתחלה כבר)

מוזר כל זה
נוטוב, שיהיה
והרגע שה** מודיעה בקבוצה שכבר אין נסיעות חינם
כמו שנאמר אוי ואבוי ואבוי
עוברים שלב בחיים ושכאלו
בקרוב מדיי נאלץ לשלם בט"ל וכל הדרעק הזה
מרגיש שעוד יום-יומיים יש לי קמטים בעיקרון
משעשע שאבא ואמא מתכננים איך לרהט לי את הדירה שלי
איי
והי! ממחר סליחות

התחלות מפרקות אנשים ואני לא יודעת איך לגשת

ולוו עליי בניי
ועדנו מעדניי
שבת היום
היום לה'
שבת היום לה'

טאטע טאטע תן לנו כיוון

יותר מדיי טעויות, יותר מדיי מחירים לשלם

|תוהה בקול|

פתק /גילי חיימוביץ'

אַתָּה הַכֹּתֶל שֶׁלִּי

כֹּתֶל הַדְּמָעוֹת שֶׁלִּי

וְאַתָּה בִּכְלָל לֹא בַּמַּעֲרָב

אֶלָּא פֹּה בַּבַּיִת,

עוֹמֵד לִי עַל הַלֵּב.

זֹאת הַשִּׂמְחָה שֶׁאַתָּה מֵבִיא לִי

לִהְיוֹת מָקוֹם לַבֶּכִי שֶׁלִּי.

הַשִּׁיר הַזֶּה הוּא פֶּתֶק

שֶׁאֲנִי מַטְמִינָה בְּךָ

מַפְצִירָה שֶׁיִּהְיֶה לִי יוֹתֵר מֵאוֹתְךָ,

מִתְפַּלֶּלֶת שֶׁהַפֶּתֶק יִמָּצֵא

עַל יְדֵי מִישֶׁהוּ שֶׁהוּא לֹא אַתָּה.

מצאתי!



עוד לא נושך-בועט, אבל אני מתקרבת נראלי. תכווני אותי עוד קצת?

@שאריות

איך מכבים את הטירוף הזה שבי
את כל השחור שלא מתנקז לשומקום
את הריקנות שמאיימת לכלות אותי
את הבהיה חסרת הפשר שלא מנדבת לי מידע
לעזאזל עם כל הכאוס הזה שנאגר בתוכי
אני צריכה לחזור להקיא
כדורים עושים לי רע
הגוף שלי מלא ברעל אני מרגישה את זה
הנסיעות משבשות אותי לגמרי
מצבי רוח אמביווילנטים וחסרי פשר
לפעמים כלכך קל יותר להיות רחוקה

(אני לא יודעת לשאת שקט
ולא יודעת להיות במרכז
אני לא יודעת כלום
אין איזון בעולם הזה)

הגוף שלי כבר איננו עימנו

(מאז שהפסקתי להקיא, אני לוקחת כדורים. ואני כבר לא יודעת מה יותר גרוע. תדעו שלהקיא עובד יותר מהר)

שיסתיים כבר החופש, שיסתיים

(השתניתי ככ. אני צריכה לעבד המון מדיי דברים)







[@שאריות הלוואי שתסלחי לי, הייתי די איומה השבוע ]

כשישנים הרבה ורצוף וטוב אז חולמים

התת מודע שלי די גאוני בגדול, מפחיד שאשכרה הכל שם

זה חופש מתסכל כלכך, כי הוא לא באמת חופשי לגמרי ומצד שני המשימות בו גם לא כיפיות וגם לא ממלאות את היום. אני מרגישה שאני מבזבזת המון זמן ועדיין אין אפקט של נחת כלשהי.
אני פקעת עצבים בימים האחרונים, וזה כלכך לא נעים. כל דבר מדליק לי את הפתיל. ההסתכלות שלי שלילית ומבאסת. יושבים לי מאה טון דאגות על הלב ולא יוצא לי דיבורים של אמת, רק הציניות הזו והתוקפנות. אני מרחיקה את כולם. אני רוצה את הלבד והשקט, ומתחרפנת ממנו בעת ובעונה אחת.
התבלגנו לי היום והלילה.
אני נמנעת מאינטרקציות ושבודד לי מדיי אני בורחת אל תקשורת כתובה. רק מהמשפחה אי אפשר להמלט, וחופש וכולם פה כל הזמן ושכחתי כבר איך נושמים עמוק. אוף.
היה לי רע היום פתאום אחהצ, והסחתי את הדעת כל הערב ופתאום הגיע לילה וכל השדים צפים.
אני עייפה והשינה לא מגיעה אליי.
אני שמחה כלכך ששנה הבאה יהיה לי חדר לבד, אני זקוקה לזה מאוד.
פתאום קלטתי שאם לא מרוהט בעליל, אין לי אפילו מזרן לארח עליו, בעז"ה עוד יהיה.
הכל יהיה טוב, תחשבי חיובי, מחשבה יוצרת מציאות.
הכל תפל כלכך.
באמת שהייתי בטוב בימים האחרונים, חוץ מההתפוצצות שלי בשישי. והייתה נחת. לא ברור לי מה נפל עליי היום.
אני תשושה.
אולי אני אטוס עם שירה ושרי ועטרה, אני צריכה להתנתק קצת מהכל.
אוף

כנ"ל לגבי ניקים פעילים ומוכרים.

אשמח שהפורום הזה ישאר עם כמה שפחות עוקבים,
תודה מראש על שיתוף הפעולה!

אני צועקת הרבה יותר מדיי ><
בשבת דודים שלי אצלנו אז כמובן שחייבים ללכת איתם למעיין שעה וחצי לפני שבת בשיא ההיסטריה ואחכ שואלים למה אני עצבנית, אני לא עצבנית אני לחוצה, פשוט תמיד אתם חושבים שאני עצבנית.
בואו רגע נגיד את זה, אנשים שטובלים במעיין, מה הלוז איתכם?
[מאמר מוסגר: אנשים שמתנהגים לא יפה לבנות רק כי הן בנות, אתם מעוררי רחמים לא פחות מאנשים שמתנהגים לבנות יפה רק כי הן בנות]
אני צריכה את הנחת שלי לפני שבת, מקלחת בלי שדופקים לי על הדלת מאתיים פעם, להתארגן לאט, להספיק מנחה ולהגיע בזמן לקבלת שבת. אני לא אוהבת לקבל שבת בתוך כל הלחץ הזה, זה באמת מוציא אותי מאיזון.
בואו נחוקק חוק שכל אחד עובד על המידות שלו ועוזב את הזולת בשקט?

(אנחנו צריכים גם הכלה וגם איזון וגם שקט וגם אהבה וגם חיבוק וגם פרטיות וגם ביחד)

דיברתי עם אבא שיחה עמוקה בלילה כשהחזרתי אותו מהכנרת, אני מרגישה שלו אני אוכל להגיד את הדברים והוא יבין. אבל מה עושים עם סבתא פף.

אנשים נסדקים אז הם מחזיקים חזק מדיי ואז בסוף מתקלפים מתישהו
היא אמרה שהיא למדה שבד"כ הכי טוב זה פשוט לדבר לא האמנתי שאני אשמע את זה אי פעם ממנה

כמה לב יש לה וואו

לתפוס נקודות על הזמן ולא להסתכל על תקופה כקו רציף
לתת לדברים מילים
יש משהו משוחרר יותר בחוסר עוגן
איך מאזנים בין רפיון טוטאלי של קריסה להרפיה מאוזנת ובריאה
איך אנחנו מתנהלים בתוך הפחד
האם ההרגל הוא אזור הנוחות פשוט או באמת מה שטוב לי
להבנות תוך כדי תנועה למול תהליך מודע
התכנסות מול החצנה וההקבלה לפסיביות מול אקטיביות
מותר להתבלבל
מותר להעיז
קרבה יוצרת חיכוכים
האם ידע כשלעצמו מקנה יציבות מסויימת
מרחב בתוך מסגרת מאפשרת
יוזמה למול דרישה
מגוון מצמיח ומברר או מגוון מקשה ומבלבל

אני עייפה מכדי לזכור עוד נקודות אבל יש לי כלכך הרבה על מה לחשוב
לפעמים אני אוהבת שאנשים מכירים אותי טוב מדיי ולפעמים זה מרתיע אותי כמו חדירה לפרטיות כזה
שתינו עברנו שינויים גדולים כלכך

(אני ממש שמחה שהייתי שם וממש שמחה שאיתה)