פורום בת מלך - פנימה (עמוד 187)

כל כך מסובך.

עכשיו הכל בוער - היו זמנים שקטים יותר.

בוער בי הרצון לחיות כבר בצורה המלאה "ויקרא את שמם אדם" ואיתו.

כל כך יקר לי. השפיע עלי רבות בלי לדעת בכלל. ורק לטובה. פשוט בהשראה - עורר מחשבה.

ולא- אנחנו לא חברים. ברור לי לחלוטין שזה לא נכון עכשיו. כי כן - אני עוד קטנה.

לממממה? למה אני בת 17 והוא בן 23??

ב"ה שאנחנו כאלו דוסים שלא מדברים כמעט וגם כשאני רואה אותו זה שלום של דוסים - הנהון בראש, חיוך, ולעיתים שלום בשקט. כן אני שמחה בדרך הזאת - הדוסית. זה איכות חיים לדעת שמשתדלים לקיים את דבר ה' עד הסוף וטוב. אבל במובן האישי הזה זה מטריף לי את הרגשות ואת הרגש הטבעי, הבריא, השמח וה"טוב מאוד!" של קיום העולם וחיי זוגיות שגורם לי לחוש חיבור אל האדם הכ"כ יקר ומיוחד הזה שאין כמוהו!! יותר מאשר סתם חיבור...

כן.. חצי מתפייט וחצי מתוסכל.. אשמח לתגובותיכן.

בא לי לשתף

היה לי פורים טוב! באמת טוב.

ב"ה.

פחדתי ממנו כ"כ. כי אני לא כ"כ חברה של פורים בד"כ.

כל שנה היה לי ממש קשה עם הקטע הזה ש"חייבים לשמוח". זה רק גרם לי ליותר ריחוק ויותר דיכ. כי מה זה 'חייבים'? אני דווקאית! עושה הפוך ממה שאומרים לי לעשותת..

ומה זה בכלל לשמוח באמת? ואיך מסירים מחסומים ופשוט שמחים? אף שנה לא הצלחתי.. להתעלם מהכל, ופשוט להיות אני? אבל איך אני יכולה להיות עצמי אם אני לא יודעת מה זה העצמי שלי?

וגם כל העניין הזה של "כל הפושט יד נותנים לו".. אולי כי הייתי במקום של לא להאמין שלקב"ה אכפת מהבקשות שלי בכלל.. אז אין טעם שאבקש..?!

ואז השנה, פשוט הצלחתי. לאידעת איך זה קרה בדיוק..

אני במקום אחר

וכן. שמחתי. באמתבאמת. שמחה פנימית..

וביקשתי. בשבילי.. לא משנה אם זה התקבל או לא.. ביקשתי כי אני זקוקה לזה. כדי טוב לי לומר מה אני צריכה. מה אני רוצה.

והצלחתי באמת להוריד מסיכות. להיות פשוט אני.

להיות.

פשוט.

להתחבר. למקום שלא הכרתי.

ווואו. זה היה עוצמתי. ונראה לי שהבנתי גם דברים חדשים. עלי, על העולם. על הקשר שלי עם הכל.

אתן יודעות איזה חיבור מדהים יש במשלוחי מנות?

כל שנה אני נותנת ל'כולן'.. מין שריטה שלי.. בפורים אני חברה של כולן. והשנה פיצום התחדד לי למה. בפורים באמת אפשר להיות חברה של כולן! כי בפורים אף אחת לא תשפוט אותי. גם אם אני אלך עם תחפושת מטופשת.. כי זה פורים.

יצא לי מבולבל בטירוף, ולאמובן בעליל.. אבל ממש רציתי לכתוב אתזה

והלוואי שבאמת נצליח להמשיך את שמחת פורים, וקדושת פורים- לכללל השנה!!

מוצאי פורים שמח.

אנא, שמע את אשר אני לא אומר לך.

אל תיתן לי להוליך אותך שולל.

אל תיתן למסכה שאני עוטה להוביל אותך למציאות טובה, שונה, אחרת.

אני עוטה אלף מסכות ורק אחת מהן היא אני.

העמדת פנים - היא טבע שני שלי.

אך בבקשה אל תלך שולל, אל תתפתה.

הצצה זה הדבר היחיד שיכול לשחררני מעצמי.

מחומות הכלא שבניתי לי. מהמחסומים שחונקים אותי. מהכבלים שקושרים אותי לעצמי.

אך איני מעז.

אני פוחד.

פוחד שאחרי ההצצה שלך - לא תבוא אהבה, לא תבוא קבלה.

אני פוחד, כי עמוק בפנים אני שום דבר, כלום.

פוחד שאינני טוב, אינני טוב מספיק - ושאתה תדחיני.

כך אני משחק את משחק מעמידי הפנים המיואשים. הצודקים.

כך מתחיל מצעד.

מצעד מסכות.

מובהק -  אך ריקני.

תצטרך לעזור לי בהושטת ידך גם אם זה נראה הדבר האחרון שאני צריך או שאני רוצה.

תדע,

עם הרגישות והאהבה שלך - אני יכול לעשות זאת.

יכול לעשות הכל.

פורים שמח. סתם התחשק לי להביא את זה לפה  

נמאססססס נמאסססס נמאססס...

 היא איתי בבית אפילו לא יודעת שאני כותבת אתזה עכשיו..

אבל באמת שנשבר לי,

העולם הזה קשה.מדי, באמת!!
 

ואני משתדלת להאמין בו ובהנהגה שלו,

אבל לא הולך לי..

תגידו לי שהוא עדיין אוהב אותי בבבקשה!!!

למרות שאני משתדלת ולא מצליחה,

ולא תמיד מאמינה ומקיימת

והרבה מדי מפקפקת

וזהו, עכשיו החליטו לעשות ככה

ואמן שזה יעזור ויצא מזה רק טוב.

הרב תבין אותי,

אין דבר כזה ילד רע- אתה אמרת,

אמרתי שיש דבר כזה ילד שרע לו 

ואתה אמרת שאתה לא מאמין בזה.

אז אני מבקשת שתאמין,

שתבין שתדע שזה הבעיה והמצב.

אז אני יהיה מאובחנת,

אמן שזה יעזור משו!!!

אבל עדיין קושי נובע מעוד בעיות

וקשיים וטראומות והלב נשבר.

הוא מרוח בדם וכאב, הלב.

הוא מת להירפא

ולא למות למרות שהגוף והרגש רוצים.

הוא מקווה שפעם הוא יצליח להירפא,

בלי להיפגע, בלי להתחרפן מזכרונות מכאיבים.

ואני מדאיגה את אמא, כ"כ כ"כ.

היא דואגת ועצובה,

מדי פעם גם בוכה וזה לא רק בגללי,

אבל זה קשה וכואב.

ואתה, לא התכוונתי שתיפגע או תרגיש מרומה

כי הפסקתי.

פשוט הרגשתי שאנלא מסוגלת יותר,

לא יכולה

וזהוו..

הייתי חייבת לפרוקק..!!

ומי שזיהה אותי בטעות

לא לעשות פה אאוטינג

|כועס על עצמו שזה מאנונימי| |מקווה שתסלחו|

סתם בא לי להזכיר לכן בזמן שאתן מכינות משלוחי מנות,בבקשה תכינו עוד משלוח לילדה שעוד אפעם לא שלחתם לה....

אותה אחת שיש לה פחות חברות,או שלא הכניסו אותה להדרכה והיא כבר מרגישה ממש לבד בישוב.סתם כדי לשמח ולעשות מצווה. 

כי זה קצת עצוב לשבת בבית ולא לקבל בכלל משלוחי מנות.. 

תזכרו גם לא ב'חבורה' שלכן...תזכרו גם באחרות. 

למלכת אסתר, והיא כל כך מתרגשת ומחכה לזה, מכינה כבר את התחפושת מהלילה.. אבל יודעת שהיא לא תלך מחר לבית הספר, כי יורדים קסאמים?

תקשיבו אני ילדה בכיתה י''א יחסית בנויה לחתונה...ואממ..יש לנו רב לתושב''ע שמכיר אותי בלי קשר לאולפנה והוא מלמד במכינה של בנים עכשיו יום אחד הוא בא אלי ואומר מצאתי מישו שממש מתאים לך וכו...תבואי אלי עוד שנה וחצי וזה אני שומר לך אותו וכו..עכשיו הוא כל שיעור אומר את זה מחדש וזה מתחיל להיות מטריד באמת!!!נימאססס עזוב אותי בשקט!!מה לעשות תעזרו לי פליז!! אני בכוונה מאנונימי כי יש פה בנות שמכירות אותי.בבקשה תעזרו לי נימאס לי!!

כל שנה עם כולם אצלנו- זה מדהים ובאמת יש שמחה ענקית כזאת וקדושה.. ב"ה!

וגם השנה, כרגיל. חוצמזה ש..

עוד מישו בא אלינו (קרוב משפ') שדווקא הוא בסדר והכל,

אבל איכשהו לידו אני שמה את כל המסכות. ופורים. וזה קשה ככה. אעאעעע.

שירון לסעוד"ש ויכולה לפנות אלי באישי ולשלוח לי?? זה ממש ממש דחופפ.. תודה!!

לא יודעת איך להתחיל.

אולי אני ינסח את זה כמו שאלה בגיאומטריה???

נתון:

• אני לא שמנה!!!! נכון, לא הכי רזה בעולם, אבל בוא נגיד שיש לי מבנה גוף שנחשב לרזה, לצורך העניין.
• אמא שלי בטוחה שכל בגד שטיפה נראה לה צמוד-הוא לא טוב ולא צנוע. ולא, אני ממממש לא באה מבית של נשות השאלים או משו כזה. ותמיד נראלי שאמא שלי מגזימה עם כל מה שהיא חושבת שכבר נהייה "קטן עלי". עלק קטן!!!! לדוגמא, יש בגד שבמשך שנתיים התאים לי, והמבנה גוף שלי לא השתנה, ולא השמנתי (מקסימום קילו-שניים שלא עושים הבדל גדול במראה ;)) ופתאום הוא נהייה קטן עליי?! איך בדיוק למען ה' זה קרה?????? והבעיה היא שברגע שבגד נהיה קטן עליי אמא שלי לא רוצה שאני אלבש אותו!!!!!!!

צ"ל: (לא צריך להוכיח אלא צריך לעזור...)

• איך משכנעים את אמא שלא השתניתי בשנה-שנתיים האחרונות ואין שום סיבה לזרוק בגד שאהבתי רק כי לטעמה הוא נהייה "צפוף עליי"????
• איך אני משכנעת את עצמי שאני לא שמנה?? בעקבות מה שאמא שלי אומרת אני כבר בטוחה שאני אחת השמנות... (טוב, אולי הגזמתי קצת.... אבל אני רק רוצה להסביר מה אני מרגישה...) ואז אני מתחילה לאכול אכילה רגשית, ואז בטוח אני משמינה וחוזר חלילה!!!!!!

אולי אני צריכה קצת לנצל"ש לעצמי:

במידה ואני אוכלת בריא ועושה ספורט וכו' וכו'-איך אפשר להוריד במשקל ולהתחטב??? מיואשת מעצמי...

אז לא אכפת שתקרא לזה בריחה.

איך שרוצים אפשר להתנסח.

אבל אני פשוט לא מסוגלת להמשיך איתה יותר,

אז אמרתי שאני לוקחת הפסקה.

גם קצת כעסתי על איך שהיא דיברה,

ואנ'לא אוהבת שמפענחים כל מהלך שעושים.

אז ברחתי.

ברחתי, להתמודד עם הכאב לבד.

לדעת, שאין איך להזיז אותו.

אי אפשר פשוט לכרות אותו מהגוף,

הוא חלק ממני, מחיי.

אז פשוט נקווה שיום אחד זה יעבור.

~~~~סופריקה~~

רק לי יש תחושה שההורים שלי כאלה חניוקים???

אווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווף!!!!

|סופריקה|

קצת לא מרשה

יודעת שאני צריכה לישון ובכ"ז נכנסת לכאן או משחקת סנייק במיטה. (כן,זה מצחיק,\:, צחקו...) ואז בבוקר בקושי קמה.. וכשכן אז נורא נורא עייפה.

וכל פעם מחדש נכנסת לחד"ר ואם יש מישהו מסויים, לא דווקא מישהו אחד, אבל כמה מסויימים, אז נורא קשה לצאת ולשים גבול.

ולפעמים מתחילה לדבר עם בנים ולא שבאמת רציתי למצוא חן בעיניהם או משהו,סתם, שטויות, אה, וגם זה לא בשיחה אישית, אני יוצאת דפוקה. ומדברת על שטויות ויוצאת טפוקה טפוקה. ואח"כ מצעטרת על זה, על זה שבכלל דיברתי וגם על מה שדיברתי,אבל כבר אין מה לעשות, מה אני יגיד לו סליחה? על מה כאילו...?

ואתמול אמא שמעה את הציפצופים האלה כשהנחש בסנייק אוכל, במיטה, והיא שאלה עם מי אני מתכתבת בשעה כזאת, ובכלל לא התכתבתי, אה, בעצם לפני זה כן, אבל אז לא.. ומה, פאדיחות להגיד" אני משחקת סנייק"..לא? ואז היא שאלה אם אני רוצה פלאפון כשר.. ולא עניתי..

וגם כשנותנים לי משהו להקליד, נגיד עכשיו, אז אני מקלידה, אבל בין לבין גם נמצאת פה וכאילו מדברת עם אנשים. ונגיד עכשיו, לפני איזה רבע שעה אז קרה מין דבר כזה עם מישהו שיצאתי טיפשה ברמות. ונגיד שלא, נגיד שיצאתי חכמה, אז... מה את בכלל מדברת איתו? שמרי על עצמך. את בת מלך שעשויה מאבנים טובות. את שומעת??? מכף רגל ועד ראש מ ר ג ל י ו ת ! !

אז בסדר, נכון שגם הוא אבל אבל..

לא, זה לא אשמת הערוץ, למרות שברמה מסויימת כן, כי יש פה אנשים, אנשות, כ"כ מתוקות שפשוט כיף לדבר איתם, אבל זאת אשמתי. כי אני לא יודעת לעצור ולהפסיק וגם בכלל לא להתחיל.וזה מעצבן.

כי אני יודעת מה אני אמורה או לא אמורה לעשות,ואני לא עושה את זה,וכיף לי, ואח"כ אני מתחרטת ומצטערת.

פים פם פום.

בהתחלה היא קיצרה ת'חצאית,

אח"כ העבירה אותה למעל הברך,

אח"כ לממש קצר,

והיום-ראיתי אותה עם מכנסיים צמודות!!!!כמו של חילונים!!

כילו ילדה-לפני חצי שנה היית הכי דוסית פה!!למה?!?!

זה פשוט שובר אותי לראות אותה ככה!!!

פשוט עצוב!!

וההורים שלה בכלל מסכנים!!

פשוט עצוב לי עליה!!

ועוד שאני לא יכולה להגיד לה על זה מילה כי היא שנתיים מעלי...