באמת יפה. הלוואי וכולנו נישם את זה.. תגיבו כי זה יעזור לו לזכות. וזה מגיע לו.
http://www.shoresh.org.il/spages/articles/internet%20competition-%20dafety%20rules.htm
*פוגי בפיתה*באמת יפה. הלוואי וכולנו נישם את זה.. תגיבו כי זה יעזור לו לזכות. וזה מגיע לו.
http://www.shoresh.org.il/spages/articles/internet%20competition-%20dafety%20rules.htm
נשגבת מבינתךאחרונה
אנונימי (פותח)כולם ברחו, הוא נשאר.
ידעתי שזה זמני, אבל זה היה לי טוב. הוא הקשיב, הוא היה שם, הוא סמך עלי, יכולתי לתת בו אמון.
אבל טעיתי. אסור לתת באף אחד אמון. לעולם.
הוא אולי בנ"א טוב, אבל אסור להפקיר שום כלום מהחיים שלי לאף אחד.
שום פרט. ולו הקטן ביותר. ק"ו שזה מעבר.
כן. הוא מכיר אותי. זאת מציאות. אבל הוא לא מכיר אותי באמת. רק את מי שהוא ניסה לעשות ממני הוא מכיר.
הוא ניסה לעזור לי להיות טובה יותר. אבל זה לא אמיתי.
אני תמיד אשאר אותו דפקט. עם אותן בעיות. ואחזור על אותן טעויות.
וזהו. סגרנו את זה סופית. אמרתי שדיי. רצון חזק ככל שיהיה הוא לא יכול להפוך את העולם... צריך עוד כמה דברים.
ועכשיו הגיע הזמן לחזור למה שהיה. למקום הבטוח והמוכר. כי אין מקום אחר שיכול לקבל אותי.
אפשר רק לבכות. לבכות. על דברים שרציתי ואני לעולם לא אשיג.![]()
ואסור להסביר. אסור לדבר. שלא אכנס שוב לאשליה שאולי אצליח. כי לא.
אין סיכוי.
שום סיכוי בעולם.
0 עגול.
עכשיו רק דבר אחד אני רוצה. למות
. אין לי מה לחפש פה. וזה סופי.
הייתי חייבת לפרוק איפושו. עמכן הסליחה.

תבכי ותבכי ותבכי
אבל אל תמותי,אני רוצה אותך!!
בעזרת ה' תתחילי מהתחלה ויש לך כבר ניסיון וזה..
רק שלא בגלל זה לא תאמיני באף אחד,כי זה פספוס של החיים
אנחנו צכים לדעת לא ישר לגלות ולספר את כל הלב שלך לבנאדם. אמון זה דבר קשה. בעז"ה תצליחי.
:*
בואי לשיחה אישית..
מעל דפי הפורום.
אז שולחת לך הרבה כוחות ו
ות
ואם תרצי לשמוע בכל זאת- את מוזמנת.
נשגבת מבינתךאחרונהלתשובה.
ההלכה בשבילנו(הבנות
)לגרביים-כיסוי הרגליים היא:
שלא יראו את הכפות רגליים או שלא יראו את כל הרגל-השוק או בכלל משהו האחר?
הרבה בנות הולכות אם חצאיות שמכסות את הברך ואם טבע סגור וגרביים=אז הן כביכול שומרות את ההלכה או לא??
תודה רבה רבה!
אשמח לתשובה מהירה!
וסליחה על החפירות...
(בטח מלא אומרות לכי תשאלי רב...אבל לא!אני לא אפנה לרב!(כעקרון יש לנו באולפנא תיבה כזאת של שאלות לרב ושמתי שם והוא לא ענה..)
יש כ"כ הרבה דעות לכאן ולכאן.
מומלץ לשאול רב של אולפנא או רב שאתם הולכים על פיו
ואם את מתביישת - תשאלי את אחד ההורים או משהו במשפחה / מחנכת
בכלל - המושג 'עשה לך רב' הוא שבכל עניין הלכתי נלך עפ"י הרב שלנו
ולא בכל שאלה נשאל מישהו אחר
ובכוונה אני לא עונה לך מה ההלכה אומרת-
כי חשוב שתלכי לשאול רב בעצמך
בהצלחה!
הויכוח ההלכתי הוא מזה השוק מבחינת ההלכה? החלק שמעל הברך, או מתחת לברך.
ולכן זה איך שאתם נוהגים ואיך שהרב שלך פוסק.
יש כאלה שנוהגים לכסות את החלק שמעל הברך רק.
יש כאלה שנוהגים לכסות עד הקרסול
יש כאלה שנוהגים לכסות עד הברך ואת כפות הרגליים
ויש כאלה שנוהגים לכסות את כל הרגל.
זה ויכוח הלכתי.
מצטערת נשמה...
שנפסוק לך ע"פ מה שאנחנו נוהגות?
זה לא כ"כ משו שיש לנו איך לעזור..
אז רק פוסק אחד (המשנה ברורה) אומר שזה החלק העליון של הרגל (מעל הברך),
כל השאר אומרים שזה החלק התחתון
ולכן,בעקרון,צריך לכסות את כל הרגל, עד שלא יראו טפח, גם לא במדרגות או בישיבה,
וכפות רגליים מותר,יש נוהגות לכסות אבל מותר..תלוי גם במקום ומנהג
מישי כאן חובבת קריאה? ואני מתכוונת, מושבעת?
מה ההלכה אומרת על סצנות לא צנועות בספרים, מישהי יודעת? (אני מעדיפה מקור או שמישהי תיתן תשובה רצינית, גם אני יודעת שזה לא טוב וכו'.)
ומה עושים? אני ממש אוהבת לקרוא, וצר לי, אבל הספרות החרדית ממש לא מספקת את הסחורה. אני מנסה לדלג וזה, אבל זה לא תמיד הולך וזה גם באסה.
מישהי לפחות מזדהה?
אני רוצה לענות לך דווקא בקטע נפשי.
היתה לי תקופה שהרשיתי לעצמי ולא הצלחתי לשים מעצורים וקראתי דברים שמזעזע אותי לחשוב עליהם עכשיו, וגם דברים פחות גרועים שזה סתם לא דברים שהייתי רוצה להכניס לראש שלי,
וזה היה פשוט גרוע!
זה הכניס אותי לדיכאון ולמקום נפשי גרוע כ"כ.
וגם אם לא מרגישים את זה בקיצוניות כמו שאני הרגשתי (עד כדי בחילות..) צריך לדעת שזה עושה רע לנפש שלנו.
אני יודעת שבטח זה הכי מעצבן לך בעולם לקרוא את זה, אבל אני מאמינה שאם תציבי לך גבולות כמה שיותר סגורים שאת מסוגלת לעמוד בזה זה רק ייטיב איתך ואת תודי על זה בעתיד!!
אגב, לא יודעת אם יש הלכות שקשורות בזה, זה יותר רוח ההלכה והאינטואיציה שלנו לדעת מה ה' רוצה מאיתנו.
באמת קראתי הרבה ספרים יפים, מאוד!!!
ועל חלקם אני יכולה לומר שאני מצטערת שקראתי...
לא בקטע של "הורס ת'תמימות" או משו.... אבל בקטע של זה שכן, אני רוצה שהנפש שלי תישאר טהורה! מה שווה לי ספר מדהים על פני השלווה הנפשית והטוהר??
אין לי כ"כ מה לומר..... זאת החלטה שלך
אבל שמעתי ממשהו שמה שאסור לעשות- אסור גם לקרוא, לראות וכו'.... אז- קחי לתשומת ליבך..
שיהיה לך הרבה בהצלחה!
בס"ד
אני חושבת שזה ממש מזיק לנשמה ספרים כאלו,עדיף לך למצוא ז'אנר אחר של ספרים שתתחברי אליהם והוא יהיה ז'אנר מספרי האמונה
הרב קוק זצ"ל היה סופר ומשורר-
ובכתבים שלו הוא מביא את נושא השירה וככה הוא כותב שם : "הספרות, הציור... עומדים להוציא אל הפועל כל המושגים הרוחניים המוטבעים בעומק הנפש האנושית, וכל זמן שחסר גם שרטוט אחד הגנוז בעומק הנפש, שלא יצא אל הפועל, עוד יש חובה על עבודת האמנות להוציאו". (סידור עולת ראי"ה חלק ב עמ' ג)
במילים שלנו הרב קוק אומר שאומנות/ ספרות / שירה / נגינה יש תפקיד מאוד חשוב ומשמעותי בעולם והוא לבטא את התחושות של האדם, לבטא את נפש האדם.
הרבה פעמים קורה לנו דווקא שאנחנו שומעים שיר חזק, או סיפור מרתק
אנחנו מרגישים עוצמות ורגשות שלא היינו מרגישים בשום דרך אחרת. וכן במידה מסוימת אם לא יהיה לנו את עולם היצירה והאומנות - המון רגשות לא יבואו לידי ביטוי בנפש האדם.
ולכן דווקא בגלל העצמה והחשיבות של עולם היצירה אנחנו צריכים לנהוג בה במשנה זהירות, כמו כל דבר בעל עצמה רבה כמו כל דבר שמפיע עלינו בצורה חזקה ומשמעותית ולעיתים אף מטלטל אותנו.
הספרות והיצירה משמפיעים עלינו בצורה חדה- במקומות מאוד פנימיים שלנו והרבה פעמים גם בצורה
שאנחנו לא מודעים אליה.
ולכן- ספרות לא מתאימה, ספרות העוסקת בצדדים השפלים שבנפש האדם עלולה להזיק לנו..
הרב קוק ממשיך וכותב-
"רק אלה האוצרות, שבהתפתחם הם מבסמים את אוויר המציאות, טוב ויפה לפַתֵחַ. אמנם, אותם הדברים הגנוזים, שקבורתם היא ביעורם.... אוי לו למי שמשתמש... לפעולה שכנגדה למען הרבות באשָה". (לכלוך וסרחון)
במילים שלנו הרב קוק אומר שרק ספרות שמועילה ומקדמת את הטוב, ראוי לפתח וליצור, לגעת ולקרוא
אולם דברים העלולים להביא לידי קלקול ולכלוך במחשבה ובמעשה – אותם אין לכתוב, ואין לקרוא.
שורה תחתונה- צריך כל כך הרבה זהירות בקריאה וצריכה של ספרות. ספרות טובה, יפה וערכית המוסיפה לערכי החיים, חשובה ונצרכת. כל אחת מכירה את עצמה ויודעת מה טוב לה ומה משפיע על הנפש שלה.
נכון לא צריך להיות מרובעים- ומותר לקרוא ספרי חול. ולא רק ספרים של 'חרדים'
סתם המלצה שלי - תזהרו מספרים שפוגעים בנפש שלנו, ספרים שמשחיטים אותה סתם (כמו ספרי אלימות, אהבה שנכתבת בצורה לא נקייה, מין ואני בטוחה שכל אחת יודעת מה לא שייך.. )
וואו- זה נשמע הטפה לא לקרוא, ההפך!
תמשיכו לקרוא המון.
להעמיק ולהעשיר את הידע שלכן
אבל כמו בכל דבר בחיים (אם זה במוזיקה, במקומות בילוי, מחשב וכל דבר שאתן עושות )
תזכירו אם הוא טוב ונכון לי.
בהצלחה רבה,
ברוק 
למרות שאני לא חושבת שזה בריא ונכון וכדאי
נשים שניה את ההלכה בצד - זה לא בריא.
גם מבחינה חילונים [אפילו] אני יודעת שזה בעייתי כי זה לא מחנך לחינוך מיני נכון.
ואם שואלים אותי יש אחלה ספרות [לא חרדית] בלי קטעים כאלה או לפחות לא באופן מוגזם
מראש עדיף לא להיכנס לזה זה גם ספרים רדודים גם מבחינת תוכן וגם מבחינת עלילה.
בס"ד
להיתקל בספרים כאלה
וזה הופך את הקריאה למשהו שטחי מאוד ורדוד ושפל ובעע
ואם זה מפריע לך מלכתחילה-אני דווקא ושבת מאוד שאם תנסי לחפש ספרים תורניים ומתאימים לרוח ההלכה את תמצאי בקלות-כי את תביני שיכולה להיות לך קריאה מספקת ומעמיקה יותר..:*)
דווקא בהרבה מהספרים הדתיים הכתיבה גרועה העלילה לא מעניינת או שחוזרת על עצמה
והשפה נורא פוצית "היא התפללה בדבקות לאור הנרות מקווה להידבק ב..." מכל מיני דברים נמרחים
יש הרבה ספרות חילונית וחו"לניקית נקרא לזה ככה עם רמה גבוהה, כתיבה יפה ואחלה עלילה בלי להיכנס לעניינים האלה
זה נכון לכאן ולכאן.
כל אחת מספיק גדולה ובוגרת לדעת להבין בהבדל הדק.
תודה על התגובות המזדהות. ברוקולי, תודה על ההעמקה 
אני מסכימה במאה אחוז שזה לא כ"כ בריא לנפש וזה גם יוצר קצת דואליזם, פיצול בין האמונה והמעשים לידע ולעולם הנפש, ואני ממש לא קוראת דברים שעיקר העלילה זה מין, אבל בכל זאת- פתאום קופץ איזה קטע...
ומי שהציעה ספרות חרדית, תאמינו לי שניסיתי. אבל זה ממש לא כיף, כי הכל שם זה החיים האידיאליים- אין התמודדות כמעט, אין משברים, העלילה די צפויה.
נראה לי אני אאמץ את ההמלצה ואשתדל לחפש ספרים עם עלילה נקייה פחות או יותר, ואני מודה שב"ה יש גם כאלה.
באופן כללי, אני לא מבינה אם ההלכה דורשת ממנו להשתמש בשיקול דעת, או שהיא מכתיבה לנו מה לעשות...
גם וגם..
בדמייך חייבס"ד
לי יש ממש טעם מוגבל בספרות ובכל זאת אני מצליחה למצוא ספרים תורניים שאני אוהבת..פשוט צריך לחפש-זה הכל
גם פה, וגם פה יש בעיתיות.
החכמה- היא לצרוך את מה שנכון ומתאים לנו
ורוב הספרים כתובים או בסגנון כתיבה לא משהו או בעלילה מפגרת
צריך לדעת איך לבחור ספר טוב, אבל רוב הספרים הטובים - הם לא דתיים
וואי יצא ארוך כמו החיים. אבל אם מישי תקרא אני ישמח
אפילו שיצאתי זיינוקית בערך.
זה באמת חשוב לי מה שכתוב שם.
היום היה לנו שיעור עם המחנכת שלי. ואני יודעת שפגענו בה ממש..
אני אישית ישנתי חצי מהשיעור כי לא הרגשתי טוב, [לא ביקשתי רשות או משו..] ואחכ אכלתי וגם נתתי לבנות אחרות מהאוכל שלי- מה שיצר בלאגן גדול. בנות אחרות צעקו על המורה שהשיעורים שלה משעממים ושהיא לא יודעת ללמד ויצאו באמצע. בנוסף היו בכיתה עוד דיונים ממש לא קשורים.. [למשל על סרטי ילדים.. שנים דנו על הטלאטביז..]
עכשיו, גם רוב הזמן המצב בין הכיתה למורה לא משו. רוב הכיתה לא אוהבת אותה, ולא משנה מה המורה תתעשה- הם אנטי נגדה.
אני בתחילת השנה גם לא אהבתי אותה במשך בערך חודש-חודשיים, אבל בחודש האחרון למדתי להכיר אותה והיא בנאדם מדהים!! ואני דפקא אוהבת אותה כבר.
וגם מה, היא ממש מנסה ומשתדלת בשביל הכיתה. כי היא יודעת שלא ככ טוב לנו איתה ככיתה. בנות ממש לא אוהבות אותה, ומה שהם אמרו היום בכיתה זה רק חלקיק ממה שהם באמת חושבות,
וגם ככה הם היו ממש בוטות ומעליבות.
המורה יצאה כמעט בדמעות מהכיתה, ראיתי שהיא נפגעה ממש.. היא באמת מתאמצת בשביל הכיתה.
כבר היה לנו על זה השבוע דיון בכיתה. [יש את זה פעמיים בשבוע בערך.. כי באמת הכיוון הכללי של הכיתה זה אנטי המורה. ודפקא חבל לי ככה. היא באמת בנאדם טובב] קיצר מה שאני אמרתי בדיון זה שאולי הכיתה עושה המון השתדלות בשביל המורה [ללא משנה שאני לא חושבת שזה נכון.. לא נורא..] אבל אמרתי שלדעתי עיקר הבעיה זה שבנות לא מספיק מעריכות את המאמצים של המור. והיא באמת עושה הרבה!! ובנות דחו את זה וזה..
ואז היום אחרי השיעור היה לי ממש לא נעים. כי ידעתי שבתור כיתה היינו ממש מגעילות, וגם אני בתור בנאדם לא התנהגתי בסדר.. ניסיתי קצת לדבר עם הכיתה על זה, כדי שנלך ונבקש סליחה, אבל רובם ממש לא מבינות מה הבעיה..
הם אמרו שסוףסוף מישו אמר לה שהיא לא יודעת להעביר שיעורים, וכבר 3 חודשים אנחנו ככה איתה בכיתה וכדאי שסוףסוף היא תדע את זה. קיצר הם היו ממש לא נחמדות אליה.. [היא לא היתה שם.. אבל הם דיברו עליה מגעיל]
ומאז אני עם נקיפות מצפון מטורפות. כי לא נעים לי מהמורה!! היא ככ רוצה שיהיה לו טוב. ולא נעים לי שפגעתי בה..
אני לא יודעת מה לעשות. כי לא נעים לבוא לבקש סליחה לבד.. יש לנו הערב מסיבת חנוכה אז אני מתלבטת אם לבקש ממנה סליחה.. אבל ממש לא נעים לי.. כי אני יצא ממש חנפנית.. כי כבר קרה כמה פעמים השנה שביקשתי ממה סליחה. [בהודעה] וזה כבר מתחנפן מידי.. וגם כי לפני השיעור הזה היא התחילה לדבר איתי על משו [היא לקחה אותי לפרוייקט האישי שלה בערך.. מקפידה פעם בשבוע לדבר איתי] ואז התחיל שיחה עם איזה רב אז היא אמרה שנמשיך בסוף היום ואז בסוף היום היה תשיעור הזה אז אחריו היא הלכה בלי לדבר איתי..
אז אולי אם אני ילך אליה עכשיו זה יראה כאילו הלכתי בגלל זה..
עכשיו זה בכלל בכלל לא בגלל זה אלא כי אני באמת מתחרטת על מה שעשיתי!! אני יודעת שלא התנהגתי בסדר ואני לא רוצה שהיא תלך ככה לחופשת חנוכה..
אני לא יודעת מה לעשותת
חבל לי שיהיה ככה. א נעים לי ממנה שפגעתי בה.
תודה רבה למי שקראה עד כאן!! וידוע שאנחנו מתנהגות כמו כיתה א' ![]()
אאווףףףף.
ברוקולי
בעיני זה מסר מאוד חינוכי לכיתה - וממש לא חנפני.
סה"כ, גם מורה עם בנאדם בעל רגשות.
עזבי כבוד אליה, בן אדם לחברו בסיסי
ראוי שתרימי כל צעקה בפני הכיתה
וריגשת אותי, יקרה אחת!
ואני מוסיפה-
שבת שעושה את זה באמתיות
תקבל הערכה גדולה מאוד גם בעיני הכתה
ובטח בעיני המורה
חנוכה מחר- חודש שמרבים בו בראיית הטוב ובאור של כל אחד
אין יותר מתאים לבקש עכשיו סליחה
בסוף באתי לבקש ממנה סליחה. והיא אמרה שבסדר, ובאמת לא היה לה קל בשיעור ההוא.
אבל גם כשביקתי, זה היה עניין אישי שלי ושל הבת שבאה איתי, רק אנחנו הבנו שבאמת צריך לבקש. וביקשנו בשם שתינו.. הכיתה לא רוצה לבקש סליחה.
ואין עניין להרים צעקה בפני כל הכיתה, או 'מסר חינוכי מאוד לכיתה..'. אני לא באה לחנך את חברות שלי. זה לא התפקיד שלי. וכתבתי למעלה, שכבר ניסיתי להשמיע מספר פעמים את הדעה שלי, וזה לא הלך.
אז באמת אין עניין עכשיו לנסות עם הכיתה, למרות שחבל לי. כי ככה גם אני לא יכולה להתקדם ביחס עם המורה כשככה הכיתה חוסמת.. זה מפריע.
והמורה באמת העריכה את זה מאוד שבאנו לומר סליחה. ב"ה. הסברנו לה תמניעים שלנו בסליחה הזאת, כי הבנו שהתנהגנו לא בסדר ואנחנו רוצות שתסלח לנו, ולא כי אינטרסים או משו כזה..
[סתם שאלה. מה מרגש?..]
בתור סטודנטית להוראה זה ממש מפחיד מה שאת מספרת 
ובואי נאמר שגם אם היא לא יודעת להעביר שיעורים (נניח)- זה ממש לא יפה לעשות לה את המוות ככה ולהיות מגעילות!! יואו...
אני חושבת שכדאי שתבקשי ממנה סליחה, ובאמת קחי לך לתשומת הלב את העניין הזה.. כאילו, אם גם ככה קשה לה להעביר שיעורים ולעמוד מול כיתה (שזה דורש המווווון יכולות!!), אז אל תפריעי לה עוד 
דבר שני, אני חושבת שכדאי אולי שתפני ליועצת שתתווך בין הכיתה למורה, כי באמת לדעתי יש פה איזשהו פער וחבל שזה יוביל לאסון לשני הצדדים.
בהצלחה רבה! את נשמעת נורא בוגרת..
וכן, באמת היינו תינוקות. אני יודעת שזה היה לה קשה לעמוד שם. אנחנו גםככה כיתה קשה פול..
בסוף במסיבת חנוכה היא התיישבה לידי אז אמרתי לה סליחה ממש, ושאני יודעת שלא התנהגתי בסדר, ואני ישתדל מעכשיו לא לעשות את זה.
והיא באמת אמרה שהיא יצאה בתחושה ממש קשה מהשיעור הזה והיא שמחה שבאתי ואמרתי ואני בסדר גמור וזה..
חוצמיזה, להגנתי [
], אני בדר"כ ממש משתתפת יפה בשיעורים שלה.
נמצאת, משתתפת, מסכמת וכו'. דפקא לי ממש אין בעיה עם איך שהיא מלמדת, וגם איתה בתור בנאדם. פשוט היום לוידעת מה קקרה לי, הייתי עייפה וממש לא היה לי כוח ללמוד. וכבר שיעמם אותי לשבת בשקט אז עשיתי בלאגן..
ממ, והיוצעת.. לא במקרה שלנוו 
אני עצבנית ומתוסכלת כמו שהרבה זמן לא הייתי.
אז מה אם אנחנו כבר לא ביחד?
זה סיבה ללכלך עלי לפני כולם?
לספר דברים שהם ככ לא נכונים?
להגיד שאני ילדה 'זולה' 'ונותנת'?
הרבה זמן לא נפגעתי כך.
אף פעם לא חשבתי שהלב שלי באמת יכול לכאוב.ולדמם.
אפעם לא חשבתי שאני יכולה לבכות ככ הרבה בלי להפסיק.
בס"ד
מילה אחת רעה מבנ"א שאת אוהבת, יותר פוגע מאלף מילים של בנ"א שאת שונאת....
אביגיל=)אחרונהבררר לא יכולה לחשוב על לנסות עם מכונה ![]()
אני אמות במקום.
ומומלץ פעם ראשונה ללכת לקוסמטיקאית ורק אחרי שהתנסת וראית איך היא עושה (אפשר לבקש שתסביר לך גם) לנסות לבד בבית...
פאדיחה אבל אם צריך עושים...
זה המקצוע שלהם עם רואים עשרות\מאות\אלפים כאלה ומסתכלים על זה בתור העבודה שלהם...
הם לא רואים את זה בתור איזורXYZ אלא בתור העבודה שלהם....
אז זה גדל לי בחזרה ממש מגרד... יש דרך שזה לא יקרה?
אני אשמח אם למישי יש תשובה למה זה עדיין מגרד עם שעווה...
הצמיחה של השערות משתנה, הכיוון העובי בטח שזה משפיע
זה מקום עדין ושערות חזקות ועבות לא מתאימות לו אז זה מגרד
(גם בשעווה - עדיין צמיחת השערות והכיוון שונה)
ת.מ.
פיתה פיתהנראלי בהתחלה זה לא כזה פול.
אח"כ זה מתאזן...
ובכל מקרה עדיף להתייחס לזה כאל מחזור-על כל צרה שלא תבוא
כי הכי מעצבן זה להתקע בלי פד.
בפעמים הראשונות מאד נפוץ שיש רק טפטוף דליל אחת לחודש וחצי / חודשיים.
אבל מצטרפת למי שמעלי, תתחילי להסתובב עם פדים!
ברוכה הבאה למועדון! ![]()
ברוקוליהיום י"ט כסלו- פטירתו של אבי כיפות הסרוגות הרב משה צבי נריה זצ"ל
אחת מהאמירות המאוד מפורסמות שלו- שנזכה ! :
היום גם 'חג הגאולה' בחסידות חב"ד - יום שיחרורו של האדמו"ר הזקן ממאסר והילולא של המגיד ממזריץ'
היום גם יום ההילולא של המנהיג הגדול של תנועת החסידות, המגיד ממזריטש זי"ע. על הנסיבות שהובילו לפטירתו, מספרים חסידים סיפור הנוגע ויורד עד תהום, וממנו יכולים אנו ללמוד כיצד להתנהג במחלוקות ימינו-
בימיו האחרונים של המגיד התגברה איבתם של המתנגדים אל החסידים, עד שנידו אותם ואסרו להתחבר ולהתחתן איתם, לאכול מפיתם ולשתות מיינם. תלמידי המגיד קבלו על כך בפני רבם בכל שלוש הסעודות של שבת, אך המגיד שתק והתעלם מדבריהם.
במוצאי שבת קודש התחברו עשרה תלמידים, והטילו בחשאי בבית המדרש חרם נגדי על המחרימים. כשנשלם הנידוי, הלכו התלמידים לישון. והנה, לאחר כשעה, שמעו התלמידים את קול נקישות הקביים, שהלך איתם המגיד מפני מחלת רגליו.
מיד קמו התלמידים ממשכבם, נטלו את ידיהם, ועמדו לפני רבם. אמר להם המגיד: "בני, מה עשיתם"?
השיבו – "כשל כוח הסבל". אמר הרבי – "הסכלתם עשות, ואת ראשכם הפסדתם" (כלומר – בגלל הטלת החרם, הוכרח המגיד – ראש החבורה להסתלק. אך יש גירסא המוסיפה לסיפור, שבאותה שעה הבטיח המגיד לתלמידיו, שמכאן ואילך בעת המחלוקות של החסידים והמתנגדים תצליח תורת החסידות להתגבר ולהתפשט). באותה שנה נפטר המגיד.
בעת מחלוקת רעיונית, אנשים רבים נוטים לאמץ דרכי תגובה שמתאימים למחלוקת מעשית. אנשים חושבים למגר דעות רוחניות בעזרת חרב וחנית, בתי כלא, חרמות גידופים ועוד. בשדה המערכה המעשי כשצד אחד צודק והשני פושע, אמצעים אלו מועילים לעיתים. אך בשדה הרוח, ההתמודדות צריכה להיות בעיקרה רעיונית.
אם יש נקודת אמת בצד השני, הוא לא יעלם בנידוי וכדומה. עליך להשיב לטענותיו, לשכנע וכדומה. יתכן שלעיתים יסייע להצניע את דעתו ואפילו לסלק את ספריו, או להדגיש את דעתך באמצעים חריפים, אך עיקר המאבק מתרחש בשדה הרוח.
דוגמא טובה לכך מצויה בפרשתנו. את הוויכוח בין יוסף והאחים, ששורשו בוויכוח רוחני כפי שביארו מפרשים שונים, ניסו האחים להכריע בעזרת סילוק האובייקט המפריע לבית העבדים במצריים. אך דווקא הירידה לבור הכלא, נתנה את הכלים המתאימים ליוסף להופיע את דרכו ומשנתו לעיני כל העמים. כך גם בחג החנוכה. היוונים ניסו בכוח הזרוע להכריע את דרכה הרוחנית של היהדות, אך דווקא התמודדות זו גרמה לגיבוש הזהות היהודית ביתר שאת. ניצחון החשמונאים בשדה הקרב בישר את העובדה שהיהדות הצליחה לעמוד מול התרבות היוונית השולטת בכיפת העולם, ואף לצאת כמנצחת. זהו נס פך השמן, הנראה כנס קטן ביחס לניצחונות המופלאים במלחמה, אך הוא מבטא את עיקר הסיפור. כבר אמר חכם אחד, שכל דרך רעיונית חדשה, זקוקה לתחנה בבית הכלא, כדי להתפתח ולהתגבש. לפני מספר שנים, פקדתי פעם את ביתו של תלמיד חכם חשוב, שהיה בר פלוגתא לרעיונותיו של אדם רב השפעה. באותה תקופה, החלה המשטרה לגלות שרעיונותיו של בר הפלוגתא מסוכנים ועלולים לגרום למעשים בעייתיים (המחלוקת לא היתה קשורה לנושא – ארץ ישראל). סח לי הרב: המשטרה פנתה אלי בשאלה – כיצד לנהוג עם אותו פלוני שחולק עליך? עניתי להם – הדבר החשוב ביותר, שלא תכניסו אותו לכלא. זה רק יחזק את דרכו. ברעיונות נאבקים בדרכים רעיוניות.
ובחזרה ל – יט כסליו, כשתלמידי המגיד בחרו להתמודד בדרך הנידוי, הם הפסידו את ראשם, הצד הרוחני. ובהמשך להיפך – כשניסו המתנגדים לבלום את התפשטות תורת החסידות בעזרת כליאתו של בעל התניא, הצליחה תורת החסידות להתגבר ולהפיץ את מעיינותיה. ובאמת בעת שחרורו מהכלא, ציווה בעל התניא (אגרות הקודש ב') לחסידיו "לבלתי רום לבבם מאחיהם... לא להרחיב עליהם פה או לשרוק עליהם, חס וחלילה". אל לנו להיבהל ממחלוקות רעיוניות לאמיתה של תורה. הן מעידות שבית המדרש חי, תוסס ורלוונטי לחיים. ונתפלל שתגבר דרך היהדות הנאמנה לה' ולתורתו בימים ההם בזמן הזה.
איזה ברכה ונשיקה קיבלתי! אוהו..
שבת שאלום 
בישלתי הרבה השבת ! אתן ממש ממש מוזמנות
ברוק 
יש המון סיבות לכאבי ראש-
החל מלחץ
מיגרנות
אנמיה
חוסר בברזל
חוסר ב B12
מאכלים לא טובים
ועד לדברים מפחידים יותר- כמו סכרת - סרטן
יש המון דברים שאפשר למנוע מראש- עם טיפול נכון..
מניחה אני שזה סתם לחץ - תנסי לחשוב מה יש שמלחיץ אותך?
ותלכי להיבדק!
בהצלחה
זה שווה את זה אם זה יוריד מעלייך את הדאגה שאין לך כלום בעז"ה..
תלכי עם מישו שירגיע אותך!
שתי דקות ואת בחוץ!
בהצלחה
לכן אמרתי שאם את יודעת שהבדיקה עצמה תעזור לך לדעת בברור מה יש לך או להוריד ספק זה שווה את זה!!!
(אשכרה סובלת פיזית. מקום הדקירה כואב במשך שבועות. ולכל המפקפקות, אני לא מגזימה!)
ושוב, רפואה שלמה!
(ואני לא כותבת תקינות כי לפעמים עדיף שידעו מה קורה ויטפלו וזהו-מנסיון..)

ולי אין כזה חשש, אני יודעת בבירור. אבל חוץ מלהפסיק לדבר איתו אין לי באמת מה לעשות. הם בנים, וזה קורה להם כל הזמן..
גיברת פלסף.
גיברת פלסף.אחרונהזומבה זה אחד ה-שווים!!! ספורט רצחחחח!!
אבל בעולם של היום זה נורא מקובל
אז פשוט משתמשים באמצעי מניעה כי יודעים מראש שזה יכול לקרות
אבל מה לעשות לפעמים יש לאנשים יצר מיני ואין עליהם אמצעי מניעה ואומרים לא נורא זה לא ייקרה וזה קורה.
את לא אומרת את המציאות כי את לא מכירה אותה אז חבל לנחש דברים סתם.
כמו רקפות
נדנדה כתומה.תחי היעילות

See the pain
חרותיקאחרונהקודם לובשת ואז סוגרת...
פעם הייתי סוגרת מקדימה ואז מסובבת - כמו בדמייך - אבל אז התחלתי ללבוש כאלה עם ברזלים מאסיביים, אז החזיה פשוט לא הייתה מצליחה להסתובב ונאלצתי לסגור מאחורה... ![]()
איזה דיון חביב! ![]()
מאיפה כולכן משיגות חזיות עם סגירה קדמית?! כי חיפשתי כאלה ומצאתי רק דגם אחד!
אז יש רק 2 דגמים שמתאימים לי.. בערך..
[A80. ולא, B75 זה *לא* אותו דבר מוכרות מעצבנוותתת!!]
אז מצאתי דגם שהוא סבבה, ונוח לי, והוא עם סגירה מקדימה
זה הכל.
כמו רקפותד"א מצאתי חזיווות! וייאהו
של דלתא ב100 שח
אהה- לגבי הדיון אני סוגרת מקדימה ואז מסובבת..
) אז למדתי לסגור גם מאחורה נורמלי...
שטותאולי זה לא קשור לפורום אבל- יש לי מחר מבחן במ"מ!!!
ואני פשוט לא מצליחה!!!!!!!!!!!!!!!
ה'!! למה???????????????????????????????????
מה עושים????
מיריצ'י =)ב"הצלחה נשמהה 
ישלי שיטת לימוד דיי מוזרה, אז סורי. לא פה
.
הצלחתי כמעט בוודאות 3 שאלות מתוך 4 וברביעית קצת המצאתי משפטים.....
וזה היה ממש משמח בהתחשב שבקושי למדתי!
ברוקוליאחרונה
) ועוד קצת שעזרתי לבנות והידיים שלי והרגליים שלי תפוסות ברמות מפחידות!!!!צריך לעשות אבל אח"כ לשחרר..
ואיך בידיוק את עושה 30+???
בקושי 15 אני מצליחה
ואני משחררת אח"כ... בכ"ז הייתי תפוסה שישישבת.. (עבר לי..אחרי שכל השבת סבלתי
)
זה לא באמת קשה... סתם זה תלוי למי...
בעיקרון היה כמה פעמים שהתאמנו אבל בתור ללמוד, ואז כשהתחילו להבחן על זה, אז לא הייתי מלא שיעורים (בחודש+ האחרון) ואז ביום חמישי האחרון הייתי אז כאילו עשיתי 20 בסבבה, עוד 5 בנחמד, ועוד 5 היה לי קצת קשה, אבל אחרי ה30 צנחתי על המזרון וכולם נקרעווו מצחוק עלי
כאילו דפקתי צניחה על המזרון...
בתכל'ס, אני אוהבת את זה. אבל זה הרג אותי.
ואני בחייייים שלי לא נתפסת.
כאילו לא לרדת ועלות..
תולעת השניאתמול אחרי איזה חודשים שלא נכנסתי לשיעור ספורט,נכנסתי
ובדיוק עשו שכיבות שמיכה,
עשיתי פוולים,יותר מכולם
וכל הצוואר והבטן שלי תפוסים
.numbתבקשי ממנו אולי את המספר פלאפון שלו..
לא תמיד לדבר עם בנים זה רע.
בס"ד
איפה לשים גבולות..לפחות אני....וזה בסדר,עדיף לא לפתוח מההתחלה ופתאום למצוא את עצמך שנקשרת יותר מידי לבנאדם וכבר אוחר מידי וזה שוחק..וסליחה על ההגזמה,,כי זה קורה בלי ששמים לב