בס"ד
באמת אכפת לנו אז תפני!
ונוכל לעשות את המירב שביכולתנו!
מיועד לכל בת ובת צדיקה פה בפורום!
ובכל מקרה,סתם שייהיה פה-טלפונים חשובים! [למרות שאני סומכת עליכן שאתן יודעות אותם אבל בכל זאת...]
משטרה-100
מד"א-101
מכבי אש-102
ער"ן [עזרה ראשונה נפשית]1201
המשך יומנעים 
בס"ד
יוצאת מן הכלל!! 
אוהבת את כוולכן!
מקום בעולם*בננית*|רציני ממש|
את יכולה לשאול פה כמה בנות מתוקות 
ברוקולי
)ת.מ. ת.מ. מחכה לך!ברוקוליאש להבה מוזמנת תמיד!!גיברת פלסף.*בננית*סיכוי גדול שאני לא מכירה אותך, אבל ממש אשמח להכיר
ילדה אחת!!מן הסתם לא מכירה, אבל יכולה לבוא בפצל"ש..
ואל תתייאשי לעולם .
מישהי=)בס"ד
אבל מנסים
יש אנשים שמעודד אותם לדעת שאכפת מהם.
אגב, היא רשמה שדרושה חברה...
ענבל~אורטל~בדמייך חייבס"ד
חח ..תקשיבי
אני למדתי [יותר נכון החיים לימדו אותי ביןאם ארצה ובין אם לאו...
]
שבאחת לא יכולים להיות כל הדרישות שיש בחברה,אז יש חברה שכיף לי ללכת איתה לקניות,ויש חברה שאני באמת יכולה לספר לה את הסודות שלי ויש חברה..ויש חברה....בכל אחד יש משו שאין באחר,אל תפגעי מזה..את פשוט צריכה לבחור בתבונה איזו חברה מתאימה לשחנשים ואיזו אחרת רק ליציאות ולכיף!וזה חס וחלילה ממש אבל ממש לא ניצול!זה לדעת לבחור בתבונה כדי שלי,כן,גם לי יהיה טוב ..
בהצלחה נשמה,אם את רוצה תמיד תמיד באישי
אני אוכלת חצי ממה שרובכם אוכלות, אולי לא מבחינת כמויות אבל מבחינת קלוריות כן, אני לא אוכלת ממתקים או חטיפים, או אפילו סתם פחמימות כגון פסטה או פתיתים.
בפנימיה, במחנה או בסתם טיול - אני לא באה עם ערימת ממתקים.
אפילו לא עם ממתק אחד.
אני באה עם חבילת מסטיקים, ולפעמיים גם קופסא קטנה עם סלט.
כשיוצאים לאכול פלאפל, פיצה, המבורגר, שווארמה - אני מביטה בכם אוכלות, ושותקת. במקרה הטוב אני לוקחת לי סלט.
כשאתם יושבות לכם ומלקקות מגנום, ואפילו לא טורחות לחשוב כמה קלוריות אתם מכניסות לעצמכם לגוף, אני שותה מים. או מקסימום ארטיק קרח. וגם זה בא על חשבון הביצה בארוחת הערב.
כשאתם באות לבריכה, וטוחנות ככה בין לבין קורנפלקס או ביסלי - אני יושבת, וסוגרת לעצמי את הפה בכוח.
כשאתם אחרי צהריים "גונבות" במבה, ביסלי, פופקורן, ביגלה או סתם שותות כוס מיץ - אני שותה כמה כוסות מים, ומתאפקת.
ואני עושה הליכות כל יום, ואני לא נוסעת למקומות באוטו אלא אם אפשר ברגל, ואני רצה כל יום.
ולמרות זאת, אני שמנה יותר מרובכם.
אוקי, אני לא בקטגורית השמנה, אבל אני בהחלט בקטגורית העודף משקל.
ולאו דווקא בחלק הטוב יותר.
למה?
ככה.
לא יודעת.
כי יש לי גוף יעיל, שלא מבזבז אנרגיה בנעל.
אני לא מתלוננת שלכם אין את זה.
כאילו, ברור שהייתי נותנת לא מעט בשביל שלא יהיה לי את זה, אבל אוקי - ככה הקב"ה ברא אותי, וב"ה יש לי יתרונות אחרים.
אז למה פתחתי את השרשור אם אני שלמה עם זה?
כי מרתיח אותי לראות את הבנות שלא מבינות את זה.
הבנות האילו, שכל היום טוחנות שוקולד ונשארות מקל (זה סתם התיאור שעולה לי לראש, זה יכול כמובן להיות גם סתם בנות שהם לא בדיוק מקל אבל גם לא שמנות, או בנות ששומרות על אוכל נורמלי והגוף שלהם סבבה מראש - הם צריכות לשמור על עצמם קצת אבל לא מהודק וזה... לא כולם ככה כמובן, והתיאור לא בא להכליל) ומסתכלות על בנות כמוני במבט של "תראו את השמנה הזאת, בטח היא כל היום טוחנת. שתתחיל לשמור על עצמה קצת, מה כ"כ קשה?"
אז הנה, זה קשה.
קשה מאוד.
אתם לא יכולות להבין את הדבר הזה.
אתם לא מצליחות להבין איזה הרגשה מרגיזה זה שבנות פותחות ביסלי, וכולם שם טוחנות בלי חשבון, והם רזות, או נורמליות ואת יושבת ומסתכלת עליהם ולא מצליחה להבין כל פעם מחדש איך הם אוכלות כ"כ הרבה ונשארות מקל ואת לא?! למה?!
וזה מתבטא בבריכה, כשאת כולך מתה מרעב אבל את לא רוצה להתחיל לטחון ממתקים, והם פשוט יושבות ואוכלות לך את זה מתחת לאף.
או במסעדות, כשהם יושבות וטוחנות ציפס ספוג שמן, ושווארמה בלאפה, שאת אפילו לא רוצה להתחיל לחשוב על הקלוריות שנמצאות בכל ביס.
או באירועים, או כשיוצאים לבלות, או סתם בארוחת צהריים רגילה שבה את מגבילה את עצמך בכל ביס אורז.
וזה כל מה שאני רוצה:
שתבינו.
שתבינו כמה זה קשה.
שתבינו שזה לא שאנחנו יושבות וטוחנות כל היום.
זה קשה.
זה באמת קשה.
אז נכון, יש בנות שמנות שכל היום טוחנות ציפס ועוגיות.
אבל לא כולם.
הרוב לא.
ממש לא. (אני לא מדברת על בנות שמנות שמנות, אלא על בנות בעודף משקל)
זה קשה לשמור על המשקל.
זה קשה לראות את כולם אוכלות ואת לא, וזה קשה שאת מסתובבת במשך 6,7 שעות בחום ומתה לקנות לעצמך ארטיק.
זה קשה.
והליכות לא תמיד עוזרות כ"כ, וזה לא קל לשמור על משקל תקין בגיל הזה שבו רוב הבנות עולות במשקל, וזה עוד יותר קשה לרדת במשקל בגיל הזה.
אז בבקשה, תבינו את הקושי.
אל תזלזלו בהם, אל תפסלו אותם, ואל תירדו עליהם בנושא הזה, אפילו אם הם צוחקות יחד איתכם אחרי זה, והם לא נראות נעלבות, ואפילו אם הם צוחקות על עצמם בנושא.
כי לכל בת כזאת, אפילו אם היא נורא שלמה עם זה, יש איזה תקווה לרדת קצת פעם.
ולכל בת כזאת יש איזה אווץ' בלב של למה נדפקתי עם הגוף הזה.
גם אם היא נורא אוהבת אותו - מבטיחה שהיא משתוקקת לרדת קצת במשקל, (בדרך פלא כמובן, בלי להתאמץ) ושיהיה לה פתאום מערכת עיכול קצת פחות יעילה.
ואם הצלחתי לגרום לבת אחת להבין את זה, אז כנראה שהרבע שעה שביזבזתי כרגע על לכתוב את זה היתה שווה.
ateretfaסבתא רוחלהמבינה אותך לגמרי... (חשוב להגיד שיהיה לך יותר קל להתמודד בהמשך החיים)..
ב"הצלחה גדולה... (עדיף לאכול נכון,שבתוך הגוף יהיה איזון,ולא יהיה חוסר דברים בגוף)..
למלא את עצמינו במזון רוחני בדברים שאנחנו אוהבים ולא שהאוכל במרכז..
אל תתייאשי, הרבה שמחה!!.. "לפום צארה עגרא"...
תזכירי שאת בת של הקב"ה!!
ריגשת אותי, אנלא יודעת למה...
תודה רבה לך שהסבת את תשומת ליבי!
וואו! איך אני מעריכה אותך! 
[לי אישית נורא קשה עם דיאטות וכל זה.. את מלכה, באמת.]
]נדנדה כתומה.ואוו.
אני לא יכולה לומר שאני מבינה ומזדהה באמת.. כי אני לא. כי אני בבעיה ההפוכה[וכן, זה זוועה לא פחות. להילחם עם עצמי כ-ן לאכול וכ-ן להשמין ול-א לרדת במשקל, זה לא יותר קל מההפך.]
אבל אני מאוד משתדלת לנסות להבין.
ולא לתייג.
ושתדעי שאני מעריכה. בטירוף. ושכוייעח עצום שאת ממשיכה עם העקרונות שלך!!
וברור לי שזה קושי ואתגר... אבל לכל אחת יש את האתגרים שלה..
אוף. אני לא מצליחה לומר מה שאני רוצה..
ואני מפחדת בטעות לומר משו לא במקום..
בכ"מ, ישלי דפאק קטן.. ואולי אני לא היחידה עליתי עלזה שיותר נוח לי לדבר עם בנות כמוך.. אני אפילו לא יודעת למה.. סתם, שתדעי
וזהו. דיברתי הרבה שטויות.. מקווה שלא יצא מזה רע...
סתם שתדעי - קראתי אפשהו על זה שעשו מחקר על הנושא - ומסתבר שאכן, לרוב האנשים קל יותר לדבר עם האנשים ה - לא השמנים, אבל המלאים (לא בצורה שדוחה אנשים) יותר, כי הם משרים סביבם אווירה יותר נינוחה ולבבית, וגם כי לרוב הם יותר רגישים לזולת...
שימי לב שכמעט תמיד בספרים (או סרטים) כשיהיו את התיאורים של האישה הלבבית - היא תתואר כאישה עגלגלה ונמוכה עם פרצוף עגול (בד"כ גם סמוקות), וכשיהיה תיאורים של האישה הקרה - היא תתואר כרזה וגבוה עם פרצוף צר.
אבל כמובן לא בקטע המכליל או משהו, לא כל הגבוהות והרזות עם פרצוף צר הם מרושעות או משהו... וכנ"ל ההפך. 
אה, וברור שלכל אחת יש את האתגרים שלה. היא לא אמרה שלא, וגם לא ביקשה שתפסיקו לאכול או משהו, רק שתבינו את הקושי.
זה כמו שלאלו עם הבעיות למידה יש המון תמיכה ועידוד, אבל לגאונים לא.
למה?
כי לא מבינים את הקושי של הגאונים.
זהו, סליחה אם חפרתי או העלבתי... לא בכוונה
גם על הסוף, עם הלקויי למידה והגאונים.. מכירה אתזה מקרוב.. [עכשיו אני מוגדרת גם לקויית למידה, אבל פסדר]
ושמעתי על המחקר הזה אני חושבת..
אני בד"כ לא קוראת תגובות ארוכות כי אינלי עצבים ופה התחלתי לקרוא ולא יכולתי להפסיק!!
את פשוט צדיקה. עם כל הכח רצון הזה... ויש לך כח רצון ממש ענק לפי איך שאת מתארת. פשוט לקנא בך!!
אני רואה חברות שלי שכל היום אוכלות שוקולדים ושטויות ואני לא מבינה איך הן יכולות לעשות את זה בכ"כ קלות...
אז נכון אני לא שמנה אבל עדיין זה שאת יכולה להשים לך גבולות כאלה חזקים רק יעזרו לך במלא דברים בחיים!!
ב"הצלחה ממש
[אנונימית אחרת- שלישית]
וואוו! ממש ריגשת אותי!! פשוט בכיתי! אימלה! כמה נכון וכמה אמיתי..
כמה שאני מזדהה.. את כותבת מדהים, את חיה מדהיםם ואת פשוט מלכה!
פתאום עלה לי הרעיון שזה כמו קטע שמקריאים בפעולות! זה פשוט חזק! אני אישית לא הפסקתי לבכות!!!
את מדהימה! ומלכהה!
וואו! אני בטוחה שכל מי שתראה את זה, זה כל כך יכנס לה ללב... אין! זה מטורף!
פשוט אין דברים כאלהה!
כ"כ מזדהה! מרגישה בדיוק כמוך!! זה כזה קשה! אני אמנם לא ממש בעודף משקל, אבל אני מעל הממוצע...
אין עליך! נשמה שאת!
פשוט ריגשת אותי! כייף לדעת שיש עוד אנשים כאלה! והלוואי שכולם היו כאלה מבינים ורגישים!
איןןן! אני כולי מרוגשת!
נשיקוות
מדהימה שאת! עשית לי את זה!
היה שווה כל רגע! אני קוראת את זה עכשיו שוב ושוב ולא מפסיקה לבכות ולהתרגש!
תודה!
זה רק יעזור לך לא יזיק
לשמן בחיים לא יגידו (לא ילדים)איזה שמן אתה,כי הוא יעלב.
אבל לאנשים יש נטיה לחפור לאנשים כמה הם רזים,וזה חופר ולפעמים ממש מעצבן
וכן גם בלהיות רזה יש חסרונות.
ואנשים צאו מהסרט לרזים לא בריא לאכול שטיות בדיוק כמו לשמנים!
אבל אצל הרזים - הם מסתכלים על זה מנקודה נורא מסוימת - בריאות (אגב, גם זה לא תמיד), ובסופו של דבר מבחינת בריאות הם יכולים לחפף קצת פה ושם, חוץ מזה שלא כולם (רובם אפילו לא עושות את זה) מסתכלות אפילו על הבריאות.
אצל שמנים זה כבר הרבה יותר מסובך - כי גם אני אשמין, וזה לא בריא (חוץ מזה שלפעמים זה כן בריא - שמן זה בריא, ועדין רוב השמנים די נמנעים מלאכול אותו.) וכיום - אני אשמין זה בד"כ נמצא בעדיפות יותר גדולה מבריאות. כי בריאות - ת'כלס אנחנו לא רואים את התוצאות ישר. אשמין כן. חוץ מזה שבתרבות של היום מי ששמנה (ואני לא מדברת על שמנה שמנה) - כן, היא נמצאת מבחינת החברה בד"כ ב"עמדה נחותה" אצל הדתיים פחות, אבל עדין גם שם.
אגב - זה מתחיל מהילדות - שבה כמובן כולם יורדים עליה שהיא שמנה, ופוגעים בה, ואחרי זה זה כבר מתגלגל והיא לא מנסה בכלל.
ותתפלאי - לי יש חברות שאומרות לי "איזה שמנה את" ו "את צריכה להתחיל עשות דיאטה" וכאילו.
ואני בתיכון.
אז נכון, מתעלמים מהם - אבל זה עדין פוגע. בטירוף.
דבר ראשון- כתבת יפה, ומדהימה על האומץ לשתף.
דבר שני- לא רוצה לנפץ לך תאשליות אבל כתבת שבגיל הזזה קשה לרדת,
אז תדעי לך שככל שיותר גדלים יותר קשה לרדת...
ודווקא זה טוב לך- כי המאמץ שאת עושה עכשיו מניב פרי,
וככל שתגדלי יהיה יותר קשה להניס פירות, מבינה?!
ואת עכשיו גם מקטינה לך את הקיבה ,אז ממילא את שובעת מהר וכו', וזה טוב לך להמשך.
שיהיה לך בהצלחה.
מעריכה על המשמעת עצמית ובכלל.
מוריה.ר =)
(את יודעת להתבטא בצורה מדהימה.)
בדמייך חייבס"ד
"יש בנות שטוחנות שוקולד כל היום ונשארות מקל" -יש בנות שניתנה להן ההזדמנות [וכמובן התבונה וכח הרצון וההתמדה] לעבוד על עצמן,והההבחנה ההאמיתית לראות מה לא טוב בהן ומיד לתקן ואשרייך שנפלה בידך הזדמנות כזו!!
~אורטל~אחרונהענבלבס"ד
צריך ללכת לבית הדין עם הצו, ת"ז, ו42 או 43 שקלים...
זהו.
שם כבר אומרים לך מה לעשות.
באופן עקרוני את נכנסת לבית הדין ומצהירה לפני הדיינים שאת דתייה, לפעמים שואלים אותך שאלות ולפעמים ישר משחררים אותך.
את ההצהרה את אמורה לשלוח ללשכת הגיוס.
אני עדיין מתלבטת האם צריך ללכת להביא להם או שאפשר לשלוח בדואר..
שוקו =)הנורמלית האחרונהאבל אני מחכה לצו השני, כי בניתי על נסיעה לעיר המסוימת הזאתי ע"ח הצבא (נורא יפה מצידי) ואני לא יכולהביום של התלושים
בהצלחה! אגב, אפשר לעשות גם בביתמשפט...
כי אם כן יופידופ 
שטותוביום עצמו של ההתייצבות?
או למקום הראשי? [תל השומר או משהו?]
ולמקום בו ביקשו להתייצב
וסתם שתדעי....
אני לא ידעתי שאפשר לשלוח בדואר(וגם הגעתי בצו אדם מספר-לא זוכרת כמה...-צו לפני מעצר)
והגעתי להגיש ואחרי שסיבכו אותי במקום הפקידה לא הפסקיה לצרוח עלי כמה דק' טובות שמה פתאום אני מגיעה רק עכשיו וכו' וכו'...
ככה שקחו אתזה בחשבון אם אתם נוסעות להגיש ולא שולחות בדואר...וגם אז את הפטור עצמו אתם מקבלות בדואר....
(וברעיון אם אתם מגיעות להביא ת'הצהרה בצור ראשון-שני לא אמורים לצעוק עליכם)
ניתן למצוא באינטרנט את בית הדין הרבני באיזור מגורייך.
בעיקרון ניתן לשלוח בדואר (רק דואר רשום!) אבל אני ממליצה לעשות את זה רק אם יש עוד כשלושה שבועות לפחות עד מועד הצו הראשון שלך שלא יהיו לך בעיות כי בדואר צריך לקחת בחשבון גם את הזמן שלוקח לזה להגיע. בעיקרון לאחר שזה מגיע אליהם הם בודקים את זה לראות האם באמת זה נכון שזו את ושאת לומדת בבית הספר שבו אמרת שאת לומדת ואת לא מזייפת ואז הם מחזרים לך טופס שאת משוחררת משירות צבאי. זה אמור לקחת להם בסביבות שבועיים (יש להם הרבה פניות מן הסתם).
בהצלחה!
זה לא כזה נורא כמו שזה נראה....
מוריה.ר =)
אהלן בננות.
אז לאחרונה קצת יצא לי להיתקל בכמה שרשורים על משקל, לאו דווקא אחד אחרי השני, אבל הנושא עלה לא פעם.
רציתי להבהיר כמה דברים.
1. כל אחת שחפצה לעשות איזו דיאטה, נא לעשות זאת בצורה מבוקרת.
משמע, להתייעץ עם דיאטנית,רופא/ה. לא להחליט על דיאטת כסאח/רצח על דעת עצמך, או על סמך איזו שיטה ששמעת שעזרה לחברה. לכל אחת גוף שונה, לא רק חיצונית, גם פנימית, המהלכים הביולוגיים, חילוף החומרים שונה מאחת לאחת, ועל כן,
לא כל מה שטוב ויעיל לחברתך יעזור גם לך.
2. רזון זה לא האידיאל, האידיאל להיות בריא, רזה לא שווה בהכרח לבריא וכן ההפך, זה שאדם מלא לא מעיד על בריאותו בהכרח.
ולגבי אלה שכבר פצחו בדיאטה,
אני מבקשת בכל לשון של בקשה להקפיד, לאכול, אוכל זה לא אויב.
לא לשכוח את ציווי התורה 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם..'
לעשות מה שנכון- בדרך הנכונה. בצורה הנכונה.
לעשות מה שצריך ולא ללכת אחרי נורמות ולחץ חברתי
בריאות- זה החיים שלנו!
אל תזלזלו בהם.
תשמרו עליהם- ולשמור על הבריאות שלנו זה לנהוג בצורה חכמה ומבוקרת.
תודה למנהלת היקרה על הדברים הנכונים והמעוררים!
*בננית*אחרונהבס"ד
מגיעים אליהם המון דברים ולא הכל הם מפרסמים...
הם מסננים ממש.
(לא שתמיד הם שמים דברים נורמלית ע"ע החצילים שהיו שם פעם... אבל הם בוחרים מה לשים והם לא יכולים לשים הכל.).
את יכולה לנסות לשלוח שוב אבל נראה לי שזה סתם לנדנד להם...
עשינו את זה כמה פעמים וזה עבד.
(פרסמנו שטויות צחקנו על הפרסומים שם, אז חיקינו אותם...
זה היה בשישית, לפני מליון שנה, אל תלמדו)
בס"ד
לשלוח כמה פעמים..?
אבל החברה שאני נמצאת בה היא מאוד בנים בנות אבל ברמה דתית טובה ממש!
ויש אחד,יוצא מן הכלל האמת,שממש דומה לשלך..
ניסיתי גם לדבר איתו,אבל לא ככ יצא מזה משו. [עם בן אחר כן הצלחתי..]
פשוט תסבירי לו מה עומד מאחורי זה. הרבה יותר קל להבין אח"כ..
אל תפתחי את השיחה לכיוונים אחרים, תעני לעניין
לאט לאט יותר תקצרי שיחות ותדברי לעיתים יותר רחוקות וזה ידעך
בס"ד
לענ"ד דברי איתו בישירות,בכנות..הבנאדם יבין ויכבד ובטח שיעריך את מה שתאמרי אחרת?<?הוא לא שווה את זה.!
יש כ"כ הרבה דברים שאני שונאת בעולם הזה. אבל אחד הדברים שאני הכי שונאת זה ההרגשה שאת מאכזבת אנשים.
גם לכם קורה שההורים כועסים את אתם חוזרות "מאוחר" (23:30) הביתה?
לא שזה היה ברגל או טרמפים או משהו..
כולה הייתי במד"א אחרי איזה משהו, ונשארתי לפיזור מתנדבים ב22:00.. לא אשמתי שקיבלנו נסיעה באמצע.
אבל אמא כעסה.. ועדיין כועסת. ומחר אנחנו אמורות להיות יחד כל היום (עם דודים שלי ואחים שלי) בפארק מים..
אז לא מספיק הרגשות אשמה, בדודה שלי ישנה אצלי בחדר והיא לא מפסיקה לנחור או לדבר מתוך שינה.
אני אצליח להירדם היום?! ספק. אוף. מה עושים עם אמא?
בס"ד
בידיוק מה שקורה לי בכל יום עם אמא...תראי,אמא באמת חשוב לה שתהיי בסדר ושתהיי גם בבית,כי היא מתגעגעת גם אם היא לא מראה את זה,בכל זאת ,מבעד לכעס- זאת אמא שלך ,ואני יודעעת שזה נשמע כל כךךך פלצני-אבל בכל זאת.. וחוצמזה,תעבירי כזה איזה שעה,תשכחי מזה ואחרי בערך שעה וחצי כזה תבואי אליה, תפתחי איתה שיחה-תאממייד עוזר
לולית10אחרונהתתייעצי במישהי מבוגרת לדעתי.. זה משהו רציני, ותנסי להרגיע אותה כמה שיותר..
|לא באמת מבינה בנושא|
בס"ד
שמעי,חתונה..?זהלא דבר קל,לא קל בכלל..תחשבי על זה שעכשיו יאמרו לך שעשית בחירה וזאת בעיה שלך ואת פשוט צריכה לשנות את החיים שלך ואין דרך חזרה,[לא אמרתי שזה לא טוב חלילה וחס!! פשוט...זה מאוד משונה לעבור כזאת פאזה ב..בום!] זה מאוד מלחיץ!וזה טבעי...תראי,זה כמו חיסון... חח אני אישית מפחדת ממחטים סבבה?עכשיו אני יודעת שאני צריכה לעשות את זה מ ת י ש ה ו א אבל אני פשוט לא רוצה,אני רוצה לברוח..ואפילו דקה לפני אני אתנגד,אבל בסוף זה יקרה..זה לא שהיא תסבול או משהו,היא פשוט מפחדת,היא מנסה לברוח מהלחץ,מהמתח..את לא צריכה לפחד נשמה... תהיי קרת רוח ותראי לה גם את זה,שתיהיי לה כתף למשענת בזמן ה..לחוץ הזה,זה לדעתי מה שהיא הכי הכי הכי צריכה עכשיו .. בהצלחה נשמה
אלא עם מישהו מבוגר ואחראי.
הרבה פעמים זה פחד טבעי, אבל יש מקרים שלא.
(ולא קשור כמה הבחור מדהים)
במיוחד אם הגיל שלה צעיר.
יש איז מישו בפורום ששלח לי הצעת חברות, בעיקרון תמיד אני שואלת למה אבל כי אני לא מכירה וזה מוזר..אבל אותו אני רואה רושם הרבה בפורומים אז "הכרתי" אותו כי ראיתי מה הוא כותב וכו'..
קיצר התחלנו לדבר וזה נחמד...
ריתי בכרטיס אישי שלו שהוא בערך בן גלי גדול בממש קצת פחות משנה בערך...
קיצר אנחנו מדברים לא מלא אבל מסתבר שיש ביננו הרבה דברים משותפים..
הוא היה בחופשה עם ההורים שלו בעיר שלי ומסתבר שזה היה מאחורי הבית שלי
הוא אמר לי את המקום ואני אמרתי שזה כמה דק' מהבית שלי בשביל לא לתת *יותר מידי* מידע..
הוא אמר לי איפה הוא גר ובכללי אנחנו סתם מדברים ולא על נושאים מעניינים מה עושים איפה מטילים מה היה איך היה וכו'..בלי יותר מידי פרטים..
עכשיו דיברנו והוא שאל אותי אם אני מכירה מישו הוא נתן לי שם משפחה וזאת משפחה שפעם הייתה שכנה שלנו לפני מלא זמן (בין 4-6 שנים), יש להם בן בגיל שלי והאבא היה מנהל שלי..
ומסתבר שהוא ומי שהיה איתי בכיתה חברים טובים..
ועכשיו אנחנו סתם מדברים בלי כוונה להפגש או תמונות וכו' ח"ו..סתם זה נחמד לנו לדבר כי יש עם מי וזה נחמד לפרוק מידי פעם..
וזה שאני כל הזמן מגלה עוד דברים מוריד לי את הפחד שהוא איזה משוגע באינטרנט..
סתם רציתי לדעת מה אתן חושבות על זה...
נ.ב-חשוב לציין שאמא שלי יודעת שאני דיברתי איתו אבל רק סיפרתי לה על זה שהוא היה פה עם המשפחה...והיא זרמה עם זה ככה בלי יתר מידי לחץ...
נדנדה כתומה.יותר חוות דעת של אחרות...)
אני מציעה בכללי לא לדבר עם בנים אם את לא צריכה,
ונראה לי שזאת גם הלכה.. (לא סגורה על זה...)
אני באה ממקום כזה, זה בסדר זה אחלה
אם את לא מדברת עם בנים כמעט, והוא הבנאדם שאת הכי מדברת איתו ולא יודעת מה אולי כדאי שתפסיקי
ואם לא - אני לא רואה בזה בעיה
יש המון בנים בוגרים..
ויש גם המון בנות שלא בוגרות ולא על רמה כהגדרתך...
נכון, קל לייעץ, קל לדבר.
אני אומרת מניסיון.
את יכולה ללמוד על בשרך, ולא תמיד זה נעים לצערנו, אבל אז מחושלים יותר.
ואפשר לנסות מלכתחילה להימנע עד כמה שאפשר, זו המלצתי.
המונמון ב"הצלחה!
בס"ד
אבל דרך שבאמת יעילה...
אני טסה לפולין ואמורה לקבל מחזור בדיוק באותו יום...
ומישהי ניסתה פעם לקחת פלפל שחור ויכולה להגיד לי אם זה עזר לה?
וגם אם כן אז ליום יומיים...
ובהצלחה בפולין!!
מקדים או מאחר..
שטות שומשום??אש להבהילדה אחת!!ויש מצב שזה קשורר. את אמורה לדעת, מכירה את עצמך..
אם ככה בד"כ.
קשקושה קטנהאני תמיד נהית בכיינית במחזור
אבל, סתם,בשביל עצמך ובשביל הסובבים אותך- את יכולה להשתמש בזה כתירוץ- אני עצבנית/בוכה/הכל לא טוב "ואין מה לעשות, אני ככה כי אני במחזור" ואת יכולה פשוט להתגבר עלזה, ולדעת שדוקא אז אני צכה להחזיק ת'צמי יותר! ולהמשיך להיות אופטימית ושמחה! (כמו בטיול כשחם וקשה ואז אתה מתאמץ יותר מברגיל לשמוח ולהסתכל טוב יותר..)
זה קשה, אבל ממש אפשרי ועושה לך ולמי שמסביבך הרבה יותר כיפי ונעים
בהצלחה!!
היו לי פעם ימים שהייתי ממש עצבנית וההורים שלי אמרו לי שזה בגלל המחזור ולא הסכמתי להאמין לזה.
כי זה תמיד היה נראה לי שזה דברים שבכלל לא קשורים למחזור אז למה בכלל שזה ישנה לי ת'מצב רוח?!
ואז שמתי לב שזה באמת נכון!
אני מסוגלת להתעצבן/לכעוס/להיות עצובה מדברים לא כ"כ נוראים וממש לנפח את זה!!
ז"א אם מישהו מעצבן אותי, אני אתעצבן יותר מביום רגיל.
אני לא אתעצבן בלי סיבה, אבל כל דבר קטן יכעיס אותי במידה רבה..
הבינות?
בלי לחץ, ככה זה. פשוט תביני שזה הורמונים וכשזה קורה לך תלכי להירגע ולעשות משהו שאת אוהבת.
אם בדיוק מישהו מבקש ממך לעשות בשבילו משהו ואין לך מצברוח תגידי שאת לא מרגישה טוב (זה לא שקר! כי זה באמת הרגשה לא טובה..)
פשוט צריך לנוח ולהירגע
בהצלחה מותק
אנונימי (פותח)אפילו אני לא מצליחה להבין למה זה בא..
זה סתם שטות אז למה המצב רוח??
אולי זה הרבה דברים שמצטברים לגוש גדול.
אני מרגישה סתומה.. אפילו כאן אני לא מוסגלת להביע את עצמי ברור..
גם שניסיתי לדבר עם אמא שלי- יצאתי דבילית וילדותית שבוכה ממשו שממילא אי אפשר לשנות..
אבל אני יודעת שיש עוד דברים שמפריעים לי אבל אני לא מסוגלת להעביר אותם למילים..
אני יודעת שגם אם אני אנסה (כמו עכשיו) אני אצא דבילית ואז אתחרט שסיפרתי..
אווף למה החיים לא יכולים להיות יותר פשוטים?!
~סופריקה~
אם זה מה שיעזור..
בהצלחה !!
מכירה ממש אצ התחושה שלך!
תבכי ותהני מהיכולת הזאת .
ולעולםם אל תרגישי דבילית וילדותית על הבעיות שלך !! כי אלו הבעיות שלך וההתמודדיות שלך ולאפחד אין זכות ללגלג עלייך בגלל זה . כי אחרי הכל לכל בנאדם מותאמת התמודדות משלו .
ואת לא חייבת לספר לאף אחד .. אלא אם כן זה ממש רע וזה פוגע בך . את יכולה לנסות לכתוב לעצמך .
מוותק , החיים קשים לפעמים . אבל בכל שאר הזמן הם אחלה !! תשווי בין דקות העצב והדיכאון שלך מול כל שעות השמחה שלך !! זה כלכך הרבה הבדל !
נשמהה באמת בהצלחה . ישלי עוד מה להגיד אבל אני אעצור כאן . אם את רוצה בואי לאישי אני אשמח לקבלך בחיוך וחיבוק
תזכרי כל הזמן שזה יעבור עוד כמה זמן וזה רק תקופה כזאת. לפעמים דברים נראים לנו כ"כ נוראים באותו הזמן ושאין מצב שהתקופה הזאת תחלוף ושוב אהיה שמחה, אבל תמיד בסוף זה עובר..
וכמו שאמרו לפני- אם יש דברים שמעיקים עלייך וקשים לך, מותר לך להרגיש שקשה.
מותר לבכות ולפרוק, לצאת לטיול משחרר או מה שזה לא יהיה שעושה לך טוב!
אבל לנסות לקחת דברים בפרופורציות שלהם כי לפעמים אנחנו קצת שוכחים.. (לא אומרת בביקורת ח"ו, פשוט לפעמים צריך להאיר את העיניים שהצרות שלנו לא כל כך גדולות כמו שזה נראה לנו ויש גם הרבה דברים טובים שקורים..)
אנונימי (פותח)יש אתר באינטרנט שקוראים לו אייפנל... זה אחלה אתר..! אתה נרשם, שולחים לך סקרים לאימייל (על כל מיני דברים..)
כל סקר לוקח למלא אותו שניות ועל כל סקר שאתה עונה אתה מקבל נקודות... ברגע שיש לך 500 נק ניראלי אתה מקבל 50 שקל בתווים!! זה שווה בטיירופפ ואמיתי (מניסיון)
האתר מאובטח והכל... אז יאללה אתם יכולים רק להרוויח מזה!
http://www.ipanel.co.il/index.php?page=join&content=join&referrer_id=206404
למה!! פתאום זה השתגע..
משגע אותי במיילם ואני לא מצליחה לצאת מזההה 
ועוקצות בטירווף??
מה אני עושה עם זה??!!?!?
ניסיתי לגזור- אבל תמיד נשאר טיפה והיא עוד יותר מגרדת...
ניסיתי לקפל- אין, זה לא הולך!
אני משתגעתת!!
אני אישית עם גופיתמנון תמיד אז אין לי ת'בעיה..
כי לגזור באמת מציק עם השאריות של התוית..
את יכולה לבדוק- את זה...קוראים לזה רגישות יתר אם אני לא טועה...
בעיקרון יש לי את זה...- זה מתבטא בזה שהרבה מאוד דברים גורמים לי לגרד בטירוף ובעיקר זה מפריע לי בקטע של הצניעות- כי כל מה שצנוע הוא בדיוק במקום שמגדר לי נגיד-
אני לא יכולה ללכת עם חולצה סגורה- היא מגרדת לי!
אני לא יכולה ללכת עם שלושת רבע- זה מציק לי ביד! אני גוזרת הרבה חולצות לאזור המרפק ורואים לי את המרפק...
חצאיות- שלושת רבע מציק מציק מציק לי!
וכו'... ועל פתקים אני בכלל לא מדברת.. אין לי חולצה אחת בארון שיש עליה פתק! אחת אין לי!... זה זוועה הפתק...
קיצור פשוט תפרמי..
אחחחחחחח אווווווווווווו איייייייייייייי...
כבר טוב ויהיה עוד יותר...
ב"הצלחה..
אבאאאאאאא.....
אמן בשורות טובות..
ילדה אחת!!הרבה יותר טוב גם בזכותכן..
הרבה טוב
רק לראות את התמונה של הסרטון כבר מעלה חיוך חחח.
סתם אחתאחרונהאמממ.. גיליתי בפלא' של אחשלי תמונות די מזעזעותתת (ז"א נשים לא צנועות וכו..)
אחשלי הוא אחד הדוסים..פאות וכו.. ופשוט חטפתי את שוק חיי...
ואני דיי בדילמה עכשיו-
מחקתי לו את התמונות לפני שהחזרתי לו את הפלא' והוא יודע שאני יודעת על זה-לדבר איתו? אני בקשר ממש טוב איתו..
יש לי כמה אופציות-
א. להיות השטינקרית שאומרת לאימא???
ב.להעיר לו? איך?או שזה סתם ירחיק אותו?
ג.להתעלם, זה יעבור?! לעזוב את זה? זה לא התפקיד שלי?!
פשוט דדיייללממממההה...
אשמח לעצות..
י, אבל תכל'ס אין לך באמת מה לעשות איתו. הוא יודע שהוא לא רוצה את זה ושזה לא טוב, ומה שתגידי לא מה שיעשה את זה...אלא אם כן זה יהיה בעדינות אחרי שתתייעצי עם מישו נורמלי ממני...
ורב מוכר אחד אמר לא מזמן שזה קורה ל-90% מהבחורים..לצערנו..
סבתא רוחלהלכתוב מכתב בד"כ ממש טוב..
בואי לאישי אפילו מניק אחר/חדש... אשמח לעזור..
חודש טוב ובשורות טובות...
נכון זה שוק,שמרי על קשר טוב איתו,תחייכי וכ"ו....
שפע טוב..
ולא בתור "וואיי אני בשוק!!! איך אתה?" כי זה רק מעצבן אש,
אלא בעדינות.
ותגידי שאת מבינה אותו והכל.
או שלא תדברי איתו על זה בכלל, תלוי מה הקשר ביניכם.
אם את מדברת איתו, אני מציעה לך לדבר ממש בתור אחות וחברה, ולהבהיר לו שלא תגלי לאף אחד.
(אי אפשר ממש לפרט יותר מדי כי זה תלוי בקשר ביניכם עד עכשיו ובאופי שלו).
ואת יכול להמליץ לו לדבר עם אנשים שעוזרים בכאלה דברים (נגיד צביקה פז שהוא שפיץ-על וכאלה..) אבל לא עם המחנך שלו!!
וגם לתת את זה רק בתור עצה ידידותית. לא יותר מזה.
ותבואי בגישה באמת הכי חברית שיש, ולא מתנשאת/מבקרת. אלא מתוך הבנה לבעייה ורצון כנה ואמיתי לעזור.
המון הצלחה צדיקית!!
=מחזיקה לך אצבעות=
לולית10למה כתבת 'אבל לא עם המחנך שלו!!'?
אולי דווקא המחנך הוא האדם המתאים לזה... והוא ירגיש בנח איתו... (ואולי לא, אבל לא צריך לשלול...)
יש גם מחנכים טובים וחכמים...
לכל אחד יש קשר אחר עם המחנך...
זה עניין שלו..וזה סתם יהיה לא נעים אם תדברי איתו על זה.
לזה בכל זאת...(אסור לחכות שזה 'יחלוף' נראה לי)
ואולי ההתיחסות היא לחכות לראות אם זה היה חד פעמי...
ב. תלוי איך הקשר בנכם...
אם נראה לך שהוא יקבל את הדברים שלך וזה מתאים שתדברי איתו אז רק באהבה,
לא להעיר לו אלא להאיר לו...
לפקוח לו את העניים ולהזכיר לו את מה שבטוח הוא יודע- שזה לא טוב לו...!
ובסופו של דבר הוא זה שהכי יסבול מכל העניין...
להזכיר לו שאלול זה ה- זמן לחזור לאבא'לה...
אני לא יודעת ממש מה להגיד לך בקשר לא'...
כי הוא ירגיש שלמה אחותו הקטנה מחנכת אותו?!
