פורום חסידות חב"ד (עמוד 15)

ו18 כוסות יין תוך שבוע (לגברים כולל לחיים בחוה"מ ליל הסדר וקידושים,)

גומר תנור ומקרר.
ואתם?

הפסד כלשהו כן, כי היה מה ללמוד משם.

אבל לא ברמה כזאת שחרב העולם.

לרבי שלי יש יום הולדת. כן, ביום שלישי הקרוב, י"א בניסן נציין 116 שנה להולדתו של הרבי.

עכשיו, אני יודע מה עובר לכם בראש, הנה עוד חב"דניק שרוף שכל חייו סובבים סביב 'הרבי'. אז הנה אני מודה, זה נכון, אני חב"דניק שרוף. אבל האמת היא שאם קצת תחשבו על זה, ותבינו את המהפכה החשיבתית שהוא חולל, תשמחו גם אתם שאישיות בסדר גודל של הרבי מליובאוויטש חיה כאן איתנו, בדור שלנו.

הנה סיפור מהתלמוד (סוכה נ"ה ב'):

בזמן סיפור חנוכה, כשהיוונים נכנסו לבית המקדש כדי לחללו, נכנסה אתם מרים בת בילגה. נערה יהודייה ממשפחה של כהנים שהמירה את דתה, התחתנה עם 'סרדיוט' – קצין יווני. מרים בת בילגה נכנסה עם היוונים וחיללה את בית המקדש וכשהגיעה למזבח הכתה עליו עם הסנדל שלה וצעקה "לוקוס לוקוס (זאב ביונית) עד מתי אתה מכלה את ממונם של ישראל (עלות הקורבנות) ואינך עומד להם בעת צרתם".

זה בלתי נתפס, כי אבא שלה וסבא שלה הכוהנים כשהיו נכנסים לבית המקדש עשו זאת בהתרגשות של קדושה ומתוך טהרה. והיא, לא רק שהמירה את דתה!!! התחתנה עם האוייב!!! היא עוד נכנסת עם החיילים לבית המקדש כדי לחלל אותו! תוך שהיא מכה את המזבח עם הסנדל שלה, אותו מזבח שהכוהן היה רועד לפני שנגע בו! היש בגידה גדולה מזו? זה כמו להתחתן עם קצין אס.אס. ולבוא עם צלב קרס יחד איתו בליל הבדולח בכדי לשרוף את בית הכנסת של אבא שלה!!!

אלפיים שנה חיכתה הנשמה שלה עד שיבוא מישהו וילמד עליה זכות.

וזה קרה.

בברוקלין ניו יורק, ביום ו' בתשרי ה'תשל"ה - 1975. בעת התוועדות מיוחדת בה נשא דברים לפני אלפי איש, בקשר עם מלאת עשר שנים לפטירתה של אמו המנוחה הרבנית הצדקנית מרת חנה ע"ה שניאורסאהן, אמר הרבי מליובאוויטש כך:

אנשים אומרים שיהודי יכול להיות מנותק מעמו ומאלוקיו. אני אומר:"איזה מנותק? איפה מנותק?" (באידיש: וו אגעשניטן? וואס אגעשניטן?) כי הנה אפילו במקרה הכי נורא של מרים בת בילגה, כשהיא הכתה את המזבח בסנדלה היא הביעה דאגה כלפי עמה, שכן היא צעקה "לוקוס! לוקוס! למה אתה לא עוזר ליהודים בצרתם" והרבי שהיה אז בן 72 לא הצליח להשלים את המשפט כי קולו נשנק מבכי של התרגשות, התרגשות בעודו יורד לנבכי נפשה המיוסרת והמבולבלת של נערה יהודייה שנראית כל כך רחוקה ובעצם היא קרובה.

חברים, רק לפני כמה עשרות שנים, כשנער או נערה היו 'יוצאים לתרבות רעה' המשפחה הייתה מתנתקת מהם, היו יושבים שבעה! אבל הרבי מליובאוויטש שמצא אפילו את הטוב של מרים בת בילגה, לימד אותנו לראות את הטוב שיש בכל אדם, להביט על העולם בעין טובה. והיום לא רק חב"ד אלא כולם, מכל קצות העם יודעים לומר ש'יהודי הוא יהודי הוא יהודי', כולם כבר פותחים דלתות עבור כל אדם.

אז גם אם לא יצא לכם לעשות סדר פסח בקטמנדו - נפאל, או לטעום לביבות של חב"ד בחנוכה באוקלוהומה ולא נפלתם באמצע טיול לשווייץ לקבלת שבת בבית חב"ד בבאזל. עדיין, י"א בניסן הוא יום מיוחד עבורכם,

היום הזה החלה המהפיכה היהודית של דורנו.

ומשהו אישי: לרבי שלי יש יום הולדת, מזל טוב!

בהתוועדות שנערכה לרגל יום הולדתו,

הרבי שואל: מדוע מתאספים כדי לחגוג יום הולדת של אדם פרטי?

האמת היא כי החגיגה היא לא לכבודו, כי אם לכבוד היהדות ופעולותיה של תנועת חב"ד-ליובאוויטש

לא חוגגים לכבודי - י"א ניסן תשמ"ה - 2 באפריל 1985

עצרת התעוררות שכולו אמירת הפרק של הרבי...

ואחרי 150 חוזרים ל-א

ועוד לפני זה משיח מגיע!

זה כבר התחיל ובאמת דפקא לא חסר מתכונים.

10 מסלק

7 מגזר קולרבי ובצל וכו וכו...

אהה ותפו"א עם עוף ארוחת בוקר זה הכי חשוב.

ולימונדה בלי סוכר בשתיה ליד ותפוזים סחוטרי

כל אחד יקח מתכונים לפי מה שהוא מכניס לבית.

נ.ב.אני שמעתי  שיש כאלו שמורידים את העלים הראשונים של כרוב/חסה ומשתמשים בזה בפסח - כי זה נקרא 'לקלף'.

ברור שכל אחד לפי מה שהוא אוכל.

(אנחנו בלי השום וחסה וכו' [חוץ מליל הסדר כמובן החסה].

דברים שאפשר לקלף אפשר לאכול. נכון.

רק יש את האנשים.. שאוכלים רק תירקות שיש בליל הסדר כזכור לי משו כזה. (חכה עוד מעט פסח נאי יזכר יותר טוב מה עושים) 

למי שטוען שכל דבר חריף לא אוכלים  - אז הוא סובר ששום באותה גזירה.

ולפי הדיעה הזו בקושי בצל התירו.

בכ"מ אפשר לשרוד גם בלעדיו..

לשבור מסורת אבות גורם זה בלגן בראש

מחקר הלכתי בענין אכילת שום בפסח ע"פ מנהגי חב"ד

והתגובה על המאמר הזה

http://www.col.org.il/חדשות_חבד_האם_מנהגינו_לאכול_שום_בפסח_103608.html

אם צריך עוד נדאג לך

אני עברתי גם מס פסחים חבדים גם פעם אחת בתור עוזרת לשלוחים.. 
(חוץ מהשליחות אצלנו שזה ליל הסדר ל50 איש בערך..)

הוא עוד יסתגל

אם אתה לא עומד בזה - מוזמן תמיד

זו שאלה הלכתית נטו.

ואני חושבת שלא כל המקרים זהים.

בכל אופן, אני יודעת על חסיד חב"ד מסוים שלפני פטירתו הייתה אפשרות להשתלה כזו ורבנים פסקו למשפחה שלא ניתן לקחת את האיבר. אני בטוחה שזה אחד הפסקים שהיה הכי קשה להם לתת אי פעם... אבל מה לעשות.. אם לפי ההלכה בן אדם חי אז רצח זה רצח ולא ניתן לרצוח אדם נוטה למות בשביל אדם שני...

בכל אופן, אם הבנתי נכון זה לא שחור לבן. כדאי פשוט לשאול את הרב שלכם.

מעניין אם ניתן למצוא התייחסות של הרבי עצמו לנושא

ולמרות שבאופנים מסוימים מותר - פרקטית אין על מי לסמוך

מהי העמדה היהודית על תרומת איברים? - הרי הצלת חיים מעל הכול, לא כך?

אומרים את פרשת "זאת חנוכת המזבח" עד "כן עשה את המנורה", שהיא כנגד שבט לו

שלומדים ומעיינים בתורתו של הרבי  איך הוא הכין אותנו לתקופה הזו - מבינים פועלים למרות שזה קשה

אצלי כ"ה אדר זה ב"ה תאריך עם עוד דברים שנוספו מאז.

שלום וברכה.

בינתיים לא מצאתי הגדרה מדוייקת ל'חסיד'.... אבל אענה לך ע"פ דעתי. אולי זו תשובה קצת מפורטת או חסרה לשאלתך, אבל שוין.

אז תלוי.

כי באמת יש את עניין ה-''הערצה'' ויש את עניין ה''התקשרות''.

אפשר להעריץ מישהו ולהתחבר אליו ולדרכו, ואפשר להעריץ רק מתוך כבוד וידיעת המעמד. 

אז למשל, כל האלו שמעריצים את הרבי אבל לא בדיוק מקיימים את הוראותיו והם רק עוזרים מבחוץ או רק נותנים מחמאות זה "אוהדי חב"ד" וכיוצא בזה.

אבל יש את חסידי חב"ד, שזה לדעתי להאמין ברבי ולהשתדל לקיים את הוראותיו והנהגותיו.

מעטים המושלמים שמחוברים בכל מיני נפשם והכל רבי רבי רבי במליון אחוז, אבל לדעתי מי שמאמין ברבי וביכולותיו, משתדל אבל באמת משתדל לקיים את ההוראות, לומד את השיחות ומנסה להפנים, רוצה שהרבי יהיה מרוצה ממנו, (ונראה כמו חבדניק...) הוא חוסיד.

רק מה, שכל זה לא חייב להעשות ב'רעש' ו'אש' כמו שהגדרת את זה, ולצעוק כל היום, לא רק אלו שרואים על האנרגיות שלהם שהם בפעילות תמידית (שהרבה פעמים זה רק חיצוני בכלל כי זה האופי)

לדעתי החיבור צריך להעשות קודם כל עם עצמך, מבפנים. בביטול וענווה. אח"כ כבר להחצין החוצה אם צריך.

מקווה שעזרתי קצת, אם הבנתי נכון את השאלה. אם לא, מוזמן לנסות להסביר יותר.

אז אתה בכיוון הנכון.

תמשיך ללמוד ו'להתבשל' באוריה ובסוף זה יגיע.

העיקר לא להיות בעצבות רק בשמחה .

ולעשות מידי פעם חשבון נפש מה התקדמת ולאיפה אתה  שואף

שם חסיד הוא שם קדום הנמצא בדרז"ל גם על אדם הראשון (עירובין יח,ב) והוא תואר השלימות וההפלגה, אם בשכל או במדות או בשניהם יחדיו. אמנם בתורת חסידות חב"ד תואר חסיד הוא: מי שמכיר מהותו העצמי ומעמדו בידיעת התורה ולימודה ומצבו בקיום המצות; יודע הוא מה שחסר לו ונותן לב ודואג למלאות את החסר, ומרבה במשמעת בדרך קבלת עול.

אם כן, נסה להשיג ספר בסיסי באמונה היהודית

לא תפילין ולא מזוזות בשלב הזה..

לא ע"פ הוראת הרבי אלא כי כך קיבלתי מהרב אליהו זצ"ל.

אבל אם אדון סער יגיש לפלוני תפילין, הן יהיו כנראה בלתי שמישות בעליל.
דרוש זמן והכוונה גם לטכניקה של ההנחה וגם לשכנע בן אדם רציונאלי ומתקדם שכמה רצועות עור פרה המשוחות בדיו ומקובעות כמו קרן מוזרה על המצח באמת יקרבו אותו לקודשא..

והבנתי מפותח השרשור שהמגע ביניהם קליל וזמני בלבד