פורום חסידות חב"ד (עמוד 14)

הדולר הקדוש התגלגל האוסטרליה למקסיקו
הרה”ח ר’ מרדכי דוב טלישבסקי מקבל דולר מהרבי | הדולר שנתרם לעילוי נשמת הרב מרדכי דוב טלישבסקיהסיפור כולו, מראשיתו ועד אחריתו, רצוף בהשגחות פרטיות מפעימות. פסיפס מדהים של סיפור פלא, בו שותפים חסיד מאחת החסידויות ההונגריות הגדולות במונסי, שליח דינאמי וצעיר חדור בתחושת שליחות במקסיקו, וחסיד חב”ד מבוגר מאוסטרליה, כל אלו לצד מענה מרגש מהרבי באמצעות ה’אגרות קודש’ ודולר של הרבי שסגר מעגל מופלא.

דולר אחד, אבל יקר ערך

“לפני קצת יותר משלוש שנים טסתי לביקור משפחתי באוסטרליה”, פותח ומספר הרב דוד כפלין. “את השהות באוסטרליה ניצלתי גם עבור גיוס כספים לפעילות בית חב”ד שלנו. סובבתי בין בתיהם של יהודים וחסידים אמידים וסיפרתי על פעילותינו. באחת ההזדמנויות פקדתי את אחד מבתי כנסת חב”ד באוסטרליה, סיפרתי שם על פעילותינו, וגם שם, נדבני עם פתחו את כיסם ונתנו ביד יפה ובלב רחב.

לפני שיצאתי משם, ניגש אלי אחד ממתפללי המקום. אותו חסיד משתייך למשפחת טלישבסקי, והוא שיתף אותי בעובדה שבכיסו אין כעת מזומנים, אך מכיוון שהתרשם עמוקות מהפעילות - לכן הוא מוכן לתת לי דולר שקיבל אביו מידיו הקדושות של הרבי מלך המשיח, והציע שאתן אותו למי שיעניק לבית חב”ד תרומה הגונה.

התרשמתי מהמחווה, הכנסתי את הדולר לכיסי ויצאתי לדרכי. את הדולר הכנסתי לכספת בביתי והדבר נשכח ממני במרוצת הימים.

חוויה מפתיעה בעיצומה של שמחת תורה

“חלפו כמה שנים. בשמחת תורה השנה, תשע”ח, המתנו בבית חב”ד למניין, אך אנשים לא הגיעו ולא יכולנו להתחיל את התפילה ללא מניין. הדבר היה לפלא, מפני שבחג ראשון פקדו את בית חב”ד עשרות יהודים. בשלב מסוים החלטנו שלא להמתין עוד, ויצאנו לאזור החוף כדי לחפש יהודים.

עוד אנחנו מתכוננים לצאת, ואל בית חב”ד נכנסה קבוצה של יהודים שזה עתה ירדו מאוניית ‘קרוז’. באותה קבוצה היו שמונה–עשרה יהודים, אנשים נשים וטף. שמחנו מאוד וקיבלנו אותם בחום. מה שהפליא אותנו פתאום, זו העובדה שאנשי אותה חבורה תוססת שהייתה נראית רחוקה מדרך התורה והמצוות, החלו לדבר ביניהם באידיש ‘עסיסית’. מדובר בתופעה לא שגרתית בכלל, ובוודאי לא בקוזומל, והתעניינו לפשר מוצאם.

“התברר שמדובר בקבוצת יהודים שגדלו בבתים חסידיים של אחת החסידויות הגדולות במונסי, אך עם הזמן פרשו מדרך היהדות. ראש הקבוצה, יהודי כבן ארבעים, סיפר לנו כי החליט משום מה לחשוף בפני ילדיו שאינם גדלים על אותם ערכים שהוא גדל בתור ילד, מה זה חג שמחת תורה, ולכן הם באו לבית חב”ד…

מסתבר, שבשש השנים מאז עזבו את דרך אבותם, הם לא פקדו בית כנסת ואף אינם שומרים על מצוות. עשינו איתם ‘לחיים’, ערכנו יחד ‘הקפות’ כנהוג, וכשהיה צריך בעל תפילה, הצעתי לו לגשת לעמוד. בתחילה הוא סירב והיה נבוך, “שנים שלא פתחתי סידור”, אמר לי ובכך ביקש לבדוק כמה אהיה עקשן אתו, אך כיוון שהתמדתי בבקשתי, הוא נעמד כשליח ציבור לפני העמוד והחל לסלסל ולהתחזן כפי שזכר מבית אבא.

הכל היה טוב ויפה, עד שבאמצע חזרת הש”ץ הנייד שלו צלצל… הוא עצר את חזרת הש”ץ, הביט בנו וחיכה לתגובה שלבטח תגרום לו לעזוב את בית חב”ד. הוא המתין לגערות של נזיפה - אך לא שמע אותם. במקום זאת סימנתי לו להוציא את המכשיר מידו ולהמשיך בתפילה. הוא נראה היה מופתע מאד. בסיום התפילה אץ רץ אל רעייתו שבעזרת נשים ובהתלהבות סיפר לה שהיה בטוח שהתגובה שלנו תהיה נסערת וכועסת, והופתע לטובה. אותו יהודי היה בהתפעלות עצומה. בהמשך אף קנה ‘חתן בראשית’ בסכום יפה, והבטיח לשלם זאת אחרי החג.

בשיחה שהייתה לנו אחרי התפילה, נודע לנו שהוא מחזיק עסק גדול ומפורסם לרהיטים בניו–יורק, אדם אמיד.

בטרם פנו לדרכם, אשתי שהייתה בקשר עם רעייתו בעזרת הנשים, נתנה לה את הספר שהוצאנו בבית חב”ד, “איי בליב”. רק ימים קודם לכן הספר תורגם לאנגלית, והיא הפצירה בה לקרוא את הספר ואף לתת לבעלה לקרוא אותו. היא לקחה את הספר ובני הזוג וילדיהם ושאר חברי הקבוצה, יצאו מבית חב”ד נרגשים”.

התעוררות ותפנית

“חלפו כמה שבועות, והגיע מועד כינוס השלוחים. אותו יהודי לא יצר קשר כמובטח ואף לא שילם על חתן בראשית. הייתי בטוח שמדובר בעוד אדם שהצטרף לסטטיסטיקה של כאלה שחווים התרגשות רגעית שחולפת עם הרוח.

כשנכנסתי ל–770, בטלפון הנייד שלי המתינה הודעה מהאישה שביקשה לשתף אותי בשינוי הדרמטי שעבר על בעלה מאז קרא את הספר. היא סיפרה שעד אז היה אוכל את הדברים הכי לא כשרים והקפיד לחלל שבת ומועד, להכעיס, אך מאז שקרא את הספר, משהו בתוכו השתנה. הוא כבר לא אוכל טרפות ופירות–ים כבעבר, ובכלל הוא שרוי בסערת רגשות עזה.

התקשרתי אליה וסיפרתי לה שאני בניו–יורק. כיוון שעמד לידה ושמע את דבריי, מיהר להזמין אותי אליו הביתה למונסי. “גדלתי כיהודי חרדי כל שנות ילדותי, אולם מאז הייתי לבר מצווה - שיתף אותי בטלפון - איבדתי כל רגש במצוות, ולכן עזבתי. הדברים שקראתי בספר שלך חיברו אותי לפנימיות ההוויה היהודית”. הוא שילם את חובו משמחת תורה ודחק בי להתארח אצלם בבית, מפני שרצה להתוועד עמי.

“אמרתי לו שאני לא יכול להגיע, מפני שאני בדרכי לפילדלפיה, אך כשהתעקש שיוכל להגיע בעצמו לפילדלפיה, הבנתי כמה הוא רציני בכוונתו לפגוש בי ושיניתי את התכניות. נסעתי לביתו שבמונסי. כמובן שלא יכולתי לסעוד שם את ליבי, והם הזמינו עבורי אוכל ממסעדה כשרה למהדרין. ישבנו לשוחח בשיחה שנמשכה עד חמש לפנות בוקר. שמעתי ממנו את סיפור חייו, והיו לו לא מעט שאלות על אמונה ועל בורא עולם. כשהבהרתי לו את דרך החשיבה של תורת החסידות, הרבה מהשאלות שלו ירדו. אני עצמי השתאיתי עד כמה גדול חוסר הידע של מי שהתחנך בקהילה חרדית, אך לא למד חסידות.

כיוון שהשעה הייתה מאוחרת בלילה, או ליתר דיוק מוקדמת בבוקר, נשארתי לישון בביתם שלוש שעות קצרות. המדהים היה, שכשהתעוררתי בשמונה בבוקר, ראיתי את בעל הבית עדיין יושב ליד השולחן, רכון על הספר שהבאתי לו. ניכר היה שהוא עובר התעוררות רוחנית. בטרם צאתי מהבית שוחחנו עוד זמן מה, והוא מבחינתו היה מסוגל לשוב בו ברגע לחיי תורה ומצוות מלאים.

כיוון שחששתי שבאותה מהירות שבה הוא התעורר, כך גם הרגש ייכבה, הצעתי לו שייקח על עצמו שלוש החלטות טובות לפרק זמן הקרוב, והוא בחר בכשרות, שבת ולימוד חסידות פעם בשבועיים איתי באמצעות הטלפון. ואכן, מאז מדי שבועיים היה מתקשר אלי, ובמשך שעה ויותר היינו לומדים מושגים בחסידות. בכל שיחה שמחתי לשמוע ממנו על עוד ועוד נדבכים שקיבל על עצמו בדרך העולה בית א–ל. התרגשתי לחוות מקרוב את התהליך שעבר, לראות נשמה יהודית מתעוררת בצורה כה עזה.

בשלב מסוים הוא החליט לטוס מידי חודש לקוזמל וללמוד איתי במשך יום שלם וללוות את הפעילות. ואכן, מדי חודש הגיע לבית חב”ד והיה שותה בצמא כל דבר ועניין; כל מושג חסידי וכל הנהגה חסידית, ובמשך הזמן התקשר אל הרבי מלך המשיח בחבלי עבותות אהבה”.

הרבי שיגר מכתב מפתיע

“יום אחד הפתיע אותי, כשסיפר לי שהוא ורעייתו החליטו לקחת פסק זמן של שנה מהעסק, מפני שבמונסי יש להם מניעות ועיכובים, ובכוונתם לעבור להתגורר לידינו בקוזמל לפרק זמן של שנה. 

זה קרה אחרי פורים, וכמובן שהצעתי לו לכתוב לרבי ולבקש את ברכתו, וכך היה. הוא אכן קיבל מענה חיובי למהלך של מעבר הדירה. התוכנית הייתה שהם יסיימו את השנה במונסי, ובשלהי הקיץ השנה יגיעו להתגורר בקוזומל לפרק זמן של שנה.

המציאות של מעבר הדירה שלהם העירה אצלי חלום ישן. כיוון שיש להם שני ילדים, העליתי תהיות היכן הם ילמדו. באי אצלנו יש עוד כעשרה ילדים יהודים לפחות שאנחנו יודעים עליהם, ולמגינת לבנו, כולם לומדים בבתי ספר נוצרים.

הצעתי לו אפוא שנפתח מסגרת של תלמוד תורה, ולשם כך נביא במיוחד ‘מלמד’ מתאים. הוא התלהב והתגייס לעניין, ואף הבטיח לתרום לשם כך. שמחתי כל כך, ואפילו מצאנו מבנה מתאים, וכל ההכנות נכנסו להילוך גבוה. בעיני רוחי כבר ראיתי חלום ישן שעומד להתגשם.

אלא שאז, כמו בכל דבר ועניין שבקדושה, מגיעה הקרירות. באחד הימים הוא התקשר אלי וסיפר לי שחשב, התלבט ובירר, ויכול מאוד להיות שהקמת מסגרת חינוכית היא משימה מורכבת. “אולי נסתפק במסגרת של ‘הום סקול’?” הציע.

ניסיתי לשכנע אותו להסיר את המונע והמעכב, וללכת באופן של ‘לכתחילה אריבער’ בלי חשש, אך זו הייתה משימה לא פשוטה. מישהו כנראה קירר אותו כהוגן.

לפתע פתאום נזכרתי באותו דולר שקיבלתי מבן משפחת טלישבסקי לפני שלוש שנים באוסטרליה הרחוקה, והחלטתי שהנה הגיע הזמן; בדיוק לזה הדולר מיועד.

סיפרתי לו על הדולר הנמצא ברשותי, ואמרתי לו שאמסגר את הדולר בצורה יפה ואשלח לו אותו למונסי כהוקרה על תרומתו. הוא מאוד התרגש ונראה היה שזה הדבר שגרם לחששותיו להתפוגג.

כבר קיוויתי שאנחנו עולים על הדרך הנכונה, אלא שהסטרא אחרא עבדה שעות נוספת, כמו בכל עניין של קדושה. באחד הימים שוב הוא שלח לי הודעה שהוא עדיין מבולבל ותוהה האם מדובר במהלך נכון.

כשראיתי שכך, הצעתי לו לכתוב לרבי מה”מ. בביתו ישנם כמה כרכים של ‘אגרות קודש’, ולפי התשובה מהרבי - כך נעשה.

הוא הסכים וניגש לכתוב לרבי. הוא כבר ידע את סדר ההכנות לכתיבה, כבקי ורגיל, והתשובה שקיבל הותירה אותו פעור פה. התשובה התקבלה בכרך ו’ עמוד רכב. לקרוא ולהתפעם (להלן בתרגום חופשי ללה”ק):

שלום וברכה

בעתו קבלתי פרישת שלום ממנו על ידי הרה”ח אי”א נו”נ עוסק בצ”צ וכו’ מוה”ר מרדכי דב שי’ טלישבסקי, וגם על ידי קרוביו שבקרו אצלי, - שכעת הנני כותב בנוגע לבנו הוו”ח אי”א נו”נ בעל מרץ וכו’ מוה”ר … שי’ שבטח יודע שהוא הי’ משך זמן במקסיקו ועסק שם בעניני חינוך, ותודה לא–ל הצליח, ואחר כך, בגלל סיבות שונות, נסע משם.

 לפי הידיעות שקבלתי משם עתה, המצב שם בפרט זה של חינוך, קריטי, ישנם - בלי עין הרע - ילדים רבים שרוצים ללמוד כדבעי אבל אין אדם מתאים שיוכל לנהל זאת שזה יסתדר כדבעי.

כשדברתי עם בנו כשהי’ אצלי, הנה בין טעמים אחרים אמר לי גם את הטעם, שאינו יודע איך הוריו שיחיו יתיחסו לזה, שלפי דעתם הוא עדין צריך ללמוד משך זמן בשביל עצמו.

בטח למותר להאריך אודות הנחיצות של לימוד תורה לכל יהודי בכלל ולצעירים בפרט, אבל כשמדובר על מאות ילדים שצריך להציל אותם, שישארו יהודים, כל אחד ואחד צריך שתהיה לו מסירות נפש, לדחות את הענינים הפרטיים שלו של התעלות בתורה ורצונות אחרים, ולכל הפחות במשך זמן מסוים למסור את עצמו להצלת בנים ובנות מישראל מסכנה שישכחו ח”ו לגמרי מיהדות, ובדיוק עכשיו הוא הזמן שבנו שי’ יכול לפעול בזה, וזה יכול להיות בהצלחה, ובידינו הבטחת רז”ל בזה, שכאשר השי”ת רואה שעושים צדקה עם בניו ומסייעים להם להיות יהודים כדבעי, עוזר הוא - השי”ת - לעשות את מוחו ולבו של האיש, אלף פעמים זכים ככה, שבזמן קצר הוא מצליח מה שהי’ צריך לשם כך הרבה מאד זמן, אלמלא עבודת הצדקה שעושה.

סבורני שמיותר להאריך בזה, והאמור יספיק שיתבונן בגישה שלו לנושא, והנני מקוה ובטוח שינצל את השפעתו על בנו שי’ שיתן את זמנו לכך, ואפילו כאשר נדמה לו שזו מסירת נפש עבורו, הרי בשביל שילדים יהודיים ישארו יהודים, גם זה כדאי, והשי”ת ישלם לו ולכם אלף פעמים ככה בכל הענינים המצטרכים לכל אחד מכם.

במכתב ארוך מפורט ומנומק, כותב הרבי על אודות ההכרח לצאת לשליחות חינוכית במדינת מקסיקו! הרבי מציין שישנם ילדים יהודים רבים אשר חפצים לקבל חינוך יהודי ולכן ישנו הכרח לדחות את כל המניעות והעיכובים ואת כל העניינים הפרטיים, ולהתחיל לפעול בענייני חינוך במקסיקו במסירות נפש, וזאת כדי להציל את בני ובנות ישראל שלא תשכח מהם חלילה תורת ישראל. הרבי ממשיך ומצטט את הבטחת חז”ל, שכאשר הקב”ה רואה שעושים צדקה עם בניו ומסייעים להם להיות יהודים כדבעי, הוא עושה את מוחו וליבו של האיש היהודי הפועל לשם כך, זכים אלף פעמים, ובתוך זמן קצר הוא מספיק ללמוד, דברים שאלמלא עבודת הצדקה שעושה, היה לוקח לו זמן ארוך יותר.

קראתי את התשובה הזאת של הרבי פעם ועוד פעם, והתרגשתי כמו ילד קטן. במסגרת שליחותי בבית חב”ד, זכיתי לראות תשובות ברורות מהרבי; אנחנו חווים כאן ניסים ונפלאות על ימין ועל שמאל, אך כזו תשובה ברורה, מי פילל? הרגשתי שהרבי כתב לפני כך וכך שנים מכתב שמיועד בדיוק עבורנו.

אחרי שלוש וארבע פעמים שקראתי את המכתב, משהו פתאום ‘דגדג’ לי בראש ולא ידעתי מדוע. פתאום הבחנתי בשם הנמען של המכתב. הרגשתי תחושה לא ברורה.

המכתב נכתב לר’ מרדכי דוב טלישבסקי מאוסטרליה. רצתי אל הכספת והוצאתי משם את הדולר שקיבלתי באוסטרליה והבטחתי עוד קודם לכן להעביר לאותו יהודי ממונסי. הסתכלתי על המעטפה וראיתי שהדולר ניתן לי לעילוי נשמת הרה”ח ר’ מרדכי דוב טלישבסקי…

אם עד אז התרגשתי, הרי שמאז שגיליתי למי הוא מוען, ממש התחלתי לבכות משמחה ואושר, איך הרבי מסובב את הענינים בצורה כל מופלאה. חלפו עוד דקות ארוכות עד שהצלחתי להירגע מההשגחה המופלאה שהתחוללה מול עיני.

כשהתאוששתי מעט, כתבתי על כך לאותו יהודי, והוא נפעם ונדהם כמוני.

“אחרי צירוף השגחות כל כך מרגשות, היה ברור לנו שכל הספיקות והמניעות אינם תופסים מקום, ובית ספר יהודי יוקם בעזרת השם כבר בראשית השנה הקרובה”