פורום חסידות חב"ד (עמוד 23)

מישהו מכיר את השיר עם המילים "ישוב"- 5פעמים? 

7 עמודים לפחות נשאר

איך עושים???

ב"ה, כ"ח מנחם אב ה'תשע"ז.

לכבוד ..

מזה זמן רב חשבתי לפנות אליך בתוכחת מהולה מאהבה מסותרת על דלהלן, אך בעווה"ר היצר מנע ממני בתירוצי השוא הידועים על "מצווה שלא לומר דבר שלא נשמע" וכיו"ב.
אלא שביום ועש"ק החולף חשתי שחובה קדושה עלי להתגבר על היצר כיון שהדבר נוגע לרבים, ובוודאי תודה לי על כך אם אגרום שתהיה ממזכי הרבים ולא, חלילה וחלילה, ממחטיאי הרבים, ר"ל.

בוודאי זכור לך שבין מ"ח הדברים שהתורה נקנית בהם נמנים גם "ענוה" ו"אוהב את התוכחות".

זכיתי ת"ל להכיר מקרוב את רבותיך הגדולים, ענקי התורה והיראה, הגאון הצדיק רבי יהודה צדקה והגאון הצדיק רבי בן-ציון אבא שאול, זכר צדיקים וקדושים לברכה לחיי העולם הבא, וראיתי את הענוה הגדולה שלהם וההתייחסות המכובדת שלהם לכל אדם, גדול וקטן, ודיבורם הרך והשקט והצנוע, יחד עם קנאותם המופלגת לכבוד שמים ופעילותם המתמדת לזיכוי הרבים ולהצלת נפשות ישראל.

אשרי ההולכים בדרכם ובעקבותיהם!

דווקא על פי זה נדהמתי לשמוע את דבריך ברדיו במדור תשובות לשאלות אנשים יקרים ותמימים וישרים מבני עדות המזרח, ועל כן באתי בזה לקיים מצוות "הוכח תוכיח את עמיתך" – עם שאתך בתורה ומצוות. אבקש סליחתך אם תיפגע חלילה מזה כי לטובה כונתי להביאך לזיכוי הרבים ולא להחטיאם ח"ו.

התרשמתי, וכמוני עוד שהקשיבו לדבריך בשימת לב, שהנך נוהג את ההיפך המוחלט מדרך רבותיך הקדושים זצ"ל. הניסוח של דבריך הוא, בדרך כלל, מתנשא, בוטה ותוקפני. במיוחד עלי להוכיחך על הזלזול המתנשא בדעות גדולים וטובים שאינן מוצאות חן בעניך משום מה.

לענ"ד המקור לכל זה הוא המצב של "הריני כבן עזאי בשוקי טבריה", כאשר המשימה שלך היא לענות ולהפגין ידע בכל התחומים, הן בהלכה, הן באגדה, הן בדרוש, הן במוסר, הן בפרשנות, הן באמונות ודיעות, הן בקבלה, הן בסידור התפלה הן בדקדוק והן בנושאים אקטואליים וכו' וכו'.

ה"סופרמרקט" הזה יוצר שתי בעיות חמורות: 

א. תחושת גאוה של "יודע הכל", ומכאן הסגנון הבוטה והמתנשא כלפי דעות אחרות ושיטות שאינן מוצאות חן בעיניך.

ב. גרוע יותר: אתה רואה עצמך חייב להשיב לכל שאלה כדי לשמור על תדמיתך כידען מופלג, ולכן אתה עונה גם כשאינך יודע (וזה במקרים רבים מאד!) וממציא מלבך סברות כרס עקומות ומגוחכות, כפי שנוכחים בכך אנשים מבינים ויודעי דבר המאזינים לדבריך, וכבר אמרו: למד לשונך לומר איני יודע.

נוסף על כל האמור – מדבריך תמיד משתמע זלזול בגדולי האשכנזים ומנהגיהם, ואף משתמעת בדברים נימה של שנאה לאשכנזים.

מוכרחני להגיד כי הדבר מזכיר לי חוויות ילדות קשות: נולדתי וגדלתי בשכונת "בית ישראל", שכונה מעורבת מבחינת עדתית. היו בין עדות המזרח משפחות נכבדות, במיוחד מבני העדה הבבלית והעדה החלבית, ששררו ביניהן לבין משפחתנו יחסים ידידותיים מאוד (זוכר הנני את הגר"י צדקה זצ"ל מגיע לבית סבי הרב משה בלוי זצ"ל לטכס עצה ולפעול יחד למען חינוך ילדי הספרדים). כך, למשל, זכורני, שהיינו מתפללים בילדותי לפעמים בביהכנ"ס "בית אהרן" לעדת הבבלים.

אך לעומת זה היתה תופעה נפוצה ביותר שכאשר ילד אשכנזי כמוני נתקל בנער ספרדי היה הלה מושך לו בפאותיו ומשמיע באזניו קריאות לעג על אשכנזיותו.

ב"ה בזמננו חדלה תופעה זו להתקיים הודות לשיפור העצום שחל ב"ה ברמה התורנית-חרדית – של עדות המזרח, בין השאר כתוצאה ממאמצי גדולי התורה והיראה בעדות המזרח, ובראשם הגר"י צדקה והגרב"צ אבא שאול זצ"ל.

והנה, לצערנו ולכאבנו, בדבריך ברדיו בכל נושא שנהוג בין האשכנזים שאינו מוצא חן בעיניך – הנך מביע בוז וזלזול באשכנזים ובגדוליהם, עד שכאילו בוקעת בין השיטין ומצלצלת באזני אותה קריאת לעג ושנאה ששמעתי בילדותי מנערים ספרדים.

אך בכך לא די, כי כאשר עולה לדיון מנהג הנהוג בחב"ד או תקנה שנקבעה על ידי כ"ק אדמו"ר זי"ע,אז פורצת השנאה והזלזול בדבריך בעוצמה עד שכאילו המכשיר עומד להתפוצץ מעוצמת השנאה. מיותר לומר שבכל מקרה כזה לא למדת את הנושא הנידון במקורו וכל דבריך הם סברות כרס מגוחכות המעוררות צחוק.

(ראוי שתתעניין על התייחסויות הגר"י צדקה זצ"ל והגרב"צ אבא שאול זצ"ל לכ"ק אדמו"ר זי"ע)

* * *

לשיא השיאים הגעת ביום ועש"ק האחרון (וזו הסיבה, כאמור, למכתבי זה) כאשר העזת לזלזל בטון של התנשאות וגאווה בדבריו הקדושים של איש אלוקים, גאון הגאונים, קודש הקודשים, כקש"ת אדמו"ר הזקן נ"ע בעל התניא זצוק"ל, מבלי שטרחת ללמוד ולהבין את דבריו במקורם.

לשאלת מאזין או מאזינה (אגב: ודאי מצאת היתר לומר שלום לכל מאזינה?) על המושג "המלך בשדה" בחודש אלול (המובא בסה"ק "ליקוטי תורה" על בסיס דברי הזוהר הק') – השבת מיד בדברי בלע וזלזול ובחוצפה ובשחצנות.

טענת שמושג זה סותר לנאמר בשו"ע או"ח סימן א' שמיד בהקיצו משנתו יש לו יחשוב על הקב"ה הנמצא מולו וכו' וכו'.

כמו הרבה פסקים שלך מעורר גם פסק זה צחוק וגיחוך על הבורות המדהימה שלך, נוסף לעצם החוצפה.

ראוי שתשיב לעצמך על השאלות הבאות:

1. האם לדעתך כ"ק אדמו"ר הזקן לא ידע על הסעיף הזה בשו"ע?

2. האם ידוע לך שכ"ק אדמו"ר הזקן מביא את הדברים בשו"ע שלו, וביתר שאת כדרכו בקודש בשולחנו הטהור?

3. האם ידוע לך שאדמו"ר הזקן מביא את הדברים, בניסוח חד יותר בסידור התפלה שחיבר?

4. האם ידוע לך שבמחלוקת בין החסידים למתנגדיהם בדור הראשון היה נושא זה בראש הויכוחים, וכ"ק אדמו"ר הזקן חיבר את "שער הייחוד והאמונה" להוכיח ולחזק את האמונה שלית אתר פנוי מיניה ובין השאר בלשונו (שער הייחוד והאמונה, פרק ז') - "מכאן יש להבין שגגת מקצת חכמים בעיניהם ה' יכפר בעדם ששגו וטעו בעיונם בכתבי האריז"ל והבינו ענין הצמצום המוזכר שם כפשוטו שהקב"ה סילק עצמו ומהותו ח"ו מעוה"ז רק שמשגיח מלמעלה בהשגחה פרטית על כל היצורים כולם אשר בשמים ממעל ועל הארץ מתחת" ובדבריו נגד שיטת המתנגדים כותב גם: "מקרא מלא דיבר הכתוב, "את השמים והארץ אני מלא", ואין מקרא יוצא מידי פשוטו"? וראה גם תניא קדישא פרק כ"ה, ועוד.

5. האם ידוע לך שכ"ק אדמו"ר זי"ע מליובאוויטש, אבי המאמינים בדורנו, וגדול מחזקי ומפיצי האמונה הטהורה, הורה שכל ילד יהודי מגיל רך בשנים ישנן בעל-פה את הקטע מתניא קדישא (פרק מ"א): "והנה ה' ניצב עליו ומלא כל הארץ כבודו, ומביט עליו ובוחן כליות ולב אם עובדו כראוי".

ומאידך גיסא:

6. האם ידוע לך שנאמר "עשרה שיושבין ועוסקין בד"ת שכינה שרויה ביניהן" – האם זה סותר לאו"ח סימן א', שהקב"ה נמצא תמיד?

7. האם ידוע לך הנאמר, למשל, על הכותל המערבי ששכינה לא זזה משם, האם זה סותר לכך שהקב"ה נמצא בכל מקום?

8. האם ידוע לך מה שנאמר על עשרת ימי תשובה – "דרשו ה' בהימצאו קראוהו בהיותו קרוב"?

9. האם ידוע לך שעל בעלי גאוה נאמר: "אין אני והוא יכולים לדור"?

האם כל זה סותר לנאמר בשו"ע או"ח סימן א' שהקב"ה נמצא בכל זמן ובכל מקום, ולא רק בין עשרה שיושבין ועוסקין בד"ת, או בכותל המערבי או בעשי"ת?

את התשובות לכל 9 השאלות יודע כל בר בי רב מתחיל בלימוד תורת החסידות שיש הבדלים ודרגות שונות באופן גילויו של הקב"ה (ראה גם במיוחד תניא קדישא, פרק נ"א) בעולם (מקום) ובשנה (זמן) ובנפש – דרגות רבות אין ספור, עד לשיא של "וירא אליו ה'", ומתרגם אונקלוס: "ואתגלי ליה ה'", וכן "וראית את אחורי ופני לא יראו", וכך יש הבדל בין התגלות הקב"ה בש"ק לבין התגלותו ביום חול, ועל חודש אלול אומר הזוהר הק' שיש התגלות נשגבת יותר של ה' אפילו מאשר גילויו בש"ק וביו"ט ובכל זמן אחר, שזה ענין "המלך בשדה".

בבורותך גרמת לצנן ולקרר רגשות מאזיניך הפשוטים והתמימים מלחוש התעוררות תשובה בחודש אלול (שאצל עדות המזרח משכימים לסליחות כבר מתחלתו) מן התחושה שיש התגלות אלוקית גדולה יותר מכל ימות השנה ואז קל יותר להתקרב אל הקב"ה ולקיים מצוותיו, בבחינת "קרוב ה' אל כל קוראיו".

* * *

הנני קורא לך לנסח את דבריך בכל נושא ביתר ענווה וביתר עדינות, כראוי לנצר מבית אביך הצדיק זצ"ל, ולהשתחרר מרגש השנאה לאשכנזים בכלל ולחסידי חב"ד בפרט. (וגם להשתחרר, מן ההכרח להפגין ידע בכל נושא ובכל תחום).

בברכת כתיבה וחתימה טובה,
לשנה טובה ומתוקה,
וגאולה שלמה ומלאה הארץ דעת ה',

הרב טוביה בלוי 

***

נ.ב.

אתכבד להסב תשומת לבך לעוד שלושה פסקים שלך, שהשמעת ברדיו בתשובה לשאלות, שגם אותם השמעת בזלזול בוטה ומתנשא כלפי דעה מנוגדת. זכותך, כמובן, לחשוב שדעתך היא הצודקת, אבל רבותיך זצ"ל היו מתייחסים בכבוד ובדרך ארץ גם כלפי דעות מנוגדות לדעתם. ודאי זכור לך הנאמר במסכת אבות, פרק ד', "והגס לבו בהוראה".

להלן חלק מן הפסקים שלך, ונימוקיהם המעוררים צחוק וגיחוך.

פסק א':

על אלה שנוהגים שהעדים חותמים על הכתובה לפני הקידושין התבטאת, לא פחות ולא יותר, שהם חותמים על שקר והם עדי שקר ופסולים לעדות וממילא הכתובה פסולה (ומכך שאם הם גם עדי הקידושין – הקידושין בטלים).

שאל נא את עצמך:

1. האם כל גדולי הרבנים והפוסקים (מאות!) שנוהגים כך – עורכים חופה וקידושין עם עדים פסולים וכתובה פסולה?

2. הטיעון שלך הוא שבכתובה נאמר "אנן סהדי" על כך שהחתן אמר לכלה "הוי לי לאינתו וכו'", לדעתך ניתן לכתוב כך רק אחרי שהעדים שמעו את החתן אומר "הרי את מקודשת". ונשאלת השאלה: הרי בכתובה נאמר גם שהחתן אמר לכלה: "ואנא אפלח וכו' וכו'" – ועוד שורה של התחייבויות מצידו – האם העדים שמעו את הדברים מפי החתן (מלבד המשפט "הרי את מקודשת")?

3. בכתובה נאמר על הכלה "וצביאת" וכו' – האם העדים שמעו את הכלה?

4. "הוי לי לאינתו" הוא בלשון עתיד ובלשון בקשה מן הכלה ואילו "הרי את מקודשת לי" הוא בלשון הווה וקביעת עובדה מצד החתן – מה הקשר בין שני הביטויים? 

התשובה לכל זה היא פשוטה ביותר: עדי הכתובה, שאינם חייבים להיות עדי הקידושין, שומעים זמן לפני החופה בשעת ה"ווארט" והתנאים, שהחתן והכלה הסכימו להינשא בשעטו"מ בעתיד על פי ההתחייבויות ההדדיות המחייבים על פי ההלכה, ועל כך מעידים העדים!

פסק ב':

על מנהג ישראל לירוק בתפילת "עלינו לשבח" אחרי אמירת "שהם משתחווים" וכו' זעקת בשצף קצף ובבוז בהתנשאות של יודע הכל, באזני מאזיניך, כביכול, שהדבר אסור!
ובכן, הואל נא, הידען הגדול, לפתוח שו"ע יו"ד, שם תמצא בסימן קע"ט ב"טורי זהב" (ס"ק ד'): "שנוהגין ברקיקה לפני ואנחנו כורעים וכו' וזה כבוד שמים" כך כותב אחד מגדולי הפוסקים מלפני כ-400 שנה, ואתה קובע בנחרצות שהדבר אסור!

פסק ג':

לשאלה על נושא הלוחות המרובעות השבת בבוז: "זה דבר חדש, ששומעים אותו רק בעשרות השנים האחרונות, אבל זה לא נכון" (כך בפסקנות). הבאת לדבריך הוכחה "עצומה" (מסוג ה"הוכחות" שאתה מביא) כי נאמר בזוהר (כך לדבריך – אני בעניי טרם מצאתי את המאמר הזה, אך "לא ראינו אינה ראיה"), שהלוחות הגיעו מן השמים כטיפת מים, וטיפת מים, כדבריך היא עגולה ולא מרובעת.

אבקש שתענה לעצמך על השאלות הבאות:

1) מנין לך העוז והגאווה להתייחס בזלזול בוטה לדבריו של שר בית הזוהר כ"ק אדמו"ר זי"ע, אשר כל גאוני וצדיקי עדות המזרח, כמו האשכנזים, קוראים אחריו מקודש, ורואים בו גאון אלוקי, צדיק וקדוש אשר כל רז לא אניס ליה?

2) האם לדעתך לא ידוע לכ"ק אדמו"ר זי"ע מאמר הזוהר שהבאת (אם הוא אכן קיים)?

3) האם קראת ולמדת את ההוכחות והמקורות שמביא כ"ק אדמו"ר זי"ע מן התורה שבכתב ושבעל-פה וראשונים ואחרונים שהלוחות היו מרובעות?

4) מדוע לא עלה על דעתך שכשם שטיפת מים יכולה להפוך ללוח אבן היא יכולה להפוך גם מעגולה למרובעת?

5) האם לפי הזוהר הלוחות היו עגולות?

6) אם אמנם יש מאמר בזוהר כפי שציטטת – האם מפרשי הזוהר לא עמדו על הסתירה מן הפסוק "ויפסול שני לוחות אבנים כראשונים", ועוד פסוקים כיוצא בזה?

שוב: כשהנך שומע על מנהג או הוראה שלא שמעת עד עתה – עליך ללמוד היטב ולהבין את המקורות וכו', ואם לא השתכנעת עליך לומר בענוה: "לא זכיתי להבין", כפי שנהגו אבותיך ורבותיך הקדושים

א.לא לשכוח ביטוח בריאות, כמה שזה עולה זה שווה את הלחץ וחוסך אלפי דולרים במקרה שח"U קורה משהו.

 

ב.בקביעות כזו מי שקונה כרטיס עם חזור יום אחרי שבת  בראשית סיכוי גדול לאובר בוקינג וקבלת פיצוי תורת דחיית הטיסה.

 

קחו בחשבון

שלום וברכה,
אני גרושה בת 26 תושבת הארץ. מחפשת שליחות באחת מערי אירופה או ארצות הברית או עבודה כאופר במשפחת שליחים.
בעלת ניסיון רב עם ילדים והוראה ובעבר עשיתי שליחות של חצי שנה במזרח הרחוק.
0539639228

יש למישהו מספר שאפשר לקנות כרטיסים לכנס? לא דרך האתר. אני צריכה לשאול משהו

אולי בעצם מישהו פה ידע: אין לי בייביסיטר שתבוא איתי. אני צריכה לקנות כרטיס רגיל ולהיות בשמרטפיה?

להכניס לביתך אוצר!

https://ozarot.org/?utm_source=chabadinfo

@מושיקו האם נהגו לשים קיטל ביום כיפור בק''ק הרבי?

 

שבוע טוב.
אם למישהו ידוע על דירה פנויה לראש השנה (כמה ימים לפני וכמה ימים אחרי) ל2 אנשים (בנים), אשמח ממש לקבל מספר.

לא של בית דין רבני חבד, אלא בנות חבד... (לפלאפון כמובן)
מאפשרת ווצאפ? חוסמת דפדפן גוגל? מאפשרת מייל? הודעות? שיחות?
מישהו כאן יודע?

אם אני רוצה לשאול שאלה אבל באנונימי איך עושה את זה?

יום הולדת משיח צדקנו.
לכבוד הגאולה...
אש תוקד בקרבי, בהעלותי על לבי, בצאתי ממצרים.
קינים אעירה, למען אזכירה, בצאתי מירושלים.
אצייר בדמיוני, ואפקח עיני, לראות שובי לירושלים.
אז ישיר משה, שיר לא ינשה, בצאתי ממצרים.
ויקונן ירמיה, ונהה נהי נהיה, בצאתי מירושלים.
ומלכי גואל שארית, מעודד שירה עשירית, בשובי לירושלים.
ביתי התכונן, ושכן עליו הענן, בצאתי ממצרים.
וחמת א-ל שכנה, עלי כעננה, בצאתי מירושלים.
ומרחפים כמטוסים, על ענני שמיא מהירים, בשובי לירושלים.
גלי ים רמו, וכחומה קמו, בצאתי ממצרים.
זדונים שטפו, ועל ראשי צפו, בצאתי מירושלים.
והניף ידו על הנהר ובקע נחלים, דעתו מלאה הארץ כמים מכסים, בשובי לירושלים.
דגן שמים, ומצור יזובו מים, בצאתי ממצרים.
לענה ומרורים, ומים המרים, בצאתי מירושלים.
מסובים לשולחן בלויתן ושור הבר, לו נאה לברך על יין המשומר, בשובי לירושלים.
השכם והערב, סביבות הר חורב, בצאתי ממצרים.
קורא אל אבל, על נהרות בבל, בצאתי מירושלים.
שב שבות נפשנו, מבבל, מבית רבנו, בשובי לירושלים.
ומראה כבוד ה', כאש אוכלת לפני, בצאתי ממצרים.
וחרב לטושה, ולטבח נטושה, בצאתי מירושלים.
וכתתו חרבותם, ולא יכנף עוד מאתם, בשובי לירושלים.
זבח ומנחה, ושמן המשחה, בצאתי ממצרים.
סגולת א-ל לקוחה, כצאן לטבחה, בצאתי מירושלים.
שמן שבתורה, וגילוי היחידה, בשובי לירושלים.
חגים ושבתות, ומופתים ואותות, בצאתי ממצרים.
תענית ואבל, ורדוף ההבל, בצאתי מירושלים.
לששון הפוכות, ובאגרות נפלאות, בשובי לירושלים.
טובו אהלים, לארבעה דגלים, בצאתי ממצרים.
ואהלי ישמעאלים, ומחנות אחרים, בצאתי מירושלים.
אהל ביתם אתם, קהלות ישראל וטפם, בשובי לירושלים.
יובל ושמטה, וארץ שוקטה, בצאתי ממצרים. מכור לצמיתות, וכרות וכתות, בצאתי מירושלים.
יושביה עליה כולם, מתפשטת בכל העולם, בשובי לירושלים.
כפורת וארון, ואבני זכרון, בצאתי ממצרים.
אבני הקלע, וכלי הבלע, בצאתי מירושלים.
דגלי משיח בידי, אבני אקדח בשערי, בשובי לירושלים.
לוים ואהרונים, ושבעים זקנים, בצאתי ממצרים. נוגשים ומונים, ומוכרים וקונים, בצאתי מירושלים.
חיילי בית דוד תמימים, וצבאות ה' משיחים, בשובי לירושלים.
משה ירענו, ואהרן ינחנו, בצאתי ממצרים.
נבוכדנצר, ואדריינוס קיסר, בצאתי מירושלים. מלכנו בראשנו, נשיא לבדו עלינו, בשובי לירושלים.
נערוך מלחמה, וה' שמה, בצאתי ממצרים.
רחק ממנו, והנה איננו, בצאתי מירושלים.
מלחמות ה' נצח, ודאי שהוא משיח, בשובי לירושלים.
סתרי פרוכת, וסדרי מערכת, בצאתי ממצרים.
חמה נתכת, ועלי סוככת, בצאתי מירושלים.
נכנסים לקדש קדשים, עם ממלכת כהנים, בשובי לירושלים.
עולות וזבחים, ואשי ניחוחים, בצאתי ממצרים.
בחרב מדוקרים, בני ציון היקרים, בצאתי מירושלים.
זבח לה' בבצרה, וערבה לה' מנחת יהודה, בשובי לירושלים.
פארי מגבעות, לכבוד נקבעות, בצאתי ממצרים.
שריקות ותרועות, וקולות וזועות, בצאתי מירושלים.
אשרקה להם ואקבצם, בדמעות שמחה אובילם, בשובי לירושלים.
ציץ הזהב, והמשל ורהב, בצאתי ממצרים.
הושלך הנזר, ואפס העזר, בצאתי מירושלים.
כתר מלוכה, וארמון תפארה, בשובי לירושלים.
קדושה ונבואה, וכבוד ה' נראה, בצאתי ממצרים.
נגאלה ומוראה, ורוח הטומאה, בצאתי מירושלים.
מריח ודן, עצמות בו שכן, בשובי לירושלים.
רנה וישועה, וחצוצרות התרועה, בצאתי ממצרים.
זעקת עולל, ונאקת חלל, בצאתי מירושלים.
יונק ועולל, בהכרזת יחי ותריסר, בשובי לירושלים.
שלחן ומנורה, וכליל וקטורה, בצאתי ממצרים.
אליל ותועבה, ופסל מצבה, בצאתי מירושלים.
מקדש משולש, ותורה מחדש, בשובי לירושלים.
תורה ותעודה, וכלי החמדה, בצאתי ממצרים.
ששון ושמחה, ונס יגון ואנחה, בשובי לירושלים.
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד

שלום אני בחורה בת 19 דתיה לאומית ומחפשת לעשות שליחות בחו"ל
רציתי לשאול איפה אני יכולה להשיג פרטים על השליחות ומה צריך בשביל זה

אשמח לתגובות

מחפשת מדרשה של חב"ד ברמה גבוהה.

(פחות לחוזרות בתשובה, יותר למי שכבר בתוך..)

תודה רבה!!

לילד בן 12, שליח אמיתי של הרבי, מבית חב"די עד400 שקל. תודה מראש!
*מדריך בצבאות ה'.
*אוהב לקרוא.
*משחק בהמון הצגות עם כישרון.

כתבתי: 

אחרי שהמשיח יתגלה יהיו שני זמנים:

הראשון זה עולם כמנהגו נוהג- הכל ממשיך כרגיל, עם הבדל קטן אבל גדול. לא יהיה רע בעולם! כולם יחיו בשלום!

והזמן השני- זהו הזמן בו יהיו ניסים גדולים: כמו תחיית המתים, וכדומה.

 

מישהו שם הוא שאל אותי מה המקור לזה? לפני שאני מתחילה לחפש.. מישהו אולי יודע?

 

זה הקישור: 

שבוע טוב! - נוער וגיל ההתבגרות

מיומנו של הרבי הריי"צ בביקורו בירושלים בט' באב תרפ"ט

 

כבשנה זו כך בשנה ההיא, לפני שמונים שנה, יום ט' באב חל ביום החמישי בשבוע. לא היה זה ט' באב רגיל כבכל השנים, הפעם הרבי נמצא בתוככי ירושלים, סמוך ונראה למקום הקודש והמקדש; מוחשיותו של מקום הקודש הזה כמו מעצימה את החורבן והגלות הנוראה זה דורות רבים כל כך.

בשמונה בערב של יום רביעי, פתח הרבי ואמר את קינות 'איכה' בחדרו שבמלון אמדורסקי, כשבטווח שמיעה נמצא מניין תפילה שהתפלל ערבית ואמר את הקינות.

החורבן הינו לא רק מקום המקדש הרחב, אלא גם היותו של העם היהודי, הכלל והפרט, נמצאים בו, והרבי מביע את כאב החורבן דווקא כפי שהוא משתקף ביהודי ירושלים, אותם יהודים שלא מצאו לנכון ביום זה להתאבל. גלות בתוך גלות. יש יהודים שצריך להוציא מהגלות ויש גלות שצריך להוציאה מן היהודי – וכפי שאמר אחד מגדולי הצדיקים "איזו קשה מביניהם"…

וכך כותב הרבי במר לבו את מר החורבן כפי שחווה באותו לילה:

"מאוד צר לי אשר מעוני הוא ברחוב כזה שאינני רואה את בני ירושלים היראים והחרדים לדבר ה', כי ברחוב הזה מושב הצעירים בני הישוב החדש ומנהגיהם רע.

"רושם רע ומדאיב עשה עלי לילה זה, הטיול של צעירים וצעירות בקול רעש של שמחה והמולה, רבים קונים מים ופירות, אוכלים ושותים ומטיילים וכו' וכו'.

"נזכרתי אשר בהיותי ילד קטן בן שש או שבע היה אז בליובאוויטש ר' לוי יצחק סלאנים ז"ל מחברון. שאלתיו איך הוא ט' באב בירושלים, וענה לי: ט' באב בירושלים כמו י"ט כסלו בליובאוויטש". לפי הבנתי הקטנה [חשבתי] כי כשם שי"ט כסלו בליובאוויטש הוא שמחה גדולה, כן ט' באב בירושלים הוא אבילות גדולה, ינחמנו ה' בגואל צדק במהרה בימינו אמן. אבל עתה הנני רואה כי טעיתי, כי ט' באב בירושלים הוא ר"ל כמו י"ט כסלו בליובאוויטש כפשוטו, ואוי לעינים שרואות כך, והשי"ת ינחמנו וישלח לנו גואל צדק במהרה בימינו אמן ויהפוך לשמחה של תורה ומצוה".

את יום ט' באב, לאחר התפילה ואמירת הקינות כנהוג, הקדיש הרבי לפקוד את המקומות הקודשים, קברים קדמוניים הנמצאים בירושלים ובסביבותיה. כך הגיע הרבי להר הזיתים, מול מקום הקודש והמקדש החרב. כך ביקר הרבי בקברי זכריה הנביא, רבי חיים בן עטר בעל ה'אור החיים' הקדוש, בקבר ה'פרי חדש', במערת שמעון הצדיק, חצר כלבא שבוע, במערכת סנהדרין הקטנה ובמערת סנהדרין הגדולה, ובקברי מלכי בית דוד שעל הר ציון, סמוך ונראה למקום המקדש.

הרבי הריי"צ גילה התעניינות רבה בצורת הכוכים בהן נטמנו חברי הסנהדרין. כשאחד המלווים העיר כי "מערות שכאלו הן דבר יקר המציאות ומעניינות מאוד", הגיב הרבי "מעניין יהיה אז, בשעה ששוכניהן יקומו ויקיצו לחיי עולם" – ושוב הביע הרבי את כמיהתו הגדולה שמלאה את לבו בכל רגע ובכל שעה – גאולתן של ישראל.

ליומן המלא - כולל הביקור במערת המכפלה קבר רחל  הכותל וקברי הקדמונים בירושלים

 

 

אשמח לדעת את היחס בחסידות חב"ד לחסידות ברסלב ולדרך שלה והפוך, היחס של ברסלב לחב"ד.

אני בעל תשובה, אוהב את שתי החסידיות, אבל עדין ממש בתחילת הדרך ולא ממש יודע להבדיל כפי שרבים מכאן בוודאי יודעים..

 

 

א. ישנו סיפור בספר "שבחי האריז"ל"¹ (שחלק גדול מהסיפורים שבו נמצא גם בכתבי האריז"ל), שגם הוא חלק בתורה, ובמילא גם הוראה בעבודתנו:

האריז"ל היה נוהג לצאת עם תלמידיו לקבל שבת בשדה, כפי שהסדר הוא על פי קבלה, שצריכים לצאת לשדה לקבל פני שבת המלכה². פעם אחת, בצאתם לשדה, אמר האריז"ל לתלמידיו: רצונכם שנלך לירושלים לקבל שבת?

– אף על פי שמצד ריחוקה של צפת מירושלים לא היה שייך שבהליכה רגילה בגשמיות יגיעו לירושלים לקבלת שבת, מכל מקום, לא היה אצלם פלא על האריז"ל שיוכלו להגיע לשם. –

אמנם, כיון שבשביל זה היו צריכים לעזוב את ביתם למשך השבת, אמרו חלק מהתלמידים שצריכים להודיע תחלה לנשותיהם, על דרך לשון הש"ס³: "איזיל ואימליך בדביתהו". מיד נפלה רוחו של האריז"ל, ונתבטלה הליכתם לירושלים. ואמר האריז"ל, שאילו היו הולכים מיד – היו יכולים להביא את המשיח.

ולכאורה: איך יתכן שהאמירה "איזיל ואימליך בדביתהו" תהיה סתירה להבאת הגאולה? הרי כן הוא על פי תורה, שבנוגע למילי דעלמא צריכה להיות ההנהגה באופן ד"אימליך בדביתהו", ובפרט בשייכות לשבת, שכל עניין נרות שבת הוא בשביל השלום שבין איש לאשתו⁴, ובשבת ישנם כמה עניני חיוב של איש לאשתו; ואם כן, עניין שכולו על פי תורה, ומיוסד על השולחן-ערוך – מדוע יעכב את הגאולה?

והמענה לזה הוא: ה"חשבון" הוא אמנם "חשבון", אבל למלחמה – אינו ראוי!

אי-אפשר להביא את המשיח על ידי הנהגה כזו, שכאשר שומעים הוראה מהאריז"ל, מוציאים את ה"שולחן-ערוך", ופונים ל"מורה הוראה" לברר פשט ב"באר היטב"... אם אין סתירה בדבר! באופן כזה – אי-אפשר להביא את המשיח!

ואין זה רק מצד פנימיות העניינים, אלא כן הוא גם על פי נגלה דתורה:

כאשר שמעו דבר-מה מהאריז"ל, שהיה גאון גדול גם בנגלה (כדאיתא בלקוטי-תורה בטעמי-המצות להרח"ו⁵) – היה להם לדעת שאפשר לסמוך עליו שלא יכשיל אותם ח"ו לעשות עניין היפך ההלכה.

ומי שמפקפק חס-ושלום בדברי רבו – הרי זו הוראה שחסר בהתקשרות שלו אליו, וכשחסר בעניין ההתקשרות, חסר בדרך ממילא בעניין האחדות, "כולנו כאחד"⁶, וממילא חסר גם בתיבות שלפני "כולנו כאחד"...

איתא בגמרא⁷: "בדרבנן עבדינן מעשה והדר מותבינן תיובתא" ("שבקינן לחכם לעשות כהוראתו, והדר מותבינן ליה ללמוד אם יפה הורה").

ולכאורה, אם יש מקום לקושיא ("מותבינן") – היתכן ש"עבדינן מעשה"?

והביאור בזה – כנ"ל – שבעניינים שנמסרו לרבנן, נדרש לכל לראש עניין ההתקשרות, ופירוש הדברים על פי נגלה – שיש לדעת שרבנן הם לומדים גדולים, ואפשר לסמוך עליהם. ומה שיש לו קושיא – הרי זה רק משום שחסרה אצלו היגיעה האמיתית בתורה, וכשתהיה אצלו היגיעה האמיתית, ויזכה לזה – יראה שהדין הוא כדבריהם של רבנן.

ופנימיות העניין – שצריכה להיות התקשרות וקבלת-עול. צריכים לציית לדבריהם של רבנן בלי שום חשבונות כלל.

 

לשיחה המליאה
 

 

 

 

חלות הלב

דברי הרב הדהדו בחלל בית הכנסת ועשו רושם עמוק על המתפללים. דממה שררה בבית הכנסת הצפתי בשעת הדרשה. תיאוריו מלאי הצבע של הרב, שיצאו מפיו כמחרוזת פנינים, הילכו קסם על המאזינים וסחפו את דמיונם.

הנה הם בבית המקדש, צופים בהקרבת הקרבנות, המכפרת על עוונות בני ישראל. וכאן מנורת הזהב הטהורה, שנרותיה מאירים את העולם כולו. ועתה לפניהם השולחן הטהור, ועליו לחם הפנים.

כעת נשבר קולו של הרב וביטא את הגעגועים לבית המקדש החרב. הרב תיאר את צערה של השכינה על הגלות המרה ועל החשֵכה שירדה לעולם עם שריפת בית אלוקינו. לא שולחן ולא מנורה, לא הקרבת לחם פנים ולא הדלקת נרות... מעיני השומעים נשקף צער.

בין השומעים היה יהודי שעלה ארצה מפורטוגל. הוא בא ממשפחת אנוסים, וגדל בבית שבו ניסו לשמור אורח חיים יהודי על אף רדיפות האינקוויזיציה. ידיעותיו היו דלות, אך הוא קיים מצוות בדקדקנות וביראת שמים תמימה.

הוא שב הביתה מדרשת הרב ולבו בוער. במיוחד נקשר לדברי הרב שעסקו בלחם הפנים. בלבו גמלה החלטה לחדש את המצווה היקרה. הוא פנה מיד אל אשתו וביקש ממנה לאפות בעבורו בערב שבת שתי חלות. הוא הוסיף והדריך אותה כיצד להכין את החלות: עליה להשתמש בקמח סולת נקי בלבד, לנפותו שלוש-עשרה פעמים, ללוש את העיסה בטהרה ולאפות את החלות היטב.

אף שהשניים היו עניים וחסרי כול הצליח האיש להדביק בהתלהבותו גם את רעייתו. "נניח את לחם הפנים לפני ה' ונעשה לו נחת רוח", אמר לה בעיניים בורקות. במאמצים רבים הצליחו לחסוך פרוטה לפרוטה ולקנות קמח מובחר לצורך המצווה.

בערב שבת קודש מיהר היהודי לבית הכנסת ובידיו שתי חלות ריחניות. איש לא היה שם מלבדו. הוא ניגש אל ארון הקודש, פתחו בהתרגשות, נשא את כפיו והתפלל בכל לבו: "ריבונו של עולם, הרי לך לחם הפנים, ויהיה זה לנחת רוח לפניך!". בזהירות הניח את החלות בארון הקודש, סגר את דלתותיו, וחזר לביתו.

כעבור זמן בא השמש לבית הכנסת, להכין את המקום לקראת השבת. כשניגש לארון הקודש הבחין מיד בחלות הטריות. בלי לחשוב פעמיים לקחן לביתו בשמחה. כשחזר היהודי לבדוק מה אירע לחלות, לא ידע את נפשו מרוב שמחה: החלות נעלמו. לא היה לו ספק: יד מן השמים אספה אותן. הקרבן שהביא התקבל לרצון.

הוא שב לביתו ובישר בצהלה לאשתו כי בדק בארון הקודש והחלות אכן נלקחו. "אשריי!", ספק את כפיו באושר, "על כך נאמר 'כי לא בזה ענות עני', והלחם התקבל לקרבן בעודו חם!".

בקוצר רוח המתין ליום שישי הבא. שוב אפתה אשתו חלות, והעניין שב ונשנה, לשמחת האיש ואשתו ולשמחת השמש...

בערב שבת הגדול ישב הרב בשעת אחר הצהריים בבית הכנסת והכין את הדרשה שהוא אמור לדרוש לרגל שבת הגדול. הוא הבחין באיש הפשוט נכנס לבית הכנסת, ניגש אל ארון הקודש ומניח בו שתי חלות!

בעודו מנסה לעכל את פשר המעשה, שמע את תפילתו המוזרה של האיש ואת דבריו על לחם הפנים. "מה אתה עושה!", הזדעק לעברו, "הלוא זה חילול הקודש!".

היהודי נחרד. בתום לב הסביר לרב כי הרעיון נולד בו למשמע דבריו על נחת הרוח הגדולה שעשה לחם הפנים לקב"ה. "לכן החלטתי", הסביר, "לחדש את המצווה ולהקריב מדי ערב שבת שתי חלות. ואכן, החלות נעלמות באורח פלא, ואין ספק שקרבני מתקבל לרצון".

"שוטה שכמותך!", קטע הרב את דבריו, "וכי סבור אתה שקרבנך עולה השמימה? וכי הקב"ה זקוק ללחם שלך? מן הסתם השמש לוקח את החלות ואוכל אותן בהנאה בסעודת השבת!".

הרב הוסיף לגעור ביהודי הפשוט, ואף זימן אליו את השמש וזה הודה כי אכן הוא הנוטל בכל ערב שבת את החלות מארון הקודש.

אבל וחפוי ראש שב היהודי אל ביתו. הוא חש שעולמו חרב עליו. לא זו בלבד שלא עשה מצווה, מתברר שעבר עבֵרה חמורה וביזה את הקודש. הוא לא ידע את נפשו מרוב צער.

לא חלף זמן רב ואל בית הכנסת נכנס בצעדים נמרצים אחד מתלמידיו של האר"י. הוא ניגש בבהילות אל הרב, והודיע לו כי בפיו הודעה מאת רבו. "האר"י אמר שעליך להיפרד ממשפחתך", הודיע לרב בארשת פנים חמורה.

"מדוע?!", נחרד הרב, "מה פשעתי?".

"מן השמים נגזר עליך כי מחר בשעת הדרשה תלך לעולמך!", אמר לו התלמיד.

הרב מיהר אל האר"י הקדוש, לשאול על פשר הגזֵרה שניחתה עליו. "ביזית והשפלת יהודי תמים ויקר", אמר לו האר"י. "דע לך, שמיום שחרב בית המקדש ובטל לחם הפנים, לא הייתה לקב"ה נחת רוח כפי שגרם היהודי הזה. מעשיו התמימים, אף שהיו שגויים, נחשבו כאילו הביא את לחם הפנים ממש. ומאחר שאתה לעגת לו וגרמת להפסקת אותה נחת רוח עילאית, נחתם דינך. אין ביכולתי להמתיק את הגזֵרה!".

ואכן, למחרת, עוד בטרם נשא הרב את הדרשה, התקיימו דברי האריז"ל, והרב שבק חיים לכל חי.

(על-פי 'משנת חכמים' לרבי משה חאגיז)

בגיליון האחרון של "שיחת השבוע" התפרסם סיפור אמיתי, אך די מוזר, לעניות דעתי:

http://chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=13492&CategoryID=2188

הגיבור הסתיר את יהדותו ואף התפלל על הצלחת ה"הסוואה", הוא ניצל משום שנקט משנה זהירות ולא בגלל ברכה שקיבל או מצווה שקיים וכו'. לכאורה, הצלתו של הנער עומדת בסתירה גמורה למה שעלון השבת מלמד את קוראיו בדרך כלל. מישהו יכול להסביר מה מושר ההשכל של הסיפור?