פורום חסידות חב"ד (עמוד 22)

ואצל מי אני אמור לעשות חשבון נפש...(הכוונה איזה צדיק)

הדבר שהכיייי הפריע לי ביום כיפור 

זה הששש של האנשים במארש לפני התקיעה בנעילה..

אחרי שמע ישראל...

איך קראתי תיאור? משיא הקדושה האימה הרטט. לשיא השמחה ריקודים נגינה

ניגון כזה טובב שכולם מנגנים קופצים וכו...

ופתאום אחרי 2 דק שניגנו לאנשים זה מתחיל להפריע. 'רבותיי צריכים אוכל' 'תקיעה' ' נו, נו'

ששש ששש ששש מתחיל ב2 3 אבל ממשיכים... עובר ל10 20 אבל עדין קופצים מקפצים ומנגנים...

ופתאום חוץ מ8 -10אנשים כל הבית כנסת ששש...וכבר ברוגז.. לא משנה שהתחילו לפני 4 דק... 

 לומשנה שהרגע אנחנו עדיין בנעילה. לא משנה שלפני דקה מסרנו את נםשנו על קידוש ה'! 

באמצע כל ההתעוררות דעילא ולעילא שששששש

ו... אם אתם שואלים איך זה נגמר? זה נגמר בדקה ה6 שהש"ץ התחיל לתקוע....

כסיפה לניגון הזה עכשיו ללפחות 20 דק לראות את 770 קופץ

לראות את האנש באמת רוקדים!

כסיפה לניגון בביהמק.

חוצמיזה? היה אורות.. של א"י אבל אורות...

מישו יודע מה הגאונות של הטרנד החדש 

לקפל דולר של הרבי לפיצי ולעשות ממנו שרשרת??

מה הקטע להרוס דולר ? א.

ב. מה הבעיא במטבע?

ג. למה חייבים לאבה נתחמה לו

מחפש לעשות צעד משמעותי לקראת השנה החדשה????

מחפשים בדחיפות נערים שיכולים לבוא, להשלים מנין, בראש השנה במעוז אסתר.!!!

"מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה" - 

תפילות קצרות ומרגשות- הנאה מובטחת..

לפרטים והרשמה: 0543712077 איתן

אשריכם!! נשמח שתפיצו!!!

משפיע\ה. - חסידות חב"ד

=בהקשר..

הרבי הוא לא רק אומר אלא אומר ועושה כפשוטו.

הרבי מבקש ומחייב לעשות "עשה לך רב" -משפיע.

עושים משפיע בלי התחכמויות בלי ויכוחים.

הוא עצמו מינה לעצמו משפיע [את הרה"ח הרה"ג *השם שמור במערכת* זה לא הרבה ידוע בוא נראה מי כע יודע..]

ועם הרבי עשה לעמו משפיע-. שאין אפילו סיכוי קלוש שבאיזשהו עניין הוא היה מעל הרבי. הוא היה המשפיע 'הרב' של הרבי. חוק. עושים. לא מתחכמים.

קל וחומר שאנחנו החסידים הפשוטים צריכים לקיים את הבקשה הנפשית של הרבי שהרבי כה התחנן.

ובתכלס. מה זה מזיק לנו להשתדרג עוד קצת בעבודת ה'?

מה רע ליהודי לקיים עוד מצווה ביותר הידור??

למה עדיין יש כאלה שזה קשה להם ונהנים מהצומי שלהם ולא מבינים איך מישו אחר יותר גבוה מהם בעבודת ה' וואי ממש עפו... מה עם התבטלות?? להתבטל לרבי. להתבטל למשלח. להתבטל. להוריד קצת פרופיל.

ועכשיו יגיעו השאלות... מי זה בכלל??? איך בוחרים אותו?? מה אני אמור לשאול אותו??

למה הוא יחליט לי??

אז ככה. מי זה? זה מישו שיותר גדול ממך בעבודת ה' שאתה שואף להיות כמוהו. זה בנאדם שה' והרבי נותנים לו כוחות ותשובות לעזור לך~~ גם אם זה ממש נשמע תלוש מאי מציאות תת קרקעי. זה יכול להיות חבר טוב שלך. זה יכול להיות הרמ בישיבה זה יכול להיות הרב הכללי. אבל זה צריך להיות~~~

איך בוחרים אותו?? פשוט מחליטים שעכשיו אנחנו הולכים לקחת מישו שהרבי ציווה עלינו לקחת. נותנים לנו תאפשרו כל אחד ושאיפתו . הוא צריך להיות אדם שאתה יודע שאתה באמתתת רוצה להיות כמוהו בעבודת ה' ולא בלוידעת מה.  זה אדם שאתה יודע שאתה הולך לספר לו הכל. גם את מעלותיך וגם את חסרונתיך. אדם שתהיה פתוח אליו.

מה אני אמור לשאול אותו??? חשוב להבהיר~~ את המשפיע לא שואלים שאלות הלכתיות~~~ זה לרב פוסק הלכה.

איתו מתייעצים בעניינים בכללי. בשמיות וברוחניות -כידוע שגשמיות של יהודי זה רוחניות~~~ בן עם זה בעיא כלשהי עם הרב לבין עם זה שאלה איך להתקדם בתפילה בין עם זה משו גדול ובן עם זה משו קטן.

למה הוא יחליט לי?? הוא לא מחליט~~~ שום דבר~~~ הוא מציע לך דברם איך להשתפר הוא לא קובע לך שום עובדה. זהו עכשיו אתה צריך לעשות. הוא נותן עצה אם אתה רוצה לנסות. הרווחת ואם לאו... 

ושוב מזכירה שזה לא שהוא מליט לך~~ זה הרבי שנותן לו מה להגיד~. הוא נותןלך כלים להתמודד בפצצת אטום לא משאיר אותך בניכר.

*מסבירה לעצמי*

*אלו תובנותיי* שכל אחד יקח לאיזה מקום שליבו חפץ -אם בכלל-

*אפשר ורצוי להאיר\להעיר*

המשך התובנות בהמשך.

מילא אני נוסע לניו יורק אל הרבי, מגולת שוויץ לגולת ניו יורק. אבל בני ארץ הקודש, ארץ אשר תמיד עיני ה' אלוקיך בה, למה אתם עוזבים ונוסעים להשתטח ולהתפלל במקום מנוחת צדיקים בחוץ לארץ?
(הציטוטים לקמן כולם משיחת הרבי ביו"ד שבט תשי"ד, בשיחה יש גם את המקורות לציטוטים שבתורף דבריו)

ולא זו בלבד, הלא "מצינו שתפלה, שענינה בקשת צרכיו – צריכה להיות קשורה עם המקום עליו אומר הקב"ה "והיו עיני ולבי שם כל הימים", שלכן, "היה עומד בחוץ לארץ יחזיר פניו כנגד ארץ ישראל שנאמר והתפללו אליך דרך ארצם, ויכוין גם כנגד ירושלים וכנגד המקדש כנגד בית קודש הקדשים".

ברור אם כן שהכל עובר דרך הארץ, הרי גם בניו יורק אני מכוון לארץ ישראל.

יש ביאור פנימי למה מתפללים לכיון ארץ ישראל. הנה שוב ציטוט מאותה שיחה "וההסברה בזה – על פי הידוע שבחוץ לארץ נמשכים כל ההשפעות כו' על ידי התלבשות בע' שרים, משא"כ בארץ ישראל "ארץ אשר גו' תמיד עיני ה' אלוקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה", נמשכים כל ההשפעות כו' מהקב"ה בעצמו (ללא התלבשות בע' שרים), לכן, צריך להיות התפלה דרך ארץ ישראל דוקא."

בכמה מילים: מהארץ התפילה עוברת ישיר להקב"ה, בחוץ לארץ היא עוברת דרך שר האומה של כל ארץ ואומה.

או באנקדוטה: מכירים את הסיפור על ראש ממשלת ישראל שישב פעם בפגישה אישית בחדר הסגלגל שבבית הלבן לפגישה אישית עם נשיא ארצות הברית של אמריקה.

ראש הממשלה ראה על השולחן טלפון אדום עתיק על השולחן ומיד שאל: מה פשרו של טלפון זה?

ענה הנשיא: מכאן יש לי שיחה ישירה עם אלוקים, אם תרצה אתן לך לבצע שיחה, אבל קח בחשבון זוהי שיחה בינלאומית, כל דקה עולה 100 אלף דולר. אז תקצר.

לאחר תקופה השיב הנשיא ביקור בירושלים, והנה במשרד רוה"מ רואה הוא טלפון דומה לזה שיש על שולחנו בחדר הסגלגל, ומיד שאל, אני רואה שגם לך יש טלפון ישיר לאלוקים?

ענה רוה"מ: אכן, יש לי כזה, רק אצלנו השיחה זולה, כי מכאן, מירושלים זו שיחה מקומית.

בקיצור, מה הרווחתם בנסיעה? למה לעזוב את ארץ הקודש לשם תפילה?

ובכן, יש הבדל מהותי בין זמן הבית לזמן הגלות. בזמן הבית היה גילוי אלוקי בעולם, בזמן הגלות ששכינתא בגלותא העולם כולו ספג מכה קשה של הסתר פנים. האור האלוקי בעולם כולו בגלות, מכוסה, בהעלם. כך בגשמיות וגם ברוחניות. את המכה הכי קשה ספגה ארץ הקודש. במשך שנות הגלות הייתה היא שוממה וריקה, וכפי שאמר הרמב"ן במכתבו הידוע "רבה העזובה וגדל השממון, וכללו של דבר, כל המקודש מחבירו חרב יותר מחבירו". כך בגשמיות אבל בעיקר ברוחניות, שהרי הכל כאן למטה משתלשל מלמעלה ובעצם די מבטא את מצבו האמיתי ברוחניות.

ויובן זה "על פי המשל של נפילת החומה, שכשנופלת חומה הבנויה מאבנים, הרי שהאבן שבראש החומה נופלת למרחוק יותר, ועצמת הנפילה והמכה היא גדולה יותר, מובן שחורבן בית המקדש פעל שינוי וירידה בארץ ישראל יותר מאשר בחוץ לארץ."

טוב זה די ברור, מה כבר ההבדל בין חוץ לארץ של הגלות לזו של זמן הבית? איזה שינוי מהותי לרעה נפעל ברומא או בלונדון בעקבות החורבן? משא"כ בכל הקשור לארץ הקודש הרי שאין צורך בכלל להסביר את גודל ועוצמת המכה והנפילה שלה בעקבות החורבן והגלות. וכאמור, ברוחניות וגם בגשמיות "ולא זו בלבד שבזמן הזה הטוב גשמי שבה אינו בשופי יותר מאשר בחוץ לארץ, אלא אדרבה, שבארץ ישראל יש צורך בהשתדלות ויגיעה (בעד פרנסה ז.ו.) כו' יותר מאשר בחוץ לארץ".

רגע, לא להתבלבל. לא יותר קדוש בחוץ לארץ!! חוץ לארץ נשארה כפי שהיא פחות או יותר, לא קדושה ברוחניות, ולא זבת חלב ודבש בגשמיות, אפילו לא שוויץ. רק שהארץ, ביחס למעלתה האמיתית והעצמית נמצאת בנחיתות ובירידה. אנחנו עדיין בגלות. הנה בסגנון החסידות: כל האמור מדבר על הגילויים (סדר השתלשלות ומטה). מפני חטאינו גלינו מארצנו ולכן רואים ומרגישים פחות את הקדושה של הארץ. אבל מצד העצם, הרי שלא השתנה דבר בקדושתה של ארץ ישראל שכן "מצד עצמות אין סוף ברוך הוא, ואצל בני ישראל מצד עצם הנפש – לא שייך העניין ד'עוונותיכם היו מבדילים גו''.. ועד"ז בנוגע לארץ ישראל – בנוגע להעצם דהארץ, הקשורה עם העצם דאלקות, לא שייך ענין של חורבן ח"ו.

אלא שעניין זה הוא מצד העצם בלבד, ויש צורך בהשתדלות ויגיעה שיומשך בגילוי ממש ובפועל ממש בחיי היום יום."

יש כנראה יהודים שמסוגלים ומצליחים למרות הגלות להגיע בארץ לרמת יגיעה והשתדלות עד כדי המשכת גילוי אורה וקדושתה של הארץ בתפילתם. מן הסתם מעטים הם.

סיכום קצר: ארץ ישראל קדושה, התפילה מכל העולם מכוונת אליה כי מצד עצם מהותה הרי היא מחוברת בקשר ישיר עם הקב"ה (שיחה מקומית). אבל, בכל הקשור לגילויים, היא חטפה מכה חזקה עם חורבן הבית, הכי חזקה שיש. הקדושה שלה די מוסתרת לצערנו, כי מה לעשות שכינתא עדיין בגלותא.

אבל נשארו עוד פינות בעולמו של הקב"ה שבהם יש כן גילוי כמו בזמן הבית. יש צדיקים שהם בעלי נשמה כללית שהיא נשמה גבוהה במיוחד, אצל נשמות שכאלה לא הורגשה ההסתרה והגלות, לגבי מעלתם שכינתא לא בגלותא. הנה המשך השיחה "ידוע ש'לפני נשמות הגבוהות לא נחרב הבית כלל כו'', היינו, שהמעמד ומצב שמצד העצם (ששם לא שייך חורבן, כנ"ל) נמשך ומאיר אצלם גם בדרגת הגילויים, בכל כחות הנפש, בכל רמ"ח אברים ושס"ה גידים.

וכיון שאצל הצדיק לא שייך ענין של חורבן, ניכרת אצלו בגילוי גם מעלתה העצמית דארץ ישראל. היינו, שבמקום ששם מנוחתו כבוד, שגם בהיותו בחוץ לארץ דינו בארץ ישראל (מצד "ה'מחילות' כנ"ל: בשיחה מביא הרבי את ענין המחילות שהגמרא בכתובות אומרת שיש מקברי צדיקים לארץ ישראל, ולומד מדיני טהרה ואוהלים שדינם כארץ ישראל) ושם יש מעלה גם לגבי ארץ ישראל כפי שהיא לאחר החורבן – כיון שבו ניכר בגילוי מעלתה של ארץ ישראל כפי שהיא מצד העצם, למעלה מהחורבן."

אז למה לנסוע מארץ ישראל להשתטח אצל צדיקים בעל נשמה כללית בחוץ לארץ?

"בזמן הזה, שירדה מעלתה של ארץ ישראל מצד החורבן, הנה כאשר יהודי רוצה להתפלל להקב"ה תפלה שהיא בדוגמת התפלה בארץ ישראל בזמן הבית (במקם שלמעלה משליטת הע' שרים כו'), תפלה באופן שעצם הנפש מתקשרת עם העצם דהקב"ה ללא ממוצעים, בחינת "יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך" – אזי המקום לתפלה כזו הוא על הציון של צדיק ונשיא הדור (בעל נשמה כללית ז.ו.). שכן, מקום זה, לא זו בלבד שדינו כארץ ישראל, אלא יש בו המעלה דארץ ישראל כפי שהיא בזמן הבית.

ומובן שתפלה במקום כזה יש בה סגולה נוספת – שיתקיימו כל הבקשות שבתפלה, כל המצטרך לו".

בנימה אישית, מעולם לא נסעתי לאמריקה, תמיד נסעתי לרבי.

זלמן וישצקי [שליח חב"ד בבאזל, שוויץ]

כ"ב באלול תשע"ז

מתוך חב"דפדיה:

תומכי תמימים הוא שמם של ישיבות חב"ד ברחבי העולם. את השם "תומכי תמימים" קבע המייסד אדמו"ר הרש"ב (כמו גם את שם תלמידי הישיבה "תמימים") על שם שתלמידיה לומדים "תורה תמימה [= שלמה]", כלומר, הן תורת הנגלה והןתורת החסידות.

ייסוד הישיבה

בסעודת חתונת בנו אדמו"ר הריי"צ, יום ראשון ט"ו באלול. הרבי הרש"ב כינס ועידה, בה השתתפו כחמישים איש מבחירי הרבנים הזקנים והגבירים של אנ"ש שהיו באותו זמן בליובאוויטש לרגל שמחת החתונה. הרבי הרש"ב פתח את הועידה בהודעה כללית, על כך שהחליט בדעתו הקדושה, לייסד ישיבה מבחורים יודעי תורה שיתעסקו בלימוד החסידות.

ביום שלישי י"ז באלול תרנ"ז בחר הרבי הרש"ב בשמונה עשר התלמידים הראשונים שנתקבלו לישיבה. הרבי מסר אותם לרב החסיד שמואל גרונם אסתרמן - שילמד אותם חסידות על פי הסדר שסידר.

דבר השליחות

ביום רביעי, יום הבהיר ח"י אלול, בשעה שתים אחר הצהרים התקיימה 'סעודת שבע-ברכות', בה מסר הרבי הרש"ב את דבר השליחות בשם אבותיו רבותינו הקדושים.

וכך מתאר זאת הרבי הריי"צ: בשעה שתים אחרי הצהרים התקיימה 'סעודת שבע ברכות, אבי היה בהתרגשות של שמחה, ואמר: "יהודים בכל רחבי תבל יודעים שביום הרביעי נתלו המאורות. גם בימים ראשון, שני ושלישי, היה יום ולילה, אלא שהמאורות נתלו ביום הרביעי. היום, י"ח אלול, הוא יום הבהיר בו נולדו רבנו הזקן ומורנוהבעש"ט, וביום קדוש זה אני מייסד ישיבה בציווי וברכת הוד אבותינו רבותינו הקדושים, ישיבה שתוציא תלמידים בעלי מסירות נפש על תורה ועבודה בדרכי חסידות חב"ד".

הרבי הרש"ב אמר מאמר חסידות בענין "אור שנברא ביום הראשון היה אדם הראשון מביט בו מסוף העולם ועד סופו", ואחר כך אמר בפנים מאירות ומסבירות: "יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידינו, ביום הרביעי למעשה בראשית נתלו המאורות. היום ח"י באלול, היום הקדוש בו נולד מורנו הבעש"ט לפני מאה תשעים ותשע שנים, בהתחלה זו בישיבה - שלעת עתה לא קראתי אותה בשם - הנני מדליק את המאורות שמורנו הבעש"ט והרביים הנחילונו למען תקויים ההבטחה של יפוצו מעיינותיך חוצה, להחיש את ביאת משיח צדקנו".

מטרת הישיבה

כדי לעמוד בפני גלי הזמן והרוחות החדשות שהחלו לנשוב ברחבי רוסיה, תנועת השכלה והציונות, יסד אדמו"ר הרש"ב בשנת תרנ"ז ישיבה גדולה, שממנה הסתעפה רשת הישיבות "תומכי תמימים" בעיירות האזור.

שם זה מבטא את הרעיון העיקרי של מיסדו: הוא שאף לא רק ללמד ולא רק לחנך, אלא גם לזקק ולזכך את המידות, לחזק את הרצון, לרומם את הנפש; במלה אחת - לעצב אופי שיהיה שלם, ללא קרע ופיזור, ללא פילוג ופיצול, שיהיה 'תמים'.

בכלל, באותה תקופה הייתה שעת רצון לייסוד ישיבות, כיוון שבתקופה זו קמו ישיבות: סלובודקה, מיר, סלוצק, וטלז. הרבצת התורה הופיעה אז בצורה של ישיבות שהתרכזו והתפתחו ושגשגו בארץ הישיבות - ליטא, והיוו את הרזרבואר הגדול לתורה, שהזין את תפוצות ישראל.

ישיבת "תומכי תמימים" הייתה דומה לישיבות ליטא, ושונה מהן. הייתה דומה להן, משום ששיטת לימודן של ישיבות ליטא הונחלה בה, והייתה שונה בהבדלים דלהלן.

"חיילי בית דוד" הינו כינוי המודבק לתלמידי ישיבה זו, וזאת מפני היותם לא רק עסוקים בלימוד והגדלת האישיות התורנית אלא מיוחדת בכמה ענינים, ראשית כח הלחימה, כוח המחץ, נגד שונאי הדת. הישיבה היא כבסיס צבאי, שעליה להגן לא רק על עצמה אלא על כל האזור, על כל העדה, ואולי על העם כולו. מכאן שתלמידי הישיבה צריכים להיות - והיו - מאומנים בהגנה על הדת, דרוכים למלחמת ה' ומוכנים להקרבה עצמית.

מכאן נובע השוני השני, כמו בצבא הכלל העיקרי הוא ציות ומשמעת כך גם בישיבה, כדי למלא את התפקיד, על התלמידים להיות מאוחדים במשמעת פנימית, מקושרים זה לזה, וכולם יחד קשורים למורם - מפקדם הרבי האדמו"ר.

בשנת תרס"א, שלוש שנים אחרי היווסדה של ישיבת "תומכי תמימים", ציוה מייסדה להביא לפניו את תלמידיה יחד עם ראשי הישיבה, משפיעיה ומשגיחיה, ופנה אליהם בדברים אלה:

"אני כורת ברית עמכם, עם תלמידי ישיבת "תומכי תמימים" הלומדים כיום בכל "מערכות" (מחלקות) הישיבה ועם כל התלמידים אשר ילמדו בה במשך הזמן הזה והזמנים הבאים. את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה אני כורת ברית השתתפות לעבודה במסירת נפש לתורה ביראת שמים ועבודה שבלב, ללא ויתורים ופשרות, ייקוב הדין את ההר."

בזמן הקמת הישיבה התבטא הרבי הרש"ב על דרישותיו מהתלמידים ואמר: "אני לוקח מהם את הכל (התמסרות טוטאלית) אבל נותן להם את הכל (את כל הכוחות).

כחמש שנים מאז היוסדה של ישיבת "תומכי תמימים" ובשנת תרס"ג - כבר עוסקים תלמידיה בערים ובעיירות הסמוכות בייסוד סניפים לישיבה, שהיוותה מרכז ישיבות "תומכי תמימים".

במשך זמן לא ארוך, התפשטו ישיבות "תומכי תמימים" בערים רבות בכל אזורי רוסיה, כמו קוטאיס בגרוזיה, וערים באוזבקיסטאן, באסיה התיכונה הרוסית.

אדמו"ר הריי"צ, שמילא את מקומו של אביו אדמו"ר הרש"ב אחרי פטירתו, היה המנהל בפועל של ישיבת תומכי תמימים, ודבר לא נעשה בישיבה בלי לשאול את פיו. ובהכוונתו התפתחו ישיבות תומכי תמימים, בכמות ובאיכות.

צוות הישיבה

צוות הישיבה בליובאוויטש נבחר על ידי הרבי הרש"ב בעצמו.

המשפיעים בליובאוויטש היו הרב חנוך הענדיל והרשב"ץ (ר' שמואל בצלאל).

לאחר פטירתו של הרב חנוך הענדיל, התמנה ר' שמואל גרונם להיות המשפיע הראשי בליובאוויטש (עד אז היה משפיע בסניף הישיבה בזעמבין).

הרוח

ישיבות חב"ד ליובאוויטש מצטיינות בשוני נוסף מישיבות אחרות. הן מהוות סוג בפני עצמו, הן יותר מישיבות במובן הרגיל, כי מטרתן של ישיבות אחרות היא ללמד, ולכל היותר - לחנך, ו"תומכי תמימים" הרחיקו ללכת הרבה יותר מזה. כאן נבנה מבצר, להגנה וללחימה, כאן חונך דור של לוחמים, של גיבורי רוח, חדורים בהתמסרות בלי מצרים ומעצורים וכוננות להקרבה. תלמידי ישיבות אלה היו צריכים להיות לא רק מלומדים בתורה, מחונכים באמונה, אלא גם דרוכים למלחמה למען תורה ואמונה, להתגוננות מפני סכנות שרחפו אז, בשעת היווסדן, ועוד יותר מפני הסכנות הבאות, שאדמור"י חב"ד חזו מראש.

ואין זה הדבר היחידי המייחד את "תומכי תמימים". הם הפילו את המחיצה בין חסידות ולומדות. חסידות ולומדות, לפי חסידות חב"ד, הן רק שני צדדים של מטבע אחת, של עבודת הבורא. בחב"ד נוצרה מזיגה מיוחדת של שתיהן.

חב"ד הכניסה חסידות ללומדות - לימוד לא רק בהשכל ודעת אלא גם ברגש - ולומדות לחסידות; חסידות אינה, לפיהם, רק שיטה, עבודה, אורה חיים, אלא גם לימוד בהתעמקות והגיון, בהתמדה ושקידה.

חסידות אינה ענין "לעיין בספר" בלבד אלא לעיון וללימוד מעמיק, ביגיעה, בבקיאות, בהבנה שכלית, נוסף על בינה שבלב, רחמנא ליבא בעי. יש לשעבד את המוח ואת הלב גם יחד. נדגים זאת בהשוואה.

חסידות הגיעה למדרגה שילמדוה בתור שיעור (להבדיל מלימודי המוסר). התווכחו, התפלפלו בחסידות, כמו שהתפלפלו ב"קצות החושן", למדו חב"ד לפי חוקי הבנה הלכתית, הור על יסוד כללי הגיון - כמו סוגיה בש"ס או כמו בירור בהלכה.

חידוש שני חידשו בלומדות. בקיאות בתורה שבעל-פה, ואין צורך לומר בתורה שבכתב, הבנה נכונה בה, היא כולה עבודת ה', וזו זקוקה להתלהבות, ל"נדבקות".

ואין מחיצה בין תפילה ללימוד, בין שכל והתעוררות, בין שיעור בשולחן ערוך הרב ובין ניגונו של הרבי. חב"ד מהווה גשר בין הלומדות העמקנית - ההגיונית לבין סערת הלב והתעלות הנפש.

השיטה

הייתה סכנה שיאפיל הרגש על המחשבה וההתלהבות תערפל את ההגיון. הרי לימוד הלכה זקוק לביקורת קרה, להתבוננות בהירה וחדה, לניתוח יבש - ואיך תתאים גישה זו לסגולות חסידיות שהן מנוגדות לה?

מייסדי "ישיבות "תומכי תמימים" ראו את הסכנה מראש - ומנעוה, הם בחרו בעיקר בשיטת הלימוד ההגיוני של ישיבות ליטא; לימוד "על אתר", חיפוש אחרי האמת של הפשט, התעמקות בדברי חז"ל, שאיפה לרדת לסוף דעתם, לכוון את כוונותיהם, להבין למחשבותיהם ולרוחם ולאסוקי שמעתתא אליבא דהילכתא. ומאידך - התרחקות מפלפולים, שאינם מכוונים אל האמת.

התבטלות עצמית יחד עם השתלמות עצמית האופייניות לחב"ד, הועילו בהרבה להיזהר מלהזהיר, להינצל מלהבריק בהברקות בלבד, ללא תוכן מוצק ומבוסס על יסודות ההגיון, על אדני שכל הישר והאמת.

כל זה כיוון את שיטת הלימוד בישיבות "תומכי תמימים" לאפיקים ישרים, שחתרו אליהם מתחילתם מייסדי ישיבות אלה, אדמור"י חב"ד ליובאוויטש, שהתוו את הקו והשגיחו בעין פקוחה שלא יסטו ממנו. אלה דבריו של אדמו"ר הרש"ב, בקונטרס עץ חיים (תרס"ד) המופנה במיוהד לתלמידי ישיבות "תומכי תמימים":

העיקר הוא לעיין ולהעמיק בכל דבר, וכל מימרא וכל סברא פרטית לא יחשוב אשר הבנתה השטחית זה כולה, כי אם יש בה עומק ועומק לעומק, ודרושה יגיעה גדולה, יגיעת נפש ויגיעת בשר ושכל ישר והתקשרות טובה, ועל כולם שירצה את האמת דווקא,

כשיגמור תוכן כל סוגיה ותהיה ברורה ומסודרת אצלו יעמיק דעתו בכללות נושא הסוגיה, ויברר וילבן הדבר בעיון שכלי ויראה אם כל הפרטים מתאימים המה.

וידקדק הרבה מאוד בפירוש רש"י... והפלפול של אמת יכול להיות דווקא כשידע תחילה את ההלכה לאמיתתה באופן מסודר ובדברים ברורים, ואחר כך מי שחננו ה' בשכל טוב ודעת רחבה יכול יפלפל בעניין, ואז יהיה הפלפול אמיתי ויהיה גם כן מסודר לבוא לידי הלכה, היינו לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא".

הלימוד החב"די התרחק לא רק מפלפול שאינו מבוסס על האמת ואינו מוביל אליו - אלא גם משטחיות, מהרבות בידיעות ללא הבנה. לא פחות מקליטת ידיעות חשובה הייתה עיכולן, ספוגן לתוך המוח והלב גם יחד. היו שיעורים מיוחדים להרבות בקיאות, שהיו נקראים "גרסא" אבל עיקר השיעורים היו בלימוד בעיון, בשקול הדעת ועמקות - סגולות אופייניות לישיבות ליטא.

מאידך השפיעה הגישה החסידית והתכונה החבדי"ת להיזהר מהפרזה בניתוח דק מן הדק, מהסתכלות שכלית בהחלט עד כדי כך שהדברים עלולים להיעשות מופשטים ביותר ללא אחיזה במציאות.

יותר ממה שיש לחדש בתורה - התורה צריכה לחדש בלומדיה, סבורים חסידי חב"ד. מכאן, המטרה לא לרכוש בקיאות בלבד אלא לבצע את תוכנה, הלכה למעשה, הן בהלכה והן - בחסידות.

החינוך היה אינדיבידואלי, מתאים לסגולותיו היחידיות של התלמיד. "המשפיעים" בקיאים היו בחכמת הנפש, צללו לנשמתם של התלמידים, חפשו וגילו כשרונות ותכונות ופיתחו אותם בכיוון חב"ד. הם הסתכלו על כל יחיד כעל רבים, משום שכל יחיד יכול - וצריך - להשפיע על רבים. לכן טפלו בכל תלמיד ובהתמסרות ותשומת לב מיוחדת, כדי לשבץ את אופיו ונטיותיו במסגרת כללית ולכוונם בקו חב"ד.

מכאן ההתלהבות, מסירות הנפש, המאופיינת את הרבצת התורה בידי חב"ד, מרוסיה תחת השלטון הסובייטי, עד לכפרים נדחים בשממות חול של אפריקה הצפונית, ועד לכרכים סואנים בשיטפון של טמיעה והתנכרות בבירות אירופה המערבית, ומטרופוליות אמריקאיות.

הלשנה

בכ' בסיוון בשנת תרס"ב נסגרה ליום אחד ישיבת תומכי תמימים בהוראת השלטונות. זאת בעקבות הלשנתם של המשכילים. אדמו"ר הריי"צ לא התייחס להוראת המשטרה וביקש מיעקב הבנאי במקום להכין מדרגות שהבחורים יוכלו להיכנס דרך החלון. למחרת הגיע מברק ממפקד המשטרה שנותן רשות לפתוח מחדש את הישיבה.

בעתות מצוקה

בימיה הקשים של מלחמת העולם הראשונה, לא רק שלא נחלש מרצם של חסידי חב"ד, אלא גם יסדו ישיבות בערים שונות. עבודה זו נמשכה גם אחרי עליית של הסובייטים לשלטון. מספר הישיבות נתרבה גם כאשר הוטל עליהן לרדת למחתרת ולעשות את עבודתן בהיחבא ובסתר מחמת המציק ומעינא בישא של מלשינים יהודים, אנשי "יבסקציה", שאחת החלטתם להרוס את מבצרי הדת.

באותו הזמן ה"ג'וינט" האמריקאי עמד לישיבות "תומכי תמימים" בשעת דחקן, וביוזמתו של מנהלו אז ד"ר י. רוזן, הוקצב לחנוך הדתי בהנהלתו של האדמו"ר מליובאוויטש50.000 דולר לשנה, שנחשב אז סכום עצום.

בשלטון ה"יבסקציה" השתנתה תכנית פעולתו החינוכית של אדמו"ר הריי"צ (שקיבל את נשיאות חב"ד לאחר הסלקות אביו בב' ניסן תר"פ) לגמרי. היא התרחבה לשכבות רבות וגם הקיפה מקצועות שונים. היא דאגה לא רק לתלמידים קרובים לחסידות חב"ד, אלא לכל הדור הצעיר, וטיפלה לא רק בלימוד בעיון ובעמקות ובשקידה ברמה גבוהה, אלא גם בלימוד דרדקי לתינוקות של בית רבן.

נוסדו בידי הרבי הריי"צ וחסידיו ועוזריו עשרות חדרים, בסתר ובהיחבא, ותלמידי ישיבות חב"ד נעשו למלמדי דרדקי, למורים ומחנכים לילדי ישראל.

שבע שנים, משנת תר"פ עד תרפ"ז, (1920-1927) היו, עד כמה שיהיה זה לפלא, שנות פריחה לחנוך תורני ברוסיה, שהתקיים בידי אדמו"ר הריי"צ, חסידיו, תלמידי הישיבות וחניכיהן. פעולות אלו נעשו, כאמור במחבוא. מתחבאים היו במרתפים, במקומות סמויים מן העין, ועושים את עבודתם בסתר. היו מוכנים - לכל, במקרה ויגלו את מקום מחבואם, לבית סוהר, לגירוש ואפילו למסור את חייהם, פרט לדבר אחד - להיכנע. וזאת ידע גם השלטון הבולשיביסטי.

בשנת תרפ"ז (1927) החליטו אנשי היבסקציה לחסל את כל החינוך הדתי ברוסיה. הם ידעו שהרבי הריי"צ הוא הראש והכוח המניע של חנוך זה והלשינו עליו בפני הבולשת החשאית של הסובייטים ג.פ.או., שהוא פועל נגד המהפכה כ"קונטר רבולוציונר". בעקבות זאת נאסר אדמו"ר הריי"צ. לאחר מכן שוחרר ואף עזב את רוסיה, אבל רשת "תומכי תמימים" לא רק שלא נסגרה, אלא המשיכה ביתר שאת וביתר עוז.

תומכי תמימים כיום

מתחילת נשיאותו של הרבי הוקמו ומוסיפים לקום בכל העת בכל רחבי העולם ישיבות תומכי תמימים- בארצות הברית על ידי מרכז ישיבות חב"ד (שהיה בהנהלת הרב שמריהו גוראריה עד לפטירתו ו' אדר א' תשמ"ט), בארץ ישראל על ידיאגודת חסידי חב"ד בארץ הקודש, ובכל רחבי העולם על ידי השלוחים.

כיום פועלים מאות סניפים של ישיבות "תומכי תמימים" בכל רחבי העולם, בהם לומדים אלפי תמימים נגלה וחסידות ומאז שנת תנש"א גם עניני גאולה ומשיח.(בהוספה לזמני הסדרים הרגילים).

מה זה?

למה זה?(קמץ)

למי זה?

למה זה?(צירה)

מי בוחרים לזה?

מה מתייעצים עם זה?

אשמח לתשובות לזה

מישהו מכיר את השיר עם המילים "ישוב"- 5פעמים? 

7 עמודים לפחות נשאר

איך עושים???

ב"ה, כ"ח מנחם אב ה'תשע"ז.

לכבוד ..

מזה זמן רב חשבתי לפנות אליך בתוכחת מהולה מאהבה מסותרת על דלהלן, אך בעווה"ר היצר מנע ממני בתירוצי השוא הידועים על "מצווה שלא לומר דבר שלא נשמע" וכיו"ב.
אלא שביום ועש"ק החולף חשתי שחובה קדושה עלי להתגבר על היצר כיון שהדבר נוגע לרבים, ובוודאי תודה לי על כך אם אגרום שתהיה ממזכי הרבים ולא, חלילה וחלילה, ממחטיאי הרבים, ר"ל.

בוודאי זכור לך שבין מ"ח הדברים שהתורה נקנית בהם נמנים גם "ענוה" ו"אוהב את התוכחות".

זכיתי ת"ל להכיר מקרוב את רבותיך הגדולים, ענקי התורה והיראה, הגאון הצדיק רבי יהודה צדקה והגאון הצדיק רבי בן-ציון אבא שאול, זכר צדיקים וקדושים לברכה לחיי העולם הבא, וראיתי את הענוה הגדולה שלהם וההתייחסות המכובדת שלהם לכל אדם, גדול וקטן, ודיבורם הרך והשקט והצנוע, יחד עם קנאותם המופלגת לכבוד שמים ופעילותם המתמדת לזיכוי הרבים ולהצלת נפשות ישראל.

אשרי ההולכים בדרכם ובעקבותיהם!

דווקא על פי זה נדהמתי לשמוע את דבריך ברדיו במדור תשובות לשאלות אנשים יקרים ותמימים וישרים מבני עדות המזרח, ועל כן באתי בזה לקיים מצוות "הוכח תוכיח את עמיתך" – עם שאתך בתורה ומצוות. אבקש סליחתך אם תיפגע חלילה מזה כי לטובה כונתי להביאך לזיכוי הרבים ולא להחטיאם ח"ו.

התרשמתי, וכמוני עוד שהקשיבו לדבריך בשימת לב, שהנך נוהג את ההיפך המוחלט מדרך רבותיך הקדושים זצ"ל. הניסוח של דבריך הוא, בדרך כלל, מתנשא, בוטה ותוקפני. במיוחד עלי להוכיחך על הזלזול המתנשא בדעות גדולים וטובים שאינן מוצאות חן בעניך משום מה.

לענ"ד המקור לכל זה הוא המצב של "הריני כבן עזאי בשוקי טבריה", כאשר המשימה שלך היא לענות ולהפגין ידע בכל התחומים, הן בהלכה, הן באגדה, הן בדרוש, הן במוסר, הן בפרשנות, הן באמונות ודיעות, הן בקבלה, הן בסידור התפלה הן בדקדוק והן בנושאים אקטואליים וכו' וכו'.

ה"סופרמרקט" הזה יוצר שתי בעיות חמורות: 

א. תחושת גאוה של "יודע הכל", ומכאן הסגנון הבוטה והמתנשא כלפי דעות אחרות ושיטות שאינן מוצאות חן בעיניך.

ב. גרוע יותר: אתה רואה עצמך חייב להשיב לכל שאלה כדי לשמור על תדמיתך כידען מופלג, ולכן אתה עונה גם כשאינך יודע (וזה במקרים רבים מאד!) וממציא מלבך סברות כרס עקומות ומגוחכות, כפי שנוכחים בכך אנשים מבינים ויודעי דבר המאזינים לדבריך, וכבר אמרו: למד לשונך לומר איני יודע.

נוסף על כל האמור – מדבריך תמיד משתמע זלזול בגדולי האשכנזים ומנהגיהם, ואף משתמעת בדברים נימה של שנאה לאשכנזים.

מוכרחני להגיד כי הדבר מזכיר לי חוויות ילדות קשות: נולדתי וגדלתי בשכונת "בית ישראל", שכונה מעורבת מבחינת עדתית. היו בין עדות המזרח משפחות נכבדות, במיוחד מבני העדה הבבלית והעדה החלבית, ששררו ביניהן לבין משפחתנו יחסים ידידותיים מאוד (זוכר הנני את הגר"י צדקה זצ"ל מגיע לבית סבי הרב משה בלוי זצ"ל לטכס עצה ולפעול יחד למען חינוך ילדי הספרדים). כך, למשל, זכורני, שהיינו מתפללים בילדותי לפעמים בביהכנ"ס "בית אהרן" לעדת הבבלים.

אך לעומת זה היתה תופעה נפוצה ביותר שכאשר ילד אשכנזי כמוני נתקל בנער ספרדי היה הלה מושך לו בפאותיו ומשמיע באזניו קריאות לעג על אשכנזיותו.

ב"ה בזמננו חדלה תופעה זו להתקיים הודות לשיפור העצום שחל ב"ה ברמה התורנית-חרדית – של עדות המזרח, בין השאר כתוצאה ממאמצי גדולי התורה והיראה בעדות המזרח, ובראשם הגר"י צדקה והגרב"צ אבא שאול זצ"ל.

והנה, לצערנו ולכאבנו, בדבריך ברדיו בכל נושא שנהוג בין האשכנזים שאינו מוצא חן בעיניך – הנך מביע בוז וזלזול באשכנזים ובגדוליהם, עד שכאילו בוקעת בין השיטין ומצלצלת באזני אותה קריאת לעג ושנאה ששמעתי בילדותי מנערים ספרדים.

אך בכך לא די, כי כאשר עולה לדיון מנהג הנהוג בחב"ד או תקנה שנקבעה על ידי כ"ק אדמו"ר זי"ע,אז פורצת השנאה והזלזול בדבריך בעוצמה עד שכאילו המכשיר עומד להתפוצץ מעוצמת השנאה. מיותר לומר שבכל מקרה כזה לא למדת את הנושא הנידון במקורו וכל דבריך הם סברות כרס מגוחכות המעוררות צחוק.

(ראוי שתתעניין על התייחסויות הגר"י צדקה זצ"ל והגרב"צ אבא שאול זצ"ל לכ"ק אדמו"ר זי"ע)

* * *

לשיא השיאים הגעת ביום ועש"ק האחרון (וזו הסיבה, כאמור, למכתבי זה) כאשר העזת לזלזל בטון של התנשאות וגאווה בדבריו הקדושים של איש אלוקים, גאון הגאונים, קודש הקודשים, כקש"ת אדמו"ר הזקן נ"ע בעל התניא זצוק"ל, מבלי שטרחת ללמוד ולהבין את דבריו במקורם.

לשאלת מאזין או מאזינה (אגב: ודאי מצאת היתר לומר שלום לכל מאזינה?) על המושג "המלך בשדה" בחודש אלול (המובא בסה"ק "ליקוטי תורה" על בסיס דברי הזוהר הק') – השבת מיד בדברי בלע וזלזול ובחוצפה ובשחצנות.

טענת שמושג זה סותר לנאמר בשו"ע או"ח סימן א' שמיד בהקיצו משנתו יש לו יחשוב על הקב"ה הנמצא מולו וכו' וכו'.

כמו הרבה פסקים שלך מעורר גם פסק זה צחוק וגיחוך על הבורות המדהימה שלך, נוסף לעצם החוצפה.

ראוי שתשיב לעצמך על השאלות הבאות:

1. האם לדעתך כ"ק אדמו"ר הזקן לא ידע על הסעיף הזה בשו"ע?

2. האם ידוע לך שכ"ק אדמו"ר הזקן מביא את הדברים בשו"ע שלו, וביתר שאת כדרכו בקודש בשולחנו הטהור?

3. האם ידוע לך שאדמו"ר הזקן מביא את הדברים, בניסוח חד יותר בסידור התפלה שחיבר?

4. האם ידוע לך שבמחלוקת בין החסידים למתנגדיהם בדור הראשון היה נושא זה בראש הויכוחים, וכ"ק אדמו"ר הזקן חיבר את "שער הייחוד והאמונה" להוכיח ולחזק את האמונה שלית אתר פנוי מיניה ובין השאר בלשונו (שער הייחוד והאמונה, פרק ז') - "מכאן יש להבין שגגת מקצת חכמים בעיניהם ה' יכפר בעדם ששגו וטעו בעיונם בכתבי האריז"ל והבינו ענין הצמצום המוזכר שם כפשוטו שהקב"ה סילק עצמו ומהותו ח"ו מעוה"ז רק שמשגיח מלמעלה בהשגחה פרטית על כל היצורים כולם אשר בשמים ממעל ועל הארץ מתחת" ובדבריו נגד שיטת המתנגדים כותב גם: "מקרא מלא דיבר הכתוב, "את השמים והארץ אני מלא", ואין מקרא יוצא מידי פשוטו"? וראה גם תניא קדישא פרק כ"ה, ועוד.

5. האם ידוע לך שכ"ק אדמו"ר זי"ע מליובאוויטש, אבי המאמינים בדורנו, וגדול מחזקי ומפיצי האמונה הטהורה, הורה שכל ילד יהודי מגיל רך בשנים ישנן בעל-פה את הקטע מתניא קדישא (פרק מ"א): "והנה ה' ניצב עליו ומלא כל הארץ כבודו, ומביט עליו ובוחן כליות ולב אם עובדו כראוי".

ומאידך גיסא:

6. האם ידוע לך שנאמר "עשרה שיושבין ועוסקין בד"ת שכינה שרויה ביניהן" – האם זה סותר לאו"ח סימן א', שהקב"ה נמצא תמיד?

7. האם ידוע לך הנאמר, למשל, על הכותל המערבי ששכינה לא זזה משם, האם זה סותר לכך שהקב"ה נמצא בכל מקום?

8. האם ידוע לך מה שנאמר על עשרת ימי תשובה – "דרשו ה' בהימצאו קראוהו בהיותו קרוב"?

9. האם ידוע לך שעל בעלי גאוה נאמר: "אין אני והוא יכולים לדור"?

האם כל זה סותר לנאמר בשו"ע או"ח סימן א' שהקב"ה נמצא בכל זמן ובכל מקום, ולא רק בין עשרה שיושבין ועוסקין בד"ת, או בכותל המערבי או בעשי"ת?

את התשובות לכל 9 השאלות יודע כל בר בי רב מתחיל בלימוד תורת החסידות שיש הבדלים ודרגות שונות באופן גילויו של הקב"ה (ראה גם במיוחד תניא קדישא, פרק נ"א) בעולם (מקום) ובשנה (זמן) ובנפש – דרגות רבות אין ספור, עד לשיא של "וירא אליו ה'", ומתרגם אונקלוס: "ואתגלי ליה ה'", וכן "וראית את אחורי ופני לא יראו", וכך יש הבדל בין התגלות הקב"ה בש"ק לבין התגלותו ביום חול, ועל חודש אלול אומר הזוהר הק' שיש התגלות נשגבת יותר של ה' אפילו מאשר גילויו בש"ק וביו"ט ובכל זמן אחר, שזה ענין "המלך בשדה".

בבורותך גרמת לצנן ולקרר רגשות מאזיניך הפשוטים והתמימים מלחוש התעוררות תשובה בחודש אלול (שאצל עדות המזרח משכימים לסליחות כבר מתחלתו) מן התחושה שיש התגלות אלוקית גדולה יותר מכל ימות השנה ואז קל יותר להתקרב אל הקב"ה ולקיים מצוותיו, בבחינת "קרוב ה' אל כל קוראיו".

* * *

הנני קורא לך לנסח את דבריך בכל נושא ביתר ענווה וביתר עדינות, כראוי לנצר מבית אביך הצדיק זצ"ל, ולהשתחרר מרגש השנאה לאשכנזים בכלל ולחסידי חב"ד בפרט. (וגם להשתחרר, מן ההכרח להפגין ידע בכל נושא ובכל תחום).

בברכת כתיבה וחתימה טובה,
לשנה טובה ומתוקה,
וגאולה שלמה ומלאה הארץ דעת ה',

הרב טוביה בלוי 

***

נ.ב.

אתכבד להסב תשומת לבך לעוד שלושה פסקים שלך, שהשמעת ברדיו בתשובה לשאלות, שגם אותם השמעת בזלזול בוטה ומתנשא כלפי דעה מנוגדת. זכותך, כמובן, לחשוב שדעתך היא הצודקת, אבל רבותיך זצ"ל היו מתייחסים בכבוד ובדרך ארץ גם כלפי דעות מנוגדות לדעתם. ודאי זכור לך הנאמר במסכת אבות, פרק ד', "והגס לבו בהוראה".

להלן חלק מן הפסקים שלך, ונימוקיהם המעוררים צחוק וגיחוך.

פסק א':

על אלה שנוהגים שהעדים חותמים על הכתובה לפני הקידושין התבטאת, לא פחות ולא יותר, שהם חותמים על שקר והם עדי שקר ופסולים לעדות וממילא הכתובה פסולה (ומכך שאם הם גם עדי הקידושין – הקידושין בטלים).

שאל נא את עצמך:

1. האם כל גדולי הרבנים והפוסקים (מאות!) שנוהגים כך – עורכים חופה וקידושין עם עדים פסולים וכתובה פסולה?

2. הטיעון שלך הוא שבכתובה נאמר "אנן סהדי" על כך שהחתן אמר לכלה "הוי לי לאינתו וכו'", לדעתך ניתן לכתוב כך רק אחרי שהעדים שמעו את החתן אומר "הרי את מקודשת". ונשאלת השאלה: הרי בכתובה נאמר גם שהחתן אמר לכלה: "ואנא אפלח וכו' וכו'" – ועוד שורה של התחייבויות מצידו – האם העדים שמעו את הדברים מפי החתן (מלבד המשפט "הרי את מקודשת")?

3. בכתובה נאמר על הכלה "וצביאת" וכו' – האם העדים שמעו את הכלה?

4. "הוי לי לאינתו" הוא בלשון עתיד ובלשון בקשה מן הכלה ואילו "הרי את מקודשת לי" הוא בלשון הווה וקביעת עובדה מצד החתן – מה הקשר בין שני הביטויים? 

התשובה לכל זה היא פשוטה ביותר: עדי הכתובה, שאינם חייבים להיות עדי הקידושין, שומעים זמן לפני החופה בשעת ה"ווארט" והתנאים, שהחתן והכלה הסכימו להינשא בשעטו"מ בעתיד על פי ההתחייבויות ההדדיות המחייבים על פי ההלכה, ועל כך מעידים העדים!

פסק ב':

על מנהג ישראל לירוק בתפילת "עלינו לשבח" אחרי אמירת "שהם משתחווים" וכו' זעקת בשצף קצף ובבוז בהתנשאות של יודע הכל, באזני מאזיניך, כביכול, שהדבר אסור!
ובכן, הואל נא, הידען הגדול, לפתוח שו"ע יו"ד, שם תמצא בסימן קע"ט ב"טורי זהב" (ס"ק ד'): "שנוהגין ברקיקה לפני ואנחנו כורעים וכו' וזה כבוד שמים" כך כותב אחד מגדולי הפוסקים מלפני כ-400 שנה, ואתה קובע בנחרצות שהדבר אסור!

פסק ג':

לשאלה על נושא הלוחות המרובעות השבת בבוז: "זה דבר חדש, ששומעים אותו רק בעשרות השנים האחרונות, אבל זה לא נכון" (כך בפסקנות). הבאת לדבריך הוכחה "עצומה" (מסוג ה"הוכחות" שאתה מביא) כי נאמר בזוהר (כך לדבריך – אני בעניי טרם מצאתי את המאמר הזה, אך "לא ראינו אינה ראיה"), שהלוחות הגיעו מן השמים כטיפת מים, וטיפת מים, כדבריך היא עגולה ולא מרובעת.

אבקש שתענה לעצמך על השאלות הבאות:

1) מנין לך העוז והגאווה להתייחס בזלזול בוטה לדבריו של שר בית הזוהר כ"ק אדמו"ר זי"ע, אשר כל גאוני וצדיקי עדות המזרח, כמו האשכנזים, קוראים אחריו מקודש, ורואים בו גאון אלוקי, צדיק וקדוש אשר כל רז לא אניס ליה?

2) האם לדעתך לא ידוע לכ"ק אדמו"ר זי"ע מאמר הזוהר שהבאת (אם הוא אכן קיים)?

3) האם קראת ולמדת את ההוכחות והמקורות שמביא כ"ק אדמו"ר זי"ע מן התורה שבכתב ושבעל-פה וראשונים ואחרונים שהלוחות היו מרובעות?

4) מדוע לא עלה על דעתך שכשם שטיפת מים יכולה להפוך ללוח אבן היא יכולה להפוך גם מעגולה למרובעת?

5) האם לפי הזוהר הלוחות היו עגולות?

6) אם אמנם יש מאמר בזוהר כפי שציטטת – האם מפרשי הזוהר לא עמדו על הסתירה מן הפסוק "ויפסול שני לוחות אבנים כראשונים", ועוד פסוקים כיוצא בזה?

שוב: כשהנך שומע על מנהג או הוראה שלא שמעת עד עתה – עליך ללמוד היטב ולהבין את המקורות וכו', ואם לא השתכנעת עליך לומר בענוה: "לא זכיתי להבין", כפי שנהגו אבותיך ורבותיך הקדושים