פורום חסידות חב"ד (עמוד 24)

ג' תמוז - הסתלקות/העלמות של האדמו"ר האחרון

יב' תמוז - שחרור חמיו, הרבי הלפני-אחרון, מבית הכלא הרוסי

ט"ו סיון - מאסר הרבי הריי"צ.

ג' תמוז - הודעה על ביטול גזר דין מוות והמרתו לגלות (בהתחלה גזרו 10 שנות גלות אחרי זה הורידו ל3 שנות גלות)

י"ב תמוז- הודיעו שהתבטל העונש לגמרי והוא משוחרר.,אך מכיוןן שזה היה יום  חגא שלהם המשרדים היו סגורים וההודעה לא נמסרה באופן רשמי.

י"ג תמוז - הודעת  השחרור נמסרה באופן רשמי.

הרבי מסביר לגבי ג' בתמוז שזו בעצם התחלת הגאולה שנשלמה בפועל בי"ג בתמוז.

נ.ב.בחב"ד לא סוקלים, על פי רוב הם דווקא נסקלים

ג' תמוז זה היה אתחלתה דגאולה של הרבי הרייצ שהימרו לו את העונש ממוות בירי' ל"ע ל 10 שנות גלות
(כמו ש @מושיקו  הסביר על הפרטים)
שזה נס והצלה ויום גאולה בפני עצמו לרבי הקודם.
הרבי מליובאוויטש התייחס ליום זה כיום ממש מיוחד והוא זה שחיבר את הום לאתחלתה דגאולה שאז באמת התחילה הגאולה שנגמרה ביב יג תמוז 

בלי קשר בתשנ"ד היה בתאריך הזה ג' תמוז העלמות\ הסתלקות של הרבי שלנו

שאז חסידים גם קוראים למאורע הזה אתחלתה דגאולה שמשיח יבוא והרבי יהיה בראשו

ספרי ימי מלך, רבותינו נשיאנו ועוד ועוד

יש גם בסטימצקי סודו של הרבי וכדומה

יש שם הרבה ספרים שיעזרו לך.

בהצלחה!

אם יש לך שאלות ספציפיות או רעיונות לספרים טובים פני באישי. בשמחה

הייתי מציע שתקנה מילון אידיש עברית ותלמד טקסטים פשוטים באידיש (יש שיחות של הרבי באידיש לא מסובכת)לאט לאט תבין מילים ואת התחביר ותוכל לדבר ולהמשיך  ללמוד לבד משמיעה 

לקרוא את הספרים "דרך קצרה שהיא ארוכה", אמנם הם קומיקסים לילדים אבל הם ממש מסבירים טוב את התניא..

הנפש הבהמית בהחלט יכולה להוביל ערכים ודברים לא נוחים וקלים.

לדוגמא: היא יכולה להשקיע בהפגנות שמאל. להתמסר עד מוות לעבודה זרה . להחליט לעזור ליהודי מסוים בניגוד להלכה ועוד.

הנפש הבהמית היא אגו. זה כולל לדאוג לעצמי לנוחות ולקלות. זה כולל גם לדאוג לעצמי לחיים אנושיים, לבריאות, תזונה נכונה וכדומה שנשמע לאנשים כמו ערכים. וכן! זה כולל גם לרצות להיות אדם מוסרי כי לי טוב להרגיש שאני מוסרי. כי לי זה חשוב. כי אני מאמין שכך אני...

פשוט האני במרכז. עם ערכים. עם מסירות נפש לערכים האלו. אבל אלו ערכים שלי.

הנפש האלוקית במקורה היא חלק מה' ולכן היא שמה את אלוקים במרכז. לא את עצמה.  הערכים הם שלו. היא לא מחפשת מה נראה בשכל שלה ערכי ומוסרי. אלא מה אלוקים רוצה בכל רגע. גם אם זה לא תואם את הערכים של השכל שלה למשל. כל הזמן שואפת לדבוק בו.  אלוקות. זו הנקודה. לא ערכים.

כל השרשור הזה מדבר על זה

שלום חסידים, שאלה קצרה ברשותכם - חסידות חב"ד

בברית המועצות יהודים שהתגייסו לייבסקציה ימח שמה בנו בתי ספר שמלמדים בשפת אידיש בלי טיפת יהדות.

וכל המלחמה שהוא לחם במסירות נפש עד כדי סכנת חיים היה בשביל שילמדו ילדים יהדות...

בימים ההם ובזמן הזה

הרבי הקודם לבית חב"ד נאסר ברוסיה הסוביטית בעוון הפצת יהדות. עונש המוות הומר לגלות וגם ממנה נחלץ בניסים אל מחוץ לגבולות רוסיה. בי"ב תמוז (היום) הודיעו לו על השחרור מהגלות , בפועל שוחרר למחרת. מאז הימים האלה נחגגים כחג הגאולה.

מיד כשנלקחתי לבית הסוהר, החלטתי, סיפר הרבי יוסף יצחק, שאני לא מאבד את עשתונותי ואני לא מתפעל מהם ולא מתחשב בהם כמציאות כלל "כאילו היו אין ואפס ממש". מה שבשפה שלנו נקרא "לא לראות אותם ממטר" – וזה לא כל כך קל לבצע, כשמולך רוצחי מיליונים בלי ניד עפעף ובלי משפט. 
הם כלאו אותו ליממה בצינוק מלא ברפש, שורץ עכברים ומקקים, אבל את ההחלטה האיתנה שלו הם לא כופפו: הם נשארו אצלו 'כאין ואפס'.

אחרי ימי מאסר קשים, חקירות והתעללויות מילוליות ופיזיות, נכנסו יום אחד שוטרים לחדר הרבי ובקשו ממנו לקום. כדי להראות לאסיר, שהוא נתון תחת מרותם, קבע חוק בית הסוהר, שאסיר חייב לעמוד, שכשנמסרת לו הודעה .
הרבי סרב לעמוד, ממש מפני אותה סיבה....
הם איימו עליו במכות וגם בצעו את איומם ויצאו.

אחרי זמן מה הגיעה משלחת שנייה של סוהרים, ביניהם יהודי קומוניסט, שהיה מאלה שאסרו את הרבי.
הוא פנה אל הרבי במילים: "רבי! למה אתה מתעמת איתם? הם הרי רוצים לבשר לך על הקלה, מצווים עליך לקום- תקום!".
הרבי לא הגיב. שוב הוכה הרבי והם יצאו.

עם קבוצת השוטרים שהגיעו בפעם השלישית קרה אותו מהלך והם יצאו כשאחד מהם, עוד יהודי, אומר : אנו נלמד אותך לקח, והרבי עונה לו: תלוי מי את מי.
אחרי פרק זמן הם נכנעו. נכנסו שוב לחדרו ואמרו לרבי להתלוות אליהם למשרד. במשרד בשרו לרבי על שחרור מבית הסוהר לגלות באיזה עיר נדחת (ממנה שוחרר ביג תמוז).

אגב, כשהתקרב הרבי לשולחן, הוא ראה את תיק החקירה שלו מונח פתוח ואת פסק הדין, שהשורה הראשונה שלו היתה מחוקה. היה כתוב שם: גזר דין מוות. גזר דין זה הומר ל10 שנות גלות ושוב הומר ל3 שנות גלות.
תבינו רק, מול מי ומה עמד הרבי בעמידה האמיצה שלו...

וזה עוד לא הסתיים. הפקודה היתה לצאת באותו יום לביתו ואחרי מספר שעות לצאת ברכבת לעיר הגלות. כשהבין הרבי שיאלץ לנסוע בשבת- סרב הגם ששילם על זה מחיר יקר של עוד 3 ימי מאסר....
עוד לפני יציאתו לדרך, נשלח לשם חסיד לסדר שם מקווה ו"חדר" ללימוד תורה לילדים.
רגע, עוד לא הספקת להשתחרר ממאסר מסוכן מלווה באיום של גזר דין מוות, אתה בדרך לגלות - ואתה הולך לעשות שוב בדיוק את אותם דברים עליהם נאסרת?!
זהו הרבי יוסף יצחק...

סיפורים שקרו לרבי ובפרט אם הוא סיפר אותם, הם לא ספרות ולא היסטוריה, הם הוראה.
הרבי פתח לנו צינור ונתינת כוח , שכשיהודי מחליט בנפשו בתוקף לקיים איזה ענין טוב- יש לו כל הכוחות כולם לעמוד בהחלטה, לעמוד בכל הנסיונות ולפרוץ את כל הדלתות.
עד כדי כך שגם מי שעומד מולו יכנע אל האור –אפילו הקומוניסט עצמו פנה אל הרבי בפשטות: רבי....

(קרדיט:השליחה לפונה,הודו.רחל קופצ'יק)

בגדול המכריע זה השכל. חלק שכלי ששייך יותר לנפש הבהמית אבל הוא לא ממש חלק ממנה. הוא נעלה יותר ומסוגל לתפוס עניינים נשגבים.

בהרבה מקומות היא נחשבת כנפש שלישית. הנפש השכלית.

השאלה אם זה שכל הנפש הבהמית שהוא ברמה גבוהה יותר או חלק עליון יותר בשכל שמכונה הנפש השכלית והוא עצמאי.. סוג של נפש שלישית. יתכן שזה לא נחשב נפש בתניא כי זה בלי ציור שלם של כל הכוחות. המון דיונים יש על הדיוקים. אבל בגדול זה החלק המכריע.

1, כל אחת חפצה ורצונה למשול בגוף ולהיות המוח ממולא ממנה לבדה, ולא בנפש, משום שהן הנפש - נפש אחת מצד הקדושה, ונפש אחת מצד הסטרא אחרא. 2, מי שמעניק את הכוח לנפש האלוקית לנצח זה ה', כדברי רז''ל ''לולי הקב''ה עוזרו, אין יכול לו (ליצר הרע)''. 

לא חושבת שהיא שגויה

ובפשטות, הרי יש שתי נפשות באדם - אחת מצד הסטרא אחרא שממנה באות כל מדות רעות,  ואחת מצד הקדושה שמקורה מגיע עד עצמותו ית'. הנפש הבהמית לא יכולה לפגוע בנפש האלוקית כידוע, וכל המלחמה היא על הגוף. אז אין כאן שייכות למלחמה על נפש כלל וכלל

אם הנפש האלוקית והנפש הבהמית רבות, למה מבקשים ממני להכריע ולתת כוח לאלוקית לנצח?

מה זה החלק שבי שמכריע מי תנצח?

הבהמית רוצה כך והאלוקית רוצה ההיפך. איך מתקבלת בסוף ההחלטה?

זו השאלה בגדול.

התשובה לכאורה נמצאת כאן:

"ועל דרך זה מובן בנוגע לנמשל: בכל אדם ישנם ג' העניינים הנ"ל – דהנה, מבואר בליקוטי-תורה (בחוקותי מז,ג) שבכל אדם יש נפש-אלוקית ונפש-הבהמית, והממוצע המחברם הוא – נפש-השכלית, ועל-פי זה – החכמים שבעגלה הם בדוגמת נפש-האלוקית, הסוסים הם בדוגמת נפש-הבהמית (כשמה כן היא – "רוח הבהמה היא היורדת למטה"), ובעל העגלה הוא בדוגמת נפש-השכלית, הממוצע המחבר בין נפש-האלוקית לנפש-הבהמית (בדוגמת בעל העגלה שהוא האמצעי המריץ את הסוסים למחוז חפצם של החכמים)".

(משיחת שבת פרשת ראה, מברכים החודש אלול ה'תשמ"ב; התוועדויות תשמ"ב, כרך ד, עמ' 2056-2055 – בלתי מוגה)

http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/adhaz/lkutey/13/47c&search=%D7%A6%D7%9C%D7%9D

https://www.google.co.il/url?sa=t&rct=j&q=&esrc=s&source=web&cd=5&cad=rja&uact=8&ved=0ahUKEwjUluKjy-DUAhXJOxQKHcCrATcQFghCMAQ&url=http%3A%2F%2Fwww.col.org.il%2Ffiles%2F0.29648554855_486912.doc&usg=AFQjCNHa0vnwHqcjo4xfJ94mibINqYnLkw

שקובע שהכוח לנפש האלוקית לנצח בא מה'. עניין הנפש השכלית הוא דיון בפני עצמו. 

ברור שהכוח מה'.. היא כולה חלק אלוקה.. השאלה מי מכריע

לא מאיפה הכוח

קרא את הקונטרס של הרב סופר.

השאלה שבבסיס הקונטרס היא השאלה של פותח השרשור.

חלק מתפקידה של הנפש האלוקית הוא להפוך את הנפש הבהמית לטוב. לא רק את הגוף.

מובא בחסידות שאהבת ה' שמגיעה מהנפש הבהמית היא פנימית ואיתנה יותר. ועליה נאמר "רוב תבואות בכוח שור". מוזכר בין השאר בשיחה של הרבי לפרשת כי תצא בנוגע ל "כי תהיינה לאיש 2 נשים".

וגם מהביאור שמובא על כך שהנפש הבהמית היא הראשונה והאלוקית היא השניה. כי הנפש האלוקית מגיעה לברר אותה. וכיוון שכך הנפש הבהמית היא המטרה והיא הראשונית.

איני חבדניק אך אני אוהד את חבד ואת הרבי

אבל אני לא מבין את מהות היום הזה.

הרבי חי? אם כן מה יש בקבר?

מי קבע שהרבי הוא המשיח גם אחרי שהוא נפטר? (אם הוא אכן נפטר)

מה זהקשור למה ששאלתי

וזה לא קשור לדיון חי וקיים או שלא , בגוף גשמי או שלא וכו'.

זה סתם ויכוח חב"די פנימי שמסיט מהנקודה העיקרית.

בשביל ללכת ולהפיץ יהדות בכל מקום לקראת הגאולה משנה מה בדיוק קרה עם הרבי?

כך שבהחלט יש למשיחיסטים על מה להסתמך. 

אין לי. נולדתי חבדניק. אבל אבא שלי שהתקרב לחב''ד, סיפר, שפעם הראשונה שהוא ראה את הרבי, הוא החליט להיות חסיד חב''ד. ראיתי אמת מוחלטת, הוא אומר. 

אני מדבר על אלו שהתקרבו

כפי שהרבי אמר שצריך לחיות את הגאולה בכל פרט 

ופתאום מגלים שנשים מקבלים את זה ממש בהבנה ובשמחה..

בהצלחה

איתן והן מחלקות. מידי פעם מחלקים אחד כדי להתרגל.

מפרסמים על נרות שבת במדיה. בוואצאפ וכזה

ועוד רעיונות יצירתיים כאלו

בישבילו?זה קשה אבל תתאמצי לכבוד ה'

מומלץ עם עוד מישהו

אני זוכרת שכל פעם שהיו עושים מבצע שצריך לחלק נש"ק (חבר'ה אל תיבהלו, זה ר"ת של נרות שבת קודש..) ובנות אמרו שהן מתביישות פשוט אמרו להן ש"קצת אומץ. תתחילי וזה יבוא לך בכייף.." ממליצה לך ככה.... רק חשוב קודם שתכיני את עצמך לכל התשובות. כן, יהיו שיגידו לך לא..

ואם הקטע של הבקשה הוא מה שקשה לך- תתאמני על זה בבית... תגידי לחלק שיגידו לך לא, לדעתי זה גם יכול לעזור.

יש מכתב של הרבי שהוא כותב לחשוב כאילו זה מצב של רעב בארץ, במצב כזה ברור שהיית בחלקת אוכל לאנשים שעוד רגע מתים מרעב, ולא היית חושבת בכלל על התלבטויות של בושה ופאדיחות.

ככה אנחנו אמורים להרגיש עם המבצעים. יש רעב רוחני בעולם, ולכן אין לנו עכשיו את הזכות לעמוד בצד ולא לעזור למי שעוד רגע גווע ברעב.

וחוץ מזה, תדעי שלאף אחד זה לא קל. אחת הדרישות הקשות של הרבי מאיתנו. אבל אין מה לעשות, לפעמים צריך  לעצום עיניים ולקפוץ למים למרות שזה מרתיע. בדרך כלל רק מרוויחים מזה.

בתור אחת לא חבדניקית ממש חשוב לי להגיד לך עד כמה אני מעריכה את כל הבחורים שמניחים תפילין

והבנות שמחלקות נשק! שתדעי שאתם עשים מלאכת קודש ומקרבים את עם ישראל לקב"ה. אשרייכם!

בס"ד

"אולי זה מתאים לסוג אנשים מסויים.."- זה היה גם מה שאני חשבתי לעצמי. והתשובה שלי הייתה שבטח לא לי...

לא יכולתי לחשוב על עצמי מסתובבת ברחובות ומחזרת אחרי נשים.

בנוסף, היו לי שאלות "כפירה" על העניין- אולי נשים סתם לוקחות במקום לקנות בעצמן? אולי הן לוקחות רק כי לא נעים להן? 

התשובה לכל השאלות הייתה- הרבי. הרבי אמר, אז עושים. (במקרה שלי זה די רדף אותי מכל כיוון בחיי עד שבסיעתא דישמיא לא נותר לי אלא לצאת ולחלק... אשמח לספר באופן אישי איך נראתה הפעם הראשונה שלי )

טוב, זה יותר עמוק וכולל עוד לבטים פנימיים שהתעוררו כל פעם מחדש.

נקודות שמאד מסייעות לי אישית-

1. אני שליחה של הרבי, למי הנרות יגיעו? למי שהרבי שולח!

2. "מסירות נפש"- הנפש הבהמית מלאה תירוצים ושאלות, מלאה רגשות כמו מבוכה, פחד שיכעסו עליה, כבדות, אי חשק, תחושה ש...רק השבוע לא... וכאן זה הזמן למסור את הנפש. "אני מוכנה להביך את עצמי"/ "אני מוכנה לחלק גם כשאני עייפה" וכו'. כל אחת יודעת את נפשה...

3. גם אם לכל הנשים יש נרות בבית, זה כל כך מתוק וכיף לקבל צ'ופר לשבת. ואפילו יש בזה מעין קבלת שבת ברחוב, תזכורת שהנה מגיעה השבת... (לפעמים יש לי תחושה שנשים מקבלות את הנרות כאילו הרבי חשב עליהן ספציפית כששלח אותי...)

וסיפור לקינוח-

פעם כשחילקתי נש"ק, נכנסתי לחנות פגשתי הרבה נשים שסירבו לקבל אחת אחרי השניה, שכבר רציתי לעצור ולחזור הביתה. ואז הלכתי עוד קצת ברחוב ופתאום עברה ילדה (איכשהו תמיד יותר קל לי איתן...), אז חילקתי לה, ואז לעוד מישהי ועוד... ואז ראיתי אישה ממוצא רוסי, בשנות השישים לחייה, יוצאת/ נכנסת לרכב שלה, לא נראתה לי יהודיה במיוחד (באזור שמחלקת יש הרבה כאלו), היססתי, אבל ניגשתי. לא זוכרת במדוייק את מילותיה, אבל שאלה אותי משהו כמו- מה זה? מה עושים עם זה? זה מחב"ד? וסיפרה בהתרגשות שאמא שלה ממשפחת שניאורסון- בת דודה של הרבי! הרגשתי שהרבי שלח לה את זה באופן אישי...

ציטוט מבפנים-

עוד שאלה בזה: הרי בשיחת ש"פ במדבר ה'תשמ"ט שהבאנו לעיל בהערה 98 הרבי כותב להמנע מלהשתמש בספרי קודש בשביל בירור ענייני חול. הנה העצה היעוצה לזה, להפוך כל ענייני חול שיהיו כל מעשיך לשם שמיים ובכל דרכיך דעהו, ובפרט אותו העניין ששואלים עליו באגרות קודש, ואז זה כבר לא עניין חול.

כנראה זה הכוונה "חולין על טהרת הקודש".

(הפירוש הזה על דברי הרבי נשמע לי קצת מוזר אבל בסדר..)

במקור הביטוי "חולין על טהרת הקודש" הכוונה לאכול חולין והיזהר מטומאה כמו שנזהרים כשאוכלים קודש,

ז"א לעלות את החולין כביכול לדרגת קודש.

אבל הרבי אמר בפירוש לא לפתוח על ענייני חול, אז זה נראה לי קצת התחכמות..

פרוזבול זאת תקנה של חז"ל (בשביל שלא ימנעו מלהלוות)

פה לא ברור של מי הפירוש הזה (אם רב חבנדיק גדול אומר את זה זה יותר הגיוני)

וגם אין לו סיבה משכנעת

תשאל אותו..

בכללות יש כל כך הרבה התייחסויות ליום הזה שלא תקבל תשובה חד משמעית מאף אחד.

יש מכתב של הרבי ליום הילולא של הרבי הרייץ עם הנחיות מדויקות מה יש לעשות ביום כזה

רבני חבד קראו לנהוג לפיו.

יש כאן ריכוז של המנהגים:

http://www.chabad.org.il/Articles/Article.asp?ArticleID=2348&CategoryID=1177

ובכל אופן קבלת תשובה דרך ספרים זה דבר מאוד מבוסס ביהדות בכלל ובחב"ד בפרט לכל אורך הדורות בספרים שונים.

ב.מי אמר שיש הבדל? ההבדל היחיד זה בפרשנות של דברי הרבי - אבל  זה אותו הרבי

בגדול:

המשיחיסטים פשוט לא מקבלים את העובדה שהרבי נפטר, אז מבחינתם הוא פשוט "רואה ואינו נראה", לכאורה זה לא כזה בעייתי, הבעיה שהם נכנסו לסרטים עמוקיםםם... מבחינתם הוא עדיין מחלק דולרים ו"כוס של ברכה".. החבדניקים הרגילים (או כלשון המשיחיסטים: האנטים) מבינים שכל אדם בא זמנו והרבי נפטר ואנחנו פשוט הולכים אליו לקבר (ל'אוהל').

בקשר למה שכתבת על האיגרות קודש- החבדניקים הרגילים שולחים את הפ"נים שלהם לאוהל, (במייל או בפקס, אם את רוצה אשיג לך אותם..) ואמנם לא מקבלים תשובה אבל בהחלט רואים שזה פועל!! ואני לא אומרת את זה כי לכך חונכתי, אלא כי זה פשוט ככה, וההוכחה לזה היא שמלללאאא אנשים שאינם חבדניקים הולכים לשם ורואים ישועות.. גם הפוליטקאים הישראלים, רובם בכל ביקור שלהם בניו-יורק הולכים להתפלל על בציונו של הרבי..

יש אנשים שמדי מפריע להם לראות שכותבים שהרבי לא איתנו (במילים עדינות, כן?), אז אם אפשר כמה שפחות לכתוב בפירוש... 

אז פשוט שיכתבו "הרבי". 

לא תנחשון - שהאדם אומר שכיוון שמקלו נפל, זה סימן שלא כדאי לו לצאת לדרך וכד'. אוב - לוקח עצם מת ושואל אותו על העתידות והעצם עונה. אבל להחליט ע''פ דברים הכתובים בספרי קודש אין בזה שום בעיה, והיה נהוג תמיד, גם לפני תקופת חב''ד. 

אבל לא היה את מי לסחוב