http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15921&st=&pgnum=326&hilite=



http://www.chabad.org.il/Questions/Item.asp?ArticleID=116&CategoryID=68

כדאי לבדוק בשאר המקורות שבויקיפדיה וחב"ד פדיה

ב"ה

... ואין צורך להתבייש בכך.

השתתחות על קברי צדיקים לדוגמה, הייתה עוד בימי אדמו"ר הזקן כשבתו הרבנית דבורה לאה הרגשה קטרוג על אביה היא נתנה את חייה במקום החיים שלו.

כששמע על כך אביה שלח שני חסידים גדולים להשטתח על קברי המגיד והבעש"ט.

הם הצליחו לפעול שהגזרה תעבור כבקשת הבת עליה במקום על אביה, ובעל התניא אמר זה יכולתי לפעול לבד !

בזמן הגר"א שהיה שאלה היו עושים גורל על פי קבלה.

דורנו זכה בכך שהרבי עונה לחסידיו דרך אגרות קודש.

אחד ממנהגי יום ההילולא יו"ד שבט, הוא לכתוב פ"נ, להכניסו באחת מספרי הריי"צ ולשלוח אותו לאוהל אם אפשר באותו יום.

כך שזה לא דבר חדש לגמרי וגם לא המצאה של החסידים.

קודם כל- להבהיר- הרבי בשבילי הוא מקור. אין ספק.

אבל

א. השתטחות על קברי צדיקים מוכרת כבר מכלב בן יפונה.. ועוד הרבה בכל הדורות.

ב. אני לא מכירה מקור לכך שההכנסה לספר של הרבי הרייץ היא חלק ממנהגי יום ההילולא, אלא שנהוג שאם אי אפשר להעביר לרבי-לציון אז בינתיים מניחים בספר. כיוון שצדיק שם עצמו בתורתו. לא שזה העניין מלכתחילה. אם אתה מכיר מקור אחר, אשמח לראות.

ג. אכן נהגו בכל מיני הזדמנויות להשתמש בגורל בספרים. האם אתה מכיר מקור מהרבי שמדבר על כך שהוא יענה באופן קבוע דרך הספרים שלכן אתה כותב שהרבי הוא המקור? אשמח לקבל מקור כזה! באמת!

הבהרה נוספת- אם יש לך מקור באמת אשמח לראות כיוון ש:

כשאני כותבת לרבי אני שולחת לאוהל ואני נוהגת בכללי לפי הנחיות שהרבי אכן הנחה עבור תקופה זו בשיחה מפורשת עם מקור ברור.

ובכל זאת, לפעמים אני מכניסה לפני כן גם לאגרות קודש ואכן זכיתי הרבה פעמים לתשובות מדהימות.

אבל חשוב להבחין בין מה שאני עושה מתחושה שלי לבין דברים שנאמרו מפורש מפי קודשו של הרבי.

ולכן למשל זה לא יבוא אצלי לפני ובמקום הוראות אחרות של הרבי בנושאים אלו.

ועשו את זה מזמן אדמו"ר הזקן.

זה יותר נוגע להרגש מה לעשות שכותבים לרבי, יש כאלו שמכניסים ללקו"ש יש לאגרות יש שבהזדמנות הראשונה שולחים לרבי ויש שמכניסים לתיבה ב770.

המקור לזה הכי ברור הוא אכן מהרבי, משיחת שופטים נ"א ששם הרבי מסביר שצריך להסביר לאנשי הדור מיהו נשיא הדור ולדאוג שיתקשרו אילו (מלשון קשר) ובין השאר באמצעות שיכתבו אילו ויבקשו הוראות והדרכות.

בכ"א גם אם הנהגה יש לה מקורות ממקומות אלו או אחרים ביהדות,לנו נוגע אם זה מהרבי או מהרביים (מתבטא למשל בדברים שהמקור שלהם זה מספר היום יום למרות הספר הזה גם מלוקט ממקמות אחרים בחסידות)

לגבי פתיחה בספרים כתוב זה מנהג קדום.

ממתי? למה זה משנה בשורה התחתונה(אא"כ אנחנו צריכים לעבודה בהיסטוריה)

בפועל שלא יכלו להביא את המכתב לרבי הדרך הרשמית  היתה לשים בתוך ספר קודש ומם לקבל את התשובה.

ואם יש ספר של תשובות של הרבי יכול להקל את המלאכה אדרבה ואדרבה

וכאן מצאתי התייחסות מסויימת למנהג שכיום רווח בשופי:

http://www.chabad.org.il/Questions/Item.asp?ArticleID=116&CategoryID=68

ב"ה

רצוי לקרוא סיפור שמימי שניתן לקרוא בשבועון בית משיח פרשת בשלח.

בקצרה:

חסיד איש עסקים היה נכנס ויוצא חופשי בתחומי רוסיא הקומוניסטית. לפני נסיעתו היה שואל את הרבי אם יש משהוא להעביר, ובד"כ היה מעביר תשמישי קדושה למיניהם, טליתות, תפילין, מזוזות וגם שאלות לרבי או תשובות מהרבי בע"פ.

באותו נסיעה הרבי ביקש להעביר ספר תניא, הנ"ל בגלל שהיה רשום המילה ליובאוויטש סירב, זה היה מסוכן מדי, הרב חדקוב הסביר לו שלרבי לא מסרבים. מלא רעדה לקחה בסופו של דבר את התניא, היו לו ארבע חבילות והניח אותו בחבילה השניה.

פקידי המכס, פתוח והפכו את הראשונה, השלישית והרביעית, ואת השניה פתחו והסתכלו רק מלמעלה. (נס ראשון).

כשהגיע לבית כנסת של אנ"ש מסר ד"ש מהרבי ושאל אם יש להם משהוא למסור, אחד ניגש אליו ואמר שהוא וחבירו רוצים לשאול אם כדאי לצאת מרוסיה, בימים ההם מי שהיה מגיש בקשה היה מעבד את מקום עבודתו והיו מסמנים אותו ופוקחים עליו עיין יותר מכל אחד אחר, לא שהעיין לא הייתה פקוחה על כל אזרח אבל זה היה ביתר שאת.

ענה להם שישאל, לקח את השמות ואמר להם שיש לו מתנה מהרבי, ספר תניא, הראשון שם לב שיש דף מקופל ושם היה כתוב שצריך לברוח מהרע, והשני שם לב שיש עוד כיפול ושם כתוב שזה התפקיד של יהודי להתעסק אם הרע לעלותו לקדושה, שני החסידים אמרו אין צורך לשאול את הרבי הוא שלח לנו תשובה מדוייקת.

כשהנ"ל חזר ל-770 הוא נכנס ליחידות ובכל זאת לא היה רגוע בנושא כ"כ קריטי לסמוך על דף מסומן בספר והרבי אמר לו למה אתה חושב ששלחתי איתך את ספר התניא?

כמו בכל דבר, ניתן להאמין וניתן להסתפק, עמלק בגמטריא ספק הוא היצר והוא אומן במלאכתו.

והוא נלחם באמונה הפשוטה והטביעית של עם ישראל, גם לאחר שעם ישראל הגיע לדרגה של ויאמינו בשם ובמשה עבדו, לאחר קריעת י"ס והניסים הגלויים שהתרחשו אז, מה שראת שפחה על הים לא ראה יונתן בן בוזי, דרגת נבואה באופן גלוי ודוקא אז מופיע עמלק, לא לפני, דווקא אחרי שהרבי מראה לנו נסים ונפלאות בכל יום ובכל שעה,

מופיע עמלק, הספק. אחרי שהרבי שכנע אותנו שהנה הנה משיח בא ואומר את הנ"ל בנבואה (פרשת שופטים) מגיע ג' תמוז ושוב הקטני אמונה מתחילים להסתכל בשיחות ומה שהיה להם ברור כשמש, הופך להיות ספק, אולי לא הבננו נכון את הרבי, אולי זה היה רק איחול ורצון עז של הרבי שלא יתממש.

ירידת הדורות: כשאדמו"ר הזקן אמר זה מנחם ינחמנו על הצמח צדק, החסידים קראו לבנו האדמו"ר האמצעי, כי הבעל התניא הוא האדמו"ר הראשון, הצמח צדק האחרון ורבי שלום דובער האמצעי !

ומי שמתעקש למקורות:

הרבי נשאל ע"י השופט במשפט הספרים, "כשהוא אומר שהרבי הוא נשיא הדור", הוא מתכוון לריי"צ או לעצמו? והרבי ענה על עצמו. ורש"י כותב "שהנשיא הוא הכל", איזה הוכחות עוד צריך????, עד מתי נמשיך להיות בגלות הפנימית ונמשיך להיות עבדי אחשורוש במקום להתמסר למרדכי?

המקור הראשון לכך שעושים דברים על פי מה שנפתח לנו בספר נמצא בספר מלכים ב' פרק כ"ב:

מסופר שם שמצאו את ספר התורה שכתב משה רבינו ע"ה פתוח בפרשת התוכחה, ובתגובה חזקיהו קרע את בגדיו והחזיר את דורו בתשובה, וחולדה בנבואתה חוזרת ומדגישה שמה הולך לקרות לעם ישראל בעתיד הקרוב הוא ככתוב בספר שנמצא.

לאורך כל הדורות מופיע המצב שאפשר לעשות זאת, וישנם אף פוסקים שדנים בבעיות ההלכתיות שיכולות לנבוע מכך כגון ניחוש וכדו'. המקור העיקרי שמופיע בספרי הפוסקים הוא הסיפור הידוע על מרדכי שביקש מילד פסוק לי פסוקך - וע"פ מה שאמר לו הילד ידע שהגזירה תתבטל.

כל הפוסקים - ללא יוצא מן הכלל - פוסקים שאין בכך אף בעיה הלכתית.

חסידים בתקופת אדה"ז כמו שהוזכר פה, וכן בתקופת הקומוניזם היו משתמשים בדרך זו ככתיבה לרבי.

ללא התייחסות לנקודה הספציפית של אגרות קודש - אפשר לראות במספר מקומות שאפשר לכתוב לרבי, גם כשהמכתב בפועל לא מגיע לידי הרבי

מספר דוגמאות:

חסיד כתב מכתב לרבי הרש"ב, ולמחרת נסע אליו, וכיוון שחשב שהמכתב עוד לא הגיע הזכיר את הבקשות ביחידות

הרבי הרש"ב ענה לו בפנים רציניות: פ"נ לאחר ששלחוהו כבר באה העזרה. (ספר שמועות וסיפורים.

והסיפור הנודע יותר שר' מענדל פוטרפס בהיותו בכלא ברוסיה, 'כתב לרבי במחשבה'. כלומר שלא כתב כלל על הדף, אלא התחבר במחשבתו עם הרבי ו'תיאר' לו את המצב.

לאחר שנים כשהגיע אל משפחתו באנגליה, גילה מכתב שהרבי כתב לו, ושלח לכתובתו באנגליה, באותו תאריך שהוא ישב בתאו ו'כתב' לרבי.

מכאן ברור לנו שבמצבנו אנו - כשאיננו רואים את הרבי בעיננו הגשמיות, צריך לכתוב לרבי בפשטות, ולהאמין שהמכתב מגיע ליעדו.

לקבל את התשובה מתוך ספר - גם זה מובן. וזה שמשתמשים דוקא בספר של הרבי, ודוקא באגרות קודש, זה פשוט כי רוצים להרגיש את ה'כתיבה לרבי' עד הסוף, ולראות מכתבים של הרבי. כמובן יש על כך את כל ה'הוכחות' וסיפורי הניסים שחווים בעקבות הכתיבה.

כמובן שאפשר לא להכניס את המכתב והרבי בדרכו הוא יענה, ואפשר להכניס את המכתב לכל ספר אחר, אבל כשאנחנו רוצים להרגיש מחוברים לרבי, וכותבים לרבי, אז הקשר הרגשי עם הרבי נוצר דרך הכתיבה הפשוטה עם עט על דף כמו לאבא, והכנסה בין דפי המכתבים שלו.

שיהיה בהצלחה לכולם.

מקוה שהועלתי..  

ב"ה

או שהזדמן לך?

סיפור על השלט (מתכוננים לקבלת פני משיח):

במקור השלט נתלה ע"י חסיד חב"ד דגול שבזמנו התרוצץ ותלה שלטים מאורים בכל חלקי העיר, צילם והביא בשליחות השלוחים בעיר אלבום מפואר למשלח וקיבל על כך ברכות אין סופיות.

שמו מ. ב. (לא יודע אם הוא מעונין בפרסום פומבי על גבי הנט.)

אחרי ג' תמוז הוא יסד שיעור מלווה מלכה בביתו שמתקיים חוק בל יעבור כל מוצאי שבת.

כל הפעולות שהוא עושה זה בתיאום אם השלוחים.

את השלט הנ"ל הוא תלה וביריונים השחיטו אותו, ראש העיר נסער וקבע באחת מאסיפות מועצת העיר שהשלט ישופץ במימון העיריה ויישאר לתמיד.

עוד פעולה שהנ"ל מקיים הוא הפעלת רמקולים בשעות המותרות המזכירים תוך כדי נסיעה להוסיף בתורה ובמעשים טובים לקרב את הגאולה. יום אחד עצר אותו מפקד תחנת משטרת מגדל העמק בכבודו ובעצמו שאל אם יש לו רשיון וכשענה שלא הזמין אותו להגיע לתחנה. המפקד הערבי שאל אותו שיסביר מה העינין, נתן לא טופס למלא ור' מ.ב. בתאריך התחלה רשם אותו יום שהיה בתחנה ובתאריך סיום רשם עד ביאת משיח, והמפקד חתם על הבקשה !!!!

(מה שאומר שהשלט ישן זאת הגרפיקה של לפני 19 שנה..)

ד. מבואר בתורת החסידות²² שביום הסתלקות-הילולא עולה למעלה "כל עמל האדם שעמלה נפשו בחייו", "כל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו" - למקום ודרגא נעלים יותר מאשר במשך כל עבודתו במשך כל ימי חייו.

וברגע שזה העבודה של צדיק זה יותר מודגש שהעבודה הנעלית שלו היית יותר נעלית.

מובא כמה קטעים מהשיחות של הרבי שהוא מסביר את זה לגבי חמיו אבל זה שייך לא רק אליו אלא לכל צדיק.

במקורות מובאים מ"מ.

אשתדל להאריך יותר מאוחר.

----------

ד. מבואר בתורת החסידות²² שביום הסתלקות-הילולא עולה למעלה "כל עמל האדם שעמלה נפשו בחייו", "כל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו" - למקום ודרגא נעלים יותר מאשר במשך כל עבודתו במשך כל ימי חייו.

וכיוון שבעבודת האדם (ועל-דרך זה בנוגע לנשיא ישראל) במשך כל ימי חייו גופא יש חילוקי דרגות (כדלקמן), הרי, עיקר ההדגשה אודות העלייה שביום ההסתלקות-הילולא היא ביחס לדרגת העבודה היותר נעלית שבמשך ימי חייו גופא, כדלקמן. .  ומזה מובן שאופן עבודתו של בעל ההילולא במשך תקופת נשיאותו - עבודה באופן של מסירות-נפש - מודגש ביותר ביום ההסתלקות-הילולא, שכל עבודתו אשר עמל בה כל ימי חייו עולה ומגיע להמקור היותר נעלה, ועד למעלה ממקור כו'.

וכמו בכל ענייני קדושה - "חוזר וניעור" עניין זה ביום ההילולא בכל שנה ושנה, שבו נעשית העלייה מעולם עליון לעולם עליון יותר.

- See more at: http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?CategoryID=476&ArticleID=1068#sthash.tFXr07yS.dpuf
 

. . התוועדות זו היא המשך ליום ההילולא. השם "יום הילולא" עצמו מורה שלא זו בלבד ש"יאָרצייט" של צדיק אינו עניין של סילוק, או אפילו מיעוט בלבד,

– שהרי איתא בזהר¹ והובא באגרת הקודש²: "צדיקא דאתפטר אשתכח בכלהו עלמין (גם בזה העולם המעשה) יתיר מבחיוהי", ומה שנקרא בשם "הסתלקות", הרי ידוע שהכוונה בזה היא להמשכת האור כמו שהוא בבחינת סילוק ורוממות³ –

אלא יתירה מזה, שבו נמשכת השפעה והמשכה חדשה, שלכן נקרא בשם "הילולא", שפירושו נישואין, שעל-ידי זה נמשך ומתגלה בהבריאה כוח האין-סוף בבנין עדי עד⁴, דהיינו עניין ההולדה דור אחרי דור בלי גבול.

[. .] ומובן גודל החידוש שבדבר – שהרי כל העניינים שבעולם הם בהגבלה, ועד שאפילו הכוח האלקי המלובש בנבראים בפנימיותם הוא גם כן מוגבל, דכיון שמתלבש בגופים בעלי גבול, הרי אי אפשר שבגוף מוגבל יהיה כוח וחיות בלתי מוגבל, ובהכרח לומר שהכוח האלקי המלובש בפנימיות הוא מוגבל, ואילו עצם האור האלקי, אור הבלי גבול, נשאר בהעלם; מה שאין כן בעניין הלידה נמשך בגילוי אור הבלי גבול.

וכן הוא גם ביום הילולא של צדיק, וביחוד נשיא בישראל – שאז נמשך אור חדש בלי גבול, ואור זה מתגלה בעניינים מוגבלים דווקא, על דרך עניין ההילולא כפשוטו, שמתגלה כוח האין-סוף בדבר המוגבל.

- See more at: http://chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=6886&CategoryID=1404#sthash.s38SzKFH.dpuf

1.כשצדיק חי- הוא פועל, אבל פועל במגבלות הגוף והעולם הזה

אחרי שצדיק נפטר- הוא פועל בלי שום מגבלות...

2. כמו שילד שיוצא מהרחם לעולם הזה נקרא "פטר רחם" כי הוא נפטר מהרחם, כך מי שעובר לעולם הבא נקרא "נפטר". וכמו שברור לנו שהתכלית והטוב האמיתיים הם לא ברחם- כך התכלית והטוב האמיתיים הם גם לא בעולם הזה.

אז צדיק שמגיע לעולם הבא- זה "יום ההולדת" שלו בעולם הבא והוא נולד שם זך וטהור. אז בטח ששמחים...

ב"ה

"לעשות לו יתברך דירה בתחתונים"

תכלית הכוונה הוא רצונו של הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים דווקא "נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים"

הרי לפני בריאת העולם, לא היה חסר לו ית' כלום, נשמות ישראל, שהם חלק אלוה ממעל ממש היו מתחת לכיסא הכבוד ולמה היה צריך להורידם לעולם הזה הגשמי? ראה מאמרי אדמו"ר הזקן בליקוטי תורה על חודש אלול, ויתרה מכך בלשונו הטהור מדגיש שהרבה דרכים בחזק סכנה, להוריד נשמה טהורה לעולם חשוך זה לא מה בכך, ואך ורק כדי למלא תאוותו, הקב"ה הורידם לעולם, יש בכך כוונה עליונה בבריאת העולם.

ואילו ידעתיו הייתיו, לא מחשבותי מחשבותיכם.

תעביר את הוודקה

נפטר ביום היארצייט של אביו.

(אצל אימו היה אותו הדבר..)

רוב הזוגות החבדיים בארץ - הוא היה המסדר קידושין
 

ב"ה

בחתונת ביתי הראשונה מסדר קידושין היה רב אחר, החתונה לא התקיימה בכפר.

זכרתי שהרב שראה שזה פעם ראשונה שאני מחתן הדריך אותי בשעת קרית התנאים לגשת ולברך את ביתי.

בחתונה של הבת השני, היה עוד חתונה בכפר חב"ד והעיננים כשאחלו התבצעו במהירות.

ואז שאלתי את הרב זצ"ל: "מתי קוראים את התנאים?"

הוא ענה " אני לא מתערב בעבודה שלך, אל תתערב בעבודה שלי !"

קצת הייתי נבוך אבל הוספתי שכל הכוונה בשאלה היא לדעת מתי אני מברך את ביתי?"

ואז ענה: " כל הזמן ! בבוקר, בצהריים ובערב !"

ולא כל אחד מבין אותם נכון.

וכשיש מקור מובן בתורת הנגלה הולכים לפי זה

ובכלל יש פולמוס שלם איך פוסקים משהו על פי הזוהר.

בכל מקרה הרבי יודע את הזוהר הזה ובכל אופן הוא החליט לפסוק אחרת כנראה שיש דברים בגו

כמו טיפת מים

בשני הדוגמאות האלו זה דבר שנוהגים בו מיעוט ולא התקבל על רוב עם ישראל.

ובנוגע לפועל התיאורים של הזוהר הם לא גשמיים אלא רוחניים - מי שמגשם אותם יותר מידי לא מבין אותם כראוי.

כך שמתיאור מסוים שלא מוכח באופן ברור לומר דבר ברור שאין סוף מקומות חולקים עליו - זה מופרך(הבאתי קישור באותו שירשור לחוברת שמתייחסת גם לזה)

נ.ב.יש הרבה דברים בזוהר שמי נוהג על פי קבלה הולך לפיהם, חב"ד מבוססת על פי קבלת האריז"ל על פי רוב, אך יש דברים שלא התקבלו-למרות זאת הרבי נהג בדברים מסויימים על פי קבלה כפי שאביו המקובל נהג, כמו אקדמות בשבועות יזכור בראש השנה וכו' 

על צפון דרום לא שמעתי ואיני יודע עד כמה מקפידים על זה

על זה לא זכור לי שמקפידים על זה ולא זכור לי ששולחן ערוך הרב הביא את זה

הרופא הדתי סיפר את זה.

כי סתם סודה מספיק OU לדברים יותר מורכבים תלוי בהרבה דברים

אם יש דוגמא יותר מדויקת נוכל לענות בבירור

תמיד סיבך אותי הקטע...

בארץ מי שאוכל לנדא ועדה חרדית אוכל את כל המוצרים שלהם.

(חוץ מהמקפידים על שיחטת ליובאוויטש בבשר, אבל זה פרט אחד שברור למי שמקפיד עליו)

אז אי אפשר לדעת בלי לשאול על מוצר ספציפי?

ואיך אפשר לסמוך על הכשר שלמוצר אחר לא סומכים עליו??

מקבלת בקושי כשרות בסיסית..

דברים שמיוצרים בארץ עם כשרות של חו"ל מאוד קשה לסמוך אליהם, מהסיבה הפשוטה שבחו"ל לא יודעים באמת מה קורה בארץ.. וד"ל

כשרות שנחשבת  בחו"ל קצת מהודרת  נותנת כשרות לדברים שלא מקבלים רבנות מהדרין בארץ

ב. ממשיכים לומר איתן את הפסוקים, ומעודדים אותן על הצטרפותן. 

זה עובר באיזשהו שלב, והן בסוף יבינו שמדובר בפסוקים קדושים.

לא להתפעל.. אפשר לחשוב.. זה הגיל..

אני מתכוונת שיש לי קבוצה של ילדות שסוחפות את החברות, כבר מתחילת השנה!

אולי את/ה מתכוון/ת לקבוצת ילדים בגיל 3 ומעלה, ואז הצחוקים של בני השלוש נבלעים בתוך השירה של הגדולים.

אני יותר מעשר שנים גננת, תמיד אצלי זה עבר בשלום.

רק השנה יש לי קבוצה של "פלפליות סוחפות" שהתלבשו על הקטע הזה.

לא להשפיל אותן אישית ח"ו.

לספר על איש שלא הבין מה זה וחשב שזה בגד ואיזה מצחיק הוא. אבל אנחנו כן יודעות.

שירגישו שהכבוד שלהן זה להבין.

בפעם הראשונה הקדמתי לפני הפסוק ואמרתי שיש כאלו שמתבלבלים, לא יודעים מילים בעברית, לא מבינים וחושבים שזה בגד, אבל הכוונה ללמטה כמו שאומרים מתחת לכיסא.

רוב הילדים התפדחו להיות אלה שמתבלבלים ולא מכירים מילים בעברית...

כשמישהו צחק, התעלמתי. גם לא התרגשתי מזה. (אגב, ילדים קולטים מסרים בלתי מילוליים והם רואים לחץ של מבוגר).

בפעם השניה והשלישית עוד הזכרתי את זה בחצי משפט.

אח"כ הפסקתי.

אח"כ גם לא היה שווה כבר לצחוק כי זה לא עניין אף אחד.

ומי שפה ושם חייך, אז שימחנו יהודי... 

אל תקחי קשה בכל מקרה. במקסימום, הם יזכרו את הפסוק הזה טוב טוב בעל פה...

קראתי. נהינתי. אשתדל לישם בעזרת ה'.

ב"ה

מי שמאמין על כל סיפורי הבעש"ט הוא פתי ומי שאינו מאמין שיכלו להיות הוא אפיקורוס.

קח לדעתי צריך להתייחס לכל הסיפורים שלא נאמרו ע"י הרבי או ממקור מוסמך.

בשנת נ"ד סיפרו בשם כלתו של האדמו"ר מצאנז זצ"ל שעלה למרומים בי' תמוז, שהשווער הופיע לה בחלום ואמר שהרבי עומד בפתח ומסרב להכנס לגו עדן ועומד בתוקף שהמשיח יתגלה.

בעלה האדמו"ר הנוכחי אמר שהוא בעצמו תרם שמעה מאישתו את הסיפור ואת החלום !!!!

לעומת זאת אין בכך שום בעיה לקיים מה שנאמר בסיפור ולרצות להשתפר מיום ליום.

וכפי שהרבי מקבל את כולם בסבר פנים יפות בוודאי שיקבל גם מי שהגיע לדרגה זו לרצות להשתפר מידי יום.

מעניין מי הכותב