מחפשת מקורות להנהגה הזו של כתיבה לרבי באגרות קודש...
מקורות מהגמרא של אנשים שכתבו פתקים והכניסו בספרים...
יודעים במה מדובר?
תודה!
מחפשת מקורות להנהגה הזו של כתיבה לרבי באגרות קודש...
מקורות מהגמרא של אנשים שכתבו פתקים והכניסו בספרים...
יודעים במה מדובר?
תודה!
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15921&st=&pgnum=326&hilite=
http://www.chabad.org.il/Questions/Item.asp?ArticleID=116&CategoryID=68
כדאי לבדוק בשאר המקורות שבויקיפדיה וחב"ד פדיה
ב"ה
... ואין צורך להתבייש בכך.
השתתחות על קברי צדיקים לדוגמה, הייתה עוד בימי אדמו"ר הזקן כשבתו הרבנית דבורה לאה הרגשה קטרוג על אביה היא נתנה את חייה במקום החיים שלו.
כששמע על כך אביה שלח שני חסידים גדולים להשטתח על קברי המגיד והבעש"ט.
הם הצליחו לפעול שהגזרה תעבור כבקשת הבת עליה במקום על אביה, ובעל התניא אמר זה יכולתי לפעול לבד !
בזמן הגר"א שהיה שאלה היו עושים גורל על פי קבלה.
דורנו זכה בכך שהרבי עונה לחסידיו דרך אגרות קודש.
אחד ממנהגי יום ההילולא יו"ד שבט, הוא לכתוב פ"נ, להכניסו באחת מספרי הריי"צ ולשלוח אותו לאוהל אם אפשר באותו יום.
כך שזה לא דבר חדש לגמרי וגם לא המצאה של החסידים.
קודם כל- להבהיר- הרבי בשבילי הוא מקור. אין ספק.
אבל
א. השתטחות על קברי צדיקים מוכרת כבר מכלב בן יפונה.. ועוד הרבה בכל הדורות.
ב. אני לא מכירה מקור לכך שההכנסה לספר של הרבי הרייץ היא חלק ממנהגי יום ההילולא, אלא שנהוג שאם אי אפשר להעביר לרבי-לציון אז בינתיים מניחים בספר. כיוון שצדיק שם עצמו בתורתו. לא שזה העניין מלכתחילה. אם אתה מכיר מקור אחר, אשמח לראות.
ג. אכן נהגו בכל מיני הזדמנויות להשתמש בגורל בספרים. האם אתה מכיר מקור מהרבי שמדבר על כך שהוא יענה באופן קבוע דרך הספרים שלכן אתה כותב שהרבי הוא המקור? אשמח לקבל מקור כזה! באמת!
הבהרה נוספת- אם יש לך מקור באמת אשמח לראות כיוון ש:
כשאני כותבת לרבי אני שולחת לאוהל ואני נוהגת בכללי לפי הנחיות שהרבי אכן הנחה עבור תקופה זו בשיחה מפורשת עם מקור ברור.
ובכל זאת, לפעמים אני מכניסה לפני כן גם לאגרות קודש ואכן זכיתי הרבה פעמים לתשובות מדהימות.
אבל חשוב להבחין בין מה שאני עושה מתחושה שלי לבין דברים שנאמרו מפורש מפי קודשו של הרבי.
ולכן למשל זה לא יבוא אצלי לפני ובמקום הוראות אחרות של הרבי בנושאים אלו.
ועשו את זה מזמן אדמו"ר הזקן.
זה יותר נוגע להרגש מה לעשות שכותבים לרבי, יש כאלו שמכניסים ללקו"ש יש לאגרות יש שבהזדמנות הראשונה שולחים לרבי ויש שמכניסים לתיבה ב770.
המקור לזה הכי ברור הוא אכן מהרבי, משיחת שופטים נ"א ששם הרבי מסביר שצריך להסביר לאנשי הדור מיהו נשיא הדור ולדאוג שיתקשרו אילו (מלשון קשר) ובין השאר באמצעות שיכתבו אילו ויבקשו הוראות והדרכות.
בכ"א גם אם הנהגה יש לה מקורות ממקומות אלו או אחרים ביהדות,לנו נוגע אם זה מהרבי או מהרביים (מתבטא למשל בדברים שהמקור שלהם זה מספר היום יום למרות הספר הזה גם מלוקט ממקמות אחרים בחסידות)
לגבי פתיחה בספרים כתוב זה מנהג קדום.
ממתי? למה זה משנה בשורה התחתונה(אא"כ אנחנו צריכים לעבודה בהיסטוריה)
בפועל שלא יכלו להביא את המכתב לרבי הדרך הרשמית היתה לשים בתוך ספר קודש ומם לקבל את התשובה.
ואם יש ספר של תשובות של הרבי יכול להקל את המלאכה אדרבה ואדרבה
וכאן מצאתי התייחסות מסויימת למנהג שכיום רווח בשופי:
http://www.chabad.org.il/Questions/Item.asp?ArticleID=116&CategoryID=68
ב"ה
רצוי לקרוא סיפור שמימי שניתן לקרוא בשבועון בית משיח פרשת בשלח.
בקצרה:
חסיד איש עסקים היה נכנס ויוצא חופשי בתחומי רוסיא הקומוניסטית. לפני נסיעתו היה שואל את הרבי אם יש משהוא להעביר, ובד"כ היה מעביר תשמישי קדושה למיניהם, טליתות, תפילין, מזוזות וגם שאלות לרבי או תשובות מהרבי בע"פ.
באותו נסיעה הרבי ביקש להעביר ספר תניא, הנ"ל בגלל שהיה רשום המילה ליובאוויטש סירב, זה היה מסוכן מדי, הרב חדקוב הסביר לו שלרבי לא מסרבים. מלא רעדה לקחה בסופו של דבר את התניא, היו לו ארבע חבילות והניח אותו בחבילה השניה.
פקידי המכס, פתוח והפכו את הראשונה, השלישית והרביעית, ואת השניה פתחו והסתכלו רק מלמעלה. (נס ראשון).
כשהגיע לבית כנסת של אנ"ש מסר ד"ש מהרבי ושאל אם יש להם משהוא למסור, אחד ניגש אליו ואמר שהוא וחבירו רוצים לשאול אם כדאי לצאת מרוסיה, בימים ההם מי שהיה מגיש בקשה היה מעבד את מקום עבודתו והיו מסמנים אותו ופוקחים עליו עיין יותר מכל אחד אחר, לא שהעיין לא הייתה פקוחה על כל אזרח אבל זה היה ביתר שאת.
ענה להם שישאל, לקח את השמות ואמר להם שיש לו מתנה מהרבי, ספר תניא, הראשון שם לב שיש דף מקופל ושם היה כתוב שצריך לברוח מהרע, והשני שם לב שיש עוד כיפול ושם כתוב שזה התפקיד של יהודי להתעסק אם הרע לעלותו לקדושה, שני החסידים אמרו אין צורך לשאול את הרבי הוא שלח לנו תשובה מדוייקת.
כשהנ"ל חזר ל-770 הוא נכנס ליחידות ובכל זאת לא היה רגוע בנושא כ"כ קריטי לסמוך על דף מסומן בספר והרבי אמר לו למה אתה חושב ששלחתי איתך את ספר התניא?
כמו בכל דבר, ניתן להאמין וניתן להסתפק, עמלק בגמטריא ספק הוא היצר והוא אומן במלאכתו.
והוא נלחם באמונה הפשוטה והטביעית של עם ישראל, גם לאחר שעם ישראל הגיע לדרגה של ויאמינו בשם ובמשה עבדו, לאחר קריעת י"ס והניסים הגלויים שהתרחשו אז, מה שראת שפחה על הים לא ראה יונתן בן בוזי, דרגת נבואה באופן גלוי ודוקא אז מופיע עמלק, לא לפני, דווקא אחרי שהרבי מראה לנו נסים ונפלאות בכל יום ובכל שעה,
מופיע עמלק, הספק. אחרי שהרבי שכנע אותנו שהנה הנה משיח בא ואומר את הנ"ל בנבואה (פרשת שופטים) מגיע ג' תמוז ושוב הקטני אמונה מתחילים להסתכל בשיחות ומה שהיה להם ברור כשמש, הופך להיות ספק, אולי לא הבננו נכון את הרבי, אולי זה היה רק איחול ורצון עז של הרבי שלא יתממש.
ירידת הדורות: כשאדמו"ר הזקן אמר זה מנחם ינחמנו על הצמח צדק, החסידים קראו לבנו האדמו"ר האמצעי, כי הבעל התניא הוא האדמו"ר הראשון, הצמח צדק האחרון ורבי שלום דובער האמצעי !
ומי שמתעקש למקורות:
הרבי נשאל ע"י השופט במשפט הספרים, "כשהוא אומר שהרבי הוא נשיא הדור", הוא מתכוון לריי"צ או לעצמו? והרבי ענה על עצמו. ורש"י כותב "שהנשיא הוא הכל", איזה הוכחות עוד צריך????, עד מתי נמשיך להיות בגלות הפנימית ונמשיך להיות עבדי אחשורוש במקום להתמסר למרדכי?
המקור הראשון לכך שעושים דברים על פי מה שנפתח לנו בספר נמצא בספר מלכים ב' פרק כ"ב:
מסופר שם שמצאו את ספר התורה שכתב משה רבינו ע"ה פתוח בפרשת התוכחה, ובתגובה חזקיהו קרע את בגדיו והחזיר את דורו בתשובה, וחולדה בנבואתה חוזרת ומדגישה שמה הולך לקרות לעם ישראל בעתיד הקרוב הוא ככתוב בספר שנמצא.
לאורך כל הדורות מופיע המצב שאפשר לעשות זאת, וישנם אף פוסקים שדנים בבעיות ההלכתיות שיכולות לנבוע מכך כגון ניחוש וכדו'. המקור העיקרי שמופיע בספרי הפוסקים הוא הסיפור הידוע על מרדכי שביקש מילד פסוק לי פסוקך - וע"פ מה שאמר לו הילד ידע שהגזירה תתבטל.
כל הפוסקים - ללא יוצא מן הכלל - פוסקים שאין בכך אף בעיה הלכתית.
חסידים בתקופת אדה"ז כמו שהוזכר פה, וכן בתקופת הקומוניזם היו משתמשים בדרך זו ככתיבה לרבי.
ללא התייחסות לנקודה הספציפית של אגרות קודש - אפשר לראות במספר מקומות שאפשר לכתוב לרבי, גם כשהמכתב בפועל לא מגיע לידי הרבי
מספר דוגמאות:
חסיד כתב מכתב לרבי הרש"ב, ולמחרת נסע אליו, וכיוון שחשב שהמכתב עוד לא הגיע הזכיר את הבקשות ביחידות
הרבי הרש"ב ענה לו בפנים רציניות: פ"נ לאחר ששלחוהו כבר באה העזרה. (ספר שמועות וסיפורים.
והסיפור הנודע יותר שר' מענדל פוטרפס בהיותו בכלא ברוסיה, 'כתב לרבי במחשבה'. כלומר שלא כתב כלל על הדף, אלא התחבר במחשבתו עם הרבי ו'תיאר' לו את המצב.
לאחר שנים כשהגיע אל משפחתו באנגליה, גילה מכתב שהרבי כתב לו, ושלח לכתובתו באנגליה, באותו תאריך שהוא ישב בתאו ו'כתב' לרבי.
מכאן ברור לנו שבמצבנו אנו - כשאיננו רואים את הרבי בעיננו הגשמיות, צריך לכתוב לרבי בפשטות, ולהאמין שהמכתב מגיע ליעדו.
לקבל את התשובה מתוך ספר - גם זה מובן. וזה שמשתמשים דוקא בספר של הרבי, ודוקא באגרות קודש, זה פשוט כי רוצים להרגיש את ה'כתיבה לרבי' עד הסוף, ולראות מכתבים של הרבי. כמובן יש על כך את כל ה'הוכחות' וסיפורי הניסים שחווים בעקבות הכתיבה.
כמובן שאפשר לא להכניס את המכתב והרבי בדרכו הוא יענה, ואפשר להכניס את המכתב לכל ספר אחר, אבל כשאנחנו רוצים להרגיש מחוברים לרבי, וכותבים לרבי, אז הקשר הרגשי עם הרבי נוצר דרך הכתיבה הפשוטה עם עט על דף כמו לאבא, והכנסה בין דפי המכתבים שלו.
שיהיה בהצלחה לכולם.
מקוה שהועלתי..
ב"ה
או שהזדמן לך?
סיפור על השלט (מתכוננים לקבלת פני משיח):
במקור השלט נתלה ע"י חסיד חב"ד דגול שבזמנו התרוצץ ותלה שלטים מאורים בכל חלקי העיר, צילם והביא בשליחות השלוחים בעיר אלבום מפואר למשלח וקיבל על כך ברכות אין סופיות.
שמו מ. ב. (לא יודע אם הוא מעונין בפרסום פומבי על גבי הנט.)
אחרי ג' תמוז הוא יסד שיעור מלווה מלכה בביתו שמתקיים חוק בל יעבור כל מוצאי שבת.
כל הפעולות שהוא עושה זה בתיאום אם השלוחים.
את השלט הנ"ל הוא תלה וביריונים השחיטו אותו, ראש העיר נסער וקבע באחת מאסיפות מועצת העיר שהשלט ישופץ במימון העיריה ויישאר לתמיד.
עוד פעולה שהנ"ל מקיים הוא הפעלת רמקולים בשעות המותרות המזכירים תוך כדי נסיעה להוסיף בתורה ובמעשים טובים לקרב את הגאולה. יום אחד עצר אותו מפקד תחנת משטרת מגדל העמק בכבודו ובעצמו שאל אם יש לו רשיון וכשענה שלא הזמין אותו להגיע לתחנה. המפקד הערבי שאל אותו שיסביר מה העינין, נתן לא טופס למלא ור' מ.ב. בתאריך התחלה רשם אותו יום שהיה בתחנה ובתאריך סיום רשם עד ביאת משיח, והמפקד חתם על הבקשה !!!!
(מה שאומר שהשלט ישן זאת הגרפיקה של לפני 19 שנה..)
ורצו להרביץ לו. שאלו התלמידים: מנין לך שרצו להרביץ לך? ענה ר׳ שאול: כי הרביצו לי.
ד. מבואר בתורת החסידות22 שביום הסתלקות-הילולא עולה למעלה "כל עמל האדם שעמלה נפשו בחייו", "כל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו" - למקום ודרגא נעלים יותר מאשר במשך כל עבודתו במשך כל ימי חייו.
וברגע שזה העבודה של צדיק זה יותר מודגש שהעבודה הנעלית שלו היית יותר נעלית.
מובא כמה קטעים מהשיחות של הרבי שהוא מסביר את זה לגבי חמיו אבל זה שייך לא רק אליו אלא לכל צדיק.
במקורות מובאים מ"מ.
אשתדל להאריך יותר מאוחר.
----------
ד. מבואר בתורת החסידות22 שביום הסתלקות-הילולא עולה למעלה "כל עמל האדם שעמלה נפשו בחייו", "כל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו" - למקום ודרגא נעלים יותר מאשר במשך כל עבודתו במשך כל ימי חייו.
וכיוון שבעבודת האדם (ועל-דרך זה בנוגע לנשיא ישראל) במשך כל ימי חייו גופא יש חילוקי דרגות (כדלקמן), הרי, עיקר ההדגשה אודות העלייה שביום ההסתלקות-הילולא היא ביחס לדרגת העבודה היותר נעלית שבמשך ימי חייו גופא, כדלקמן. . ומזה מובן שאופן עבודתו של בעל ההילולא במשך תקופת נשיאותו - עבודה באופן של מסירות-נפש - מודגש ביותר ביום ההסתלקות-הילולא, שכל עבודתו אשר עמל בה כל ימי חייו עולה ומגיע להמקור היותר נעלה, ועד למעלה ממקור כו'.
וכמו בכל ענייני קדושה - "חוזר וניעור" עניין זה ביום ההילולא בכל שנה ושנה, שבו נעשית העלייה מעולם עליון לעולם עליון יותר.
- See more at: http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?CategoryID=476&ArticleID=1068#sthash.tFXr07yS.dpuf
. . התוועדות זו היא המשך ליום ההילולא. השם "יום הילולא" עצמו מורה שלא זו בלבד ש"יאָרצייט" של צדיק אינו עניין של סילוק, או אפילו מיעוט בלבד,
– שהרי איתא בזהר1 והובא באגרת הקודש2: "צדיקא דאתפטר אשתכח בכלהו עלמין (גם בזה העולם המעשה) יתיר מבחיוהי", ומה שנקרא בשם "הסתלקות", הרי ידוע שהכוונה בזה היא להמשכת האור כמו שהוא בבחינת סילוק ורוממות3 –
אלא יתירה מזה, שבו נמשכת השפעה והמשכה חדשה, שלכן נקרא בשם "הילולא", שפירושו נישואין, שעל-ידי זה נמשך ומתגלה בהבריאה כוח האין-סוף בבנין עדי עד4, דהיינו עניין ההולדה דור אחרי דור בלי גבול.
[. .] ומובן גודל החידוש שבדבר – שהרי כל העניינים שבעולם הם בהגבלה, ועד שאפילו הכוח האלקי המלובש בנבראים בפנימיותם הוא גם כן מוגבל, דכיון שמתלבש בגופים בעלי גבול, הרי אי אפשר שבגוף מוגבל יהיה כוח וחיות בלתי מוגבל, ובהכרח לומר שהכוח האלקי המלובש בפנימיות הוא מוגבל, ואילו עצם האור האלקי, אור הבלי גבול, נשאר בהעלם; מה שאין כן בעניין הלידה נמשך בגילוי אור הבלי גבול.
וכן הוא גם ביום הילולא של צדיק, וביחוד נשיא בישראל – שאז נמשך אור חדש בלי גבול, ואור זה מתגלה בעניינים מוגבלים דווקא, על דרך עניין ההילולא כפשוטו, שמתגלה כוח האין-סוף בדבר המוגבל.
- See more at: http://chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=6886&CategoryID=1404#sthash.s38SzKFH.dpuf
1.כשצדיק חי- הוא פועל, אבל פועל במגבלות הגוף והעולם הזה
אחרי שצדיק נפטר- הוא פועל בלי שום מגבלות...
2. כמו שילד שיוצא מהרחם לעולם הזה נקרא "פטר רחם" כי הוא נפטר מהרחם, כך מי שעובר לעולם הבא נקרא "נפטר". וכמו שברור לנו שהתכלית והטוב האמיתיים הם לא ברחם- כך התכלית והטוב האמיתיים הם גם לא בעולם הזה.
אז צדיק שמגיע לעולם הבא- זה "יום ההולדת" שלו בעולם הבא והוא נולד שם זך וטהור. אז בטח ששמחים...
ב"ה
"לעשות לו יתברך דירה בתחתונים"
תכלית הכוונה הוא רצונו של הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים דווקא "נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים"
הרי לפני בריאת העולם, לא היה חסר לו ית' כלום, נשמות ישראל, שהם חלק אלוה ממעל ממש היו מתחת לכיסא הכבוד ולמה היה צריך להורידם לעולם הזה הגשמי? ראה מאמרי אדמו"ר הזקן בליקוטי תורה על חודש אלול, ויתרה מכך בלשונו הטהור מדגיש שהרבה דרכים בחזק סכנה, להוריד נשמה טהורה לעולם חשוך זה לא מה בכך, ואך ורק כדי למלא תאוותו, הקב"ה הורידם לעולם, יש בכך כוונה עליונה בבריאת העולם.
ואילו ידעתיו הייתיו, לא מחשבותי מחשבותיכם.
תעביר את הוודקה
קטע מהיומן שהיא כתבה בשהותם בגלות בקזחסטן
פינוי כפוי שבועיים לפני פסח
משהחל מועד חג הפסח להתקרב, התעוררו עבורנו בעיות חדשות. הבית כולו היה מלא חמץ, ולא ניתן היה לעשות דבר בנושא, שהרי כולנו גרנו בו יחד.
מאחר שבעלי-הבית היו טטארים אדוקים בדתם, פלטנו לעברם פעם מספר מלים בנושא. אולם הסתבר שנכונותם לקבל את דברינו היתה מועטת ביותר, ובעיקר העיק עליהם בזבוזו של כד מים נוסף מדי יום לנטילת ידיים. הם לא האריכו במחשבות, ובמילים קשות פקדו עלינו לפנות את החדר.
אבוי! מצבנו נעשה בלתי-נעים בעליל – ההתרוצצות ברחובות שבועיים לפני פסח לחפש מקום מגורים, ובפרט לנוכח כל החסרונות שהיו במקומות המגורים שם. אינני מתאווה כלל לחזור ולתאר את כל פרטי הדברים.
כדי לקצר, אזכיר רק בקצרה את הפתרון שמצאנו לבסוף: לא הרחק מדירתנו הקודמת התגוררה גויה, חובבת בצע גדולה, ותמורת חמישים רובל לחודש היא מסרה לרשותנו חדר עם כניסה נפרדת, דבר נדיר למדי שם, ולא זו בלבד אלא שהיתה בו רצפת עץ – דבר שהיה אף הוא יקר המציאות. לעומת זאת התברכה אשה זו בילדים פראי-אדם, והכל הזהירו אותנו שמגורים בכפיפה אחת אתם לא יהיו אפשריים.
מחוסר ברירה הסכמנו להצעה, ושבוע לפני חג הפסח העמסנו את רכושנו על עגלה, והובלנו אותה אל הדירה החדשה. עשינו זאת בחוסר ברירה, על-אף שקשה היה לי מאוד לראות את בעלי מוביל בעצמו (יחד עם גולה נוסף) את העגלה.
בעלת-הבית סיפקה לנו שתי מיטות, אך היו מלאות כל-כך במקקים, שקיננו בתוך הקרשים, עד שלא ניתן היה לנקות אותן, ומובן מאליו שהיה קשה מאוד גם לישון עליהן. למרות הכל התאמצתי בכל דרך אפשרית להשרות אווירת יום-טוב כלשהי.
זמן חרותנו בגלות ציאילי
בדרכי לציאילי הובלתי עמי שני סירים חדשים, אותם השגתי סוף-סוף לאחר יום שלם של עמידה בתור, אך הם, כצפוי, אבדו בדרך. שלחתי מברקים מציאילי למוסקבה וליקטרינוסלב במטרה למצוא את הסירים, אולם מאום לא עזר, והסירים לא נמצאו, אם-כי הובטחו לי כפיצוי שבעה רובלים – שכדי לקבלם היה עלי לנסוע לטשקנט, שם נמצא משרד הרכבת הראשי. מובן מאליו שהדבר לא פתר את הבעיה – הסירים, מכל מקום, לא נמצאו.
מאחר שבעלי הצהיר נחרצות שלא ייגע בשום מאכל במשך כל החג בשל העובדה שאין ברשותנו כלים כשרים לפסח – החלטתי לעשות משהו בנידון.
במרחק כארבע שעות נסיעה מכפרנו היתה קבוצה של גולים מקייב שהתגוררו כולם יחד. היה שם רב1, שוחט2, גביר מקייב ועסקן ציבורי בשם קוליקוב3, במלים אחרות – קבוצה מאורגנת למדי. לשם נסעתי כדי לעשות דבר-מה לפתרון הבעיה הגדולה שעמדה בפני. בסופו של דבר שהיתי שם יומיים, שבמהלכם הוכן עבורי סיר מפח חדש. כמו-כן הזמנתי אצלם בשר ודגים לפסח, והוריתי להביאם אלי בערב החג.
נוסף לכל אלו – בדרכי חזרה, בהיותי כבר בבית-הנתיבות, העניקו לי גולים אלו למעלה מקילוגרם לחם שחור, שכיום איני מבינה כיצד יכולנו לאוכלו (כדאי לציין שאכילת לחם קלוקל זה לא הזיקה לנו מעולם; אדרבה – כשחליתי מאוחר יותר, בקיץ, בדיזנטריה, החלמתי בעזרת לחם שכזה...).
אין לשער את גודל השמחה ששררה בחדרנו כשנחשפנו לתוצאתו המוצלחת של המסע ולסיר-הפח החדש והנוצץ.
מעתה התנהלו החיים כסדרם. לחג הפסח אף הזמנתי אורח.
הדברים שהבאתי מביתי היו נקיים עדיין. מקרשי-עץ בנינו כעין שולחן, ופרשנו עליו מפה לבנה. פיו של הקאזאח שהביא את העוף והדגים בערב החג לא פסק מלהלל את ה"עושר" שראה בחדרנו (העוף והדגים שהביא הקאזאח, אגב, התקלקלו מרוב חום במהלך ארבע שעות הנסיעה, עד כדי כך שהיתה זו סכנה לאכול מהם...).
כך ישבנו לסדר בשלושה. תחת החלון עמדו להם "שקצים", שלגלגו עלינו וחיקו את "יללותינו" (כדבריהם); אולם בבית פנימה – אמרנו ברגש ובקול רם "זמן חרותנו", "ומועדי קדשך בשמחה ובששון הנחלתנו"... ואכן היתה זו האמת, שכן בהשוואה לפסח הקודם, בבית-הכלא – נחשב מצבנו עתה טוב יותר.
כך בילינו יחדיו עד השעה שתיים בלילה. אז פנה האורח לביתו כדי לישון, כשלפניו דרך ארוכה ללכת בין השדות.
ראוי לציין שלפני פסח עוד ערכנו בדיקת חמץ וביעור חמץ. ציאילי לא חלמה על כך מעולם, וגם אני לא ראיתי מעולם בדיקת חמץ וביעור חמץ שכאלו...
רוב הרהיטים שלנו היו עשויים מקופסאות החבילות שהצטברו בחדרנו במשך הזמן. מקופסאות אלה הרכבתי ארוניות, ובאותו חלק מהחדר שכונה "מטבח", וכן על השולחן, יצרתי מעין מזנון קטן ועוד חפצי-בית מאולתרים דומים. לצורך בדיקת חמץ הוצאו כל אלו אל "החצר", כלומר – אל צידו השני של החדר...
בליל ערב פסח, בעוד אני טרודה בהכנת כל צרכי החג, עברה על בעלי מין חווייה רוחנית יוצאת-דופן בשעת התהליך הממושך של בדיקת החמץ. לאחר-מכן, למחרת בבוקר, בשעת שריפת החמץ, בכה בעלי כל העת בכיות כה רבות, עד שהיה קשה לי לראות ולשמוע זאת. מעולם לא התבוננתי בדקדקנות בפרטי הנהגתו של בעלי; הפעם רק שמעתי את המלים הספורות: "כשם שאני מבער חמץ מביתי ומרשותי, כן תבער את כל"... מעבר לכך כבר לא יכולתי לשמוע ולו מלה אחת. כך הוא בכה בדמעות, והמלים נבלעו בפיו.
כך עבר לו ערב החג, והחל החג עצמו – החל מליל הסדר הראשון, שאותו כבר תיארתי לעיל. האורח היה אצלנו גם למחרת בבוקר ולסדר השני, ואכל אצלנו במשך כל שמונת ימי החג.
מטבע הדברים עשינו כל שהיה ביכולתנו כדי להכניס רוח של יום-טוב ולגרש את אווירת ימות החול. בסביבה זו ובנסיבות אלו לא היתה זו משימה קלה כלל, אך אט-אט עלה הדבר בידינו. האווירה החגיגית התבססה, כמובן, על זכרונות העבר, שכן מההווה לא שבענו הרבה נחת; אך רצינו לקוות שהעתיד יהיה טוב יותר.
לשאר הפרקים
http://www.he.chabad.org/library/article_cdo/aid/1686211
http://www.kooker.co.il/%D7%90%D7%9C%D7%91%D7%96-3/
שמעתי את דרעי אומר שהרב עובדיה זכר צדיק לברכה חי וקיים, אז אני לא יודע אם הם מתכוונים לזה באמת או לא..
אלעד
מתאים לו!יוני
נפשי תערוגחיזוק ענייני הדת בעיר; השתדלות שיהיה מתאים לרצונו של שלמה המלך שפעל באילת; לנצל עובדת היותה עיר החוף להפצת תורת ישראל בעולם כולו... - אלו הן חלק מהציפיות שהציג הרבי בפני ראשי העיר אילת ועסקניה * לפי מה קבעו חכמים לאלו ערים יש דין ארץ-ישראל לעניין יום-טוב שני של גלויות, ומהו מעמדה ההלכתי של אילת בנדון? * רשימה ראשונה
מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר
אילת ועציון גבר
העיר אילת, עיר נמל ונקודת היישוב הדרומית ביותר במדינת ישראל זכתה להתייחסויות רבות של הרבי במשך השנים.
אילת שימשה אחת מתחנות בני ישראל בצאתם ממצרים, אז נקראה עציון גבר (במדבר לג לה-לו), שרידי עציון גבר נתגלו ממזרח לאילת של ימינו בקרבת עקבה הירדנית. שלמה המלך השתמש בנמל: "ואני [אניה] עשה המלך שלמה בעציון גבר אשר את אלות על שפת ים סוף בארץ אדום (מלכים-א' ט, כו). גם מלכי יהודה, יהושפט, אמציהו ועוד, ביצרו את העיר ויצאו לסחור ממנה באוניות. שלמה המלך הקים מפעל להיתוך נחושת, אותה כרו בתמנע, במרחק כ-28 ק"מ מאילת.
בדברי הפוסקים ציינו כי קיים ספק אם אילת כלולה בגבולות הארץ או שהיא, מבחינה הלכתית, נחשבת לחוץ-לארץ, ואכן כך גם סבור הרבי כדלהלן.
בשנת תשי"א חודש הישוב היהודי במקום [לאחר כיבוש העיר בשנת תש"ט]. בשנת תשי"ז החלה העיר להתפתח כנמל דרומי וכמוקד נופש ותיירות, ובשנת תשל"ה עלתה אילת על מפת הפעילות החבדי"ת.
בב' ניסן תשל"ה (מקדש מלך כרך א' עמ' 127 ואילך. ומשם באגרות-קודש כרך ל' עמ' קנה-ו) כתב הרבי למר ש. הדרי ששימש באותם ימים כיושב-ראש המועצה הדתית באילת:
כיון שכל ענין בהשגחה פרטית, ובודאי לא לחינם כתב יושב-ראש המועצה הדתית בעירו, שגם זה כמובן בהשגחה פרטית, אשר בודאי גם בלאו הכי מכיר את גודל האחריות והזכות שנתנו לו מלמעלה, ביחד עם הכוחות, לפעול בכל עניני הדת בעירו.
ויהי רצון שיעשה בזה מתוך חרות מכל הענינים המבלבלים, בהתאם לתוכן "זמן חרותנו" הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה.
מר הדרי פנה לרבי בעניין "הפנית אברכים שילמדו בכולל שמקימים כו' [=בעירו]" והרבי השיבו שיפנה בנושא זה לעסקני אנ"ש על אתר בארץ-הקודש תבנה-ותכונן.
לנצל היותה עיר החוף
בשנת תשמ"ט הגיע ראש עירית אילת מר רפי הוכמן למסור את התוכניות לבניית 'בית-חב"ד' באילת והרבי אמר לו (תשורה י"ג כסלו תשס"ט עמ' 38):
בוודאי אתה יודע ששלמה המלך כבר פירסם אילת בארץ-הקודש, אזי תשתדל שיהיה מתאים לשלמה המלך ולרצונו, וכיוון שזה הוכלל לנצח בתורתינו-הקדושה. וכל-שכן שיש שם חוף ויש שם נמל וכל הענינים הטובים בשורות-טובות והצלחה-רבה.
[לאחר מכן הוסיף הרבי ואמר:]
וכפי שאמרתי שיהיה התפארת והזכרון באילת, זכרון נצחי גם עתה בהווה שלנו.
בדבריו למר אהרן דקל יושב ראש התאחדות בתי המלונות באילת בכ"ח אייר תנש"א (זורע צדקות מצמיח ישועות עמ' 113 תשורה י"ג כסלו תשס"ט עמ' 38), אמר הרבי:
הצלחה רבה בכל ענייני אילת. זוהי עיר החוף, זאת אומרת שעומדת בקשר עם כל העולם כולו, אזי צריך לנצל קשר זה להפיץ כל תורת ישראל בכל מקום בעולם שיכולים להגיע לשם.
[ושוב הוסיף:]
הצלחה רבה, בוודאי תמלא השליחות מתוך שמחה, לא מפני הציווי אלא מתוך שמחה.
[לרעיית הנ"ל אמר הרבי:]
בשביל העזר לבעל בכל השליחות (ה)זו.
עת מוכשר להתעוררות
ככל הידוע החבדני"ק הראשון שביקר באילת היה הרה"ח ר' ישראל צבי הלוי הבר (ז"ל), שם שהה במסגרת שירות מילואים בצה"ל. באותה עת, בי"ז מנחם-אב תשט"ו, כתב אליו הרבי את המכתב הבא:
נהנתי ממה שכתב שהתיידד עם בעלי השפעה על חוג מסויים בהיותו באילת, ובודאי למותר לעוררו להחזיק הקשר עמהם על ידי מכתבים וכיוצא בזה גם עתה, ובפרט שמתקרב חודש הרחמים ועשרת ימי תשובה בקירוב המאור אל הניצוץ, שאז הוא עת מוכשר לעורר את כל אחד ואחד מישראל בזה, ובפרט אלו היכולים להשפיע על הרבים שזכות הרבים מסייעתם.
שלוש שנים לאחר-מכן כתב יהודי תושב בני ברק (מר אברהם פותין) לרבי, כי ביוזמת שני אברכים חניכי ישיבת נוברדוק נוסדה ישיבה בה לומדים כעשרים תלמידים באילת, והם מבקשים את עזרת הרבי.
במכתב מתאריך כ"ו תמוז תשי"ח ענה לו הרבי, כי יזכיר את תוכן מכתבו על ציון כב' קדושת אדמו"ר מהוריי"צ, "ויהי רצון שיבשר טוב בכל האמור במכתבו, והרי זכות [הרבים] מסייעתם". במקביל כתב הרבי להנהלת צא"ח שיבררו את הפרטים בצורה מפורטת (כל הפרטים ב'התקשרות' גליון שכח עמ' 12):
ובטח אם יש אצלם ידיעות בזה, יודיעו. וכן באם יש לעזור להנ"ל, באיזה ממדים וכל המפרט הרי זה משובח .. כתובת באילת, "הרב נח הרשברג, ספן 92"...
עצמאות בלבד...
בחודש תשרי תשי"ח ביקר אצל הרבי העסקן הנמרץ הרה"ח ר' יצחק (איטשקע) גאנזבורג ע"ה. ב'יחידות' כ"ו תשרי תשי"ח דיבר עמו הרבי, אודות הנחיצות בהקמת בתי ספר של 'רשת אהלי יוסף יצחק' בנקודות שונות ברחבי הארץ (ספר 'חייל בשרות הרבי' עמ' 227-228), אך אמר: "אינני מתכוין להקים בית ספר ליד אילת"...
כשנדרש הרבי לתארים "ארץ ישראל" ו"מדינת ישראל" התבטא בין השאר (במכתב למר שז"ר – אגרות קודש כרך כו עמ' קסח):
המושג מדינה – באם המדובר באילת וסביבותיה (שהם מחוץ לכיבוש יהושע ועזרא) ויעניקו להם עצמאות ביחס לירושלים ולארץ-ישראל בכלל – אזי מדינת ישראל יקרא להם.
חו"ל לעניין יום-טוב?
במהלך סעודת ליל שני של חג-סוכות תשכ"ט (המלך במסיבו כרך א' עמ' רסב-רסג) התייחס הרבי לישובים החדשים בארץ-ישראל "שנכבשו עתה", ולאותם "מקומות שלא היו בנמצא בזמן שקידשו על-פי הראיה" – שלכאורה צריכים לחגוג בהם שני ימי יום-טוב. מרוח הדברים ניכר היה שהרבי מתבסס על דברי הגאון הראגוצ'ובי בעל צפנת פענח – בשו"ת צפנת פענח (ארץ-הקודש תשכ"ה) סימן נא (קיז,א).
ואכן השליח הראשון לאילת הרב ישראל צבי גליצנשטיין שמע דברים מפורשים מהרבי באסרו חג השבועות תשל"ו. את הדברים העלה על הכתב (ב'תשורה' ט' תמוז תשע"ד עמ' 33; כמו כן הובאו הדברים באופן חלקי ב'המלך במסיבו' כרך ב' עמ' רס), ולהלן יבואו בעיבוד-חופשי:
במענה לשאלתך האם עליך לנהוג יומיים יום-טוב באילת – כפי שאתה מציין במכתבך שאלת חוות-דעת שני רבנים פוסקי-דין והם הורו לך לנהוג יומיים, אזי תשמע בקולם.
בכלל ענין יומיים יום-טוב לא שייך לשאלה האם המקום נכלל בתחומי ארץ-ישראל או שחשיב כחוץ-לארץ, אלא תלוי בשאלה האם השלוחים [שנשלחו על ידי בית-דין להודיע שיקדשו החודש יום שקידשוהו (ראה ראש השנה פרק א משנה ג')] כן הגיעו לשם או לא, ובאם השלוחים לא הגיעו לאותו מקום, יש לנהוג בו יומיים יום-טוב. ומכיון שלאילת לא הגיעו השלוחים, אזי יש לנהוג שם יומיים יום טוב.
אמנם מכיון שישנם הסבורים שאילת נכללת בתחומי ארץ ישראל, למרות שבאמת אינה נחשבת כארץ ישראל – אז תנהוג שם יומיים יום-טוב, אך בתנאי: 1) שהדבר לא יהיה בשמי. 2) ויהיה בחשאי, מכיון שאין צורך לנקר עיניים.
ואם 'יתפסו' אותך [=שאתה נוהג יומיים יו"ט] אל תאמר להם שאילת נחשבת כחו"ל (אל תספר להם כזה דבר, ארץ ישראל או חוץ לארץ, אלא) תסביר שאתה מסתמך על פסק הדין שלמקומות שהשלוחים לא הגיעו צריך לנהוג בהם יומיים יום-טוב.
עוד ציין הרבי בין הדברים:
איני רוצה לנקוב בשמו, [אך] היה רב, גאון שעשה "טומעל" [=עורר סערה] בנוגע לתל-אביב ובסביבות תל-אביב – שצריך לנהוג שם יומיים יום-טוב, מכיון שהשלוחים לא הגיעו לשם, לישובים החדשים... בזמנו הוא עורר סערה והיא הושתקה; באם יש מקום על-יד ירושלים ששם השלוחים לא הגיעו, צריך לנהוג שם יומיים יום-טוב.
והרבי הוסיף:
איני יודע מדוע יושבים כיום הרבנים ושותקים, אולי הם פוחדים ממחלוקת...
במקום אחר הובא (על ידי המו"ץ בעומר – הרה"ג ר' יוסף שמחה גינזבורג שליט"א) בשולי הגליון לספר 'המלך במסיבו' כרך ב' עמ' רס, כי מספר שנים לאחר מכן ב'יחידות' הרה"ג ר' מרדכי שמואל אשכנזי שליט"א, רבו של כפר חב"ד, שאל מהרבי והציע לפרסם את דעת הרבי בנושא, והורהו הרבי שלא יעשה מזה רעש!
וכאשר נשאל הרבי על ידי תושב חו"ל בקשר לרצונו לבקר בארץ ישראל, הורה לו הרבי הוראות שונות וביניהן ציין ('מאוצר המלך' כרך ב' עמ' 126):
לא להיות שם שלשים יום רצופים (אפשר להפסיק בנתיים על ידי ביקור באילת וכיוצא-בזה – שהיא מחוץ לגבולות ארץ-הקודש).
כלומר מכיוון שאין לצאת מארץ-ישראל לחו"ל, ומי שהתגורר שלושים יום רצופים בארץ-ישראל תתעורר "שאלה" האם יוכל לצאת בחזרה לחו"ל – לכן יש להימנע מלכתחילה מלהיות שלושים יום רצופים בארץ-ישראל, וזאת – על ידי שהיה בינתיים באילת.
גם בשנת תשמ"ה, כאשר שיגר הרבי מברק להנחת אבן הפינה של מקוה טהרה בעיר אילת (לקוטי שיחות כרך כו עמ' 399) לא הזכיר את ארץ-הקודש, ובוודאי הדבר מכוון על פי האמור לעיל.
- See more at: http://chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=11145&CategoryID=1920#sthash.IudzSo2e.dpuf
אלעד
אושר תמידי
לא נתפס.משיח נאו בפומ!נפטר ביום היארצייט של אביו.
(אצל אימו היה אותו הדבר..)
רחל=)רוב הזוגות החבדיים בארץ - הוא היה המסדר קידושין
ברוך דיין האמת: רבו של כפר-חב"ד, הגאון החסיד רבי מרדכי שמואל אשכנזי ע"ה, נפטר בצהריים (רביעי), לאחר שהתמוטט בעקבות אירוע לבבי והוא בשנת ה-71 לחייו.
|
ב"ה
בחתונת ביתי הראשונה מסדר קידושין היה רב אחר, החתונה לא התקיימה בכפר.
זכרתי שהרב שראה שזה פעם ראשונה שאני מחתן הדריך אותי בשעת קרית התנאים לגשת ולברך את ביתי.
בחתונה של הבת השני, היה עוד חתונה בכפר חב"ד והעיננים כשאחלו התבצעו במהירות.
ואז שאלתי את הרב זצ"ל: "מתי קוראים את התנאים?"
הוא ענה " אני לא מתערב בעבודה שלך, אל תתערב בעבודה שלי !"
קצת הייתי נבוך אבל הוספתי שכל הכוונה בשאלה היא לדעת מתי אני מברך את ביתי?"
ואז ענה: " כל הזמן ! בבוקר, בצהריים ובערב !"
)חיה רוז
פנסאיולא כל אחד מבין אותם נכון.
וכשיש מקור מובן בתורת הנגלה הולכים לפי זה
ובכלל יש פולמוס שלם איך פוסקים משהו על פי הזוהר.
בכל מקרה הרבי יודע את הזוהר הזה ובכל אופן הוא החליט לפסוק אחרת כנראה שיש דברים בגו
כמו טיפת מים
בשני הדוגמאות האלו זה דבר שנוהגים בו מיעוט ולא התקבל על רוב עם ישראל.
ובנוגע לפועל התיאורים של הזוהר הם לא גשמיים אלא רוחניים - מי שמגשם אותם יותר מידי לא מבין אותם כראוי.
כך שמתיאור מסוים שלא מוכח באופן ברור לומר דבר ברור שאין סוף מקומות חולקים עליו - זה מופרך(הבאתי קישור באותו שירשור לחוברת שמתייחסת גם לזה)
נ.ב.יש הרבה דברים בזוהר שמי נוהג על פי קבלה הולך לפיהם, חב"ד מבוססת על פי קבלת האריז"ל על פי רוב, אך יש דברים שלא התקבלו-למרות זאת הרבי נהג בדברים מסויימים על פי קבלה כפי שאביו המקובל נהג, כמו אקדמות בשבועות יזכור בראש השנה וכו'
על צפון דרום לא שמעתי ואיני יודע עד כמה מקפידים על זה
על זה לא זכור לי שמקפידים על זה ולא זכור לי ששולחן ערוך הרב הביא את זה

פנסאיהרופא הדתי סיפר את זה.
חבדניקים שמקפידים על עדה חרדית והרב לנדא בלבד-
יש הכשר של חו"ל שאתם סומכים עליו? איזה?
הוא שווה ברמה להכשרים הנ"ל או פחות מהם?
תודה
כי סתם סודה מספיק OU לדברים יותר מורכבים תלוי בהרבה דברים
אם יש דוגמא יותר מדויקת נוכל לענות בבירור
תמיד סיבך אותי הקטע...
בארץ מי שאוכל לנדא ועדה חרדית אוכל את כל המוצרים שלהם.
(חוץ מהמקפידים על שיחטת ליובאוויטש בבשר, אבל זה פרט אחד שברור למי שמקפיד עליו)
אז אי אפשר לדעת בלי לשאול על מוצר ספציפי?
ואיך אפשר לסמוך על הכשר שלמוצר אחר לא סומכים עליו??
מקבלת בקושי כשרות בסיסית..
דברים שמיוצרים בארץ עם כשרות של חו"ל מאוד קשה לסמוך אליהם, מהסיבה הפשוטה שבחו"ל לא יודעים באמת מה קורה בארץ.. וד"ל
כשרות שנחשבת בחו"ל קצת מהודרת נותנת כשרות לדברים שלא מקבלים רבנות מהדרין בארץ
מה עושים בזמן אמירת הפסוקים כשילדות בנות 3, צוחקות באמירת "עליונים ותחתונים"?
הצחוק נמשך גם אחרי הסבר על מהות הפסוק, ויש גם ילדות שחולמות באמירת הפסוקים, ודווקא במילים האלה מתחילות להגיד בקול.
להתייחס? להתעלם?
ב. ממשיכים לומר איתן את הפסוקים, ומעודדים אותן על הצטרפותן.
זה עובר באיזשהו שלב, והן בסוף יבינו שמדובר בפסוקים קדושים.
לא להתפעל.. אפשר לחשוב.. זה הגיל..
אני מתכוונת שיש לי קבוצה של ילדות שסוחפות את החברות, כבר מתחילת השנה!
אולי את/ה מתכוון/ת לקבוצת ילדים בגיל 3 ומעלה, ואז הצחוקים של בני השלוש נבלעים בתוך השירה של הגדולים.
אני יותר מעשר שנים גננת, תמיד אצלי זה עבר בשלום.
רק השנה יש לי קבוצה של "פלפליות סוחפות" שהתלבשו על הקטע הזה.
לא להשפיל אותן אישית ח"ו.
לספר על איש שלא הבין מה זה וחשב שזה בגד ואיזה מצחיק הוא. אבל אנחנו כן יודעות.
שירגישו שהכבוד שלהן זה להבין.
בפעם הראשונה הקדמתי לפני הפסוק ואמרתי שיש כאלו שמתבלבלים, לא יודעים מילים בעברית, לא מבינים וחושבים שזה בגד, אבל הכוונה ללמטה כמו שאומרים מתחת לכיסא.
רוב הילדים התפדחו להיות אלה שמתבלבלים ולא מכירים מילים בעברית...
כשמישהו צחק, התעלמתי. גם לא התרגשתי מזה. (אגב, ילדים קולטים מסרים בלתי מילוליים והם רואים לחץ של מבוגר).
בפעם השניה והשלישית עוד הזכרתי את זה בחצי משפט.
אח"כ הפסקתי.
אח"כ גם לא היה שווה כבר לצחוק כי זה לא עניין אף אחד.
ומי שפה ושם חייך, אז שימחנו יהודי... ![]()
אל תקחי קשה בכל מקרה. במקסימום, הם יזכרו את הפסוק הזה טוב טוב בעל פה...![]()
קראתי. נהינתי. אשתדל לישם בעזרת ה'.
הרב מייזליש...
אוף.
פנסאיב"ה
מי שמאמין על כל סיפורי הבעש"ט הוא פתי ומי שאינו מאמין שיכלו להיות הוא אפיקורוס.
קח לדעתי צריך להתייחס לכל הסיפורים שלא נאמרו ע"י הרבי או ממקור מוסמך.
בשנת נ"ד סיפרו בשם כלתו של האדמו"ר מצאנז זצ"ל שעלה למרומים בי' תמוז, שהשווער הופיע לה בחלום ואמר שהרבי עומד בפתח ומסרב להכנס לגו עדן ועומד בתוקף שהמשיח יתגלה.
בעלה האדמו"ר הנוכחי אמר שהוא בעצמו תרם שמעה מאישתו את הסיפור ואת החלום !!!!
לעומת זאת אין בכך שום בעיה לקיים מה שנאמר בסיפור ולרצות להשתפר מיום ליום.
וכפי שהרבי מקבל את כולם בסבר פנים יפות בוודאי שיקבל גם מי שהגיע לדרגה זו לרצות להשתפר מידי יום.
מעניין מי הכותב