פורום חסידות חב"ד (עמוד 63)

משיח עכשיו!

שתתקים בירושלים הבנויה
ובקטן נכתב שאם חלילה לא ניגאל אז החתונה תערך במקום פלוני

וזה מה שכתוב בתנאים עד היום..

ב"ה

לפי התצלומים שמופיעים בספר "נישואי הנשיאים", את שום אזכור מכל מה שדובר כאן, החתונה תתקיים בישיבת תו"ת, הנמצאת כעט בווארשא.

מה שכן בתנאים של החתונה הגדולה בין האדמו"ר הזקן ור' לוי"ק מברדיטשוב כתוב שהחתונה תהיה בי-ם וכו'.

לעצם העינין אינני רואה שום פסול או הלצה בנוסח החוזה, המשכיר רוצה לקבל את דירתו כשיבנה בית המקדש, וזה לגיטימי ביותר וגם המשכיר הסכים לתנאי זה, אז מה הבעיה (אולי באמונה של השואל? וחבל!)

פעם לאחר שהרבי אמר בשיחה להפוך את כל בית יהודי לבית חב"ד, ניגש חסיד גור לחסיד חב"ד ואמר לו: "הרבי שלכם חכם מאוד, כשיבואו המשיח, יצטרכו הגרים בחו"ל לוותר על דירותיהם הפאר ולעלות לארץ בהשאירם את בתיהם מאחורה, לא בטוח שכולם יסכימו בקלות, אבל כשהופכים את הבתים לבתי חב"ד (מקדש מעט), אז מובטח שהבתי כנסיות יעלו לירושלים ויוצמדו לבית המקדש, כך שאין בעיה כעת לתושבי חו"ל לאחר ה"פטנט" שנתן הרבי !"

לא עדיף כבר לטוס לתשרי?

חוצמזה שעם קצת מאמץ תמצא בתים שלמים ריקים, לא רק ביסמנטים

אולי יש מישהו שנמצא שם שמכיר?
אקיצער... אין מכם תועלת

כל מילה!

לא עם תפילה מיוחדת שחוברה לזמן זה

המטרה של משפיעה זה קשר ישיר והשפעה בכל תחומי החיים. 

לכן אין טעם שתקחי משהי הכי חסידית בעולם, ובסופו של דבר תתפדחי ממנה ולא תספרי לה כלום. (או שתספרי לה רק דברים טובים..) והדבר היחיד שתעשו זה לימוד שיחות של הרבי וטלפון מאולץ "כי צריך להיות בקשר עם משפיעה".

מכזה קשר לא יוצא כלום בפועל. אין התקדמות. זה חיצוני.

 

לוקחים משפיעה בשביל לעבוד. על הפנימיות ש-ל-ך. לא לפי מה שמקובל בחברה (לכל החברות יש משפיעות והן לומדות איתן שיחות של הרבי, זה לא עוזר לכלום- כי עבודה בתחלס- אין.)

משפיעה- זה לכל תחומי החיים. התמודדויות של היומיום, בקטע רוחני, נפשי ורגשי. 

לכן- אני מציעה לך לקחת משהי סבבה כזאת שאת מרגישה איתה בנוח, שמתי שבא לך תרימי אליה טלפון והיא אליך. מתי שתרצי תדברי איתה על כל מה שמעיק עליך. שכשיהיה לך משעמם תלכי לבקר אותה, תלכי לטייל איתה. כן כן. משפיעה זה בן אדם. זה קשר טבעי ואנושי ביותר. זה כמו חברה טובה מאוד מאוד עם פלוס של צינור והשפעת שפע.

קחי משהי שתבין את הראש שלך ולא תהיה מרובעת ממך. זה ממש חשוב.

משהי שאת לא מתפדחת ממנה, שתהיי טבעית לידה. שתהיי את. משהי שממש תזרום איתך.

 

ועוד משהו- עדיף אישה נשואה. יש לאמא שלך איזה חברה שאת אוהבת? שאתן בקשר טוב? או משהי מהקהילה שנחמד לך איתה? קחי אותה.

 

אני אישית מעולם לא למדתי עם המשפיעה שלי שיחות של הרבי. רק פעם אחת היא הקריאה לי סיפור חסידי

 

ומלא מלא תפילות. תתפללי לה' שתהיה לך משפיעה.

ר' מנדל פוטרפס, חסיד חב"ד, נאסר על הפצת יהדות וריצה את עונשו בכלא הסובייטי. הוא ישב בתא אחד עם גנבים מדופלמים. באותם זמנים, אחד מחוקי היסוד באות בית כלא היה, שאין לשחק בשום אופן במשחקי קלפים. תא שבו נתפסו חבריו משחקים, צפוי היה לעונש כבד.

באחד הימים ישבו האסירים בחדר של ר' מנדל ופתחו במשחק קלפים סוער. העובדה כי הדבר אינו חוקי לא הפריעה להם במיוחד, הרי הם הגיעו לכאן בשל סיבות דומות...

כאשר שמע הסוהר שעבר בסמוך את צהלותיהם של האסירים, שהעידו על היותם שקועים במשחק האסור, פתח את התא במפתחו, נכנס מלא חימה לחדר ותבע לקבל לידיו את הקלפים.

תוך חלקיק שנייה נעלמו הקלפים כלא היו.

"על אילו קלפים אתה מדבר?!" היתממו האסירים, "אתה חושד בנו שאנחנו משחקים?! הרי אסור כאן לשחק בקלפים..."
הסוהר חשב שכפי הנראה עייפותו הרבה גרמה לו לחשוד בהם, ונעלם כלעומת שבא. לנגד עיניו הנדהמות של ר' מנדל, כמה דקות לאחר צאתו המשיכו האסירים במשחק. כל אסיר קיבל שוב את קלפיו, והמשחק נמשך כאילו לא אירע דבר.

הסוהר שהמשיך להסתובב במסדרון שמע לאחר זמן מה קולות ערניים, פתח את התא והתפרץ שוב בכעס רב, והפעם ציווה על כל האסירים לעמוד בצמוד לכותל התא. הוא החל למשש בבגדי כל האסירים בניסיון נואש למצוא את הקלפים, אולם העלה חרס בידו, למרות שריהוט התא כלל רק כלי לעשיית צרכים שעמד בפינה. מקום אחר להחביא בו את הקלפים לא היה.

בזעם רב טרק הסוהר את דלת הברזל בצאתו, אולם גם הפעם חזרו הקלפים זמן קצר לאחר צאתו לזירת המשחקים, והמשחק נמשך כרגיל.

כעבור שעה קלה אותו סוהר הרגיש שוב כי בתא עדיין נערך משחק קלפים ערני. הוא פתח את התא במפתחו ונכנס בסערה בפעם השלישית, וגם בפעם הזאת לא ראה שום עדות למשחק. הוא ציווה על כולם להתפשט מבגדיהם, ולהעבירם אליו לחיפוש מדוקדק. הבגדים נערמו והוא ניער את כולם כאחוז טירוף, פשפש בכל כיסיהם וקפליהם, אולם אפילו קלף אחד לא נמצא, והדבר הפליא אותו מאוד.

לאחר שיצא הסוהר מהתא אבל וחפוי ראש, ניגש ר' מנדל אל מנהיג האסירים, וביקש ממנו שיסביר לו מה התרחש כאן לנגד עיניו.
"הרי עליי לא תוכלו לשקר. במו עיניי ראיתי שכן שיחקתם בקלפים. מה קרה שלפתע עם כניסתו של הסוהר אין קלפים?! האם אתם קוסמים או מכשפים?! מה הסוד שלכם?"

"מה פתאום שנגלה לך?!" ענה המנהיג בחיוך, "אתה הרי תרוץ לספר לסוהר, ובכך יבוא הקץ על משחקינו!"

ר' מנדל העקשן לא ויתר ושכנע את המנהיג שהוא נמצא איתם באותה סירה, ושאין לו מפני מה לחשוש. אולם הלה לא מיהר לחשוף את קלפיו. ר' מנדל לא הרפה ולחץ עליו כמו שהוא יודע, ולבסוף המנהיג נעתר, לא לפני שהשביע את ר' מנדל שלא יגלה לסוהרים מאומה.

"אנחנו הרי יושבים כאן לא על גניבת לחם מהחנות", פתח ואמר, "ותק של שנים במקצועות הכיוס והגניבה עומד מאחורינו, עד שהגענו לתואר גנבים מדופלמים. ובכן, תשמע מה אנחנו עושים. עם שמיעת קול המפתח בחור הדלת, אוספים אנו במהירות הבזק את כל הקלפים, ובהיכנס הסוהר אנו מכניסים במהירות ובזהירות את כל הקלפים לכיסו של הסוהר... הוא אמנם בודק את כולנו מכף רגל ועד ראש, אבל את הקלפים אינו מוצא, כי הוא לא מעלה על דעתו לבדוק את עצמו!"

ר' מנדל, שהפך ברבות הימים לאחד המשפיעים החשובים של חב"ד, נהג לספר את הסיפור בהתוועדויות חסידיות והוסיף את לקחו: "אנו מיטיבים לבדוק בציציותיו של הזולת, ולהסביר מדוע התנהגותו הנוראה היא שורש כל דבר רע, בדומה לאותו סוהר חלמאי שחיפש את הקלפים בכל מקום, אבל שכח כי כדי למצוא אותם עליו לפשפש קודם כול בכיסיו..."

או שמצטטים את השם של מי שכתב או שרושמים לינק.

העתק הדבק תשמור לווארד !

איזה סבלנות הלוואי עלי לשבת ולכתוב כ"כ מלא ישר כח סיפור מאלף

בקשר לב' אייר, תפארת שבתפארת, נפתח בסיפור אודות הרבי מוהר"ש, שסיפר המשפיע הרה"ח ר' מענדל פוטרפס: אחד מחסידיו של כ"ק אדמו"ר מוהר"ש הי' בעל עסק, עשיר גדול, שהשקיע את כספו בעיקר במסחר עצים. הוא נהג בדרך כלל לקנות מן האצילים בעלי האחוזות את הזכות לכרות את העצים ביערות השייכים להם. לאחר מכן להביא עובדים שיכרתו את העצים וינסרו אותם לקורות. היו קושרים כמה קורות ביחד, ושולחים אותם כרפסודות על גבי הנהר בדרך לעיר הגדולה, שם היו מוכרים את העצים לסוחרים המקומיים, שהשתמשו בהם לבניין וכדומה. בהיותו חסיד, כמובן, לא עשה שום צעד רציני בחייו מבלי לשאול את פי הרבי. בכל פעם שעמדה על הפרק שאלה האם להיכנס למסחר בנושא מסוים ולהשקיע בעסקה כלשהי, הי' נוסע לליובאוויטש, נכנס אל הרבי ושואל את פיו האם לעשות זאת או לא, וכדברי הרבי כך עשה תמיד ללא עוררין. פעם הציעו לו להשקיע בעסק חדש. נכנסה אז לאופנה ברוסי' שתי' של משקה שנקרא בשם "קוואס", ועל פי כל התחזיות הייתה ההשקעה בייצור אותו משקה יחסית לא רבה כל כך, והשוק גדול, קונים רבים מאד, כך שהרווחים הצפויים היו אמורים להיות רבים מאד. כל היועצים שלו וכל החברים והידידים התלהבו מאד מהרעיון, וכבר ראו בדמיונם את הרווחים זורמים, כמעט התחילו כבר לספור את הכסף ולהתחיל לפזר אותו לצדקה ולצורכי צבור. אבל, מבהיר אותו חסיד, הכל טוב ויפה, אבל אינני נכנס לשום עסקה, תהא כדאית ומשתלמת ככל שתהי', מבלי עצת וברכת הרבי.

 

אין בעי', אמרו לו כולם, סע לליובאוויטש. הרבי הרי בוודאי יסכים לעסקה בעלת סיכויים כה טובים, קבל אפוא את ברכת הרבי, ונתחיל בשעה טובה ומוצלחת להזיז את העניינים. רק עשה זאת מהר, כי חבל על כל יום שעובר. קם אותו חסיד ונסע לליובאוויטש. נכנס ליחידות אל הרבי מוהר"ש, שטח לפניו את פרטי ההצעה, כשהוא  מציין שלדעת המומחים הדבר כדאי ויניב בע"ה רווחים רבים, וביקש הסכמה וברכה. הרבי הקשיב בתשומת לב, שמע את כל הפרטים, ולבסוף פסק ואמר: לא. לדעתי לא כדאי לך להיכנס לעסקה זו. החסיד הי' די מאוכזב. הוא הי' בטוח שאין כאן הרבה מה לשאול ורק לקבל את ברכת הרבי, וכלל לא ציפה ללאו מוחלט. אבל כשהרבי אמר לו לאו כה ברור, בוודאי לא ימרה את פי הרבי.

 

ללא מצב רוח חזר לביתו, כשהוא כמעט מתאבל על הכסף הרב שכמעט הי' בידו והלך לטמיון. לסוחרים שבאו לסכם עמו את הפרטים האחרונים של העסקה, ענה ברוח נכאה שהוא מנוע מלהיכנס לעניין זה בגלל הוראת הרבי.

 

לא ייתכן – הגיבו הידידים – שהרבי יתערב ויפריע לך להרוויח כה טוב בהשקעה מועטת יחסית. לבטח לא הסברת מספיק טוב את העניין לרבי, לא הבהרת לו עד כמה הדבר כמעט וודאי שעסק זה יניב רווחים רבים, וכפתגם הידוע שכפי ששואלים כך מקבלים תשובה. אבל עסק זה כה חבל להפסידו ש"שווה" בשבילו לעשות נסיעה מיוחדת נוספת לליובאוויטש. סע אפוא פעם נוספת אל הרבי, הסבר היטב לרבי את כל הצדדים החיוביים, ולבטח תקבל את הסכמת וברכת הרבי להצלחה.

 

החסיד לא הי' שלם עם הנסיעה אחרי שכבר קיבל את הלאו, אבל בכל זאת החליט לעשות כפי שאמרו לו. הוא קם ונסע שוב לליובאוויטש. בתור גביר, הצליח להיכנס שוב ליחידות אל הרבי מוהר"ש, ושוב שטח לפני הרבי את פרטי ההצעה, כשהוא מוסיף פרטים שלא היו קודם ואינו שוכח לציין שלדעת כל המומחים הדבר כדאי מאד ויניב בע"ה רווחים רבים, ולבסוף ביקש הסכמה וברכה. הרבי הקשיב שוב בתשומת לב, שמע את כל הפרטים, ולבסוף פסק ואמר שוב: לא. כבר אמרתי לך שלדעתי לא כדאי לך להיכנס לעסקה זו.

 

החסיד התאכזב בשנית. נכון שגם בתחילה הרבי אמר לו כך, אבל הוא הי' בטוח שאחרי שנסע במיוחד והוסיף את כל הפרטים וההסברים, הרבי בוודאי יקבל את הדברים ויסכים, ולא ציפה לשלילה מוחלטת בשנית. הוא שאל את עצמו שוב ושוב במה חטאתי ולמה לא זכיתי והרבי מונע ממני להרוויח ולעשות חיל בעזרת ה'. אבל תשובת הרבי הייתה ברורה ומוחלטת והחסיד חזר שוב לביתו ברוח נכאה.

הידידים והחברים, וגם בני המשפחה, לא קיבלו את הדברים. הם לא פסקו לתאר בפניו את העושר הרב שיזכה בו, ושזוהי הזדמנות פז, הזדמנות חייו שלא תחזור עוד אם לא יעשה זאת עתה, ומישהו אחר יגרוף את כל הרווחים.

 

לבסוף נכנע החסיד, קם ונסע לליובאוויטש בפעם השלישית, נכנס ליחידות אל הרבי, וכמעט בכה והתחנן: רבי, כולם אומרים לי שזו הזדמנות חיי שלא תחזור, רבי, מדוע חטאתי ואינני יכול לעשות דבר כה כדאי, הרי כשבעזרת ה' ארוויח, אתן גם הרבה יותר לצדקה. הרבי הקשיב שוב בתשומת לב לכל דבריו, שמע את כל הפרטים, ולבסוף נענה ואמר: כבר אמרתי לך פעמיים את דעתי, שלא כדאי לך להיכנס לעסקה זו, ולא נותר לי אלא לחזור על כך פעם נוספת.

 

בלב שבור חזר החסיד לביתו. הוא הבין שדעתו של הרבי נחרצת, אבל דברי ידידיו ובני משפחתו חזקו עליו, ולא הי' יכול לעמוד בניסיון. בפעם הראשונה בחייו עשה את העסקה מבלי לקבל את הסכמת וברכת הרבי, ואפילו בניגוד לדברי הרבי. הוא ניחם את עצמו שזו אמנם הפעם הראשונה, אבל גם הפעם האחרונה שהוא נוהג כך, פשוט אין הוא יכול לוותר על ריווח כה רב. אך כאשר בעזרת ה' ירוויח כראוי, ייתן לצדקה הרבה יותר ממה שהי' רגיל לתת, וכך יכפר על הנהגתו זו.

 

מה שקרה בפועל הי' די צפוי, למי שיודע שצריך לציית לדברי הרבי לא רק משום שזהו רצון ה' וכך נכון וישר לעשות, אלא מפני שזו אכן הטובה האמיתית גם בגשמיות כפשוטו.

 

הסוחר השקיע כמעט את כל רכושו בייצור המשקה, תוך ציפי' לרווחים גדולים, אבל הללו בוששו לבוא. הדברים לא הלכו לפי התחזיות, חלק מהסחורה הלך לטמיון, חלק אחר נשאר תקוע במחסנים, והוא כמעט ויצא נקי מכל נכסיו.

 

כאשר ראה כיצד דברי הרבי התממשו כל כך בדיוק, קם החסיד ונסע שוב לליובאוויטש, הפעם לא בגאון כגביר גדול וסוחר מצליח, אלא בשפלות רוח, כמי שסרח וקיבל את עונשו.

 

החסיד נכנס אל הרבי מוהר"ש ושהה זמן רב ביחידות. בצאתו עטו עליו החסידים וניסו לדלות ממנו מה אמר לו הרבי.

 

את רוב הדברים שאמר לו הרבי לא הסכים החסיד לספר, ורק אימרה אחת הי' מוכן לחזור מן הדברים ששמע: אנשים באים ושואלים אותי, אמר הרבי מוהר"ש, שאלות שונות בענייני מסחר ופרקמטיא ובנושאים שונים מענייני העולם, שלכאורה אין לי שום ידע ומומחיות בהם, ואיך יכול אני לתת עצות בנושאים אלו.

 

אלא, אמר הרבי מוהר"ש, שלושה סוגי חסידים ישנם, עם שלושה סוגי תירוצים לשאלה זו: ישנם ה"טיפשים" שאומרים כי רבי יש לו רוח הקודש, כל מילה שהוא אומר זהו דבר ה', שכינה מדברת מתוך גרונו, ומזה באות התשובות שהוא עונה. ולכן ציות לדבריו הוא ציות לדבר ה' אשר בפיו.

 

ישנו סוג נוסף של אנשים קצת יותר שפויים, שאינם מגזימים עד כדי כך. אלא, אומרים הם, הרבי לומד הרבה תורה ועוסק כל כולו בעבודת ה', כך שכל חייו הם חיים של תורה ועבודת ה'. כל ההסתכלות שלו בכל נושא נובעת מהסתכלות התורה על הדבר, ומכאן נובעות ידיעותיו ועצותיו.

 

וישנם השפויים לגמרי ("די גאר אויפגעקלערטע") שמסבירים את העניין הרבה יותר פשוט: הרבי נפגש עם המון אנשים, מסוגים שונים ומאופקים שונים וכל אחד מגולל בפניו את כל פרטי ענייניו, כך שבמשך הזמן צבר ידע רב בכל התחומים, ומכאן תשובותיו ועצותיו בכל התחומים.

 

מאיזו קבוצה של חסידים שלא תהי', אמר הרבי מוהר"ש לאותו חסיד, הרי אחרי ששלוש פעמים אמרו לך שלא כדאי לעשות עסקה זו, הי' עליך להבין שזה אכן לא כדאי, ולא לנסות להתחכם, לבכות ו"לבטל את רוע הגזירה", ולבסוף לעשות את העסקה – ולהפסיד בה. עד כאן אותו קטע מדברי הרבי מוהר"ש שהסכים החסיד לספר לחסידים שסובבו אותו.

 

לאחר מכן, מוסיף ומספר המשפיע ר' מענדל, ישבו החסידים והתוועדו סביב אימרה זו של הרבי מוהר"ש, וכה אמרו:

הרבי הוא טוב, אך ורק טוב. הוא דואג אך ורק לטובתו של כל אחד ואחד גם בגשמיות כפשוטו, בטוב הנראה והנגלה בפשטות. "הנשיא הוא הכל" ויש בו הכל, ישנם בו כל הבחינות, אלא שהדבר תלוי בך איך יהי' היחס אליך ומה אתה תקבל. הרבי לא לוקח ממך את הבחירה החופשית. כפי שאתה תסתכל על הרבי, כך, באותו אופן ובאותה מידה, הרבי נראה אליך ומשפיע אליך.

 

הדרגא הגבוהה ביותר, אמרו החסידים, הם ה"טיפשים", מי שמסתכל על הרבי כמו טיפש, מי שיודע ש"ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך" – "כלומר, שבזה שאני בער ובהמות אני תמיד עמך". יודע הוא כי רבי הוא אלקות, שכינה מדברת מתוך גרונו ודבריו הם דבר ה' ממש, כך שכל ניסיון להתחכם עם הדברים ולערב בזה את מה שאני מבין והיועצים שלי והידידים שלי אמרו וכדומה הוא נואל ואווילי, שהרי לגבי הרבי כולנו אין ואפס לגמרי  - אחד כזה זוכה שגם הרבי מתייחס אליו כך, וממילא "ואני תמיד עמך".

 

מי ש"נעבעך" הוא יותר "פיקח" ("אן אויפגעקלערטער") ואינו יכול להסתכל על הרבי בביטול כה מוחלט, בבחינת "בהמות הייתי עמך", אלא הוא מסביר ששכלו של הרבי הוא שכל התורה וההסתכלות שלו היא ההסתכלות של התורה, כך שהוא קולע אל דעת התורה בתשובותיו – גם הרבי מתגלה אליו כך, וכך הוא היחס מן הרבי אליו, כמו מי שאמנם הוא גבוה ונעלה, אבל בכל זאת גם אני קצת תופס מקום ולא אין ואפס ממש. וכאן כבר קשה יותר לעמוד בניסיון כשדברי הרבי אינם תואמים את מה שאני מבין וכל היועצים והמומחים שלי אמרו.

 

אבל כשמסתכלים על הרבי רק בתור אדם חכם ורחב אופקים, שצבר ידיעות רבות בכל התחומים והצליב אותם אצלו – אז קשה מאד לעמוד בניסיון כזה. כי למרות שאתה מבין שהרבי יודע ומבין יותר ממך, אבל מכיוון שנדמה לך שאתה והרבי נמצאים בכללות באותה מדרגה, "כותל אחד לשניהם", הרי גם אתה מבין משהו, והרי כ-ו-ל-ם אומרים אחרת, אז אולי בכל זאת יש כאן איזושהי טעות (רחמנא ליצלן).

 

הקב"ה הוא טוב והרבי הוא טוב, אומר הרבי שליט"א מלך המשיח (בשיחת ש"פ עקב תשי"ג). מי שמסתכל על הרבי כמי שנמצא מעל הרקיע השביעי, שגם הרקיע השביעי הוא נמוך מדי בשבילו והרבי נמצא הרבה מעליו, אזי גם הרבי יתראה אליו כמי שנמצא למעלה מן הרקיע השביעי – גבוה, נעלה ונשגב עד מאד, אבל – רחוק. ואילו מי שרוצה להיות עם הרבי כאן למטה בעולם הזה הגשמי והחומרי, הרבי הוא טוב והוא נמצא אתו עמו בעולם הזה הגשמי והחומרי - קרוב, קרוב מאד, וביחד.

 

 

 

המקור - ספרי הרב חלוי"צ גינזבורג שמביא הרבה מסיפוריו

http://abc770.org/node/968

שהרבי מוגבל רק פה מתחת לרקיע השביעי ולמעלה מהרקיע השביעי נעלה מן הרבי,מצמצם את הרבי למחשבה שלו עצמו,וסוטה מהדרך.

או בפורום אתר חבד אינפו או באתר COL ושטורעם

רק שם מקבלים בנות לא חבדניקיות לשליחות

לא כתוב שם שהיא לא חבדניקית..

מחפשות שליחות לשנה הקרובה?
בית חב"ד ונצואלה מחפש מורות לשנת תשע"ד שליחות מעניינת ומאתגרת מר"ה עד פסח לכל הפחות..
לפרטים : {C}orjabad770@gmail.com או טלפון 037220641 לשלוחה 1 או 4לדבר עם תמר..

הבנתי שונצואלה משלמים טוב

לא לכל חור הבנות החבדיות מסכימות לבוא

צריך חבדיניקיות דוברות ספרדית

שבבית חבד בדרמסלה שבהודו מקבלים לא חבדיות.
הם תמיד צריכים...
רק אני לא זוכר מתי העונה שם...
לשליח קוראים דרור שאול

עכשיו הם בהודו אז אם תרצי אתן לך את המספר שלהם.

סתם לידע כללי, זה ג׳ונגל. אין תמיד חשמל ומים. לא למפונקות. 

אחותי היתה שם בשליחות איזה חצי שנה בערך נראלי והעונה זה אחרי החגים נראלי עד פסח משו כזה עכשיו השליחים גרים ברחובות הם שכנים של אחותי אבל אם כ"כ רוצים ללכת לשם שווה לבדוק.

ברשימותיו מתאר הרבי את תפילתו כאשר מצא את עצמו בתא הכלא: "אנא ה', הביטה וראה בעוני עמך! הלוא לא אותי הושיבו במאסר, ולא אותי הם חפצים להעניש, כי אני מה אני, רק מה שהנני, גזע אבות קדושים ואחת האבנים אשר עמודי חצרות ה', חצרות התורה, נשענים עליהן. אנא ה'!".

[הרבי הריי"צ] סיפור מאסרו וגאולתו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש, בימי האימים של השלטון הקומוניסטי, הוא מופת לעוז-רוח וללהט החסידי הבלתי-נכנע. הרבי היה המנהיג היהודי היחיד שהעז להתייצב מול המשטר הקומוניסטי ולנהל מערכת ענפה של חיי יהדות מחתרתיים, מתחת לאפו של השלטון.

מאסרו של הרבי אירע בשנת תרפ"ז, לאחר סדרה של איומים ואזהרות. בלנינגרד היה מוסד של ה'יבסקצייה' [=המחלקה היהודית] ושמו 'שול און בוך'. מטרת המוסד הייתה, להפיץ ספרות קומוניסטית ואת עיתון היבסקצייה, 'אמת', ולהרבות בהטפה ותעמולה אנטי-דתית. בשנת תרפ"ז נוכחה היבסקצייה, לתדהמתה, שמספר החברים במוסד מתמעט, מספר המנויים של העיתון יורד וגם ההכנסה הצטמצמה.

יו"ר ה'יבסקצייה' כינס אספה, לחקור ולגלות את הסיבה לכך. על שאלתו הראשונה ענו כולם פה אחד: "בעירנו מתגורר לאחרונה הרב שניאורסון. בהשפעתו, החלו להיתווסף מתפללים בכל בתי-הכנסת, והוא יסד 'חברות תהילים', שיעורי גמרא ועוד. קשה לנו ללחום נגדו כי כוחו רב". שמע היו"ר את דבריהם, חמתו בערה בו והוא קרא: "חייבים לסלקו מן הדרך!".

שביתת-רעב בכלא

ביום שלישי, י"ד בסיוון תרפ"ז, בחצות הלילה, הגיעו סוכני הג-פ-או אל בית הרבי, חיפשו בו, והרבי נעצר והובל למאסר בבית-הכלא הנודע לשמצה בשם 'שפולרקי'. בראש הפלוגה עמדו שני קומוניסטים יהודים צעירים, נחמנסון ולולב שמם.

בטרם עזב הרבי את ביתו, ביקש למסור, שהחסידים יאמרו תהילים בבתי-הכנסת ולהודיע לכולם, שהמאסר לא יפריע להמשך מלאכת-הקודש. יש להמשיך בעבודה למרות הכול.

את התפילין של הרבי החרימו שלטונות הכלא. הרבי הכריז שהוא שובת רעב עד שיחזירו לו את התפילין. ביום חמישי, בשעה עשר בלילה, נקרא הרבי לחקירתו הראשונה, כשהוא בעיצומה של שביתת-רעב הנמשכת יומיים. ביום שישי אחרי הצהריים קיבל הרבי את התפילין ומיד הניחן.

ברשימותיו מתאר הרבי את תפילתו כאשר מצא את עצמו בתא הכלא: "אנא ה', הביטה וראה בעוני עמך! הלוא לא אותי הושיבו במאסר, ולא אותי הם חפצים להעניש, כי אני מה אני, רק מה שהנני, גזע אבות קדושים ואחת האבנים אשר עמודי חצרות ה', חצרות התורה, נשענים עליהם. אנא ה'!".

שני ימי גאולה

הפעולות וההשתדלויות לשחרור הרבי הוכתרו בהצלחה. התוצאות הראשונות היו, שניתנה פקודה מהשלטון המרכזי במוסקווה לשלטון בלנינגרד להקל את תנאי מאסרו של הרבי. בעקבות זאת החלו להתייחס אליו בדרך פחות נוקשה. בשל הלחץ הגובר לא ביצע הג-פ-או הלנינגרדי את גזר-הדין שגזרו תחילה על הרבי - מוות בירייה. במקום זה הוחלף גזר-הדין לעשר שנות גלות באיי סולובקי.

שוב החלה השתדלות נמרצת, ובעקבותיה הוחלף העונש לשלוש שנות הגליה לקוסטרומה. ביום ראשון, ג' בתמוז, אחרי תשעה-עשר ימי מאסר, עלה הרבי לרכבת שהובילה אותו לקוסטרומה. בתחנת הרכבת התאסף קהל עצום, והרבי קרא לכולם להתחזק ביהדות על-אף הכול.

הפעילות לשחרור הרבי נמשכה. כעבור עשרה ימים, בי"ב בתמוז, הגיע הרבי למשרד הג-פ-או בקוסטרומה להתייצבותו השבועית. הפקיד אמר לו בנימה ידידותית: "אתה פטור מכל התייצבות נוספת. הגיעה פקודה לתת לך שחרור מלא, ואני מאושר להיות הראשון לבשר לך על גאולתך". אולם אותו יום היה יום חג בעיר, ולכן לא ניתנה לרבי תעודת שחרור עד למחרת, יום רביעי י"ג בתמוז. מאז נקבעו ימי י"ב-י"ג בתמוג חג הגאולה בקרב החסידים.

ברשימותיו מתאר הרבי את תפילתו כאשר מצא את עצמו בתא הכלא: "אנא ה', הביטה וראה בעוני עמך! הלוא לא אותי הושיבו במאסר, ולא אותי הם חפצים להעניש, כי אני מה אני, רק מה שהנני, גזע אבות קדושים ואחת האבנים אשר עמודי חצרות ה', חצרות התורה, נשענים עליהן. אנא ה'!".

סיפור מאסרו וגאולתו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש, בימי האימים של השלטון הקומוניסטי, הוא מופת לעוז-רוח וללהט החסידי הבלתי-נכנע. הרבי היה המנהיג היהודי היחיד שהעז להתייצב מול המשטר הקומוניסטי ולנהל מערכת ענפה של חיי יהדות מחתרתיים, מתחת לאפו של השלטון. מאסרו של הרבי אירע בשנת תרפ"ז, לאחר סדרה של איומים ואזהרות. בלנינגרד היה מוסד של ה'יבסקצייה' [=המחלקה היהודית] ושמו 'שול און בוך'. מטרת המוסד הייתה, להפיץ ספרות קומוניסטית ואת עיתון היבסקצייה, 'אמת', ולהרבות בהטפה ותעמולה אנטי-דתית. בשנת תרפ"ז נוכחה היבסקצייה, לתדהמתה, שמספר החברים במוסד מתמעט, מספר המנויים של העיתון יורד וגם ההכנסה הצטמצמה. יו"ר ה'יבסקצייה' כינס אספה, לחקור ולגלות את הסיבה לכך. על שאלתו הראשונה ענו כולם פה אחד: "בעירנו מתגורר לאחרונה הרב שניאורסון. בהשפעתו, החלו להיתווסף מתפללים בכל בתי-הכנסת, והוא יסד 'חברות תהילים', שיעורי גמרא ועוד. קשה לנו ללחום נגדו כי כוחו רב". שמע היו"ר את דבריהם, חמתו בערה בו והוא קרא: "חייבים לסלקו מן הדרך!". שביתת-רעב בכלא ביום שלישי, י"ד בסיוון תרפ"ז, בחצות הלילה, הגיעו סוכני הג-פ-או אל בית הרבי, חיפשו בו, והרבי נעצר והובל למאסר בבית-הכלא הנודע לשמצה בשם 'שפולרקי'. בראש הפלוגה עמדו שני קומוניסטים יהודים צעירים, נחמנסון ולולב שמם. בטרם עזב הרבי את ביתו, ביקש למסור, שהחסידים יאמרו תהילים בבתי-הכנסת ולהודיע לכולם, שהמאסר לא יפריע להמשך מלאכת-הקודש. יש להמשיך בעבודה למרות הכול. את התפילין של הרבי החרימו שלטונות הכלא. הרבי הכריז שהוא שובת רעב עד שיחזירו לו את התפילין. ביום חמישי, בשעה עשר בלילה, נקרא הרבי לחקירתו הראשונה, כשהוא בעיצומה של שביתת-רעב הנמשכת יומיים. ביום שישי אחרי הצהריים קיבל הרבי את התפילין ומיד הניחן. ברשימותיו מתאר הרבי את תפילתו כאשר מצא את עצמו בתא הכלא: "אנא ה', הביטה וראה בעוני עמך! הלוא לא אותי הושיבו במאסר, ולא אותי הם חפצים להעניש, כי אני מה אני, רק מה שהנני, גזע אבות קדושים ואחת האבנים אשר עמודי חצרות ה', חצרות התורה, נשענים עליהם. אנא ה'!". שני ימי גאולה הפעולות וההשתדלויות לשחרור הרבי הוכתרו בהצלחה. התוצאות הראשונות היו, שניתנה פקודה מהשלטון המרכזי במוסקווה לשלטון בלנינגרד להקל את תנאי מאסרו של הרבי. בעקבות זאת החלו להתייחס אליו בדרך פחות נוקשה. בשל הלחץ הגובר לא ביצע הג-פ-או הלנינגרדי את גזר-הדין שגזרו תחילה על הרבי - מוות בירייה. במקום זה הוחלף גזר-הדין לעשר שנות גלות באיי סולובקי. שוב החלה השתדלות נמרצת, ובעקבותיה הוחלף העונש לשלוש שנות הגליה לקוסטרומה. ביום ראשון, ג' בתמוז, אחרי תשעה-עשר ימי מאסר, עלה הרבי לרכבת שהובילה אותו לקוסטרומה. בתחנת הרכבת התאסף קהל עצום, והרבי קרא לכולם להתחזק ביהדות על-אף הכול.

ברשימותיו מתאר הרבי את תפילתו כאשר מצא את עצמו בתא הכלא: "אנא ה', הביטה וראה בעוני עמך! הלוא לא אותי הושיבו במאסר, ולא אותי הם חפצים להעניש, כי אני מה אני, רק מה שהנני, גזע אבות קדושים ואחת האבנים אשר עמודי חצרות ה', חצרות התורה, נשענים עליהן. אנא ה'!".

סיפור מאסרו וגאולתו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש, בימי האימים של השלטון הקומוניסטי, הוא מופת לעוז-רוח וללהט החסידי הבלתי-נכנע. הרבי היה המנהיג היהודי היחיד שהעז להתייצב מול המשטר הקומוניסטי ולנהל מערכת ענפה של חיי יהדות מחתרתיים, מתחת לאפו של השלטון. מאסרו של הרבי אירע בשנת תרפ"ז, לאחר סדרה של איומים ואזהרות. בלנינגרד היה מוסד של ה'יבסקצייה' [=המחלקה היהודית] ושמו 'שול און בוך'. מטרת המוסד הייתה, להפיץ ספרות קומוניסטית ואת עיתון היבסקצייה, 'אמת', ולהרבות בהטפה ותעמולה אנטי-דתית. בשנת תרפ"ז נוכחה היבסקצייה, לתדהמתה, שמספר החברים במוסד מתמעט, מספר המנויים של העיתון יורד וגם ההכנסה הצטמצמה. יו"ר ה'יבסקצייה' כינס אספה, לחקור ולגלות את הסיבה לכך. על שאלתו הראשונה ענו כולם פה אחד: "בעירנו מתגורר לאחרונה הרב שניאורסון. בהשפעתו, החלו להיתווסף מתפללים בכל בתי-הכנסת, והוא יסד 'חברות תהילים', שיעורי גמרא ועוד. קשה לנו ללחום נגדו כי כוחו רב". שמע היו"ר את דבריהם, חמתו בערה בו והוא קרא: "חייבים לסלקו מן הדרך!". שביתת-רעב בכלא ביום שלישי, י"ד בסיוון תרפ"ז, בחצות הלילה, הגיעו סוכני הג-פ-או אל בית הרבי, חיפשו בו, והרבי נעצר והובל למאסר בבית-הכלא הנודע לשמצה בשם 'שפולרקי'. בראש הפלוגה עמדו שני קומוניסטים יהודים צעירים, נחמנסון ולולב שמם. בטרם עזב הרבי את ביתו, ביקש למסור, שהחסידים יאמרו תהילים בבתי-הכנסת ולהודיע לכולם, שהמאסר לא יפריע להמשך מלאכת-הקודש. יש להמשיך בעבודה למרות הכול. את התפילין של הרבי החרימו שלטונות הכלא. הרבי הכריז שהוא שובת רעב עד שיחזירו לו את התפילין. ביום חמישי, בשעה עשר בלילה, נקרא הרבי לחקירתו הראשונה, כשהוא בעיצומה של שביתת-רעב הנמשכת יומיים. ביום שישי אחרי הצהריים קיבל הרבי את התפילין ומיד הניחן. ברשימותיו מתאר הרבי את תפילתו כאשר מצא את עצמו בתא הכלא: "אנא ה', הביטה וראה בעוני עמך! הלוא לא אותי הושיבו במאסר, ולא אותי הם חפצים להעניש, כי אני מה אני, רק מה שהנני, גזע אבות קדושים ואחת האבנים אשר עמודי חצרות ה', חצרות התורה, נשענים עליהם. אנא ה'!". שני ימי גאולה הפעולות וההשתדלויות לשחרור הרבי הוכתרו בהצלחה. התוצאות הראשונות היו, שניתנה פקודה מהשלטון המרכזי במוסקווה לשלטון בלנינגרד להקל את תנאי מאסרו של הרבי. בעקבות זאת החלו להתייחס אליו בדרך פחות נוקשה. בשל הלחץ הגובר לא ביצע הג-פ-או הלנינגרדי את גזר-הדין שגזרו תחילה על הרבי - מוות בירייה. במקום זה הוחלף גזר-הדין לעשר שנות גלות באיי סולובקי. שוב החלה השתדלות נמרצת, ובעקבותיה הוחלף העונש לשלוש שנות הגליה לקוסטרומה. ביום ראשון, ג' בתמוז, אחרי תשעה-עשר ימי מאסר, עלה הרבי לרכבת שהובילה אותו לקוסטרומה. בתחנת הרכבת התאסף קהל עצום, והרבי קרא לכולם להתחזק ביהדות על-אף הכול.

ברשימותיו מתאר הרבי את תפילתו כאשר מצא את עצמו בתא הכלא: "אנא ה', הביטה וראה בעוני עמך! הלוא לא אותי הושיבו במאסר, ולא אותי הם חפצים להעניש, כי אני מה אני, רק מה שהנני, גזע אבות קדושים ואחת האבנים אשר עמודי חצרות ה', חצרות התורה, נשענים עליהן. אנא ה'!".

סיפור מאסרו וגאולתו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש, בימי האימים של השלטון הקומוניסטי, הוא מופת לעוז-רוח וללהט החסידי הבלתי-נכנע. הרבי היה המנהיג היהודי היחיד שהעז להתייצב מול המשטר הקומוניסטי ולנהל מערכת ענפה של חיי יהדות מחתרתיים, מתחת לאפו של השלטון. מאסרו של הרבי אירע בשנת תרפ"ז, לאחר סדרה של איומים ואזהרות. בלנינגרד היה מוסד של ה'יבסקצייה' [=המחלקה היהודית] ושמו 'שול און בוך'. מטרת המוסד הייתה, להפיץ ספרות קומוניסטית ואת עיתון היבסקצייה, 'אמת', ולהרבות בהטפה ותעמולה אנטי-דתית. בשנת תרפ"ז נוכחה היבסקצייה, לתדהמתה, שמספר החברים במוסד מתמעט, מספר המנויים של העיתון יורד וגם ההכנסה הצטמצמה. יו"ר ה'יבסקצייה' כינס אספה, לחקור ולגלות את הסיבה לכך. על שאלתו הראשונה ענו כולם פה אחד: "בעירנו מתגורר לאחרונה הרב שניאורסון. בהשפעתו, החלו להיתווסף מתפללים בכל בתי-הכנסת, והוא יסד 'חברות תהילים', שיעורי גמרא ועוד. קשה לנו ללחום נגדו כי כוחו רב". שמע היו"ר את דבריהם, חמתו בערה בו והוא קרא: "חייבים לסלקו מן הדרך!". שביתת-רעב בכלא ביום שלישי, י"ד בסיוון תרפ"ז, בחצות הלילה, הגיעו סוכני הג-פ-או אל בית הרבי, חיפשו בו, והרבי נעצר והובל למאסר בבית-הכלא הנודע לשמצה בשם 'שפולרקי'. בראש הפלוגה עמדו שני קומוניסטים יהודים צעירים, נחמנסון ולולב שמם. בטרם עזב הרבי את ביתו, ביקש למסור, שהחסידים יאמרו תהילים בבתי-הכנסת ולהודיע לכולם, שהמאסר לא יפריע להמשך מלאכת-הקודש. יש להמשיך בעבודה למרות הכול. את התפילין של הרבי החרימו שלטונות הכלא. הרבי הכריז שהוא שובת רעב עד שיחזירו לו את התפילין. ביום חמישי, בשעה עשר בלילה, נקרא הרבי לחקירתו הראשונה, כשהוא בעיצומה של שביתת-רעב הנמשכת יומיים. ביום שישי אחרי הצהריים קיבל הרבי את התפילין ומיד הניחן. ברשימותיו מתאר הרבי את תפילתו כאשר מצא את עצמו בתא הכלא: "אנא ה', הביטה וראה בעוני עמך! הלוא לא אותי הושיבו במאסר, ולא אותי הם חפצים להעניש, כי אני מה אני, רק מה שהנני, גזע אבות קדושים ואחת האבנים אשר עמודי חצרות ה', חצרות התורה, נשענים עליהם. אנא ה'!". שני ימי גאולה הפעולות וההשתדלויות לשחרור הרבי הוכתרו בהצלחה. התוצאות הראשונות היו, שניתנה פקודה מהשלטון המרכזי במוסקווה לשלטון בלנינגרד להקל את תנאי מאסרו של הרבי. בעקבות זאת החלו להתייחס אליו בדרך פחות נוקשה. בשל הלחץ הגובר לא ביצע הג-פ-או הלנינגרדי את גזר-הדין שגזרו תחילה על הרבי - מוות בירייה. במקום זה הוחלף גזר-הדין לעשר שנות גלות באיי סולובקי. שוב החלה השתדלות נמרצת, ובעקבותיה הוחלף העונש לשלוש שנות הגליה לקוסטרומה. ביום ראשון, ג' בתמוז, אחרי תשעה-עשר ימי מאסר, עלה הרבי לרכבת שהובילה אותו לקוסטרומה. בתחנת הרכבת התאסף קהל עצום, והרבי קרא לכולם להתחזק ביהדות על-אף הכול.

ממסמרי המנין המרכזי מתפלל ב2 בצהריים...
אחח... געגועיי...
הכי חרוט בי שבמלוה מלכה הוא והרב קותי ראפ
וחברם הנאמן צ'ארלי דורשים במיקרופון לשלושה אנשים...
געגועים שרייען צו דיר רופן פון אלע עקן פון דוועלט...

הלוואי שניים...שבוע שעבר גרליצקי דיבר לעצמו במיקרופון...זה היה פשוט משעשע לראות שולחנות ערוכים ופשוט אף אחד לא מתיישב...אבל הוא ימשיך לדבר גם עד ביאת משיח...

בטח היה עסוק בלרדוף אחרי אנשים שהבטיחו לתרום ל770,ועדיין לא וכו'....

כמו שקורה בהרבה סידורים היום

 

הרי הוא הכניס שם הלכות, הגדה של פסח,
תפילות הימים הנוראים, ועוד...
מקובל בין החסידים טעמים אחרים בעלי תוכן משמעותי יותר
מחוסר המקום.

ואם יש דברים שלא בפנים הם בכוונה שם

 

אגב יש שם אקדמות למרות שחבד לא אומרים אותם

טוב לדעת שזה הטעם

אבל אני שבעתי פוזה וחיצוניות. לא מרגישה ששם היו הד' אמות. ממש לא. תודה לה' שזה מאחורי.

למדתי שנה אחת אצל חפר והספיק לי... וד״ל...
ב״ה התיכון שלמדתי בו ממש לא כזה.

דווקא כשהולכים מאותן חממות צריך לקחת את הזיכרונות ההם
ולהעמיד על היסודות האלה את העתיד...
לולא ההתרפקות על העבר לא היתה את השאיפה לעתיד.

12 שנה של התקשרות נון סטופ

ואח״כ נזרקים למים העמוקים, לראות איך עושים זאת בפועל בלי הדרכה צמודה

בשנה א׳ היה לי רצון ענק פשוט לחזור לשם להתיישב על הכסא כאחת מן המניין (הייתי רחוקה פיזית אחרת גם הייתי מיישמת!)

בהחלט לולא אותם שנים אז אבדתי בעניי!

(לא במקור, אם זה משנה)

צדיק יסוד עולם הוא המשפיע לכולם
הוא נשיא הדור הממוצע והצינור
משפיע לכל חיות רוחניות וגשמיות..!!!



רעבע איך דיר ליב!!


יישר כח!