פורום חסידות חב"ד (עמוד 62)

לכל מי שמעוניין בסרטים לצפייה עבורו או עבור ילדיו בשעות שנותרו עד לסיום הצום - מומלץ לכולם סרטו המדהים של העתונאי אורי רווח שנקרא 'המלך המשיח'. סרט על הרבי מליובאוויטש שהוקרן לראשונה בליל תשעה באב לפני 9 שנים וזכה לפרסום ותהודה חסרות תקדים. הסרט מובא כאן בשני חלקים. צפייה מהנה לכולם והמשך צום מועיל!
חלק א: http://chabad.co.il/newvideo/video.php?id=1210
חלק ב: http://chabad.co.il/newvideo/video.php?id=1211

http://www.chabad.info/newvideo/video.php?id=3511

העלו את המחיר של ה'משקה'

בתשעה באב רוב דיני האבלות הם עד חצות - הזמן שבפועל התחיל שריפת בית המקדש

 

ולכאורה היה צריך יותר להתאבל בחצי השני של היום

 

הסיבה לכך היא בגלל שעד אז היה חשש שה' יפגע ביהודים - ושנשרף בית המקדש ראו שה' כילה את חמתו על עצים ואבנים.

 

 

ב"ה

1. געגועים לשנות נ-נ"ב, שמדי שבוע בשבוע הרבי העלה את הציפיה לגאולה הקרובה באופן מתמיד.
2. הזמן שעובר מחזק את ההבטחה "קץ שם לחושך" ובמידה מסויימת ולמרות החושך הכפול והמכופל העכשווי, אנו יותר קרובים לגאולה מבשנת נ"ב.
3. מצד שני הזמן שעובר מביא למין תרדמת, שקשה להתעורר ממנה ולחיות כמו שחיינו אז, בציפיה חזקה מאוד. ולפע"ד מי שטוען שיש לו היום בדיוק אותה ציפיה, משקר ראשית כל לעצמו וגם לאחרים.
4. איך מזינים את האמונה? או שזו הייתה אמונה חולפת?

לא וואקלי?

כמה זמן לוקח לכם לומר את ספר התהילים?

 

אצלי- 3 שעות.

האם נכון שהרבי אמר שאסור לגעת בכספים של מפלגת ש"ס? אני חושבת שזה היה ביחס ללהשתמש בכסף של רשת הציבור השסניקית (משהו עם מעיין) להקמת תלמודי תורה חב"דיים?

אני חושבת שזה היה בעקבות ההסכמה של שס לויתור על אדמות א"י...

 

פשוט , התלמוד תורה לידינו הוא של חב"ד, אבל התברר שהם שייכים לרשת הזאת (עם השם של המעיין...). דודה שלי אמרה לי שהרבי אמר שאסור להשתש בכספים הנ"ל, זה נכון? הבן שלי בן שנתיים וחצי, ואם הרבי אכן אסר, אז כנראה שנרשום אותו לעיר אחרת...

 

לפני שנשאל את הרב שלנו, חשבתי לשאול פה..

 

 

בס"ד

 

אני ממש מבקשת, המצב של דוד שלי ממש לא טוב, כל מי שיכול עכשיו ברגעים אלו ממש לשבת ללמוד מסכת קינים (אם אפשר לצרף מניין שיעשו זאת זוהי ממש המלצת הרב) עם פירוש "קן המפורש" או אפילו בלעדיו, עפ"י המלצה של הרב קנייבסקי, או אפילו לשבת להגיד תהילים או לקבל על עצמכם משהו לרפואת יואל בן אסתר,

תבורכו מפי עליון, בעז"ה בקרוב ממש בשורות טובות.

 

מי שיכול אשמח אם ירשום עצמו כאן, צריך הרבה תפילות ורחמי שמיים.

 

*מנהלים נא לא למחוק, בעז"ה שנזכה לבשר ולהתבשר רק בבשו"ט*

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

 

תודה

בחסידות חב"ד מוחאים כפיים ביד ימין על יד שמאל ובלי להזיז את יד שמאל כלומר רק ביד ימין..

למה?

מישהו קרא את הספר של דוקטור יחיאל הררי: 'סודו של הרבי'?

מתארגנת קבוצה לטיסה לכל תשרי דרך מוסקבה 5 שעות חנייה ב790$ רוצה?! שלח כמה שיותר מהר מייל עם השמות באנגלית תאריכי לידה ו-תאריכים לטיסה הלוך וחזור למייל BOGRAD.ISHAI@GMAIL.COM

הרבנית חנה מ., אחת מהשליחות ביבשת אירופה, פרסמה השבוע סיפור אישי על הרבי מה"מ, שממחיש שוב את היחס האוהב והבלתי-נתפס של נשיא-הדור לכל אחד ואחת באשר הם – למרות העמוס הגדול על כתפיו - כמנהיג הדור היהודי.

זה היה בשנת תשמ"ג, זמן קצר קודם בת-המצווה שלה. היא כתבה מכתב לרבי והחליטה לא רק להתברך – אלא גם לברך.

היא הוסיפה בשולי המכתב איחול מרגש לזרעא חייא וקיימא. כיוון שהבינה שהמזכירים לא יעבירו לרבי נוסח של מכתב כזה, רשמה זאת בכתב סתרים, הידוע בכינויו "כתב מזוזה" שבו כותבים את שמות הקודש בגב קלף המזוזה – וגם בכינויו ''א"ב-ג"ד''.

זמן קצר לאחר-מכן הגיעה תשובת הרבי. בני משפחתה של חנה, והיא בתוכם, התכנסו מרוגשים כדי לראות את מכתבו של הרבי, אך מלבד הברכה השגרתית היו בסופו שלוש מילים בלתי ברורות: "שהגד סכ דאקיד".

רק חנה הבינה במה מדובר: הרבי החזיר לה תשובה על האיחול, בשפה שבה כתבה אותה. "שהגד סכ דאקיד" – תודה על הברכה.

מאז חלפו השנים והיא, יחד עם בעלה, פועלים במסירות רבה באחת ממדינות ברית-המועצות לשעבר. המכתב הזה נותן לה את הכוח להמשיך בעבודת השליחות עד להתגלותו של הרבי מה"מ.

של היום זה כזה גערליצקי מתנגן במח...

הייתי חייבת...

והעיקר שנזכה להתגלות!

החסידים התכנסו סביב שולחנו של המגיד ממזעריטש, רבי דובער, והוא סיפר סיפור על הרבי שלו, הבעש"ט הקדוש.

"הייתה זו שבת רגילה אצל הבעש"ט", פתח המגיד וסיפר, "עד לסיומה".

ואז המשיך לספר: מיד לאחר סיום תפילת ערבית – עוד לפני ההבדלה – נכנסה אישה אחת לחדר שבו התפללו הבעש"ט וחסידיו.

"רבי, אתה מוכרח לעזור לי!" היא קראה. "אני צריכה בדחיפות כסף כדי להשיא את בתי ואין בכיסי אף פרוטה!"

הבעש"ט האזין לדבריה ולאחר מכן הורה לחסידיו להכניס ידיהם לכיסם ולתת כל כסף שימצאו שם למען המטרה החשובה. למרבה הפלא, הכסף שמצאו בכיסיהם הגיע בדיוק לסכום שהאישה אמרה שהיא זקוקה לו.

"אמרו לי", חתם המגיד את סיפורו, "מהו הלקח שיש ללמוד מסיפורו זה של הבעש"ט?"

חסיד אחד הביע את דעתו: "הסיפור מראה את כוחותיו הפלאיים של הבעש"ט. למרות שהאירוע התרחש כמה דקות לאחר יציאת השבת – ולאף תלמיד לא היה כסף בכיסו, כמובן – חולל הבעש"ט נס כדי לעזור לאישה המסכנה".

"יש לנו סיפורים רבים שמראים את יכולתו של הבעש"ט לחולל ניסים", אמר המגיד. "לשם כך אין לנו צורך דווקא בסיפור הזה".

"אבל כאן היה זה נס כפול – לא זו בלבד שהבעש"ט גרם לכסף להופיע באורח פלא, אלא היה זה הסכום המדויק – עד לקופיקה האחרונה" התערב חסיד אחר.

שוב אמר המגיד שלא חסרים סיפורים הממחישים ניסים מדהימים, גם כפולים ומכופלים, שחולל הבעש"ט.

חסיד שלישי אמר: "ברור שהבעש"ט מסוגל לחולל ניסים מופלאים. אך הבעש"ט יכול היה לגרום לכל הכסף להופיע בכיסו שלו, וכך לעשות את המצווה הזאת בעצמו. אך בגלל אהבתו הגדולה לזולת, הוא רצה לחלוק מצווה זו עמם וכך גרם לכסף להופיע בכיסיהם של כל הנוכחים. אני חושב שזהו המסר של הסיפור".

"אם יורשה לי לומר", אמר המגיד, "אני סבור שהסיפור הזה אינו עוסק כלל בבעש"ט. אני חושב שסיפור זה הוא באמת אודות גדולתם של תלמידיו. אף שהשבת זה עתה הסתיימה ולאיש מהם לא היה כל כסף, הם הכניסו את ידיהם לכיסם ועשו כהוראת הרבי באמונה שלמה וללא פקפוק..."

 

לקוח מאתר:http://www.he.chabad.org/library/article_cdo/aid/1210039

שבת שלום !

מספר שיצא על הרב דבורץ

 

על קברי אבות: הרבי הריי"צ מתפלל ברוסית
מדוע ביקש הרבי להתפלל על קברי האבות, ובאיזו שפה התפלל הרבי כדי שהמלווים הערבים לא יבינו את תפילתו? ● גילויים חדשים על הביקור ההיסטורי, מתוך זכרונותיו של הרב ישראל זיסל דבורץ, רב ועסקן חרדי, שפעל בחברון בתקופת ביקורו של הרבי הריי"צ ואף זכה להכנס עמו במערת המכפלה ● מיוחד ל"בית משיח" ● לקריאה
יט תמוז התשע"ג (27.06.2013)
בחודש תמוז תרפ״ט, ביקר בארץ ישראל האדמו״ר רבי יוסף יצחק שניאורסון, הרבי מליובביץ׳. בתוכנית מסע ביקורו, ביקש האדמו"ר לבקר את הקהילה החסידית החב״דית בחברון.

חסידות לובביץ׳ בחברון נערכה לקראת בואו. מוכתר הישוב היהודי, הק׳ רבי אליעזר דן סלונים הי״ד – בהיותו מקורב למנהיגי הערבים בחברון, הצליח להשיג רישיון ביקור בעבור הרבי, גם בתוך מערת המכפלה. הרישיון כלל את האדמו״ר ועוד פמליה של שלושה מלווים.

השגת הרישיון הזה, הייתה דבר היוצא מגדר הרגיל! שכן מאז ימות הכיבוש הערבי בארץ ישראל, נאסרה הכניסה לבנין הקבר, גם ליהודים, וגם – להבדיל – לנוצרים. כיון שהערבים ראו בהם ״טמאים״.

שאיפתם של היהודים להתפלל על ציון קברי האבות, הייתה משאת נפשם מזה דורות רבים. ולכן אחר השתדלויות והפצרות מרובות, התירו המוסלמים ליהודים לגשת אל ציוני האבות, רק עד המדרגה השביעית המובילה לבנין הקברים. מדרגות אלה היו בזוית של הבניין.

במשך מאות בשנים, קבלו רק יהודים בודדים היתר מיוחד להתפלל באולמות התפילה שעל ציוני הקברים.

הידידות המיוחדת במינה, ששרתה בין רבי אליעזר דן סלונים, לבין מנהלי ההקדש (הווקף), היא זו שאפשרה לו, להשיג את הרשיונות האמורים (״ידידות״ זאת לא עמדה לו, רק כעבור חודש ימים, להינצל מהטבח שערכו ערביי המקום במאורעות תרפ״ט, הי״ד).

באותה הזדמנות, כאשר יד הוואקף המוסלמי נפתחה לאשר את רישיון הכניסה לרבי ולפמלייתו, החליט גם ר׳ ש. ז. קלונסקי – מבני קהילת חב״ד בחברון ומפקידי בנק חברון – לנסות את מזלו ולבקש רשיונות נוספים.

מאחר והשייך תופיק אל חוסיני, דודו של המופתי ימ׳׳ש, היה ממנויי בנק חברון, לכן פנה אליו ר׳ ש. ז. קלונסקי, והפציר בו לקבל עוד 3 אישורי כניסה למערת המכפלה: בעבורו ובעבור הגרי״ז דבורץ, ואחיו ר׳ יצחק.

ניסיונותיו נשאו פרי, והוא הצליח לקבל את שלושת הרישיונות, שהצטרפו לפמלייתו של הרבי. למשפחת חוסיני ניתן שוחד, סכום כסף גדול, בעבור הרישיונות האלה...

שאיפתו של הרבי הייתה, להשיג מנין יהודים לתפילה אצל קברי האבות, ולכן נעשו כל המאמצים להשגת הרישיונות. אך שאיפה זו לא התגשמה. בשעת הכניסה היו במערה רק שבעה מבקרים יהודים בלבד: הרבי, חתנו, הרב שמריהו גור-אריה, הרב יעקב יוסף סלונים, רבה האשכנזי של חברון, ר׳ אליעזר סלונים הי״ד, ושלושת נציגי הבנק להתפתחות חברון הנ״ל.

דבר הסכמתו של תופיק אל חוסייני, נשמר בסוד מערביי הארץ כדי לא לפגוע במעמדו של המופתי ימ״ש.

כך ר׳ ש. ז. קלונסקי תיאר את הביקור:

״ביום מסע הרבי מירושלים לחברון, נלוו אליו המיועדים להיכנס אל המערה. משהגיעו לחברון, התאכסן הרבי במלון ״אשל אברהם״ אשר מחוץ לעיר. משם פנתה הפמליה לביקור במערת המכפלה, כשהיא מלווה ברוב יהודי חברון, וביניהם גם מתלמידי הישיבה ה״מתנגדים", בני סלבודקה.

בהגיעם לתוך העיר, פנו האדמו״ר ומלוויו ל״בית רומנו״, שהיה רכושם של אדמו״רי חב״ד. משם סובבה הפמליה את ה״קסבה״, ודרך הכביש החיצוני הגיעו לבנין הקבר.

התכנית המקורית הייתה, להיכנס דרך ״שער יעקב״, ולצאת דרך ״שער אברהם״ (שכן ב״שער יעקב״ הכניסה ליהודים הייתה אסורה, וב״שער אברהם״ בלבד, הותרה הכניסה ליהודים, רק עד המדרגה השביעית).

כשהפמליה של האדמו״ר הגיעה ל״שער יעקב״, המתינה להם משלחת כבוד של גדולי הסוחרים הערביים בחברון. משלחת זו באה להביע את הכבוד שהערבים רוכשים לרבי אליעזר דן סלונים הי״ד, ששימש גם כמנהל בנק אנגלו-פלשתינה בחברון (לימים בנק לאומי לישראל).

במעמד זה התעוררה שאלה דתית, מוסלמית: דרכם של המוסלמים היא, לכבד את מסגדיהם בהליכתם יחפים במקומות אלה. כאשר הרבי התבקש לחלוץ את נעליו סירב, וכך נהגו גם מלוויו. רק לאחר משא ומתן נמצאה הפשרה. הפמליה נכנסה למקום, כשרגלי האנשים עטויות בעורות כבשים רכוסים בשרוכים.

לאחר שנכנסו למקום קברי האבות, עברו ליד המצבות הגדולות, שהיו מכוסות בשטיחים יקרים ובפרוכות רקומות בפרחים עטורות בגדילי זהב. המלווים הערבים הסבירו למבקרים, על קברו של מי, עומדת מצבה זו ואחרת.

ליד מצבתם של אברהם ושרה, הראו להם פתח של בור המוביל למערה שמתחתיה, בה הייתה תלויה מנורת שמן דולקת ״כנר תמיד״.

בראש המבקרים צעד הרבי, כשכולו שקוע במחשבות ובהרהורים. דומה היה כל העת שעיניו עצומות. שפתיו נעו כל הזמן. מופלא היה לראותו צועד בראש כולם, כשמלוויו – הן הערבים, והן היהודים – מהלכים בלאט אחריו. והוא עובר ופונה פעם ימינה, ופעם שמאלה, כאילו הוא בקיא בנבכי המערה כבשבילי ביתו.

•

הגאון רבי ישראל זיסל דבורץ שהיה, כאמור, בין המלווים, סיפר, כי בשעת פגישתם עם הרבי, לפני כניסתם למערה, הביע הרבי באזניהם את רצונו להתפלל על קברי אבות, כיון שלדבריו, הגיעה העת שקברים אלה יופקדו בידי בניהם, בני ישראל, ויהיה סוף לשלטון הערבים במקום.

הפמליה חששה מפני המלווים המוסלמים, שהבינו את השפה העברית. היה קיים ספק, שמא גם שפת האידיש מוכרת להם. משום כך הוחלט שהרבי יתפלל את תפילתו ברוסית, והשאר יענו ״אמן״! כך עבר הביקור במערה, ללא דיבור וללא לחש.

לאחר שביקרו במקום וסבבו את קברי האבות, ירדו ב״שער אברהם״. שם המתין להם כל הקהל וליווה אותם לאכסנייתם״.  

מענה הרבי על זכרונותיו של הרב דבורץ מביקור הריי"צ

בחודש אייר תשט"ו כתב הרב דבורץ לרבי מלך המשיח על פגישתו זו עם הרבי הריי"צ, כמו גם על פגישתו – שנים רבות קודם לכן – עם הרבי הרש"ב. הרבי השיב לו על כך (אג"ק חי"א ג'תקיז): 

במענה על מכתבו מכ"א אייר, אשר נעם לי לקרות בו ע"ד פגישתו עם כ"ק מו"ח אדמו"ר בזמן שהותו באה"ק ת"ו, וגם עם אביו כ"ק אדמו"ר – זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, והרי מפורסמת הוראת הבעש"ט אשר כל דבר שאיש הישראלי רואה או שומע יש בזה איזה לימוד בהנוגע לתכלית בריאתו שהיא דבר משנה ואני נבראתי לשמש את קוני, ועל אחת כמה וכמה בהזדמנות פגישה עם נשיאי ישראל מורי דרך לבני דורם ולדורות אחריהם . . בכבוד וברכת החג וכפתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות.

כמה חודשים אחר-כך, התעניין הרב דבורץ אצל הרבי על האפשרות שהרבי עצמו יבוא לביקור בארץ. על כך השיב לו הרבי (אג"ק חי"ב ג'תתלה): 

במענה על מכתבו מערב ראש השנה, שנתקבל – מאיזה סיבה רק עתה, ובטח הגיעו מכתבי בברכת השנה.

במ"ש אודות ביקורי באה"ק ת"ו, הנה מכמה סיבות אין זה עדיין בידי, וכבר נאמר לכל עת, והאלקים עשה את הכל יפה בעתו...

קשריו של הרב דבורץ עם הרבי

הרב ישראל זיסל דבורץ (נודע גם בשם העט: פלטין), נולד בדווינסק שבלטביה לר' בצלאל דבורץ, מחסידי חב"ד קאפוסט בדווינסק. בהיותו בן ארבע עשרה נכנס ללמוד בישיבת סלובודקה, ובתקופת מלחמת העולם הראשונה סייע רבות לקיומה של הישיבה. באותה תקופה ייסד את כתב העת התורני "תבונה", שפעל במשך כחמישים שנה ושימש במה מרכזית לפרסום חידושי תורה של רבנים ותלמידי ישיבות. 

בשנת תרפ"ו (1926) עלה עם משפחתו לארץ ישראל והם התיישבו בירושלים. הרב דבורץ היה יד ימינו של הרב נתן צבי פינקל, הסבא מסלובודקה, וסייע לו רבות בפיתוח ישיבתו בתקופות שונות הן בחו"ל והן בהעברת הישיבה לארץ ישראל לעיר חברון. 

הרב דבורץ ייסד את "הבנק להתפתחות חברון", באמצעותו סייע לישיבה בעיר. בחודש תמוז תרפ"ט כאשר ביקר האדמו"ר הריי"צ, הרב דבורץ ואחיו יצחק נמנו עם פמליית האדמו"ר שהורשתה להיכנס לאתר‏.

הרב דבורץ הקים את חברת "תורה ותבונה" שבמסגרתה הוציא וההדיר כתבי יד של הראשונים, ובהם חידושי הרשב"א, הרמב"ן, רבנו חננאל, המאירי ועוד.

את ספריו היה שולח לספריית הרבי, ובאגרות קודש חלק ט"ו נדפסה אגרת ששיגר לו הרבי בקשר לכך (אגרת ה'תשלו): במענה על מכתבו מח' אלול, בו כותב שבטח נתקבל כבר הרשב"א על ב"ב שהדפיסו וכו'.

והנה לע"ע לא נתקבל וכנראה ממכתב כת"ר יתקבל ימים אלו, ומוסגר בזה המחאה להוצאות המשלוח.

ויהי רצון שיוסיף חילים בעניני תורה והמצוה, ולא רק בתורה אלא גם בלומדי' ואפשר יותר נכון לומר – העיקר בלומדי' וכמרז"ל הידוע שבעה דברים קדמו לעולם התורה וישראל וכו' ומחשבתם של ישראל קדמה לכל דבר, והרי זהו ג"כ מהוראות תורתנו בהנוגע להנהגת איש הישראלי, וידוע הפסק כמה גדולים מעשי חייא אפילו לגבי מעשה רבי חנינא (כתובות קג, ב).

אשר זהו ג"כ הטעם לגילוי רזין דאורייתא פנימיות התורה בשופי ובאופן דהפצה עד שיגיעו גם חוצה וכנודע משל רבנו הזקן בעל התניא והשו"ע מבן המלך והאבן טובה אשר בכתר המלך (נדפס בהתמים חוברת ב' ע' מט).

ולקראת השנה החדשה הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה הנני בזה להביע ברכתי לו ולכל אשר לו, ברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות.

בכבוד ובברכה.

הנפסקה הופעת "התנובה"?

ז"ע נתקבל ס' הרשב"א. ות"ח.

* * *

בשנות היו"דים יזם הרב דבורץ הקמת משק חרדי בנגב. בשנת תשי"ט ביקש לייסד מפלגה בלתי-מפלגתית בארץ הקודש, ובהקשר לכך פנה לרבי וביקש את עזרתו. על כך השיב לו הרבי (אג"ק י"ח, ו'תתקכא):

במענה למכתבו מי"א סיון, שז"ע נתקבל, ותוכנו אודות יסוד מפלגה בלתי מפלגתית באה"ק ת"ו.

וכמדומה כבר כתבתי לו בכגון דא, שהתחלה בזה צריכה להיות דוקא מאלו הנמצאים באה"ק ת"ו, שאז ביד אלו הנמצאים מחוץ לה גם הם לעשות בזה, ומובן שדוקא בחדשים אלו, שלפני בחירות יש חשש להתנגדות מוגברת מכו"כ חוגים, אפילו מאלו שזמן רב לפני בחירות, אולי לא היו מתנגדים בגלוי וק"ל.

ומובן שהנ"ל אמור בהנוגע ליסוד מפלגה, אבל אין פוטר כלל את כאו"א שהיכולת בידו לעשות הכל בענינים על מפלגתים (ולא כביטויו בלתי מפלגתים), כוונתי – עניני הפצת היהדות המסורתית, אשר באה"ק ת"ו כר נרחב לפעולות מסוג זה, ובפרט בתוככי הנוער.

ומובן הפלא התמי' והצער על מיעוט הפעולות בכגון דא וחוששני שלא רק מיעוט אלא מיעוטא דמיעוטא ופחות מזה, וקשה להאריך בדבר המצער ובפרט בריחוק מקום, שהרי הודיעו חז"ל אל תדין את חברך כו'.

ויהי רצון כיון שנמצאים אנו בחדש הגאולה של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע נשיא ישראל, אשר היתה בזה גאולת הרבים בעת ההיא ולשנים ולדורות הבאים לאחרי זה, כמובן מפרשת המאסר והגאולה, יביאו זה בפועל בפעולות באותם השטחים עליהם מסר נפשו הק' הם הפצת היהדות בכלל והפצת המעינות ביחוד שכל השייכים ויודעים עד"ז מחויבים בזה.

וכיון שלהצלחת העבודה צריכים מנוחה שמחה וטוב לבב הנה רועה ישראל השי"ת יאר פניו ויגאל את כאו"א בתכ"י מכל ענינים המבלבלים וימלאו את כל הנ"ל מתוך הרחבה אמיתית הן בגשמיות והן ברוחניות.

בכבוד ובברכה לבשו"ט.

•

נפטר בכ"ט שבט תשכ"ח, והיה מראשוני הנקברים בהר הזיתים לאחר שחרורו.
 

ב"ה

 

 

פרשתנו פותחת "פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן", וחז"ל* מספרים שייחסו אותו שוב (לאחר ייחוסו בסוף פר' בלק) הואיל וביזוהו השבטים ואמרו עליו: "הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לעבודה זרה...".

שואל הרבי:

א. בפשטות, רק שבט שמעון ביזוהו שהרי הרגו את הנשיא שלהם (זמרי). מדוע אומרים שכל השבטים ביזוהו, בעוד שלכאורה הסכימו עם מעשה פנחס [כפי המסופר שכשזמרי הגיע עם המדינית – געו כולם בבכי'. ובמיוחד לאחר שהמגפה נעצרה בזכות מעשה פנחס] ?

ב. אם היו רוצים לבזותו, הי' להם לומר שאבי אימו הי' כומר לע"ז ועבד כל ע"ז שבעולם. מדוע איפוא מודגש בטענת השבטים על כך שפיטם עגלים לע"ז?

ג. מדוע צריך להדגיש אבי אמו בעוד שהיו יכולים לקצר: "זקנו" [והי' ברור שאין הכוונה על אבי אביו, שהרי זהו אהרן] ?

ד. בכלל יש להבין: מה ההשלכה לסבו? אילו סברו שהי' אסור לפנחס להרוג את זמרי [משום שלא ידעו את ההלכה ש"הבועל ארמית קנאין פוגעין בו", או שסברו שאינו "קנאי" אמיתי אלא עושה זאת ממניעים אחרים], היו צריכים לבזותו ע"כ שהוא עצמו רוצח... ולא ע"כ שסבו פיטם עגלים?

 

מבאר הרבי: השבטים רצו בכך להציל את כבודם של משה וכלל ישראל. שהרי זמרי הביא את המדינית "לעיני משה ולעיני כל עדת בנ"י", ואיך יתכן שבעודמשה וכל ישראל חדלו מעשיית דבר, פנחס קם ועשה מעשה, הרי זהו זלזול בכבודם של משה וישראל (ופשוט שהם לא ידעו ש"נתעלמה ממנו הלכה")?! [ובכך סרה שאלה א']

לכן, הם טענו שמעשהו נבע גם** ממניע אחר שהוא "אכזריות", וזה בהסתמכם על כך שהוא נכדו של יתרו שהי' מפטם עגלים ואח"כ הי' שוחט אותם לע"ז, היינו מעשה של אכזריות נוראה (כא' המאכיל מישהו קודם רציחתו)***. ולכן, כנראה הוא ירש תכונה זו מסבו (וזו גם הסיבה שהזכירו את סבו).  [ובכך סרה שאלה ב' וד']

ולכן האריכו ואמרו "אבי אמו": שהרי ידוע ש"איש מזריע תחילה יולדת נקבה", הוי אומר שהבת מקבלת את תכונותיה מאביה (יותר מאשר אימה)****, וא"כ ביתו של יתרו קיבלה ו"ירשה" את תכונותיו הנפשיות מיתרו. ומי שקיבל את תכונותיה של בת יתרו – הי' פנחס (שהרי "אישה מזריעה תחילה יולדת זכר"), יוצא א"כ, שפנחס ירש את תכונת האכזריות מאבי אימו (כלומר: הוא קיבל מאימו, ואימו קיבלה מאביה).  [ובכך סרה שאלה ג']

 

ועל ביזוי השבטים השיב הקב"ה: "פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן". היינו שקנאתו נבעה מהיותו בן אהרן שהוא איש החסד (אוהב שלום ורודף שלום), ובמעשהו זה, "השיב את חמתי ממעל בני ישראל" והשכין שלום בין בנ"י לקב"ה.

 

 

ההוראה: אין לשפוט בן אדם לפי מה שהוא נראה. כמו שכל השבטים טעו בהולכם לפי מה שהי' נראה להם, אך ה' העיד עליו ש:"בקנאו את קנאתי", כך כשרואים יהודי הלומד תורה או עושה מעשה טוב, למרות שיש הוכחות שהוא עושה זאת מצד פניות אישיות, מ"מ אין לבטל זאת, כיוון שאנחנו לא "קוראים" מחשבות ולא יודעים מה מתחולל בליבו פנימה, ורק "ה' יראה ללבב".

ואפי' אם הוא אכן עושה זאת מצד פניות – הרי כבר אמרו חז"ל "לעולם יעסוק אדם בתומ"צ אע"פ שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה [בפרט ע"פ חסידות שה"תוך" של ה"לא לשמה" הוא לשמה, כי הרי כל יהודי רוצה לעשות כל המצוות אלא "יצרו הוא שתקפו" (רמב"ם הל' גירושין פ"ב). א"כ בפנימיות זה לשמה, ומכח הפנימיות מגיע אח"כ שגם בחיצוניות יהי' "לשמה" (וא"כ "מתוך שלא לשמה" היינו מה"תוך" והפנימיות של הלא לשמה – מגיע לשמה)]