^לפני התיקון שלך 

אבל..לגבי השאלה שלך...

כן מגיע לך כל הכבוד שאת שואלת שאלות בשביל לדעת לא להכשל

אז אני מוחא לך על זה כפיים ומצדיע לך

לא צריך לחזור על זה בכל שרשור 

סתם , מה קורה רחפת

סתאם . 

יצאתי עם מסרים חזקים מהצום הזה ..

הבנתי עד כמה אנחנו עמוק בגלות וזה שיש לנו מדינה לא מכפר על זה

זה רק ממתיק את זה

בס"ד

לאשכנזים מותר בשר מחר מחצות. לספרדים מותר בשר רק ממחר בלילה.

פניני הלכה > > זמנים > > י - הלכות תשעה באב > > יט – דין יום עשירי באב

"למנהג ספרדים האיסור נמשך כל היום, ולמנהג אשכנזים עד חצות היום בלבד (שו"ע ורמ"א תקנח, א). "

הם כבר קבעו מי שונא את מי, ולפי זה הם שואלים "בתמימות" 

וגם איפה שכן השמיעו, זה בקטע שכל אחד מתקיף את השני.

זה לא גרם לי לאהוב מישהו

מסופר כל הסיפור של החורבן + גלות ספרד.

הרב אייל ורד ממכון מאיר. הנה-יום עיון ט' באב תש"ע
ואולי עוד כמה. נגיד-למי שבא שיעור חזק לתשעה באב - בית המדרש


וסרטי הגוש
ועמונה.


ומחשבה.
וכתיבה.
 

ונניח בצד את הדיון לגבי המחברים שלו

ותודה שאת קוראת לי טיפש

לא כולם נכנסים ללינקים

ובגלל זה אנחנו סובלים עד היום - כולל עכשיו

ולכן הכל קשה כל כך.

"הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי יְהוָה".

(עמוס ח יא)

הנה... - צעירים מעל עשרים

בכל אופן רציתי להגיד לך ישר כח על המסירות נפש!

ירמיהו פרק לח

א וַיִּשְׁמַע שְׁפַטְיָה בֶן-מַתָּן, וּגְדַלְיָהוּ בֶּן-פַּשְׁחוּר, וְיוּכַל בֶּן-שֶׁלֶמְיָהוּ, וּפַשְׁחוּר בֶּן-מַלְכִּיָּה:  אֶת-הַדְּבָרִים--אֲשֶׁר יִרְמְיָהוּ מְדַבֵּר אֶל-כָּל-הָעָם, לֵאמֹר.  ב כֹּה, אָמַר יְהוָה, הַיֹּשֵׁב בָּעִיר הַזֹּאת, יָמוּת בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדָּבֶר; וְהַיֹּצֵא אֶל-הַכַּשְׂדִּים יחיה (וְחָיָה), וְהָיְתָה-לּוֹ נַפְשׁוֹ לְשָׁלָל וָחָי.  {ס}

ג כֹּה, אָמַר יְהוָה:  הִנָּתֹן תִּנָּתֵן הָעִיר הַזֹּאת, בְּיַד חֵיל מֶלֶךְ-בָּבֶל--וּלְכָדָהּ.  ד וַיֹּאמְרוּ הַשָּׂרִים אֶל-הַמֶּלֶךְ, יוּמַת נָא אֶת-הָאִישׁ הַזֶּה--כִּי-עַל-כֵּן הוּא-מְרַפֵּא אֶת-יְדֵי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר הַזֹּאת וְאֵת יְדֵי כָל-הָעָם, לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה:  כִּי הָאִישׁ הַזֶּה, אֵינֶנּוּ דֹרֵשׁ לְשָׁלוֹם לָעָם הַזֶּה--כִּי אִם-לְרָעָה.  ה וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ, הִנֵּה-הוּא בְּיֶדְכֶם:  כִּי-אֵין הַמֶּלֶךְ, יוּכַל אֶתְכֶם דָּבָר.  ו וַיִּקְחוּ אֶת-יִרְמְיָהוּ, וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ אֶל-הַבּוֹר מַלְכִּיָּהוּ בֶן-הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה, וַיְשַׁלְּחוּ אֶת-יִרְמְיָהוּ, בַּחֲבָלִים; וּבַבּוֹר אֵין-מַיִם כִּי אִם-טִיט, וַיִּטְבַּע יִרְמְיָהוּ בַּטִּיט.  {ס}

ז וַיִּשְׁמַע עֶבֶד-מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי אִישׁ סָרִיס, וְהוּא בְּבֵית הַמֶּלֶךְ, כִּי-נָתְנוּ אֶת-יִרְמְיָהוּ, אֶל-הַבּוֹר; וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב, בְּשַׁעַר בִּנְיָמִן.  ח וַיֵּצֵא עֶבֶד-מֶלֶךְ, מִבֵּית הַמֶּלֶךְ; וַיְדַבֵּר אֶל-הַמֶּלֶךְ, לֵאמֹר.  ט אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, הֵרֵעוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשׂוּ לְיִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא, אֵת אֲשֶׁר-הִשְׁלִיכוּ, אֶל-הַבּוֹר; וַיָּמָת תַּחְתָּיו מִפְּנֵי הָרָעָב, כִּי אֵין הַלֶּחֶם עוֹד בָּעִיר.  י וַיְצַוֶּה הַמֶּלֶךְ, אֵת עֶבֶד-מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי לֵאמֹר:  קַח בְּיָדְךָ מִזֶּה, שְׁלֹשִׁים אֲנָשִׁים, וְהַעֲלִיתָ אֶת-יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא מִן-הַבּוֹר, בְּטֶרֶם יָמוּת.  יא וַיִּקַּח עֶבֶד-מֶלֶךְ אֶת-הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ, וַיָּבֹא בֵית-הַמֶּלֶךְ אֶל-תַּחַת הָאוֹצָר, וַיִּקַּח מִשָּׁם בְּלוֹיֵ הסחבות (סְחָבוֹת), וּבְלוֹיֵ מְלָחִים; וַיְשַׁלְּחֵם אֶל-יִרְמְיָהוּ אֶל-הַבּוֹר, בַּחֲבָלִים.  יב וַיֹּאמֶר עֶבֶד-מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי אֶל-יִרְמְיָהוּ, שִׂים נָא בְּלוֹאֵי הַסְּחָבוֹת וְהַמְּלָחִים תַּחַת אַצִּלוֹת יָדֶיךָ, מִתַּחַת, לַחֲבָלִים; וַיַּעַשׂ יִרְמְיָהוּ, כֵּן.  יג וַיִּמְשְׁכוּ אֶת-יִרְמְיָהוּ בַּחֲבָלִים, וַיַּעֲלוּ אֹתוֹ מִן-הַבּוֹר; וַיֵּשֶׁב יִרְמְיָהוּ, בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה.  {ס}

יד וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ, וַיִּקַּח אֶת-יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֵלָיו, אֶל-מָבוֹא הַשְּׁלִישִׁי, אֲשֶׁר בְּבֵית יְהוָה; וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל-יִרְמְיָהוּ, שֹׁאֵל אֲנִי אֹתְךָ דָּבָר--אַל-תְּכַחֵד מִמֶּנִּי, דָּבָר.  טו וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ, אֶל-צִדְקִיָּהוּ, כִּי אַגִּיד לְךָ, הֲלוֹא הָמֵת תְּמִיתֵנִי; וְכִי, אִיעָצְךָ, לֹא תִשְׁמַע, אֵלָי.  טז וַיִּשָּׁבַע הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ, אֶל-יִרְמְיָהוּ--בַּסֵּתֶר לֵאמֹר:  חַי-יְהוָה את (  ) אֲשֶׁר עָשָׂה-לָנוּ אֶת-הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת, אִם-אֲמִיתֶךָ, וְאִם-אֶתֶּנְךָ בְּיַד הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר מְבַקְשִׁים אֶת-נַפְשֶׁךָ.  {ס}

יז וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֶל-צִדְקִיָּהוּ  {ס}  כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אִם-יָצֹא תֵצֵא אֶל-שָׂרֵי מֶלֶךְ-בָּבֶל וְחָיְתָה נַפְשֶׁךָ, וְהָעִיר הַזֹּאת, לֹא תִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ; וְחָיִתָה, אַתָּה וּבֵיתֶךָ.  יח וְאִם לֹא-תֵצֵא, אֶל-שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל--וְנִתְּנָה הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד הַכַּשְׂדִּים, וּשְׂרָפוּהָ בָּאֵשׁ; וְאַתָּה, לֹא-תִמָּלֵט מִיָּדָם.  {ס}

יט וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ, אֶל-יִרְמְיָהוּ:  אֲנִי דֹאֵג אֶת-הַיְּהוּדִים, אֲשֶׁר נָפְלוּ אֶל-הַכַּשְׂדִּים--פֶּן-יִתְּנוּ אֹתִי בְּיָדָם, וְהִתְעַלְּלוּ-בִי.  כ וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ, לֹא יִתֵּנוּ; שְׁמַע-נָא בְּקוֹל יְהוָה, לַאֲשֶׁר אֲנִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ--וְיִיטַב לְךָ, וּתְחִי נַפְשֶׁךָ.  כא וְאִם-מָאֵן אַתָּה, לָצֵאת--זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר הִרְאַנִי יְהוָה.  כב וְהִנֵּה כָל-הַנָּשִׁים, אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ בְּבֵית מֶלֶךְ-יְהוּדָה, מוּצָאוֹת, אֶל-שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל; וְהֵנָּה אֹמְרֹת, הִסִּיתוּךָ וְיָכְלוּ לְךָ אַנְשֵׁי שְׁלֹמֶךָ, הָטְבְּעוּ בַבֹּץ רַגְלֶךָ, נָסֹגוּ אָחוֹר.  כג וְאֶת-כָּל-נָשֶׁיךָ וְאֶת-בָּנֶיךָ, מוֹצִאִים אֶל-הַכַּשְׂדִּים, וְאַתָּה, לֹא-תִמָּלֵט מִיָּדָם:  כִּי בְיַד מֶלֶךְ-בָּבֶל תִּתָּפֵשׂ, וְאֶת-הָעִיר הַזֹּאת תִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ.  {ס}

כד וַיֹּאמֶר צִדְקִיָּהוּ אֶל-יִרְמְיָהוּ, אִישׁ אַל-יֵדַע בַּדְּבָרִים-הָאֵלֶּה--וְלֹא תָמוּת.  כה וְכִי-יִשְׁמְעוּ הַשָּׂרִים, כִּי-דִבַּרְתִּי אִתָּךְ, וּבָאוּ אֵלֶיךָ וְאָמְרוּ אֵלֶיךָ הַגִּידָה-נָּא לָנוּ מַה-דִּבַּרְתָּ אֶל-הַמֶּלֶךְ אַל-תְּכַחֵד מִמֶּנּוּ, וְלֹא נְמִיתֶךָ; וּמַה-דִּבֶּר אֵלֶיךָ, הַמֶּלֶךְ.  כו וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, מַפִּיל-אֲנִי תְחִנָּתִי לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, לְבִלְתִּי הֲשִׁיבֵנִי בֵּית יְהוֹנָתָן, לָמוּת שָׁם.  {פ}

כז וַיָּבֹאוּ כָל-הַשָּׂרִים אֶל-יִרְמְיָהוּ, וַיִּשְׁאֲלוּ אֹתוֹ, וַיַּגֵּד לָהֶם כְּכָל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר צִוָּה הַמֶּלֶךְ; וַיַּחֲרִשׁוּ מִמֶּנּוּ, כִּי לֹא-נִשְׁמַע הַדָּבָר.  כח וַיֵּשֶׁב יִרְמְיָהוּ בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה, עַד-יוֹם אֲשֶׁר-נִלְכְּדָה יְרוּשָׁלִָם;  {ס}  וְהָיָה, כַּאֲשֶׁר נִלְכְּדָה יְרוּשָׁלִָם.

ירמיהו פרק לט

א בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁעִית לְצִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ-יְהוּדָה בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂרִי, בָּא נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל וְכָל-חֵילוֹ אֶל-יְרוּשָׁלִַם, וַיָּצֻרוּ, עָלֶיהָ.  ב בְּעַשְׁתֵּי-עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְצִדְקִיָּהוּ, בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ, הָבְקְעָה, הָעִיר.  ג וַיָּבֹאוּ, כֹּל שָׂרֵי מֶלֶךְ-בָּבֶל, וַיֵּשְׁבוּ, בְּשַׁעַר הַתָּוֶךְ--נֵרְגַל שַׂרְאֶצֶר סַמְגַּר-נְבוּ שַׂר-סְכִים רַב-סָרִיס, נֵרְגַל שַׂרְאֶצֶר רַב-מָג, וְכָל-שְׁאֵרִית, שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל.  ד וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָם צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ-יְהוּדָה וְכֹל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, וַיִּבְרְחוּ וַיֵּצְאוּ לַיְלָה מִן-הָעִיר דֶּרֶךְ גַּן הַמֶּלֶךְ, בְּשַׁעַר, בֵּין הַחֹמֹתָיִם; וַיֵּצֵא, דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה.  ה וַיִּרְדְּפוּ חֵיל-כַּשְׂדִּים אַחֲרֵיהֶם, וַיַּשִּׂגוּ אֶת-צִדְקִיָּהוּ בְּעַרְבוֹת יְרֵחוֹ, וַיִּקְחוּ אוֹתוֹ וַיַּעֲלֻהוּ אֶל-נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל רִבְלָתָה, בְּאֶרֶץ חֲמָת; וַיְדַבֵּר אִתּוֹ, מִשְׁפָּטִים.  ו וַיִּשְׁחַט מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת-בְּנֵי צִדְקִיָּהוּ, בְּרִבְלָה--לְעֵינָיו; וְאֵת כָּל-חֹרֵי יְהוּדָה, שָׁחַט מֶלֶךְ בָּבֶל.  ז וְאֶת-עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ, עִוֵּר; וַיַּאַסְרֵהוּ, בַּנְחֻשְׁתַּיִם, לָבִיא אֹתוֹ, בָּבֶלָה.  ח וְאֶת-בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֶת-בֵּית הָעָם, שָׂרְפוּ הַכַּשְׂדִּים בָּאֵשׁ; וְאֶת-חֹמוֹת יְרוּשָׁלִַם, נָתָצוּ.  ט וְאֵת יֶתֶר הָעָם הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר, וְאֶת-הַנֹּפְלִים אֲשֶׁר נָפְלוּ עָלָיו, וְאֵת יֶתֶר הָעָם, הַנִּשְׁאָרִים--הֶגְלָה נְבוּזַרְאֲדָן רַב-טַבָּחִים, בָּבֶל.  י וּמִן-הָעָם הַדַּלִּים, אֲשֶׁר אֵין-לָהֶם מְאוּמָה, הִשְׁאִיר נְבוּזַרְאֲדָן רַב-טַבָּחִים, בְּאֶרֶץ יְהוּדָה; וַיִּתֵּן לָהֶם כְּרָמִים וִיגֵבִים, בַּיּוֹם הַהוּא.  יא וַיְצַו נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל, עַל-יִרְמְיָהוּ, בְּיַד נְבוּזַרְאֲדָן רַב-טַבָּחִים, לֵאמֹר.  יב קָחֶנּוּ, וְעֵינֶיךָ שִׂים עָלָיו, וְאַל-תַּעַשׂ לוֹ, מְאוּמָה רָּע:  כִּי, אם (  ) כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אֵלֶיךָ--כֵּן, עֲשֵׂה עִמּוֹ.  יג וַיִּשְׁלַח נְבוּזַרְאֲדָן רַב-טַבָּחִים, וּנְבוּשַׁזְבָּן רַב-סָרִיס, וְנֵרְגַל שַׂרְאֶצֶר, רַב-מָג--וְכֹל, רַבֵּי מֶלֶךְ-בָּבֶל.  יד וַיִּשְׁלְחוּ וַיִּקְחוּ אֶת-יִרְמְיָהוּ מֵחֲצַר הַמַּטָּרָה, וַיִּתְּנוּ אֹתוֹ אֶל-גְּדַלְיָהוּ בֶּן-אֲחִיקָם בֶּן-שָׁפָן, לְהוֹצִאֵהוּ, אֶל-הַבָּיִת; וַיֵּשֶׁב, בְּתוֹךְ הָעָם.  {ס}

טו וְאֶל-יִרְמְיָהוּ, הָיָה דְבַר-יְהוָה, בִּהְיֹתוֹ עָצוּר, בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה לֵאמֹר.  טז הָלוֹךְ וְאָמַרְתָּ לְעֶבֶד-מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי לֵאמֹר, כֹּה-אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הִנְנִי מֵבִי אֶת-דְּבָרַי אֶל-הָעִיר הַזֹּאת לְרָעָה, וְלֹא לְטוֹבָה; וְהָיוּ לְפָנֶיךָ, בַּיּוֹם הַהוּא.  יז וְהִצַּלְתִּיךָ בַיּוֹם-הַהוּא, נְאֻם-יְהוָה; וְלֹא תִנָּתֵן בְּיַד הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר-אַתָּה יָגוֹר מִפְּנֵיהֶם.  יח כִּי מַלֵּט אֲמַלֶּטְךָ, וּבַחֶרֶב לֹא תִפֹּל; וְהָיְתָה לְךָ נַפְשְׁךָ לְשָׁלָל, כִּי-בָטַחְתָּ בִּי נְאֻם-יְהוָה.  {פ}

לא הבנתי..זה היה בדיחה כאילו?

ו..תגידי לשכב על המיטה וכאלה זה גם מותר?

אבל תשמע מגיע לך צל"ש על המקוריות על זה אין ספק

אבל אני נותן לך עד תשע"ח בשביל לסגור 70 שיהיה לך עגול

ביום החורבן!

למרות שגם לי נמאס מה"הרצאות יפות ושיח עם חילונים" וחיפשתי משהו שונה ויותר רציני להשנה.
בית המקדש צריך לסמל משהו. זה שיהיה בניין כזה (הלוואי שיהיה עוד בחיים שלי) בזמן שהאנשים לא מאוחדים יהיה יותר מבזה ממועיל.
היתה תקופה שעבדנו ע"ז וחיינו טוב. כל זה רק בגלל שהיינו מאוחדים. אז אם נעבוד את ה' ונהיה מאוחדים... דמיין איזה מדהים יהיה לנו...

וסתם המלצה- בפייסבוק בקבוצה ירושלמית אחרי הפיגוע בהר הבית היו כמה מוסלמים שניסו להסביר למה אסור לשים את אמצעי מניעת הפיגועים בכניסה להר ותוך כדי יצאו להם אמירות ודעות שגרמו לי להבין עד כמה באמת נוראי שהמקום לא שלנו ועד כמה מנסים לעוות את ההסטוריה (אפילו בלי שום קשר לדת. עובדות ארכיאולוגיות! טקסטים של אנשים במשך אלפי שנים! את כל זה הם מבטלים כי היה חלום שחיקוי קטן של חזון יחזקאל טס לאנשהו). ממליצה למי שרוצה להרגיש באמת את התסכול, הפחד והכאב שבחורבן- לדבר קצת עם מוסלמי. אני יודעת שט' באב הזה יהיה אחד היותר משמעותיים שלי בזכות זה.

לדביקות בשכינה = בכלל ישראל - מה שאני רוצה לומר שהעליה להר הבית היא לא "בנוסף" לאחדות אלא "היא בעצמה" מרבה אחדות בישראל מכך שהיא מגבירה את השראת השכינה בישראל

יש מספיק אנשים צדיקים בלי כיפה על הראש שאפשר לדבר איתם כל השנה.

אבל לא, חייבים ללכת לאיפה שמצטלם יפה ולדבר עם הכי כופרים ואלה שהכי נלחמים כל השנה בתורה ובלומדיה ובשומרי המצוות.

טוב שלא עשו שיח עם גרבוז וחבריו.

זה תמיד מרגיש לי כמו התרפסות חנפנית מעצבנת.

המרד והחורבן - חדשות - חדשות - ערוץ 7

ויש עוד הרבה תוכן בדף הבית.

שירשור סירטונים מרגשים לכבוד תשעה באב! - נוער וגיל ההתבגרות

וזה

http://media-ios.a7.org/a7radio/misc/video/10/aug/190810-harisa.mp4

http://ravsherki.org/index.php?option=com_content&view=featured&Itemid=101163

ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, סרטים תיעודיים על הגירוש מגוש קטיף/עמונה.

כל זה בנוסף למובן מאליו - קינות, מגילת איכה, נבואות חורבן, לימוד הלכות תשעה באב...

אני רואה את המשדר המיוחד של הידברות ..

(הוא דווקא עצוב ולא מצחיק..)

מלכתחילה אסור לגשת ללמוד בעיון, אבל אם תוך כדי לומדים דברים חדשים ושמחים בהם, אפשר. ויש עוד צדדים שמותר. מסקנה לנידון דידן? לא יודע.

האם מותר ללמוד תורה בתשעה באב ? | כיפה

(החל מהפסקה שמתחילה "ש: ובתשעה באב עצמו מה מותר ללמוד?")

לשניכם: כאן תלמיד שואל את מה ששאלת - בית המדרש

http://www.daat.ac.il/daat/toshba/eyha/shaar-2.htm

בבקשה

אמר רבי יהושע בן לוי: 
אילו היה אוה"ע יודעים מה היה המקדש יפה להם קסטריות (חיילים) היו מקיפים אותו כדי לשומרו, שהיה יפה להם יותר משל ישראל

הבית הוא מעיין של אור 

ועכשיו אנחנו בחושך 

נראה לנו שאנחנו באור 

אבל זה בעצם פנס קטן

זה דמיונות שכאילו החיים מושלמים.

בזמן הבית אצל שלמה לא היו מחלות, צרות, התקפות של אויבים הכל היה טוב. 

ואולי כל אחד הרגיש את רצון ד' בתוכו בכל דקה. 

ששיעורים על תשעה באב הם לא בהכרח לתשעה באב

אבל במחשבה שנייה אני לא בטוחה שהוא מאוד התאים ליום עצמו

אולי עדיף לעשות כמצוות היום וללמוד את מה שמותר ו/או להגיד ולשמוע קינות