אז אחרי כמעט יום שלם של תורנות מטבח, עולה עכשיו שעתיים לש.ג. המלוכלך.
'מטבח' זו הגדרה פחות טובה, כי רוב היום עבדנו בכלל בשמש הטובה.. זיעה שניגרה ממנו היום בכמויות, הזכירה לנו שיש לנו גוף שרוצה לחיות.
והנה עכשיו הגיע איזה רגע של הפוגה, לתת לי שניה ככה להרגע.. מנוחה פיזית הייתי מעדיף לעשות תוך כדי שינה, אבל גם מנוחה נפשית תהיה כרגע נכונה; להיזכר שניה מה התאריך ומה היה היום,כי את יום ירושלים קצת פיספסתי פתאום..
זה התחיל מתפילת שחרית חטופה(עם הלל) עקב בלת"מ, והמשיך בעבודה שלא נגמרת, ואז ארוחת צהרים,ורצון למנוחה סתם; המשיך בעוד עבודה אחר כך, מלא סחיבות, והנה פתאום הגיע עכשיו------
אך לא את זה באתי לספר, על כמה אני מסכן או משהו אחר; כי מסכן אני לא.
כיוון שהדבר שאני עובד בשבילו, הוא מצווה, גם אם איזה רסר מחליט על הצבא; גם אם אינני מגן ממש כראוי ללוחם, אלא סתם במטבח, מנקה וממיין את הלחם; כי הי, גם את זה צריך לעשות, ואין כ"כ מי שיעשה זאת!
ובעיקר מודה לריבונו של עולם, על החלום שמתגשם פה לעיני כולם..על ירושלים שבידינו ועל הגולן, על השומרון שמול עיננו ועל חברון דידן. שנזכה את הנס לחוש בכל יום, ואולי אפילו יגיע יום שבו באמת יהיה שלום...
שלכם,כותב מכל הלב, לוחם בצבא ההגנה לישראל, שאני מאוד אוהב(את ישראל, פחות את הצבא..😜)
צלש צלש








