פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 111)

זה פשוט שאלה על הנפש.

בסיפורי מעשיות של רבי נחמן
תקבל שם את כל התשובות לזה חחח

ובכל מקרה, אין שום סיכוי שהוא ייצא מחדר הלידה בלי שהוא והוריו נושאים צמידי זיהוי זהים.

קשר של הורים לילד ביולוגי שלהם אי אפשר להחליף בשום קשר אחר.

ילדו".
אבל זה עדיין 'כאילו'.

באופי שלי הייתי שואל מצד ההלכה החמורה, אם אבא כזה בא במחתרת האם לבן יש לו רשות להרוג אותו או לא. למשל, נודע לבן דקה לפני שהאבא בא במחתרת, במסמכים מהבית חולים שהם טעו והאבא לא יודע שטעו.
האם הוא כדין אב ביולוגי שיש חזקה שהוא לא בא להרוג או שהוא כאדם אחר וצריך להרוג אותו.
שני הצדדים ספק נפשות, או שאסור לו להרוג, או שהוא חייב להרוג כדי להציל את עצמו.

סברא שלי נוטה שמותר לו להרוג, כי הוא לא לגמרי כאבא. אבל בוודאי שאינני פוסק בדבר חמור שכזה.

לפמ"ג ומפורש בתורה תמימה, שגם אוהב כאבא אסור להרוג, אז לכאורה יהיה אסור להרוג במקרה כזה.

אם כי אולי משמע לפי דעתי מרש"י לא כך.

שתהיה חזרה קלה ונעימה בעז"ה!!

אני מתנחמת בשבילך בעובדה שזה חזרה "מדורגת" כי יש פסח באמצע..

חוץ מגאווה כזאת תועבת ה' כל גבה לב

להרגיש שלפי ערך נשמתנו וגדלות הקב"ה שאותו אנחנו עובדים

לא מתאים לנו להימנע ממצוות רק בגלל שיצחקו, כל שכן שלא להתלכלך בעבירות.

 

(מודה שלא הבנתי מה הכיוון שהצעת בהודעה הפותחת)

 

 

גבולות הגזרה.

ו-ה' יסלח לי אם שגיתי.

פשוט: "א‍ני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם".

נקווה שאובן נכון.

קודם כל גאווה על זה שאנו זוכים לעבוד את ה'.

וגאווה כזאת שמחזקת את האדם להבין את החשיבות והכוח של המעשים שלו כחלק מעבודת ה'.

היא ההכרה בייחוד ה' והמלכתו, לא גאווה.

 

כלומר התוכן של דרך ה', לא החיצוניות שלה.

כמו שאף אחד לא מצפה ממך להוריד גשמים.

א. בהחלט יש עניין של חוצפה לת"ח, קורטוב שבקורטוב. הרמב"ם בפירוש המשניות על המשנה "מאד מאד הוי שפל רוח" מאריך להסביר מדוע בעניין הגאווה אי אפשר ללכת בדרך האמצע הרגילה, כי הגאווה היא לא טובה בכלל, ומשום כך יש צורך גדול מאוד להרחיק ממנה כ"כ, ולא להתקרב אליה. ולכן צריך להיות שפל רוח, שזה הקיצוניות מגאווה. אמנם, הענווה עצמה הרמב"ם מגדיר אותה כדרך האמצע.

הגאווה של ה' אינה ברצון להתבלט, שכן: "במקום שאתה מוצא גבורתו של הקב"ה, שם אתה מוצא ענוותנותו", הגאווה של ה' הינה משקפת רק את המציאות האובייקטיבית, שהוא מפרסם את שמו בעולם. והכל הוא עושה בשביל הנבראים, שכן הדביקות בה', ההכרה שלו יתברך, זה הטוב האמיתי. וכן ת"ח, הכבוד שהת"ח מצופה ממנו לנהוג לפעמים, זה בשביל התורה, שלא תתבזה התורה הת"ח לא מוותר על הכבוד, אבל על כבוד עצמו לא אכפת לו, וכן ה' יתברך, מה שאכפת לו זה ישראל, זה להשכין שלום, זה ב"ראש מעייניו" של הקב"ה.

אבל בכל זאת אנחנו בני-אדם, אז צריך גם מדי פעם לטפוח על השכם של עצמינו, לדעת את המיוחדות שלנו, אבל לא להבליט את זה כלפי חוץ, וגם בתוך הלב להיות מאוזנים ולא לשכוח מצד שני את קטנותינו. (שני פתקים צריכים להיות לאדם, אחד ואנכי עפר ואפר, אחד בשבילי נברא העולם....). ואחרי שקודם כל אנחנו מבינים שאנחנו עובדים את ה', אז יש מקום גם לאדם עצמו שידאג לעצמו ויפתח את המקום המיוחד שלו....

או בספר אחר שלמדתי במקביל בזמן שלמדתי תניא
(הגיוני שכן תניא.. לא יודע)

כתוב שלה' זה אמיתי כי מלא כל הארץ כבודו. אך האדם הוא כלום וה' מחיה אותו וכל גאוה כלשהי זה בעצם אמירה שיש בי משהו מעצמי, לא מה'.
הגאונ היא אני משהו בעצמי, כולנו בטלים לה' וחיים רק ממנו לכן אצלנו גאוה זה רע ואצלו זה טוב.

לקרוא ספר?

מחכה כל השבוע לפנאי הזה לצלול לתוך ספר...
לומדת - פרשת שבוע מתוך החומש, ואז דפים שבועיים לנשים על פרשת השבוע (של הרבנית ימימה מזרחי ושל יעל כורסיה). אם יש עוד זמן, אז פותחת עוד ספר לימוד קליל.
וגם מתפללת - משלימה תהלים ומתפללת את התפילה המלאה השבועית שלי
לפעמים גם משחקת במשחקי קופסה עם הילדים (אפשר לשחק גם עם אחים או משחקי יחיד).
כמובן, גם הארוחות תופסות חלק נכבד משבת.
וגם משלימה שעות שינה...
בקיצור, אין על שבת

ואם תגיד שזה עניין לדיינים אז אפשר לפנות אליהם עם העצומה 

רק לדיינים יש את הכוח לפסוק מה לעשות, עצומה זה לא מה לעשות זה מחאה או קריאה של אנשים פשוטים לבעלי היכולת

ואם זה נראה להם נכון אז שיעשו את זה

פסיקה היא גם לפי מצב ורצון העם

על כל חלקי היהדות, רק על זה יהיה ראוי להעניק לך פרס נובל.

ברגע שתנסח משהו כזה הליטאים יתנגדו לניסוח מסויים החסידים לאחר, הספרדים לאחר באחר, הציונים לאחר באחר באחר, ואז יתחילו דיונים ופלפולים על איך לנסח, *מי* ינסח, האם "גדול הדור"? האם בשום פנים ואופן רב ציוני? האם הרב אדלשטיין? או שמא הרב הראשי? איזה ראשי? ספרדי? אשכנזי?

מלחמות ומחלוקות וזריקות רפש.

עדיף כבר בלי עצומה.

זה מה שאתה חושב שיקרה?

(אני בת)

כן, חד משמעית זה מה שיקרה כמיטב המסורת היהודית.

אתה עדיין חושב שזה יהיה לא טוב?

היום הכל פוליטי והכל אישי.

עוד מעט מגיע הבחירות לרבנות הראשית. תכף תראי כמה רפש וזוהמה הרבנים יטיחו אחד בשני. עוד מעט.

אני לא אומר לך על הרציחות בבית שני, לא רחוק.. היחס של חלק מהרבנים למי שנחשד כרפורמי, או לפני כן כמשכיל.

באותה מידה גם היום יש מחלוקות לשם שמיים, לצערנו יש הרבה שלא, אבל בין רבנים גדולים אפשר לראות אותן.

בוודאי, במגוון תקופות ומקומות.
היו גם מחלוקות מכובדות כמובן וגם כיום בנושאים מסוימים יכולים להיות וקיימים מחלוקות מכבדות, אבל ככל שמחלוקת נתפסת כשורשית/משמעותית יותר אז הדברים חריפים ומלוכלכים יותר (ולכן יש את המחאות והתקיפות כעת, כי יש הרבה מוסר על השולחן בכל צד וממילא אנשים נשאבים לזה ובחלקם מרגישים שהמטרה מקדשת את האמצעים.)

שסוקר דעות שונות בין רבותינו ביחס למחלוקות (עצם קיומם, לא צורת התנהלותם) בשם "והלכה כבית הלל" של הרב יובל שרלו.
שפתיים ישק.
מומלץ בחום

שמחלוקת לשם שמיים שסופה להתקיים זה לאו דווקא דבר חיובי.
פשוט מחלוקות לשם שמיים מחזיקות יותר זמן.
וככל שאני גדל אני רואה יותר מקום לדבריו.

 

ולפי איך שאני רואה את זה מחלוקות מובילות לבירור עמוק יותר של הדברים לשני הצדדים אז זה יכול להיות מאוד חיובי

אני רואה את ההודעה השנייה שלך לגבי הספר שהמלצת.. מעניין

תחשבי על הויכוחים במדינה,
ויכוחים שעוסקים בדמויות ספציפיות עם הזמן דועכות כי האנשים מתחלפים,
ויכוחים שעוסקים במהות ממשיכים להתקיים כי יש אמת מסוימת בכל צד וממילא יש על מה לדון גם בהמשך.

אבל למה זה לא חיובי לדעתך?

הבירור ממשיך כל עוד לא הגענו לסוף.. זה טוב לא?

אין לי דעה בנושא, עדיין תוהה לגבי זה כבר שנים לא מעטות.

יש היבט חיובי בבירור ושאיפה לאמת, אבל יש היבט שלילי בכך גם, תחשבי על הרגשות שמלווים בשאלות הפוליטיות כעת ועל הדיבורים על הקרע בעם.

לא כי כואב לי להסכים איתך, אלא כי זה מצער שכך המציאות נראית.

תפילה.
ברצינות - תפילה היא הכלי שהקב"ה נתן בידינו כדי "לשכנע" אותו, או כדי פשוט לבקש ממנו. ואת זה אפשר לעשות גם לבד וגם בקבוצה גדולה.
(הרעיון של עצומה מול הקב"ה נשמע לי ממש מוזר... תארי לך ילדים שחותמים על עצומה כדי שההורים שלהם ייתנו להם משהו... זה פשוט לא קשור ולא שייך. במשפחה אין דמוקרטיה, וגם מול הקב"ה אין דמוקרטיה. הוא אבא שלנו, והדרך היחידה "להשיג" ממנו משהו היא תפילה ובקשה...)

בעיני עצומה היא עניין של גילוי הרצון והתאחדות למענו
גם ה' רוצה לגאול אותנו, אני בטוחה שכשכולנו נהיה במקום הזה ביחד של רצון להיגאל ולבקש להיות שם ה' ישמע לרצוננו ויגאל אותנו
הוא מחכה לזה לא פחות ממנו
ולפעמים זה עניין של לשים את עצמנו במקום הזה ולבקש שיבוא

אלא תפילה כללית או בקשת גאולה, או כל שם מקורי אחר...

את צודקת לגבי הקונוטציה אבל ההרגשה שלי היא שצריך לבוא לעניין עם מלוא העוז והרצון ובלי התנחמדות ושום דבר. רק ככה כמו שאנחנו והרצון הזה לגאולה

לק"י

אם ככה, אז אנשים שנכנסים לפורומים שלא קשורים אליהם בטענה שזה הופיע ב"עדכני", זה לא תירוץ

כל הרווקים בנשוט 😅

לק"י

יותר מפריע לי זה הגברים בפורום אמהות🤷‍♀️
אז אם במקרה יש פה כאלו, שתדעו שזה לא מקומכם.

(אנחנו יודעות שכולם יכולים לקרוא שם, אבל לא צריך להגיב.
ולפני שתסבירו הסברים- הבנו שלפעמים מגיעים בטעות מהראשי, או שהפורומים מתערבבים בגלל הבאגים.
אבל מי שזה מופיע לו בעדכני, מוזמן להוריד אותו מהמועדפים).

🤪
🤣

לק"י

אולי נכנסתי אליו אי פעם.
אבל לא חושבת....

תמיד התערבב לי רק עם מה שאני כותבת בו..
והנה לראשונה בחיי אני כותבת גם בצמ"ע 😅

הם אומרים שזה מופיע בשרשואים שעמוד הראשי של הפורומים, שאז יש כותרת של השרשור עם תמונה

לדוגמא עכשיו מופיע שם שרשור מפורום אמהות על שליחת ילדים לקנייה במכולת (לא מצליחה להעלות תמונה)

לק"י

@מתואמת אני צודקת?

לגבי השרשורים בראשי- זה בטיפול.

ונראה לי שרק בגלישה מהמחשב זה מופיע ככה.
אבל לא עקבתי לראות אם מופיעים לי פורומים שמעולם לא נכנסתי אליהם...

אלא אם כן התכוונו לראשי.

(לא בנשוט וכד' כי זה לא רלוונטי אלי)

אבל משהו נהרס אצלי בפורומים המעודכנים ומחיג לי פורומים לא נכונים בקטע מוזר (בעיקר פרוזה ולא מציג את לנו וצמע)

ועושה חשבון באיזה פורום את מגיבה וכמה ואיזה  אורך ועוד איזה בלה בלה מתמטי שאני כבר לא זוכר איך הוא עובד- ולפי זה מחליט האם להוסיף את הפורום למועדפים שלך על דעת עצמו ובאיזה ציון.

העדכני כמובן מתנהג בהתאמה.

תודה על ההארה

באמת תהיתי למה כל הזמן הפורומים המועדפים משתנים אצלי מעצמם...
אם כי הפורומים שיורדים הם דווקא פורומים שאני פעילה בהם, ודווקא אלה שאני בקושי נכנסת אליהם לא יורדים מהמועדפים... (יש דרך לשנות את זה ולעקוף את החישוב האוטומטי?)

זה האלגוריתם המעודכן אם זה מעניין מישהו:

 

log( length(m_content)*150+ length(m_title)*100)

 

נשמע אלגוריתם פשוט וקולע.
מעניין איך אתה מודד את הcontent?
אשמח לשמוע בהרחבה בנושא כאן או באישי, מה שתעדיף

מעריך

לק"י

אבל נוספו לי אחרים שאני לא זקוקה להם במועדפים.

לק"י

נשאר לזמן מה, ונעלם.

(בפלאפון)

מעריך את ההשקעה שלך בשבילנו כאן

כי קל למצוא חברים מזויפים כשמתים

כשצריך לומר על פלוני שהוא צדיק, לא יודע...

אולי קצת ציני מדי מצידי

ככה זה. הרוב מושפעים מהחיצוניות

באנגלית.
השיטה הכי טובה. אם זה נושא שמעניין אותך את מצליחה להרחיב את אומר המילים, הדיקדוק, ולקלוט את השפה בתור שפה חיה ומדוברת ולא רק רשימות לשינון.

(ועברתי הכל על 60 מועדי ב')
במתקדמים ב' המרצה קבעה איתנו פגישות זום בהן מדברים באנגלית על נושא מסויים. חושבת שזה ממש קידם אותי...

ולא להתבייש להשמע טיפש.
גם כי זה חרוז וגם כי לא באמת מסתכלים עליך ככה כי מבינים שזה language barrier. כלומר, מחסום שפה.

ובנוסף, לקרוא ספרים באנגלית של ספרים שכבר קראת בעברית.
למשל, אם קראת הארי פוטר בעברית, תקראי הארי פוטר באנגלית.

או אם את רוצה משהו קליל יותר, אם קראת הנסיך הקטן בעברית, תקראי אותו עכשיו באנגלית.

(אי אז בשנות התיכון)
הבעיה היחידה היא שיש מילים שאני לא הוגה נכון. אז בשביל זה כדאי לצרף גם את הסרטים של הארי פוטר

(אגב, לדעתי זה קצת מצחיק ללכת לקרוא את הנסיך הקטן באנגלית, כי הרי שפת המקור שלו היא צרפתית... אולי זו דווקא הזדמנות טובה ללמוד קצת צרפתית )

רק אומר שגם מחנכים ברובם אני משער לא באמת פסיכולוגים אבל מצופה מהם להיות גם כתובת לבעיות של תלמידים, כנ"ל רבנים בישיבות שהם מחנכים לא פחות, ואיך שאני מתרשם רוב הביינישים לא נפגעים בנפשם, להיפך ..

ועוד משהו, בדרכ מסתמכים בישיבות על רבני ישראל לדורותיהם והספרים שלהם, לטוב ולמוטב..

אנשים שלא מתמודדים עם הפרעות נפשיות או סימפטומים כאלה ואחרים יכולים בתוך יום לשנות הרגל אם הם מחליטים בכך. וכח רצון ומוטיבציה זה משהו אחר.

אנשים שבאמת מתמודדים עם קשיים בתחום הנפשי כן יחוו קשיים בתחומים מסויימים, אבל זה לא מחייב 'חסימת' אפשרות להשתפר בקלות בתחומים אחרים.

אם בישיבות אומרים לבחור לשנות את עצמו לשנות הרגלים, לתקן את המידות = להיות פחות כועס פחות עצוב יותר אכפתי וכו' , הפסיכולוג ינסה להבין למה הבנאדם כועס מה מפריע לו ולנסות לתקן את הכעס או לפחות לתת לו מקום בריא, אבל בישיבה פשוט אומרים לאדם לתקן את המידות ,זה ניסוי נפשי לתקן אדם ככה, כביכול להתנגש חזיתית במידות הרעות במקום לתקן את הנפש כמו שמקובל אצל מטפלים..

צדקתי @רועישםטוב?

בהרבה מקומות דווקא כן מכוונים לעבודה מתוך הקשבה
לאו דווקא שכזאת של טיפול אצל פסיכולוג
אבל הקשבה וחיבור אמתי ופנימי
לעצמנו ולשורש הדברים
 זה לא נראה לי דבר שמוזנח
אומשהו שלא קיים בישיבות,
אולי בישיבות מאד מסויימות ואולי בשפות שונות

זה נראה לי דבר שבטבעי אמור להיות מוטבע בשיטה החינוכית.



 

זה באמת טבוע בחינוך וזו החוויה האישית שלי מהישיבות.

מה שכן אני מכיר קרוב גם את החוויה שהצגתי ולזה נראה לי הוא מתכוון..

יש סכנה גדולה שרבנים נתספים גם כספיכולוגים..
רב הוא לא יןעץ נדלן לא רופא ולא פסיכולוג.
זה הכל

באמת כדאי מאד לכל ישיבה שיהיה לה איש מקצוע בתחום הנפשי. כמו שיש יועץ חינוכי בבתי ספר (רק לתת לו יותר שעות ומרחב פעולה כדי שיוכל להשפיע יותר)

בעקרון אמור להיות שרוב האנשים לא צריכים פסיכולוג, אלא הם חיים בסדר, ואז גם עבודת המידות שלהם תהיה יותר פשוטה ו"טבעית" כמו שהרבנים חושבים שזה אמור להיות.

מצד שני, למי אין שריטות בדור הזה? גישת החינוך חייבת להשתנות... אם כבר, צריך תוכנית מהמדינה פסיכולוג לכל ילד ;)

ישיבה זו חממה.
תיקון המידות קורה בחיכוך עם החיים.

ולכן באמת תיקון המידות לא תופס מקום גדול בישיבה, אבל בהחלט יש מקומות להכיר את עצמך ואת התגובות שלך ולתקן שם (חדר אוכל פנימיה יציאות הביתה כבוד לבני מגזרים אחרים וכו).

מסכים שבחור ישיבה שנראה מתוקן במידותיו, עלול להפתיע כשיצא מהישיבה בפן הזה.
אבל כן יש פלוס גדול בישיבה שהיא עוזרת לבנות בניין רוחני שכלי ורגשי שיהיה עוגן וכיוון ברור לעבודת המידות אחר כך.

הוא שואל אותי איך אני מתכוונת להחזיר את הסידור שאצלי 🤷‍♀️
לכן שואלת אולי הנוהל הוא אחרת ואני לא יודעת

אני חושב מהיגיון של החברה, לפחות לקחת מחיר נמוך או משהו.
אם הם מחליפים את הסידור עצמו גם אז בכלל פשוט, שיקחו בחזרה במשלוח שיביא לך את הסידור החדש

שהמשלוח שיביא לך את הסידור החדש יקח את הסידור הישן...

בגדול הכי הגיוני (והמודל העסקי הנכון) זה שהם ישלחו לך סידור חדש ולא יבקשו את הישן

חוקית נראה לי אם הם מבקשים ממך להחזיר את הסידור הם אמורים לשלם על המשלוח חזרה /להתעסק בכל העניין

ותמיד אפשר לבנות גבוה יותר

בדרום רוב השטח לא זמין לבנייה - רובו המוחלט חסום כשטחי אש של הצבא וכשמורות טבע.

אז כן - יצטרכו לבנות בניינים גבוהים יותר (מה שנקרא בנייה רוויה). בנוסף, בסוכות האחרון אולי ראיתם דיונים על איך יהיה אפשר לקיים מצוות סוכה בבניינים רבי קומות (זה יהיה בעייה רצינית).

ותזכור שזה לא רק זה - זה גם ביוב, הטמנת פסולת, כבישים, תחבורה ציבורית - שחלקם לא עומדים בעומס כבר עכשיו, ושצריך לבנות אותם שנים מראש.

זה חלק מהתפקיד של הממשלה, להיערך לבאות. ודרך אגב, אני מקווה גם שיגדילו את מספר החברים בכנסת בהתאם.

לפותח:

לפי הלמ"ס, בשנת 2065 (תחזית אוכלוסיית ישראל עד שנת 2065)

 

 

התכוונתי שזה לא מנוצל למגורים במובן שזה מנוצל לדברים אחרים..

זה נכון שצריך להיערך, אבל סה"כ ישראל היא לא ארץ צפופה במיוחד, רוב הערים שלה לא נכללות בקטגוריית ערים צפופות (אולי בני ברק)

האתגר יהיה לחדש את התשתיות בצורה מתקדמת 

גם לפני מאה ומשהו שנים כמה מומחים העריכו שבארץ ישראל לא יכולים לחיות נורמלי יותר מחצי מיליון איש.
אבל אז ייבשו את הביצות , התפתחה הטכנולוגיה והפלא ופלא. אותו העיקרון, דברים רבים כ"כ משתנים שאנחנו לא מסוגלים לצאת מהקיבעון שאומר שאיך שאנחנו מכירים את המציאות ככה יהיה, וזה יכול להשתנות כמעט בכל מימד.

ובצורה יותר מובנת. יש בגליל העליון, ברמת הגולן, בבקעה, בערבה מקומות רבים לבנייה. גם ביישובים הקיימים אפשר לבנות לגובה ולרוחב.
גם לא בכל דבר נצטרך פי 2, למשל חנויות לא בהכרח צריך פי 2.

ארץ ישראל השלמה.

הם חושבים כמו בערוצים אחרים שמה שמושך אנשים לפתוח כתבה זה שנאה וכאב וסתם דברים רעים.
אולי הם צודקים, אולי זה עובד להם.
אבל זה עצוב ואפשר גם אחרת.
זה נורא מבאס לקרוא כתבה שהקצינו בכותרת שלה ושמו משהו שהוא מנוגד לתוכן, כאילו הקוראים מטומטמים.

מניחה שזה העולם😶

לעומת מי שמממן את החרדים, לא נהנה מזה

לק"י

ומתנגדת לחלקה.

בודאי לא מכולה

ולאחרים משלמים לך על דברים אחרים שאת נהנית והם לא בהכרח.

זאת לעומת החרדים, על פי טענת החילונים.

אלא על כל החיים 'על חשבון המדינה', כלומר משלמי המיסים

(הבהרה: משתדל להסביר את הטענה, בלי להכנס לעד כמה אני מסכים/לא מסכים איתה. יש בזה הרבה מורכבות)

יש ויכוח עתיק, אידיאולוגי ומציאותי בין התומכים במדינת רווחה, לבין התומכים במדיניות הרבה פחות מתערבת - למשל בארה"ב עד אובמה, לא היה ביטוח בריאות ממלכתי, מי שרוצה - שישלם לרופא. מי שרוצה לא למצוא את עצמו פתאום בלי אפשרות להתאשפז - שישלם מראש לביטול פרטי.

מדינת ישראל היא 'מדינת רווחה', כלומר המדינה מממנת הרבה דברים לאזרח, כדי שיחיה בביטחון רפואי/תזונתי/לימודי ואחר. יש במדינה - ביטוח בריאות ממלכתי, יש קצבאות לכל מיני עניינים ומצבים, יש חינוך ע"ח המדינה, סיוע בשכר דירה לחלשים ועוד.

המדינה מתקיימת (בעיקר) ממיסים. במדינת רווחה גם המיסים נגבים לפי היכולת לשלם. המס העיקרי - 'מס הכנסה' כשמו כן הוא, תלוי בגובה ההכנסה (אגב, הוא תלוי פעמיים, גם הוא אחוז מסויים מההכנסה וגם במשכורות נמוכות, לוקחים פחות אחוזים). גם מס ביטוח לאומי, שלכאו' ממנו מממנים את הקצבאות והבריאות - תלוי בהכנסה. בנוסף יש הנחות בשלל עניינים למי שמרויח מעט, למשל עד 80% הנחה בארנונה למי שמרויח פחות מסכום מסויים לנפש.

בגדול, הנחת היסוד של מדיניות הרווחה (שיש מתנגדים לה עקרונית אבל נשים אותם בצד לצורך הדיון) היא שכולם רוצים למקסם רווחים, ממילא מוצדק לעזור לאלו שמכל מיני אילוצים *לא מסוגלים.* אם יש מישהו שמסוגל, אבל מכל מיני סיבות מעדיף לעבוד פחות, לעסוק ברוח או סתם להתבטל, זה שוליים זניחים שהחברה מסוגלת להכיל.

הבעיה עם זה (גם לשיטת התומכים) מתחילה כשיש ציבור גדול שחי ככה. למשל, הדוגמא הכי פשוטה זו הארנונה - אם יש ציבור גדול שמ(סוג של )בחירה מוליד הרבה ילדים וגם מתפרנס הרבה פחות - הם ישלמו, לפי החוק רק 20%. כיוון שהארנונה אינה מס לשגעון של מישהו, אלא מיועדת לאיסוף הזבל ותחזוק הביוב של כולנו - המשמעות היא שאם ברחביה, למשפחה ממוצעת יש שתי משכורות גבוהות ושלושה ילדים ובגאולה למשפחה יש משכורת נמוכה (ומלגה שלא נספרת) ושמונה ילדים - המשפחה מרחביה מממנת את איסוף הזבל של המשפחה מגאולה.

כנ"ל מס בריאות - המשפחה מרחביה משלמת ביטוח לאומי גבוה, המשפחה מגאולה משלמת מינימום. אבל המשפחה מגאולה הולכת לרופאים הרבה יותר, מקבלת מימון לאשפוז ולידה יותר פעמים (אם תינוק צריך פגיה למשל - לאזרחי חוץ זה אלפי שקלים לכל יום אשפוז, לאזרחי המדינה, המדינה, כלומר כולנו, משלמים את זה).

אותו דבר שאר שרותי המדינה. הצבא חי מתקציב המדינה, כלומר מהמיסים של כולנו. הכבישים כנ"ל, כל דבר אחר - כנ"ל.

1. מאמר מאתר צריך עיון

 

2. דוח מקיף של פורום קהלת

 

3. מאמר קצר שמתבסס על הדוח הארוך, מעתיקה גם לכאן

 

ההנהגה החרדית מטעה את הציבור שלה: אורח החיים שלהם לא בר-קיימא

ההנהגה הדתית בקואליציה הנבנית יכולה לעודד את השילוב המתבקש בתעסוקה, אבל גם להגדיל את התמריצים להישאר בכוללים ולכלוא את הגוש האמוני במלכודת דבש

מאת  ד"ר רן ברץ  כ״ד בכסלו ה׳תשפ״ג (18/12/2022 18:33)

 

ח"כ משה גפני, יו"ר דגל התורה, אמר לאחרונה: "כשהיו מלחמות עקובות מדם בימי מלכות דוד, הנביא בא לדוד המלך ואמר לו – חצי מהעם לומד תורה וחצי מהעם משרת בצבא, ומתחלקים". גפני מציע, ברוח זו, נשיאה שווה בנטל: "שחצי מהעם ילמד תורה וחצי ישרת בצבא, ויתחלפו… תלמידי ישיבת פוניבז' ילכו לצבא לקרבי, אבל תביאו את ילדי התיכונים שבאותו זמן ילמדו תורה".
 

גפני לא מדייק - לא רק בהמצאת סיפור דמיוני על נביא שבא לדוד עם מסרים מיהדות התורה, אלא גם ביחס להצעתו השוויונית. מטרת החרדים ידועה: למנף את קואליציית "הגוש האמוני" כדי לתמרץ עוד יותר את אורח חייהם הייחודי. אך מה באמת ייחודי בו ברמה הלאומית? כאן העניינים נהיים מעניינים.

 

במחקר מקיף שערך הדוקטורנט לכלכלה אריאל קרלינסקי עבור פורום קהלת ב-2021, עולים נתונים לא פשוטים. נפתח בחדשות הטובות. לפני כשני עשורים, בשנת 2002, נרשם כאן שפל היסטורי בתעסוקת גברים חרדים בישראל - 35.5% (מול כ-80% אצל יהודים שאינם חרדים). מאז הרפורמות של שר האוצר נתניהו, שכללו הקטנה דרמטית של קצבאות הילדים, ועד 2015, ניכרת עלייה גדולה בתעסוקת נשים חרדיות, עד הממוצע הארצי בערך, ועלייה פחותה בתעסוקת גברים חרדים, בעיקר בגילים צעירים, עד לאזור ה־52%.

מדובר בשיפור מכובד. אך אליה וקוץ בה; מאז 2015 - שגם בה קמה מעין ממשלת "גוש אמוני" - העלייה נפסקה. ויש עוד חדשות רעות. החרדים לא רק עובדים משמעותית פחות, הם (וגם הנשים) מרוויחים משמעותית פחות. מה מסביר זאת?

 

ובכן, החרדים נוטים לעבוד במקצועות פחות רווחיים. הנתונים משנת 2018 ברורים: 23.9% מהגברים החרדים עובדים בחינוך (לעומת 4.6% בקרב הלא חרדים); לעומת זאת 19.1% מהגברים הלא־חרדים עובדים בהייטק (לעומת 4% חרדים). מדוע החרדים מגיעים לעבודות מכניסות פחות? הסיבה המשמעותית ביותר היא פערי השכלה דרמטיים. למשל, מקרב ילידי 1978 היו זכאים לבגרות רק 0.6% מהגברים החרדים, בעוד ילידי 2000 השתפרו ל-2.8%. אלא שמדובר כאן בשיפור זעיר, במיוחד לנוכח העובדה שהיהודים הלא חרדים השתפרו במקביל מכ־46% ל-79%.

 

הפערים הללו נגררים הלאה. הם מתבטאים גם בבחינה הפסיכומטרית. מבין החרדים רק מיעוט קטן ניגש לבחינה, והוא מצליח מעט יותר מהלא־חרדים בפרק המילולי (117 לעומת 114), אבל הפערים גדולים לרעתו במתמטיקה (112 לעומת 120) ובאנגלית (100 לעומת 119). כצפוי, הפער הזה ממשיך גם ללימודים האקדמיים. פחות מ־10% מהחרדים מנסים לרכוש השכלה אקדמית (לעומת כמחצית בקרב הלא חרדים). הם נוטים ללמוד מקצועות פחות רווחיים כחינוך ומשפטים, וכחצי מהם כלל לא מסיימים את התואר.
 

יש הרבה אגדות על הלימודים בישיבה שמהווים הכנה לכל לימוד ומקצוע. אלא שגם אם יש יתרונות פדגוגיים מסוימים ללימודים בישיבה, ניכר שהם גם יוצרים פערי ידע וכישורים שקשה להשלים אחר כך. הטענה שלתלמידי ישיבה יהיה קל לרכוש השכלה גבוהה ולהשתלב בשוק העבודה, היא מיתוס שאיננו נתמך בנתונים ובמספרים הגדולים.

 

זוהי הסיבה הפדגוגית לפערי ההכנסה. אבל יש סיבה נוספת לפער: ניסיון תעסוקתי. החרדים לא מתגייסים ולא עובדים לפחות עד גיל 24. לכן הם מגיעים לשוק העבודה מבוגרים יותר, בלי ניסיון ועם השכלה תורנית גרידא. גם בעקבות זאת היצע עבודותיהם קטן ומשכורותיהם נמוכות יותר.

 

לסיכום, למרות השיפור במצטרפים למעגל העבודה, המגזר החרדי לא ערך התאמות לשוק המודרני, והוא משלם על כך מחיר יקר בכושר השתכרות נמוך. כתוצאה מכך, לצד הילודה הגבוהה, הציבור החרדי נותר עני, והוא הנתמך ביותר בישראל.

 

עד כמה החרדים נתמכים? בדיקה נוספת שנערכת בפורום קהלת בחנה את ה"הכנסות נטו" מהמדינה למשקי הבית בעשירונים השונים, בשנים 2017־2018. הבדיקה משווה את סך כל תשלומי המיסים לסבסוד הישיר והעקיף שמתקבל מהמדינה. גם כאן הנתונים לא פשוטים. בציבור החרדי 90% ממשקי הבית מקבלים יותר מאשר משלמים. זאת לעומת הציבור הערבי, שבו מדובר ב־80%, והממוצע של כל השאר – מישהו הרי צריך לממן זאת – הוא כ־50%.
 

ומה בעניין המספרים? גם כאן הפערים גדולים. ארבעת העשירונים התחתונים באוכלוסייה החרדית "מרוויחים" נטו כ־10,000 שקל בכל חודש מהמדינה, עד לאזור ה־3,000 נטו בעשירון השני. לשם השוואה, יהודי לא חרדי "מרוויח" בעשירון העשירי, הנמוך ביותר, פחות מ־6,000; 70% ממשקי הבית החרדים "מרוויחים" יותר. אלו מספרים מדהימים. ומה קורה בעשירון העליון? ובכן, העשירון הראשון החרדי "מפסיד" למדינה כ־1,400 שקל, נתון שגם הוא קטן משמעותית ביחס לשאר: ממוצע ה"הפסד" של העשירון הראשון הערבי הוא כ־6,200 שקל, של היהודי הלא חרדי כ־17,700.

 

המחקר עוד לא סופי אבל המגמה ברורה. מכאן גם ברור מדוע החרדים מרגישים הרבה פחות את עוניים מאשר היינו מצפים: הם נתמכים על ידי אחרים בסכומים עצומים. כעת השאלה היא מה מטרת ההנהגה החרדית בממשלה הקרובה – לסייע לחרדים העובדים להתבסס יותר כלכלית, או להפך, להשאיר את המצב החינוכי על כנו לצד הגדלת התמיכה, שמשמעותה תמרוץ גדול יותר להישאר בכוללים.

 

את התשובה קיבלנו בדרישות המשא ומתן הקואליציוני, ומבצלאל סמוטריץ', שר האוצר המיועד, שבישר בגאווה: "אני הייתי אברך… תקציב הישיבות יגדל בצורה משמעותית, ואני לא מסתכל על זה כקצבאות". אז סמוטריץ' אולי לא רואה כאן קצבאות, אבל האמת היא שההנהגה החרדית לא רק ממציאה סיפורים על דוד המלך, אלא גם מטעה את הציבור שלה, כשהיא מייצרת את הרושם שאורח החיים שהמגזר החרדי פיתח בישראל, שכולל תלות עצומה במימון הציבור הלא חרדי לצד התעלמות מצורכי הפרנסה בעולם המודרני, הוא בר־קיימא.

 

הוא לא. הנטל על הכלכלה הישראלית הולך וגדל, וכך גם החולשה הפנימית שנוצרת בחברה החרדית, שחלקה הגדול יתמוטט אילו תוסר ממנו התמיכה הממשלתית. התפתחה כאן תלות חרדית עצומה וחסרת תחרות במדינה, שפועלת לרעת המדינה ולרעת החרדים גם יחד. ממדיה חריגים בתולדות עם ישראל, אין להם מקבילה ואין להם תוחלת, ולא משנה אילו אגדות על דוד המלך מספר לעצמו "הגוש האמוני".

א. בטח שזה משמעותי. זאת מדרגה מתוך סקאלה. עצם היכולת לעמוד להסתכל לרגע על הסיטואציה מבחוץ ולומר "וואלה אני לא מושלם" היא בעלת ערך גם אם היא לא התיקון הגמור.
ב. צריך זמן לעכל את הסיטטאציה ולנסות להרגע. אחרי שטיפה נרגעים מצפנה קצת מקום בלב אולי אפשר להסות לחוות הצד השני חווה את הסיטואציה. להסתכל מכמה רגעים מתוך העיניים שלו.

לא?

מצד אחד תמיד מנסים לעשות עבודה ולהתקדם כל אחד על פי דרכו
ומצד שני מקבלים את המצב הנוכחי שלנו ומסתפקים בטוב החלקי...

כל אחד על פי דרכו
ואכמל

דווקא כי על פניו יכמל

אבל הפורום הוא פחות הפלטפורמה המתאימה
יש בזה פשוט מלא דרכים ושיטות
וכל אחד צריך לראות מה עוזר לו ולקחת

זורק כמה כותרות
יש את אחרי המעשים נמשכים הלבבות
ויש התבוננות (למשל פרק לב בתניא הידוע אצל החבדניקים)
יש להתפלל על זה
יש לעשות תשובה מכוונת על זה
יש את כל עולם הנפש והפסיכולוגיה של לנסות להבין מאיזה מקום בנפש נובעת ההסתכלות השלילית

כמו שאמרו,

גם לדעתי עצם זה שניסינו זה תופס. אנחנו לא חייבים להאמין בזה מאה אחוז

 

לגבי ב. אני אקדים, שכתוב שלפעמים לדון לכף זכות זה לאו דווקא לפרש לטוב

אלא לתלות בכך שאותו אחד בטוח שהוא צודק ועושה את הדבר הנכון

אז בזה הרבה יותר קל להאמין כי רוב האנשים כאלה, ואני בדרך כלל הולך עם זה

אותו העניין של הפער הזה בין השכל להרגשה יכול להיות גם עם עין טובה, לא?

אז זה בעצם מחזיר אותי לאותה השאלה(;

ללב טוב שהעין לא יהיה רק חיצוני, כדברי התפארת ישראל: "ונ"ל דלב טוב הוא מצד הגוף, שהתרגל כך עד שנעשה לו לטבע שני. משא"כ עין טובה, היינו שמתנהג במדות הטובות מכח השכל. ומחמת שרק ע"י השכל יכריח יצרו, אינו עושה הטוב בשמחה ובהשלמה כראוי".
'
(הוא הולך לפי הסבר המפרשים ב'עין טובה' שהכוונה הסתפקות במועט אני התכוונתי להסבר העולם ב'עין טובה' שאולי משמע במסכת כלה רבתי פרק ד : "הוי דן את חבירך לכף זכות, ואל יכריעוך דברי פיך, שש בחלקך, ונוח במיעוטך, ושנא את המה בכך, והוי קטן בעיני נפשך, יהי חלקך ברוך לעולם, עין טובה, ונפש חשובה." גם שם אפשר להסביר כהסתפקות.
על כל פנים לעניינו של החיבור זה אותו רעיון)

החיבור הזה זה גם חלק מהסוד בתחילת זוהר חדש ואתחנן.

כלל אצבע ששמעתי לאיך יודעים שראיתי בעין טובה - אם זה סיבה שהייתי רוצה שיגידו אותה עליי וזה היה נשמע בסדר. כלומר, להוציא את הבן אדם טוב כמו שאני רוצה שיחשבו עליי. זו סתם נק' שיכולה אולי לעזור במציאת הכף זכות, אף על פי שזה לא בדיוק אותו דבר.

בכל מקרה, לא תמיד זה מצליח או אפשרי, וזה הגיוני. לא את ולא הוא מלאכים. העיקר שניסית.
תזכרי שזו הרגשה שלך מהסיטואציה וזה לא קשור לבן אדם השני, ויש לתת לה מקום גם אחרי שחושבים את הטוב או הלא טוב על השני, ובלי קשר אליו.

לענ''ד, לדון לכף זכות לפעמים מתפרש או נחווה כדרישה לבטל את הרגש הטבעי שלנו שמתעורר מול סיטואציה מסויימת שלא נראית טוב, ושאפשר בקלות לחשוב מחשבות לא טובות על האחר ולפרש את מעשיו לצד חובה. אם זה מה שנמצא בבסיס של לימוד כף הזכות, אפשר להבין למה זה לא מרגיש שלם...
כי לימוד כף זכות הוא לא בקשה ''לטייח ולעוות מציאות'' כדי להתאים אותה לראייה חיובית של זכות, ולפעמים זו החוויה.

איך שאני מבינה את זה, לימוד זכות כשמו כן הוא - לימוד. ולמידה זה תהליך, דרך הסתכלות ודרך חיים, ובדרך חיים אנחנו מבקשים את מה שמגביר ומעצים ומרחיב את החיים. ויש מה להתבונן בלימוד הזכות ולנסות להבין מה בו ובנוכחותו מעצים חיים, ואם ההרגשה הפוכה בחוויה האישית, כנראה יש מה לברר בעניין.
אני מנסה להתבונן בתהליך הזה שנדרש שם וזה מה שעלה במחשבה:
בכל המהלך הזה יש שלבים שצריך לעבור דרכם, זה יכול לקחת יותר או פחות זמן במצבים שונים ולפי רמת החומרה בעינינו והנגיעה האישית אלינו, אבל זה תהליך.
ובתהליך הזה יש הכרה במעשה שנעשה, הכרה ברגש שהתעורר אצלנו ומה הפרשנות שנתנו באוטומט לכוונת העושה, מענה לרגש הזה בינינו לבין עצמנו בלי קשר למעשה ולעושה, הפרדה בין העושה למעשה שמאפשרת להכניס שם את אותה הסתכלות של עין טובה שהוזכרה פה.

עוד מחשבה שעולה ומעלה שאלות, מעניין אותי מה חושבים על זה :
ללמד זכות זו פעולה שעושים כלפי חוץ. ללמוד זה לעצמנו, ללמד לאחרים ועל אחרים. אם כך מה בעצם המשמעות של ללמד זכות?
למי בדיוק מלמדים? מה מלמדים?
האם זה תהליך שכולו וכל תכליתו זה להישאר בינינו לבין עצמנו, נגיד שחלק מאיתנו (שמתבונן מחוץ למצב, ואולי השכל) מלמד חלק אחר (אולי הפגוע בנו, המאוכזב/מתוסכל/שוחר צדק..., או הרגש)?
או שזה עובד אחרת?

ומבררים את הזכות של הנידון.
כעיקרון עיקר הפסוק של "בצדק תשפוט את עמיתך" זה על הבית דין, רק "ובכללה גם כן שיתחייב שידון את חברו לכף זכות, ולא יפרש מעשיו ודבריו אלא לטוב" (ספר המצוות לרמב"ם עשה קעז)

אני לא אומר שאי אפשר לחפש יותר עומק במשמעות של 'לימוד' אבל לפי הפשט זה רק ביטוי מושאל.

זה מוזכר שם ממש הביטוי מלמדים או רק מבררים?
אשמח למקור אם ידוע לך עליו.

היתה לי עוד שאלה ושכחתי.. לא חשוב.

על מי שמוצא להורג במשניות סנהדרין פרק ה' ו-ו. גם כמובן הלשון דין מופיע הרבה לגבי דין רגיל.
בספרא ובשבועות ל ע"א מופיע לשון 'דן' לכף זכות. באבות פרק א משנה ו מופיע לשון "הוי 'דן' את האדם לכף זכות". לימוד זכות השתלשל מזה שלגבי דין משתמשים בלשון לימוד.

עיינתי במקור שם, ואם הבנתי נכון המשמעות של הלימוד היא התבוננות של הדיינים בצדדים השונים שנוגעים לבעל הדין לאור הידוע בעקבות החקירה, והשיתוף בו בין אם לצד חובה או זכות. מכאן מבינה שמדובר על ללמד לדיינים האחרים את נקודת המבט עם דגש על איך והאם ניתן לזכות.

ותודה על ההרחבה, בעומק גם בלדון כמו בללמד יש תהליך בירור והתבוננות.

לפי הירושלמי נדרים (ד, ה) אסור לו ללמד זכות עליו
ברור שזה זכות בבית דין, ולא סתם לימוד זכות כמו בשרשור.

גם לי יש משו כזה

חוץ מאשר לאחותי הקטנה שקוראים לה בשם שלא קשור בעליל לשם שלה...

עכשיו במשפחה קוראים להם בשמות המלאים שלהם, נגיד במקום שמוליק, רק שמואל.
מתברר שהחברים קוראים להם רק בשם משפחה. פעם בשבת פתחתי את הדלת לחבר של אחד מהם שאמר לי בלי שום היסוס "אפשר את *שם משפחה*?"
בוא, יש פה כמה וכמה כאלו. תצטרך להיות יותר ספציפי.
הבנתי שזה קטע של בנים, לקרוא אחד לשני בשם משפחה.

ראית את "שירה בן דוד?" (שם בדוי)
הקטע הוא שכינוי החיבה שלה היה "שירוש בן דוידוש"

תנסי לנחש מי לפי הגיל

כי לא היתה מרשה לי לשמוע שירים שלה. זה היה מגוחך מצידה לא רק כי אני עושה מה שבא לי, אלא שמעולם לא שמעתי שירים שלה ממילא.
יש לי גם כינויי חיבה לאחיינים ולגיסים, דמויות מהארי פוטר.
כיוניים אצלי הם רק כאשר אני מדבר על האדם מול מישהו אחר.

וולדמורט??
(ששששש)

סתם, חס וחלילה.
מאחל שאתה וחמותך בעתיד, תסתדרו תמיד

אין.. רק שמות חיבה של השמות

קורא לאנשים בשם שלהם חח

למה

לא יודע, לבנאדם יש אחד מה צריך יותר מזה ;)

שם אווארי קדום

תשאלי אותי מלפני 24 שנים שהתחלתי לקרוא לה ככה

כוונה טובה או זרה, תשפטו אתם.

או שאני חושב כמה זה רע לאדם בטווח הקצר לעשות ההפך מהוראות היצרן של הקב"ה לחיים טובים. 

או המחשבה על ימות משיח, עולם הבא וכו' (שריקת הסיום של העולם הזה) שכמה יהיה חבל בשביל שטויות להפסיד את הטוב הניצחי.

 

למה מתריסה? זו שאלה מצויינת

יש כמה כיוונים שמחזיקים אותי.
הראשון אם אני מזדהה עם האיסור לעשות את זה , וזה בעיניי הכי חזק וגם הפיתרון
השני , אם הפיתוי לא גדול, אז למה סתם לעשות את זה?
השלישי, אם הפיתוי חזק, אני חושב לעצמי שהחטא הזה יביא עלי להמשיך אותו או יגרום לי למידות רעות (זה עונש פוטנציאלי לשיטת הרב קוק), והכי מפחיד זה לחשוב על האופציה של הקיצוני, אם אני אמשיך ככה אני ח"ו נוטש את היהדות וזה מרתיע ממש

היכן שהקושי

אני חושבת שכח ההרגל חזק מאוד ולכן כדאי להרגיל את עצמנו למעשים טובים ומצוות וזה ממש שומר

בדברים שיש לי נסיונות בהם אני מנסה להבין מה המקום הנכון שאפשר לשים את עצמי

כי בדרך כלל זה עבודה של בירור

אם אני מוצאת את עצמי רוצה לעשות משהו שהוא לא מותר אז מנסה לחשוב איפה הדיוק שלי למצוא

מה הרצון האמיתי והישר שעומד מאחורי זה ולנסות להגיע אליו, הרי השורש חייב להיות טוב

 

וגם עזבי את עניין העונש, היצר הרע אוהב לשחק על המקומות של האשמה יאוש ועצב, עזבי את זה.

תתמקדי בטוב ובאור של עצמך ובחיוביות של הדברים שאת עושה, את צדיקה.

בהצלחה רבה<3

חזל אומרים שאדם שעשה עבירה פעם אחת וחזר עליה פעם שנייה "נעשת לו כהיתר", כבר ליבו גס בעבירה. הוא התחיל להתרגל אליה ואז קשה. הבאת דוגמא של לשון הרע וזאת מצווה שאפשר להבין את המשמעות שלה. למה אנשים רואים צורך ללכלך על אנשים אחרים? אפשר לחשוב על זה ולדון בכך אבל מה שבטוח - זה בא ממקום לא טוב שנמצא בנפש. בעצם, עולם המחשבות שלנו הוא לא לגמרי בשליטתנו, לפעמים קופצים מחשבות לא הכי טובות וזה הגיוני ואנושי. אמנם ברגע שאדם בוחר להוציא את המחשבה בלשון הוא בעצם בפעולה אקטיבית גורם למחשבות הפחות טובות מקום נרחב. הוא מוציא אותם מהכח אל הפועל. אחרי שהוא את זה הרושם שלהם כבר הרבה יותר חזק בו. בכללי, נראה לי זה מביך לראות אנשים מלכלכים אנשים אחרים או מתעניינים בלשון הרע כאשר מבינים שזה נעשה ממניע מאוד נמוך ושפל.
ככה בלשון הרע וככה בעוד מצוות. לומדים את ה'תיאוריה' ומנסים ליישם. כמו כן אפשר לחשוב על איזה צורך העבירה יושבת, נגיד אדם אומר לשון הרע כי משעמם לו והוא לא חושב לדבר על משהו אחר, או שאין לו בטחון עצמי וכדומה אז במקום שילחם בעצמו לא לומר לשון ויהיה משועמם או ימשיך להיות חסר בטחון עליו לראות איך הוא יכול לענות הצורך הריגשי שלו בדרך כשרה וטובה וממילא יהיה לו הרבה יותר קל לא לעבור את העבירה, כי הוא נמצא במקום יותר בריא ריגשית ולא צריך למלא את הנפש שלו בדברים לא טובים ויוכל להיות פנוי להתמלא בדברים טובים.

ח"ו

ויש מדרש מקסים בנושא שלפעמים אני משתדל להזכיר לעצמי:
"אמרו לו (הסבר שלי להקשר: תלמידי רבן יוחנן בן זכאי לרבן יוחנן בן זכאי, בשעת פטירתו) רבינו ברכנו אמר להם יהי רצון ושתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם אמרו לו תלמידיו עד כאן אמר להם ולואי תדעו כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם" (תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כח עמוד ב)


ובנוסף, גבולות לפני חטאים וניסיון להזכיר לעצמי גבולות לפעמים.

והבנה שאני לא מושלם, קורה שחטאתי ומנסים לעשות תשובה.

 

תהי עסוקה.

ויאמר נרפים אתם נרפים על־כן אתם אמרים נלכה נזבחה לה': (שמות פרק ה פסוק יז)

א. לא מבין את טענתך, אחדות אינה אחידות. כשאצל זוג לא קורה אף פעם מצב של אי הסכמה - זה לא מעיד על שלום גדול, אלא על שולט ונשלט. אם אפשר לנהל שיח משמעותי ומברר - יש אחדות, גם אם לא מסכימים בסוף.

ב. אולי באותה מידה, אחדות, זה גם לקבל את זה, שיש ציבור שלא מוכן לשנות את מסורת ישראל ונוהגי הצניעות בגלל אופנה מודרנית חולפת?!

ג. לגמרי לא מבין מה אתה טוען.

נ.ב.
אני מכיר רבים, שבהחלט יושבים בייחד ומנהלים שיח פורה.

ו@די שרוט פעם אמר יפה אם אני זוכר נכון שהוא לא אוהב אמירות חסרות תוכן ורק נשמעות יפה.
וזו אכן דוגמא.

אעיר שאני חושב שהחשיבה כיצד לגרום לאחדות אמורה להישאל כלפיי בכמה רבדים:
א. כיצד אהיה אדם טוב לסביבה ונחמד שאנשים רוצים להיות בקשר איתו?
ב. האם אני מוכן להקשיב לאחרים ולהבין שהם צודקים בחלק מהמקרים?
ג. האם אני מכבד דעות אחרות ומנסה למצוא בהם את האמת או מחפש להגחיך אותם?
ד. על מה אני מוכן לוותר כחלק מפשרה שיכולה לגרום לנוחות ורצון של אחרים לוותר גם?
(דורש ניסיון להבין מה חשוב לכל צד)

הערה חשובה: אני לא מושלם בכך, אבל חושב שזה הכיוון הנכון ולא רק לומר שאני בעד אחדות ולעשות כנס אחדות בוא נדאג שמישהו מחוץ לכנס.

*לכולם*. דו צדדית כן? גם הם אליכם.

עם תוספת של חשיבה כיצד בעולם הערכי אנחנו ממעטים פגיעה באחרים.

וכבר אמרה חנה בשירתה:
"אַל תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם" (שמואל א, פרק ב פסוק ג)

החסד.
כדברי האליהו רבא כח: "מתוך האהבה כיצד? אלא, כשם שהקב״ה אוהב את ישראל ואוהב את התלמידי חכמים ביותר... כך יהא אדם אוהב את ישראל ויהא אוהב את התלמידי חכמים ביותר.... וכך אמר להם הקב״ה לישראל, בניי אהוביי כלום חסרתי דבר שאבקש מכם? ומה אני מבקש מכם אלא שתהיו אוהבים זה את זה, ותהיו מכבדים זה את זה, ותהיו יראים זה מזה".

זה חייב להיות הבסיס לאחדות היומיומית.

לא נראה לי שמי שחוסם רכבים של אנשים תמימים מקיים את זה. לא נראה לי שמי שמתעמת מילולית ופיזית עם המפגינים, בלי סיבה, מקיים את זה. לא נראה לי שפוליטקאים משפילים אחד את השני הם מקיימים את זה.

מתפיסת עולמך הרגש מתפרץ ואתה אומר בשביל מה כל הקשקוש הזה. ובטח יש אנשים בצד השני שמיואשים באופן דומה.

אבל בסוף בסוף, לדעתי, העניין הוא לא להסכים אלא יותר להכיר. סתם, לדבר, וע"י כך להיות מודע לצד השני. בטווח הרחוק יותר מתוך היכרות וקרבה, זה יכול לעזור.
אני לא מדבר כמובן על אלה שנבהלים מכל חוסר הסכמה וישר רצים לקריאות ואחדות העיקר שלא יחשבו עליהם דברים רעים. יש אופי כזה והתנהלות כזאת - והם בהחלט לא צריכים להתערב בפוליטיקה. כי הם גרועים בזה.

יש מקצועות שיש ביקוש גם בשכר גבוה ואנשים לא רוצים לעבוד בהם (הקלאסי - נקיון, ואתרי בניה).

יש מקצועות שיש מחסור בכח אדם סופר מקצועי (הייטק) ועודף באחר

 

כל מקצוע הסיפור שלו.

ובכ"ז אנשים מוצאים עבודה, כי מייצרים מקומות עבודה חדשים כל הזמן

מה ההבדל בין חרדים לחילונים, במידה ששתי הקבוצות ילמדו מקצוע שתיהם יהיו באותו פלונטר.. כך שלשתיהם כדאי לפנות ללמוד מקצועות שזקוקים בהם לכוח אדם, למגזר אין קשר.

אולי אם את רוצה אפשר להכניס את המשתנה שיש מקומות שמעדיפים לא לקבל חרדים כי זה פוגע באווירת המשרד.. או כל מיני סיבות אחרות שמפריעות לחרדים לרכוש מקצוע או להתקבל לעבודה.. 

אם החרדים ייצאו בהמוניהם לעבוד אז לא נצטרך לחלק מחדש את אותה העוגה שיש היום, אלא העוגה תגדל וכך יהיה יותר מקום לכולם.

 

הרי אנשים עובדים קונים יותר, צורכים יותר שירותים ומשלמים יותר מיסים, מה שבהכרח יגרום לגידול בצרכי העבודה של המשק.

 

ברור שזה לא יקרה ביום אחד, ובאמת אם מחר על הבוקר מיליון חרדים יחפשו עבודה - רובם לא ימצאו אחת כזאת.

אבל בתהליך מבוקר שבו קבוצה אחת לומדת מקצוע -> מוצאת עבודה -> רוכשת יותר -> מגדילה את העוגה -> יש צורך ביותר עובדים בשוק -> קבוצה נוספת לומדת מקצוע וחוזר חלילה זה יהיה מעולה.

 

הדרך היחידה להגיע לשם היא להפסיק לסבסד את אורח החיים החרדי, מה שיגרום לזה שעוד ועוד חרדים ייצאו לשוק העבודה.

 

האמת היא שזה יקרה בוודאות, השאלה היחידה היא כמה זמן ייקח לפוליטיקאים להבין שאין ברירה ומה יהיה המחיר הכלכלי, חברתי ובטחוני שכולנו נשלם עד שזה יקרה. 

איך אני יודע שזה יקרה בוודאות? פשוט מאוד: בעוד כמה עשרות שנים לא תהיה לציבור שאינו חרדי שום יכולת לממן את הציבור החרדי, שיהפוך להיות הרוב במדינת ישראל. עץ הכסף ייגמר והם יהיו חייבים לצאת לעבוד. 

 

בגלל שהפוליטיקאים שלהם דואגים היטב לכך שהילדים החרדים לא ילמדו בבתי הספר מקצועות בסיסיים שדרושים לעבודה עם שכר גבוה, זה יהיה כואב. להם ולנו.