פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 112)

"לצאת" מהפורום ברחמים?

יצאת על כך בהכרזות?

לא מפתיע מאוד שחזרת...

ואני לא מכיר אותך חחח

זאת ההתמכרות לרשת החברתית.

אבל המאזן נשמר,

כי אני לוקח בקרוב הפסקה ב"ה,

אז, ברוך השב.

האמת שזה היה ספונטני לגמרי ללא תכנון מוקדם

מה הניע אותך להפסיק? ומה הניע אותך לחזור?

אתה ממש לא רוצה לדעת

אבל מחכה לקרוא כבר🙂

יאלה לכבודך אני אשקיע 

אגב אין לי פה סמיילים למה? פשוט הורדתי תמונות בכלל בדפדפן כנראה שזה קשור.

כנראה, היה לך את הבעיה הזו גם בעבר

למעשה היא כלל לא התקיימה. 

היו כאלה שלא שמחו לראות אותי.. והיו כאלה שכן..

בסופו של דבר זה עניין של טעם אישי

פשוט 2 היה הזוגי הכי נמוך

לא פלא שלא ראיתי את זה..

אממ..עזבתי בגלל סיבה כלשהי ואחרי זה החלטתי שזה יהיה קבוע. ועכשיו החלטתי לחזור ..למה החלטתי..שאלה טובה. כנראה התגעגעתי להפי. לא סתם אממ.. לא יודע. נחמד פה סה"כ אז למה לא. לגבי הפתאומיות, אני פחות מתחבר לרשמיות הזו של לכתוב הודעת פרישה אבל כל אחד ודרכו. 

מממ אתה יודע מי אני בכלל?

לא שהכרנו כל כך גם מעל גבי הפורום אבל זוכר. 

אפילו לא דמיינתי שזה אפשרי איזה הישג

אצל אחר זה החיים.

לפעמים יש פתרונות,

לפעמים פחות.

אין מנוס מלהתמודד. אי אפשר לברוח מלהיישיר מבט למציאות

ולהתסתכל לה בעיניים.

וככל שנלמד לעשות את זה sooner, 

טוב יותר

אבל להיפגש יום יום במציאויות המורכבות האלה, ולהבין את חוסר האונים האנושי והממסדי מול טרגדיות,

זה מפרק בסוף.

(סתם מחשבות על הסבה. זה לגיטימי?)

את מסוגלת לרחם על האנשים שלא שפר עליהם מזלם...

זה עושה אותך טובה יותר מאלו שחיים באפילה בבועה שלהם.

מניסיון חיי הדל...

לא שמחה יותר, אבל מוסרית יותר.

אני לא מכיר אותך, אין לי מושג במה את עוסקת ועם מה את נפגשת.

אני מכיר סבל ואנשים סובלים, כואבים. וזה מה שמאפשר לי לפצות פה בכלל.

אבל לגבי הסבה? מי אני שאדבר.

זאת החלטה משמעותית שצריכה להיעשות בכובד ראש.

ראיתי אנשים נשחקים בעבודה,

שמצצה מהם כל טיפת חיות.

וזה נורא.

אל תגיעי למקום הזה.

מצד שני, לפעמים יש כורח מהמציאות להחזיק במה שאנחנו יכולים,

התנאים והנוחות שטמונים בה לא מבוטלים,

גם על ידי התפרקות גדולה מאוד.

יש כל מיני גורמים שצריך להתחשב בהם... לשקול...

תתייעצי ותפעלי לפי השכל הישר שלך, אין לך כלי אחר.

רציונליות, ולא אימפולסיביות...

הרבה בהצלחה. אני לא יודע למה את מסוגלת,

אולי גם את לא...

תנאים ונוחות... 

מי מדבר עליהם?

אולי אם הם היו קיימים השיקולים שלי היו אחרים.

אבל גם המפגש הקשה הזה, וגם התנאים הגשמיים הלא נוחים...

זה קצת יותר מדי.

משכורת? פרמטר לא קטן.

עבודה שאת טובה בה? הסביבה המוכרת? הבוס, הקוליגות, נסבלים?

סיפוק או שליחות לצד הקושי?

אפס תחושת מסוגלות עצמית בתפקיד הספציפי ודרישותיו, ובקורלציה ישירה, גם תחושת סיפוק נמוכה מאד.

שאר הפרמטרים חיוביים.

אולי כדאי לשקול להחליף עבודה?

(וכן, הסבה זה ממש לגיטימי, מכיר כמה וכמה שעשו הסבה)

להתחיל לחשוב עכשיו על מקצוע אחר.... לא יודעת מאיפה בכלל.

וגם איך מתפרנסים תו"כ...

ואלה קשיים אמיתיים שצריכים לבחון.

ממליץ לחשוב האם העבודה מעיקה עד כדי כך או שלא וגם לנסות לברר איך אפשר להתפרנס במקביל.

מוזמנת לאישי או לכתוב בפורום סטודנטים שאלות בנושא, מזכיר שניתן שם לפתוח שרשורים מאנונימי.

יש לך סביבת עבודה תומכת? יש אפשרות לנסות אולי לקבל עזרה ממקום העבודה?

כשאתה בתפקיד התומך אף אחד לא חושב שאתה צריך תמיכה.

וכן, יש לי ליווי של הדרכה, אבל עדיין הוא מתמקד נטו במתן מענה לסיטואציות שאני פוגשת, ולא לתחושת חוסר האונים שלי ולמקומות שאיתם זה מפגיש אותי.

במקצות טיפוליים שיש הדרכה זה גם חלק מהתפקיד, 

אם את מרגישה שיש צד מסויים שהמדריכה שלך יכולה להבין אותך ואולי אפילו לנסות לעזור לך בקצת אז אולי כדאי לחשוב על כך.

לא דומה עובדת סוציאלית בכלא לעבודה עם ילדים וכו'. לא דומה מוסד זה למשנהו.

אולי כדאי לשקול מעבר בין מקומות\תחומים?

וכן,גם הסבה באה בחשבון אם ממש לא רואים מוצא. בסוף חשוב שהנפש שלך תמצא מקום שמתאים לה. 

או שחייבים לעשות הסבה.

בכל מקרה - לא מילה גסה. גם בגיל מבוגר. 

אומרים שלכל מטפלת יש מטפלת

אולי לא בהכרח בצורה הזאת אבל משהו שנותן לך כוח

לדעתי את צריכה להתייעץ עם מישהי עם ניסיון בתחום שלך

גם אני מהתחום

מה שעשיתי זה צמצום היקף המשרה לחצי

ובשאר הימים עובדת בדבר אחר ,לא מהתחום, ככה אני מאווררת את הנפש,שומרת על שפיות.

בהצלחה!

יודע שאתה צריך לשאוף להשגות רוחניות גבוהות. לא להיות מצומצם.

זה חלק מרכזי בתורת הרב קוק. לא רק בשיר "עלה למעלה עלה".

יכולים להיות גם מניעים פחות טהורים מהמניע האידיאלי שאתה מציג

מניח שברגיל זה לא אפשרי להגדיר את זה..

גם לדעתי חייב להתחבר בכדי לראות את התוכן או את רובו

Disable Twitter Autoplay on Desktop Browsers

1. Log in to Twitter
2. In the sidebar, select More
3. Select Settings and Privacy
4. In the Accessibility, display, and languages section, select Data Usage
5. In the Autoplay section, select the arrow
6. In Autoplay, enable Never

מסתדר או שצריך תרגום?

אצלי הטוויטר בעברית אז פעלתי בהתאם. עדיף ככה, לפעמיים יש סרטונים לא צנועים, אני מנסה להגיע לכמה שיותר חסימות בקטעים האלה.

בלי זה הייתי מפסיק להכנס לטוויטר.

היה לי את זה גם פעם, אבל זה בכרום או בפיירפוקס?

וגם ניסיתי לחסום פלאש עם פלאש בלוקר ולא הצלחתי.. כי פעם ב..יש כזה כמו באנר באתרים מסוימים .. ( מצד שני חסמתי תמונות ובתכלס לא ראיתי עד היום אפילו פרסומת אחת [עכשיו קולט שכמו שחשבתי, הטכנאי שהתקין פה את המערכת דאג לשים כבר אדבלוק])

אני מניח שהתוסף שאתה מדבר עליו  זה יותר לוידאו כמו ביוטיוב. 

אם כבר מדברים על תוספים, אני חושב שיש דרך בכרום (ככה זה ב Safari) לבטל צלמיות, זה התמונות הקטנות האלה שאתה רואה כשאתה מקליד משהו בשורת הכתובת בדפדפן.

יש לך מושג אם זה ניתן לבטל את זה בכרום?

ואכן ראיתי משהו עם הhtml5 נראלי הורדתי את זה ולא קרה כלום. אנסה שוב, תודה.

כששומרים הכל בפנים, זה מתפרץ מתישהו.

עכשיו אתה פורק את זה לאט לאט. בשביל למנוע מקרי ונקודות קיצון

עדיין אני שמח שאמרת

אולי הייתי צריך להציץ שנייה אל האומללות כדי להבין שאני לא "כולנו"

הרגשות בחיים האלה מגיעים אלינו בגלים.

הם לא סטטים.

גם העצב וגם השמחה. זה ילך כמו שזה בא.

אנשים מדברים על להיות בתוך הרגש, להרגיש את הכאב, עוד לא הגעתי לרמה הזאת.

לרובנו נח לברוח לפלאפון או לאוכל שרק מחמירים את המצב.

מה כן יכול לעזור?

מפגש או שיחה עם חבר.

ספורט.

אני יוצאת לרוץ או הולכת לאיבוד עם הרכב בלי וויז עם מוזיקה בווליום שעור התוף כמעט נקרע.

מה שעובד לך.

וציפרלקס🤘🏼

אם הגלים האלה עוצמתיים מידיי או שנמשכים זמן ארוך מידיי.

עוזר מאד.

זה מעניין! אני לא יודע כמה עוזר להגיד את זה לאנשים שחווים סבל מתמשך. הכאב יכול ממש להשכיח מבן אדם שאפשר אחרת. המון זמן כשהייתי בתוך גל, לא האמנתי, לא יכולתי, הייתי עיוור לגמרי. רק אחרי שיצאתי מהגל, מה זה גל, מערבולת, משולש ברמודה, אוקיינוס שלם של המון זמן של שחיקה, ומאוחר יותר באו ובאים גלים קטנים יותר, אני מסוגל להגיד לעצמי, להשתכנע, להקשיב, או בכלל לשמוע! מעצמי או ממישהו אחר, שזה גל, להסתפק אם זה בכלל לא יישאר לעולם.

ואז ההבנות העמוקות, שזה בא ויילך, אבל הכל בא ויילך, הכל. אני מעדיף את זה ככה. שהכל יחלוף. קח את כל השמחה שלי ובלבד שתיקח איתה את הכאב.

אז לא אכפת לי מה אנשים מדברים, או, שאני מודע לכך שגם אני בשלב שאני עיוור לזה, ואני לא אשם, אני לא יכול אחרת עד שיהיה אחרת.

אולי כדאי להתייעץ עם גורם מקצועי על פיתרונות שיעזרו להקהות את התחושות האלה.

להפך התרשמתי מהתגובה.

וזה דווקא בגלל שאני אכן מטופל, יודע מה זה מקרוב ומכלי ראשון.

אני מאוד בעד ה"ריש גלי" הזה. סתם תהיתי מה הייתי חושב על התגובה לפני שנה או שנתיים, מסתכל על זה "מלמעלה" וחושב איך יכולתי לעזור לעצמי של אז, או למישהו אחר של עכשיו.

בדבר תורה.

יוסיף דעת יוסיף מכאוב 

(אימרה שמיוחסת לרבי מקוצק)

אמן חחח תודה, שימחת!💗

איזו הפתעה😅

תודה רבה!!! 

(אדבר איתך)

היה לי ויש לי סבא וסבתא שם והם לפעמים צריכים אותי, ולפעמים יצאתי לצורך הרבים.

אבל זה לצורך, לא סתם טיולים.

דוגמאות היסטוריות ואקטואליות.

תמיד איפה שיש קדושה, הקליפה מנסה להאחז, ומתחוללת מלחמה.

מצד שני, בחו"ל אפשר לשכוח בקלות את ה', ושלא תהיה מלחמה בכלל אלא התבוללות גמורה במנהגי הגויים או ממש בהם.

כשבארץ ישראל יש מלחמה בין הקדושה לקליפה, אז לא שוכחים את ה', וזה תמיד על הסדר יום בין של היחיד בין של הכלל.

זה בקיצור, אבל זו שאלה רחבה שאפשר להוסיף ולהעמיק.

את כל הדתיים שמדרדרים בצבא..

זה בעיקר נובע מריקנות בעולם שהבנאדם נמצא בו (הדתי) , ואז כשיש לו את המרחב והאופציה לפרוק, חו"ל במקרה שלה או בצבא בחוויה שלי, אז הכל משתחרר. ככה נראה שמלכתחילה העולם הדתי שלה היה מעורער

אגב, לפעמים זה מתוך איזשהו בלבול או חסך של תקופה קצרה ואח"כ הבנאדם מתאפס.

אני מעיד, למדתי בישיבה גבוהה תקופה נכבדה, ובשלב שלפני הגיוס ובמיוחד בתחילת הצבא הייתי בטוח שזה עניין של זמן עד שאני אהיה דתל"ש, עם החודשים שחלפו לאט לאט התאפסתי על עצמי , והשבח לאל עם כל התהיות והקשיים של היום אני יודע שאני שייך לתורה ולחיים של חיבור לקב"ה. זה סיפור יותר ארוך ומורכב , אבל קצת לשתף מחשבות בעניין 😁

בע"ה שתמצא את האחת והיחידה שלך. בשמחות אצל כולנו 

זה לא בהכרח קשור לזה שהן יצאו לטיול הזה בחול

בנות שנופלות לזה מלכתחילה היו מועדות

אז תכלס באותה צורה זה היה יכול גם לקרות בהחלטה של רגע ולסיים את הלילה באיזה חור בתל אביב

אבל הן טסו קבוצה של דתיות ותכננו ממש את הטיול שיהיו בשבתות בבתי חב"ד ושיהיה להן תמיד אוכל כשר והכל

בגלל זה שאלתי כי לא נראה לי שהן טסו במכוון כדי ליפול לדברים כאלה

לא יודעת איך "התברר לך".

ייתכן שמה ששמעת לחלוטין לא נכון.

לדעתי, קשר זוגי אמור להישען על אמון בין בני הזוג כפי שכתבת, ולכן נראה לי נכון לברר את הדברים ישירות מולה ולא להסתמך על שמועות. אולי יש לה הסברים אחרים לחלוטין על מה ששמעת? (נניח, הלכה למועדון כי נמצא שם מישהו שיש לו תרופה מסוימת שהן היו זקוקות לו).

בישראל, רוב הצעירים נמצאים במסגרות מחייבות מהילדות ועד אחרי השירות - צבאי או לאומי - וב'טיול הגדול' - זו הפעם הראשונה שהם אדונים לעצמם, הפעם הראשונה שהם יכולים להחליט בעצמם דברים - אז כן, יש פריקת עול, במיוחד אם הולכים למקומות בהם חוקים בנושאים מסוימים מקילים יותר.

אבל ייתכן גם שדווקא מתוך ההפקרות הזו, הבחירה לחזור לחיים כמסלולם תהיה הרבה יותר עמוקה ונכונה.

 אני גם לא האמנתי בהתחלה עד שממש הראו לי סרטונים שלה הולכת עם בגד ים או רוקדת במועדון עם גברים ועוד

ונקווה שזה רק זמני ובע"ה תשובה שלמה לכל עם ישראל

אני לא הכי בקיאה בדיני לשון הרע, אבל אולי יש כאן גם משהו הלכתי.

אני לא יודעת מי הראה לך את הסרטונים ומה היה האינטרס שלו - אני רק יודעת שבימינו מאוד קל לזייף סרטונים.

יכול להיות שאני טועה לגמרי, אבל למה לא לוודא את זה ישירות מולה?

אבל ייתכן שבין כך וכך היא עברה\עוברת תהליך משמעותי שם, שמשפיע בצורה עמוקה על האישיות שלה.

עדיין ממליצה לנסות לדבר איתה ישירות. לא יודעת על מה סיכמתם, אם זה הפסקה במגמה לחזור או לא, אבל אפשר לשאול אותה אם הקשר שלכם עדיין רלוונטי בעיניה.

יש לה שם עוד חצי שנה כמעט לטיול וזה בסך הכל למנוע ממני לחכות וסתם לפסול הצעות כשהיא התקדמה בחיים, אני מבין את העניין של לדון לכף זכות וזה נכון אבל זה כבר לא רלוונטי ולא פתחתי את השרשור בשביל לדבר על מה היה או אם נחזור חחח סתם עניין אותי לדעת אם זאת תופעה נפוצה שדתיים/דתיות חוזרים/ות בשאלה בטיול הגדול בגלל כל ההשפעה והסביבה שם 

זה נשמע קצת תלוש. אולי הוא בעל עניין או משהו.

והיא מפרסמת את כל מה שהיא עושה שם באינסטגרם שלה ולא מזמן פגשתי את בת דודה שלי ויצא לנו לדבר על זה.

אין פה כל מיני בעלי עניין חחחחח

לדעתי אין "תוםעה" של חוזרים בשאלה כתוצאה מהטיול הגדול שלהם. אלה מקרים שלא מגיעים לכדי תופעה ככל שידוע לי.

זה די שטחי ונבוב מה שקורה שם...

תופס?

אבל נדוש נדוש נדוש....

מחפשת חידושים.

צריך עוד?

מתוך ההקדמה לחובת התלמידים של האדמו"ר מפיאסצנה:

"אֲבָל הַמְחַנֵּךְ שֶׁרוֹצֶה לְגַלּוֹת אֶת נִשְׁמַת הַתַּלְמִיד הַטְּמוּנָה וְהַגְּנוּזָה בוֹ, לְגַדְּלָהּ וּלְהַבְעִירָהּ שֶׁתִּבְעַר בְּאֵשׁ שֶׁל מַעְלָה לְמָרוֹם וְקָדוֹשׁ, וְכֻלּוֹ – אַף כֹּחֵי גּוּפוֹ בִּקְדֻשָּׁה יִתְגַדְּלוּ וּלְתוֹרַת ד' יִשְׁתּוֹקֵק, מֻכְרָח הוּא לְהַרְכִּין אֶת עַצְמוֹ אֶל הַתַּלְמִיד הַמִּתְחַנֵּךְ עַל יָדוֹ, וְלַחְדֹּר אֶל תּוֹךְ קַטְנוּתוֹ וּנְמִיכוּתוֹ, עַד אֲשֶׁר יַגִּיעַ אֶל נִיצוֹץ נִשְׁמָתוֹ הַגְּנוּזָה אַף נֶעֱלָמָה וּלְהוֹצִיאָהּ, וּלְהַצְּמִיחָהּ וּלְגַדְּלָהּ."

"לֹא אֶת אוּמָנוּת הַחִנּוּךְ שֶׁל הַפֶּדָּגוֹגְיָה כַּוָּנָתֵנוּ בָּזֶה לְהוֹרוֹת, אֵיךְ לְשַׁמֵּשׁ בְּשֵׂכֶל הַתַּלְמִיד וְאֶמְצָעִים, אֵיךְ לְהַרְחִיב אֶת בִּינָתוֹ בִּידִיעַת פְּשָׁט הַתּוֹרָה, כִּי לֹא אֶת הַשֵּׂכֶל שֶׁל הַתַּלְמִיד בִּלְבַד אָנוּ מְחַפְּשִׂים עַתָּה, רַק אֶת כָּל הַתַּלְמִיד, אֶת הַנֶּפֶשׁ, רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל הַיֶּלֶד הַיִּשְׂרְאֵלִי אָנוּ מְחַפְּשִׂים לְקָשְׁרוֹ בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְיִהְיֶה יְהוּדִי חָרֵד לִדְבַר ד' וְכָל מַאֲוַיָּו אֵלָיו יִתְבָּרַךְ יִהְיוּ."

"צָרִיךְ הַמְּלַמֵּד וְהָאָב לָדַעַת שֶׁאֶת בְּנֵי ד' וּגְדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהֶם לְחַנֵּךְ וּלְגַלּוֹת, וְאֶת הַנְּעָרִים אֲשֶׁר לִפְנֵיהֶם יִרְאוּ לִנְשָׁמוֹת גְּדוֹלוֹת אֲשֶׁר עוֹדָן בְּאִבָּן, וַעֲלֵיהֶם לְהַצְמִיחָן וּלְהַפְרִיחָן. גַּנָּן הוּא בְּגַן ד' לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ, וְאַף אִם יִרְאֶה בָהֶם נְעָרִים אֲשֶׁר לְפִי הַכָּרָתוֹ מָרֵי נֶפֶשׁ הֵם וּמִדּוֹת רָעוֹת לָהֶם, יֵדַע שֶׁזֶּה טֶבַע שֶׁל גַּרְעִינֵי הַנְּשָׁמוֹת וּבֹסֶר הַמַּלְאָכִים, מָרִים הֵם בַּחֲנִיטָתָם וּמְלֵאִים עָסִיס בְּגַדְלוּתָם."

העתקתי מכאן: חובת התלמידים (מנוקד)/שיח עם המלמדים ואבות הבנים (הקדמה למחנך) – ויקיטקסט 

אולי יש שם עוד דברים שימצאו חן בעינייך.

והנה אותו דבר בלי ניקוד:

חובת התלמידים/שיח עם המלמדים ואבות הבנים (הקדמה למחנך) – ויקיטקסט 

"מתי ילדים מרגישים בבית במקום שהם גרים? כשההורים שלהם יודעים מה מיוחד בהם."

כולם מלמדים את הילדים שלנו איך להאמין בה'. אבל כמה בתי-ספר מלמדים את הילדים שלהם איך להאמין בעצמם

כדי לשמוע מישהו אתה צריך להיות חבר טוב. וככל שאתה יותר קרוב אליו, אתה שומע יותר את מה שהוא אומר."

עד כאן הרב קרליבך מכאן הרב קוק

ככל שהאדם יותר גדול, יותר מסתתרת נשמתו, וצריך יותר לחפש את עצמו, להרבות בהתבודדות, בהתעמקות ובהשתחררות הדעה, עד שסוף סוף תתגלה אליו נשמתו".

יסוד האושר הוא: אהבת האמת בשכל, אהבת היושר בחיים, אהבת היופי ברגש, אהבת הטוב במעשה"

עלה למעלה, עלה, כי כוח עז לך, יש לך כנפי רוח, כנפי נשרים אבירים, אל תכחש בם, פן יכחשו לך, דרוש אותם וימצאו לך מיד".

גם מתוך החול יגלה הקודש, גם מתוך החופש הפרוץ יבוא העול האהוב, זו תהיה הפליאה הגדולה של חזון".

אדם ששוכח את הגדולה שלו, שוכח את עצמו."

צריך שכל איש ידע ויבין, שבתוך תוכו דולק נר, ואין נרו שלו כנר חברו, ואין איש שאין לו נר. וצריך שכל איש ידע ויבין, שעליו לעמול ולגלות

את אור הנר ברבים, ולהדליקו לאבוקה גדולה ולהאיר את העולם כולו.

ותודה לכולם!

בסוף לקחתי מדברי הרב קוק על קדושה בונה וקדושה מחרבת ואל תשאלו איך קישרתי את זה לחינוך.....עומק עומקים ;)

הכל אפשר לחבר, השאלה האם החיבור נכון או שמעקמים את משמעות המקור.

הנ"ל שהביאה אלו דברים ששייכים לסוד (=אין פשט). 

תשתפי בתוצאות המחקר...

חבל...

חסר תפיסה רציונלית,

עוזר לך.

הגדרות>פרטיות>אישורי קריאה

ברגע שאת מגדירה את ביטול האישורי קריאה לא יראו את הוי הכחול וגם את לא תקבלי אישורי קריאה ממשמשים שאת שולחת להם הודעות

זה לא תקף בקבוצות.

כמו כן, כרגע אני יכולה לראות הודעות בלי שהשני ידע שראיתי אותם, ואני יכולה לענות נניח יום למחרת והוא יראה את הוי הכחול יום למחרת ויחשוב שלא ראיתי עד אז ולאיפה שאני עובדת זה מאד שימושי מסיבות שונות.

אבל בסמסונג יש ישומונים, שאשר לראות שם בדיוק מה אחרים כתבו, בלי לפתוח את ההודעות... על זה את מדברת?

מה השם של היישומונים? והאם אפשר לקרוא בלי שידעו שפתחת את ההודעה?

הייתי מציע באמת קודם כל לבדוק האם היישום הזה לא עובד על פלאפונים חדשים. למה את חושבת שהוא לא?

ואני לא יודע איך הוא מציג את ההודעות, אבל בכל אופן, יש וידג'ט של ווצאפ שמציג הודעות שנשלחו אלייך ואפשר לקרוא מבלי שיראו שקראת. את מכירה?

הורדתי לפני שנים יישום בשם NILS אבל חיפשתי והם לא עדכנו אותו כבר מ2019 ונראה לי שהוא לא עובד על גרסאות האנדרואיד החדשות מחיפוש מהיר בגוגל.

אני לא מכירה את הוידג'ט של ווטסאפ. הוא מאפשר לי לקרוא מתי שבא לי הודעות שנשלחו אלי בצורה מלאה (את כל ההודעה) מבלי שידעו שקראתי? 

נראה כמו מנעול כחול לבן כזה?

כתוב שהוא באמת לא יעבוד עם אנדרואיד מעל גירסה 6. והיום כל הפלאפונים החדשים שאני מכיר מעל הגירסה הזאת.

נסי לחפש יישום אלטרנטיבי, או פלאפון אלטרנטיבי בין אנדרואיד 5 ל-6.

אין עדכוני גירסה לפלאפון שלך?

יש אפשרות לבחור ישומונים.

אני יודעת שיש דגמים שיש מלא ישומונים שצריך לבחור משם מה רוצים. אבל בעיקרון זה בלחיצה ארוכה על האפליקציה (לא רק בוואטסאפ)

(תוהה אם אני גם אצטרך להחליף טלפון)

ראי כאן:

אז אני מודיע לך שאני אישית מצפצף על התקנון - צעירים מעל עשרים

יכול לכתוב את זה על עצמי.  

לכולנו יש פחדים. ועם הזמן אנחנו מגלים כוחות להתגבר על הפחד והמחשבות ואזור הנוחו  ולגלות שאנחנו לא מה שחשבנו..

את רוב הפעמים שהצלחנו והסתכלנו לפחד בעיניים אנחנו נוטים לשכוח מהר, כי "מה זה היה כ"כ פשוט וחסר חשיבות למה להתלהב מזה? " ..

שנזכה להאמין בעצמו ובכוחות שלנו, העלית לי רעיון להתחיל לייחס חשיבות להתגברויות הקטנות היום יומיות על פחדים, ואולי גם לצרוב אותן בזיכרון

גם אם חייו של ראובן חשובים יותר מחייו של שמעון,

זה לא אומר ששמעון צריך לוותר לראובן על כל דבר (ובטח שזה לא אומר שראובן יכול לדרוש משמעון).

בקשר לשאלתך הראשונה,

לא הבנתי את השאלה... כלומר זה כל-כך ברור שיש אנשים חשובים יותר ויש אנשים חשובים פחות, איך בכלל אפשר לטעון אחרת?

בנוסף, גם אם בפועל מישהו יותר זכאי ותורם מחבריו, אפילו הרבה יותר.

הכל יכול להתהפך בין רגע.

אז אולי לא הולכים על מה שבפועל, אלא רק בפוטנציאל וקשה לדעת מה הפוטנציאל, במיוחד שזה תלוי בעתיד.

בנוסף,

מה הקשר לעתיד?

לפי זה אין תשובה לאף שאלה בשום נושא.

דוקטור, לדעתך אני בריא?

לא, כי אולי בעוד 35 שנים יהיה לך סרטן הלבלב.

סלח לי אדוני המהנדס, הבניין הזה בטוח למגורים?

לא, כי אולי עוד 260 שנים יכה כאן אסטרואיד.

תגיד, איפה אתה תחגוג את יום הולדתך הקרוב?

לא יודע, אולי עד אז אמות בתאונת דרכים.

בקיצור,

כששואלים שאלה, התשובה מתייחסת למה שאנחנו יודעים היום (או לכל הפחות למה שאפשר לצפות היום ברמת ודאות מסוימת).

להניח הנחה ללא בסיס ש"אולי בעתיד הכל יתהפך" הופך כל תשובה לכל שאלה ללא לגיטימית.

לדעת מבחוץ.

אני מסכים איתך שיש חשיבות לערך בפועל.

לגבי העתיד, התכוונתי יותר לגבי האמירה של בעל הסולם שכל חייו של מישהו מסויים שווים לשעה אחת שלו, איך הוא יכול לדעת במכלול.

מאחר והתכלית נקבעה שהעולם אמור להגיע לתיקון (ע"י מי שברא אותו) ועוד שמהתיקון הזה יהנו גם האנשים הפשוטים

אז ברור שחייו של הצדיק שווים יותר כי הוא מקדם את העולם לתיקון - וגם בשביל זה שמתבטל.

אז ראוי שאתן לאותו תלמיד חכם את הנוחות להתעסק בתיקון במקום השטויות שאני עושה.

כאלה שתורמים יותר.

מדענים, רופאים וכו׳.

האם *חייהם* חשובים יותר?

כלומר אקריב חיים של מישהו אחר כדי להציל אותם?

לא. מי אני.

גם בהלכה זה ככה, לא?

משתתפת בצערך❤

מבעס...

במקרים כאלה שאין מה לעשות תגיבי הפוך

תצחקי... תגידי תודה ה' 

שאתה דואג לאנשים סביבי לשעשוע בחיים...

תודה שאתה נותן לי הזדמנויות קטנות להתגבר, להאמין בך שאתה טוב ותודה שזה על רכוש ולא על משהו קשה יותר...

"ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ"

"ויכלו המים מן החמת ותשלך את הילד.."

"ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק לאמר לנו המים.."

"והבור ריק ..אין בו מים"

"ויט אהרן את ידו על מימי מצרים ותעל הצפרדע"

"ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם!"

איך אני יכול לפתוח גם את פי ובו זמנית, גם לשטן? אין בזה שום הגיון..

ב: "ישוב עמלו בראשו ועל קדקדו חמסו ירד".

חס ושלום שלא יבוא עליך רעה.

המקסימום שיכול לקרות זה שהיא תעבור אליך וזה באמת יכול להיות מסוכן (;

חחחח..צחקתי בקול

לאחר כמה חודשים טובים

כלומר..מה הפורום שווה בלעדי? לא שאני ...

וואי לגמרי.

טוב נברך אותך שתעשה חיל בסיקור הפורומים;). ברוך השב

מתחבא טוב הבחור..

אם הלחמניות נשמרו בשקית אטומה אז הראשון..

הקפאה זה כבר לא טרי וגם יש טעם לוואי קצת.

בדיוק הוצאתי פיתה מהמקפיא למיקרו ויצא טעם של קרח רק חם.

וכאילו למה בכלל הכנסתי אותם למקפיא אתמול זה היה טרי

נראלי עדיף לא להקפיא או להקפיא להוציא שעות לפני 

הדבר היחידי שמיקרו יודע לעשות טוב זה להפשיר פיתה ישר מההקפאה.

לא להפשיר אותה קודם אלא מהמקפיא למיקרו ולכוון זמן מתאים ויוצאת ממש טובה. 

לק"י

ואחרי כמה ימים הן עדיין טעימות.

ל-12 שעות נראה לי שאין צורך להקפיא. 

מזל טובב

איזה כיף זה אוירת סוף שנה!

אני מודה לה' על כל השפע הלא מוסבר בחיים שלי ועל זה שהוא איתי בהתמודדויות שלי 

שאני זוכה הדברים שאני עוברת לא נשארים לי בתור טראומות אלא מחזקים אותי

התארחנו בשבת אצל חברים(סוף סוף) ויש להם שתי ילדות מתוקות

כמו כן הקטנה שלהן התאהבה בבעלי

ועוד מעט(חודש וחצי) חופש גדול