אתה צוחק,
אני בוכה.
###
בא לי לצרוח!
בבית מדרש. -בא לי.
לזרוק את הספר, לקום על הכסא, - לצרוח.
בחדר אוכל - בא לי.
לתופף בעצבנות, להתיק מבט, - לצרוח.
באוטובוס - בא לי.
לא מקצה צוק... לא מגג העולם...
אני רוצה להישמע!
כאן! ועכשיו!
באמצע הכיתה, מול כל החברים,
סביב שולחן שבת, ליד המשפחה והאורחים.
באמצע.
בא לי לצרוח, לכל מי שישמע,
לאזניים האדומות שלי,
בא לי לצרוח:
"אני לא יכול יותר!!"
"לא יכול יותר!!!"
אנשים לא מכירים אותי
בחיי, אני בקושי מכיר את עצמי.
שום דבר לא ינחם אותי עכשיו,
מה?! שום דבר...
###
זה לא הוגן שאין לי שותפים לסיגריה.
זה מעוות, זה לא צודק.
איך זה התגלגל?
בחיי,
רק בגלל זה הפסקתי.
זה לא עושה רושם על אף אחד.
גם כבר לא על עצמי.
אז הפסקתי.
אבל את הקופסאות לא שרפתי.
את הטוב ניצלתי עד תום.
את הטוב,
את הטוב...
