פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 117)

גם לי, אבל באופן יותר חלש

הרעיון הפשוט של גורל משותף מחייב את זה, לא מחלוקות אידיאולוגיות תהומיות.

הוא יותר מדבר על טקטיקה מאשר אידיאולוגיה.

נכון, גם בתור חרדי הוא לא מתייחס לצד התורני

הוא יותר דומה לצד הלאומי של החילונים מאשר לצד הלאומי של הדתיים לאומיים.

במה זה מתבטא?

לא הייתי אומר שבגלל כתבה של איזה אחד אז זו דעת החרדים

הם עושים את זה לכיף, לא כי זה מצווה

יש גם לא מעט מהציבור הדת"ל שככה

להטריל

 

(מדבר על עצמי)

יש ערך בממלכתיות, מה שפחות קיים אצל החרדים ובמידה מסויימת גם אצל החילונים. גם הציבור הדת"ל שפחות מקפיד על תורה ומצוות הוא עדיין נחשב, לרוב, ערכי במובן הממלכתי. הציבור החילוני גם, אבל עם השנים עושה הרושם שהוא מאבד את הממלכתיות שלו בהדרגה (מדבר בתור עמדה לא אובייקטיבית)

אולי אנחנו מכירים דת"ל אחר

מאז ומתמיד זה היה כי זה נחמד
לא היה קשור בהכרח למדינה
טוב, אולי בתקופת הנערות שלי כן
עכשיו זה כבר סיפור אחר.

מי בכלל עושה מנגל?
מקשיבים לחידון התנ״ך, לא?


ולגבי הממלכתיות שמאבדת בהדרגה את העניין שלה
נראה לי ממרחק זמן שזה הרבה קשור למהות האמיתית ולא רק לסימנים החיצוניים של מדינה עם סמל וכו'

או שמחה סתם כי כיף ובא לנו לחגוג ולהנות, זה הפאנץ'

ומה את חושבת?

נראה אותך חכם

אין לי מושג

ולא להשתנות לפי אחרים.
להעריך את עצמך על מי שאת, ולשפר את מה שצריך. אבל לא כי האחר הוא כך וכך.
ולהאמין בעצמך וביכולות שלך.

ישנה תפיסה שגויה כזו שבעצם מתנערת מעבודה ותיקון עצמי.

האמת לחלקים, להקטין אותה. מתירא הוא מפני גדלה, וחושב שבהקטנתה תהיה יותר פפולרית. יותר שוה לכל נפש, ובאמת בזה הוא מכביד יותר, ומונע מהכל את היותר נחוץ לו. האמת האחרונה, האמת האלהית נתבעת בחזקה מכל, ודוקא בכל אמתה, ברום גובה אורה, במלא האמת שלה."
(אורות הקודש א, א, ד)

אם זאת מטרה אז היא מטרה

 

#הרב_קוק_לשלטון

 

וברצינות -

ערך מעלת השלטון היהודי על ידי העם היהודי בארץ ישראל היא עניין שדורש לימוד.

בין אם הולכים על פי שיטת הרבי מלובביץ' שטוען אנחנו עדיין בגלות. בין אם הולכים לפי שיטת מו"ר הראי"ה והרצי"ה שתקופתנו היא תקופת גאולה גם בשלטון הכי כופר שיש.

זה לא עניין של אינטואיציה וסברות - זאת תורה! זה דורש עמל תורה! זה דורש לימוד מעמיק! אל תשלפו מהמותן ביחס לכך!

 

מאוד מכבד את מי שלא הולך בדרך רבותי ולא רואה עניין עניין גדול במדינה כדרך תהליך הגאולה. אבל אם מסתכלים על ההיזק של מוסדות המדינה - זה מפספס את הסוגיה הרוחנית שיש פה והופך את הצד שטוען שגאולת ישראל תלוייה בכך למאוד מאוד שיטחי.

אני לא אומר שצריך להחריב את המדינה
אני אומר שצריך לשים לב שביבי זה לא משיח וכנסץ זה לא בית מקדש ומזכיר לנו להתפלל על זה

על פי תפיסת הגאולה יש תפיסה עמוקה שהמדינה היא בעלת ערך גדול בתהליך הגאולה. גם מדינה שעושה נזקים גדולים. 

יסוד כיסא ה' בעולם?

האם הגענו לדרגת שלמה: "וישב שלמה על כסא ה' למלך תחת דויד אביו ויצלח וישמעו אליו כל ישראל. וכל השרים והגברים וגם כל בני המלך דויד נתנו יד תחת שלמה המלך. ויגדל ה' את שלמה למעלה לעיני כל ישראל ויתן עליו הוד מלכות אשר לא היה על כל מלך לפניו על ישראל".?
האם הגענו לנבואת ירמיהו: "בעת ההיא יקראו לירושלם כסא ה' ונקוו אליה כל הגוים לשם ה' לירושלם ולא ילכו עוד אחרי שררות לבם הרע"?

רק אחרי מלחמת עמלק: "כי יד על כס י-ה", ישתלם שם ה' וכסאו ורק אז נוכל לקרוא למדינת כסא ה'. "שיהיה ד' אחד ושמו אחד", "ו-ה' לעולם ישב כונן למשפט כסאו".

עד אז בימי החושך נשאף לאידיאל העליון הזה, כדברי הרב קוק.

חלילה וחלילה לקרוא למדינה כסא ה' לפני כן!

יש למדינה ערך ואנחנו באתחלתא דגאולה כבר הרבה לפני קום המדינה, אבל ח"ו להגזים.

לא רק חצי ממנו... ואז תראה את התשובה שלו.

מעניין, חשבתי על זה בדיוק אתמול תו"כ נקיונות

לשאוף אליו, אבל אנחנו רחוקים מאוד משם. בימי החושך קשה אפילו לדמות שנגיע לשם, אבל זה צריך להיות השאיפה והמטרה שנגיע לאושר העליון הזה, בזמן ש-ה' אחד ושמו אחד.

מה המשמעות של יסוד כסא ה' בעולם? אם לא נברר מה המשמעות של זה זאת תהיה סיסמא ריקה ככל הסיסמאות.

על השלב של כסא ה', ש-ה' ממש מתגלה בארץ שהוא מלך עלינו והוא יושב בצורה גלויה כמלך על כסאו.

בימינו זה בחינה ש-ה' שורה את שכינתו עלינו תמיד במדריגה זו או אחרת. "השוכן אתם בתוך טומאתם"-- "אף על פי שהם טמאים שכינה ביניהם." (תורת כוהנים מובא ברש"י) שזה נאמר אפילו על הגילוי השכינה שבמשכן שיש טומאה מסויימת בזה.

אני לא נכנס להגדרות של כמות שריית השכינה וזה אי אפשר לכמת. ברוך ה' שיש מדינה, אבל זה עדיין לא יסוד כסא ה'. הלוואי שנגיע לשם.

צריך להתפלל שהמדינה ילך בכיוון טוב, כי לצערינו הרב, החוקים והרבה מהתנהלות של המדינה נגד רצון ה', אבל כמו אמירות מטעות שהטוב גדול מהרע, כמו הסילוף של הירושלמי בקידושין ד, א: "גדול הוא קידש השם מחילול השם" שמדבר על הלכה לגבינו לא לגבי חשבונות שמיים, כך גם לעשות חשבונות שמיים הפוכים ולהגיד שהרע גדול מהטוב אי אפשר להגיד, ואין לנו עסק בנסתרות.

האמת שאני ממש לא מבין את הפסקה שם כך. מה שכתוב שם  זה ככה:

מדינה רגילה היא חברת אחריות גדולה, ולכן היא לא אידאל אלא צורך טכני, אמצעי. (ממש נוגע ישירות בנושא השרשור).

יש סוג אחר של מדינה, מדינה שהיא לא רק חברת אחריות גדולה, אלא התאחדות תחת דגל של אידאלים, מדינה שכל חפצה הוא שיהיה ה' אחד ושמו אחד. מדינה זו לא קמה לשמש כחברת אחריות, אלא להרים את הדגל של ה' בארץ, עם כל האידאלים הגנוזים בשמו, בדרכו, ובתורתו. כמובן, לשם כך יש צורך לנהל גם את חיי החברה, אבל זה כבר לא סתם משהו של חול, אלא יסוד כסא ה' בעולם.

 

אמנם, בימים שבהם אנחנו רחוקים מהחזון הזה, יכולים להיות אנשים, ואפילו עובדי ה', שלא רואים אידאל בהקמת מדינה (כגון החרדים, אז והיום), וחושבים שמדינה היא בסה"כ צורך טכני ("כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה ולא יהיה להם נוגש ומבטל כדי שיזכו לחיי העולם הבא"). הסיבה לאי ההבנה הזו, היא שאנחנו נמצאים בימי חושך - אנחנו נמצאים כ"כ רחוק מהחזון הזה, שהחזון הזה נשכח מאיתנו והציפיה לישועה ולכינון מלכות ה' בעולם הוא דבר רחוק. לכן, בימים כאלה, לפעמים צריך ביאורים ארוכים בשביל להאיר למישהו את האושר העליון הזה שבמלכות ה'.

 

לדעתי זו קריאה הרבה יותר מובנת של הפיסקה. 

 

(למקרה שזה לא מובן, אני סבור שמדינת ישראל של היום שקמה כחברת אחריות גדולה, ובהחלט לא חרטה על דגלה את הנ"ל, היא לא "מדינת ישראל" שעליה כתב הרב קוק שהיא יסוד כסא ה' בעולם.)

 

ואסיים בשני ציטוטים של הרב אלימלך בר שאול (מצוה ולב חלק ב', "לדמותה הרוחנית של מדינת ישראל"):

(תחילת המאמר: ) "מדינת ישראל בארץ ישראל - כשמה כן ייעודה: מדינה ישראלית מקורית, בכל הווי חייה וסדרי משטרה. לאמור: חיי קדושה של עם קדוש על אדמת הקודש." (ההדגשה במקור)

(תחילת חלק ג' של המאמר: ) "מובן מאליו שמדינת ישראל של עכשיו, שאנו מודים לשמו יתברך על נס תקומתה וקיומה, איננה עדין המדינה שאנו מייחלים לה. לא רק מבחינת... אלא בעיקר : משום שהיא רק מדינה, ולא יותר מזה, הרבה יותר מזה - כפי שמדינת ישראל נועדה להיות. לא על מדינה זו כמות שהיא נשאו נביאי ישראל את דבר ה' בחזונם. לא אל מדינה זו כמות שהיא נכספה וגם כלתה נפש האומה."

להיות חשבון גוגל.

שזאת גירסא בעברית ולא צריך להירשם אפילו..

קרבן שבט גד-"בא מזל טוב לי" (רש"י)

ההתבוננות הזו.
איכשהו מתחבר לי למה שקראתי אצל חברה שלי, שה' בניסן כנגד חודש אב והפוטנציאל שבו לגילוי האחדות והתיקון.

מחר כנגד חודש אלול... חודש הרחמים והסליחות.
הרבה מחשבות והרגשות בעניין, בלי הרבה מילים.

הרבה, הרבה...

כנגד חודש אחר.
יש בשמו של נשיא גד- אותיות 'אלול'- 'אל'יסף בן דע'ו'א'ל'.
גם כלל שמו רומז שכאשר השנה נאספת לסופה, צריך להתרכז בדעה את האל.

בכלל ב'גד' יש סוד כי הוא השישי אבל הוא עולה לגימטריא ג+ד=7.
כי הוא לא מסמל את המזל התחתון אלא המזל שנוזל ממקום עליון מאוד, כמבואר ב'שערי אורה' והמזל הזה שמתגלה בעיקר בשבת משפיע מזל עליון על ששת ימי המעשה.

מרחיב נשימה.
זה התחבר לי לעניין שקראתי השבת על שש ושבע...

הלוואי שכבר ייגמר...

למה שהן לא יצליחו?

למדו, השקיעו, נבחנו, הצליחו.

 

וכן, אין להן הסחות דעות מטופשות של פמניזם ושאר שטויות וזו חלק מהסיבה ליכולת להיות ממוקדת מטרה.

 

 

מה הגיע הפער בין אוניברסיטאות אחרות. הם למדו והשקיעו? ואם לא, אז למה??

הציבור הכללי לפעמים יותר מחפף במקצועות האלו ולומד את זה במקביל לדברים אחרים כמו עבודה וכד'

וגם, הבנות החכמות יותר בכיתה הולכות ללמוד ראיית חשבון, אלו שבאחוזון 93+

יכול להיות שזה לא כך בציבור הכללי

אני יודעת שהן לומדות בערך שנתיים וחצי נניח מאוגוסט עד ינואר שאחרי שנתיים וחצי והן נבחנות בכמעט כל מבחני המועצה. רק שזה לא תואר אלא תעודה ורישיון רו"ח, אני לא סגורה על איך בדיוק זה עובד.

אני יודע שאפשר לקבל רשיון גם בלי תואר, אבל צריך לעשות 15 מבחני לשכה (לעומת שני מבחנים למי שעשה תואר). לא חשבתי שמישהו עושה את זה בפועל.

כי הן כן מקבלות רישיון

הם אכן מקום ראשון, אבל היו מקומות שהיו קרובים אליהם 

https://rotter.net/forum/scoops1/787132.shtml

 

ועוד נקודה: בקרב מי שניגש בפעם הראשונה (מכל המקומות) יש 79% מעבר

איך מספר הנבחנים לראשונה גדול ממספר הנבחנים הכללי?

למה מספר הנבחנים לראשונה קטן ממספר הנבחנים הכללי? מה עשו עם כל השאר?
ולמה דווקא בסמינר המספר זהה?

ועכשיו ניגשו בפעם השניה, לפחות.
בבית יעקב זאת הפעם הראשונה שמגישים תלמידות למבחן (כנראה)

הראשון - רוב מי שנבחן על זה באוניברסיטאות וכו- עושה את זה כחלק מתואר שלם בכלכלה או מינהל עסקים ויש להם עוד המון מבחנים אחרים, זה חלק קטן
והן עושות רק את זה וההשקעה בהתאם.
בנוסף - במבחני האביב תמיד יש ציונים גבוהים יותר באופן כללי.
וגם כי זו הפעם הראשונה למשל בסמינר "החדש" בירושלים
והשקיעו בזה בצורה מטורפת.
וגם כי יש חרדיות חכמות למרבה ההפתעה

כי לא כולן כמוך ב"ה

א. רוב הסטודנטים באוניברסיטאות ניגשים בסוף שנה, אלו שניגשים עכשיו זה אלו שעושים מועד ב

ב. לא הגישו את כל הסטודנטיות, אלא רק את אלו שהיה להן סיכוי גבוה להצליח מאוד. (מתוך 150 הגישו 100)

ויש עוד כמה שאני לא זוכרת במדויק אז לא רוצה לכתוב סתם. אבל כבר זה יכול להסביר חלק.

שאפשר להבין מהן שהגישו את התלמידות בסמינר ישר למועד ב (למה שיעשו את זה?? ואיך יתנו עוד צ'אנס למי שנכשלה?) או שהשוו נתונים מסמסטרים שונים (למה שיעשו את זה??)

כמו שיש הרבה חילונים שיכולים לראות בשירות צבאי משהו חשוב מאוד, בחור דתל"י יקבל מכך לא פחות ובנוסף ישמע שזה מצווה, וזה יוסיף לא מעט.
כך אצל בחורה חרדיה שתשמע שזה טוב לפרנסה וטוב לשידוך.
במיוחד כשיכול להיות שכל המשפחה תתגייס והיא תמשיך לגור עם המשפחה בלי לקחת חלק בעבודות הבית.
(המשפט האחרון הוא מה שהתלמידות עצמן אמרו בסרטון)

אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה".

יש הבטחה מהתורה שאם נלמד תורה ונקיים, ונעסוק בלימודי חול (בבלי שבת עה ע"א) יראה החכמה והנבונות שלנו.

זה לא תואר ..
הן עסוקות רק בלימוד למבחן
בזמן שסטונדנט אחר טרוד במיליון חובות של התואר בקושי יש לו זמן להשקיע בלימוד למבחן הזה , כלומר הוא לומד אבל אין לו את הפרבלגיה ללמוד מהתחלה
והן על הלימוד מהרגע הראשון .
כמה מפתיע .. שזה לא תואר

ובכלל האקדמיה החרדית מאוד סגורה.. להתקבל לשם צריך להיות חרדית , הדרישות הרבה יותר נמוכות .. והלימוד לא ארוך ולא מייגע כמו במקומות אחרים.

ואם זה כן תואר ושלוחה מטעם אוניברסיטה עושים להם / להן הרבה הנחות.

זה איגוד הסמינרים- בנות שלומדות ראיית חשבון בסמינר.

זה תמיד היה ככה. לא משהו חדש.

לקח ותזכורת שרוב דמוגרפי אינו יכול לשנות בכפייה סדרי עולם מול המיעוט הדמוגרפי - אך דווקא המיעוט הם שנמנים על האליטות ובעלי ההשפעה בפוליטיקה, בכלכלה, בתקשורת, בבטחון וביחסי החוץ של המדינה, בהון ובקשרים, בקביעת סדר היום הציבורי.

שינויים יסודיים כאלו צריכים להיעשות בשכל ובחוכמה, ולא בכוח ובמכות גרזן. והכי טוב - שגם הרוב הדמוגרפי יהיה משולב ומרושת ברשתות של האליטות ונותני הטון, והכל יבוא על מקומו בדרך טבעית ולא בכפייה.

לגבי הרפורמה.
אני לא בטוחה שמיעוט יהיו המתנגדים..

יש לא מעט ימנים שמתנגדים, המחנות גם ככה בהבדל של מנטדים בודדים.

חיים רמון למשל.

בנוסף, היות שאם נטשטש רגע את 'מחלת הרל"בת', אז מתן כהנא וגדעון סער, כל חברי ישראל ביתנו ואפילו יאיר לפיד, היו חתומים בעבר על תכניות וחלקם אפילו הצעות חוק, רדיקאליות בהרבה לצמצום כח מערכת המשפט - כנראה שגם רבים ממצביעיהם תומכים בזה.

המשמעות היא בעצם כזאת, בחרנו באנשים כי נמאס לנו מהטירוף של בג"ץ. זוכרים את הימים שלפני הבחירות ? הייתה תחושה של שינוי. אבל כל זה בכפוף אם המתנגדים לא יאיימו לשבור את הכלים.

מעניין שפעמיים הימין ויתר, פעם בעמדת הנחיתות בגירוש ופעם בעמדת העליונות בממשלה. רכיכות.
האמת שהממשלה גם נכשלה בהסברה וגם באכיפה, אם הם היו מבינים שאין להם את הזכות לעשות מה שבא להם זה היה נגמר בחסימות כבישים

מי זה בדיוק ה"ימין שוויתר בעמדת נחיתות פעמיים"? הליכוד? כי בגירוש הם היו הצד שאתה טוען שלא וויתר

ו"זה היה נגמר בחסימות כבישים"? אנחנו סגורים על זה שחסימות כבישים זה הדבר הכי פחות חוקי שהם עשו, כן? אין בעיה עם להודיע שלא יגיעו למילואים ולשלוח מכתבים

הליכוד של הגירוש לא היה קרוב לימין.

לחסימות כבישים התרגלנו, ככה שזה גם לא מרגש כ"כ.
ולעזאזל ספר החוקים , חוקי לחלוטין המכתב הזה, אבל החומרה שלו ההשפעה המשמעות.

וכלל למשחקי הפוליטיקה, אלא מטרתם להקים סנהדרין וחוקים שיחליפו לחלוטין את השופטים והרבנות והדיינות היום שכפופים לחוקי המדינה.
זה לא יעבוד מבפנים.
אנשים לא מבינים איזה רקבון גדול יש בפוליטיקאים משמאל ומימין.

יש לנו חזון גדול של תורה של ממלכת כוהנים וגוי קדוש שמתממשת ממש על כל אמה ואמה של ארץ ישראל שזה כמו ספר תורה כדברי הגר"א.
כל זר (גוי או יהודי כופר קיצוני) שנמצא בתוך ארץ ישראל מרחיק את החזון.
צריך לקום כגיבורים כמו החשמונאים.

(אני בשום אופן לא קורא למלחמת אחים אבל כן להתרחק ולבנות משהו עוצמתי משלנו בלי הפרעות חיצוניות ולהשפיע על פשוטי העם.)

כי ביום שזה יקרה, לא תהיה מדינת ישראל. ישארו בקושי יהודים בפרספקטיבה של 100 שנה קדימה.

כבר היום היהודים האורטודוקסים שהם המיעוט בעם הולכים ומצטמקים.

יאסון-ישוע

אדרבא.
הלוואי ומול וכנגד האליטות החזקות במדינת ישראל, שנותנות את הטון ומצליחות לכפות את האינטרסים של חברי האליטות והקשורים אליהם, בתקשורת, בכלכלה, בפוליטיקה, בצבא והביטחון, עם השפעה על סדר היום של כולנו, מיעוט שמצליח לכופף את הרוב - נראה התגבשות כוחות שכאלו מצד הציבור הדתי, על גווניו וזרמיו.

זה פשוט שאלה על הנפש.

בסיפורי מעשיות של רבי נחמן
תקבל שם את כל התשובות לזה חחח

ובכל מקרה, אין שום סיכוי שהוא ייצא מחדר הלידה בלי שהוא והוריו נושאים צמידי זיהוי זהים.

קשר של הורים לילד ביולוגי שלהם אי אפשר להחליף בשום קשר אחר.

ילדו".
אבל זה עדיין 'כאילו'.

באופי שלי הייתי שואל מצד ההלכה החמורה, אם אבא כזה בא במחתרת האם לבן יש לו רשות להרוג אותו או לא. למשל, נודע לבן דקה לפני שהאבא בא במחתרת, במסמכים מהבית חולים שהם טעו והאבא לא יודע שטעו.
האם הוא כדין אב ביולוגי שיש חזקה שהוא לא בא להרוג או שהוא כאדם אחר וצריך להרוג אותו.
שני הצדדים ספק נפשות, או שאסור לו להרוג, או שהוא חייב להרוג כדי להציל את עצמו.

סברא שלי נוטה שמותר לו להרוג, כי הוא לא לגמרי כאבא. אבל בוודאי שאינני פוסק בדבר חמור שכזה.

לפמ"ג ומפורש בתורה תמימה, שגם אוהב כאבא אסור להרוג, אז לכאורה יהיה אסור להרוג במקרה כזה.

אם כי אולי משמע לפי דעתי מרש"י לא כך.

שתהיה חזרה קלה ונעימה בעז"ה!!

אני מתנחמת בשבילך בעובדה שזה חזרה "מדורגת" כי יש פסח באמצע..

חוץ מגאווה כזאת תועבת ה' כל גבה לב

להרגיש שלפי ערך נשמתנו וגדלות הקב"ה שאותו אנחנו עובדים

לא מתאים לנו להימנע ממצוות רק בגלל שיצחקו, כל שכן שלא להתלכלך בעבירות.

 

(מודה שלא הבנתי מה הכיוון שהצעת בהודעה הפותחת)

 

 

גבולות הגזרה.

ו-ה' יסלח לי אם שגיתי.

פשוט: "א‍ני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם".

נקווה שאובן נכון.

קודם כל גאווה על זה שאנו זוכים לעבוד את ה'.

וגאווה כזאת שמחזקת את האדם להבין את החשיבות והכוח של המעשים שלו כחלק מעבודת ה'.

היא ההכרה בייחוד ה' והמלכתו, לא גאווה.

 

כלומר התוכן של דרך ה', לא החיצוניות שלה.

כמו שאף אחד לא מצפה ממך להוריד גשמים.

א. בהחלט יש עניין של חוצפה לת"ח, קורטוב שבקורטוב. הרמב"ם בפירוש המשניות על המשנה "מאד מאד הוי שפל רוח" מאריך להסביר מדוע בעניין הגאווה אי אפשר ללכת בדרך האמצע הרגילה, כי הגאווה היא לא טובה בכלל, ומשום כך יש צורך גדול מאוד להרחיק ממנה כ"כ, ולא להתקרב אליה. ולכן צריך להיות שפל רוח, שזה הקיצוניות מגאווה. אמנם, הענווה עצמה הרמב"ם מגדיר אותה כדרך האמצע.

הגאווה של ה' אינה ברצון להתבלט, שכן: "במקום שאתה מוצא גבורתו של הקב"ה, שם אתה מוצא ענוותנותו", הגאווה של ה' הינה משקפת רק את המציאות האובייקטיבית, שהוא מפרסם את שמו בעולם. והכל הוא עושה בשביל הנבראים, שכן הדביקות בה', ההכרה שלו יתברך, זה הטוב האמיתי. וכן ת"ח, הכבוד שהת"ח מצופה ממנו לנהוג לפעמים, זה בשביל התורה, שלא תתבזה התורה הת"ח לא מוותר על הכבוד, אבל על כבוד עצמו לא אכפת לו, וכן ה' יתברך, מה שאכפת לו זה ישראל, זה להשכין שלום, זה ב"ראש מעייניו" של הקב"ה.

אבל בכל זאת אנחנו בני-אדם, אז צריך גם מדי פעם לטפוח על השכם של עצמינו, לדעת את המיוחדות שלנו, אבל לא להבליט את זה כלפי חוץ, וגם בתוך הלב להיות מאוזנים ולא לשכוח מצד שני את קטנותינו. (שני פתקים צריכים להיות לאדם, אחד ואנכי עפר ואפר, אחד בשבילי נברא העולם....). ואחרי שקודם כל אנחנו מבינים שאנחנו עובדים את ה', אז יש מקום גם לאדם עצמו שידאג לעצמו ויפתח את המקום המיוחד שלו....

או בספר אחר שלמדתי במקביל בזמן שלמדתי תניא
(הגיוני שכן תניא.. לא יודע)

כתוב שלה' זה אמיתי כי מלא כל הארץ כבודו. אך האדם הוא כלום וה' מחיה אותו וכל גאוה כלשהי זה בעצם אמירה שיש בי משהו מעצמי, לא מה'.
הגאונ היא אני משהו בעצמי, כולנו בטלים לה' וחיים רק ממנו לכן אצלנו גאוה זה רע ואצלו זה טוב.

לקרוא ספר?

מחכה כל השבוע לפנאי הזה לצלול לתוך ספר...
לומדת - פרשת שבוע מתוך החומש, ואז דפים שבועיים לנשים על פרשת השבוע (של הרבנית ימימה מזרחי ושל יעל כורסיה). אם יש עוד זמן, אז פותחת עוד ספר לימוד קליל.
וגם מתפללת - משלימה תהלים ומתפללת את התפילה המלאה השבועית שלי
לפעמים גם משחקת במשחקי קופסה עם הילדים (אפשר לשחק גם עם אחים או משחקי יחיד).
כמובן, גם הארוחות תופסות חלק נכבד משבת.
וגם משלימה שעות שינה...
בקיצור, אין על שבת

ואם תגיד שזה עניין לדיינים אז אפשר לפנות אליהם עם העצומה 

רק לדיינים יש את הכוח לפסוק מה לעשות, עצומה זה לא מה לעשות זה מחאה או קריאה של אנשים פשוטים לבעלי היכולת

ואם זה נראה להם נכון אז שיעשו את זה

פסיקה היא גם לפי מצב ורצון העם

על כל חלקי היהדות, רק על זה יהיה ראוי להעניק לך פרס נובל.

ברגע שתנסח משהו כזה הליטאים יתנגדו לניסוח מסויים החסידים לאחר, הספרדים לאחר באחר, הציונים לאחר באחר באחר, ואז יתחילו דיונים ופלפולים על איך לנסח, *מי* ינסח, האם "גדול הדור"? האם בשום פנים ואופן רב ציוני? האם הרב אדלשטיין? או שמא הרב הראשי? איזה ראשי? ספרדי? אשכנזי?

מלחמות ומחלוקות וזריקות רפש.

עדיף כבר בלי עצומה.

זה מה שאתה חושב שיקרה?

(אני בת)

כן, חד משמעית זה מה שיקרה כמיטב המסורת היהודית.

אתה עדיין חושב שזה יהיה לא טוב?

היום הכל פוליטי והכל אישי.

עוד מעט מגיע הבחירות לרבנות הראשית. תכף תראי כמה רפש וזוהמה הרבנים יטיחו אחד בשני. עוד מעט.

אני לא אומר לך על הרציחות בבית שני, לא רחוק.. היחס של חלק מהרבנים למי שנחשד כרפורמי, או לפני כן כמשכיל.

באותה מידה גם היום יש מחלוקות לשם שמיים, לצערנו יש הרבה שלא, אבל בין רבנים גדולים אפשר לראות אותן.

בוודאי, במגוון תקופות ומקומות.
היו גם מחלוקות מכובדות כמובן וגם כיום בנושאים מסוימים יכולים להיות וקיימים מחלוקות מכבדות, אבל ככל שמחלוקת נתפסת כשורשית/משמעותית יותר אז הדברים חריפים ומלוכלכים יותר (ולכן יש את המחאות והתקיפות כעת, כי יש הרבה מוסר על השולחן בכל צד וממילא אנשים נשאבים לזה ובחלקם מרגישים שהמטרה מקדשת את האמצעים.)

שסוקר דעות שונות בין רבותינו ביחס למחלוקות (עצם קיומם, לא צורת התנהלותם) בשם "והלכה כבית הלל" של הרב יובל שרלו.
שפתיים ישק.
מומלץ בחום

שמחלוקת לשם שמיים שסופה להתקיים זה לאו דווקא דבר חיובי.
פשוט מחלוקות לשם שמיים מחזיקות יותר זמן.
וככל שאני גדל אני רואה יותר מקום לדבריו.

 

ולפי איך שאני רואה את זה מחלוקות מובילות לבירור עמוק יותר של הדברים לשני הצדדים אז זה יכול להיות מאוד חיובי

אני רואה את ההודעה השנייה שלך לגבי הספר שהמלצת.. מעניין

תחשבי על הויכוחים במדינה,
ויכוחים שעוסקים בדמויות ספציפיות עם הזמן דועכות כי האנשים מתחלפים,
ויכוחים שעוסקים במהות ממשיכים להתקיים כי יש אמת מסוימת בכל צד וממילא יש על מה לדון גם בהמשך.

אבל למה זה לא חיובי לדעתך?

הבירור ממשיך כל עוד לא הגענו לסוף.. זה טוב לא?

אין לי דעה בנושא, עדיין תוהה לגבי זה כבר שנים לא מעטות.

יש היבט חיובי בבירור ושאיפה לאמת, אבל יש היבט שלילי בכך גם, תחשבי על הרגשות שמלווים בשאלות הפוליטיות כעת ועל הדיבורים על הקרע בעם.

לא כי כואב לי להסכים איתך, אלא כי זה מצער שכך המציאות נראית.

תפילה.
ברצינות - תפילה היא הכלי שהקב"ה נתן בידינו כדי "לשכנע" אותו, או כדי פשוט לבקש ממנו. ואת זה אפשר לעשות גם לבד וגם בקבוצה גדולה.
(הרעיון של עצומה מול הקב"ה נשמע לי ממש מוזר... תארי לך ילדים שחותמים על עצומה כדי שההורים שלהם ייתנו להם משהו... זה פשוט לא קשור ולא שייך. במשפחה אין דמוקרטיה, וגם מול הקב"ה אין דמוקרטיה. הוא אבא שלנו, והדרך היחידה "להשיג" ממנו משהו היא תפילה ובקשה...)

בעיני עצומה היא עניין של גילוי הרצון והתאחדות למענו
גם ה' רוצה לגאול אותנו, אני בטוחה שכשכולנו נהיה במקום הזה ביחד של רצון להיגאל ולבקש להיות שם ה' ישמע לרצוננו ויגאל אותנו
הוא מחכה לזה לא פחות ממנו
ולפעמים זה עניין של לשים את עצמנו במקום הזה ולבקש שיבוא

אלא תפילה כללית או בקשת גאולה, או כל שם מקורי אחר...

את צודקת לגבי הקונוטציה אבל ההרגשה שלי היא שצריך לבוא לעניין עם מלוא העוז והרצון ובלי התנחמדות ושום דבר. רק ככה כמו שאנחנו והרצון הזה לגאולה

לק"י

אם ככה, אז אנשים שנכנסים לפורומים שלא קשורים אליהם בטענה שזה הופיע ב"עדכני", זה לא תירוץ

כל הרווקים בנשוט 😅

לק"י

יותר מפריע לי זה הגברים בפורום אמהות🤷‍♀️
אז אם במקרה יש פה כאלו, שתדעו שזה לא מקומכם.

(אנחנו יודעות שכולם יכולים לקרוא שם, אבל לא צריך להגיב.
ולפני שתסבירו הסברים- הבנו שלפעמים מגיעים בטעות מהראשי, או שהפורומים מתערבבים בגלל הבאגים.
אבל מי שזה מופיע לו בעדכני, מוזמן להוריד אותו מהמועדפים).

🤪
🤣

לק"י

אולי נכנסתי אליו אי פעם.
אבל לא חושבת....

תמיד התערבב לי רק עם מה שאני כותבת בו..
והנה לראשונה בחיי אני כותבת גם בצמ"ע 😅

הם אומרים שזה מופיע בשרשואים שעמוד הראשי של הפורומים, שאז יש כותרת של השרשור עם תמונה

לדוגמא עכשיו מופיע שם שרשור מפורום אמהות על שליחת ילדים לקנייה במכולת (לא מצליחה להעלות תמונה)

לק"י

@מתואמת אני צודקת?

לגבי השרשורים בראשי- זה בטיפול.

ונראה לי שרק בגלישה מהמחשב זה מופיע ככה.
אבל לא עקבתי לראות אם מופיעים לי פורומים שמעולם לא נכנסתי אליהם...

אלא אם כן התכוונו לראשי.

(לא בנשוט וכד' כי זה לא רלוונטי אלי)

אבל משהו נהרס אצלי בפורומים המעודכנים ומחיג לי פורומים לא נכונים בקטע מוזר (בעיקר פרוזה ולא מציג את לנו וצמע)

ועושה חשבון באיזה פורום את מגיבה וכמה ואיזה  אורך ועוד איזה בלה בלה מתמטי שאני כבר לא זוכר איך הוא עובד- ולפי זה מחליט האם להוסיף את הפורום למועדפים שלך על דעת עצמו ובאיזה ציון.

העדכני כמובן מתנהג בהתאמה.

תודה על ההארה

באמת תהיתי למה כל הזמן הפורומים המועדפים משתנים אצלי מעצמם...
אם כי הפורומים שיורדים הם דווקא פורומים שאני פעילה בהם, ודווקא אלה שאני בקושי נכנסת אליהם לא יורדים מהמועדפים... (יש דרך לשנות את זה ולעקוף את החישוב האוטומטי?)

זה האלגוריתם המעודכן אם זה מעניין מישהו:

 

log( length(m_content)*150+ length(m_title)*100)

 

נשמע אלגוריתם פשוט וקולע.
מעניין איך אתה מודד את הcontent?
אשמח לשמוע בהרחבה בנושא כאן או באישי, מה שתעדיף

מעריך

לק"י

אבל נוספו לי אחרים שאני לא זקוקה להם במועדפים.

לק"י

נשאר לזמן מה, ונעלם.

(בפלאפון)

מעריך את ההשקעה שלך בשבילנו כאן

כי קל למצוא חברים מזויפים כשמתים

כשצריך לומר על פלוני שהוא צדיק, לא יודע...

אולי קצת ציני מדי מצידי

ככה זה. הרוב מושפעים מהחיצוניות

באנגלית.
השיטה הכי טובה. אם זה נושא שמעניין אותך את מצליחה להרחיב את אומר המילים, הדיקדוק, ולקלוט את השפה בתור שפה חיה ומדוברת ולא רק רשימות לשינון.

(ועברתי הכל על 60 מועדי ב')
במתקדמים ב' המרצה קבעה איתנו פגישות זום בהן מדברים באנגלית על נושא מסויים. חושבת שזה ממש קידם אותי...

ולא להתבייש להשמע טיפש.
גם כי זה חרוז וגם כי לא באמת מסתכלים עליך ככה כי מבינים שזה language barrier. כלומר, מחסום שפה.

ובנוסף, לקרוא ספרים באנגלית של ספרים שכבר קראת בעברית.
למשל, אם קראת הארי פוטר בעברית, תקראי הארי פוטר באנגלית.

או אם את רוצה משהו קליל יותר, אם קראת הנסיך הקטן בעברית, תקראי אותו עכשיו באנגלית.

(אי אז בשנות התיכון)
הבעיה היחידה היא שיש מילים שאני לא הוגה נכון. אז בשביל זה כדאי לצרף גם את הסרטים של הארי פוטר

(אגב, לדעתי זה קצת מצחיק ללכת לקרוא את הנסיך הקטן באנגלית, כי הרי שפת המקור שלו היא צרפתית... אולי זו דווקא הזדמנות טובה ללמוד קצת צרפתית )

רק אומר שגם מחנכים ברובם אני משער לא באמת פסיכולוגים אבל מצופה מהם להיות גם כתובת לבעיות של תלמידים, כנ"ל רבנים בישיבות שהם מחנכים לא פחות, ואיך שאני מתרשם רוב הביינישים לא נפגעים בנפשם, להיפך ..

ועוד משהו, בדרכ מסתמכים בישיבות על רבני ישראל לדורותיהם והספרים שלהם, לטוב ולמוטב..

אנשים שלא מתמודדים עם הפרעות נפשיות או סימפטומים כאלה ואחרים יכולים בתוך יום לשנות הרגל אם הם מחליטים בכך. וכח רצון ומוטיבציה זה משהו אחר.

אנשים שבאמת מתמודדים עם קשיים בתחום הנפשי כן יחוו קשיים בתחומים מסויימים, אבל זה לא מחייב 'חסימת' אפשרות להשתפר בקלות בתחומים אחרים.

אם בישיבות אומרים לבחור לשנות את עצמו לשנות הרגלים, לתקן את המידות = להיות פחות כועס פחות עצוב יותר אכפתי וכו' , הפסיכולוג ינסה להבין למה הבנאדם כועס מה מפריע לו ולנסות לתקן את הכעס או לפחות לתת לו מקום בריא, אבל בישיבה פשוט אומרים לאדם לתקן את המידות ,זה ניסוי נפשי לתקן אדם ככה, כביכול להתנגש חזיתית במידות הרעות במקום לתקן את הנפש כמו שמקובל אצל מטפלים..

צדקתי @רועישםטוב?

בהרבה מקומות דווקא כן מכוונים לעבודה מתוך הקשבה
לאו דווקא שכזאת של טיפול אצל פסיכולוג
אבל הקשבה וחיבור אמתי ופנימי
לעצמנו ולשורש הדברים
 זה לא נראה לי דבר שמוזנח
אומשהו שלא קיים בישיבות,
אולי בישיבות מאד מסויימות ואולי בשפות שונות

זה נראה לי דבר שבטבעי אמור להיות מוטבע בשיטה החינוכית.



 

זה באמת טבוע בחינוך וזו החוויה האישית שלי מהישיבות.

מה שכן אני מכיר קרוב גם את החוויה שהצגתי ולזה נראה לי הוא מתכוון..

יש סכנה גדולה שרבנים נתספים גם כספיכולוגים..
רב הוא לא יןעץ נדלן לא רופא ולא פסיכולוג.
זה הכל

באמת כדאי מאד לכל ישיבה שיהיה לה איש מקצוע בתחום הנפשי. כמו שיש יועץ חינוכי בבתי ספר (רק לתת לו יותר שעות ומרחב פעולה כדי שיוכל להשפיע יותר)

בעקרון אמור להיות שרוב האנשים לא צריכים פסיכולוג, אלא הם חיים בסדר, ואז גם עבודת המידות שלהם תהיה יותר פשוטה ו"טבעית" כמו שהרבנים חושבים שזה אמור להיות.

מצד שני, למי אין שריטות בדור הזה? גישת החינוך חייבת להשתנות... אם כבר, צריך תוכנית מהמדינה פסיכולוג לכל ילד ;)

ישיבה זו חממה.
תיקון המידות קורה בחיכוך עם החיים.

ולכן באמת תיקון המידות לא תופס מקום גדול בישיבה, אבל בהחלט יש מקומות להכיר את עצמך ואת התגובות שלך ולתקן שם (חדר אוכל פנימיה יציאות הביתה כבוד לבני מגזרים אחרים וכו).

מסכים שבחור ישיבה שנראה מתוקן במידותיו, עלול להפתיע כשיצא מהישיבה בפן הזה.
אבל כן יש פלוס גדול בישיבה שהיא עוזרת לבנות בניין רוחני שכלי ורגשי שיהיה עוגן וכיוון ברור לעבודת המידות אחר כך.