לילה לבן שמוקדש לעבודה שמחר צריך להגיש

הזמן אוזל עד הבוקר ואני חייבת להספיק...

שיהיה לי בהצלחה.

יש מצב ששברתי שיא של ערנות סופ"ש שעבר

באיזור שלי היה זעזוע גדול משלי.

עולם כמנהגו נוהג

@Admin
 

הכסף יענה את הכל וד"ל.

תבררי עם אדמין.
כשיהיה לי את הזמן אוכל להסביר לך יותר.
@Admin

לא שזה מכשיר את האדם בדווקא, אבל גם התואר 'רב' לא.

וזה הרב זלמן מלמד (או יותר נכון - לרב יש ערוץ).

לא יודע מה דעתו אבל הבן שלו לא רואה בקרן בעיה אלא להיפך, כך נראה מכאן. לכן אני לא רואה סיבה שהערוץ ישלול פרסום של דבר שרבותיו רואים כלגיטימי ואף חיובי.

הרב אליעזר מלמד לאביו.

לא מן הנמנע שדעת הרב זלמן מלמד אחרת. 

[ובפרט שכמדומני שהוא ראה את עצמו כפוף לרב אברהם שפירא, והרב אברהם שפירא התנגד לקרן בחריפות].

ואני גם לא כל כך בקי בפוליטקת הפנים של הערוץ אבל זכור לי שהרב אליעזר הוא אחד מרבני הערוץ.

בכל אופן - יש רב לערוץ והוא אמור לקבוע את המדיניות, אם ידוע לך שהוא מתנגד לקרן החדשה אז אכן השאלה במקומה.

ברור שלא כל כתבה ופרסומת עוברת הגהה של הרב, וגם לא אמורה לעבור. אבל אם יש כתבה / פרסום שיש סביבו דיון הלכתי נראה לי סביר מאד שדעתו ההלכתית הרב של העיתון תבוא לידי ביטוי בהחלטה אם לפרסם או לא (אין מקום להשוואה לסוגיות פוליטיות).

בלקרוא לאנשים רשעים?

עושה רושם שאם מישהו לא מסכים עם הדבר הכי קטן אז ישר קוראים לו רש

א: צריך לאכול עם פה סגור

ב: לא חושב שזה נכון בהכרח

א: איך לא? אתה רשע! 

לא בהגדרות.

והביאו פה בשרשור אפילו אמירות של רבנים (שאינם חשודים שהיהדות אינה בראש מעייניהם) שלא מתנגדים באופן מוחלט ל'קרן לידידות'. 

התורה לא מתייחסת לאדם ספציפי, כמובן, אלא למעשים. כיוון שיש מחלוקת במציאות לגבי מה הם בדיוק מעשיו - הפרשנות שאת מתבססת עליה למעשים אינה מחייבת פה אף אחד. שמעת אותו במו אזנייך אומר לאנשים להתנצר? או ששמעת מישהו עם דעה מוטה אומר לך שזה מה ש'עולה מדבריו' (מבלי לטרוח לעיין בדבריו שלו, כמובן)? 

כואב ומזעזע.

טוב שיש מישהו שיודע לכתוב אותם. 

החלק ההזוי בכל הסיפור הוא הנזק המשמעותי שנגרם לסביבה. (ואני לא מדברת על שכבת האוזון..)

סבבה, אתה מעשן, מעולה.

אבל למה להרוס את הריאות של בן ה6 שעומד לידך בתחנה?

את זה עוד לא הבנתי.

אחרי דבר כזה?

מספיק לשמוע שיהודי נהרג בשביל שהלב ירתח ולא תוכל להכיל את זה

אני כואבת את המצב לגמרי

נכון שאף אחד לא ירגיש כמו אדם שאיבד קרוב,

נכון שנמשיך הלאה- כי אין לנו מה לעשות (יש לך רעיון? אתה עושה משהו?)

וברור שזה לא כמו משפחה שנעצרים לה החיים

ואני לא מתיימרת להגיד שזה כואב כמו שאתה מרגיש

אבל כן, מדובר ביהודי עובד ה', אב למשפחה וזה כואב. מאד כואב

ואני לגמרי מסכימה איתך שצריך שינוי אמיתי, רק לא יודעת מה אני כיחידה יכולה לעשות

(ועובדה שאני מפחדת לנסוע וללכת לכל מיני מקומות. אם הייתי סתם שוכחת ועוברת הלאה לא הייתי מפחדת, כי זה עבר..)

בעוד כמה ימים כנראה שנשוב לצערנו לסדר היום...

בתור אישה פשוטה אני מרגישה שהדבר היחיד שאני יכולה לעשות זה להתפלל. (להתפלל לגאולה, להתפלל שלא יהיו עוד הרוגים ופצועים, להתפלל שיהיה שכל למנהיגים לעשות את מה שהם צריכים...)

או שאתה מכיר דרכים נוספות?

ואתה באמת צודק

הדבר היחיד שיעזור זה גאולה

כי המנהיגים שלנו לא ישתנו ככל הנראה 

ואנשים מפחדים לדבר (בצדק, תראה מה עושים למי שמעיז לדבר- מאיר אטינגר למשל)

ואתה גם צודק שמה שצריך זה לשמור על עצמך ועל הסביבה ולהתפלל לא להינזק

אבל,

בזמן שקורה משהו זה לא עובד, זה כואב, מאד, ומפחיד, וקשה להמשיך הלאה

רק אחרי זמן אפשר לשכוח קצת ולחזור לחיים רגילים (אפרופו השרשור על הזמן..)

רק שבניגוד למה שחשבת אנשים לא חוזרים לחיים רגילים כי לא כואב להם, או כי הם לא מרגישים שזה קשה. אנשים חוזרים לחיים רגילים (לא לגמרי, אבל די) כי ככה ה' ברא אותנו, עם מנגנון הדחקה שמדחיק את הדברים הקשים, רק שבמקרה של קרוב שנהרג המנגנון הזה פשוט לא עובד, כי כל דבר מזכיר אותו.

והמנגנון הזה מחוייב מהמציאות, כי לא שייך שאנשים לא יתפקדו במצבים כאלו, הרי זה לא יעזור

ויש אנשים שזקוקים לך שתתפקד בשבילם, כך שאי אפשר לעזוב

(והיתה לי תקופה שאחרי כל דבר כזה לא הצלחתי לתפקד, עד שהבנתי שאין מה לעשות וחייבים להדחיק. אבל זה לא סותר בכלל שלא כואב לי!)

דווקא התחילו לאיים

אבל אם אלו האיומים שלהם והביצועים העלובים שלהם עדיף שלא יעשו כלום.

ובכלל הודעה שיצאה עכשיו שמרתיחה אותי:

ראש הממשלה הורה לקזז במיידית את מלוא הסכום שהרש״פ מעבירה למחבלים ומשפחותיהם

מה זה^^^ אמור להביע??!! למה זה קיים ואיך לא עשו את זה כבר מזמן?!

המשפחה מבקשת להתפלל לרפואת אם המשפחה: חוה רחל בת אילת השחר,

ולרפואת שני הילדים: תהילה בת חווה רחל, ופדיה מנחם בן חווה רחל.

בכתבה:

/News/News.aspx/325243

בזוה"ק שאצל יהודי תמיד יש בלב נשיאת הפכים

בכיא תקיעה מסיתרא דא וחדוה תקיעה מסיתרא דא (לא בטוחה שהניסוח שלי כאן מדוייק,אבל הרעיון שבלב של יהודי יש תמיד בכי בצד אחד של הלב ושמחה בצד השני)

אמרה מי שכתבה ב-4:29 ב(איך קוראים לחלק הזה של היום? בלילה? בבוקר? לפנות-בוקר? טרום-בוקר? ממש ממש ממש קרוב לבוקר, אבל אם תקרא לזה בוקר כולם יצחקו עליך?)... 

או מה שזה לא יהיה 

פיגוע בתוך החרסינה.
לא יודע מה לפרוק. חדירה לתוך הקריה.
ובכלל תכננתי לפרוק את זה: האידיוט שהציע לגרש את חנין זועבי מהארץ, מה הוא היה עושה עם אייכמן? מעביראותו לחו"ל?
**חשוב לציין: אנילא משווה בינהם. לזועבי אין את האמצעים ולא רוח פאשיסטית. סתם רצון עז למחוק את זכר ישראל.**

ואפשר לדרוש מלחמה.

ברוך דיין האמת.

ה' יקום דמה*

ברוך דיין האמת- כי מברכים על הרעה כמו שמברכים על הטובה (ושלא יהיו עוד הזדמנויות לברך את זה לאף אחד מעם ישראל ובמיוחד לא למי שרוצה לעשות את רצון ה')

וה' יקום דמה- זו תפילה לה' לנקום את הדם שלה, כי אנחנו לא יכולים לעשות את זה, ידינו כבולות

אנחנו רוצים מנהיג ראוי.

זהירות! מרסק את הלב!
בחלומה היתה לה להלל השמלה הכי יפה שראתה אי פעם ולרגליה נעלי בלט.
היא צחקה מתוך חלום . איך אהבת המחול מתערבבת לה אל תוך הלילה.
החברות שלה התאספו אט אט אל הדשא ולכל אחת מהן בגד של שבת.
'החופש הגדול מתחיל מחר' היא חייכה לעומתן 'לכן קראתי לכן. בואו נתכנן אותו שיהיה לנו הכי כייפי בעולם'
חילקה דפים וכלי כתיבה. איך היא חושבת על הכל כשהיא חולמת. 
החברות בוהות באוויר בזמן שהדף שלה מתמלא בקצב מסחרר.
טוב זה לא פלא. כל כך הרבה דברים שמחים היא מתכננת לעשות בחודשיים האלה. כמה חיכתה להם : 

היא רוצה דבר ראשון לישון עד מאוחר ואז ללמוד לאפות כמה עוגות של אמא , לצאת לטייל בצפון ואולי יום יומיים של שביל ישראל, לקרוא את כל הספרים שתיכננה לקרוא משך השנה ולא הספיקה, להתנדב קצת במקום ההוא עם הילדים המיוחדים , לאכול הרבה שוקולד עם מרציפן, ללכת לים ולבנות שם ארמונות של חול .

אאוץץץץ' העט כנראה ננעץ לה בטעות בחזה בזמן שכתבה בהתלהבות שכזו.

היא שוב צחקה לעצמה כי ככה היא עושה תמיד כשכואב לה .
אבל הפעם זה ממש ממש כאב לה .
כל הגוף שלה רעד מהכאב הזה שהיא לא מכירה כמוהו.

נוזל אדום ניגר על השמלה הלבנה מהחלום וזה קצת חבל כי לאמא גם ככה יש לא מעט כביסות לעשות .

החלון של החדר שלה נפתח לרווחה ואור אין סוף סינוור לה את העיניים .
ולחשוב שהיא רצתה לישון עד מאוחר...

'אחותינו את היי לאלפי רבבה' היא שמעה פתאום שירה דקה של מלאכים . 
לדמעות שלהם היה טעם של מרציפן .

"תני לנו את רשימת המשאלות" הם לחשו לה וליטפו בעדינות את ראשה המדמם.
"אל תדאגי הלל! נלמד אותך לאפות עוגות של גן עדן, ניקח אותך להשתכשך בים הרחמים, ניתן לך לקרוא את כל ספרי החיים, גם אצלינו יש מלאכים מיוחדים שתמיד אפשר להתנדב איתם, נטייל איתך בשביל ישראל והעולם כולו"

בצעדים של מחול הם דילגו איתה עד כסא הכבוד. 
השמלה המדממת שלה שוב צחורה היתה. כאילו דבר לא קרה.

ה' ייקום דמה.