בס"ד
אשמח אם מישהו יעלה קישור...
תודה.
בס"ד
אשמח אם מישהו יעלה קישור...
תודה.

אין כל כך איך למנוע מהם להגיע, מה שאפשר לעשות זה להוריד את הקורים שלהם ולמנוע לכלוך ואשפה שמביאים חרקים.
אם הם קופצניים אז הם כנראה לא מסוכנים (יש שני מינים מסוכנים בארץ - ארסן חום ואלמנה שחורה, והם לא קופצניים).

ראה למשל רמב"ם הלכות רוצח פרק א יא.
על כל איסורי עריות יש עונש כרת, על מקצתן יש גם מיתה בידי אדם.
אני כמעט נשלחתי לכלא על התחכמויות
:-$ ฿
Ω) ))
הצילואני זוכר את תקופת התיכון שהיה צריך להבריז מספיק מוקדם מהמערכת בשביל לא לשמוע בנסיעה את ורדה-תזרקי-אותו.
זה נגמר בסוף כשירדו עוד קצת מחירי המכשירים עם האוזניות.
מודדת כובעיםואני לא סבלתי את דידי לוקלי (לא קל לי?) עם דידי הררי, כל יום שתיים עד ארבע.


לעבור לדירת רווקים?
להתחתן?
ללכת לגור באוטו?

בטוח היא לא עשתה משהו כזה:
אטמי אוזניים עוזרים לי בחתונות. זה מפחית את הרעש בסדרי גודל.
אפשרות שניה - לקנות אוזניות (יקרות) של אנשי DJ שבנויות להתמודד עם סביבה רועשת.
נולאית
כלי מיושן ומעצבן בעיניי
חסדי היםאחרונההאם לשרוף או שמספיק למכור.
למישהו(או מישהי) יש אותה וישמח לשתף אותה עם יושבי הפורום? 
מתבייש בעצמי שלא חשבתי לבדוק שם מלכתחילה...
תודה.!
מקבלת מהם מיילים... מזל שאני עוד מציצה לפעמים במה שאני מקבלת.
מה נשאר? כל הבית בערך, חוץ משלושה מקומות חשובים, וכמובן הרים של עבודה נוספת.
tz1994
רסק תפוחי עץ (גרנד) טרי.
וזה תמיד עבד.
השאלה, אם ה'תרופה' היא זו שעזרה,
או שאפילו הקב''ה בכבודו ובעצמו לא נכנס איתה לוויכוחים.
(וברצי'- תנסה. רפו''ש)

פלצוראחרונהשלשולים וזה...?
[ואסור מצות...]
גם 2-3 בננות אמורות לעזור, אבל הכי טוב זה אורז.
) מעניין מה אמצא הפעם...
מקרוגל
כסאות ושולחן מטבח
ארון אחד
ולטאטא את הגג
ולקנות ירקות וביצים ועוגיות.
זהו 
ולקנות מתנות לככווללם,
ולפתח תמונות לסבתות.
ולתכנן תוכניות לחוה''מ.
(נראה כמו שרשור הספקים, לא התבלבלתי בפורום?!
)
שמן פשתןאם זה לא היה פה, הייתי מפציצה בעוד כמה חשובים בסגנון:
להתקשר ל-ג.
לדבר עם מ.פ. על ד. ועל צ.
קפה ועוגה ולהוציא את שמפיניון... 
פנסאי
)
בס"ד
בין עבודה לפסיכומטרי.
עדיין

אהלן,
לקראת יום הזיכרון המתקרב,
אני מחפשת ציטוטים משמעותיים של נופלים, שאפשר לקחת מהם דברים לחיים,
כמו - "עם מכלול הקוצים.." של אוריאל פרץ, "אם נשארו לאדם 5 שניות.." של עמנואל מורנו, "להיות חייל דתי" של צחי ששון...
אני צריכה כמה שיותר..
אשמח לעזרתכם!
תודה! ושבוע טוב 
גד עזרא.
עץ דובים
(זה ניצלו"ש? סליחה אם זה ניצלו"ש)
מזכיר לי את דרך נמירוש

ריבוזוםאבל עץ הדובים אכן קיים. אוכל למסור נ.צ. באישי אם תרצי.
זהו עץ, ועליו צמחו* דובים רבים, גדולים ובינוניים, ואולי אף קטנים. חומים בהירים, חומים כהים, לבנים וורודים.
(*נו, טוב. נקשרו באזיקונים כשהם יושבים על ענפיו ומחבקים אותם.)

ריבוזוםאת יודעת שאגיד לך אם תשאלי! (כלומר, שכבר אומר לך בפרטיות)
הייזל
לא פיקציה ולא נעליים,
שעות רבות העברתי בקו הזה בערוב שנות נעוריי הרעננות.

שמן פשתן[אוטובוס לבצפר]
בדרך פשוט בלתי אפשרי לנסוע עם האוטובוס הזה לוקח כפול זמן נסיעה ![]()
כך זכור לי שאמרו פעם,
אולי בשם תרומת הדשן
(אבל לא מצאתי, ונשמע לי מוזר).
בכל מקרה, כך הרב כתב,
ואנו, תלמידיו אחריו, נוהגים כמותו
הביא מקור להנהגה הזאת - http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22302&st=&pgnum=389
(בהערה לעמ' יב).
במה שנוגע לכתיבת ב"ה, אמר שאין ענין בכתיבת "בס"ד" במקום זה -
כי הכוונה אינה ל"ה" משם הוי"ה,
אלא ל"השם". שמו של הקב"ה: ברוך השם.
מה המשמעות של "ברוך השם"? איך שם יכול להיות מבורך?
כשאומרים "ברוך אתה" הכוונה לה', לא לשמו.
את המשימה להסביר אותה אשאיר לאחרים.
מניין לרצי"ה שזו הכוונה במקום הזה, והכוונה אינה כמו בלשון הברכות - איני יודע.
[או שהוא התכוון בכלל שעניינית זה באותה משמעות שבברכות, אבל לשונית זה קיצור ל'השם', שבא במקום הזכרת שם שמיים, ולכן הה' היא ה' הידיעה, אבל גם זה לא כ"כ ברור לי מניין לו].
המשעות שם היא לה' עצמו.
יש מקום אחד במקרא שהמילה ברכה חלה על השם והוא "ברוך ה' אלוהי ישראל... וברוך שם כבודו לעולם".
המפרשים מסבירים שמדובר בשם המיוחד ורק בזמן הגאולה שיהיו הוא ושמו אחד, ולכן בקדיש שמדבר על הגאולה מתפללים שיהא שמו הגדול (השם המיוחד כנ"ל) מבורך (ראה בתוס' ברכות דף ד' סוף ע"ב כמדומני).
לכן המשמעות של ברכה לגבי השם לא מובנת לגבי שמו שאינו השם המיוחד ובדור הזה.
"יהי שם ה' מבורך". ועוד.
הם על שם העתיד - "ברכו את ה'... ויברכו שם כבודך". "יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם". ראה מה שעניתי לעייל.
אבל שאלתי מה המשמעות, לא אם יש מקורות כאלו.
המקור מנחמיה אינו על שם ה"לעתיד לבוא".
וגם לא מה שאומרים בזימון "מעתה ועד עולם".
ולגבי המשמעות: בפשטות לכאורה, המשמעות היא ש"שם ה'" מתברך. לא, כביכול, ה' בעצמו.
זה מובן עפ"י המשמעות ה פנימית של הדברים.
תרחיב לביהסתכלתי כמעט מיד לאחר שהועלה.
(אגב הדיונים על עד כמה מי שיש לו פלאפון הוא רשע מרושע...)
הולם במיוחד
הולם במיוחד
הולם במיוחד

פלצור
1. כי זה קרוב ל-יה (מגוחך משהו, כשהם ממספרים לא ראיתי שנוהגים כך בניגוד ל-ט"ו נגיד שגם זו הרחקה יתירה).
2. כי זה כבר נהיה כמו שם נרדף לשם ה' אז הם מרגישים שזה נהיה מקודש מדי כדי לכתוב אותו, מן אבולוציה פרומרית כזאת (לך תדע, אולי עם הזמן ירדו גם ל-ג').
ואם כבר מדברים אז לגבי ה' - יש הבדל משמעותי בין הסימן ה' למילה "השם". המילה השם מתייחסת לשמו והאות ה' מתייחסת אליו עצמו.
2 דוגמאות לצורך ההסבר:
א. בכתיבת סת"ם כשאומרים לפני כתיבת שם ה' "לשם קדושת השם" הכוונה היא לקדש את השם הכתוב לא את הקב"ה עצמו.
ב. לא שייך לכתוב "חילול / קידוש ה'" - אי אפשר לחלל / לקדש את הקב"ה. כותבים "חילול / קידוש השם" - שמחללים / מקדשים את שמו.
ועוד דבר - גם ה' עצמו זה שינוי מהסימון שהיה נהוג לשם השם בתקופת הראשונים - יי או יותר נכון ייי.
כמעין הנובע

נפש חיה.
......
פנסאי
נפש חיה.
פנסאי
ימ''ל
יום ושבוע מוצלחים!
)נפש חיה.אחרונהאורות ישראל ו', ו':
במשיח בן יוסף מתגלה התכונה של לאומיות ישראל מצד עצמם. אמנם התכלית האחרונה אינה התגדרות התיחדות הלאומיות בלבדה כ"א השאיפה לאחד כל באי עולם למשפחה אחת לקרא כולם בשם ד', ואע"פ שזה צריך ג"כ מרכז מיוחד מ"מ אין הכונה כולה רק המרכז כ"א פעולתו ג"כ על הכלל הגדול. וכשצריך העולם לעבור ענין הלאומיות אל הכללות צריכה להיות ג"כ כעין הריסה אל הדברים שהושרשו מצד הלאומיות המצומצמת, שיש עמה המגרעות של אהבה פרטית יתרה. על כן עתיד משיח בן יוסף ליהרג, ומלכות אמתית וקימת תהי' משיח בן דוד. וכשמדת הכוסף אל הטוב הכללי מגיעה לביטול ערכה של התיחדות הלאומיות, הנה עוד צעד אחד והרע יהי' מבוער ג"כ מחיי היחידים, נמצא שביטול יצר הרע והריגת משיח בן יוסף קרובים הם בענינם זל"ז. לפיכך נחלקו חז"ל בפ' החליל על הפסוק והביטו את אשר דקרו, אם הוא על משיח בן יוסף שנהרג או על יצר הרע שנהרג.
או שאת ממש צעירה...
בפיסקא שאחרי זו שהובאה למעלה כתב הרב:
"מדינתנו, מדינת ישראל, יסוד כסא ד' בעולם,
שכל חפצה הוא שיהיה ד' אחד ושמו אחד.
אמת, שדבר זה צריך בירור ארוך, להעלות אורו בימי חושך".
התהליך הוא ארוך, קשה, כואב ומייגע.
שכינה בצער על כל רגע שהגאולה בתהליך.
אבל זה לא מונע מאיתנו לשמוח על תחילת התהליך!
זה בירור שמוציא אותנו מגלות לגאולה,
ולצערנו הוא לוקח זמן, וזו "גבורת הגבורות" (אגרות),
שמצריכה מאיתנו "עצבים של ברזל" (הרצי"ה).
ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים!
שכמעט מעולם לא היה טוב יותר.
ולכל מי שמתלונן על הרמה הדתית, שילך לשאול את אחאב...
ומעבר לזה, נדמה לי ששאלתי "איך לחגוג" ולא "האם לחגוג" ולכן התשובה לא כ"כ רלוונטית.
איזה פסקים פיזרנו?
חוץ מזה שהדברים נאמרו ע"פ רב מספיק מוסמך...
התלוננת על קשיים (אמיתיים ומובנים) בסיבות לחגוג,
לכן @לשם שבו ואחלמה העיר שאת לא חייבת לשקר לעצמך ולהתעלם מהם ולחגוג בכח,
ואני הערתי שבטח שאת לא חייבת לעשות את זה בלב שלם כשהלב שלך לא שלם עם זה (ובצדק...).
אם הייתי יודע שאת רק מחפשת כיסוי עיניים מוצלח לא הייתי עונה לך עניינית.
בהצלחה בהמשך אי-הבירור.
אהבה בתענוגיםאחרונההשבתות האלה ארוכות מדי.
עיבוד חדש של חנן בן ארי "תותים" לכבוד חג הפסח
נדיייר שווה צפיה! ![]()









חפשאני כבר הרבה מאוד שנים מוצא את עצמי בסיטואציה כזאת:
כשאני נמצא יותר בסביבה דתית שמרנית (דוסית בלע"ז) כמו איפה שאני גר, אני מוצא את עצמי מחפף פה ושם ופחות מקפיד על כל מיני דברים. אמנם לא דברים הכי קריטיים להלכה, אבל עדיין, זה סוג של עיגולי פינות.
מצד שני כשאני בסביבה חילונית כמו בעבודה או במילואים או חברים, רמת הדוסיות שלי עולה פלאים ואני לא מחפף בכלום.
תמיד מעניין אותי למה זה קורא לי.

שמתעצמת במקרים השניים ופוחתת במקרים הראשונים.
אחריות כלפי עצמך וכלפי הדת.
וזה נפלא שזה כך, כי יש אנשים שקורה להם בדיוק ההפך.
שמן פשתןעם דגש על ה-ה' בסוף האותה.

לא כ''כ בקלות מעליבים אותישמן פשתןרמזתי לזה: אופס - צעירים מעל עשרים
חפשבא לי שיהיה פשיטא גם בבית....
כשאדם נמצא במקום ש'הוא הדוס' - הוא בכוננות,
וכשהוא עם חברה כמותו הוא משחרר
פשוט זה ככה יוצא לי על אוטומט.
זאת אומרת, כן הייתי כזה בעבר אבל אני כבר לא שם.
זה מאוד מורכב אצלי.... לא אוכל לפרט כאן יותר מידי חחח

כשאני בחברה דתית אני סוג של רוצה להוכיח את עצמי (אולי כי אני חוזרת בתשובה), וכבר קרה לי שהייתי כמה פעמים בשוק שיש דברים שאני מקפידה עליהם ודתיים מבית לא..
וכשאני בחברת חילונים אני לא רוצה להראות שהלבוש שלי משנה את מי שאני, או שאולי אני מתביישת אז אני מנסה להשתלב יותר, נגיד לא לברך בקול לידם וכו'
הלוואי וזה לא היה משפיע החברה שאנחנו נמצאים בה והיינו מקפידים בכל מצב.
אולי זה בא מצד זה שכל אדם אוהב להרגיש מיוחד במשהו, שיש לו משהו שאין לאף אחד (לא מדובר על גאווה)
אצל חברה שלא שומרת יש את ההרגשה הזאת והיא יוצרת דחף להקפיד במצוות
לעומת זאת, אצל חבר'ה ששומרים מצוות כמוך פחות או יותר, אין כבר את ההרגשה הזאת של מיוחדות
כי כולם עושים, כולם מקיימים... ממילא הדחף יורד.
הם רואים אותך ואומרים ככה כל הדתיים וזאת אחריות מאד גדולה
שיוצא לי בסביבה חילונית שבנים מתחילים לדבר איתי כאילו חופשי
ואני כזה
מה הוא באמת לא קולט שאני דוסית?!
אני עוברת אז אחד אמר לי .." הייי" וכו קיצר דיבר איתי קצת. הוא היה עם חברים.
ואני שותקת
ואז יצא לו "אה שכחתי שאני אלרגי לדוסיות"
כאילו סופסוף הבין שאני דוסית! לקח לו זמן לבחור חעחע...
הזויי זה קורה לי הרבה מידי, וגם אני לא חושבת שאני דתיה לייט
מה שכן בסביבה של דתיים לייט אני יורדת לצערי..
אבל דוסים? - הכי טוב בשבילי!! אני הופכת להיות באבא ![]()
חח ומסכימה איתך על החילונים בלאי ![]()