פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 1414)

וכאן נשאלת השאלה מה כוונתך ב"הגיוני". פחד שיש תועלת בזה שאנחנו חשים אותו? או פחד שהתחזית הפסימית שהוא מנבא באמת יכולה להתגשם?

יש מקרים בהם גם אם התחזית הפסימית יכולה להתגשם, ואפילו אם הסיכוי לכך גבוה, זה לא אומר שהפחד מועיל לנו.

אז ייתכן שהיא תהיה הרסנית להחריד.

זה הגיוני לרצות להימנע מתוצאה הרסנית להחריד.

יש באדם מנגנון הגנה או משהו כזה שגורם לו לפחד

כשאני מבהיל מישהו מאחורה אפילו בתוך בית שרק אני והוא נמצאים... הרבה פעמים הוא יקפוץ מבהלה

לכאורה... אין אף אחד חוץ ממני.. וגם הוא עוד לא הבין מי זה, אז ממה הוא מפחד?

או פחד מרכבת הרים שאתה קשור כמו לא יודע מה... אין סיכוי שתפול

אני אישית הכרתי בנאדם שפחד פחד-מוות מכל מסיכה של גורילה (באשר היא) 

או מישהו אחר שאפילו ראה כלב בתוף חצר סגורה (ואפילו רחוקה ממנו) הוא פחד שאיכשהו הכלב יבוא אליו...

למרות שאני חושב שבהלה ופחד נובעים מאותו מנגנון הגנה... אבל נעזוב את זה

איך אפשר להסביר את זה...יש דבר שהוא באמת מסוכן...אני מתעצל להביא דוגמאות 

אחד לא מפחד ואחד משקשק... לא נראה לי לומר שהראשון לא יודע שזה מסוכן

אולי משהו במנגנון דפוק או לא יודע מה...או שהוא עשה את זה הרבה פעמים וירד לו הפחד (אבל הסיכון נשאר אותו רמה)

לכן אני אומר שהפחד מעיקרו לא נובע מהשכל... מה שכן השכל עוזר לדעת ממה לפחד

רגשות, כולל פחד, אהבה, שנאה וכו' אינם הגיוניים, ניתן למצוא תבניות מסויימות, שיכולות לעזור להבין אותם בשכל,
ניתן בעזרת השכל להבין בדיעבד את הסיבות כביכול שהובילו לפחד\אהבה\שנאה אבל זו חכמת הבדיעבד,
איך יודעים שיש לאדם פחד מסויים - הוא מפחד מזה, איך יודעים שאוהבים מישהו - אוהבים אותו וכנ"ל בכל רגש,

הרגש מגיע לפני השכל. השכל יכול לתת הסברים אחרי שהרגש כבר הגיע. לכן גם הבנה שכלית ש"צריך לפחד" אינה גורמת

לפחד, אלא להבנה שלא עושים את זה.

לכן התשובה היא לא-

אין פחדים הגיוניים.

מכיוון שההיגיון יכול לחקור רק מה שהוא כבר פגש - הוא לא יכול להמציא דבר חדש שאינו קיים. ההיגיון מסביר בדיעבד,

המציאות אינה הגיונית. לכן לרוב ההסבר ה"הגיוני" שלנו למציאות הוא מוטעה, בין אם קצת בין אם הרבה.

יש אפשרות להכניס את המציאות הלא הגיונית לתבניות הגיוניות שעוזרות לנו לתפקד, אבל זה לא הופך אותה להגיונית,

רק נותן לנו כלי להתמודד איתה.

פחד מוות.

אם חושבים על זה לעומק.

מדריינוף. או שלא שווה להפקיר את עוצ בשביל אולי...

בקרוב אצלך. (אתה מאלו שאוהבים את הברכה? אם לא, ראה כמבוטל)

אחרי יום מלא בירושלים.

אני צודק? (: 

איך היה הדגיג? 

אח"כ תה צמחים עם עוגיות שוות.

אח"כ- אם נהיה עוד רעבה, נחשוב

אחר כך אפשר לאכול מה שרוצים (כ-35 ד' לאחר השבירה)

אשמח לקבל הסבר על המתוק. (:

לשתות מים עם צמחים?  

ולהבא עדיף פשוט לא לעבוד. 

אם זה אפשרי, בפרט ב ט באב שזה כסף בלי ברכה. 

הבוס שלי בכה לי בא תעבוד, החברה עומדת על העובדה שלך. (סוף סוף אפשר לשמוע שירים,

אז תרשי לי לעוף על עצמי.) ואני כזה לא עזוב, אין לי אפשרות. מעניין איך הם הסתדרו. 

ארגון הפרשת חלה לנערות?  

רבותיי ההיסטוריה חוזרת!

שבטהרנות ודקדקנות אידיאולוגית

לא ראו אף אחד ממטר ושרפו אחד לשני אספקה וציוד חיוני, לצהלתם של הרומאים

אבל גם אתה צודק

בס"ד

א. גבעת האולפנה הייתה בבעלות הישיבה הגבוהה בבית אל, ואילו עכשיו מטה המאבק הוא של המועצה. שני גופים שונים, אין קשר ביניהם. יוצא-אם הרב מלמד עשה הסכם, זה לא מעיד כלום על המאבק הנוכחי.

ב. מה היתה הבעיה בהסכם בגבעת האולפנה? מציעים לך להעביר את הבתים הללו למקום אחר (לא להורסם), דבר שבאמת התקיים, כך שלא נגרע כלום מיישוב הארץ, ובנוסף הבטיחו עוד 300 יחי' דיור - את זה אמנם לא קיימו, אבל-

1. יכול להיות שיתקיים בהמשך (הממשלה הנוכחית היא הממשלה הימנית ביותר שאפשר לחלום עליה, כך שהממשלה כן רוצה לבנות ביו"ש - ביבי מונע מסיבות כאלו ואחרות (לחצים של ארה"ב, פחד מאיראן וכדו'), אם יהיה לחץ על ביבי, זה יכול להתקדם).

2. מי אמר שמאבק אלים ככל שיהיה יעצור את מגמת ההרס של בג"צ? אם בג"צ יפסוק שצריך להרוס מקום כלשהו - המדינה תתחייב לבצע בכל מחיר, ואחרי כמה מאבקים הציבור כבר יתייאש, ככה שאולי כן עדיף לנסות למצוא הסכם ספציפי לכל מקום. לדוג', בגבעת האולפנה אני לא חושב שישוב א"י נפגע מכך - הרי גם העפר שליד הבית שלך לא מיושב - אז אולי תיישב אותו? תבנה שם איזה בית או משו? השטח של גבעת האולפנה נשאר בידי היישוב ולא הועבר לערבים, אז הוא עדיין נחשב מיושב...

אני כן מסכים שיש אמירה עקרונית בזה שבג"צ לא יקבע לי איפה לבנות בית בא"י (למרות שזה לא הכי נכון, שהרי אם כל אחד יעשה מה שבא לו - לאן נגיע?), אבל צריך להבין שאם היו הולכים למאבק הבתים היו נהרסים בוודאות, אז צריך להבין את המורכבות של העניין...

ג. כמדומני, שבמאבק על גבעת האולפנה אף אחד לא הבטיח שלא יהיה הסכם! הרב מלמד אמר - אם לא ימצא פתרון - נלך למאבק. אז אין מה להתלונן כנגד הרב מלמד על כך שכלפי חוץ אמר שיהיה מאבק ומאחורי הגב שלנו החליט על הסכם, זה לא נכון.

בקיצור - אסור לנו להתנהג בקטנוניות, יש פה מלחמה על הארץ ואסור לנו להתפלג בתוכנו.

בואו לבתי דריינוף. עיר האוהלים נפתחה.

אגב, אם ב-א' כתבתי שמאבק לא בהכרח יכול לעצור, אז מצד שני אני כן חושב שיש לו חשיבות והוא כן יכול למנוע - א. המדינה לא רוצה לגרום לקרע הזה בציבור. ב. המדינה יודעת שחיילים לא אוהבים את זה. ג. אם זה יוציא תמונות מכוערות זה יפעל רע כלפי הממשלה הצרה. וכו'. קיצער, יש פה מורכבות וצריך להבין אותה. 

בס"ד

א. לא יודע אם יש לרב מלמד השפעה. כמו שתגיד שאם יש צו הריסה על הבית שלי - רב היישוב יוכל להתערב. קצת מוזר.

ב. אתה רואה שיש להם סמכות. יש טענה על בעלות ערבית ובג"צ ביקש מהמדינה לסדר את זה. המדינה לא סידרה (שוב, אם היה לחץ על ביבי, אולי כן היה מאשר). אני חושב שכאשר הממשלה גם ככה שמאלנית ולא רוצה לבנות אז באמת יש יותר מקום למאבק. אבל כאשר הממשלה היא בסה"כ איתך - עדיף ללחוץ. אתה רואה שממשיכים לפנות למרות שהיה פינוי בעמונה.

ג. זה מה שאני אומר. הרב מלמד אמר שאם יהיה פתרון - נשקול את הפתרון. אם לא - יהיה מאבק. הם לא ידעו מהתחלה שיהיה הסכם. מה יותר שקיפות מזה?

ניפגש...

וגם הבתים שלו

אבל באופן כללי הם מאוד היו נגד

היום הם עושים מאבק ביחד עם מועצת בית אל,
מתוך אמירה שרוב הסיכויים שלא יעשו הסכם

אבל אם המועצה תחתום הם ממשיכים להאבק

בס"ד

א. לא הייתי שם ואני לא יודע מה קרה שם בדיוק. אני מניח שהיו שם חילופי דברים קשים בין שני הצדדים (המתבצרים ותלמידי הרב מלמד), ואינני יודע מי התחיל. אני באמת לא מבין את הצד של התלמידים, מה הקשר שהרב זלמן חתם? הוא יכול ללכת להוציא אותם בעצמו. האם התלמידים צריכים להיות משרתים? חוצמזה, יש בזה איסור וכדו' - למה הקשיבו לו?

ב. אני לא מסכים עם מה שאמרת. הרב מלמד לא אמר שמאז ההסכם על גבעת האולפנה הוא נגד הסכמים, אלא אני מניח שהוא ידון כל מקרה לגופו. במקרה של דריינוף, אין הצעה להסכם ולכן גם הרב מלמד קורא למאבק. לא יודע מה הוא יגיד אם יהיה הסכם.

בס"ד

רבותי, קודם לחשוב, אח"כ לכתוב. תודה.

על אחד חילוני שרצה להניח תפילין וזה שהניח לו התלבט בשאלה הזאת 

הוא בא להניח לו בשמאל הוא רואה קעקוע של אישה ערומה הוא נבהל אז הוא שאל אותו אותו באיזה יד הוא כותב הוא אמר לו שמאל אז הוא שמח ואמר לו להגיש את יד ימין ההוא מוריד את השרוול הוא רואה צלב אז החבדני"ק התקשר לאיזה רב להתייעץ מה לעשות על איזה יד להניח ולא זוכר מפה מה היה הפסק.

והוא עושה שראה את האישה היה לו את אשת פוטיפר על היד..

שמעת מכלתו או שאת כלתו?

הניסוח לא היה ברור..

נער שאל האם מותר להניח תפילין על קעקוע שעשו לו בניגוד לרצונו.

לא ידוע לי הפסק שנתן הרב.

מסתומא היא שונה מהפסק שמקובל בימינו.

אבל, (אני עונה מסברה)
א. נדמה לי שהקעקוע לא חוצץ.
ב. נדמה לי שצורת הקעקוע הספציפית לא משנה.
ג. מול צורת ערווה יתכן שאסור לברך. יתכן שהפתרון לזה יהיה להניח את התפילין ישירות על הבשר, לכסות עם השרוול, לברך ולהדק אח"כ.

ד. אם אני זוכר נכון לא שייך בכלל להניח על היד השניה. זה לא מקומן של התפילין ולא מרוויחים בזה.

שהחורבן היחיד שבאמת עברנו זה הגירוש.

לכן תמיד הוא עולה תקופה הזאת (מלבד העניין שהוא אחד האסונות שקרו בתאריך)-

כי כשנזכרים בחורבן הנוראי של הגירוש, וכמה זוועה הוא היה

אפשר להבין ולא במעט כמה זוועה היה חורבן בית המקדש

כך שהוא עוזר לנו להבין את חורבן בית המקדש 

(בדורות הקודמים דובר על השואה וקראו ספרי שואה כדי להרגיש קצת)

בנוסף לעובדה שהגירוש קרה רק בגלל שבית המקדש לא קיים, אם בית המקדש היה לא היה קורה גירוש

כך שלגיטימי וחשוב להעלות את הנושא- דווקא שאנשים יתחברו לבית המקדש.

מה שכן, מסכימה איתך שחייבים לעשות העברה גם לבית המקדש ולא להישאר רק בגירוש

לדבר על הגירוש, כן. אבל להדגיש שכמה ההרגשה הנוראית שיש בעקבות הגירוש היא כלום לעומת מה שאנחנו אמורים להרגיש עם החסר של בית המקדש. וכמה המציאות שלנו חסרה וריקנית כיום

השאלה היא רק איך, כי לא אני ולא אתה אחראית לכתבות פה ולכתבות בכלל..

ישנתי בגלל הצום

שכולנו נהנה מהשיר

שיא המתאים לזמן...

לגעת במיתרים אחרי כ''כ הרבה זמן...

התעלות הנפש.

באין עוד מלבדו של שלומי שבת.לבקשת אימי המדהימה. 

ועוד היה להיט, כי עשינו אותו בקריוקי. (: