פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 1534)

אז אני עוד יותר שונאת שזה ברכב

בוקר טוב!

והכי נורא זה באוטובוס ממוגן..(וכן יצא לי לסוע בכאלה, משום מה נהגים חושבים שאם השעה 6 בבוקר זה סיבה להעלות את הנוסעים באש ולגרום להם להגיע מבושלים ליעד...והאמת לא רק בשעה הזאת זה קרה...)

כשהייתי צריכה לקום כל בוקר ב5 בערך ולהגיע לתחנה מרכזית בתור שלולית זה לא היה נחמד בכלל! (כאילו שהסיוט של בחילות+ שעה כזאת+ אוטובוסים ממוגנים לא הספיק אז היה צריך להוסיף גם חימום שאני ארגיש קצת מה זה גיהנום...טראומה לכל החיים עשו לי הנהגים האלה!)

ככה? בלי אתגר/משחק?

יום עמוס..
נא להתפלל על כמוצי בת בר שתעבור את היום בשלום

ויהי רצון שכל מעשיה של כמוצי בת בר יעלו ויצליחו היום ובכל יום ושהיא ובני ביתה יירוו נחת ממעשיהם ושכל מעשיהם יהיו לטוב בעיני ה׳ ובעיני בשר ודם.

בהצלחה!

אני אעדכן בסוף היום אם זה עזר

פעם ראשונה שקוראים לי רבנית.
דווקא נחמד.

הללק הראשון היה יכול להיות מתכון בטוח לקטסטרופה.. אבל היה סביר..
החלק השני היה כיף ממש!!
והחלק השלישי היה גם כיף וגם יעיל

מסתבר שהברכות שלך עובדות!! אני אזכור את זה לפעמים הבאות

 

ככה:

אני מחזיק בחיקי כעשרה מאמרים, אך למרות שהעולם נברא בצורה כזו, לעלון שלנו זה עדיין לא מספיק.

 

תחילה סמכתי על כותבים יודעי כתוב שבמאמריהם יעטרו את העלון אך אילו בעיקר ובעיקר שלחו לי התנצלויות חוזרות ונשנות שלא הספיקו, עד הערב.. וכיוצא בזה.

 

אני מאמין שדווקא הרחוב הפורומי שלא הביע הזדהות ועניין כל כך, הוא זה שגרם לחוסר מוטיבציה מצד הכותבים. 

 

למפרע, לאחר שקיבלתי הרבה שאילתות במסר אישי על התפתחות העלון, תפסתי שאכן למרות שלא עלו קולות גבורה בפומבי כן ציפו לזה.

 

יש לציין שמה ששלחו לי עד כה זה חומר מעולה שחבל ממש לא לעשות איתו משהו. אם אכן אקבל את אותם מאמרים יהיה בהחלט על מה לדבר. 

 

 

אנשים לא מחפשים כאן כתב עט אקדמי עב כרס...אלא משהו משעשע מעשי ידי חברי הפורום.

 

ואדרבא, אולי פרסום מסוגנן כולל עיצוב ואיורים וכו', של מה שכבר התקבל - יגרה את מוחם ודימיונם ואת האומץ של כותבים נוספים, לתרום משלהם לגליון הבא של העלון...

נראה לי שסתם לקחתם את זה קשה..
זה אמור להיות משהו קליל ומשעשע..

אבל נפיק לקחים

סיפורו של משיח.

(אין לקחת דבר מהכתוב כאן ברצינות, או להסיק מזה לגביי שאיני מסכים עם הכתוב בישעיהו)

 

(1)

המשיח יצא לריצת הבוקר היומית שלו.

מאז שהגיע, הוא מקפיד מידי יום לרוץ ליד הים במשך כשעה (נכון, הטיסה במסוק הפרטי מירושלים לים לקחה כמה דקות, אבל בכל מקרה בזמן הזה הוא השלים את השניים מקרא שלו, אז זה התחבר לו בול...). 

אנשים שכחו שגם משיח יכול לגדל כרס לפעמים, וצריך קצת התעמלות כדי לשמור על הגזרה.

הריצה סיפקה לו זמן איכות יומי לחשוב על כל מה שעבר עליו ביום האתמול, ובכלל, מאז שהתגלה לראשונה לפני כחודש. 

התדהמה הייתה מוחלטת, באמת אף אחד לא ציפה שהוא יגיע בזמן שכזה, אבל איך לאמר - הם לא בדיוק מחליטים, ואפילו לא הוא.

הרוח האלוקית ששרתה עליו היא שעשתה את העבודה ורוב הפעמים הפתיעה אפילו אותו.

מאז התדהמה מעט ירדה, והתחילה העבודה הקשה באמת.

המשיח ברגע אחד, מאדם אנונימי, הפך להיות כל מה שתמיד ציפו לו, ואף יותר מזה. 

(3)

הוא התחיל לשפוט את האנשים, ולקבוע חוקים חדשים.

לעמוד בראש מדינה משוסעת כישראל, מצריך הרבה מאוד עבודה, והוא כבר התחיל לשנוא את הגלימה המסורתית שנאלץ ללבוש כל פעם שנכנס לבית הדין העליון (הסנהדרין עדיין בשלבי בנייה, ועד אז, הוא ליקט סביבו את מיטב אנשי החיל והתורה בישראל, לשפוט ולקבוע מחדש את חוקי התורה כמחייבים).

לא פעם נאלץ להשתמש בפטיש הגדול כדי להשתיק את הצעקנים שהתנצחו כל פעם על נושא הלכתי כזה או אחר.

בסופו של יום הרי הוא המחליט כאן.

(4)

הכי הצחיק אותו שאנשים אשכרה חשבו שהפסוק "והריחו ביראת ה'" אומר שהוא יכול להריח אותם באפו שלו, ולדעת על פי זה מה הם ומה מעשיהם. הוא נזכר כעת בכל ההתכווצויות של אנשים שעבר לידם, שהאף שלו היה במרחק מטר מהם אפילו. נמאס לו כבר להסביר להם שהביטוי בסך הכל מסביר שהוא יכול להרגיש על כל איש, מה המחויבות שלו לתורה ולמצוות - האף לא היה מיוחד באופן ספציפי, הוא "הריח" אנשים גם דרך התרשמות כללית שהייתה לו, מכלל איבריו - וכמובן, שום דבר לא עובד בלי רוח הקודש שהתנחלה אצלו.

(2)

משיח סיים את ריצת הבוקר שלו. הוא צריך לחזור לעבודה, לעמל היום הקשה. לחבר מחדש את כל המגזרים במדינת ישראל, על שלל גווניהם, על כל הצבעים שבהם. 

בשונה מקובייה הונגרית, שבה המשימה היא להפריד בין כל הצבעים, המשימה שלו הייתה ההיפך. ליצור מחדש ערבוב בין כל הצבעים, ולמקסם אותם, להוציא מכל אחד מהם את הכי טוב שבו.

ב"הצלחה לעצמי, הרהר, תוך שהוא מתמתח מתיחות של סוף אימון.

אני ממש הייתי בכיוון של כמה שורות..
אבל סבבה. יפה

24 שורות זה גם "כמה שורות"

 

ותודה.

יום אחד גבי יצא לריצה על שפת הים.היה זה יום חורפי וגשום במיוחד,

פתאום גבי התחיל להתעטש,הוא הביט קדימה אל עבר השמים התכולים אך שום טישו לא נראה באופק

בעודו ממשיך ללכת,הוא פגש ילדון קטן,הילדון שאל:אתה צריך משהו?

גבי שאל בקול מאונפף:יש לך טישו?

הילדון הניד בראשו ולא אמר מילה.

כעבור דקה הוא חזר בריצה כשבידו קוביית משחק צבעונית:

"טישו אין לי אבל הבאתי לך את זה" 

שרלוק הולמס ישב בבית קפה ועישן מקטרת בנחת..
הוא פתר במהירות קוביה הונגרית תוך העפת מבטים מהירים ובכלל לא חשודים אל עבר העוברים ושבים.
כשהאיש בא מולו וחצה בריצה את שדה הראיה שלו ידע שרלוק שזה האיש.
וזה לא ששרלוק חשדניסט, הוא ידע כי הוא תמיד יודע. ככה זה.
בחרי אף הוא קם ממקומו ודפק על השולחן בפטיש ששמור איתו למקרים מיוחדים שכאלו.
בשקט שהשתרר הוא צווח בקול ניחר-
מלצר!! כמה פעמים ביקשתי לא לרוץ לי מוחל הפרצוף? אתה זה שמשבש לי את חוט המחשבה!!
כולם הריעו לשרלוק ולחוכמתו הרבה על שפתר את החידה של מי זה שמנתק לו את חוט המחשבה. ושרלוק קד קלות בארשת חשיבות. כי הוא ידע. הוא תמיד יודע...

(הזכרת לי לרגע את בקצרה.. )

יש לי הרגשה שאני יודעת למה שרלוק נכנס לך לסיפור

צחי היה לבדו. לא היה אף אחד בבית. שעמם לו והוא לא מצא תעסוקה ראויה לשמה. ממול קולטות עיניו קוביה הונגרית מונחת על חלון המרפסת של השכנים. אורי ,בלי לחשוב יותר מדי ,שלח ידו ולקח את הקוביה .הוא שיחק במשך זמן מה ושכח מכל העולם. כעבור שעה הם הגיעו. שני שוטרים חסונים .השוטרים לקחו את צחי לבית המשפט והעמידו אותו לדין בעבור גניבת הקוביה. כאשר אחד השוטרים סובב את ראשו,תפס צחי את שתי רגליו ונס מהמקום .הוא רץ עוד ועוד, דרך הרים,שדות ו...חוף הים. השוטרים שלחו מסוק ,תפסו אותו והחזירו אותו לבית המשפט.השופט פסק לו 2 חודשי עבודות שירות והכה בפטיש השופטים שלו לאות סיום המשפט.

התבלבלת בשמות?
באיזה שהוא שלב כתבת "אורי" במקום "צחי"

ולפעמים אולי ההסתכלות שלנו לא נכונה.

א. מתפלל שה' יתן לי לראות אותם כמו שאני חושב שהוא רואה אותי. ( גם הם נאבקים ביצרים וחיים בעולם לא פשוט )
ב. בודק אם אני שגיתי בתוך הסיפור הזה ואם כן מנסה לתקן את זה. הרבה פעמים קשה לי לראות את השגיאות שלי אז אני מדבר על זה עם חבר בטלפון.

מוציאים החוצה.

אם זה לדבר על זה עם מישהו שיכול להקשיב ולהכיל את התחושה, לכתוב את התסכול או לפעול כדי להשפיע ולשנות.

לא להבליג. לא להיות ׳לוזר׳. לא להיות נעלב.

להוציא החוצה לאו דווקא על, או כלפי, האחראי/ם לתחושה, אפשר (ואפילו כדאי) להוציא את המחשבות על מישהו שיכול להיעזר בהן. מישהו שאכפת לו, שיועיל משמיעת הדברים שאתה רוצה לומר.

במקרים כאלה בדרך כלל לא יעזור לעלוב בצורה הדדית. אם האנשים העולבים יורדים לרמה כזו נמוכה, לרוב הם עברו כבר את השלב בו אכפת להם מה אנשים אחרים, שטובים מהם וחכמים מהם בהרבה, חושבים עליהם.

לא לשמור בפנים, אבל לתעל החוצה למקום חיובי ובונה.



ולזכור שאתה טוב מהם ולהזכיר לעצמך לעולם לא להגיע לרמתם.

או שזה מה שאתה מרגיש כלפי עצמך, מכל מיני סיבות?

 

ומה אם אנשים בעקבות זה נותנים לך עצות שכואב לך רק לשמוע מעצם אי ההוגנות בעצות ההן (גם אם הן עצות שכלפי עצמן נשמעות הגיוניות, אבל אתה מתחרפן מחוסר הצדק שגלום בהיענות להצעות כאלו).

 

ולמה אנשים מגיעים לרמות כל כך נמוכות? ותירוצים לעצמם תמיד יהיו.

 

 

אין לי תנחומים

זה לשמוע שיעורים בחסידות בנושא הזה של בזיונות ועלבונות.

יש ספר "נפשי תדום" של הרב ברוידא שמדבר בצורה מקיפה על הנושא הזה.

קוראת ספר על הרב אושר זצוק"ל שמדבר המון המון המון מעניין השפלות- איך שהאדם הוא לא מציאות ושכל מה שקורה זה רק השם ,ושאין לאף אחד כוח מעצמו.

שיעורים וספרים של הרב ארוש -שאין אנשים, אין מציאות, יש רק השם, וממילא כל מי שפוגע ומבזה- זה מאת השם. אם אדם יעשה תשובה, אם לא יגיע לו- אף אחד לא יוכל להזיק לו לפגוע בו.

בחסידות מודגש כמה כל בזיון מכפר ומציל-לפעמים ממוות. כמה השם חפץ בנרדף ותמיד לטובתו.

לי זה עוזר לא ממקרים בהם מבוזה ע"י אנשים בהכרח ,אלא שהמציאות שלי מבזה אותי- לא הולך כפי שאני רוצה וכדו'.

מתוך הצער הזה של הבזיון האדם מתעלה ומתקרב להשם באופן שאין דומה לו- נחשב שהוא מקריב חלבו ודמו להשם,כי בעצם עיקר המאבק בעניין המידות בעוה"ז הוא בין הגאווה (נפש הבהמית) לבין הענווה והשפלות-כל שאר הדברים/המידות הם נגזרות ופועל יוצא.

אדם בענווה- הוא עם השם,גם אם יש לו מה לשפר בהקפדה על מצוות וכו'. אדם בגאווה- הוא בלי השם, למרות שמדקדק במצוות וכו'.

 

לסיכום,

מה שעוזר זה להידבק בתורה, בצדיקים, באמונה, בתכלית-הכל תופס פרופורציות לפי זה אח"כ.

מה שכתבתי כתבתי מתוך שנים לא קלות ונסיונות כואבים, וברוך השם זה מה שמחזיק אותי.

אין משהו אחר,אין פתרון אחר. עבודה על אמונה וענווה הם הרפואה הכי שורשית לנפש-השאר זה סתם טיפולים קוסמטיים וזמניים. נכון, זאת דרך ארוכה ,אבל היא דרך ארוכה וקצרה, ואין לנו דבר אחר!

כמו שכתוב:"צדיק באמונתו יחיה"- לצדיק לא נשאר לפעמים שום דבר להחיות נפשו בו מלבד אמונה.

 

 

מוסרת את זה לה'

ענווה ענווה ענווה !

יכולה להוציא מקיבעון מחשבתי.

 

אין לי זמן כ"כ להרחיב כרגע. תגגל..

אבל אין מה לעשות בעניין

אין לי ממש איך לעודד אותך...גם אני הרגשתי ככה,
אבל כמו שאומרים... בכול גיל יש את הדברים היפים שבו,
ועד שלא תגיעי לגיל המסויים הזה לא תצליחי להגיע או לעשות דברים מסויימים- אז לפעמים שווה לגדול !!
ודרך אגב - מזל טוב!!
שיהיה בהצלחה בדרך החדשה, זהו עכשיו את גדולה לכול הדעות!!
 

20 זה אחלה גיל

ואני חושבת שצעירות זה בעיקר עניין של אופי

אפשר למצוא זקנים צעירים ברוחם

או בני נוער ישישים

 

ו...את הכי צעירה פה

אם זה מעודד אותך

ומה שכתבתי זו לא הלצה זה דבר אמיתי

הגוף זה דבר אחד הנפש והנשמה זה משהו אחר

יש אנשים מבוגרים מאוד  שרוחם צעירה והם רעננים יורת מכל מיני אנשים בגיל שלי 

וחוץ מזה מצטרפת 

זה בדרך כלל משחרר לחץ. תתקשרי לאיזו חברה.
ותזכרי את אלוקים. איפה הוא בסיפור הזה?

ואת בידיים טובות

לק"י

סתם סתם..
אם אפשר להתעסק במשהו אחר- אז רצוי.
או לפרק את הלחץ לחלקיקים קטנים.

יש לזה סיבה אמיתית, תמצאי אותו, תגלי מה את צריכה לעשות בצד של השתדלות, ואז תחיי בנחת כי ה' יתברך מנהל את העסק הכי טוב "על מי מנוחות ינהלני".

אני בעד מפגש נגד...
כל מה שסיכמנו עליו בפעם הקודמת- מתבטל!!!

עדיין רוצות להיפגש?

איך כ"כ מאוחר?

בס"ד ובהשתדלותי

 

זה עצוב כשיש שמות לדמויות, ורק חסרה העלילה.

 

האם אי-פעם הרגשתם באופן חזק וברור שהשם שלכם - מתאים לכם? מייצג אתכם? או להפך - שאתם לא אוהבים את שמכם?

השם זה המהות..

ובכן, אצל הבעל שם טוב הקדוש כל עני שבא נותנים לו שמונה עשרה פרוטות.

פעם בא יהודי אחד והתחיל לצעוק, ואמר: אני הייתי פעם עשיר, אני לא לוקח שמונה עשרה פרוטות , אני רוצה חמישה רובל.

והגבאי של הבעל שם טוב אומר לו : שמע , הרבה יהודים כאן היו פעם עשירים , אבל הבעל שם טוב הוא לא עשיר. כל אחד מקבל שמונה עשרה פרוטות. אם אתה לא רוצה - אז לא תקבל.

הוא התחיל לקלל אותו ולעשות מהומה גדולה.

הבעל שם טוב יצא מהחדר שלו ושאל: מה יש כאן ?

והשמש אמר לו : היהודי הזה מסרב לקבל שמונה עשרה פרוטות, הוא רוצה חמישה רובל, בגלל שפעם הוא היה עשיר.

הבעל שם טוב הסתכל עליו ואמר לו : במקום לבקש חמישה רובל, מדוע לא תשאל אותי למה הקדוש ברוך הוא העניש אותי, שהפסדתי את כל הכסף שהיה לי פעם ?

והיהודי אומר: טוב , אז אני שואל...

אמר לו הבעל שם טוב: הכנס ושב.

-אתה זוכר שהיית פעם היהודי הכי עשיר בעיירה שלך ?

ביום הכיפורים היית עובר מיהודי ליהודי,ונותן להם להריח קצת טבק .שמעק ( קמצוץ) טבק. והיית מחיה את כל היהודים. בתענית- שמעק טבק זה מחיה את הנשמה !

בפעם האחרונה , כשעדיין היית עם הרבה כסף, עברת מיהודי ליהודי, ובסוף בסוף ראית יהודי אחד, שלא צם ביום הכיפורים,הוא צם כל השנה... אין לו מה לאכול... והוא היה מחכה לשמעק טבק הזה כל היום ביום הכיפורים. וחשבת, שזה מתחת לכבודך לתת לו שמעק טבק. ועברת עליו...

היהודי הזה כמעט מת. כמעט מת. והיה רעש בשמים...

בשמים החליטו לקחת את כל הכסף שלך ולתת אותו ליהודי הזה. אם אתה זוכר, עכשיו היהודי הזה  הוא עשיר מופלג,ואתה שלעפר במקומו.

אבל, עדיין,היהודי לא הבין. והוא אמר: ובכן, איך אני מקבל את הכסף בחזרה ?

אמר לו הבעל שם טוב: אתה יודע מה, אם פעם תבקש ממנו שמעק טבק והוא לא יתן לך, אז הכסף יחזור אליך.

חשב היהודי - אני יכול לעשות את זה...

והוא חזר לעיירה..

העשיר-של עכשיו-עומד בשמונה עשרה.הוא מסיים "עושה שלום" והוא שואל אותו:

מה אתה רוצה?

-שמעק טבק.

ובכל פעם הוא אומר לו: שמע, אם אתה מבקש-בטח אתה צריך... והוא נותן לו.

קוראים את העשיר לתורה, והוא עומד שם ליד הבימה ולא מרשה לו לעלות.והוא שואל אותו:

מה אתה רוצה ?!

-שמעק טבק.

-אם אתה מבקש בטח אתה צריך...

כבר הרבה שנים הוא ממש עושה לו את המוות הרבה זמן, והוא נותן לו.

ואז הוא חשב:

אני צריך פעם לעשות משהו, דבר שלא יאמן...

והעשיר-של עכשיו-מחתן את בתו.מרוב שמחה הוא לוקח את הבת שלו,קופץ על השולחן ורוקד איתה מצוה-טאנץ. ופתאום היהודי הזה שם את ידו על הרגל של היהודי העשיר ואומר לו:

אני רוצה שמעק טבק...

הוא היה בטוח, שהפעם יאמר לו : באמת, זו חוצפה ! באמצע הריקוד עם הבת שלי...

אבל הוא, נשמה יקרה, אומר לו:

אם אתה שואל - אתה בטח צריך...

ואזי הוא התעלף.

אחרי שהקיצו אותו , הוא שאל אותו:

מדוע התעלפת?

והוא אמר:

אתה זוכר אותי ?! אני הייתי פעם עשיר במקומך. הבעל שם טוב אומר שזכית מן השמים בכל הכסף שהיה לי.

אז העשיר-של עכשיו-ענה לו:

אם הבעל שם טוב אומר שהכסף שלך ברשותי, אני אתן לך חצי. אבל בתנאי אחד - לעולם אל תגיד לא כשתינוק מבקש משהו ממך...

 

אתם מבינים רבותי.

מישהו מבקש מאתנו משהו - אנחנו לא עושים שום טובות לאדם אחר, רק לנו.

העיקר מכל היהדות הוא - אם יהודי מבקש ממך משהו,אל תגיד לא.

(מתוך הספר "יחד כולם קדושה"/הרב קרליבך )

 

עדיף שגברים ישמרו על העניים וילמדו ממעשה הצדיק. 

אני מעריך את "כמו צמח בר" שרצה לזכות את הרבים והעלה את הסירטון, אבל לענ"ד אם אפשר (ואפשר כנ"ל) אז עדיף ביתר טהרה. 

היה בסרטון משהו לא צנוע?
אני ממש לא זוכרת..

פה כן.




לכן לא ראיתי

אבל אני חושב במבט לאחור שזו לא שאלה ראויה. אני מתנצל ולא מצפה שיענו לי.

ברחוב אין מיקוד כמו בסרטון. ונראלי שהוא דיבר בכלליות... על עצם הרעיון

אין בו שום הסתכלות ממוקדת באישה.
והמצלמה מתמקדת רק על גברים..
יש נשים פה ושם ברחוב, אבל הן לגמרי לא בפוקוס.. והמוח שלי סינן אותם אוטומטית..

זה בגלל שאני בת?
(לא בטוחה..)

רק הסברתי את מה שלדעתי הוא התכוון שההסתכלות הממוקדת בסרטון מובילה לזה שרואים נשים בצורה יותר ממוקדת מבמציאות...

אבל כמו ברחוב, הסטתי מבט ואחרי כמה שניות החזרתי אותו, היא כבר לא הייתה. זה קורה לי גם בסרטים ( המצוירים שאני רואה ) לפעמים יש קטעים שאני מרגיש לא בנוח לראות אז אני מסיט מבט וממשיך להקשיב. אני מבין את מי שלא מצליח, זה עבודה של שנים להגיע למצב כזה. מן תחושה שאני עשוי לפספס פרט משמעותי בסרטון, ולכן אני לא אסיט מבט. יש באמת סרטים שאם אשתי לא הייתה מסבירה לי מה פספסתי הייתי עד היום מסתובב בשאלה מה קרה שם בדיוק. (;
אני מעריך את מי שלא רואה בכלל סרטונים. אבל לא חושב שסרטון כזה צריך איזו אזהרה לפני. לא היה בו שום דבר חריג.

זה מה שחשבתי...
כי סרטונים שיש בהם משהו לא צנוע בפוקוס אני לא מעלה מעיקרון..

ועל החשבון המוסרי-

תודה על השיתוף בשיקולים שלך, וכל הכבוד לך על ההתגברות שלא לראות סרטון

 

 

(להבא אולי כדאי שתחשוב על הניסוח, לקח לי כמה שניות לעבור את הפחחחח של מה הוא בא להטיף לנו כדי לראות שיש לך פה נק' של אמירה אמיתית)

 

 

בקצרה נסכם לך את הסיפור של הסרטון כדי שבאמת לא תפסיד כלום

איש אחד הולך ברחוב ומבקש מקבצנים שייתנו לו פרוסת לחם, הם מסרבים לו ומגרשים אותו

קצת מאוחר יותר הלכו שני אנשים ונתנו לקבצן אחד קופסה עם משולשי פיצה, נשאר לנו תהנה מזה

קצת אחכ בא איש ומתיישב ליד הקבצן ומבקש ממנו פרוסה, אומר לו מילים כמו אני מבין אותך כמה קשה בחוץ כמה אני מודה לך אני באמת רעב... בסוף אחרי שהוא אוכל קצת הוא אומר טוב אני צריך ללכת אבל כאות הוקרה עם מה שנתת לי אני רוצה לתת לך טיפ מוציא ארנק ומשאיר לידו שטר, האיש הקבצן שם יד על העיניים כזה בשוק... כל הזמן הוא לא אמר מילה רק הקשיב ואכל

מסקנה- מי שגם נותן לעני צדקה וגם מפייס אותו בדברים יש לו מעלה גדולה יותר (תגגלו את המקור אין לי כוח לצטט לכם חזל צדקו כרגיל )

תזכירי לי לקחת אותך לעדות אופי כשאצטרך

אני באמת מתלבטת מה לעשות לפעם הבאה שזה יקרה.

 

אם יש לי דרך לוודא שהאדם דובר אמת אין לי בעיה לעזור.

יש דרך כזאת?

פוטר את רוב המקרים

רוב הפעמים זה לא ממש פרקטי. (האוטובוס רחוק או שאני ממהרת..)

 

אני יכולה אומנם להציע את זה ולראות אם הוא לא מתנדף מהרעיון, אבל אם הוא לא, ואני לא יכולה לקנות לו כרטיס- בעיה.

להציע ללכת איתו לאוטובוס/קופה ולקנות לו נסיעה...

מפלורידה... (להזכירכם, 20 שעות נהיגה נטו, שלושה ימים בקצב שלנו)

עצרנו להתרעננות קלה באחד המחלפים של הכביש המהיר ואיש ניגש לבעלי עם ילד גדול (5) על הידיים עטוף בשמיכה והוא אומר שאין לו כסף לדלק להגיע הביתה...

בעלי ריחם על הילד ועליו קצת ואמר שהוא מוכן לתדלק לו אם הוא רוצה. אבל במקום שעצרנו אין תחנת דלק ויש רק במחלף הבא.

אז קבענו שהוא יסע אחרינו ואנחנו נתדלק לו ב 20$. איך שנכנסנו לאוטו נכנסה לי הרגשה ממש רעה לגבי האמינות של האיש הזה...

אז בעלי החליט לא להכנס למחלף הקרוב, רק לזה שאחריו ולראות מה יהיה. פתאום הנהג שמאחורינו נלחץ... אז עצרנו בתחנה הקרובה והוא אמר שהוא מעדיף את הכסף ולא את הדלק לקנות אוכל לבית- או חצי חצי... ושכדאי שנחזור למחלף שעקפנו ונוציא ממנו כסף...

כבר ממש היה מוזר, כי היינו ליד תחנת דלק והוא פשוט לא רצה דלק וממש התעקש שנחזור למחלף הקודם... למזלי נזכרתי שיש עלי 20$ מזומן. אז נתתי לבעלי והוא נתן לו ועפנו משם כך עוד נפשינו בנו...

וזה היה בלילה...


החשד שלנו היה שהוא רוצה לבצע שוד כספומט או משהו. אחרת אין לי הסבר למה הוא ממש התעקש שנחזור למחלף עם הכספומט, במיוחד שבכל תחנה כמעט אפשר להוציא כסף...


זה היה מפחיד...

אלא אם כן הוא נראה לי נרקומן או משהו

אגב, ילד ברחוב מבקש מכם את הפלאפון נותנים או לא ?!

דעתי - גם אם זה לא דחוף למה לא לשמח אותו  ולעשות חסד עם ילד יהודי 

בשבוע, בארץ ובעולם, ואולי אפילו מאות...

 

עם כל כמה שאני רוצה לעשות חסדים, ברחוב אני לא אתן את הפלאפון שלי למישהו. אולי אולי באוטובוס בנסיעה בין עירונית שהעצירה הבאה בה היא עוד המון דקות, ושהאדם נראה לי באמת הגון.

יש לי מכשיר שעלה 150 ש"ח , ושום ילד חרדי שביקש ממני לא לקח את זה שלא על מנת להחזיר 

אני נותנת בלי לשאול שאלות .
גם כמה אגורות או שקל בודד , לא מתפקידי לעשות חשבון מי משקר או מי דובר אמת , ברגע שאדם הגיע למקום החשוף בו הוא מבקש עזרה אני מנטרלת את כל הביקורתיות והחשדנות.

מכיוון שנכוויתי פעם אחת על ידי גנב מוכר, למדתי להזהר.

אז אני כבר לא יודעת למה הכסף הולך.

ואם הוא הולך לסיגריות או דברים גרועים יותר, אני מעדיפה לא לעזור לזה (גם לא שקל).

 

מצד שני, אם הוא דובר אמת הייתי שמחה לעזור גם יותר משקל כדי שבאמת יסתדר..

בפועל אין לי מושג מה כוונותיהם באמת, לכן עד כה עזרתי.

מי שיסכים תתני לו

לשאול איזה קו ולומר,

 

יופי.. בדיוק מתאים - בואי, אני כבר אשלם גם עלייך... (מישהי פעם הגיע לבקש כסף לנסיעה, והצעתי להקפיץ אותה עם הרכב, כי אני בכיוון. היא ויתרה..).

 

אם "בעצם לא צריך".. אז זה משהו אחר. אם הולכת איתך לכיוון, אז אולי היא באמת צריכה.

 

הבעיה שלפעמים הבחור צריך כסף לסמים ל"ע - ואז מנסה בהסברים למיניהם.

 

וצריך גם "עין"..  אולי מישהי מבוגרת מתביישת לומר שהיא סתם צריכה צדקה.. ולפעמים אם ממש ילדות, באמת אין להן. 

 

 

 

 

(קפיץ ביידיש |נקרעת מהבדיחה של עצמי|)

אבל אמרו לי שבגלל שהמס מדורג זה לא אמור לקרות בכלל. אבל לפעמים להוסיף שעות בשביל המשכורת למשל לא שווה את המחיר שמסביב (תוספת קטנה למשכורת כי המס על ההפרש גדול מול פחות שעות בבית)

במדרגות מס מסוימות בהם המשכורת עולה אך לא מספיק כדי לכסות את אחוז המס שעלה.

 

מה עושים במקרה כזה? עדיף להגיד למעסיק שלא יעלה את המשכורת.

אני 99% שזה מה שנקרא מדורג ולכן זה לא יכול להיות.

 

 

אם תשלחי את התלושים אנסה לעזור

הפרשות לפנסיה

בד״כ מפרישים רטרואקטיבית אחרי רבעון או שניים.

אם יש קופה אז אחרי 3 חודשים

בס"ד


בלימודים אקדמאיים או שרוב האנשים אמורים לדעת מה זה אומר כל מה שנכתב בשירשורים כאן?

כי זה נשמע לי ג'בריש עם תירגום לסינית עתיקה.

גם השפות הן לא דבר שנלמד בלימודים אקדמאיים וכולם פה יודעים כמה שפות וכך עוד המון דברים.

הפרשות לפנסיה , מדרגות מס , קרן השתלמות ועוד... זה מאד משמעותי לעתיד, וכל אחד יכול (וצריך) ללמוד את זה גם בלי להיות אקדמאי.

זה לא מה שהיה... הפנסיות השתנו ( התקציבית שנעלמה מן העולם) קצבת הזקנה מגוחכת ולכן בשביל שנוכל להזדקן בכבוד צריך לחשוב על הדברים שצעירים.

בס"ד

הם די גבוהות. ואיך אפשר ללמוד על זה בצורה לא אקדמאית?

בצורה מקצועית כדי לעסוק בזה ולהתפרנס מזה לבין ללמוד את הזכויות שלך בתור שכירה/עצמאית כל אחד יכול ללמוד מאתר משרד האוצר או האתר של ביטוח לאומי וכל אתרי הביטוח השונים .

ופתאום אתה מבין את זה על בוריו.
בבת אחת.

בלי ללמוד באקדמיה ובלי נעליים.

רק על הסכום שעובר את המדרגה.

כך שלא יכול לקרוא שמרוויחים פחות בגלל שעלו מדרגת מס. 

 

 

קרה לי משהו דומה בבית חולים..לחץ!

אחרי שערבים פתחו לו את הראש- הרופא האחיות ערבים.
הרופא: איך זה קרה?
-תקיפה בעיר העתיקה.
- איפה אני גר בשער שכם.

זה מנחם לדעת שאנחנו באותם הצרות...ה' ירחם עלינו ובזכות הבדיחות המצחיקות נזכה לגאולה שלמה במהרה כפי שהבעל שם טוב הקדוש אמר: "כי בשמחה תצאון" - מהגלות. אשריכם ישראל