פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 1604)

מזל טוב עד 120 שנה

איך הצלחת להשתחל לפה??

בכל מקרה זה שיקול של מנהלי הפורום והחלטה שמסורה להם באופן בלעדי,

לא קשור לכמה את בוגרת באופן אישי.

מזל טוב

|מאחר מאוד לעבודה|

(ווקאלי, כמובן)

על כל חלקיו (6 אם אני לא טועה). מהמם, יפה, ונחמד לשטוף את הבית תוך כדי המנגינות של אליעזר רוזנפלד... (וואי, כבר עשיתי פה עכשיו פרסומת בשבילו )

שוטף את הבית?? פשש.

סתם...חלילה - ברוך ה' שהרחיב לנו מקומנו בשנים האחרונות. וכשאני כבר נמצא בבית - לא לעזור לאמא שעובדת קשה כל השבוע, כ השנה??? חלילה...

יש שקטים, עמוקים,מקפיצים,שמחים....

לא זוכר איך קוראים לו

בס"ד

הכוח כולו עף כמה מטרים אחורה.

בעודם קמים ומנערים בגדיהם מהאבק, התגלה אליהם מראה מחריד!
המקום בו עמדו אך שניות בודדות לפני כן, עלה באש ירוקה ומסתורית.

אך מאיפה היא הגיעה?

בס"ד

איך קרה הנס המדהים הזה?

הכל בגלל שאותו ס"מ קיבל מסטיקים, מילדי הדרום.

זו הייתה הפעם הראשונה שהחיילים האלו לעסו מסטיקים עם הכשר מהודר לנד"א,

אבל אין מסטיקים בד"ץ לנד"א אתם שואלים?

יש, באותו כוכב שממנו בא החייזר הפלסטיני.

בס"ד

זה יתפוס...?

אבל אם ההיתפסות לכך שכעת "זמן כללי" עוזרת לך להתגבר, גם לגיטימי.

לעצם הענין - יפה שיש תחושת הזדהות עם צער הכלל, אבל גם כדי להיות "פנויים" לעסוק בכך - לפעמים אדם צריך לפנות זמן לחשבונותיו האישיים, ואז יוכל יותר בלב שלם לחשוב גם מחוץ לעצמו.

זה שאת תרגישי טוב - זה גם חלק מטובת הכלל.

יש לזה גם מקורות,

לצער של הפרט,

אני בלנ"ד אביא מקורות בזמן אחר

בס"ד

אם אין מקום לסבל- זה לא בגלל פחיתות הערך של הרגש האישי שלך,

מול הסבל הלאומי של כולנו, 

אלא בעיקר בגלל שכולנו מאחלים ומייחלים שאין מקום לסבל של אף יהודי בכלל.

כמובן באותו אופן- אין מקום לסבל הלאומי- ומבקשים גאולה מיד.

כוונתי שאין מקום  לא לתחושת הסבל עצמה, אלא לגלות הגורמת לסבל.
חלק מהמוכנות לקבל את הגאולה, זה למאוס באמת בגלות.
וזה נכון גם במישור הפרטי וגם במישור הלאומי. 

הגלות אשר בה במקום לחוות איך כל מה שה' עושה הוא עושה רק לטובתנו,
אנו חווים כאב וקושי ותסכול.

כידוע שהגבורות הקשות - הדינים הם בעצם עניין של "תגבורת החיות"- ז"א עוד יותר חסד,

רק שבגלל שלא עשינו כלים מתאימים לשפע האלוקי הזה, הקליפות ניזונות ממנו והתוצאה היא הסבל.

(גם אז המטרה היא לטובה, אבל החוויה היא קושי, סבל וכאב)

יהי רצון שה' יאיר לך בכל מצב בו את נמצאת, ויהפוך את הצרה לצוהר, את הנגע לעונג,

ואת הכאב לשמחה הכי גדולה. 
והמקום שבו כואב לך- משם בע"ה תבוא ישועתך!

בעמוד ענן, את הטיל עף מעלי (של היירוט), אבל הוא כבר נעלם מעבר לבניין אז את הפיצוץ עצמו רק שמעי ולא ראיתי (ולהדגיש - לא יצאתי בכוונה כדי לראות,חלילה, אלא - כאשר רצתי למקום מוגן, כבר ראיתי מעליי את הטיל...)

בס"ד

הספורט שלנו בזמן אזעקות :

אני רודפת אחרי הילדים ומנסה להכניסם למקלט,

בעוד שהם מעדיפים לראות את היירוטים ...

זה לשמוע את האזעקות מתקרבות לאזורך ו---

לא מגיע.

לא מגיע.

(בומים מרעידים של יירוטים ברקע)

ולא אכפת לי שכבר תהיה אזעקה, רק שאדע שזה מאחוריי.

שלא נזדקק עוד למערכת כיפת ברזל..

אתם יכולים לשלוח אותו לטראק בתילאנד עם אמא... 

אבל לא בטוח לי שיש לכם תקציב לעשות את זה  

אם זה רק אתה - קח את אבא שלך למשו שיהיה רק לשניכם, 

אתה יודע טוב מכולנו מה אתה והוא אוהבים לצאת לעשות... 

אולי תסתכלי אם הוא צריך תיק תפילין וטלית חדש ולרקום את השם שלו על זה

או סידור

אנחנו חידשנו לאבא שלי כמה פעמים ואפילו טלית קנינו לו חדשה פעם אחת

וזה היה מאוד מוצלח

אני בספק אם אפילו שאול יהלום בעצמו קורא את זה בסוף

סתם גימיק נחמד ותו לא...

ב, לדעתי הנושא הוא בליבה של המדינה בליבת הקיום ובליבת המלחמה הזו, כן, הזו בעזה.

אחד, ככה אני חושב בטח לא לאנשים שם למעלה...

בעיניי סקרים כאלו גורמים להבין לאט היכן מונח הכובד לאן נושבת הרוח ושכדאי לתמוך.

הרבה פעמים,  אנשים לא בוחרים במה שהם חושבים שנכון ביותר, אלא  במה שהם חושבים שנכון ביותר מבין האפשרויות שיש להם סיכוי.

זה נושא בלב נשמתינו שטוענים כלפיו יותר מדי שאין סיכוי. אני טוענת, שאם נפסיק לומר כך נפקח את העיניים ונראה שלא רק שיש סיכוי אלא שזו הדרך היחידה.

אתה יכול לחלוק עליי.

בכל מקרה, את חלון אוברטון (בקישור למטה), ניתן להזיז לשני הכיוונים

http://www.news1.co.il/showTalkBack.aspx?docId=90190&subjectId=3&talkBackId=1457745

אבל יש כל מני בגבעת עוז וגאון.

אפשר עוד פרטים בקשה על השיחות של עולים להר?

טיול וכ' ממש לא בקטע..... צום....

.

הרב יעקב סיביליה עושה בחינם (אאל"ט) סיורים בקבר דוד,

ממש ממש מעניין וחשוב!

זה אפילו מתאים לט' באב..

אני לא צריכה את הסרט בשביל זה.

ואני תמיד בוכה באיכה. מאז.

זה זיכרון של עזרת נשים חשוכה, רק בקצה יש אור.

וצפוף צפוף צפוף. עמדתי חצי מהזמן, עד שלא הייתי מסוגלת,

אבל כשישבתי גם אז לא היה מקום להניח את הרגלים.

בסוף באתי לשבת עם אחותי מתחת לשולחן שהיה שם.

בקושי שומעים את הרב,

אבל כולן מסביבי בוכות כל הזמן.

מדי פעם הרב ממש צועק חזק ובוכה, וכל פעם שומעים הד של בכי מכולם סביבו.

ובפס" נחלתנו נהפכה לזרים, בתינו לנכרים"

הרב לא מסוגל להמשיך. הוא בוכה ובוכה ובוכה 

ואני בוכה, ואני שומעת גברים בוכים מהצד השני של המחיצה.

(אפילו עכשיו כשאני כותבת אני בוכה על זה)

בתור ילדה אני זוכרת שאמרתי לעצמי, כמה כבר אפשר לבכות?

היום אני לא מבינה איך הוא המשיך אח"כ לקרוא..

יש לך את החובה להתנתק ממה שקורה

כמו שהחיילים בחזית בשביל להגן עלייך

גם את נמצאת בעורף וחייבת להגן על עצמך

אז החיילים יכולים להגן על גופך

אבל מי יגן על נפשך? זה רק את יכולה, וחייבת. 

הדחקה והתעלמות הם צורות התמודדות שלפעמים חייבים לעשות. 

ויותר מזה, הרי את כל המלחמה מנהל ה' יתברך,

והזכויות של עם ישראל בוודאי משפיעות על מצב המלחמה יותר מכל טנק

ולכן יש לך הרבה מאוד השפעה וכח ושליטה על מצב המלחמה

בתפילות שלך, בתהילים, אפילו בחיבור הפשוט אל ה', 

הכל משפיע, משפיע מאוד!

אבל בשביל זה את צריכה בריאות נפשית,

ולכן, כדי לתרום משמעותית למאמץ המלחמתי, עלייך

להתנתק מהחדשות ולעשות כל מה שאת צריכה כדי לשמור על איזון. 

ואפילו לשמח את עצמך.

זה לא בשבילך, ולכן זה לא אגואיסטי,

זה בשביל הזכויות שלך.

כמו חייל שנמצא בעזה וחוטף תנומה, ואוכל משהו, 

זה לא בשבילו, זה אך ורק בשביל שיהיה לו עוד כוח להילחם. 

גם אני לא מתעדכנת בחדשות. לא רואה לא שומעת לא יודעת. 

אז אני יודעת שיש לחימה מתמשכת, ויודעת שצריך להתפלל ולהרבות זכויות-

אבל לדעת יותר פרטים מזה לא ישנה לעולם, ולא יועיל לי... 

אז אני לא . 

חובתי המוסרית וחובתי כלפי העם שלי- היא לשמור על עצמי

לשמור על המשפחה שלי 

לעשות מה שאני יכולה בלי לקפוץ מעורי... בלי להתפרק... 

לתעשיית החדשות יש דרכים להלחיץ ולתת לנו להרגיש שאם נהיה אפילו קצת מנותקים- אז העולם יתפרק... 

ולא היא

החלקים במשפחה שלי שלוחמים, אמרו לי בשבועיים האחרונים, שאני יותר מסכנה, כי אין לי מה לעשות.

אני תקועה בבית, באזעקות, במתח, בחוסר שגרה קיצוני, בחרדות של כולם מסביבי, 

ואני כביכול חסרת אונים.

בשעה שהם עושים משהו כדי לשנות את המצב.

אבל אני לא מרגישה כך.

אני מרגישה שיש לי משימה מאוד כבדה לשמור על השפיות, על החוסן, על היציבות הנפשית שלי.

לא להיות חלשה ותבוסתנית. להתפרק רק במידה ההכרחית ולהשאיר את ההמשך לאח"כ.

במלחמה הזאת, יותר מתמיד, רואים שהמלחמה האמיתית היא בעורף.

וזאת מלחמה על החוסן והאיתנות שלנו, לא פחות ממלחמה על החיים שלנו.

וב"ה, שמתגלים כוחות בעם ישראל, ומי היה מאמין שכבר 3 שבועות אנחנו מסוגלים להחזיק את המצב הזה.

באמת מי היה מאמין.

אז מצטרפת להמלצות - להתנתק מהוואטצאפ, להתנתק מתקשורת, להתנתק מכל מי שאומר לך משהו על המצב.

להתעסק בדברים אחרים.

זאת המשימה, לענ"ד.

הרבה כוחות שיהיו לך!

(מקווה שיש לך תמיכה. ואם לא - יש מוקדי מענה טלפוני כמו ער"ן.)

שלמוות של יקיריהם יהיה כמה שיותר משמעות

האם הם מתו בשביל אזרחים חרדים, לא מאוזנים, סובלים, 

או בשביל אזרחים חזקים שיוכלו להמשיך לחיות בביטחה?

אז יש כאלה שיש להם את הכוחות לחזק, לנחם להשתתף בצער,

ולכן זו חובתם ותפקידם לעשות כן,

ויש אנשים שזקוקים לכל הכוחות שלהם בשביל להמשיך את 

מה שהחיילים האלה התחילו, וזה להיאבק על שלומם. 

הדבר האחרון שהחיילים, או משפחותיהם רוצים

זה עוד יהודים מפורקים ושבורים. 

הם רוצים עם חזק, ואת צריכה לעשות מה שאת יכולה בשביל 

שהעם יהיה חזק. במקרה שלך זה יהיה לחזק את עצמך!

יכול לעמוד.

אם להם אין את הפריווילגיה להתנתק אז כנראה שהם מסוגלים לעמוד בזה. אחרת ה' לא היה נותן להם את הנסיון, עם כל הצער, הכאב והזעזוע הנוראיים.

ואת לא רוצה להתנתק- את חייבת כי זה עושה לך רע. ודווקא כדי שתוכלי לפעול לזכותם ולזכות עמ"י את חייבת להרגיש טוב. זה חלק מהשליחות שלך ומזה שאת לא לבד, אלא חלק מעם גדול.

גם לי יש תקופות כאלה, שאני מרגישה כל כך רע וקשה לי להתנתק,  אבל אני מכריחה את עצמי. כי מה שיעשה טוב לעמ"י זה לא ההרגשה הרעה שלי, אלא עשיית מצוות, תפילה וכו'- ואת זה אי אפשר לעשות כשמרגישים כל כך רע וחלשים.

(כתבתי מתוך הזדהות עם מה שכתבת ולא מתוך ביקורת חלילה, ברור שזה לא קל, גם לי זה קשה. אבל זה מה שה' רוצה מאיתנו, וזה מה שיהיה טוב לעמ"י)

הוא חיוני ללחימה אז הוא עובד כל הזמן

הוא הלך להלוויה?

הוא פנוי רגשית לחשוב על הנופלים?

אסור לו! הוא עכשיו צריך להתמקד במשימה שלו

הוא עכשיו בתפקיד, וטובת עם ישראל שהוא יתרכז בתפקיד שלו ולא יחשוב על דברים אחרים

אם את חולה - התפקיד העליון שהקב"ה נתן לך עכשיו הוא לטפל בעצמך ולהתנתק. תעשי את תפקידך ואל תחשבי על תפקידים של אחרים!

אם את מפחדת לעשות את זה למענך, וזה נראה לך אנוכיות, תעשי את זה בשביל הקב"ה, שמצווה עלייך לדאוג לעצמך, כמו לכל בת אחרת שלו, ולהוסיף זכויות לעם ישראל רק יכול לעזור עכשיו!

לא צריך "להוציא את עצמך מהכלל". האיכפתיות והרצון להוסיף טוב וחוסן כחלק מהמאבק הכללי - זה כבר להיות עם הכלל.

וגם אי ה"התנתקות" הגמורה, של פשוט בריחה מהמציאות.

עם זה, הדרך להשתתפות לא חייבת להיות ע"י חשיבה כל הזמן על זה, גם אחרים כאן לא כך.

ואת לא "משאירה אותם לבד", הרי אינם צריכים דווקא אותך אישית כרגע שם.

ולא "כולם משתתפים בהלוויות", יש עוד שיקולים.

החוכמה זה להשתתף באופן שלא הורס את כוחות האדם שנצרכים גם הם, לו עצמו וגם לכלל.

גם בתעניות - שחייבים להשתתף עם הכלל, יש מטעמי בריאות שאסור להתענות. אז הוא לא משתתף? באותו רגע הוא משתתף בלב, ובפועל השתתפותו היא בקיום מצוות ונשמרתם לנפשותיכם. 

ותמיד יש "מעגלים" - וכך ראוי להיות. אם אדם היה מרגיש כל דבר כאילו זה על ידו, היה קשה מאד לבנות את העולם. אז טוב שיש ממש הזדהות ואיכפתיות, ועם זאת כל אחד תורם בדרך שמתאימה למקומו ביחס לענין. לא כולם ישובים שבעה ח"ו. יש מנחמים, יש מחזקים את רוח העם, יש מחזקים את עצמם ומתוך כך גם חלק מרוח העם.

הכלל - איכפתיות באמת, ובפועל לפי מה שמתאים לעניינו ומצבו של האדם. כולל בנין כחותיו, כדי שבהם עצמם יוכל להוסיף טוב לעצמו ולאחרים.

להיות בחרדה. אנחנו במלחמה, אנחנו מכים אותם - ולצערנו הרב יש גם אבידות.

אדרבה, ההשתפות הכי גדולה היא לא להיסחף רק אחרי הצערים הפרטיים, על אף שהם קשים מאד.

במלחמה צריך להחזיק רוח איתנה. לשמוח שאנחנו כבר לא במצב שהיינו בגלות, שלא יכולנו לעשות כלום מול הפוגרומים שלהם. אדרבה, כעת הם, בשקרנותם, צורחים שמחסלים אותם.

את לא צריכה "לצרוח" למנהיג החמאס, הצבא עושה את זה במנגינה שהוא מבין הרבה יותר.. נקוה שיעשו עוד יותר.

זה שאת לא מתנתקת ובורחת - זה סימן של בריאות. של הבנה שהדרך האמיתית, היא לאזור כח ולהתמודד.  וחלק חשוב מההתמודדות הוא ההסתכלות על ערכה של המערכה. גם להתפלל זו תרומה חשובה. נטילת חלק.

ה"חרדה" שלך, אינה מטעמים אישיים - זה לא מאיים עלייך אישית, אלא היא חלק מההשתתפות עם הכלל. זו השתתפות ברוכה, צריך לעלות איתה עוד מדרגה - ובמקום לחרוד, להילחם. החיילים נלחמים ואנחנו מחזקים ע"י שמירה על רוח איתנה, שותפות במטרת המלחמה, ותפילה אמיתית. ריבוי אחוה, מעשים טובים.

השפיות שלך לא תיעלם..  תבדילי בין העניינים: מה שכעת - זה ענין כללי, להתפלל, לאזור אומץ, להסתכל לא רק על הנפגעים אלא גם על מטרת המלחמה הזאת, ואיך היא מבוצעת בעוז ובעוצמה. נקוה שעוד יותר גם נמד הדרג המדיני.

ומה שנוגע אלייך - את צריכה לומר לעצמך שחלק מהתרומה שלך לכלל, זה להיות בריאה ולכן לגיטימי לחלוטי לטפל בעניינייך כאילו אין משהו אחר. כמו שמגיש עזרה ראשונה לא אמור "להתרגש" מהאירוע בזמן הטיפול, אלא לטפל היטב. בדיוק לשם המטרה של ההשתתפות. זה לא ע"י "בריחה" ו"התחלפות", אלא ע"י הבנת הערך של שמירת עצמך לעצמך וגם לכלל, ונתינת מקום לזה.  בשביל הכלל, תוסיפי זכויות (כולל בריאותך), תתפללי, תשמרי על שמחת חיים ועוז רוח.

בהצלחה. חיזקי ואימצי. וגם כולם.

לכל אחד יש את הנשמה המיוחדת שה׳ נתן, ואת היכולת להתמודד. (בעיני ניתוק הוא דרך התמודדות, הזקוקה להכוונה.)

תהי סגורה על כך שאם אחרים לא מתנתקים-הם אינם זקוקים לזאת.

מעבר לכך, להאבק בחרדה מעייף ומתיש עוד את יכולת ההתמודדות שלך. את לא משתגעת, הכל בסדר-

רוב הנמצאים במלחמה נמצאים בחרדה ברמה מסוימת...

תשמרי על הכוחות שלך לך, את זקוקה להם, והלוחמים זקוקים לך ולתפילות הזכות שלך, צדיקה.

כמו שכבר נאמר פה, התפילה היא הדרך להוסיף אור למלחמה הזו.

ואשריך שאת זוכה להיות מעומק הלב בצרתו של עמ״י, שירבו כמוך!

(ונקודה נוספת בנוגע לחרדה-היא שוטפת גם אותי. את לא היחידה.)

בס"ד

זאת אומרת במקרים שהם לא גורמים לי לצרוח  

לדעת פרטים מדעיים כאלו כבר בגיל כזה?פששש...איינשטיינים קטנים

בס"ד

טוב, הם קטנים מכדי להבין את מה שהם יודעים....

בס"ד

אז משתדלת לענות להם

כך שהם יודעים כמעט כל מה שאני יודעת....

זה ממש חשוב-

וגם, מידע שנכנס בגיל מוקדם

שוכן יותר טוב במח

זה ממש מגניב ילדים כאלה

אבל מותר לראות סרטים בתשעת הימים?

וחוץ מזה בדברים מסויימים יש עניין ללמד גם ילדים קטנים שלא כל דבר עושים בתשעת הימים ושעצובים. יש מה לברר מבחינת ההלכה

רק שלא תבכה לי באוזן

אם לורים שלה יש בעיות שישגיחו עליה לבד

(וגם לא נראה לי שאפשר בקלות למצוא אותו להורדה)

פו הדוב - לא יודע. שאר הדברים שאמרו כאן שזה תוכניות ילדים - הם נמצאים באתר הרשמי של ניקולדיאון, אז זה בסדר...

אולי יש שם כמה סרטים בחינם...