פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 1665)

וזה לא קהילה - ובטח לא גאווה.

גועל נפש.

מבחיל.

וגם דנה מגעיל/ה אותי ברמות.

תראה לאן הגענו

יופי עכשיו נעשה לי רע 

אז מה אם הוא שינה את הקול שלו ויש לו קול גבוה?

ראיתי חידוש עצום בציץ אליעזר שרוצה לומר שלו יצוייר שיצליחו להפוך מין של אדם לחלוטין, זה יתפוס על פי הלכה.

לדעת הפשטות היא שלאחר שאדם נולד זכר או נקיבה - לא יכול לחול שום שינוי. יש לו נשמה של זכר\נקיבה, וגם אם יחליף גוף לגמרי זה לא משנה, הגוף הוא משהו טכני

אבל גם הוא מסיים שהרופאים לא מצליחים לשנות אותם לגמרי, וממילא ודאי לא השתנה שום דבר

יכול להיות שאם הוא נראה כמו אשה, יהיה אסור להסתכל עליו, כמו שאסור להסתכל על תמונה. אבל לדעתי האישית להסתכל עליו זה עושה בחילה, לא יותר.

אלא פשע והרס  לערך שכמותו לא העלו על נס, לא רק התרבויות כולן והדתות כולן, אלא האנושות כולה- אז לא יהיה על מה לכאוב, וזה לא ככ מסובך. לכל בר דעת זה נורמאלי ופשוט ומובן מאיליו. 

http://www.aspaklaria.info/300_SHIN/%D7%A9%D7%9E%D7%97%D7%94.htm

עד כמה זה ^^^ עוזר?

(תגללי למטה, חפשי את המשפטים המודגשים)

המון מדי..

אני צריכה יותר קטע, לא משפט.

(אם אתה כבר במוזה של לעזור..)

שמחת בית השואבה שמשם שואבין רוח הקודש כי השמחה היא כלי לשאוב מים חיים, והוא רוח הקדש דכתיב ויפח באפיו נשמת וכו', וכפי שאדם מתדבק בעיקר החיות שיש לו מהשי"ת מתפשט החיים בכל אבריו... (סוכות תרל"ד)

אני בכיוון?

זה אמור להיות לצעירים יותר..

שפה גבוהה קצת מדי.

"אין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק

ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים 

אלא מתוך דבר שמחה של מצוה" ~מסכת שבת, דף ל' ע"ב

ממש תודה!

"והכלל, שצריך להתגבר מאוד בכל הכוחות אך להיות שמח תמיד כי טבע האדם למשוך עצמו למרה שחורה ולעצבות מחמת פגעי ומקרי הזמן.. וכל אדם מלא יסורים ועל כן צריך להכריח את עצמו ולשמח עצמו בכל מה שיוכל.."

(רבי נחמן)

סיפורי מעשיות

"מעשה במלך אחד שהלך לחקור אם יש אחד במדינה שהוא שרוי בטובה... היה עומד בלילה מאחורי החלונות ומקשיב לשיחת הבריות בבתיהם, כיצד הם מספרים זה עם זה על טרדותיהם וצרותיהם... אחר כך הלך וראה בית אחד נמוך מאוד, שקוע בתוך הקרקע ממש, וחלונותיו מגיעים לאדמה, והגג רעוע ושבור ואחד יושב שם ומנגן בכינור שאין קול הנגינה מגיע כמעט לאוזניים והמנגן צוהל ושמח"

"איזהו עשיר? השמח בחלקו".

(חפשי את המקור..)

מעשה ברבי ברוקא שמצא את אליהו הנביא זכור לטוב בשוק. שאל ר’ ברוקא את אליהו ע"ה אם יש בין האנשים בשוק כאלו המזומנים לחיי העולם הבא. ובין כך באו לקראתם שני אנשים. אמר אליהו ע"ה לרב ברוקא הללו מזומנים לחיי העולם הבא. שאל אותם רב ברוקא מה מעשיכם שבגללם זכיתם לחיי העוה"ב. אמרו לו האנשים שמחים אנחנו ומשמחים אחרים, שבשעה שאנו רואים אנשים עצבים אנחנו משמחים אותם.

וזה שאמרו אנו שמחים ומשמחים אחרים בא ללמדנו, שאם אדם רוצה לשמח אחרים צריך הוא עצמו להיות שמח, שאם הם עצמם היו עצבים אפילו אם היו רוצים לשמח אחרים לא היו יכולים. וכן ישמח האב בשעה שנולדת לו בת למז"ט שכשמגדילים הצאצאים מביאים שמחה בבית, ורב חסדא היה אומר לי חביבים בנות יותר מבנים, כי היו לו חתנים גדולי הדור. וכן המשא ומתן שמחה, שכן ממעטים במשא ומתן בחודש אב, משמע שגורם שמחה לאיש, וכל השמח ביסורים מביא ישועה לעולם. וכבר אמר דוד המלך למרות יסוריו "למען יזמרך כבוד ולא ידום" כלומר למרות כל יסוריו של דוד המלך לא רק שהוא נדם ולא התלונן אלא שר ושמח וכתב שירות ותישבחות לבורא עולם שנאמר למען יזמרך כבוד ולא ידום".

שה ביהודי בעל לב שמיח שתמיד היה עליז, גם כשהפרוטה לא הייתה מצויה בכיסו, וגם כשבטנו רעבה ללחם.

והנה יום אחד חזר לביתו, וכדרכו היה שמח וטוב לב, אשתו הזכירה לו שמזה יומיים לא בא אוכל אל פי ילדיהם. אמר לה 'מה שתציעי - אלך ואעשה'. אמרה לו אשתו 'עוד מעט נגמר יום השוק. תלך לשם ואולי תמצא כמה תפוחי אדמה ובטטות שהותירו בעלי הדוכנים'. מיד החל ללכת ברחובה של עיר כשהוא שמח ועליז, ואף זימר לו כמה שירים שמחים.

בינתיים בארמונו של מלך טורקיה התכנסו המלך, שריו ויועציו על מנת לדון בענייני הממלכה. המלך יצא רגע אחד למרפסת הארמון, והנה רואות עיניו את היהודי הנ"ל הולך בשמחה כשפיו מלא שיר ושבח. מיד שלח המלך את אחד ממשרתיו שילך ויביא לפניו את אותו איש.

מיהר היהודי כבקשת השליח, והתייצב בפני המלך. שאל אותו המלך 'האם זכית באיזה פרס חשוב שאתה כה עליז?'. 'לא, אדוני המלך. לא זכיתי בשום פרס'. 'אולי אכלת איזה בשר שמן ושתית יין ישן, ולכן אתה שמח?'. 'לא. כבר יומיים אני וכל משפחתי לא הכנסנו דבר מאכל לפינו, ואני הולך להביא שאריות שנשארו בדוכני השוק', ענה.

כששמע המלך את דבריו אמר למשרתו 'תיקח עגלה, תמלא אותה בפירות, ירקות, לחם, אורז וכל מה שצריך, ותיקח את זה לביתו'. הוסיף ואמר המלך ליהודי 'אני רוצה שתאמר לי איך אתה שמח גם כשבטנך רעבה ללחם. הרי אני מושל בכל טורקיה, שותה ואוכל כראוי, ואני לא שמח כמוך'.

אמר לו היהודי 'אני בנו של מלך מלכי המלכים, הקב"ה, ואני יודע שכל מה שהוא עושה לי זה הכי טוב בעולם, ושהכל רק לטובה'. אמר לו המלך 'אני מבקש ודורש ממך שמחר בשמונה בבוקר תבוא לארמון המלוכה, ושנינו נצא ביחד לציד ביערות הסמוכים'. 'כבוד גדול הוא לי', ענה היהודי, ושניהם סיכמו להיפגש.

למחרת המלך והיהודי יצאו לצוד ביערות, והנה המלך מושך בקשת לתומו, ובלא שימת לב פגע החץ באצבע המלך, ונחתכה חצי ממנה. היהודי הוציא מכסו מטפחת, עצר את הדם ואמר למלך 'הכל לטובה, הקב"ה אוהב אותך'. אבל המלך נתרגז מאוד, אמר ליהודי 'מה טוב בזה שאיבדתי חצי אצבע?' וזרק אותו בכעס באחד הבורות שביער. שאל המלך מלמעלה 'נו, ואיך אתה מרגיש עכשיו?'. 'הכי טוב בעולם', ענה היהודי מתוככי הבור.

התקדם המלך לבדו, והנה חבורת שודדים באה לקראתו. כשהבין את כוונותיהם החל להתחנן - 'אנא מכם, אל תפגעו בי ואתן לכם הרבה ממון', מבלי לגלות שהוא המלך. אמרו לו השודדים 'דווקא היום איננו מחפשים ממון. הבן של המנהיג שלנו חולה מאוד, והרופא אמר שצריך לשחוט אדם שלם, ולתת לבנו לשתות את דמו, וכך יתרפא'.

תוך כדי כך קשרו את המלך באזיקים והביאוהו אל ראש השודדים. הרופא, שהיה חלק מהכנופייה, החל לבדוק אותו, והנה רואות עיניו שחסרה לו חצי אצבע. אמר לשודדים 'מה עשיתם? הוא לא שלם, חסרה לו אצבע. צריכים דם של אדם שלם ללא רבב - תסלקו אותו מכאן'.

מיד יצא המלך בחזרה ליער, הגיע לבור, זרק חבל ליהודי והוציאו משם. אמר לו 'תדע לך שצדקת שטוב קרה שהאצבע נחתכה', וסיפר לו את הסיפור. 'אבל תאמר לי - מה טוב בכך שאתה היית בבור?'. ענה לו היהודי 'אם לא היית זורק אותי לבור והייתי הולך איתך - השודדים היו לוקחים אותי לשחיטה, כך שלמעשה הצלת את חיי'.

[ובחרת בחיים - הרב יפתח סופר שליט"א]

וגם הקטעים האחרים שהבאת.

תודה!!!

יש אפשרות להראות חוסר דיוקים במה שדובר?

לומר שהידע היה ממקור לא אמין?

אולי לומר בגלוי מה שמרגישים?

אוך. זה באמת מתסכל.

מה שאני יכולה לומר הוא שיש קטע כזה בלשון הרע: כשמדברים עושים דבר רע ומרגישים טוב עם זה, כשמפסיקים עושים דבר טוב ומרגישים רע.

אז, המצב כרגע טוב, בעיקרו.

הרמב"ם מסביר בפירוט איך חוזרים בתשובה.

הרע,בספר של החפץ חיים בהצלחה לך.

(כגון להתקשר לאדם שדיברת איתו, להגיד שראית שכנראה טעית, ולהסביר למה.

תמצאי למה טעית. אם באמת תתאמצי אני בטוחה שתצליחי.

או להבין את זה שדיברת עליו ולהבין שטעית, או למצוא אי דיוקים מהותיים.

או לשנות מפני השלום... אם אכן לא מצאת פתרון אחר.

מה שחשוב זה לבטל את דברייך בזריזות, לפני שיעבור הלאה.

אם פספסת ולא הצלחת. או שלא ניתן לבטל את דברייך (לא מצד האגו, מצד המציאות, מסיבות שונות)

רצוי להגיד לאדם שדיברת עליו ולהתנצל באמת, אלא אם כן זה עלול לפגוע בו יותר, ואז וודאי שלא.

וחוץ מזה- אני אישית הייתי מקבלת על עצמי ללמוד במשך כמה זמן הלכות לשון הרע, כדי שיהיה במודעות, כי כנראה שבגלל שזה לא מספיק היה במודעות נפלתי. לפחות למנוע שלא יקרה שוב.

בהצלחה!

שלוש, ארבע ולעבודה

יום קשה, אבל מועיל בעז"ה.

ואז הוא ילך לכלא, 

ויעשה שם תואר על חשבון משלם המיסים הישראלי,

ויצא בעסקה הבאה לחופשי.

יימח שמם.

עדיף אותם מתים.

ציטוט:

בעוד שלא קח הם פני הדברים.

הרגתם!!

יאללה שדרותי אני מצווה עליך לפתוח שרשור שיעשה לי מה זה טוב על הלב אבל ממש ממש ממש ממש

משהו מרגש ומרומם ומשמח ומחייה

קדימה!!!

אני ציוויתי!!

בהצלחה 

זה נכון לחלוטין!!!

אולי בכל זאת כדאי לי להתחיל לקחת מלטונין....

או לאמץ את עצתו של מופים בהעסקת גמדם/עוזרים בתשלום- רק שזה לא אתי כ"כ... 

אחרי שיחה מחכימה

ברגע שאני מתקרב אליו הוא משתתק. אני לא מוצא אותו  

אפשר להספיק הרבה ביום אחד, אם רוצים ויש כסף לנהג צמוד.

בס"ד ובהשתדלותי

ראשית, ברצוני לומר שאני ממש שמחה על פתיחת השרשור הזה - מאוד נהניתי לכתוב את הסיפורון הזה, למרות שאני מרגישה שלא מיציתי אותו....

שנית, אני לא יודעת עד כמה הוא הזוי ולא קשור, אבל אני מקווה שהוא בכל זאת חוסה תחת הכללים.

שלישית, הנה הסיפור:

רחלי זינקה מהמיטה כנשוכת נחש. רק עכשיו היא קלטה שמה שהיא ראתה לא היה כי אם מחזה שלא מהעולם הזה. למרות שבעצם, היא נזכרה, שעל העולם הבא נאמר "עין לא ראתה", אז אולי זה בכל זאת מהעולם הזה. בכל אופן, המחזה היה כה מרהיב ומשתק. היא שקלה לספר לאמה, אך באותו רגע לא היה לה אפילו הכח להבין את שראו עיניה, ולספר לאחרים – לא כל שכן.

אז היא חזרה למיטה באיטיות וחשבה שהיא תלך לישון.

למחרת בבוקר, היא קמה, רעננה ומאושרת, וחשבה לעצמה שעומד להיות לה מבחן חשוב במתמטיקה. היא התלבשה בזריזות, ולאחר שסיימה להתארגן היא הבינה שהיא ישנה יותר מדי, והמבחן עומד להתחיל בעוד כחצי שעה.

"אבל זה לא כ"כ נורא אם אאחר קצת... המורה כנראה תתעכב, וממילא, אני בטוחה שהיא תבין אותי ו"תוותר" לי קצת...."

היא יצאה מביתה ונתקלה באישה זקנה שהתקשתה לסחוב את עגלתה. היא עזרה לה בשמחה, ואף על פי שאחרה למבחן, היא בכל זאת עברה אותו....

לק"י

אבל עדיין זה לא בסדר שמכריחים.

קייטנה זה שכונה, בריכה, לונה פארק, טיולים, אני נהנה לפעמים יותר מהילדים!

לק"י

אצלינו זה יותר קרוב לבייביסיטר..

קצת לומדים, טלויזיה, משחקים, יצירות.

בדר"כ יש גם פעילות כלשהי בכיתות, ואז מכנסים את כולם לפעילות סיכום.

אבל בגלל זה, לימים שהם קרובים למה שאת מתארת אני משתדל להמנע מלהגיע...

אז למה לא לכתוב במורים לחיים?

הוא נועד גם לשרשורים חברתיים שכאלה!

התלבטתי אם לכתוב לך באישי..

אבל החלטתי שכדאי שתכתבי כאן למה

כי אני רוצה תגובה יותר מובנת-

מה הבעיה לכתוב שם..

באמת לא הבנתי..

סליחה..

כי דווקא שם כל שרשור מקבל יחס אישי.

ואפילו אם הוא קצת מעניין כבר "שמים" () אותו במועדפים

אם כל אחד יגיד

למה שאני אכתוב שם אני לא אקבל תגובה

אז באמת הוא לא יקבל תגובה כי כמו שהוא לא נכנס לשם אף אחד לא יכנס..

ויש פורומים שהיו עד היו מתים וקמו לתחיה

אז זה אפשרי!!

בקיצור יעלוש יקרתי!!

סליחה ש"נפלתי" עליך.

לא התכוונתי לעשות דיון כי אני משתדלת לכתוב לכל אחד לכתוב בפורום מורים

אבל איכשהוא יצא דיון קטן

בלוח שנה שלי כתוב שהשנה נגמרת עוד 3 חודשים ו3 שבועות. 

לפי איזה לוח שנה אתם עובדים???

(החיים בצל ה'אופק' משכיחים ממך בכלל שיש אופק חוץ מהעבודה....)

ואני עוד עם חופשת לידה ארוכה שחצתה את השנה והתחברה לפסח.... 

וגם תמורת 10,000 ש"ח אני לא עובדת בחודש הנוסף!!

ושולחת את הילדים לקיטנות.

זקוקה לחודשיים מלאים של חופש כדי להתאושש!!

(מי קינא במורים??)

לכן הם מקבלים בערך 100 ימי חופש במקום 15 כמו כולם

למה רק לי נשארו עוד חודשיים?? לא הוגן!!!!

העם רוצה חופש!!

אצלי זה כאילו התנדבות.

לא נורא השלמתי עם זה

בטח עוד כמה שנים יגידו שזה ניגון אבוד

חוץ מזה שכאן המנגן הוא מנגן כשר

והוסיפו לו קלרינט(הכלי היהודי(עלק))

"נשייא דנהגן דלא למיעבד עובדא בפוקי שובתא אינו מנהג עד דיתפני סידרא מנהג בתרייא ובחמישתא אינו מנהג עד דיתפני תעניתא מנהג ביומא דערובתא אינו מנהג מן מנחה ולעיל מנהג ביומא דירחא מנהג. א"ר זעירא נשייא דנהגן דלא למישתייא מן דאב עליל מנהג שבו פסקה אבן שתייה מ"ט (תהילים יא) כי השתות יהרסון. א"ר חיננא כל הדברים מנהג". (ירושלמי תענית פרק א הלכה ו)

כלומר, לדעת הסתמא דגמרא (בניגוד לרבי חיננא שחולק) לא כל מנהג הוא מנהג ראוי ונכון, והגמרא עושה אבחנה בין מנהגים מקובלים למנהגים שאינם מקובלים. כלומר אי אפשר לנופף במילת הקוד הזאת של "מנהג" כדי להכשיר כל התנהגות כמו שמקובל היום שכל מנהג יסודתו בהררי קודש, אלא צריך להעביר אותם תחת סכין הביקורת (כמו שהגמרא כאן עושה).

שלא מתנגש עם ההלכה יש לו חשיבות גדולה לפעמים זה גם דברים שנראים לנו פשוטים...

היה סיפור עם הרמ"א שהתארח באיזה עיירה, בבוקר בתפילה הוא ראה שהגבאי ניגש לאחד המתפללים ואיחל לו מזל טוב, רמ"א שאל אותו מה קרה? הגבאי ענה, אשתו של אותו אחד טבלה אתמול ולכן איחלתי לו מזל טוב, הרמ"א נחרד והורה לבטל את זה, לאחר זמן נודע לו שרבות מהנשים עיירה הפסיקו לטבול בגלל אותה הוראה והצטער על כך מאד והורה להם לחזור למנהגם, בספרי ההלכה הוא מרבה לכתוב מקום שנהגו...

לפעמים דברים שנראים לנו הזויים עומדים מאחוריהם דברים גדולים שגדולי ישראל נתנו את הסכמתם להם..

ובכל זאת חז"ל לא בהכרח קיבלו אותם. ועם כל הכבוד לסיפור שהבאת לא מפיו אנחנו חיים, בהנחה שהוא בכלל אמיתי, צורם הוא בוודאי.

גם לי המנהג צורם,

והסיבה שלי היא, ואנסה לנסח בצורה עדינה: יש דברים שבקהילה לא צריך לדבר עליהם ולשתף בהם ולדון וגם לא לאחל מזל טוב. יש עניינים פרטיים בעולם.

"אמר רב יהודה אמר רב יושבי צריפין והולכי מדברות חייהן אינן חיים ונשיהן ובניהן אינן שלהן תניא נמי הכי אליעזר איש ביריא אומר יושבי צריפין כיושבי קברים ועל בנותיהם הוא אומר (דברים כז) ארור שוכב עם כל בהמה מאי טעמא עולא אמר שאין להן מרחצאות ורבי יוחנן אמר מפני שמרגישין זה לזה בטבילה " (בבלי ערובין נה ע"ב)

אחד מגדולי הפוסקים לא ידע את הגמ׳ הזאת?

כן.

עובדה שבהתחלה הוא אסר את המנהג.

ואז הוא ראה שזה לא מצליח בקהילה הזו ולכן העדיף לפסוק שהמנהג שלהם מותר. כי אחרת הם יעברו על הלכות אחרות. 

מה שבעיניי הסיפור מלמד הוא שיש לפסוק בזהירות. דווקא שאפשר לשנות לפי הצורך. אגב, הצורך כאן הוא הלכתי, ולא נובע מן המציאות, התנגשות עם ההלכה. אלא אם כן, ממש לא הבנתי מה קרה בכפר.

נזהר הרמ״א במנהגים של כל מיני קהילות והתייחס לזה יותר בזהירות בפסקיו...

(שמעתי אותו בשיעור ממורה הלכה, לא סתם מתגלגל) 

סיפור מוזר, אבל זה מראה שלפעמים קהילות המציאו לעצמם מנהגים- כדי להתגבר על פערים וקשיים שהיו בקיום הלכה. 

מנהג זה דבר חשוב ביותר

זה ההבדל בין תורת ספרים- לתורת חיים 

המקור שלו הוא לא בקדושת התורה- אלא בקדושת עם ישראל 

רב במכללה סיפר לנו את זה..

שמעתי שפעם כולם היו הולכות עם חצאיות קצרות

ובאו בנות לשאול את הרב אם אפשר ללכת עם ארוך

והוא ענה שאסור לשנות מן המנהג

ועוד ידוע שלפעמים עושים דברים רק בשביל לא להוציא לעז על הראשונים

(כמו ששמעתי על זה שכלה לא שמה כיסוי ראש בחתונה)

והדבר הוא תימא בעיניי

כי אם אנחנו פה בשביל להתקדם ולא להישאר במקום

אז כשיש איזה קילקול בציבור, אדרבה

בואו נתקן אותו ולא נשריש יותר

אם הסיפור של הרמ״א היה קורא היום ודאי שרבים היו יוצאים נגד ואומרים שזה דבר גרוע אבל עובדה שיש דברים שגם כשהם נראים רעים, יש להם משמעות גדולה..

אולי עדיף לך טלפון "מחורפן".. אי אפשר לדעת. לפעמים זה יותר טוב.

מה שה' יתן - תקחי חיובי..

תחסכי את ה-33% גניבה של השלטון הישראלי.

באלי לקנות פלאפון טיפש...