פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 1698)

חברה זה שם של שיר
שבת
מישהו?!?!

ניקית והקריטריונים:
מתחיל באות ו'
שתי מילים
וזה שיר והוא כנראה קשור לשבת

חברה אני מייצגת אתכם בחידון הפורום!
קצת עזרה..

ייצגתי אתכם נאמנה |מוחה דמעה|
עכשיו הוכנסתי לקבוצה הנחשקת
ונסיים באני מדליקה משואה זאת ובלה בלה בלה... ולתפארת הפורום ומדינת ישראל!

ולתפארת מדינת ישראל!!!!

היום יש להם הרבה התמודדות בפורומים

טוב. אפשר גם להצטרף?

 

;)

בלתי נסבל לצפייה...

וזה כ"כ מקומם!

לא מבינה, פשוט לא מבינה איך אפשר לדבר מולם.

אעהמ אעהמ

רק ש**הרוצח שלו** לא יושב בכלא.
אז מה אכפת לו?

צביעות חסרת לב.

כמו גם בעקרונותיו שלו.
אחיו מסר את נפשו בכדי לשחרר שבויים,
נתניהו משחרר מחבלים בשביל זה (וגם
סתם כי מכחיש השואה הרוצח דורש זאת
עבור ה׳זכות׳ לשבת ולדבר איתו).

אני לא רואה בנתניהו "משחרר מחבלים" גדול יותר משמעותית מבנט, למשל

 

(שניהם אנשים עם יכולות פוליטיות שלא ניצלו אותן)

אחת ולתמיד מה זה נואופ?

 

ההיפך מ- "יאפ".

פתאום זה היה נראה לי לא קשור..

 

לא משנה.

השורה האחרונה בתגובה ששרשרתי אליה

מעשה חמור ומשחרר מחבלים.

הדם של נרצחי הטרור הבאים יהיה גם על הידיים שלו.(בעז"ה שלא יהיה אבל השכנים שלנו לא ידועים ברדיפת שלום...)

אם לענות.
החלטתי שלא. להכניס את הראש למיטה חולה (מבלי אפשרות לצאת) ולהישאר מסומן לא שווה את זה. אולי אעשה מאמץ באישי.

 

אני לא מצליחה להבין את זה. אפשר גם במסר.

תתאמצי גם להסביר את עצמך.

לא להכניס לי מילים/כוונות לפה

ורציתי לערוך ולהוסיף- אין לי נגד מי מכולם פה. אני לא מכירה ואין סיבה.

ם
והזקן הזה עדיין חותר לשלום במזרח התיכון

אוסלו אחרי שהוא נבחר לראש ממשלה בבחירות אחרי אוסלו.

איכשהו הוא תמיד יוצא "נקי" מהאסונות שהוא גורם...

לא בדיונים על יום העצמאות אלא בויכוחים פוליטים.
הכל חוזר על עצמו, בעוד השמאלנית אומרת את אותן טענות, אני מוסיפה עוד כמה בקת'בים ואבנים שהיו וסלאמת.
ברררר.





אז יש קרח על הירח?

גם אותי זה משעמם כל הויכוחים האלו. לא באמת יוצא מהם משהו.

אגב, לרוב זה פחות מרגש אם אומרים הלל או לא.
יותר מעניין אנשים להתווכח אם אומרים הלל או לא

אז בגלל זה..

כלומר זה מעניין שעד שזה יוצא מיד שליטה

איתך לגמריי,

חוצמזה שאותי גם לא מעניין מה הגיל של ארוון, ותוקף המנהיגים בימינו

ועכשיו קלטתי ש"ארוון" זה לא רק ניק בפורום

ואגב, ארוון נולדה בשנת 241 לאלף השלישי (שנת מעשר עני).

קרח על הירח? עדיין לא סיימו לחקור את גלעיני הקרח מכדור הארץ (O18 זה נושא לא פחות מרתק, אם לא יותר).

אני חושבת שיש פה הזדמנות נדירה ומיוחדת לשיח שלא מתאפשר ביומיום, 

ולכן זה מעניין

 

אם לך לא מתאים- לך תקרא שירשור אחר... 

רק רציתי לשתף בהרגשה ולבדוק שאני לא לבד

תפנה אלי באישי

 

(אגב, נמצא כבר שיש קרח על הירח)

אני סקרן לגביה כמו לגבי כל אחד בפורום. אבל ארוון היא אלפית מיוחדת

העם קורא להפסיק את החפירות האירכאולוגיות!!

*תדמיינו שזה פוסטר..

חיים גורי היה פעם מאנשי ארץ ישראל השלמה,
עד שנהפך גם הוא לשמאלני קיצוני, שמאשים את
המתנחלים בכל דבר שזז.

אנחנו שנינו מאותו הכפר

חורף 73 (אוסלו 93)

מה אברך

החול יזכור

וממלחמת לבנון השנייה-ארים ראשי

אהבתי את הסוגרים

הנסיך הקטן
בלדה לחובש
מליון כוכבים - עמית פרקש שרה את השיר על אחיה, תום.

לא זוכרת עוד..

הוא לא ידע את שמה.
החיטה צומחת שוב.
לבכות לך.
התשמע קולי (זה נחשב? ).

ללכת שבי אחרייך, מי שחלם..

מה אברך
והחיטה צומחת שוב
בן יפה נולד
אחי הצעיר יהודה
בני מרום
יצאנו אט

ועוד מליונים....

לא גיבורים אנחנו (אמא אבא וכל השאר).
גבעת התחמושת.

את הגשם תן רק בעיתו

מאז הטקס שעשיתי בכיתה ה'..

זוכרת את עצמי על מדים במגרש, מורידה את החולצה של המדים ונשארת עם חולצה לבנה. את החולצה הנחנו על הרצפה ועשינו דגל ישראל.

אחד הזיכרונות..

אין פה מקום - עידן חביב

 

הכותל - בביצוע של עפרה חזה

 

הילדים של קיץ 93 - מאז לאטמה אני לא מסוגלת לשמוע את המקור

 

בלדה לחובש

 

 

 

 

 

ויש עוד הרבה

 

בס"ד

 

אין כמו שירים שנכתבו מכאב אמיתי, השירים הכי אמיתיים ויפים לדעתי.

סתם מה שעכשיו אני זוכרת: (ניסיתי למצוא גרסאות טובות ללא שירת נשים)

 

 

הנסיך הקטן

 

החיטה צומחת שוב

 

פרח

 

מליון כוכבים (שרה לזכר אח שלה, שירת נשים)

https://www.youtube.com/watch?v=WDDq6DYRD2o

 

החול יזכור

https://www.youtube.com/watch?v=RJ8UnHR16Uo

בגרסה של להקה צבאית כלשהי (לא זוכרת איזה..)

בלי שירת נשים..

רק שלדעתי (רק לדעתי) להקה צבאית שרה יותר יפה, במקרה הזה..


כל מקרה לגופו..

 

קשה לי לשמוע אותו..

והוא נשמע קצת כופר..
(אחרי שאדם קרוב נהרג ח"ו, החיים נפסקים?!)
לא שופטת אף אחד..אני מתכוונת למשפחות שיש להם גם ילדים קטנים והם כבר לא מקבלים יחס..

קחו למשל את מרים פרץ..היא לא נפלה קורבן לדיכאון..

 

סמ"ר עוז צמח ז"ל,  נהרג בקרב במלחמת לבנון השנייה.

 

אבל תהיתי - האם אני היחיד שמפריע לו שבתוך כל פיאור ערך הרעות נכנס זכרון : "יפי הבלורית והתואר" ?

 

זאת אומרת: למה להכנס לתיאור פיזי (שבהחלט הולם את הגיבורים שלנו) במקום לדבר על ערכים יותר משמעותיים

 

(זה לא פספוס לתאר את יהודה המכבי/מצביא אחר כ"יפה"?)

 

דרך אגב: בפיזמון גם הרמקולים שלי הזדעזעו , שיר מרגש!

משהו מבולגן לי פשוט בתצוגה של הפורום.

כל שנייה נפתחת הודעה חדשה עם ניק חדש, אני מרעננת והיא נמחקת.

כנראה זה היה קרב עקוב מדם, שלא הותיר ברירה אלא להשאיר את חותמו.

 

יש בו מן תמימות כזאת. של ילדים.

הלוואי שתידבק גם בנו קצת.

 

(--לפעמים המציאות מכריחה אותך להתבגר).

כל שנה מחדש...
ד"א מתחיל ב17:05....

מיד אח"כ חיפשתי גם את חיית החושך.

 

מסכימה עם מוטיבציה שזה תמים בצורה טובה

ואיני יכול לראות כרגע.

רשמתי לי.

בס''ד

 

סורי אבל לא ריגש אותי..

שוב טקס, עם אותה חולצה לבנה, רק בלי מדבקה קטנה של יזכור.

 

מדהים.

 

זה היה <צ> או <ר> ?

התכוונתי לשאול אם זה סיפור אמיתי..

שבמעשה הציוניסטי

זה דיון בהלכה? (אהבתי את הניתוח שלך, אגב)

 

לא ככ יודעת לומר, אבל אם הוא היה מחובר מאוד לגלות, זה בהכרח אומר שהוא לא אהב את ארץ ישראל בכל רמח איבריו?

אבל הגיוני מאוד. מכירה סאטמרית שאוהבת מאוד את א"י. וודאי

המציאות היא שיש כאלה שהגלותיות משפיעה על האהבה ויש כאלה שלא. מה הרוב? זה כבר נתון לפרשנותך או לרמת החקר שלך (?)

 

 

מתי נאמרו שש השבועות? באיזו תקופה?

כי רב יהודה מביא פסוק שנאמר על כלי המקדש מפי ירמיהו "בבלה יובאו ושמה יהיו"

והמגילת אסתר למד שזה מהחורבן עד שיבוא המשיח

אם זה היה אחרי חורבן הבית השני, ניחא..

 

אבל מי אני שאערער על דבריהם

אני מנסה לנחש, לא יותר

 

בשיבת ציון לא היתה בעיה עם השבועות

הרי כורש התיר להם לעלות, זה לא היה בחוזקה,

ולא מרדו באומות (חוץ ממתי שהכריחו אותנו לעשות עבירות)

 

מצד שני לפי רב יהודה הרי אסור לעלות בכלל

אבל זה הרי לא יתכן, ירמיה הנביא בעצמו אמר שהקב"ה יפקוד אותנו אחרי 70 שנה.

 

לא יודע

למיטב זיכרוני הדרשה של רב יהודה היא לקחת פסוק שמשמעותו המקורית על כלי המקדש בזמן בלות בבל- 

לכל היהודים בזמן חורבן בית שני 

 

 

וזה שהאמורא האלוקי רב יהודה אהב את ארץ ישראל- כשיטה הלכתית ובהרגשת לב- 

לא מוכיח בהכרח שסטמר אוהבים את ארץ ישראל (ייתכן שהם כן, אבל צריך לזה הוכחה נפרדת.) 

 

ליבי- שאלה טובה מאוד שאלת

יש בראשונים שיטה שהשבועות תקפות לאלף שנים בלבד 

הנה מאמר לעיון והרחבה 

של ר' יהודה שבבבל היו ישיבות ות"ח, ואם מותר לצאת לחו"ל כדי ללמוד תורה ק"ו שלא עולים.

באמת גם בבית שני, עזרא לא עלה עד שמת רבו ברוך בן נריה, כמבואר בגמרא במגילה. אבל ברגע שעזרא עלה זז מרכז התורה לארץ, כי עזרא היה גדול הדור כמבואר בגמרא בסנהדרין. אחרי החורבן זז מרכז התורה חזרה לבבל, ולפי רב יהודה חזר הדין שאסור לעזוב את מרכז התורה.

היום שמרכז התורה בארץ, אסור לעזוב את הארץ לפי רב יהודה.

לגבי שלושת השבועות. יש המון תירוצים.
1. האו"ם החליט שמותר לנו להתישב בארץ. 2. משמע במדרש שיר השירים שהשבועות תלויות זו בזו, וכיוון שהאומות שיעבדו יותר מדי, גם הותר השבועה לעלות בחומה. 3. מחלק מהראשונים משמע שזה דברי אגדתר, ולא הלכה. 4. מהגר"א משמע שזה רק על ביהמ"ק. ועוד ועוד תירוצים.

 

כ"ט בנובמבר

הווה אומר- שהרבה משטח שישראל שולטת בו- אין עליו רשות בינלאומית (בכוונה לא אמרתי הרבה משטח המדינה- כי ישראל עדיין לא החילה ריבונות על כל השטח בו היא שולטת.. , אך זה נושא לשרשור אחר.. )

ועלינו פה לארץ הרבה לפני 29/11/1947.

יהודים דתיים ראו מצווה במשך כל הדורות לחזור ארצה.
ואין משו חזק יותר ממסורת..

98% מהם נספו בשואה, גאוני עולם הלכו ונאבדו .

בגלל ההגבלות של הבריטים על העלייה.

 

[ואגב, אני משער שלא 98% מתוכם נספו בשואה. בהונגריה היה אחוז ניצולים גבוה יחסית לפולין וליטא].

 

כי לפי רש"י זה תלוי איפה מרכזי התורה.

שחשבו שבאתי להתווכח עכשיו בנוגע לשבועות.

ולא היא!

הנושא של השבועות הוא נושא תורני ארוך, שיש בו צדדים לכאן ולכאן, ואני לא חושב שאחד מהצדדים מופרך

 

באתי רק להדגיש שאם חושבים שאסור לעלות לא"י, זה לא אומר שלא אוהבים אותה. לפעמים להיפך

וצאדיקה - ברור שזה לא ראיה שסאטמר אוהבים, זה רק ראיה שאין קשר, והם יכולים לאהוב כמו שכל יהודי יכול לאהוב (ויכול שלא, יש בחירה לכל אחד)

אם ב-11:00 - בדיוק לפני שיעור.

או בטקס.

נראה אם נגיע לשם בזמן.

מקווה שהקטנה לא תתעורר/תבהל אם תהיה ערה כבר...

מתכוונת לעמוד יחד עם כל עמ"י הקדוש לזכר הנופלים הקדושים והגיבורים שלנו.

רגע קדוש.

כביש ראשי מלמטה.
אחד הדברים המרגשים לראות את התנועה נעצרת..

‏(כבר שנים לא יצא לי להיות כאן בצפירה.)

נראה לי אני אעשה את זה תמיד.
בעז"ה שלא יהיו עוד צפירות.
אבל זה ממש מתחיל את זה אחרת!

ואין לי מטשג מה זה אומר 'תחיית המתים'.

אבל אני רוצה שגם בגאולה תהיה צפירה, כדי שנזכור את הכל..

נראלי.

פרקים

 

ככה זה שקוראים מהר..

היו לידי שני תיירים, שפשוט לא הבינו מה קורה סביבם.
הצפירה היתה קלושה ולקח כמה שניות עד שהרחוב דמם. עד שמישהו לא סימן להם לעמוד ולהקשיב, הם לא נעמדו (ואז צילמו בלהט את הרחוב ההומה, שדמם).


כל פעם מרגש (מאוד!) לראות את התנטעה בכביש עוצרת, הנהגים יוצאים ועומדים, הנוסעים באוטובוס נעמדים... טכולם מזדהים ומתייחדים.

עבדו שם פועלים תאילנדים וכשהתחילה הצפירה, הם נבהלו ונשכבו על המדרכה, כנראה חשבו שפרצה מלחמה

אוי, ממסכנים, נבהלו...

בתוך בי"ס חרדי, היינו בחדר מוזיקה, אז אפחד לא ראה שהפסקנו לנגן

היה ממש יפה!!

עצוב שיישאר 23,169 לנצח.

שיירת הדסה, גוש עציון ועוד ועוד, כמה דם האדמה הזאת ספגה...

החלל הראשון הוא שומר שנרצח בתקופת העלייה הראשונה. (אם אני זוכרת נכון)

(עכשיו בדקתי את זה בצורה רצינית).

 

החלל הראשון הוא זה:

 

 אהרון  הרשלר  ז''ל        ד' בטבת תרל"ג  (01.01.1873)

 

http://www.izkor.gov.il/HalalKorot.aspx?id=505715

 

23,169 הוא המספר המלא של חללי ישראל - הן מצבא ההגנה לישראל, הן מהמחתרות, והן מהפעולות שקדמו למחתרות.

(הוא כולל גם חיילים שהתאבדו או שנהרגו בתאונת דרכים בעת מילוי תפקידם, אך זה כבר דיון אחר...)

איך מונים חללים רק מתרל"ג?!

עד אז אין חלל צה"ל? מה??

היו אנשים שומרי תורה ומצוות. מה ההסתכלות השונה?

 

צה"ל לא היה אז.
אפילו ניל"י לא היה אז!

זה מהעליות הראשונות בערך..

העליתי במאה שנה.


אכן מוזר המנין הזה.
והמיספור תלוי בהחלט ממתי מונים.

הפריע לי שאמש בכיכר רבין לא הזכירו חללי איבה.
היום הזה הוא "יום הזכרון לחללי צה"ל *ופעולות האיבה*".

1863-1864, משהו כזה.

23  לא 123..

איך אני זוכר את הלילה המר הזה

בשאר-ישוב. באנדרטה יש מזרקה כזאת עם 73 שמות עם עוד רווח לשם אחד. הבנאדם שהיה צריך להיות בתוך הרווח הזה ניצל כי ברגע האחרון הוא לא עלה על המסוק (יש על זה סיפור שלם ולא יודע מה המקור לזה).

פגשתי מישהו שהיה אמור להיות חלק מהל"ה אבל פרש כי נפצע.

עבדתי במקום חרדי-ולא הייתה צפירה...
ממש ממש חרה לי!
וכולם התנהגו כרגיל...

מה הםיעשו בזמן אזעקת אמת?

כדאי לפנות לעיריה שתטפל במחדל

הייתי דווקא בעיר לא חרדית בכלל
בחנות ולא שמענו את הצפירה!!
והקטע הזה שאתה מחכה שהיא תגיע ומסתכל על השעון 10 פעמים בשעה 10:58
קיצר בסוף לא שמעתי, זה היה מבאס..

לפני שלוש שנים. לא במקום חרדי.

הפדיחה היותר גדולה, היא שבכלל שכחתי שהייתה אמורה להיות צפירה, רק כמה שעות אחרי כן שמתי לב שלא שמעתי..

שהיתה בירושלים ב"עמוד ענן".

אני מניחה שלא שמעו שם גם את הצפירה היום, המדינה פשוט לא מתענינת בתת תנאים שחינו בהם.

מעולם לא שמעתי את הצפירה בכזו עוצמה.

הדלקנו רדיו כדי לשמוע.

 

יש חנויות אוכל שפתוחות מחר חצי יום (כמו יום שישי)

(אושר עד)

אבל עזבו.

מי בא לככר ספרא?

חסרון  - פחות זמרים

ייתרון - פחות פורום נוג"ה

 

(מה זה נוג"ה?)

 

ועל הדרך : נסיו:פ - ורום נסיונות פעילים, אר"מ - ארץ מולדת, מסו"ט - מחשבים, סלולרי וטכנולוגיה, לנ"ו אני מניח שאת יודעת, או"ח - אקטואליה וחדשות. זה להיום לילה טוב.

אבל לא מתחבר לרוב ככל הטקסים האלה (יצויין שאני לא מודע למתכונתו של הטקס הספציפי הנ"ל).

 

הם מַלאים, שבלונים, מלאכותיים, ולעיתים רבות - דביקים.

 

אני לא יודע כמה נחת רוח נגרמת לקדושים מאירועים כאלו.

 

(אני לא שם, אבל בלי קשר זה מעניין אותי).

ב. ישנה בכל זאת - תפילות. אזכרות. שיעורים. לימוד.

 

השואו כבר לא משחק תפקיד שם.

 

 

כל אחד ומה שעוזר לו להתחבר יותר ולזכור את היום הזה.

מסכימה עם הגישה שלך, אבל גם ה"שואו" לגיטימי בעיניי. 

יש בהתכנסות הזו של כ"כ הרבה אנשים יחד, משהו מיוחד ומאחד.

("הם" - אין הכוונה למשפחות השכולות שדמעתם מצוייה תדיר),

 

להרגיש. להתרגש. גם בכח.

 

אם חושבים על הנופלים עצמם - כפי שאמרתי אני מאוד מאוד מסופק אם היו שבעי רצון מזה.

 

לא פעם שומעים או רואים נאום, ואי אפשר שלא לפספס את העצב המעושה והמאולץ, קריאה איטית

צבועה, העוויות פנים מלאכותיות וכו'.

בקיצור - על מי אתם חושבים שאתם עובדים?

 

שקר שנאתי.

 

 

אני לא יכולה להתייחס להכללה כזאת בלי דוגמאות.

 

וכל אחד יכול:

כבר השנה הטו אזניכם ושיתו עיניכם. אמרו לי מה מסקנתכם.

http://n2.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t633406#7075785

יש ערבי שיעורים לעילוי נשמת החללים-

במכון מאיר

 

ובראשון לציון 

 

מנסים למלא את החלל.

 

אם זה בסיפור 

בקטע 

בשיר

 

מנסים לאפשר לחיות אחרי.

מנסים לחזק את המשפחות השכולות ע"י חיזוק ממשפחות שכולות.

מנסים לנתב את הכוחות העצובים ליצירה

לחידוש.

להפוך זכרון למעשה.

מנסיים לצייר את החלום.

 

ובניגוד למה שהיה לפני כעשור שאירעים אלו סיפקו עצב לכל השנה. כעט הם מספקים חוזק.

 

כדאי לך לבוא.

 

 

 

 

אך עכ"פ לפי דבריך יוצא שהמטרה המוצהרת היא לא לשם הנופלים.

 

וכל כי הא - הוה להו לאודועי!!

לפחות לפי דעה בגמרא. אז צריך להודיע?

(סנהדרין מו: ) אך יש בו תועלת לנפטר - אחים בהספידא דהתם קאימנא (שבת קנג. ע"ש).

 

ב. לעומת ההספד, חושבני שבמודעות הפרסום לא משתקפת בדווקא אותה יומרה עליה כתבת.

דווקא ממש עושה לי טוב לראות דתיים וחילוניים באותו מעמד (חוץ מהבעיות שיש)
רגע של איחוד

את יכולה ללכת לטדי בשביל זה.

 

(אם אתה לא רואה הבדל בין השניים, זה משהו אחר).

הייתי שם בשנה שעברה ולא הרגשתי בנוח.

היה יותר מדי טקסי.

הייתי בטקס אחד בחיים שלי שבאמת נהניתי והוא חרוט בזיכרוני עד היום. הוא היה מלא תוכן, אמונה, אהבת עמ"י והארץ.

גם השנה רציתי ללכת, אבל לצערי הגעתי מאוחר מהלימודים ולא נשארו כרטיסים כדי להיכנס.

ולכן החלטתי להישאר השנה בבית ולשמוע סיפורים ברדיו.

 

אני מבינה שיהיו שיחלקו עלי, אני מבינה שיש כאלה שזה מה שמחזק אותם. אותי לא.

 

שנזכה לקבל רק דברים חיוביים ביום הזה.

"דביקי" "מאלכותי" ו"שבלוני" הוא דווקא שלילי? אולי גם מזה אפשר לרוות נחת?

 

לא מבינה את השליליות הנוראית הזו שכולם נזעקים ממנה. ראיתם בזה משהו שלילי? חיובי וודאי יש, על השלילי אפשר להתווכח

אפשר ללכת לכיכר ספרא או לשרים בכיכר!

 

אותו דבר כבר - אז אם שם נגמר המקום בכיכרות לא נגמר המקום

 

פעם האירוע היה שווה - לציבור הדתי

אירוע אלטרנטיבי - שגם היה שווה לשלם עליו כסף

 

לציבור הדתי הוא לא מתאים!

בס"ד

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/275606

http://reshet.tv/shows/live/video/

כל הנופלים-מגלים כמה שהם טובים!

 

(אולי זו הייתה כוונתך, אבל "מוצאים" היה נשמע לי קצת מאולץ..)

 

וכמו שאמר ה"פלא יועץ": "אפילו ריקנין שבישראל מלאים מצוות כרימון כי יש רבים מבני ישראל שנראים לפנים כלים רקים אבל יש בידם מצוה זו של הצלת ישראל שבזה הם מכריעים ועוברים את החכמים והגדולים שבישראל".

שכולם טובים. כל אחד ואחד בעולם. אבל לפעמים אנחנו לא מספיק מעריכים ויודעים כמה הם טובים לנו ובכלל.
כשהם הולכים אנחנו מבינים כמה טוב הם עשו לנו וכמה הם חלק מכל הטוב שבעולם.
תמיד כשמשהו נעלם מבינים עד כמה היינו צריכים אותו.
אמן שלא נצטרך להבין דברים כאלו בחיים.

יש חיילים שנראה שממש חיפשו בהסטוריה האישית שלהם כל פיסת מידע עם קונוטציה חיובית.

"הוא אהב להסתכל על הנוף".

 

לא יודע. נשמע לי מאולץ.

הבן אדם נפל במלחמה על הארץ שלנו, זה לא מספיק גדול? למה צריך לחוף תיאורים בכח כשאין?

אנשים שמים דגש על דברים שנראים חשובים בעיניהם.

וללקוט שושנים"- לסלק את הצדיקים שבישראל.

טובים ומובחרים!
אבל רק אחרי שזה קורה ל"ע קולטים כמה טוב חסר.
שלא נדע
ושנזכה לחזות בתחיית המתים בקרוב וכל הטוב שנעלם ישוב ויפעם בארצנו בגוף וברוח.

בעצם העובדה שהם מתו על קידוש שמו יתברך. לא כל אחד זוכה :

"דודי ירד לגנו לרעות בגנים ללקוט שושנים"- לאסוף אליו את הנבחרים והמעולים

ואני לא מחפש סיבות, לא מחפש הסברים. לא משווה ולא מחשב.
היום אני פשוט מרשה לעצמי לכאוב. היום לא צריך להדחיק כל כך הרבה.
בצפירה אני רואה מיראז תמונות שלהם, את דורון צוחק בשבת, את יונדב מקפץ באתגר, את רועי מסביר לי על הג'ינס, את ישראל בהליכת שבת, ועוד ועוד. יום אחד שבו מותר להיזכר בחברים, בני הכיתה, אנשי היישוב ומכרים, 38 אנשי גוש קטיף.  

והם בעולם שכולו טוב. אבל אנחנו נשארנו עם אותו חוסר. אני רואה ביומיום את האלמנות, היתומים ומשפחות השכול. אני רואה את החברים ואנשי הקהילה. לכולם יש שבר פנימי. אבל אנחנו לא מדברים על זה. אנחנו מברכים לשלום כשנפגשים, מדברים על הא ודא, אבל לא עליהם, אף פעם לא עליהם, חוץ מהיום.

היום אני רוצה לחיות כדי שיגידו עלי שאני טובה...

 

חשבתי על זה בהלוויה של סבא שלי.

כולנו ידענו שהוא כזה וכזה וכזה.

אבל אפעם לא *אמרנו* את זה. קיבלנו את זה כמובן מאליו.

סבא בנאדם מדהים וזהו. 

רק אחרי שהוא נפטר קלטנו מה היה לנו ביד.. 

 

נראלי זה ככה אצל כולם.

חיים בצורה הכי מדהימה והכי שקטה וטבעית,

ורק כשהם לא פה- אתה מבין כמה ההתנהגות שלהם חסרה, החל מהרגע שהם נלקחו ממנו.

פשוט מרגישים חוסר. חוסר של שלמות.

 

וככה זה, לדעתי, עם כל אדם שנפטר.

אין אדם שנפטר ואין מה להגיד עליו בהספד. אין בנאדם שנלקח ממנו וחושבים הרבה לפני שכותבים עליו כמה מילים.

זה פשוט החוסר של הבנאדם מתפרץ החוצה כשהוא איננו, ומבינים כמה הוא היה טוב וכמה הוא חסר.

 

ו'לחיות כדי להיות טוב'- די מתאר את ההרגשה שהובילה אותי לפתוח את השרשור הזה.

תודה.

והיה כמה כתוב על נופל שהיתה לו אמרה ששגורה על לשונו: "אם בשביל להיות עם ככל העמים צריך לשלם בחיים, אז נשלם".
בעצם הוא נלחם ומת נגד המטרה של עם ישראל, נגד התכלית של עם ישראל, ולמרות שאני לא שופט אותו ברמה האישית, בעצם היתה לו מטרה של אויב של עם ישראל, אע"פ שבפועל אני חי כאן גם בזכותו.

ציונית ודמוקרטית. 

 

 

אתה לא כאן בזכותו, הציונות והדמוקרטיה פה בזכותו..

היהדות כידוע בעד שלטון מלוכני (מלכות ה׳)

דמוקרטיה=בחירה חופשית, שזה אחד מערכי היסוד הבסיסיים שעלהם מושתתת היהדות.

חיפוש ״דמוקרטיה״ בגוגל אולי יעזור.. 

כן חרדית, חרדית...
אבל על אולי ציטוט מויקיפדיה יעזור גם לך
דמוקרטיות של ימינו מעמידות במרכז גם את ההקפדה על שמירת זכויות אדם כמו: הזכות לחירות, חופש דיבור, חופש התאגדות, זכות קניין, וחופש התנועה...ס"צ.
הדמוקרטיה בעייני מסמלת שיטת שלטון שלא מתערבת לך בחיים הפרטיים וכופה עלייך אורח חיים מסוים.עיין ערך מדינות ערב שעדיין תחת שלטון מלוכני...שלטון מלוכני=דריסת זכות הפרט לחופש הבחירה.

ביהדות בחירה חופשית זו לא הזכות לבחור, אלא היכולת לבחור נגד רצון ה׳, אבל מי שבוחר במשהו שהוא נגד רצון ה׳, נענש.

 יותר חופש פרט ממה שיש היום ב-"דמוקרטיה" הישראלית.

 

נו טוב, יש עוד הרבה מה לתקן עד שיהיה שלטון יהודי אמיתי.

גם במלכות ה', השלטון עובר דרך בני-אדם.

ויש לא מעט דעות, שיש עדיפות לשלטון דמוקרטי משלטון מלוכני.

 

אם עומד בראש אדם ראוי, אז עדיף שלטון מלוכני.

אבל מכיוון שראינו ברוב הדורות ואפילו בתקופת המלכים,

שרוב המלכים לא היו ראויים, והם בעיקר דירדרו את עמ"י,

אז במצב כזה, עדיף שלטון העם!

 

כשיגיע הזמן הראוי והמלך הראוי, נעבור לשלטון מלוכני,

עד אז אני לא רואה שום סיבה להתנגד לדמוקרטיה.

הרעיון הבסיס היהדות הוא שה׳ שולט, זה לא הפוך?! אני לא מבין על מה הויכוח?

וזה לא משנה אם יש דמוקרטיה כאן על הארץ או לא.

אז לאן זה יקדם אותך אם תלחם בה?

 

השאלה היא מי שלוחיו...

וכאן אנחנו בוחרים את השלטון היותר ראוי, במסגרת האפשרויות שניתנת לנו.

אז למה חכמים תיקנו את התפילה "מלוך על כל העולם כולו בכבודך"?

"ומלוך עלינו מהרה"?

כאשר אי אפשר לקיים את חוקי המלך (קורבנות), זה נקרא שהוא מולך?

כאשר בביתו מתהלכים שועלים, זה נקרא שהוא מולך?!

באופן נסתר ובלתי מובן הוא עדיין שולט בעניינים, אבל נכון לעכשיו שמו הגדול מחולל בצורה נוראה. 

 

דמוקרטיה היא עוד צורת שילטון שמתנגדת למלכות ה' כי היא קודם כל שילטון העם,

שזה לא שלטון ה',

היא נותנת לפרט זכויות שאין לו, למשל הזכות לומר דברי כפירה בה', 

הזכות לחלל שבת וכו' ובכלל, היא כופרת בעובדה שאנחנו עבדיו של ה' יתברך

 

נכון שאנחנו בוחרים בשלטון שיחלל את שם ה' באופן הפחות ביותר, אבל זה לא הופך אותו לשלוחו של ה' יתברך. 

בד"כ בנות מדברות מהבטן,

לא ידעתי שגם בנים הם כאלה.

 

בתפילה אנחנו מבקשים להרגיש את שלטון ה' בעולם.

אם אתה טוען שהקב"ה לא מולך על העולם, אז דע לך שזה עיקר האמונה הראשון של הרמב"ם!

 

וכל הדברים שאתה כותב, זה לא קשור לצורה השלטונית, אלא למי שולט (כאן בארץ).

בתקופת בית-שני, רוב הזמן חיינו תחת שלטון גויים, והיה קרבנות והיה מקדש.

לעומת זאת בבית-ראשון, למרות שהיה שלטון מלוכני, היו תקופות ארוכות שבהן לא היו קרבנות.

ואפילו בבית ראשון, לא רק שהיה זכות להגיד דברי כפירה, אלא אפילו המלכים הסיתו את העם לעבוד ע"ז!

 

בקיצור, הדברים שאתה אומר לא קשורים לצורת השלטון אלא למי עומד בשלטון!

עצם הדמוקרטיה לא באה להתנגד לה', זה דבר שתלוי בעם, לאן הוא מנווט את דרכו.

 

גאולתנו עדיין אינה שלמה, ואנו בוחרים כרגע בצורת השלטון שתאפשר לנו לבחור שליט שהוא הכי ראוי ממה שמתאפשר לנו כרגע.

הוא מולך.
כשאנחנו מתפללים זה כדי להמליך אותו - עלינו!
כדי להרגיש את זה, כדי להפיץ את זה הלאה והחוצה.

וזה בלי להתייחס לשאר.

שצריך להכפיף את עצמו למלכות ה'. הדמוקרטיה די דומה מהבחינה זאת.

 

לרעיון של "עבדי הם, ולא עבדים לעבדים". יש ניגוד בין שעבוד לבשר ודם, לשעבוד להקב"ה.

נכון שע"פ התורה מצווה שיהיה מלך. (וגם לגבי זה יש דיעות, אבל נראה לי שהההכרעה ברורה), אבל אסור שירום לבבו מאחיו.

להיות עם ככל העמים- 

זה להיות עם חי, עם שיש לו מדינה וטריטוריה ושילטון- 

ולא עם מנוון שמתגלגל בגלות 

 

היהודי ההוא מסר את חיו על תקומת עם ישראל, על גאולת העם ושיבה לארץ ולריבונות

זה דבר גדול מאוד. 

 

 

 

מרב. - 

שמעתי לא מזמן על תרגיל כתיבה- לכתוב את ההספד שלך עצמך

המחשבה מאחורי זה- לחיות ולהיות האדם שהיית רוצה שאנשים יאמרו עליך דברים כאילו....

(אולי זה צריך להיות חלק ממה שאומרים לאדם ביומולדת שלו- כמה הוא יקר לנו בחיו פה, ואיזה דברים ראינו שהיו משמעותיים בעשיה של האדם בחיים) 

(טנגענס אני צריך את הסמיילי החדש שלך עם האצבע בעין..)