פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 1699)

כל הנופלים-מגלים כמה שהם טובים!

(אולי זו הייתה כוונתך, אבל "מוצאים" היה נשמע לי קצת מאולץ..)

וכמו שאמר ה"פלא יועץ": "אפילו ריקנין שבישראל מלאים מצוות כרימון כי יש רבים מבני ישראל שנראים לפנים כלים רקים אבל יש בידם מצוה זו של הצלת ישראל שבזה הם מכריעים ועוברים את החכמים והגדולים שבישראל".

יש חיילים שנראה שממש חיפשו בהסטוריה האישית שלהם כל פיסת מידע עם קונוטציה חיובית.

"הוא אהב להסתכל על הנוף".

לא יודע. נשמע לי מאולץ.

הבן אדם נפל במלחמה על הארץ שלנו, זה לא מספיק גדול? למה צריך לחוף תיאורים בכח כשאין?

אנשים שמים דגש על דברים שנראים חשובים בעיניהם.

וללקוט שושנים"- לסלק את הצדיקים שבישראל.

בעצם העובדה שהם מתו על קידוש שמו יתברך. לא כל אחד זוכה :

"דודי ירד לגנו לרעות בגנים ללקוט שושנים"- לאסוף אליו את הנבחרים והמעולים

היום אני רוצה לחיות כדי שיגידו עלי שאני טובה...

חשבתי על זה בהלוויה של סבא שלי.

כולנו ידענו שהוא כזה וכזה וכזה.

אבל אפעם לא *אמרנו* את זה. קיבלנו את זה כמובן מאליו.

סבא בנאדם מדהים וזהו. 

רק אחרי שהוא נפטר קלטנו מה היה לנו ביד.. 

נראלי זה ככה אצל כולם.

חיים בצורה הכי מדהימה והכי שקטה וטבעית,

ורק כשהם לא פה- אתה מבין כמה ההתנהגות שלהם חסרה, החל מהרגע שהם נלקחו ממנו.

פשוט מרגישים חוסר. חוסר של שלמות.

וככה זה, לדעתי, עם כל אדם שנפטר.

אין אדם שנפטר ואין מה להגיד עליו בהספד. אין בנאדם שנלקח ממנו וחושבים הרבה לפני שכותבים עליו כמה מילים.

זה פשוט החוסר של הבנאדם מתפרץ החוצה כשהוא איננו, ומבינים כמה הוא היה טוב וכמה הוא חסר.

ו'לחיות כדי להיות טוב'- די מתאר את ההרגשה שהובילה אותי לפתוח את השרשור הזה.

תודה.

ציונית ודמוקרטית. 

אתה לא כאן בזכותו, הציונות והדמוקרטיה פה בזכותו..

חיפוש ״דמוקרטיה״ בגוגל אולי יעזור.. 

 יותר חופש פרט ממה שיש היום ב-"דמוקרטיה" הישראלית.

נו טוב, יש עוד הרבה מה לתקן עד שיהיה שלטון יהודי אמיתי.

גם במלכות ה', השלטון עובר דרך בני-אדם.

ויש לא מעט דעות, שיש עדיפות לשלטון דמוקרטי משלטון מלוכני.

אם עומד בראש אדם ראוי, אז עדיף שלטון מלוכני.

אבל מכיוון שראינו ברוב הדורות ואפילו בתקופת המלכים,

שרוב המלכים לא היו ראויים, והם בעיקר דירדרו את עמ"י,

אז במצב כזה, עדיף שלטון העם!

כשיגיע הזמן הראוי והמלך הראוי, נעבור לשלטון מלוכני,

עד אז אני לא רואה שום סיבה להתנגד לדמוקרטיה.

וזה לא משנה אם יש דמוקרטיה כאן על הארץ או לא.

אז לאן זה יקדם אותך אם תלחם בה?

השאלה היא מי שלוחיו...

וכאן אנחנו בוחרים את השלטון היותר ראוי, במסגרת האפשרויות שניתנת לנו.

אז למה חכמים תיקנו את התפילה "מלוך על כל העולם כולו בכבודך"?

"ומלוך עלינו מהרה"?

כאשר אי אפשר לקיים את חוקי המלך (קורבנות), זה נקרא שהוא מולך?

כאשר בביתו מתהלכים שועלים, זה נקרא שהוא מולך?!

באופן נסתר ובלתי מובן הוא עדיין שולט בעניינים, אבל נכון לעכשיו שמו הגדול מחולל בצורה נוראה. 

דמוקרטיה היא עוד צורת שילטון שמתנגדת למלכות ה' כי היא קודם כל שילטון העם,

שזה לא שלטון ה',

היא נותנת לפרט זכויות שאין לו, למשל הזכות לומר דברי כפירה בה', 

הזכות לחלל שבת וכו' ובכלל, היא כופרת בעובדה שאנחנו עבדיו של ה' יתברך

נכון שאנחנו בוחרים בשלטון שיחלל את שם ה' באופן הפחות ביותר, אבל זה לא הופך אותו לשלוחו של ה' יתברך. 

בד"כ בנות מדברות מהבטן,

לא ידעתי שגם בנים הם כאלה.

בתפילה אנחנו מבקשים להרגיש את שלטון ה' בעולם.

אם אתה טוען שהקב"ה לא מולך על העולם, אז דע לך שזה עיקר האמונה הראשון של הרמב"ם!

וכל הדברים שאתה כותב, זה לא קשור לצורה השלטונית, אלא למי שולט (כאן בארץ).

בתקופת בית-שני, רוב הזמן חיינו תחת שלטון גויים, והיה קרבנות והיה מקדש.

לעומת זאת בבית-ראשון, למרות שהיה שלטון מלוכני, היו תקופות ארוכות שבהן לא היו קרבנות.

ואפילו בבית ראשון, לא רק שהיה זכות להגיד דברי כפירה, אלא אפילו המלכים הסיתו את העם לעבוד ע"ז!

בקיצור, הדברים שאתה אומר לא קשורים לצורת השלטון אלא למי עומד בשלטון!

עצם הדמוקרטיה לא באה להתנגד לה', זה דבר שתלוי בעם, לאן הוא מנווט את דרכו.

גאולתנו עדיין אינה שלמה, ואנו בוחרים כרגע בצורת השלטון שתאפשר לנו לבחור שליט שהוא הכי ראוי ממה שמתאפשר לנו כרגע.

שצריך להכפיף את עצמו למלכות ה'. הדמוקרטיה די דומה מהבחינה זאת.

לרעיון של "עבדי הם, ולא עבדים לעבדים". יש ניגוד בין שעבוד לבשר ודם, לשעבוד להקב"ה.

נכון שע"פ התורה מצווה שיהיה מלך. (וגם לגבי זה יש דיעות, אבל נראה לי שהההכרעה ברורה), אבל אסור שירום לבבו מאחיו.

להיות עם ככל העמים- 

זה להיות עם חי, עם שיש לו מדינה וטריטוריה ושילטון- 

ולא עם מנוון שמתגלגל בגלות 

היהודי ההוא מסר את חיו על תקומת עם ישראל, על גאולת העם ושיבה לארץ ולריבונות

זה דבר גדול מאוד. 

מרב. - 

שמעתי לא מזמן על תרגיל כתיבה- לכתוב את ההספד שלך עצמך

המחשבה מאחורי זה- לחיות ולהיות האדם שהיית רוצה שאנשים יאמרו עליך דברים כאילו....

(אולי זה צריך להיות חלק ממה שאומרים לאדם ביומולדת שלו- כמה הוא יקר לנו בחיו פה, ואיזה דברים ראינו שהיו משמעותיים בעשיה של האדם בחיים) 

(טנגענס אני צריך את הסמיילי החדש שלך עם האצבע בעין..) 

אבל, בעיניי, יש משמעות גם למקום הזה הנמוך. לזיכרון הזה.

שלא מאפשרים לצה"ל לגונן ולהתגונן מהערבים.

לא רואה בזה בעיה..

כיף לדעת שאני לא לבד

יש בכך "רפיסות" כזאת...  להראות אולי ש"בסדר, אנחנו אִין".... מה ה"בושה" למנוע שירת נשים - לפחות זמרת לחוד - אם יודעים שהלכתית זה אסור. התחשבות לפחות במה שמחייב את רוב הבאים לשם.

ועניינו של יום הזיכרון אינו להיות יום "דיכאון" חס ושלום.

מצד אחד, אבל על מות קדושינו, אבל דווקא מתוך זה להבין את גודל הענין שלשמו מסרו נפשם. את גודל המעלה. להתרומם עם ה"הרוגי מלכות אין בריה יכולה לעמוד במחיצתם".

נדמה לי שלשם זה בכלל זה התחיל. למרות שמעולם לא הייתי בטקס הזה - וגם לא הייתי הולך..

אבל לגבי המסר של הטקס,

הבנתי שייסדו את הטקס, כאלטרנטיבה לשאר הטקסים בארץ, שבהם משתקעים בעצם השכול.

אמנם אף פעם לא הגעתי לטקס,

אבל מהמעט שראיתי היום, שמתי לב שמצד אחד הם מתייחסים לנופלים,

אבל מצד שני הם מאד מדגישים את ההמשכיות, ואת הנקודות שאנו רוצים ללמוד מהנופל, ולא להתעצב מעצם הנפילה.

וממתי טקסים ממלכתיים הם טקסים דתיים או לדתיים?

בעז"ה כשהשלטון יהיה בידי דתיים והמדינה כולה תהיה דתית- טקס ממלכתי פירושו יהיה טקס דתי. 

כרגע זה לא, וכל עוד זה לא מוגדר לדתיים- לא רואה בעיה בשירת נשים.

[מה שהיה יפה אתמול זה שהדתיים התחילו לשיר "אני מאמין" אחרי התקווה, וראיתי גם כמה חילונים שנשארו לעמוד ולשתוק, לזמזם או ממש לשיר.. חמודים...]

אבל כל דתי וכל חילוני יכול לבחור לאיזה טקס להגיע. מודיעים לפני מה יהיה בכל טקס, ואם לא טוב לו- שלא יבוא.

בס"ד

יהודי, ערכי, מחנך וממלא וגם... בלי שירת נשים

חבל שכל שנה יש מאות(!!!) אנשים שהיו רוצים כרטיס אבל נגמר מהר מדי..

(אגב , אפשר היה לצפות גם באינטרנט. רציתי להביא קישור אבל  לא הייתי בבית)

בעז"ה שנזכה לראות עין בעין.

"עוד אבנך ונבנית".

"מדינתנו, מדינת ישראל, יסוד כסא ה' בעולם, שכל חפצה הוא שיהיה ה' אחד ושמו אחד." ~ אורות ישראל ו ז.

ב"ה שזכינו לראות ולחיות בתק' שחלק מבניינה בידיים יהודיות. ב"ה.

שנזכה לבניין ירושלים השלם.

הגאון החסיד ר' ניסן טעלושקין זצ"ל, שהיה מחסידי חב"ד הגדולים בדור הקודם, ומידידיו של הראי"ה קוק, כתב בספרו 'טהרת מים' דברים חשובים על קדושת יום העצמאות
"אינני רשאי לעבור על המהפכה הגדולה שנפלה בישראל במשך זמן זה. העם הנודד זה 1879 שנה ממדינה למדינה בלי היות לו ד' אמות מבוססות, ובתרמיל של עניים, חזר על פתחי האומות לבקש מפלט לנפשו ומקום להניח ראשו הכאוב וגופו הנדכה, - זכה סוף סוף למדינה בארץ אבותיו.
ראה הקב"ה שאפס כוחו של העם לסבול ייסוריו ופגעיו, ראה את החולשה הגשמית והרוחנית שתקפה בעם עד שסכנה מרחפת עליו להשתקע בין הגויים, והראנו את חסדו ואת נפלאותיו ועשה לנו ניסים שא"א להבינם בדרך הטבע והשכל. רוח גבורה עברה על בני עמנו, צעירינו שבא"י היו פתאום לגיבורי מלחמה, וכמעט בידיים ריקניות גברו על מליוני אויבים, עד שהם ברחו מרוב פחד והשאירו את ארצנו לפליטה לבניה המעונים בגולה. וביום ה' אייר שנת תש"ח, אחרי לידה קשים, ואחרי שאבדנו אלפי צעירים יקרים הוכרזה הקמת מדינת ישראל, שבה אנו מקוים ובטוחים לקבל פני משיח צדקנו במהרה בימינו.
ואני מהלל ומשבח בוראי שנתן לי רצון עז וכוח לעלות ולבקר את אה"ק ערב שנת הקמת המדינה, בקיץ תש"ז, לקחת חלק בסבלות ישראל בסופו של שלטון המנדט, וליהנות מזיוה ומאורה של ארץ ישראל במשך ג' חדשים.
עברתי בארץ לארכה ולרחבה, ונהניתי לראות ביישובן ובפריחתן של ערי ישראל וכפריה שנבנו ע"י אחינו בני ישראל, בדמם ובזעת אפם. זכיתי לטעום טעמם של סבלות ישראל משלטון זרים, אבל שבעתי נחת רוח משלטון התורה ויראת שמים בין רובי תושבי הארץ. שאפתי מרוח של אהבת ישראל השולטת בכל פינה שבישראל, ושאפתי מזיו השכינה השוררת בקרבה ומרוחה של קדושת ירושלים שאין דוגמתה בכל העולם. ברוך המקום שזכיתי לכך אעפ"י שאיני כדאי".

עם מקורות.

גם ביום הזיכרון יש מה ללמוד.

על גבורה, על הקרבה למדינה.

על מזה בכלל מדינה.

על מזה עצמאות..

תכל'ס גם לי אין *קרובים*. מי שכתבתי עליהם בשרשור שלי הם קרובים רחוקים.. בנידודים של סבא וסבתא וכאלה..

החלטתי לאמץ אותם כקרובים שלי... כדי שאתחבר ליום הזה.. כי אני קצת נאבדת בו בד"כ.. 

מי שלחם- נהרג בלחימה,

ומי שלא לחם- נהרג כי הוא יהודי.

אפשר ללמוד מזה.

בטקס אתמול הזכירו את אילן חלימי הי"ד שנרצח בצרפת.. לא זוכרת בדיוק מי דיברה עליו, אבל היא חזרה על זה ש"הוא נרצח כי הוא יהודי. עם ישראל חי".. ואז שרו את "אין לי ארץ אחרת"..

אפשר ללמוד גם מזה,

ולהתחבר גם ככה..

זה נותן לי יותר עומק ליום הזה,

מאשר להתרכז בעצבות ובשכול.

צה"ל שמסרו נפשם על הגנת העם והארץ ועם חללי פעולות האיבה, והריני מכוון בזה לקיים מצוות אחדות ישראל ומצוות 'ואהבת לרעך כמוך' ו'נושא בעול עם חבירו' ו'עימו אנוכי בצרה' ו'זכור את אשר עשה לך עמלק' והכרת הטוב.  

"והריני מזכיר את זכותם וצדקתם העומדת לעד על שמסרו נפשם על קידוש השם למען כלל ישראל וזכו למעלת קדושים שאין מי שיכול לעמוד במחיצתם. ויהי רצון שזכויות אלה יעמדו להם לעילוי נשמתם הקדושה והטהורה. אמן".  

בלי נדר, ארחיב אח"כ.

הרציונאלי:

מצד האחדות של עמ"י ביום הזה, כשכולם עומדים יחד בצפירה וזוכרים אותם.

מצד הזיכרון שלהם ושל מה שעשו ותרמו כדי שנוכל להיות כאן, נתנו את החיים שלהם. מתוך רצון להרגיש שותפה לכל זה,

לקחת חלק, להיות איתם.

והכי הכי, מצד הכרת הטוב. לדעת ולהעריך את כל המבצעים והמלחמות בהם הם נפלו, את אלה שקפצו על רימון בלי לחשוב פעמיים ואת אלה שנהרגו מאש כוחותינו במטרה להגן על המדינה הזו בגופם ובנפשם.

מצד זה שהם זה אנחנו, במובן הכי בסיסי. שיש לנו מטרה להמשיך אותם, לזכור אותם, להמשיך את הדרך, לשמור על המדינה הזו, לשמור על עמ"י מאוחד, להעריך את המדינה הזו על הכל מכל כל.

יש בי גם צד של-- מה אני עושה היום כדי להמשיך את דרכם? איך אני מתנהגת? מה בפעולות הכי יומיומיות שלי ממשיך אותם? את המטרה שלהם? את הדרך שלהם? את המדינה?

הרגשי:

טוב, את זה פחות אפשר להסביר. אצלי גם בלי לראות סרטים או להשתתף בטקסים, הברז לא נסגר.

מה שהדהים אותי הוא סרטון על מרים פרץ (יש המון סרטונים עליה ביוטיוב). אישה חדורת אמונה באופן יוצא מהכלל.

למרות כל מה שהיא עברה, היא מעידה על עצמה שהיא לא שואלת שאלות את הקב"ה, היא מספרת על הבנים שלה, שנפלו. כמה הם אהבו את המדינה הזו וכמה הם נתנו את כל כולם למענה. רוצו לראות.

בנוסף, הסרט על רועי קליין ז"ל שכותב לאשתו על ענווה והתבטלות מול האידיאל ישראל. על אדם שחי את עמ"י, את א"י ואת הקשר בינהם.

לענ"ד ההשתתפות ביום הזה היא קודם כל מתוך הרצון לקחת חלק בהם ובמה שהיו ועודם.

(ומשם נגזר כל השאר שכתבתי למעלה).

על מרים פרץ והיה קטע בכתבה שהיא מדברת על בניה והיה לה קשה את מי לבקר ראשון בבית הקברות.... קטע ממש קשה לקריאה...

הנה:

כלומר, המעלות של הזכירה, ושל הלוחמים עצמם, באמת נכונות כמו שהזכרת, אבל הצפירה היא לא קודש, היא כבוד. ויש הבדל.

"צורם" זה קצת חזק כאן, לא?

לא יכול להיות שאת רצינית! 

מאיפה זה??

אבל כבר כתבתי בשורה הראשונה שהשתתפתי בכל מיני דברים ועדיין הצד הרגשי פחות מורגש אצלי...

ניסית לשבת לשתוק? 

לתת לכל הרשמים שצברת כבר- לעלות לך, להציף, להערבל, לעבד.... 

להרגיש לוקח זמן, ופנאי נפשי וטכני

הוא מתעסק בכאב שמוביל לצמיחה.

א"י נקנית ביסורים- חיילים קדושים מתים על קידש ה' למעננו, ע"מ שנוכל לשבת פה בארץ בשקט, ברוגע..

ועל זה אני מודה להם. אני מרכינה ראש לדקותיים, כואבת את כאב המשפחות השכולות..

ולאחר הצפירה, מרימה את הראש בגאון ובגאווה על שאלו הם אחיי. ומודה להם שבזכותם אני פה ואני חיה.

ואני מודה לקב"ה שאני חיה. זה כ"כ לא מובן מאליו! למה שאני אחיה ודווקא אחרים ימותו? איך זה שאני נסעתי באותו כביש חמש דק' לפני שהם נרגמו באבנים? איך זה שאני *במקרה* לא עליתי באותה שעה על אותו קו אוטובוס שספג כ"כ הרבה דם?

לכן, אני מצדיעה לנשמות הנרצחים ומתפללת לשלום משפחותיהם.

ערבוב של רגשות.

כל הטובים אצלו

כל מי שאצלו-הוא טוב!

אחרי הבלגן של אתמול (עבדתי כ-13 שעות כמעט ברציפות) קמתי היום בסביבות השעה 9:30

מזל שהטקסים ב-11, אז אפשר היה להספיק להכין הכל בניחותא.

מזעזע כל פעם מחדש

אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו.

ושלעולם אף אחד מאיתנו לא יגיע למקומם.

הזוועות האלה לא קורות דווקא במשפחות מצוקה.

הן קורות לאנשים טובים ונורמטיביים.

שאלוקים לעולם לא יגלגל ניסיון כזה לפתחנו.

שלא תביני לעולם

לצערנו אנחנו עדיין בעולם בני האדם עם כל הקשיים והסתר הפנים שיש בו, והעולם ככל הנראה גם לעולם לא יהיה מושלם.

יש לשאוף כמה שיותר להשתפר, אבל טעויות אנוש, כמה שזה מחריד, כנראה תמיד יהיו ברמה כזאת או אחרת. 

אף הורה לא רוצה לצלות את הבן שלו בחום, שלא נדע...לשאול שאלה כזאת זה די אכזרי...

יש מישהו שלא מזדהה עם איזה חלק בדבריי?

מישהו כן מבין, מישהו בעד?

מה קרה??

שזה קורה גם לאנשים נורמליים.

איך זה קורה? גם אני לא מבינה ושלא אבין בעז"ה.

אבל כשאומרים שזה ממש חריג, זה הופך את אותם אנשים, שהם באמת אנשים טובים ואחראיים

לכאלה שהם ממש ההפך.

ואני לא רוצה לדמיין מה ההשלכות של זה..

יום קשה לעמ"י.

את אף פעם לא לבד

ואני, מה אני עושה?

כלום.. חח

[ישי היה ממש יפה, אתם יודעים? ראיתי עכשיו תמונה שלו. הייתי בת שנתיים. זה אומר שהכרנו. זה אומר שסבא עוד השוויץ כשישי בא לבקר את סבא שלו והראה לו תמונות "זאת הנינה הכי יפה בעולם!" כמו שהוא עושה עד היום.. 

מעניין איך סבא שלו ביום הזיכרון. מסכן. שני ימי זיכרון בשבוע. לפחות הוא גם היה פה בהקמת המדינה אז יש גם חג אח"כ..]

לי במוות שלהם. להוכיח להם שהוא לא מיותר".

אמרת הכל

הלכתי לישון לפני יותר משעתיים

והתעוררתי בגלל החום

ואני עייפה!!!

ולא הייתי בשום טקס ב"ה

מסר לאומה: אנשים, תפתחו עיניים. יש סיבוכים והם אפילו לא בלתי נראים. והם צריכים שיטפלו בהם.

נראלי כדאי שארד מהמחשב. 

אני ממשיכה לחפש עליהם מידע ובוכה..

יוהו שתים עשרה וחצי. פחד

הבכי לא מפסיק

הוא זה שיילד את האמא כשהתינוק נולד

את יודעת את זה.

זכרי יקרה- אף אחד לא הולך מפה בלי הוראה מפורשת שלו יתברך
ואם הוא נתן הוראה מפורשת, היאך נציל???

תודה!

רק משהו אחד שהפריע לי:

אני לא תושבת המקום!

|מתכחשת למציאות|

זה כל הפילפל

מי שלא אוהב להתווכח שפשוט לא יתווכח

מה שכן,כולנו אחים, אפשר להתווכח ושישאר כאן נעים, פשוט צריך לדבר ברוגע גם אם לא מסכימים

מה פירוש?

אתה מתכוון לאיגרת רב שרירא גאון?

או שמא אתה מתכוון לתלמידיו בבחינה הרעיונית.

מתוך הדממה הזועקת הזו

ניתן לחוש את הקב"ה,

בלא מובן שבאלוקות, במעל הטבע האנושי-

במקום בו אין מילים ואפשרות להבין, זולת השתיקה.

והקב"ה בוכה עמנו על צערנו,

ושמח בשושנים הפורחים בגנו העליון.

מוכנה להגיע בשבילך עד פירון!!!

תודה באמת , נראה אותך 

הלו?  מה את מוסרת סודות לאויב?

פראיירים!