או לפחות להסביר במה מדובר..?

אמרתי. נו שוין... לפחות תראו איזה תמונה מזעזעת יש בצד

ובערך פי מאה שרשורים

סריקה שבועית

ותתחדש על החתימה

בס"ד

לכאורה זאת הלכה.

כי הרי מים שעבר עליהם הלילה והם היו גלויים אז הם מקבלים טומאה ואז אי אפשר ליטול בהם בבוקר.

אבל גם אז צריך לדאוג שהמגבת לא תכנס בטעות לתוך הנטלה (ואז מוצאים בבוקר מגבת ספוגה במים וחצי נטלה ריקה )

אבל העיקר שהטלפון בסדר

יש כלי ברזל בבית, שהיו איתנו כשנכנסנו לבית חולים,

ובד"כ בבית חולים יש חלקים של מת, כך שכל הבית חולים מטמא באוהל

וחרב הרי הוא כחלל

ממילא כלי ברזל שהיה בבית חולים דינו כמת עצמו, ומטמא את כל הבית באוהל

כך שהמים טמאים מיד כשהם נכנסו לכלי, ואעפ"כ אפשר ליטול ידים בהם, כי כך תיקנו לנו חז"ל, ליטול ידים במים אפי' שהם טמאים

(מלבד מה שכל כלי שנגעת בו הוא ראשון, וכשנוגע במים המים נהיים גם ראשון, שהרי כל הפוסל את התרומה מטמא משקים להיות תחילה, אבל זה לא שייך בכלי פלסטיק שאינו מקבל טומאה לרוב הפוסקים)

אתה מדבר על טומאה של רוח רעה?

מעולם לא שמעתי על לינה שפוסלת במים מחוץ לבית המקדש

יש בעיה של מים מגולים, אבל זה לא דוקא בלילה, ומספיק כמה דקות שיחשב מגולה

ואנחנו היום לא מקפידים על גילוי, ושותים מים מגולים בלי פיקפוק, ורק בקידוש יש בעיה ביין מגולה לכתחילה

בקיצור לא ברורים לי דבריך

ומגניב לשמוע על הפתרון

מבקשים אורז, ושמים בכוס חד פעמי

אז נראה לי שעדיף שכן, ואולי גם השמש תעזור. טוב, היא שקעה, אז מחר..

כל העניין של ארבע אמות היה נכון כשהמים היו מונחים מחוץ לבית, בימנו שהברז והכיור בתוך הדירה אזי כל הבית נחשב כארבע אמות (ומימלא מתבטל הצורך בהנחת מים וכלי לנטילה בסמוך למיטה, אא"כ יוצאים מחוץ למבנה). כן כתב הלבוש או"ח סימן כ"ה, ושו"ת שבות יעקב ח"ג סימן א. ועוד אחרונים.

לעניין מים מגולים, לכתחילה עדיף שלא והטעם איננו משום טומאה אלא משום נחשים (עפ"י הגמרא בחולין י.) ועל פי הקבלה וכן מדרש אליעזר עמוד ל"א, סעיף ס"ב נכתב שהטעם הוא שהמזיקים הלא נראים נמצאים שם.

יש גם בעיתיות מסוימת באוכלים מתחת למיטה שישנו עליה (מים לנטילה אשר שהו מתחת למיטה במהלך השינה, מצד רוח רעה).

(מה הקשר להלכות תפילין?)

ובשבות יעקב אם תסתכל טוב, עיקר ההיתר שלו הוא שבגמ' מוכח דלא כהזוהר, וממילא הלכה כהגמ', ורק לסניף בעלמא הוא הוסיף שאולי הזוהר סבר כדעת ר"ש בן אלעזר (כמדומני) שכל הבית כארבע אמות, ולכן יהיה אפשר להקל בזה גם לשיטתו

אבל זה ממש לא עיקר ההיתר שלו

ולגבי מים מגולים אני יודע, אבל מי מקפיד על זה היום?

אבדוק את הלבוש

לגבי השבות יעקב, לא כ"כ הבנתי מה טענתך. אבאר את תורף דבריו: השאלה בה הוא היא מדוע אין נזהרין בעניין ארבע אמות שהרי נאמר שההולך ארבע אמות בלי נטילת ידיים שחרית חייב מיתה והרי חמירא סכנתא מאיסורא? תשובתו היא שבש"ס ובפוסקים העניין לא הוזכר ורק באחרונים זה מובא. התולעת יעקב כתב שהמקור לכך הם דברי הזוהר. יתירה מזאת מדברי הגמרא בברכות דווקא נשמע ההפך מדברי הזוהר. לסיום הוא מוסיף שאת דברי הזוהר ניתן ליישב עם דברי הרשב"א בברכות כה: שכל הבית אפילו מאה אמה נחשב כארבע אמות (אעפ"י שלדברים אחרים לא קיימא לן כרשב"א). סוף סוף נמצאנו למדים שאין חיוב בכך וזו פרישות חסידות יתירה.  

לעניין מים מגולים ציינתי לכתחילה.

אין בזה שום הגיון! 

(כשהברז היה מחוץ לבית, איסור ארבע אמות היה מהמיטה או מדלת הבית?) 

(היום כשהמים בתוך הבית, למה שיהיה לי נחש בתוך המים, זה היה איסור רק שהמים היו בחוץ או במבנים רעועים כמו של פעם, לא?) (האיסור על מים שהיו גלויים כל הלילה זה רק לשתיה, לא?) 

נראה לי הרעיון הוא שכל הבית הוא כד' אמות, לא ככלום, אז אין עוד ד' אמות מפתח הבית.

אפילו מאה אמות בתוך הבית כארבע אמות דמי.

הנחשים היה אחד הטעמים, ובאמת לעניין זה יש שפוסקים שבמקומות בהם אין הדבר מצוי אין לחשוש לכך.

לא הבנתי אותך כ"כ אבל

בס"ד

חוזרים היום לשגרה

שיהיה יום שפוי!

תכננתי שלא לגשת למחשב היום עד הערב... קרה משהו וגרר אותי לזה לצורך דבר אחד, והנה נגררתי ליותר. נו, נו...

בהצלחה רבה לכולם!

20140429174251.jpg

(הייתי חייב)

גם נשים לא כ"כ יכולות לבנות!!!

בנות יכולות להנשים, זה נחשב?

את מועמדת לדין, ונמצאת אשמה.  גזר הדין יתקבל בפרץ היצירתיות הבא.

הרבה בהצלחה.

נשים = נשואות.

בנות = רווקות.. אולי...

בנוגע לשרשור שלך בפורום המקביל

טוב לא חשוב

תודה

אין מילים

תמיד זה היה נראה לי סוג של התחכמות...

אבל נראה לי שהעניין של השמיעת שירים הוא מנהג שעומד מאחוריו שורש הלכתי... נראה לי העניין של זה זה לא לרקוד... ולא הקטע של המוזיקה עצמה...

אבל זה רק נראה לי. אז אלתיחסי 

אני לא יודעת אם יש בעיה עם ההנאה (גם אני נהנית מהם מאוד!)

אבל שמעתי שהר' אברהם יוסף אומר שאם אין בזה כלי נגינה, זה מותר. לא משנה אם זה נשמע כמו שיר רגיל.

נהפוך הוא, ושמחת בחגיך!

לטובת הרימונים.

העובדה שרוצים לחסל אותנו צריכה להטיל עלינו אחריות

מי שקבעו את כ"ז בניסן ליום הזיכרון לשואה טעו פעמיים, אבל באורח פלא הוציאו מתחת ידם יצירה שכאילו תוכננה ביד אמן ומתוך רגישות היסטורית ודתית

לכאורה, יאמר לך יהודי בעל חוש זמנים עברי, לא לחינם ולא בטעות הוגדר חודש ניסן כולו כימים של שמחה שלא אומרים בהם תחנון ולא מתענים. ואין לזלזל גם במסורת הישיבות שאם איננה הלכה על כל פנים היא מסורת של דורות, שעיצבה את החודש הזה כולו לימים של פגרה ושאיפת אוויר יערות וריחות טבע. בסופו של דבר אנחנו עדיין תחת חופתם של החירות והאביב, הזוג הצעיר והמקסים שהתורה ציוותה עלינו להקפיד לזווג אותו כל שנה מחדש. כל כך הרבה שמחה ושירה ואהבה יש בחיבור הזה, שכמו כל זיווג הוא מקרין על סביבותיו וזקוק לימי הכנה והתרגשות לפניו ולימי שמחה וספיגה אחריו. ניסן כולו הוא ירח הדבש של החירות והאביב, ואם תרצו להעז אפשר לומר שלפי הפשט זוהי בעצם המצווה הראשונה שנצטוו ישראל. 

ולכאורה הנה באה מדינת ישראל הצעירה והחצופה, ולכאורה בלי שום רגישות לסביבה (ויש אומרים שגם לעניין מרד גטו ורשה התאריך הזה בכלל מוטעה), הביאה עלינו את המעבר הזה שמטלטל אותנו בבת אחת מזמן חירותנו ישר לאושוויץ. לכאורה. 

חיילים בטקס יום השואה ביד ושם, אמש צילום: EPA

ועד כאן הלכאורה. 

בדיעבד, באורח פלא, זה יצא נכון מאוד כאילו תוכנן ביד אמן וברגישות רבה לקולות הלוח ולתהפוכות ההיסטוריה. אכן, לא פשוט לנפש המעבר המטלטל הזה, אבל זה כל העניין המאוד לא פשוט של החירות והשואה והתקומה. באמת מי שקבע את היום הזה חשב בטעות רק על זכר השואה ולא על תמונת הלוח הכוללת, וביקש בטעות למקד את הזיכרון בגטו ורשה ולדחוק לשוליים את אושוויץ וטרבלינקה, אבל כוונתו לא יצאה אל הפועל וכאילו מאליה נוצרה השרשרת השלמה והמטלטלת שכולה צפירה עולה ויורדת של ימי הספירה והצפירה והדגלים והמשואות ובתי הקברות והזיקוקין וירושלים של זהב. והכול מעורבב ומחובר ולא משאיר רווח לנשום ולהרפות. זה לא המקרה היחיד שבו בדיעבד מתגלה במעשיהם של מייסדי המדינה החילונים איזו הבנה דתית עמוקה יותר מזו של תופסי התורה. אפשר לקרוא לזה אינטואיציה או סייעתא דשמיא או אפילו מין רוח הקודש, אבל מי שהעז וראה בשואה פן נפלא ונורא ולא מובן של 'אתה בחרתנו', היה נתן אלתרמן ולא הרב הראשי לישראל. ומי שעשה את החיבור הקשה לעיכול אבל המדויק מאוד מבחינה דתית, בין יום הזיכרון לחללי צה"ל ובין יום העצמאות, היה דוד בן-גוריון. בדיעבד ואולי בלי משים, יצר יום השואה בתוך הלוח העברי לדורותיו את השרשרת השלמה של ימי הספירה והצפירה, שלא רק מספרת לדורות הבאים את סיפור יציאת מצרים החדשה, אלא מאירה באור חדש ובמובנים חדשים גם את שני קצותיה העתיקים, קצה החירות וקצה קבלת התורה. 

הלקח העיקרי שצריך להפיק מהשואה, הוא שהשואה אפשרית. ודבר כאילו כל כך פשוט צריך בכל זאת להיאמר מפני שאנחנו עלולים להתבלבל. בצדק אימצנו את ביטויו של ק. צטניק "הפלנטה האחרת", בצדק אנחנו משתמשים בביטויים כמו "שטנים ומלאכי חבלה" ו"החיה הנאצית". השואה אכן הייתה במובנים רבים אירוע בלתי נתפס במוח האנושי וחסר תקדים בראי ההיסטוריה. יש צורך בביטויים החריפים שמבקשים לבדל את השואה ולא לתת לה להיבלע עם השנים בתוך שאר פרקי ההיסטוריה. 

אבל כל זה נכון רק כשעוסקים בלימוד ובשימור ובזיכרון. כשמדברים על המציאות כמות שהייתה, אסור להתבלבל: השואה לא התרחשה על המאדים ולא בצדו האפל של הירח, אלא פה על כדור הארץ, הפלנטה שלנו. כל זוועותיה הבלתי נתפסות לא בוצעו בידי מלאכי חבלה ולא בידי חיות, אלא בידיהם של בני אדם. רובם היו אנשים רגילים וישרים ואפילו בני תרבות, עד שסחפה אותם הרוח השטנית. הרוע הבלתי נתפס של הנאצים ועוזריהם איננו סיפור מעולם אחר. הוא התרחש במציאות, ופירוש הדבר שהוא אפשרי ויכול להתרחש שוב. יתר על כן, האמונה התמימה של אנשים שדבר כזה הוא בלתי אפשרי היא מה שהופך אותו לאפשרי. צריך להיזהר מהאמונה התמימה הזו. 

זה לא אומר שנכון להשוות כל רשע להיטלר וכל עוול לאושוויץ, אבל בהחלט נכון שצריך להאמין ולהתייחס ברצינות למי שאומר במפורש שבכוונתו להשמיד אותנו, ולנקוט צעדים בהתאם. בשואה התגלה שהמרחק בין חברה המבוססת על הגינות ויושר ובין אוסף פראי של חיות אדם רצחניות, עלול להיות קצר ביותר. הרוע המוחלט מסוגל לסחוף אליו מיליוני אנשים בבת אחת ובהפתעה כמו נחשולי צונאמי ענקיים. אם את הלקח הזה לא נלמד, לשווא היו כל מסעות הזיכרון וכל היד והשם. 

ועוד התגלה שמבנים יציבים וחזקים ובעלי כושר עמידה, כמו הצבא הצרפתי או המדינה הפולנית, עלולים להתמוטט בבת אחת כמו בלון שהאוויר יצא ממנו. כשהרוע צובר כוחות הוא יכול למוטט מן היסוד ובמפתיע גופים בעלי ביטחון עצמי שיש לו על מה להסתמך. 

זוועות השואה עלולות לשוב צילום מתוך הויקיפדיה

ואני לא מתכוון בזה רק לרוע של איראן הגדולה והכמעט גרעינית. צריך להאמין גם לאסמאעיל הנייה, החבר החדש של הפרטנר שלנו, האומר וחוזר ואומר שהתוכנית לטווח ארוך היא לחסל אותנו. אנחנו נוהגים לזלזל בו כי בסופו של דבר הרי ישראל חזקה ממנו עשרות מונים. בכלל אנחנו שומעים הרבה את פזמון ישראל החזקה. ישראל מספיק חזקה כדי לשחרר אלף רוצחים, ישראל מספיק חזקה כדי לסגת מגב ההר, ישראל מספיק חזקה כדי לעשות ויתורים מרחיקי לכת כאלה ואחרים. לא טוב לחיות בחרדה מתמדת אבל לא פחות מזה רע לחיות בביטחון מופרז. טוב לומר ולדעת שאנחנו חזקים ולא טוב לרעוד מפחד כעלה נידף, אבל בין לקחי השואה צריך לזכור שאנחנו חזקים כל זמן שצונאמי לא מתרחש. 

בתמונה הגדולה אנחנו שישה מיליון וחצי יהודים מוקפים ב-250 מיליון ערבים, במאזן הכוחות האסטרטגי אנחנו דווקא הצד החלש, וזה מחייב אותנו לחיות בחרדה אחראית. אנחנו המדינה היחידה שיש לה אויבים שאשכרה מתכוונים ברצינות לחסל אותה, ואנחנו לא מעצמה. ממש לא. זה לא צריך להפיל עלינו פחד, אלא להטיל עלינו אחריות ולחייב אותנו לשמור ככל האפשר על מרווחי ביטחון. הראשון שבהם הוא הידיעה שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו את הלוקסוס של זלזול מתוך תחושת חזקים לנצח בשעה שאבו-מאזן מתחבק עם חמאס ומתנשק עם הג'יהאד האסלאמי. אנחנו לא מוכרחים לקרוא להם היטלר, וזה גם לא רצוי, אבל חייבים להגיב על זה באופן קיצוני וחריף מאוד המבטא חרדה אחראית. 

סוף וקץ לכל צרותינו, תחילה וראש לפדיון נפשנו

כתב הראב"ד שהחדשים כנגד י"ב השבטים לפי סדר לידתם, ולפי זה ניסן הוא כנגד ראובן, דהיינו תיקון הראיה - ראו - בן , ואייר כנגד שמעון תיקון השמיעה- "כי שמע ה'". בראיה- אפשר לראות בעת ובעונה אחת דברים הרבה, אבל הם נשארים חצוניים לאדם, ולעומת זאת בשמיעה- מפנימים את הדברים פנימה אבל אי אפשר לשמוע שני דברים בעת ובעונה אחת. כך ביציאת מצרים ראינו הרבה דברים וההפנמה באה לנו עכשיו בחודש אייר עד שמגיעים למתן תורה ששם כתוב "וכל העם רואים את הקולות" חיבור של שמיעה-"קולות" וראיה "רואים".(הרב דוד דב לבנון)

חודש טוב !! ושנצליח לתקן את שמיעתנו בחודש זה ולשמוע

את דבר ה' בעולם גם בניסים הלכאורה נסתרים שיש לנו החודש...

חודש טוב!

החודש חייבים להצליח!

היה לך בטח כמה דרושים לליל הסדר

ואם אתה רוצה לפתוח דיון מעניין,

אז אפשר לדון במשנה של רבן גמליאל,

לגבי, איך יכול להיות שהלכה פסוקה ומבוררת, משתנה מאדם לאדם.

קרדיט למופים (קנייבסקי)

משתמע שאין שום פסוק שמלמד שבימות המשיח צריך לקרוא פרשת ציצית...

בגמרא ששואלים מתי ימות המשיח יש 2 תשובות.

שיפסיקו להישבע בשם ה' אלוקי הישראל המוציאם ממצרים וישבעו בשם ה' אלוקי ישראל שגאלם וקיבצם מכל ההארצות (לא זוכר את הנוסח המדוייק)

אפשרות שניה פסוק הנחמה : ואתם הרי ישראל ענפיכם יתן פריו - בשעה שארץ ישראל מוציאה פירותיה אין לך קץ מגולה מזה (שוב לא נוסח מדוייק)

המסקנה הנובעת מכל זה הים שכיום אין לנו שום מקור לקריאת שמע כלל!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! (לא לקריאת שמע, לפרשת ציצית)

מי שיאמר לי עדיין זוכרים את יציאת מצרים - בגמרא על לא יקרא שמך עוד יעקב מביאים את הפסוק הזה ומוכח שם שלא ישכח אלא הגאולה השניה תהיה העיקרית

חבר'ה אנחנו בימות משיח + פטור מקריאת פרשת ציצית. איפה הרב שיהיה לו אומץ להכריז על ממעות הלככתית כזת לביטוי ימות המשיח?!?!?!

הגזמת!

ולמי שלא הבין

יש מצוה לזכור יציאת מצרים בכל יום, ובשביל זה מזכירים יציאת מצרים, שכתוב בה בסוף יציא"מ

ויש מח' תנאים מה לומדים מהמילה למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים "כל" ימי חייך

דעת בן זומא שלומדים משם שגם בלילה צריך לזכור יציאת מצרים

ודעת חכמים שלומדים משם שגם בימות המשיח צריך לזכור יציאת מצרים

(עד כאן מופיע גם בהגדה)

והגמ' אומרת שבן זומא תמה על חכמים, שבפסוק מבואר שכשתגיע הגאולה לא יקראו להקב"ה "האלוקים שגאלנו ממצרים" אלא "האלוקים שגאלהו מכל הארצות"

ומשמע שבגאולה העתידה באמת כבר לא יזכרו את יציאת מצרים

וחכמים עונים שיזכרו את יציאת מצרים גם אז, אלא שזה לא יהיה העיקר, אלא יציאת הגלות עיקר, ויציאת מצריפ טפילה.

עד כאן הגמ'

ולהלכה אנחנו מזכירים יציאת מצרים בלילות, כלומר שאנחנו עושים כמו בן זומא

ולפי זה טוען רבינו המחכה לו, שאנחנו סוברים כמו בן זומא לגמרי, ובימות המשיח כבר לא צריך להזכיר יציאת מצרים 

ועכשיו כיון שלדעת הציונים כבר הגיעה הגאולה, וכבר הקב"ה קיבץ חלק מעם ישראל לארצו, הגענו לימות המשיח, וכבר לא צריך לזכור יציאת מצרים בזמנינו.

המשיח, לא דיברתי על גאולה.... מחילה אדון מופים....

ב אני רבינו המחכה לה ולא לו

ג אנחנו אכן פוסקים כבן זומא....

ד לא ענית עניינית, הבאתיגמרא ששואלת מתי נקרא ימות המשיח, ואנחנו היום בתקופה העונה על 2 הקריטריונים.

אשמח לתשובה עניינית

אמרתי בהתחלה שלא למדתי ברמה הזאת

רק שכיון שכתבת קצת בקיצור, ניסיתי להסביר לציבור מה התכוונת

והגמרא שהבאת על ימות המשיח לא ידועה לי. היא לא מופיעה שם, כך שאת זה לא העתקתי בשמך, כי אני לא יודע על מה מדובר

על הרי ישראל ענפכים תתנן פריו...

ואצלך בברכות גם חכמים וגם בן זומא מסכימים.

הרי מה שואל בן זומא? "אמר להם בן זומא לחכמים, וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח? הלא כבר נאמר הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמרו עוד חי ה'..."

משמע זה ימות המשיח לדעת שניהם!

הסבירו לו לא שתעקר ממקומה אלא קיבוץ גלויות עיקר ויציאת מצרים טפלה - וזה מה שנקרא ימות המשיח. ולחכמים הסיבה שאומרים פרשת ציצית(יצ''אמ) היא שלא נעקרה ממקומה. 

היוצא מהגמר בברכות + הגמרא בסנהדרין = שהיום תאורתית אמורים לבטל את פרשת ציצית (ואולי לשים במקומה פרשה אחרת שמדרת על קיבוץ גלויות כגון ושבת עד ה' אלוקיך ושב ה' אלוקיך את שבותך ושב וקיבצך מכל העמים אשר הפיצך שם....

קודם כל אביא את המקור-

"ואמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה שנאמר (יחזקאל לו, ח) ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגו'"

אבל זו לא הגדרת הגאולה, זה סימן לגאולה קרובה, כפי ההקשר שם בגמרא (שמביאה סימנים לגאולה, שחלקם הם אפילו צרות), וכפי שמסביר רש"י -"מגולה מזה - כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ ואין לך קץ מגולה יותר:"

לא יותר

עדין אין רוב ישראל בארץ ישראל, וזה גם לא מתקרב לזה

העליה לארץ לא משמעותית כל כך,

וההתבוללות לא ממעטת את מספר היהודים, היא רק גורמת שלא נדע מי הם

(שהרי כל אשה יהודיה תלד ילדים יהודים, בין אם אם תתחתן עם גוי או עם יהודי)

כתוב שיהיה קיבוץ גלויות אתה מכחיש שזה קיים? כתוב שידיעת ה' העיקרית היא לא ''י יציאת מצרים אלא על ידי קיבוץ הגלויות (בעיני העמים)

האפיפיור האחרון הוציא "פסק דין" שבו הוא כתב שנוכח הביקור שלו בארץ, ומה שהוא ראה כאן אין אפשרות לאמר שאלהי הארץ עזב את היהודים י כל הנבואות הכתובת בתנך התקיימו. הוא מצא תאוריה אחרת מאד מאד מסובכת למה הנוצרים צודקים אבל הוותיקן - גויי הארץ רואים, ונדהמים מקיבוץ הגלויות הזה...

את הדבר הזה שמעתי במסיבת חנוכה בכיתה יא' מהרב דוד חי הכהן שבא לדבר אצלנו בישיבה, הוא חר מכנס בין - דתי שבו נציג האפיפיור סיפר את זזה!

כשהרמב"ן עלה?

כשעלו החסידים?

כשעלו תלמידי הגר"א?

כשעלו 'חובבי ציון'?

והנה זה התקיים כי שעלו חובבי ציון, תלמידי הגרא או הרמבן לא היה כזאת תדהמה בעולם וואוו ה' מקבץ גלויות. אבל היום כן!

מדינת ישראל היא מדינתת המהגרים הגדולה בעולם.

הוותיקן הודה בזה שיש קיבוץ גלויות... מה אתה צריך יותצר מזה?

הרב שרקי אומר שאם היה לנו כח היינו מבטלים את פרשת ציצית,

אבל כיוון שזה יגרום לפירוד בעם  אז לא עושים זאת...

למרות שאני לא מספיק מכיר את הסוגיה,

שמעתי את זה בשיעור כשהייתי על טרמפ!!!

מכיוון שאנחנו בימות המשיח לא צריך להזכיר את יציאת מצרים!!!

על אתחלתא דגאולה שמעתי.

לא ידעתי שיש כאלה שסוברים שכבר נגאלנו לגמרי!

[בכל הכבוד]

שמעתי את זה בטרמפ ועליתי באמצע השיעור, אבל זה מה שהבנתי ממנו...

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t633809#7078809

מתסיסות, מסיתות וכו

בכמ חובה למחות ולמחוק

נראה לי שהגמרא שם שמדברת על ימות המשיח, מדברת על ימות המשיח בדווקא - הזמן שמלך המשיח, או בניו אחריו, מולכים.

(יעויין שם בירמיהו, בפסוקים הקודמים שם על מה מוסבת המילה לכן).

ולגבי הסברה בדברים, באיזה מובן יכולה להיות גאולה שיציאת מצריים תחשב טפלה לה?

אפשרות ראשונה, בניסים. גאולה של ניסים גדולים יותר, ולכן היא תעורר יותר התפעלות. ודאי שלא נעשו בקיבוץ הגלויות של הדורות האחרונים ניסים גלויים יותר מעשרת המכות וקריעת ים סוף.

אפשרות שנייה, בשלמותה של הגאולה עצמה. שלמותו של המצב שהוביל אליו קיבוץ הגלויות (וכך נראה לי מהפסוקים), גם בזה, עדיין לא הגענו למצב שיציאת מצריים תחשב טפלה לקיבוץ הגלויות שלנו. 

כמובן, אנחנו מצפים להמשכו של התהליך.

לא עיינתי (בפסוקים).

אבל אהבתי

כמדומני זה אוטוטו

כשיעמוד מלך מבית דוד, ויהיה הר בית ה' בראש כל ההרים, ובית המקדש בנוי על תילו, וכל ישראל וכל הגוים עובדים את ה'.

קץ מגולה-זה רק אומר שאנחנו קרובים זה לא אומר שהגענו לימות המשיח.

לימות המשיח בהגדרה הכי פשוטה, יש תנאי בסיסי, שיהיה לך מלך מבית דוד שנמשח בשמן המשחה ומולך על כל ישראל מקטנם ועד גדולם, בכל ארצותיהם, ואין גוי שיכול לעמוד מולו.

כמו ביבי.

איזה הלכות של ק"ש הגמרא לומדת מהפסוקים, ואיך?

[אתה יכול לענות לפי כל הדעות, או רק לפי הדיעה שנפסקה להלכה]

[וכפי שכתבתי אתמול, אלא הייתי צריך ללמוד את הגמרא כדי לשאול את השאלה הזאת, ואפילו לא לדעת לענות עליה בעצמי].

אתה מזכיר לי את השאלות ברבנות 

"מה הדין אם נשבר צומת בהגידים" (סימן שלם)

"צייר לי ריאה, וצרף את טרפותיה" (5 סימנים עם למעלה מ40 סעיפים)

אבל בקיצור, שמע - השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך מסקנת הגמ' שיש שלוש דעות - ר"מ סובר שלא צריך להשמיע לאזניו, ר' יהודה סובר שצריך לכתחילה להשמיע ואם לא עשה כן בדיעבד יצא, ור' יוסי סובר שגם בדיעבד לא יצא

והיו - דעת רבי שצריך שיהיה דוקא בלשה"ק ודעת חכמים שאפשר בכל לשון

והיו\הדברים - צריך לומר ק"ש מסודר ולא למפרע

על לבבך - צריך לכוין בחלק מק"ש, י"א פסוק ראשון, י"א עד המילים על לבבך וי"א עד סוף ךרשה ראשונה

מלבד זה נחלקו ר' יאשיה ור' יונתן בפרשה שניה אם צריך לומר את הפרשה ולא צריך כוונה, או שצריך כוונה ולא צריך לומר בפה

בשבתך בביתך - דוקא בשבתך שלל, אבל עוסק במצוה פטור מן המצוה

ובלכתך בדרך -  דוקא בלכתך שלך אבל חתן עד ארבע לילות טרוד כשהיא בתולה בטירדא של מצוה ופטור

ובשכבך ובקומך - לב"ה שצריך לקרוא בזמן שכיבה ובזמן קימה, ולב"ש שבבוקר יקרא בעמידה ובערב בשכיבה

דוקא יצא לי די קצר

תנסי גם בפורום בראש יהודי

זה לא בריא, ממש כך. מסיבה פשוטה: הרצועות מתרחבות מהר אחר זמן קצר, ואז הרגל 'בורחת' מהנעל והנעל נגררת. כך כף הרגל צריכה לסחוב משקל מיותר של סוליה וזה גורם למאמץ ועומס מיותר על כף הרגל. כדאי לקחת את זה בחשבון, זה קורה בעיקר בנעליים פתוחות..

הנעל הזו מסתדרת טוב בעיקר עם מי שיש לו מבנה רחב של כף הרגל, וגם אז היא מתרחבת מעט..

הכי טוב מהמקורות, אבל לאו דווקא.

http://agadastories.org.il/taxonomy/term/1824

שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: כְּשֶׁחָלָה רַ' אֱלִיעֶזֶר נִכְנְסוּ אַרְבָּעָה זְקֵנִים לְבַקְּרוֹ, רַ' טַרְפוֹן וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ וְרַ' אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַ' עֲקִיבָא. נַעֲנָה רַ' טַרְפוֹן וְאָמַר: טוֹב אַתָּה לְיִשְׂרָאֵל מִטִּפָּה שֶׁל גְּשָׁמִים; שֶׁטִּפָּה שֶׁל גְּשָׁמִים – בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְרַבִּי – בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.

נַעֲנָה רַ' יְהוֹשֻׁעַ וְאָמַר: טוֹב אַתָּה לְיִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מגַּלְגַּל חַמָּה; שֶׁגַּלְגַּל חַמָּה – בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְרַבִּי – בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.

נַעֲנָה רַ' אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְאָמַר: טוֹב אַתָּה לְיִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מֵאָב וָאֵם; שֶׁאָב וָאֵם – בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְרַבִּי – בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.

נַעֲנָה ר' עֲקִיבָא וְאָמַר: חֲבִיבִים יִסּוּרִים.

אָמַר לָהֶם: סַמְּכוּנִי וְאֶשְׁמְעָה דִּבְרֵי עֲקִיבָא תַּלְמִידִי, שֶׁאָמַר חֲבִיבִים יִסּוּרִים. אָמַר לוֹ: עֲקִיבָא, זוֹ מִנַּיִן לְךָ? אָמַר: מִקְרָא אֲנִי דּוֹרֵשׁ – "בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה מְנַשֶּׁה בְּמָלְכוֹ וַחֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלַיִם ... וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה'" (מלכים-ב כא, א-ב); וְאוֹמֵר: "גַּם אֵלֶּה מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּ אַנְשֵׁי חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה" (משלי כה, א) – וְכִי חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה לְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לִמֵּד תּוֹרָה וְלִמְנַשֶּׁה בְּנוֹ לֹא לִמֵּד תּוֹרָה? אֶלָּא מִכָּל טֹרַח שֶׁטָּרַח בּוֹ וּמִכָּל עָמָל שֶׁעָמַל בּוֹ לֹא הֶעֱלָהוּ לְמוּטָב אֶלָּא יִסּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מְנַשֶּׁה וְאֶל עַמּוֹ וְלֹא הִקְשִׁיבוּ, וַיָּבֵא ה' עֲלֵיהֶם אֶת שָׂרֵי הַצָּבָא אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר ... וּכְהָצֵר לוֹ חִלָּה אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהָיו וַיִּכָּנַע מְאֹד מִלִּפְנֵי אֱלֹהֵי אֲבוֹתָיו ... וַיֵּעָתֶר לוֹ" (דברי הימים-ב לג, י-יג) – הָא לָמַדְתָּ, שֶׁחֲבִיבִים יִסּוּרִים.

-----------

יישר כח ענק!