פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 19)

אבל  לדעתי הצעד הנכון יהיה לשבת איתו לשיחה ולדבר על זה 

שבו יהיו הרבה שינויים משפחתיים לא קלים..

ואחרי זה באמת אולי לראות כמה הקשר קיים, אם בכלל.

בפועל כיום אנחנו בעיקר מדברים על האירוע המשפחתי הנ"ל ולא על השינויים או איך אני מרגישה בנוגע לזה.

ואחרי שהאירוע יעבור אני לא חושבצ שיהיה חנו עוד כל מה להחזיק את הקשר ופשוט כל אחד יחיה את חייו.

אני מקווה שהשבוע הזהה יעבור לך בקלות ובנחת 

עם כל הקושי והכאב.

תתמקדי ותתפתחי בעצמך. 

אבל קודם כל בעזרת השם הוא ייתן לך כוח לצאת מזה עם קשר עמוק הרבה יותר.. הלוואי..

מחשבה שלי, לא נשמע לי בריא לחיות בלי קשר לאבא.. פעם אדם חכם אמר לי שקשר עם הורים זה מהדברים הכי יסודיים, הוא נתן דוגמא שכשבן אדם מאבד הורה, לא משנה באיזה גיל, זה קרקע שנשמטת מתחת לרגליים..

אז שוב אני באמת לא מבין בסיטואציה אבל נראלי שווה לחשוב שוב, כמובן אחרי האירוע..

בהצלחה!!

לחלוטין.

יותר כמו שיהיה מרחב בטוח מהמשפחה שלו וממה שקורה שם למען הבריאות הנפשית שלי.

בין כך ובין כך,

אם אם אהיה מאה אחוז בחמישים אחוז קשר שלי- עדיין לאבא יש את החמישים אחוז שלו שהוא צריך להיות נוכח בקשר והוא לא עושה זאת..

אין לאבא תחליף. את צריכה את אבא שלך בחיים שלך ואם הוא היה יודע כמה משמעותי זה בשבילך וכמה את רוצה את הקשר הזה ממנו הוא היה עושה את זה.

אני מציעה או שתשבי איתו על זה אחד על אחד או אם קשה לך תכתבי לו את זה במכתב, תכתבי לי מה התחושות שלך, ואת הרצון שלך להיות בקשר עם אבא שלך, שאין לך עוד אבא אחר ואת מרגישה שהוא מתרחק ממך וזה כואב לך וקשה לך. אני לא חושבת ששווה לוותר על קשר קרוב עם אבא, תשקפי לו את זה ואני בטוחה שהוא יהיה הרבה יותר מעורב בחיים שלך. יכול להיות שזה יהיה קצת מביך אבל במכתב זה יותר קל, תבחרי את הנוסח שלך והעיקר שתשקפי לו באמת את הרצונות שלך וכמה הוא חשוב בשבילך.

אין מילים.. מה אפשר לומר?

אולי.. לחכות לזמן מתאים ולנסות לדבר על זה עם אבא?

מעטים האנשים שברגעי האמת פועלים נכון, כולנו מתאכזבים ורואים אנשים מחוץ למה שהם מציגים.

למרות האכזבות, הזמן מרפא את הכל, בסוף נבין שאפשר לסמוך רק על מי שהוכיח את עצמו ונדע לעומק במי מדובר.

לא צריך לפחד מלהיות בררן עם מי נהיה בקשר עמור יותר גם בתוך המשפחה הגרעינית.

המון הצלחה!!!

לפי חוק גודווין, כל שרשור של דוסים אמור להגיע לדבר על הרב קוק, אחרי שישכפל את עצמו להרבה תגובות.

מכיוון שלא כל שרשור הוא כזה, מכאן מוסק שאין דוסים כלל בנמצא בפורומי ערוץ 7 (וכל דוס שתפגשו בפורום הוא דמיון חולף ותו לא)

כנראה שיש חיים דוסים אינטילגנטים בשרשורים אחרים.

פרדוקס פרמי נפל.

קיבלנו שדר מפורש, יוסטון

את החוק עצמו. אהבתי מאוד

חוק גודווין – המכלול

אגב למה תויגה תגובתי?

ושולחת צווי מעצר

לעונבי עניבה - הכניסה אסורה

אך גמל בקוף המחט מותר

אז ממילא הם מניחים מה הדעות הפוליטיות שלך...

והשקפות אישיות שונות משלו - בתנאי שהם לקצה השמאלי.  

לא ימינה ממנו.  

להיות דתי בסביבה שמאלנית בלי לנפנף בראש חוצות בימניות שלי - החיים מתנהלים על מי מנוחות.  

שונה בתכלית מאשר להיות ימני פעיל ומוחצן, כי אז הפוליטיקה נכנסת עמוק להווי החיים הבינאישיים בתוך הצוות, מחלקה, כיתת לימוד - וזה עשוי לגרום לאווירה עכורה   

כאדם שמסתובב הרבה באקדמיה, חד משמעית אני חווה סתימת פיות ורצייה חברתית. אנשים מאוד חכמים שותקים ומתחמקים משיח פוליטי, וכשהוא מגיע הוא דורסני לחלוטין ולפעמים קשה להאמין שאנשים באי דעת מתנהגים ואומרים דבר כל כך הזויים. (וכן, כולם משערים מה הדעות שלי ושל רוב חובשי הכיפות/מטפחות, ועדיין אנחנו מעדיפים לשתוק, כי יש לנו ניסיון מר...).

ברור שיש מעט אקטיביסטים, ובדרך כלל הם המסוזה של כל הצדדים. אבל הם מיעוט זניח עם תקרת זכוכית מאוד ברורה

לא משהו תיאורטי והשערות של חיים בצוותא.

אלא האם אתה ממש נמצא במסגרות של שמאלנים מובהקים ובכל זאת אתה מפיץ ופעיל בימניות שלך 

אבל קשה לי להאמין שמישהו יבטל עבודה בגלל השקפה ימנית של בעל העבודה/העסק.

אבל אני מודה שחוץ מכמה שמאלנים שעצרו לי טרמפים בתקופת הרפורמה המשפטית והדיון היה נוקב אבל נטול שנאה, חוץ מזה אני כמעט לא מכיר שמאלנים. אז צר לי לא לאכזב אתכם

אולי רק באקדמיה זה שונה? כי זה מקום שהעיסוק העיקרי בו זה בדעות?

ובכלל כדאי לראות קצת מי מקודם במערכת משפט

הצבא

ועוד

יש מושג חדש משיחי

הוא בעצם תמיד היה אבל היום הוא נאמר בלי בושה

עכשיו מה זה משיחי לקוות למשיח

לשים כיפה סרוגה

להצביע מפלגה זו אחרת

אז מבחינתי לחיי התמימות מי שחושב אחרת

אם זה מקום עבודה עם שמאלנים מובהקים לא יהיה קידום

האם בגלל זה לא לפרסם זו שאלה באמת

לא יכול להיות שגם להם יהיו חששות איך הם ייתפסו בחברה שרובה חושב אחרת?
לימין אין כוח פוליטי וחברתי כמו לשמאל?
מאיפה ההנחה חסרת הבסיס הזאת

קודם, כמו בכל מלחמה צריך להבחין שהימין התחזק מאוד בשנתיים האחרונות. אנשים כבר עיוורים לזה, כי שכחו מה היה פה לפני 7.10. אז במובן הזה, לעומת השמאל "המקורי"\"שלפני", בהחלט יש הרבה מאוד הצטדקויות של פוליטיקאים ואנשי שמאל שפתאום מדגישים הרבה יותר את הלאומיות והפטריוטיות שלהם לפי תנודות הציבור, מה שלא היה עובר לפני שהימין התחזק.
שנית, אני מוצא אצל השמאל באופן כללי תופעה הרבה יותר נואשת. הזדעקות מעל כל במה אפשרית בהתבטאויות קיצוניות נגד הימין ונגד ביבי לצורך העניין. אם השמאל היה חזק, ובעמדת עליונות ברורה, הוא לא היה צריך לזה, לא היה צריך לעשות מכל פיפס סקופ פוליטי, ולהגיב לכל התבטאות של פוליטיקאי זוטר. אבל הוא מרגיש כל הזמן במלחמה קיומית על עמדותיו, כל הזמן צריך לחזור ולהחדיר בציבור את המסרים שלהם בצורה בכיינית, צווחנית, ונואשת למשוך תשומת לב. (ולכן גם קיצונית ופרובוקטיבית). אין בסיס ציבורי ברור וחזק לשמאל בישראל יותר מאשר לימין בישראל. כמו שראינו במלא המערכות בחירות הקודמות, מאזן הכוחות הוא בערך 50\50.
באופן טבעי לגמרי, כל מחנה מרגיש מורעל מהמחנה השני ותופס את עצמו כ"מדוכא" ע"י העמדה העליונה של השני. אני לא חושב שזאת המציאות.
ואגב, זה תופעה שנכונה לא רק לגבי דעות ימין ושמאל, אלא לגבי שלל עמדות בנושאים ציבוריים (כמו עדתיות למשל), כל מחנה מרגיש הנחות ובצורך להילחם על עצמו באופן קיומי.

אם שכנעתי אני מופתע, והאמת, שזה לא אומר הרבה עליי, אלא יותר עליך.

היכולת לא להיות מקובע בדעות שלך, ולהשאיר פתיחות וביקורתיות בריאה לגבי כל עמדה, היא תכונת מפתח לזיהוי אנשים בעלי הבנת עומק של המציאות והתנהלותה. לדעתי לפחות.

רוב האנשים שאני מכיר נכנסים אוטומטית למגננה, או תוקפים בדרך לא עניינית כדי להימנע מהתמודדות ישירה עם הטענות.

גם לי ברור שהימין והשמאל, כל אחד מהם ללא הבדל, מרגיש הכי גדול והכי חשוב והכי מסכן ומקופח ושהצד השני הוא סתם נצלן ושתלטן וחצוף.

אבלללל!!!

יש הבדל מאוד גדול באסטרטגיה, והמציאות היא שהשמאל יכול להפגין איך שהוא רוצה בלי הפרעות, ותמיד המחאות של הימין ייגמרו עם המון מעצרים ואלימות איומה ובסוף נמצא את עצמנו מלקקים את הפצעים, והדמאל עושה מה שרוצה בלי שום הפרעה (איך הגענו למצב ששוטרים צריכים לבוא רעולי פנים? במקום נורמלי הפושע והעבריין מסתתר, אבל כשזה השמאל להם הכל מותר ואפילו החוק וגורמי האכיפה צריכים לפחד מהם). אלו כמובן עובדות שאי אפשר להכחש להן, וזה לא מדנה אם השמאל מרגיש מקופח או מסכן, עובדתית הוא שולט על השיח ואיכשהו התקשורת (גם הימנית) היא תכלס בידיים שלו, והוא מצליח לסדר מה שהוא רוצה והימין לא יכול להזיז כלום!

למה זה המצב? מסיבה פשוטה, שהשמאל נולד אצל המהפכנים, אלה שמראש באו כמו גנגסטרים והכל מגיע להם, והימין מגיע מהליברלים שרק רצו חופש ושקט בחיים. אז הימין ייתן שקט לשמאל והשמאל יעשה מהפכה גם אם על הנייר סיכמנו על בחירות וקואליציה.

וכן, במעוזים מסוימים של השמאל/ימין קיצוני, תוכל לראות בקלות איך השמאל סותם פיות ומתעלם מהימין לחלוטין, ובמעוזים של הימין הקיצוני יש הרבה יותר דיאלוג ומקסימום - מיגננה, טבל ממש לא סתימת פיות.

אישי יש לי קולגות מאנשי שמאל קיצוני והיחס שלי אליהם אדיב, ולא אכפת לי הדעות שלהם.

לא יודע איך אנשי ימין אחרים מתייחסים בסביבת תחום עבודה שהרוב ימני.

מי שרוצה להחליף את הממשלה הנוכחית זה נחשב לסביבה שמאלנית?

כי אצלי 100% מהעובדים רוצים להחליף את הממשלה ואני בתוכם ואני איש ימין.

אתה באמת עובד בחברה קטנה מאוד ויצא שחוץ ממך כולם אנשי שמאל מובהקים?

(רק מעיר בצד שיש לי המון ביקורת על הממשלה, אבל בסוף היום הממשלה לא מוכנה לוותר על חיסול מוחלט של חמאס בעוד שמפלגות אחרות מעדיפות לעצור את הלחימה תמורת החטופים, גם אם נסיים את המלחמה כשחמאס עומד על הרגליים)

לא מקום להבעת דעות.

של מרדכי בן דוד.

בקצב טוב ואווירה טובה

וואי מבעס... זה חברות שלא אופייני להן להתנהג ככה? את יודעת על משהו שמעסיק אותן עכשיו שהחברות פתאום ירדה בעיניהן?

באמת קשה להכיר חברות עומק בגיל הזה אני מזדהה עם החוסר. וגם אם גרים רחוק אז עוד יותר זה סיפור להפגש ולשמור על קשר.

אולי ללכת לחוג כלשהו, שיעור, התנדבות? זה מקומות לפגוש אנשים...

זה חברות שחלק מהזמן הן חברות ובחלק השני הן אומרות שהן לא יודעות להיות חברות..

לא יודעת אם יש משהו שמעסיק אותן עד כדי כך,

אבל לפחות בעיניי-

אם אחת מאיתנו עוברת תקופה מורכבת כמו שהייתה לי אז אני כן מצפה לפחות לטיפה של הבנה.

אני לומדת.. ויכולה אולי ליצור שם,

אבל בכללי כבר חיה בתחושה כזאת של אכזבה אז מראש לא מנסה.

מקווה איתך ומאחלת שתזכי לחברות טובות🙏

יכול לשתף שלאחרונה חוויתי עניין דומה מאדם קרוב, ועם אנשים אחרים כנראה הייתי מתקדם. אבל בגלל שהוא יותר מסתם חבר בשבילי, הייתי צריך לבלוע את הכבוד שלי שמעלה ריח צחנה, וללכת עד אליו אחרי מעל חודש של נתק כשהוא מסנן אותי חופשי, בדיעבד התברר שעבר עליו משהו וזה גם מה שחשבתי מהכירות איתו.

ואגב, זאת הפעם השניה שזה קורה.

בפעם הראשונה אחרי שבלעתי את כבודי המסריח כאמור, זכינו יחדיו לסיים כמעט חצי ש"ס, נראה מה נזכה בפעם הזו.

ובאופן כללי, אני חושב שבגילאים בוגרים כבר קשה ליצור חברויות עמוקות באמת, מבין את החוסר שלך. אולי תנתבי את זה להתבודדות עם השם? אולי הוא מנסה לרמוז לך שכרגע הוא רוצה לקרב אותך, ושהוא יהיה המרכז שאותו את רוצה ובוחרת לשתף בהכל.

ועוד דבר חיובי שיכול להיות פה, בעזרת השם שיגיע האחד ותוכלי לשתף אותו בהכל מהכל ללא צורך בחברות כאלו ואחרות, ואז השיתוף לא ישאיר אותך מרוקנת בגלל הרדיפה וכו' אלא ימלא אותך ויהיה הרבה יותר משמעותי מאשר לרדוף אחרי חברה שעושה טובה.

לסיים חצי ש"ס? גם זכות עצומה ובטח מאוד מקרב.

אני מקווה שאיתן לפחות אשתה קפה חח

לפחות עם אחת מהן העלתי את זה (והיא באמת יותר מסתם חברה טובה),

אבל זה מהר מאוד חוזר לאותה נקודה וכאמור לא רק איתה.. בסוף אני תוהה האם הבעיה היא באמת בי?

למרות שאני מאוד משתדלת.

עוד נקודה, האם כעבור על אחת מהן משהו.. זה מבטל את מה שעובר עליי?

כל הזמן עוברים על אנשים דברים ובכללי אני לא בן אדם משתף כ"כ ודווקא בסיטואציה הזאת שעברתי רק חיפשתי את מי לשתף.. ועדיין.

פשוט קשה לי לשחרר מזה, באמל כי אני החברה הזאת שכל הזמן באים לשתף אותה אבל לפעמים גם אני צריכה איזשהו מקום.

לגבי הקשר עם ה',

אני מסכימה.

פשוט לא חושבת שזה סותר...

ועד שהוא יגיע... בנתיים לא רואה אותו באופק.

אבל זה לא מוביל לשום מקום.

הן כן יכולות לספר ולשתף וכו', אבל לא אשמע פעם אחת לשלומי.

ממליץ לחפש חברות במעגלים שנמצאים בהם,

עבודה/לימודים/אזור מגורים.

אבל באיזה תדירות אין התעניינות?

אולי זה קשור לאופי וכדאי חברות שרוצות לשוחח בתדירות הרצויה?

אני לא מחפשת מישהי שכל היום מתקשרת וכו',

כי גם לי אין זמן להיות כל היום בשיחת חברות.

אבל כן להיות שם אחת בשביל השנייה בתקופות קשות.

באמת שכבר לא אכפת לי אם הן שם בכללי או לא, פשוט הייתה סיטואציה שהייתי צריכן אותן מאוד והן לא היו שם בשבילי.

ועכשיו הסיטואציה הזאת כבר עברה ואני נשארתי עם האכזבה.

ליבי איתך,

ממליץ באמת לחפש חברות בלימודים.

אפשר ליצור חברויות חדשות, לי יש חברים טובים מהתואר השני

אולי כדאי להרפות קצת? למה להשקיע בחברות שלא מעוניינות בקשר כמו שאת מעוניינת בו?

אולי כדאי למצוא חברות ממעגל אחר בחיים? אילו מעגלי היכרות יש לך בחיים?

לא תמיד טוב לנסות למשוך מציאות שכבר נגמרה (לדוג', לנסות למשוך את חיי האולפנה אחרי שכבר המשכתי לשירות לאומי, גם אם זה לא בדיוק הולך)

אולי עדיף בכלל למצוא את סיפוק ואת הקשרים העמוקים דווקא בתוך המשפחה? (תכלס אני בהלם על עצמי שאני אומרת את זה, פעם כשהיו אומרים שמשפחה זה לכל החיים וחברות לא, הייתי אומרת נכון אבל באסה שזה ככה. ניתקתי קשר רגשי לחלוטין עם המשפחה שלי. היום, אחרי שחברויות נכזבו והשאירו אותי מצולקת, מצאתי את המשפחה כסביבה הכי אוהבת, הכי אכפתית והכי מתוקה בעולם. נס שהיא תמיד שם).

אז אני יכולה להבין..

אבל אני לא נמצאת בחברה חברתית ואם כבר אולי.עושים לי את מה שאתם מתארים פה ומשחררים את הקשר ממני.

צריך להיות יצירתיים, אמיצים ופתוחים גם לדברים שלא חשבנו עליהם, או שנשמעים לא קשורים..

תנסי לחשוב על כלל המעגלים שלך בחיים, איזה מעגל את יכולה לחזק?

מול עצמי? מול ה'? מול המשפחה המצומצמת? המורחבת? מול הסביבה המקצועית? מול מי שתמיד עולה איתך לאוטובוס ובחיים לא דיברת איתה?..

את מי שלא התאימה לשלבים שאני נמצאת בהם בחיים..

ביום יום שלי לא יוצא לי להכיר אנשים שדומים לי, או בכללי כאלה שבאזור הגילאים שלי..

אז להתחיל ליצור חברויות חדשות בצורה כזה לא כ"כ רלוונטי לי.

מסכימה איתך לגבי מהשפחה, אבל אצלי זה קצת יותר מסובך.

מי אמר שחברים חייבים להיות דומים? (לי הייתה חברה שהייתה ההיפך ממני כמעט בהכל. אני שקטה, היא סוערת. אני שכלית, היא רגשית..)

מי אמר שחברים חייבים להיות באותו גיל? (מכירה חברויות מעניינות שכאלו)

אם גדלתי בסביבה חילונית, באיזשהו שלב החברות משם לא תואמות את הדוסיות שלי היום..

מסכימה מסחינצ האופי וכו'

לא חיות את אורח החיים שלי גם (גמני בעלת תשובה)

אספתי ואני אוספת אותן לאורך כל החיים. מהתיכון, עובר בצבא, עבודות, לימודים..

חברות זה גם דבר שהרבה פעמים הוא זמני. יצא לי לפטר כמה.

מה שמשנה, זה שיש הדדיות מסוימת. ויש חברות לשיחות עמוקות ויש חברות לדברים אחרים. יש הכל מהכל.

בשיחות השקפה לא שיתפתי חברות כי מה הקשר באמת.. בשביל זה יש אנשים מתאימים להתייעצות גם אם הם לא חברים

תמצאי מישהי שתבין את הלב שלך, לא שתהיה דומה לך

❤️

מזדהה ממש עם התחושה הזו.

יש חברויות שנגמרות כשהחיים משתנים.

יש חברויות שאינן הדדיות יותר, וזה כואב וגם פוצע לפעמים... אבל... זה מה שיש.

אולי תפתחי את זה מול מי שבאמת חשובה לך?

(יכולה לספר שקרה לי שפתחתי את זה מול חברה שהרגשתי שלא הגיוני שאני זו שכל הזמן יוזמת שיחות, מפגשים ושיתפתי אותה. והיא לקחה את זה לתשומת ליבה ויש לנו שיחה קבועה כל שישי שאם אני לא מתקשרת, היא זו שתתקשר...)

מחזק

גבר בן 23 שרוקד כמו בן 83 זה לא שמחה

שיעשו גילגולים באוויר כי הם צעירים ויש להם כוח?

יש יופי בריקוד בפשטות ללא גאווה ורצון להרשים. 

בס"ד

ירושלים שלי,

כמה שהיית שם בשבילי.

בכדי שאוכל לרקוד על גופך,

ולנגב דמעות בידך.

כשלא היה מי שיחבק אותי,

את זאת שהייתה שם-

להגיד לי לשים ראש,

לאכול כדור פלאפל

וסתם להנות מציוץ הציפורים.

נתת לי תחושת שייכות,

הכרת לי מזה להיות בבית.

הסברת לי איך להיות יהודיה.

גרמת לי להתאהב

ואז שברת לי את הלב.

ליטפת אותי בנחמה שלך

והכלת לי את הכאב.

את המפלט שלי,

הפרדס רימונים,

המקום שבו הטוב שלי מנצח

את כל השברים.

נבראת ונבחרת בשבילי.

ירושלים שלי.

תמונה של בתי אבות בירושלים,

תמונה של כרמים בהרי השומרון,

תמונה של חתונה בערי יהודה

ואז לקרוא את דברי הנביאים:

"אוַיְהִ֛י דְּבַר־יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת לֵאמֹֽר׃ בכֹּ֤ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת קִנֵּ֥אתִי לְצִיּ֖וֹן קִנְאָ֣ה גְדוֹלָ֑ה וְחֵמָ֥ה גְדוֹלָ֖ה קִנֵּ֥אתִי לָֽהּ׃ גכֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה שַׁ֚בְתִּי אֶל־צִיּ֔וֹן וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּת֣וֹךְ יְרֽוּשָׁלָ֑͏ִם וְנִקְרְאָ֤ה יְרוּשָׁלַ֙͏ִם֙ עִ֣יר הָֽאֱמֶ֔ת וְהַר־יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת הַ֥ר הַקֹּֽדֶשׁ׃ דכֹּ֤ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת עֹ֤ד יֵֽשְׁבוּ֙ זְקֵנִ֣ים וּזְקֵנ֔וֹת בִּרְחֹב֖וֹת יְרוּשָׁלָ֑͏ִם וְאִ֧ישׁ מִשְׁעַנְתּ֛וֹ בְּיָד֖וֹ מֵרֹ֥ב יָמִֽים׃ הוּרְחֹב֤וֹת הָעִיר֙ יִמָּ֣לְא֔וּ יְלָדִ֖ים וִֽילָד֑וֹת מְשַׂחֲקִ֖ים בִּרְחֹֽבֹתֶֽיהָ׃

וכֹּ֤ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת כִּ֣י יִפָּלֵ֗א בְּעֵינֵי֙ שְׁאֵרִית֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה בַּיָּמִ֖ים הָהֵ֑ם גַּם־בְּעֵינַי֙ יִפָּלֵ֔א נְאֻ֖ם יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃"

(זכריה פרק ח)

"אכֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה מָצָ֥א חֵן֙ בַּמִּדְבָּ֔ר עַ֖ם שְׂרִ֣ידֵי חָ֑רֶב הָל֥וֹךְ לְהַרְגִּיע֖וֹ יִשְׂרָאֵֽל׃ במֵרָח֕וֹק יְהֹוָ֖ה נִרְאָ֣ה לִ֑י וְאַהֲבַ֤ת עוֹלָם֙ אֲהַבְתִּ֔יךְ עַל־כֵּ֖ן מְשַׁכְתִּ֥יךְ חָֽסֶד׃ גע֤וֹד אֶבְנֵךְ֙ וְֽנִבְנֵ֔ית בְּתוּלַ֖ת יִשְׂרָאֵ֑ל ע֚וֹד תַּעְדִּ֣י תֻפַּ֔יִךְ וְיָצָ֖את בִּמְח֥וֹל מְשַׂחֲקִֽים׃ דע֚וֹד תִּטְּעִ֣י כְרָמִ֔ים בְּהָרֵ֖י שֹֽׁמְר֑וֹן נָטְע֥וּ נֹטְעִ֖ים וְחִלֵּֽלוּ׃ הכִּ֣י יֶשׁ־י֔וֹם קָרְא֥וּ נֹצְרִ֖ים בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם ק֚וּמוּ וְנַעֲלֶ֣ה צִיּ֔וֹן אֶל־יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵֽינוּ׃" (ירמיהו פרק לא)

"  　יכֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה עוֹד֮ יִשָּׁמַ֣ע בַּמָּקוֹם־הַזֶּה֒ אֲשֶׁר֙ אַתֶּ֣ם אֹֽמְרִ֔ים חָרֵ֣ב ה֔וּא מֵאֵ֥ין אָדָ֖ם וּמֵאֵ֣ין בְּהֵמָ֑ה בְּעָרֵ֤י יְהוּדָה֙ וּבְחֻצ֣וֹת יְרוּשָׁלַ֔͏ִם הַֽנְﬞשַׁמּ֗וֹת מֵאֵ֥ין אָדָ֛ם וּמֵאֵ֥ין יוֹשֵׁ֖ב וּמֵאֵ֥ין בְּהֵמָֽה׃ יאק֣וֹל שָׂשׂ֞וֹן וְק֣וֹל שִׂמְחָ֗ה ק֣וֹל חָתָן֮ וְק֣וֹל כַּלָּה֒ ק֣וֹל אֹמְרִ֡ים הוֹדוּ֩ אֶת־יְהֹוָ֨ה צְבָא֜וֹת כִּי־ט֤וֹב יְהֹוָה֙ כִּֽי־לְעוֹלָ֣ם חַסְדּ֔וֹ מְבִאִ֥ים תּוֹדָ֖ה בֵּ֣ית יְהֹוָ֑ה כִּֽי־אָשִׁ֧יב אֶת־שְׁבוּת־הָאָ֛רֶץ כְּבָרִאשֹׁנָ֖ה אָמַ֥ר יְהֹוָֽה׃

 　יבכֹּה־אָמַר֮ יְהֹוָ֣ה צְבָאוֹת֒ ע֞וֹד יִהְיֶ֣ה ׀ בַּמָּק֣וֹם הַזֶּ֗ה הֶחָרֵ֛ב מֵאֵין־אָדָ֥ם וְעַד־בְּהֵמָ֖ה וּבְכׇל־עָרָ֑יו נְוֵ֣ה רֹעִ֔ים מַרְבִּצִ֖ים צֹֽאן׃ יגבְּעָרֵ֨י הָהָ֜ר בְּעָרֵ֤י הַשְּׁפֵלָה֙ וּבְעָרֵ֣י הַנֶּ֔גֶב וּבְאֶ֧רֶץ בִּנְיָמִ֛ן וּבִסְבִיבֵ֥י יְרוּשָׁלַ֖͏ִם וּבְעָרֵ֣י יְהוּדָ֑ה עֹ֣ד תַּעֲבֹ֧רְנָה הַצֹּ֛אן עַל־יְדֵ֥י מוֹנֶ֖ה אָמַ֥ר יְהֹוָֽה׃

 　ידהִנֵּ֛ה יָמִ֥ים בָּאִ֖ים נְאֻם־יְהֹוָ֑ה וַהֲקִֽמֹתִי֙ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַטּ֔וֹב אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֛רְתִּי אֶל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל וְעַל־בֵּ֥ית יְהוּדָֽה׃ טובַּיָּמִ֤ים הָהֵם֙ וּבָעֵ֣ת הַהִ֔יא אַצְמִ֥יחַ לְדָוִ֖ד צֶ֣מַח צְדָקָ֑ה וְעָשָׂ֛ה מִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה בָּאָֽרֶץ׃ כטזבַּיָּמִ֤ים הָהֵם֙ תִּוָּשַׁ֣ע יְהוּדָ֔ה וִירוּשָׁלַ֖͏ִם תִּשְׁכּ֣וֹן לָבֶ֑טַח וְזֶ֥ה אֲשֶׁר־יִקְרָא־לָ֖הּ יְהֹוָ֥ה ׀ צִדְקֵֽנוּ׃" (ירמיהו פרק לג)

צריך להוסיף אחרי זה מילים על הזכות ההיסטורית העצומה שזכינו לה?

20250528000446.pdf

עדיף חבר קרוב מאח רחוק

אולי כי חברים בוחרים ואחים לא

ואולי כי אם היית גר עם החבר, מכיר אותו עד הסוף עם כל החולשות שלו, מתחרה איתו על היחס מההורים וכו' - היית קצת פחות חבר שלו

לא.

תשרי ה'תשפ''ה זה כבר מניין כי יש פה ספירה מתאריך מסוים.

אצלינו יש לילות קרים. אבל גם זה לא נראה חריג אצלינו. לא זוכרת מה קורה כל שנה🤷‍♀️

אבל זה באמת נסיון גדול מאוד.

אני מנזה להימנע מכמה שיותר מפגשים ושיחות איתם בכדי לא להגיע למצב כזה.

ואז באמת לנסות ולא ליפול לכל הכעס שהם יוצרים וכן בעז"ה פחות לתת להם מקום להשפיע עליי.

ה' יעזור להם ולנו.

בכל צורה שהיא.

לא אכפת לי אם זה בן משפחה או לא.

אנשים שלא עושים לי טוב ורק גורמים לי לכעס, לא שווים את האנרגיה שלי

הפתרון?

תהיה שלם עם עצמך.

Take no shit from nobody.

אתה מי שאתה ואתה 200/10.

ברגע שאתה בסטייט אוף מיינד כזה,

הכדורים שורקים מסביב אבל לא פוגעים.

בטוחה שכולנו רוצים להיות טובים, או לפחות "לצאת טוב",

אז אם מישהו מתנהג בצורה נוראית, אולי זה כי הוא מפספס את זווית הראיה שלך?

אולי אפשר להאיר להם את הצד הזה?

וגם, עוד נקודה, אני חושבת שלי בעצמי הייתה סיטואציה לאחרונה שהרגשתי שאולי אנשים במשפחה טעונים עלי בגללה, אבל הם לא יכלו להבין את ההתמודדות שלי, לא הבינו מה הזווית שלי שגורמת לי לבחור להתנהג איך שהתנהגתי, ובמחשבה כנה עם עצמי אני יודעת שעשיתי את הדבר הכי נכון, אפילו שלא לכולם היה נוח איתו, הם פשוט לא יודעים את כל הפרטים.

אז כשמסתכלים על מישהו מהצד- לזכור שאנחנו לא רואים מה שהוא רואה, או שחסר לו משהו בראיה - ואז אפשר לדבר איתו ולהאיר לו את זה, או שחסר לנו משהו בראיה - ולכן לדון לכף זכות. 

צד אחד בטוח שהוא מושלם? ושכל מה שהוא עושה זה בגדר "כזה ראה וקדש" "ממני תראו וכן תעשו" ? סוג כזה של אנשים.

אני לא אומר שלי אין נפילות וכל זה, אבל אצלם זה בגדר שלמות הבורא להבדיל. אין אצלם מציאות של תיקון או התבוננות. והראיה היא שאימי שהיא באמת אחת שאוהבת את כולם ותמיד מחפשת שלום וכו' וכו' אומרת לי שאני צודק ושהיא גם מרגישה את זה, וזה בא ממנה בכלל. לא שיתפתי אותה אפילו.

עאפיה בערבית זה בריאות

לא התנסיתי במכון אבולעפיה, נשמע רציני

לא עדיף כבר לעשות עוד שנה באוניברסיטה להשלים לתואר ראשון?

נ.ב זה לימוד שיטה טיפולית או גם לימוד תיאורטי-כללי על פסיכולוגיה?

זה תוכנית של שנה, לא ממש שיטה טיפולית אלא אוסף של שיטות טיפול, רעיונות ודרכים להתפתחות פנימית

בסוף אפשר לעשות עבודה מעשית -כמה טיפולים מלאים בליווי והכוונה, ואז מקבלים הסמכה

לק"י

לא סביר שיש לימודי תעודה בלבד בפסיכולוגיה.

ואם כן, מה עושים עם זה?...

גם תיאורטי וגם מעשי

לא לבעלי תואר ראשון, זה באותו דף (אני עם מחשב אין לי מושג איך מצלמים..).

לק"י

קורס יסודות חד שנתי - מכון אבולעפיה

כתוב שזה לימודי פסיכותרפיה.

אני חושבת שדודות שלי למדו שם פעם, אבל בשביל עצמן.

אני פחות אוהבת כל מיני הרפיות ודברים כאלה. תראה אם אתה מתחבר למה שכתוב שם. יש פירוט.

לק"י

בשביל עצמך, ללמוד כלים נוספים לעבודה/ בשביל המשפחה או בשביל להתקדם הלאה בתחום הפסיכולוגיה.

תבדוק טוב מה אפשר לעשות עם התעודה הזאת בסוף.

בהצלחה!

לא יודע זה פשוט מעניין אותי ברמות, זה קודם כל, וגם נראלי יש לי כשרון לזה..

לא יודע אם בעתיד אני אעבוד בזה אבל לפי הכיוון שנראלי שאני שייך אליו היום מאוד הגיוני שזה ישמש אותי ברמה כזאת או אחרת.

גם עכשיו קצת בשביל עצמי ואחרים, את יודעת בקטע של להבין בזה, לא להתחיל לעבוד..

 מקרה, אם מישהו מכיר מעצמו/חבר אשמח..

לישון מוקדם ולקום מוקדם לעשות איזה פרוייקט שמתחשק לי.. אבל אין פשוט אין חשק לישון!! באלי לעשות משהו מעניין

שהיצר הטוב ירדים אותי בגלל איזה ארוחה טובה..

לחיילים משוחררים, אמור להיות שם צא'ט ומספר טלפון.

גם ראיתי שהפקדון מתחיל להיספר כ14 ימים אחרי השחרור.. אז תראה לפי התאריך שחרור שלך.

בתום 5 שנים ממועד סיום שירות סדיר או לאומי-אזרחי, יתרת פיקדונכם האישי תועבר אוטומטית לחשבון הבנק שלכם, בתוך עד 60 ימי עסקים.

הוספה שלי

60 ימי עסקים זה יכול להיות כמעט 3 חודשים 

כי לא מחשבים שישי שבת וחגים

כך שאם אחרי חודשיים וחצי אתה לא רואה את הכסף אצלך (בדרך כלל נכנס לפני) הייתי מרים אליהם טלפון 

האמת אני במצב קצת דומה... עובד בעבודה די רווחית אבל ממש לא נהנה ממנה, ומנסה לייצר לעצמי עבודה אחרת אבל זה ממש סיזיפי ולא יודע כמה ארוויח.

אז שהשם יעזור לכולנו

והעצה שאני נותן לעצמי (והיא כאמור לא הוכחה כיעילה), זה לבדוק באיזו עבודה את תכלס מחזיקה הכי הרבה זמן ומסתדרת, וכנראה שיש בזה משהו שטוב לך ולכן החזרת שם, ולחפש עבודות באותו קונספט.

וואי בהצלחה גם לך!!

זה נכון... 

(מה הכוונה לא יודע כמה תרוויח?) 

אני הולכת להתפלל שהם יסגרו בשבת😜

סתם, בלי קשר אני אתפלל אז גם על זה...

הכוונה שאני מנסה להקים כמו עסק קטן אבל משהו קצת חריג בנוף (צריך ליצור הכל מ0, מלאא כאב ראש), אז קשה לי לשער עכשיו מה יהיה המחזור הכספי ותכלס מה יהיו ההכנסות שלי.

אחרי הכל אני צריך לפרנס משפחה

איך מתחילים??!

אולי צריך להתייעץ עם איש מקצוע?

שיהיה בהצלחה !

בשם "איך עשיתי את זה" של גיא רז בהוצאת מטר,

נראה לי יכול לתת תובנות וגם היה כיף לקרוא.

בהצלחה רבה וכל הכבוד על האומץ וההשקעה

למה לא חנות ספרים? פרחים? ביגוד?

לא יודעת כי יש לי דרישות... 

שיהיה נגיש, שכר מעל מינימום, ומשרה חלקית

בינתיים לא מצאתי

אפילו סופרפארם משלמים מינימום (והייתי הולכת על זה אבל לא רוצה מסיבה אחרת)

אני מעריך שבעסקים עצמאיים או רשתות קטנות ישלמו טוב יותר

(ואולי אני מדבר שטויות)

אבל יש רשתות שמשלמים תוספת עבור מוכרנות מוצלחת - כאחוזים או בונוסים מהמכירות.

בקיצור צריך לחפש...

באמת כל הצעה יורדת בגלל משהו אחר

הרבה נראה לי גם בגלל שאני דתיה

אבל נתת לי דרייב להתחיל לעבור חנות חנות ולנסות... 

למרות שמסתמן שהשוק באמת קשה ככה שאני אפילו שוקלת את זה😭

מצד שני אם זה עניין משפחתי אז זה מגבש

וזה טוב בעיקר למי שרוצה אקשן

את נשמעת לי טיפוס רגוע, הרמוניה כזאת

כן האמת אני טיפוס רגוע לגמרי אבל אני גם פעילה כזאת, כאילו אני לא מצליחה לדמיין את עצמי עובדת במוקד צמודה לטלפון ומחשב כל היום

אל תדאג מאפיה ירדה מהפרק....

עכשיו זה מסתדר😂

כמו שאמרו - אפשר לנסות בתחום שאת לומדת.

את פעילה? אוהבת ילדים? אפשר לעבוד בינתיים בגן\מעון

ואם אין לחץ כלכלי של לימודים או דירה - לא חייבים לעבוד כרגע. אפשר לקחת קצת חופש ולמלא כוחות. 

דווקא זה לא מכירות כאילו שמשכנעים אנשים, זה עבודה בחנות כי בינתיים זה התחום שחשבתי שאני הכי סבבה איתו...

כן תודה

בעיקרון עם כל הדרישות שלי זה או להתפשר על עבודה שאני לא אוהבת או להתפשר על השכר ובינתיים לנסות לפתח מה שאני אוהבת אז זה התכניות שלי.

אם את יודעת מה למכור....

אני הייתי בוחר בהרגשה הטובה 🙂

וגם להשתדל לחשוב בטווח הארוך

מזדהה

ורק בחיוךך

בקטע של פתיחה בשבת. גם לי נשמע לא מומלץ אבל תמיד טוב לשאול רב מבחינה הלכתית

ובנוסף לדעתי אם סובלים אז לעזוב. אם לא סובלים אז יש עניין של סדרי עדיפות ויותרונות וחסרונות בכל עבודה