פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 197)

אתה יודע שזה פורים קטן ושנה מעוברת השנה, נכון? או שאתה כבר ב"עד דלא ידע"?

מאד אוהב את פורים

כיף לקיים את המצוות כמו שצריך, להרבות במתנות לאביונים ולתת משלוח מנות לפי הצורך, להרבות בלימוד תורה ולשמוח בסעודה.

אבל לרוב האנשים שיקולי חמרמורת לא רלוונטיים בפורים קטן

אתה אוהב שמחה?

רק מוודא שזה לא בוט..

כיף לך.. לי יש קצת כאב ראש😣

אין על פורים..

לא יודע, אוהב את כל מה שפורים מביא איתו- מהתורות של ר' צדוק, ועד הריקודים והדיבור עם חברים..

כמו סעודת פורים, והתבשמות, ריקודים, לימוד תורה, ובדיחותא.

וכל דבר טוב שמשמח אותך.

ר' דוד אמיתי אומר על 'פורים קטן'- שפורים קטן עליו!

ויש מקומות שיש בהם שמחה אמיתית ממש בפורים קטן.

לראות איזו סברה יותר משכנעת.

יש הבדל בין לחיות עם 4 אנשים או 5 אנשים בדירה וסה"כ הם מוסיפים כל אחד רק עוד פחות ממאתיים שקל.

גם אתה יכול להכניס עוד שותף לחדר שלך וכך גם כל אחד אחר.

לא הוגן להתחלק כולכם ביחד כאשר הם חולקים חדר ולאחרים יש חדר פרטי.

השכירות (שוק מאוד נצלני בעיניי) הולך בגדול לפי מספר החדרים בדירה. ומתוך כך נקבע ערך החדר...

הרבה פעמים שותפים מחליטים על ערך מסויים לחדר הגדול ולחדר הקטן וזה גם בסדר אבל אפילו שניים שיחלקו את החדר הקטן לא צריכים לשלם מעבר לערך החדר

או אם מישהו מגיע רק לישון וכל היום מחוץ לבית, לעומת מישהו שיושב כל היום (והלילה) על המחשב אז יש מקום לחשב חלק יחסי

או להשאיר את הדלת פתוחה (בהנחה שאתה לא גר ביער)

ועוד, ההגדרה היא שיעבור אדם כל 2 דקות בממוצע (ויש אומרים ממש),

וזאת לא המציאות.

ויש לך מקור לקולא הזאת שהבאת?

אבל אפשר להביא לילדה חברה בזמן שאתה עושה לה בייביסיטר, או שאח שלה יהיה שם, ואז זה פותר (לפי חלק מהדעות).

אין לי מושג מה לעשות כשאחיינית שלי תגדל.

אחייניות שלי גדלו, ולא נתקלתי בבעיה כזאת.

באיזשהו שלב הן מפסיקות לקפוץ עלי ולהיתלות עלי ולמשוך אותי וכו🤪

רק ייחוד, ונמנעים ממגע של חיבה ממש.

ייחוד נועד להרחיק אדם ממצב שבו מתאפשר באופן טכני לעבור איסור. (אישה מגיל שנתיים, וגבר מגיל 9)

איסור חיבוק ונישוק נועד להרחיק אדם ממגע של חיבה. (חל על אחיות, ואחיינים מגיל איסור הייחוד)

ואיסור נגיעה בדר"כ מתייחס לאנשים בוגרים שהמגע איתם יכול להיות משמעותי יותר. (לא חל בתוך המשפחה הגרעינית, אבל כן בנוגע לאחיינים מרגע שהם נהיים בוגרים, לא יודע בדיוק מה ההגדרה)

זה מחרפן.
אני בגיל 14 פתאום קלטתי שוואלה לא הגיוני לחבק דוד...
עד אז זה פשוט היה נראלי טבעי.
 

בגדול לא אמור לקרות לי מקרה כזה, אבל גם אם כן לא הייתי מקפידה על זה. 

תפתח שו"ע..

אנשים שכאלה צריכים טיפול תרופתי ופסיכיאטרי דחוף.

ואומר את זה בין היתר גם בתור גנן.

מי שמקיים דין גמרא\ רמב"ם\ שו"ע? 

אדרבה, אולי אם היו נשמרים בזה יותר, היה מגיע הרבה תיקון לעולם..

שאל את רבך על זה. לא ידוע לי שיש מי שמתיר.

בהלכה הזו מעבר לעניין היבש יש גם אספקט המוגנות.
וזה בהחלט נועד להגן על ילדים מפדופיליה וממבוגרים את ההזדמנות לטפל בילדים.

מזכיר טיפה את עומר גונן האלה

אבל לא הוא, אינלי מושג מה זה כן אבל באמת ניגון חזק

והלכתי לבדוק לגבי יהודה כץ, זה גם לא נשמע הכי דומה אבל טיפונת מזכיר חלק מהשירים, אז יכולה להבין למה התכוונת.
תודה בכ"א על הנסיון

אבל אם לא כתוב בזכויות יוצרים בסוף, אז אולי זה הוקלט במיוחד בשביל הפסקול של הסרט...

נשמע חלק משיר. 

אם לכתוב על זה כמה מילים. 
תודה על המילים שלך, באמת משמעותי לקרוא שזה נוגע.
אין לי הסבר למה חשוב לי שעוד אנשים ייחשפו לשם וייגלו עוד חלקים מהעם המהמם שלנו.

אני אישית מאוד מחוברת לעולם החסידות אז נהנתי מכל רגע של הסדרה לראות אנשים שחיים כך ממש. 
בנוסף, אפשר לומר שהיא יחסית לא מוטה או מלגלגלת\מלווה בביקורת, אלא באמת ובתמים באה ללמוד ולהסתקרן על חייהם.
על אף שהיו כמובן חלקים שיכלו להסביר הרבה יותר  טוב את המשמעות של הדברים מאחורי הקלעים. אבל יחסית למה שציפיתי ולמה שאפשר למצוא היום בתקשורת, עשו עבודה מדהימה בנטרליות שלהם. 

אם תרצי, יש עוד 2 פרקים ראשונים מהממים ומרגשים. 
 

מסכימה איתך.
ובאמת אפשר ונכון לשלב את שניהם.
וב"ה הבית שלכם נשמע מדהים

מצרפת לך פה את שתי הפרקים הראשונים 

ויש גם סדרה מהממת שהם הכינו על כל הזרמים של ברסלב, שנקראת "רבנו". גם לה 3 פרקים. 
צפייה מהנה ומרוממת

פרק 1

1 כשמישהו ממליץ לך על משהו, בדרך כלל הכוונה "אם אתה באותה סיטואציה ובאותה נקודת מבט שממנה אני הגעתי, תעשה..."

2 תקווה ואכזבה הם שכנים (שכנות?)

3 לכל אדם יש את הצרות שלו. גם אם נראה לך שהוא חי טוב, לך תדע עם מה הוא מתמודד

ותדע להכיר ולהעריך את הטוב שאתה קיבלת

4 יש לכל אדם בעיות שקורות לו ובעיות שמעצבות אותו. הסוג הראשון בונה סיפורי דרמה וסיפורי גבורה, הסוג השני בעיקר טרגדיות.

התקווה היא להשתחרר מבעיות מהסוג השני ולהפוך אותן לבעיות מהסוג השני. לתקווה יש שכנה, אכזבה.

5 עוד כמה דברים מקצועיים, לא נורא מעניין 

התקווה היא להפוך את הבעיות שמעצבות אותנו לבעיות שלא מעצבות אותנו, ואז להתגבר עליהן

ר' ברכיה בשם ר' שמעון בר אמי אמר: "לדוד משכיל אשרי נשוי פשע כסוי חטאה"- אשריו לאדם שהוא גבוה מפשעו ולא פשעו גבוה ממנו

(יש עוד הרבה דרכים לבטא את הרעיון הזה - לזכור שאני לא עציץ שקורים לו דברים אלא אני כותב את העתיד שלי. אבל נזכרתי במדרש הזה אז כתבתי אותו)

התקווה והאכזבה שכנות - המסלול שמגיע לשתיהן הוא מאד דומה

לא יודע אם זה נקרא "למדתי"

אבל הבנתי שבא לי לחזור לפלאפון פשוט עם הודעות ושיחות

וכמה שזה עושה טוב ומרפה..

אמממ שלהתאמץ זה כיף

ושלפעמים גם צריך לתת בשנ"צ למילוי מצברים

שקשה לשמור על עקרונות בעולם מבלבל כ"כ.

לדעתי מה שאמרת זה אחד הדברים המרכזיים

לא עולה לי כרגע עוד משו

הגבתי כי חשוב לי לראות מה אחרים יגידו

1. כשמבינים שהחיים הם לא שחור-לבן.

הפנמה והכלה של מורכבות.

2. יכולת לראות מעבר ל'אני' ול'כאן ועכשיו'- שבזה אני מצטרפת למה שאתה אומר.

3. "תפקודים ניהוליים"- יכולת לקיחת אחריות, תהליכי קבלת החלטות ובחירה מתוך מודעת.

נקודה טובה למחשבה, תודה!

"אני לא רוצה להתבגררר"

היכולת להכיל מורכבות ורב מימדיות בעצמנו ובחיים

שההבדל בין ילדים קטנים לאנשים בוגרים זה ביכולת לקבל אחריות. ושבדור שלנו יש בעיות עם זה כי ב"ה אנשים לא נאלצים לקחת אחריות בגיל צעיר כי ההורים עוזרים עד גיל מאוחר.

ותמיד יש מה להשתפר, לא רואה גבול שבו ראוי לעצור.

דתי או לא דתי

אני כ"כ שמח להיות חלק מהעם הזה

מין דאגה על מה היה קורה אם הייתי נולד בתרבות אחרת, אפילו גוי, מרוחק מכל קדושה, והייתי נסחף אחרי כל מיני דברים מוזרים (מוזרים באמת). האם גם משם קב"ה היה אוסף אותי?

וגחליליות- פעם היו בארץ המון. עם התרבות הזיהום אור- הגחליליות הולכות ומתמעטות.

היום הן נדירות בארץ, וחבל

אולי באיטליה אוהבים חושך? אני לא יודע..

תדווח לחברה להגנת הטבע ArcGIS Survey123 

אם היית נולד גוי ח"ו אז למה שתרצה להיות יהודי? ועוד דתי?

זה עולם אחר לגמרי

בחיים שלי לא ראיתי כאן גחליליות..

כנראה הן לא מאמינות באתחלתא דגאולה אז הן היגרו לגולה

שבע מצוות בני נח. גם גוים יכולים להיות קשורים לקב"ה.

"וייראו גוים את שם ה' וכל מלכי הארץ את כבודך"

היום צריך לדעת שגם אנשים שנולדו דתיים

נקראים בעלי תשובה

יש מין קונספציה מוטעית כזו אצל הרבה אנשים 

שבעלי תשובה אלו רק כאלה שנולדו חילונים ונהיו דתיים

אלו כוכבים לא גחליליות

יש דברים שבטח היו טיפה קלים יותר

אבל במכלול, לא הייתי מרוויח המון מבחינת עולם הזה, וכנראה עדיף כמו שאני

מבחינת עולם הבא - ובכן, תלוי בחוזק האמונה שלי בכל רגע

אלה השיקולים מבחינתי, פחות בשאלה של אידאל

התייחסות לשאלה הראשונה:

ממש מודה לה' שנולדתי למשפחה דתית ורוצה להאמין שאם זה לא היה קורה הייתי מוצאת את דרכי חזרה..

המחשבה הראשונה שעלתה לי כשקראתי את השאלה הייתה למה שיהיו אנשים שיחיו את חייהם באופן שמסב להם צער והם לא שמחים בו, אבל כנראה המציאות יותר מורכבת..

לשמור על מצוות מסויימות? 

להאמין באמונות מסויימות?

להשתייך לחברה דתית?

אם זה נוגע למצוות - מי יגיד שהוא שומר כבר עכשיו את כל המצוות?

אם זה להאמין באמונות מסויימות - אתה מאמין או שאתה לא מאמין...

להשתייך לחברה דתית - זה סבבה אבל זה לא קשור לא-להים בצורה מאוד ישירה.

מזכיר לי את המשל של ר' עקיבא 

"פעם אחת גזרה מלכות רומי הרשעה שלא יעסקו בני ישראל בתורה. בא אדם בשם פפוס בן יהודה וראה את רבי עקיבא שהקהיל קהילות ברבים ולימד תורה.

שאל אותו פפוס: עקיבא! האם אינך חושש כי יתפסו אותך?

השיב לו רבי עקיבא במשל:

פעם אחת הלך השועל על שפת הנהר וראה דגים רצים ממקום למקום. כאשר שאל אותם השועל מדוע הם רצים, השיבו לו הדגים כי הם בורחים מן המכמורות שהציבו הדייגים בתוך הנהר.

השועל חשב כי הנה נקלעה לידיו הזדמנות פז להשביע את רעבונו. הוא פנה אליהם בתמימות מעושה: "מדוע שלא תעלו אל היבשה? אני ואתם נחיה בשלום זה לצד זה, כמו שאבותיי ואבותיכם חיו בשלום?"

צחקו עליו הדגים: "עליך נאמר כי אתה פיקח שבחיות? הלא אינך פיקח כי אם טיפש! אם בתוך המים מקור חיינו אנו חוששים כי משהו יארע לנו, הרי שחוצה להם עלינו לחשוש פי כמה!"

"כך גם אנו" – סיים רבי עקיבא את דבריו. "על התורה נאמר ' כי הוא חייך ואורך ימיך'. אם אנו חוששים לחיינו כשאנו יושבים ועוסקים בה, בטח שיהיו עלינו לחשוש פי כמה וכמה אם לא נעסוק בה!"

https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/1864420

אם התורה היא הזהות אז לא משנה כמה משלמים עליה אין מחירים שלא כדאי לשלם עבור הזהות הבלעדית.

אם התורה היא לא הזהות אז נראה לי שהיא מראש לא במקום הראוי לה מבחינה אידיאלית.

אני שלם עם זה.

סומך על ה' תמים דעות שמנהל את הדברים על הצורה הטובה ביותר. souls don't lie.

אני לא חושב שאני דתי מאידיאל. יש אדיאל כזה? אני אוהב את ה', ורוצה למלא את רצונו.

תהיה חשובה ביותר, תעדכן;

ממש וזכינו בו

עצוב עוד יותר אם אמצא אדם כזה (אולי יש בעולם כמה)

ולשאלת העד מתי- זה מתחיל בנו. קודם שאני אהיה אדם גאולי... והדבר הזה ייצור אדווה גאולית וכוח של גאולה לאחרון השוטרים

העיקר שלא הלכנו לבחירות חמישיות! 

מקווה שאתה ציני

אני חושבת שאת צריכה לבקש את כל אלה בבדיקת דם.

לא נותנים את זה בבדיקות שגרתיות.

אבל כל אלה חשובים ממש.

אדם שיש לו מטרה בחיים 

(לא מטרה כללית של פרווה כזה..)

אלא מטרה שהוא ממש רוצה ומתכוון לעשות הכל על מנת לממש אותה

לא יהיה לו בעיות לקום בבוקר, כי הוא מבין שזמן זה פאקטור חשוב מאוד שכדאי לנצל על מנת לממש את המטרה.

ולכן הוא לא יכנס למצב הקפוא הזה שתיארת, אני לא חושב שזה דיכאון.

יש מצב שזה סתם חוסר מוטיבציה ואני חושב שבשלב כזה או אחר בחיים כל אדם חווה את זה, החכמה היא איך לצאת מזה ולא לגרום לזה להתדרדר כי זה כמו כדור שלג.. ואז ח"ו זה יכול להתפתח לדיכאון...

מקווה שאתה לא שם

ושתצא מזה(בהדרגתיות) 

כי רק ככה מתקדמים

מזדהה עם זמנים מדוכדכים.. רק לא בהקשר של שעת היום.

נראה לי מעניין לבדוק באיזה הרגשה אתה הולך לישון והאם זה משפיע על הבוקר..

האם היום מסתיים בסיפוק/ בסקרנות ליום הבא/ בחשש מהיום הבא/ תחושת הצלחה או חוסר הצלחה..

אולי יוסיף להבנה. 

בהצלחה ובשמחה!!

כשעבדתי בעבודה ששנאתי זה היה כך. בדיוק כך. (ותקופה אורכה מאד)

עד היום קשה לי לקום בבוקר אבל לפחות קמה בתחושה טובה יותר.

אם זה חולף אח"כ והכל סבבה לא רואה סיבה לעשות עם זה משהו מסויים. טיפול תמיד יכול לעזור אבל לא נשמע כמו מצב שמחייב טיפול.

אולי פשוט קשה לנשמה לחזור לעולם הזה...

להרגיל את עצמך שכאשר אתה מתעורר, אתה לא חושב על כלום (זה אפשרי). מרפה לחלוטין את הגוף, משתיק לגמרי כל מחשבה, נותן לך זמן מה להתעורר, ואז קופץ מהמיטה אחרי מודה אני, נוטל ידיים - וקדימה.

תשתה כוס קפה, יעורר לך קצת את המח; אם שייך, תלמד משהו קצר שמדבר אליך, הראש מתעורר מהעיון, תן חיוך.. ותמשיך הלאה.

הרי אתה רואה, שכאשר אתה ב"חיוניות", אתה מרגיש טוב. הבעיה היא שאתה מתחיל לחשוב לפני שהמערכות פועלות. זה קצת כמו מישהו שמתניע לפני שממש מילא דלק...  החיוניות ושמחת החיים נמצאים בתוכך. צריך לתת להם להגיע עד הבחוץ..

תתַרגל כמה זמן, והמציאות תשתנה בעז"ה.

כמו כן, בדיקת דם על מצב ויטמינים. בי-12 וכו'.

ואני מעתיק לך משהו חביב שכתב ר' שלמה קרליבך (אחרי סיפור עצום\ ממישהו שנכח שם, איך ר' אהרל'ה רוט חזר לחיים, מתוך סף-מיתה ר"ל, כשביקש להדליק נר חנוכה קודם, ואז אמר שאינו רוצה שיעזרו לו, ואז שרוצה בעמידה, ואז בלי שיחזיקו אותו, ואח"כ ברכות בכוונה עמוקה כדרכו, מילה-מילה - כשלפי הרופא כבר לא היה אמור להיות בין החיים.. - ואח"כ רקד שעות; וחי עוד עשר שנים אח"כ...):

"לפעמים אני קם בבקר ולא רוצה לעשות שום דבר. זה סוג של מיתה, נכון? ולפעמים לא רק הגוף שלי עייף, גם הנשמה שלי עייפה. אתם יודעים למה? הגוף מתעייף מלעשות, אבל הנשמה מתעייפת מלא לעשות... אז מה עושים במצב כזה? אומר ר' אהרל'ה: מתחילים מדבר אחד קטן, אבל בכל הכח!  מתחילים מפעולה אחת קטנה, או מפסוק אחד ופתאום יש לך כח לעוד פעולה, לעוד פסוק.."

(מהספר "סיפורי נשמה" שסיפר ר' שלמה קרליבך. ערך, שמואל זיוון)