פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 2)

אם צרכי הילד מסופקים לו, בעיקר רגשית, הוא יהיה מאושר.

אז אני לא חושב שיש סטטיסטיקה קבועה.
 

אם הייתי צריך לנחש בכוח אז הייתי אומר או שזה דינמי ומשתנה כל הזמן בין המגזרים או שזה פחות או יותר אותו יחס של מאושרים/לא מאושרים אצל כל המגזרים (היהודים כמובן...)

השאלה הגדולה היא לאיפה הילד הזה הלך ברגע שהתבגרנו.

האם יש סביבה שמשמרת כמה שיותר את הילד בתוכנו גם כשהתבגרנו?

אבל לדעתי יש 2 מגזרים שעל פניו הרוב נשארים בהם: חילוני וחרדי

החילוני- כי זה לא באמת מגזר, זה פשוט חופש מוחלט אז הכל נכנס בקטגוריה, גם להיות חילוני ולשמור שבת, נניח.

והחרדי- כי זה חינוך נוקשה וקהילתיות חזקה שקשה לצאת ממנו. ולכן יש רוב שנשאר.

כמו תמיד, הדשא של השכן ירוק יותר ונראה לי שמכיוון שהמגזר הדתי תמיד באמצע והמינון של החופש והתורה משתנה מאדם לאדם, ממשפחה למשפחה וממקום למקום, קל לצאת ממנו לכל כיוון..

לילדים, אני חושבת שילדות מאושרת תלויה בהורים ובסביבה האנושית, לא קשור לרמה דתית או למגזר כלשהו. הדרך שההורים והסביבה מתווכים לילד את העולם וגם את המחויבויות שלו, היא זו שמשפיעה הכי הרבה על השמחה הפנימית.

לדוגמה, ילדה בגן משחקים. אפשר להיות הורה קשוח שלא מרשה לעלות על מתקנים גבוהים יותר, ואפשר להיות הורה קשוח שלא מאפשר מבחינת צניעות לנסות כל מיני פעלולים, ואפשר להיות הורה מאפשר שפשוט מוודא שהילדה בטוחה ושטוב לה, ושמתאפשר לה לנסות כל מה שהיא רוצה בגן משחקים. זה הכל

כל פעם כשאני מצליח לצאת ממנו, אני מופתע כל פעם מחדש.

ת'אמת, שזה לא בדיוק 'מצליח' אלא שהשם מוציא אותי ממנו.

אבל נשמע מסקרן הנושא

מעצמי אני לא מתייאשת (כנראה) אף פעם

אני יודעת שתמיד יש דרך להשיג את מה שאני רוצה

לפעמים זה לוקח זמן למצוא/ ליישם אותה

מאחרים כן

אני לא נותנת צ'אנס שוב ושוב

אני לא מצפה מאנשים לעשות אחרת ממה שהם תמיד עושים 

לגבי עצמי.

השאלה היא אם זה נכון ו/או מציאותי ומעשי

במילים אחרות

סטנדרטים גבוהים

עצמיים ומאינטרקציה עם הסובבים

באופן מעשי זה אומר לסמוך בעיקר על עצמי

להבין יתרונות/ חסרונות של הסובבים

ולפעול בהתאם 

לפעמים לוקח שנים כדי להבין את עומק הייאוש שאתה מיואש ממישהו אחר..

לפעמים זה טוב ולפעמים לא.

התנסתי במשהו. לא הלך. התייאשתי.

אני לא חייב להמשיך לרדוף אותו רק כי התחלתי ומה יגידו.

אדם שאיבד אבידה. מתייאש ממנה וממשיך הלאה בחייו. אם הוא תקוע עליה הוא לא יקנה לעצמו חדש.. כי אולי ימצא את הישן.

כדאי לפעמים להתייאש.

אי אפשרלתקן את כל העולם.. ואת כל הסביבה. לא תוכל לשנות אנשים.

אתה יכול להשפיע טובה על עצמך. ואולי זה ישפיע החוצה

תתיאש מלשנות אחרים.

תתאמץ לשנות את עצמך. 

hatulim12345- תשאיר לנכדים שלך...

"דע מה למעלך ממך" וגו'. לא משתלם להסתיר ולעוות דברים, בסופו של דבר, הכול יתגלה.

עושה מה שחתולים עושים.

ולהבין מה באמת קורה בפנים.

אני לא יודע לאיזה מובן אתה מתכוון.

הייתי אומר לך שהערך העליון שלי זה יראת ה', אבל זה לא ממש "ערך" במובן הרגיל, זה יותר איזשהו עיקרון מופשט.

הייתי אומר שקשה לענות על זה סלי איזה מבחן שבודק התנגשות מסויימת.

למשל, לעבוד מ8 עד 8 ולהרוויח הון תועפות

או לעבוד בעבודה ממוצעת פחות שעות ולהיות יותר עם המשפחה.

תביא דוגמאות שאפשר יהיה לבחון את הערכים. 

שהבעיה היחידה בו זה שהוא ממכר.

אה וגם שאין הקלטות.

זה מרגיש כמעט כמו וואטסאפ

@משה

אני זוכר נכון?

כלומר,  הש"א לא תומכת בזה. אבל אם המכשיר תומך בזה אז הש"א יודעת להציג.

אולי פעם יהיה לי כח להתמיך את הזוועה הזו. אם זה יקרה, זה יקרה עם תמלול מובנה.

ותראה.

לומר לך את האמת הפנימית שלי אני לא קונה.

כאילו אוקיי יש יצר הרע יש תאוות יש קשיים. אבל אני ממש לא מקבל את זה כמהות האדם ומהות מציאותו בעולם.

לא יודע איני חסיד של "תורת המאבק".

יש אמנם מאבק אבל ככל שלעשות ממנו "שואו" ככה מתעסקים אך בתהליך גירוד הקליפה במקום במהות פנימית הרבה יותר שהרי "נשמה שנתת בי טהורה היא" ומהות האדם היא גבוהה מעל גבוה.

כמו הדבר תורה הפורימי, שנשים יפות לא עושות כלום בבית 

"תנו רבנן יפיפיות שבהן מה היו אומרות תנו עיניכם ליופי שאין האשה אלא ליופי"

ואני מדבר איתו גם ומלטף אותו

הוא אןהב

ומשתדל לא להכאיב לו (לעבור את ה 161 קמ"ש)

לא רכבת, לא מטוס, לא אופנוע סירה. אוטובוס.

הוצאה של 160₪ בחודש עם ההנחה מקבל החזר מהעבודה פי 3 וחי את החיים הטובים והמתוקים.

מבזבז על מונית פעמיים בשנה לנתב"ג ב-2 בלילה. או כדי לאסוף רהיטים כבדים.

קורע לו את הצורה. אתמול חגג 1200 ק"מ והוא אפילו לא שנה אצלי.

זה תחום אומנותי

אימון/ טיפול זה תחום פסיכולוגי

יש לא מעט תחומים/ משרות שאפשר להתחיל בקטן ולצמוח

ותכלס קריירה נבנת כמעט תמיד ככה

מקטן (בסוג משרה/ כמות השקעה/ ידע/ משכורת) למשהו שיכול לגדול 

עולם האימון והטיפול - מין משהו כזה שלומדים בקטן מהצד.

זוועה.

הלוואי שאחד כזה ייתבע פעם, והפיצויים שהוא יצטרך לשלם ילמדו את כל השרלטנים שיש אחריות למעשים שלהם.

שכמו שאי אפשר ללמוד בזום בקורס של חודשיים איך לבנות בניין כך שהוא לא ייפול ברעידת אדמה, כך אי אפשר ללמוד באיזה קורס קקמייקה איך לטפל בנפשות של בני אדם. 

אבל זה רווח לצערי

א. אדם שבוחר להיות מטופל או מאומן ע"י בוגר קורס ללא ניסיון הרי שהבחירה בידו ועליו לשאת בתוצאות.

ב. אינני רואה בהכרח אינדיקציה לטיב הטיפול ומספר השנים שהמטפל בילה באקדמיה, או במוסד שבו הוא למד.

כן שנצתי

אבל גם ככה ער ברגיל

הפכתי את השעות בצום...

אז אני מנסה עכשיו טיפה לחיות לפני שאני מכבה את עצמי להיום

חלוקה זה בלגן.

למרבה הצער במדינה הפיצית שלנו עם המעיינות הפיציים שלנו הפתרון הנורמלי לדעתי הוא הפרדה.

בשביל המשפחות.

אז פשוט לוקחת את זה בחשבון כשבאים למעיין, מבחינת בגדים. מבחינת דבריים שייתכן ויצא לי לראות. ומתפללת להשגחה פרטית שלא יהיה עמוס מדי..

"העובר אחר אשה בנהר - אין לו חלק לעולם הבא", לא נאמר במקום שהלכו עם ביקיני, אלא בלבוש מלא. עצם המציאות שהבגדים נרטבים, גורמת להרים בגדים, גורמת להם להצמד, לפעמים גם להעשות די שקופים.

אני לא מדבר על הסחנה או מקורות הירקון, אלא על מקומות קלאסיים של מתנחלים. 

הרבה פעמים בכוח הגברים לגרום לנשים לעמוד בצד ולא להיכנס. ואז הסוגיה הצניעותית נפתרת על פי ההלכה היבשה..

*"ראיתי" בעבר, כמה פעמים ניסינו, אולי הפעם יהיה צנוע, התיאשנו...

כי להיכנס עם כל המשפחה זה נחמד, ובכל מקרה אתלבש בצניעות כשמדובר במקום ציבורי.

ולא ממש מעניין אותי איך הגברים מתלבשים או שלא.

כן יותר נוח לי בסביבה נשית, אבל לא בהיסטריה.

אבל באופן כללי חושבת שיותר צנוע הפרדה/ חלוקה בין נשים לגברים.

אם עמוס, נכנסים קצת, מוצאים פינה ריקה

אח"כ יושבים ליד נהנים מהטבע

מחילה, זה לא אישי, אבל באמת חושב שחלק גדול מהשרשורים שאתה פותח, לפני עשור היו נשלחים לנסיו"פ.

וכאן יש הודאת בעל דין:

המדור הוא תוכן סאטירי ואין לייחס לו כל אמירה רצינת - צעירים מעל עשרים

וגם כי האוכלוסיה השתנתה.

ועוד כמה סיבות.

בדיוק אתמול חשבתי על זה שכבר אין מפגשי פורום יותר.

ולמי כבר יש כח לאידיאלים (ופורומם במקומם מונח)

אז נותר מקום רק לדאחקות.

וגם תלוי בזמנים.

לאחרונה נגע בי השיר "שווים"

שיר: תחנות הרוח של מחשבתי.

יש לי מלא שירים וזמרים

כל שיר כמעט ונוגע בי לא משנה באיזה שפה..

אבל יש זמר שאני ממש אוהבת

זה רון בוחניק

כיתות ט-י''א:

תחזיק חזק עלה קטן שלי

כי לא תמיד הכל בחוץ בהיר

ורוח סער וסופה קרה

תזכור ותתחזק אני איתך!

תחזיק חזק עלה קטן שלי.

כיתה י''ב - שיעור א':

בחורף הזה הוא החליט לספר

את מה שיש לו בלב מה שכואב

בקיץ הבא הוא יהיה באירופה

כי שמה לא חם והוא לא צריך לפחד

מה יגידו כולם

אם בא לכם להיות חברים שלו

בזמן הקרוב הוא יעשה לכם טוב

ביום שישוב עייף ועצוב

תזכרו שיש אנשים יותר חלשים

אני טמא אני טהור

אני טמא

בפורום - רשע

לא הבבא סאלי, לא איזה נוח'בה.

יצא לי לקרוא הרבה על שבטים קניבליים / ימי הביניים / מדינות כמו אפגניסטן וכיו"ב, ונראה לי שבהשוואה למה שהולך שם אנחנו די בסדר לא?

הנה אני כאן בקליפות של האינטרנט .

זה חתיכת מינוס...

אם כי לעומת שוטטות במקומות אחרים... הלוואי יבלה אדם כל היום כולו בערוץ 7

בִשְׁבִיל זֶה מַנִּיחַ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁיִּתְפַּשֵּׁט כָּל כָּךְ עַל הָאָדָם וּבְיוֹתֵר עַל מִי שֶׁחָפֵץ בֶּאֱמֶת לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, אַף עַל פִּי שֶׁעַל יְדֵי הִתְפַּשְּׁטוּתוֹ וְהִתְגָּרוּתוֹ כָּל כָּךְ הוּא מֵבִיא אֶת הָאָדָם לְמַה שֶּׁמֵּבִיא לְכַמָּה עֲווֹנוֹת וּפְגָמִים גְּדוֹלִים. אַף עַל פִּי כֵן הַכּל כְּדַאי אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ בִּשְׁבִיל הַתְּנוּעָה טוֹבָה מַה שֶּׁבְּתֹקֶף הִתְגַּבְּרוּתוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הָרָע מִתְגַּבֵּר עָלָיו הָאָדָם בְּאֵיזֶה תְּנוּעָה וּבוֹרֵחַ מִמֶּנּוּ, שֶׁזֶּה יָקָר אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ בְּיוֹתֵר מֵאִלּוּ עָבַד אוֹתוֹ אֶלֶף שָׁנִים בְּלִי יֵצֶר הָרָע