פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 2)

(אתה לא באמת צריך לענות )

אקונומיקה זה בשביל לרפא אוטיזם, באמת, ממך ציפיתי לדעת דברים כאלו

זה מאד מסקרן אבל מן הסתם אישי

מה זה אומר?

אולי אני גם סובלת מזה 

אני בכללי סובלת מהחיים חח

סתם הכל בסדר

אני נהנה ממנה.

ומה אתה משחק אותה? אתה יודע את זה.

אבל אני מניח תמיד שהם מצב קיים ושזה יכול להשתנות. ובוא, ראינו כמה שינויים גדולים אצלך בשנים האחרונות.

אז מה אתה עושה עם מצבי הרוח? או לא עושה?

לא מתוך סקרנות - הפצצה שהטלת, אפשר אולי לשתף? כפי שאתה רואה,

אתה לא היחיד כאן שמטיל פצצות.... אפשר אולי להעזר בכל המגיבים

פה? 

אגב, אני תמיד שוכחת לבדוק את תאריך הפורום, אז אם זה כבר עבר, סליחה שפתחתי את זה שוב.

חמוד!!!!

לק"י

עם המצב העקום שלה ציפיתי שתקרוס לבד כבר😅

לך עוד זוג ידיים לעזרה בבית 👨‍🍼

מזל טוב!

סתם, יכול להיות שהיא באמת אדם אבל תמיד שפוגשים אנשים רק פעם אחת אתה פוגש רק צד מסוים באישיות שלהם

זה לא אומר שהם לא אנשים טובים

אבל גם לא אומר שאתה באמת מכיר אותם

לי מה שעולה כרגע זה הרב ביניום רוזנצווייג זצל

שמעתי אותו רק פעם אחת וממש הוקסמתי ממנו

שיתפתי אותו אחרי השיעור דברים ממש אישיים ששיתפתי בקושי את החברים הקרובים

ולא, לא אמרתי לו כלום ולא המשכתי לנסות לשמוע אותו עוד מאז 

מי הדובר.

ממש התרגשתי וזלגו לי דמעות מאיך שהוא דיבר.

מי זה היה?

הרב יונתן זקס זצ"ל.

אתה זוכר (ורוצה לספר)?

צורת הדיבור והאישיות הקורנת.

(לעצם השאילה זה היה סוג של יום זיכרון למישהו)

היא באמת מכוונת לפגוש את האישיות של האדם כמכלול. 

ברוב המפגשים האחרים החד פעמיים בחיים פוגשים צד ספציפי. אז קרה נניח שהייתי אצל רופא שמאוד הרשים אותי: ביחס למטופל, לסטז'ר, ברגישות, בחדות, במקצועיות - כלומר, בכל פרמטר שנכח במפגש המאוד צר הזה, אבל זה לא "הוקסמתי ממש" (וטוב שכך) כי זה בכל זאת לא מפגש עם האישיות כולה.

אולי כן חוויתי סיטואציה כזו בכל זאת מתישהו, אבל כרגע לא עולה לי זיכרון כזה.

ראיון במשאבי אנוש באמת יש לו פוטנציאל להגיע להרבה נושאים גם מקצועיים וגם אישיים... אם כי הייתי מצפה שהוא יתמקד במראויין ולא במראיין, מעניין.

העובדה שהוקסמת ממנה, קשורה להיותך גבר ולהיותה אשה? (כלומר שהיא אולי יפה מאוד בעיניך, משיכה מינית ו/או רומנטית וכיוצ"ב).

כי אם כן, אז... זה לא מיוחד בכלל. ככה נבראו בני האדם, ביולוגיה, אבולוציה, איך שלא תקרא לזה - זה שכיח מאוד מאוד...

אבל אם זה אפלטוני לחלוטין אז זה כן יותר מעניין וייחודי.

כלומר יכול להיות שאדם יחשוב שזה נשגב, אבל למעשה זאת פשוט הביולוגיה שלו שנותנת שעות עבודה נוספות (ואין בזה כל רע כמובן)

כי.. בד"כ.. כשאתה מגיע מרקע תרבותי שונה.. ופתאום רואה שיש עוד דברים אחרים זה גורם לך להיות מוקסם. לאמור.. הינה, יש אנשים לא דתיים, אבל עדין יש בהם אמת וצדק גם בלי מערכת שתחנך אותם לכאורה.. מניח שזה מה שגרם לו להרגיש את התחושות האלו..

ואכן בטיוטה של השאלה ציינתי את זה שהיא הייתה יפה [אח"כ העדפתי להשמיט פרט זה]

אבל..

א. היא *לא* הייתה *מאוד* יפה. 

ב. אני לא מלאך, אבל מקווה שגברים יכולים להעיד על עצמם שהם התלהבו *גם, שלא לומר בעיקר* מהמידות של הגברת.

ג. לא כל בחורה יפה ששוחחתי איתה , הרגשתי כך.

כבר לא זוכרים, אבל זה קורה , ולא פעם אחת.

יש אנשים כאלה. מיוחדים. 

מעט מכל הארבעה

אבל בעיקרון יש עלוני שבת ממש יפים (עלונים שיש בהם סיפורים עם מסר שקשור לפרשה)  שאני מאד אוהבת

קוראת תהילים 

ולפעמים ספרים קיימים

פעם היה בשבע ודומיו או מגזינים שונים 

היום כמעט ולא קיים...

תלוי איפה נמצאים בשבת.

שאלה ממש יפה!

עד שהחטופים שבו השתדלתי לקרוא בכל שבת ספר תהילים או לכל הפחות כמה ימים.

לפעמים ספרי קדש, לפעמים ספרי חול. תלוי מה בא.

אין לי איך להשיג עלונים וזה לא סוף העולם. כשאנחנו אצל חמותי ויש לה עלונים ועיתונים, הדבר היחיד שאי קוראת שם זה את הטור של יאיר יעקבי.

בשבת

אם לא הולכת לבית כנסת, אז קוראת את הפרשה עם מעט רש"י , תהילים, אגרת הרמב"ן, לעתים חוברת הנקראת

"ותן בליבנו" (ממליצה, נדמה לי שכל חודש מקבלים אחת אקוטאלית, , על הלכה, השקפה - נפלא ממש),

לפעמים עיתון "משפחה" (לא פוליטיקה וכאלה);

לפעמים מאוד "מתחשק" לקרוא ספר שהחלפנו בספריה, אבל משתדלים להתאפק. כן קוראים ספרות חרדית

 - סיפורי חיים  אמיתים של הכותב, כמו "לך לך בני", "עריסת הבמבוק", "משחקת באש" וכו'.

יש לי אובססיה לספרי שואה, אבל מתאפקת מלקרוא בשבת.

אם יש מצב רוח איום ונורא, אז לעתים ממש ממש רחוקות (ברוך השם), קוראת ספר ילדים חביב

או ספר על אנשים ובעלי חיים: ג'ימס הריוט למשל (וטרינר בריטי שלקרוא את ספריו, מתכון בטוח

להעלות את מצב הרוח מסוער וקודר לשמח ומשועשע...)

לאחרונה נתקלנו בחוברת של החברה להגנת הטבע (משהו כזה); שוב, מאמרים על בעלי חיים

וגם צילומים יפהפיים של צלם אחד. כל כך יפה...

גם נשיונל גאוגרפיק יכול לבוא בחשבון, למרות שתמיד יש להם איזה מאמר מדכא (ועוד עם תמונות!)  

כדאי לדלג.... 

יש גם ספרים על ילדים מיוחדים, כמו "ילד אחר" (אוטיזם), "טוד" (פיגור קל), "דיבס" (ממליצה ממליצה ממליצה)

שאותם כתבו האמהות (שני הראשונים) והפסיכולוגית המטפלת (האחרון).

ודאי שעדיף לקרוא מה שיותר קודש ויהדות, אבל לא תמיד זה יוצא. לא נורא.

האיזון העדין בין המצב הנפשי שלנו, הרמה הרוחנית שלנו כעת והשבת.

וזה היתה אחת הסיבות שבגללן לא בצדק חשדו גם באביו זצ"ל.

(וגם נוכל שאסף כספים מחסידיו תוך הבטחות לכספים שירוויחו מהידע שלו באלכימיה...)

ששורשה בשבתאות.

אבל בסוף ימיו חזר בתשובה.

לעיין בפיסקה באורות על 'בר נפלי'.

גם כנראה נשמה גבוהה.

"נהורא דנפקא מגו חשמל עלאה פנימאה גניז וסתים די רזין דאתוון קדישין עלאין דשמא קדישא תליין ביה"

עסוקה במימוש עצמי

הוא אינסופי

שאר הנושאים מובנים בחיים שלי כהרגלים ותכונות שכבר רכשתי

היא נכונה כבסיס לכל בנאדם

אבל זה משתנה, במיוחד בעת הזו, שיש כל כך הרבה פרויקטים להנצחה ולתמיכה.

חוץ מזה. יש לי רשימה לבנה שאני בונה באיטיות, כאשר השאיפה היא ליצור מעגל מחזורי שבו כל פעם גוף אחר יקבל את התרומה.

וכמובן שיש לי תקרה קבועה כל חודש שמיועדת לתרומות.

תורם חלק לארגוני צדקה - כאלה שעוזרים למציאת עבודה (לאופק) או ניהול כספי טוב יותר (פעמונים או מקימי) וחלק לעניים ישירות (מאיר פנים, משהו מקומי, שכן טוב)

חלק לארגונים שמקדמים ערכים שאני מאמין בהם (המילואימניקים דור הניצחון, פורום הגבורה, ישראל שלי, הביטחוניסטים, אם תרצו, התנועה למשילות ודמוקרטיה, ישיבת הר הבית, סטודנטים למען הר הבית)

וחלק לצרכים נוספים שיש (סה"ר, ער"ן, התרמות שנראות לי חשובות מדי פעם)

וחלק לארגונים שאני משתמש בהם (בתי כנסת שאני מתפלל בהם, שיעורים שאני מאזין להם)

לא תורם לכל אלה בהכרח על בסיס חודשי ולא אותו סכום לכולם ויש תקרה שאני לא עובר בתרומות. (תורם בגדול מעשר ומדי פעם מעט יותר)

קרן יחד

להבת מנחם

בית הכנסת

בית חבד

מקימי

פעמונים

על"ה

נתינת לולב

המשביע

• פעמונים

• הישיבה שלמדתי בה והמדרשות שאשתי למדה בהן

• בתי כנסת שאני מתפלל בהם

לפעמים מוצאים גם מטרות אחרות (עמותת לתת, איגוד החוות)

זה מה שהכי חשוב בעיניי

ברגע שאני תורמת לעמותה, אני רוצה לדעת שרוב רובו של הכסף הולך למטרת העמותה, ולא לנושאים ניהוליים.

ברור שאדם שעובד בעמותה משרה מלאה צריך להרוויח משכורת. וכדאי שזו תהיה משכורת שאפשר לחיות ממנה, כן?

אבל אישית, מסתכלת הרבה על 5 המשכורות הגבוהות שם. אם הן נראות לי מופרזות (נניח 50 בחודש), אני אתרום לגוף אחר תודה רבה.

ותתרום לעמותה שמקדמת דברים חשובים בעיניך😄

אני אוהבת או לגופים שמקדמים נושאים חשובים בעיניי, או לעמותות כמו פעמונים, שעוזרים לעניים לעמוד על הרגליים ושבטווח הארוך יפרנסו את עצמם

אם תרצה ארשום לך בפרטי.

(לא רוצה כאן כי זה קצת מסגיר…)

אצלי זה לא עמותות שעוסקות בדברים פוליטיים, גם לא דתיים. יותר בינאישי ורפואי

למיניהם

ועוד אחת לעזר מציון

(כשאני שומעת שמי מחברותיי מתקשה "לסגור את החודש", משתדללת ללתת גם מעטפה שתעזור)

מקום של עזרה למשפחות נזקקות במגוון רחב של סוגים

נזקקים בכללי יתומים ואלמנות חד הוריות חולי סרטן ניצולי שואה ,חולים מרותקי בית ועוד...

זה מקום מיוחד מאוד גם יוצא להתנדב מידי פעם.

הנקודה המרכזית שזה מפעל ענק של עשיה...

אבל הבעלים לא לוקחים אפילו לא 10 אגר' מהכסף שנכנס...

ובני אדם בד"כ רוצים קרבה וחברות

אפשר לומר שיצחק הוא הראשון בהיסטוריה שחווה אנטישמיות

היה הבטחת ה' לאברהם על עם ישראל. אז זה לא שנמרוד שנא פוטנציאל של לאומיות קודש. אלא שנא דת.    

אנטישמיות היא חא שנאת דת אלא שנאת עם ישראל. כמו שאומר רשי שאויביו של ה' זה אלו ששונאים את ישראל. "ומי הם אויביו של ה'? אלו ששונאין לישראל". היה יכול לענות אלו ששונאים את אלוקים או את הדת או את יראת אלוקים, אבל ענה ישראל.

נמרוד זרק את אברם לאש, לא את אברהם.

זה דוגמת כל מלחמת עובדי האלילים במונותאיסטים צדיקים, כמו המדיינים שגירשו את יתרו שפרש מע"ז.

מה גם שאם סיפור הכבשן לא מופיע בכתוב ואילו גירוש יצחק מגרר כן , זה אומר משהו

לפי המדרש נמרוד זרק את אברהם רק כי לא עבד ע"ז, משמע אם היה עובד היה אוהב אותו. את יצחק שנאו בלי קשר לעמדתו הפולחנית, וכן כל האנטישמיות לדורות, שונאים האנטישמים את ישראל בין עם הם דתיים קיבוצניקים או מתבוללים או אפילו יהודים שהתנצרו המשיכו לשנוא 

"בעבור כי גדולתו אשר נתגדל שם בארץ פלשתים במקנה ובעבדה היתה , ויקנאו אותו פלשתים בענין ההוא; וזה טעם "כי עצמת ממנו מאוד" (להלן , טז) - אמר: גם לי שאני המלך אין לי בביתי מקנה ועבודה כמוך , וחרפה הוא לנו להיות ביתך גדול מבית המלך". (רמב"ן ועוד ראשונים)

החתם סופר, מתכוון שקנאו בכל האבות, בלי קשר ממה זה נבע.

לגבי אם זה אנטישמיות או לא, זה סתם משחק הגדרות: אתה יכול להגדיר באברהם וביצחק שזה אנטישמיות כי הם היו ראשית האמונה הישראלית, או שאתה יכול לבחור לא להגדיר את זה ככה בשניהם, כי עדיין לא היה עם ישראל. אבל אינני רואה הבדל מהותי בין אברהם ליצחק לגבי הגדרת האנטישמיות. אם כבר באברהם שייך יותר כי נלחמו בו בגלל אמונתו, מה שאין כן יצחק שזה היה גורם חיצוני.

הדיון הזה לגבי אם להגדיר את זה כאנטישמי או לא, לא כזה משנה לעצם השרשור.

מייצג בין אם יודה בזה או יכפור. בעוד שאם אברהם היה כופר באמונה בה' היו אוהבים אותו.

דברי החתם סופר נכונים שהייתה אנטישמיות נגד כל האבות, אבל אצל אברהם זה לא הודגש כל כך, חוץ מכך שעבדי אבימלך גוזלים את הבאר ואבימלך לא ידע מזה (בניגוד ליצחק שהם מערערים על 2 בארות בפומבי ובתוך אבימלך ידע מזה ועדיין הוא תומך בנתיניו הפלשתים ולא מוחה)

למה אבימלך קינא ביצחק ולא באברהם?

הקנאה היא תירוץ של ההומניסט פרופסור אבימלך לשנוא את יצחק ולהשאר מוסרי בעיני עצמו. שהרי ה' דיבר עם אבימלך סימן שהוא אדם מאוד רוחני. אבל עדיין היתה בו אנטישמיות שהרי הלכה שגויים שונאים את ישראל.

גם וולטייר היה פילוסוף הומינסט , וזה לא מנע ממנו לשנוא את היהודים בתירוצים שהם מזיקים להומניזם. כנל רוב האינטלקטואלים האנטישמים כיום גם מוצאים תירוצים "מוצדקים" למה לשנוא את העם היהודי - " היהודים שולטים בעולם, היהודים מזיקים לטנושות וכו וכו".

בקיצור הקנאה היט רק תירוץ לאנטישמיות.

אברם לא חווה אנטישמיות כי הוא עדיין לא ייצג בעצמו את האמונה בה דגל. אברהם כבר כן ייצג, וכבר היה אבי אומה שהרי נכרתה ברית כבר, אבל לא חווה אנטישמיות כי אברהם שידר את המאחד בין ישראל לאומות את הרצון להיות אור לגויים. האנטישמיות נובעת מההרגשה של הגויים שישראל הם עם נבדל מהם, ויצחק מבטא את ההבדלות מהאומות, ולכן התעוררה לראשונה בימיו אנטישמיות. אין לו את הגודל של אברהם אלא יצחק מבטא את סוד הצמצום והמיקוד של הקדושה וההתכנסות. מאפיין לזה זה שבעוד אברהם רק מוכיח את אבימלך אך עושה איתו שלום, יצחק לא מוכן לעשות שלום עד שישמע שהם חזרו בתשובה. אברהם משפיע טוב על הרשעים אפילו הם משתחווים לאבק, יצחק פורש מהרשעים כדי לא להיות מושפע לרעה

כי לקנא (ברוב המקרים) זה לא דבר טוב

ואני לא רוצה שמישהו יפול לזה בסיבתי

כשעושים משהו שידוע שיגרום לאנשים לקנא זה קצת כמו לדרוך למישהו על היבלת

שואל על האם זה קורה לא באשמת מי שמקנאים בו.

מישהו שמקנאים בו יודע להנות אחרים במתנות שלו ולא להתנשא אז הם פחות יקנאו, ולכן יש לו (במידה מסוימת) אחריות על זה.

למשל, מישהו מוערך מאוד בגלל חכמה \ כשרונות \ קסם אישי - כשהוא יהיה צנוע באמת, נעים לאחרים, יתפעל מהמעלות שלהם, יחמיא להם וכו', המחמאות שלו יהיו "שוות" ויגרמו לאנשים להרגיש טוב, יהיה לאנשים נוח בקרבתו, הם יאהבו אותו ולא יקנאו בו.

מישהו עשיר שלא מנקר עיניים ועוזר לנזקקים - פחות יש סיבה לקנא מאדם ראוותן וקמצן.

את התגובה בכמה צורות.

אבל בסוף זה בחינת 'דברים שבלב שנכנסים ללב', ואז הלב שלך שמקבל את המסר, אמור לפרש את זה בראש שלך.

אם את רוצה אני יגיד לך את הצורות שהראש שלי מפרש את התגובה שהלב שלי כתב.

בראש שלי, ש-ה' חוקר ויודע מתי יהיה קץ, וסיום התכלית של החושך, ואחרי זה בעז"ה יבוא אור גדול.

הלב איתך. זה לגמרי אנושי להרגיש מותשים כשהכול כבד. את לא אמורה להיות חזקה כל הזמן. מאחל לך קצת מנוחה לנשמה והרבה הקלה.

גם בתוך העומס והכאב — ה’ מחזיק אותך, ה' איתך גם בקשיים  

בע"ה בשורות טובות בקרוב!

וזה בסדר גם להישבר וגם שנגמרות המילים

ובכלל, תמיד כדאי להיזהר בשיח עם אחרים, אתם לא יודעים מי באמת האדם מהצד השני של המסך.

המלצות שלי:

רק לכתוב דברים שהייתם סבבה אם מישהו אקראי נוסף מהחברים שלכם היה רואה את זה.

לא להתכתב כשעייפים מאוד כי אז פחות זהירים בלשוננו.

במיוחד עם החלק של העייפות

עלולים להגרר בלי לשים לב

עד כמות הודעות מסוימת, לא?

לאור ריבוי הזמנות אנונימיות לפרטי כדאי להחזיר את ההגבלה הזאת, אולי גם למסרים @משה 

צריך להתחיל בסקר שוק לגבי דמי הניהול.  כל בית השקעות ומדיניות דמי הניהול שהוא לוקח.  ויש הבדלים גדולים.  

אם יש כבר מישהו במשפחה הגרעינית שמשקיע ויש לו דמי ניהול טובים, יש בד"כ אפשרות לבקש תנאים דומים. (תלוי כמובן בגובה ההשקעה. על סכומים נמוכים קשה לקבל דמי ניהול נמוכים במיוחד).

אח"כ צריך להגדיר טווח השקעה ומזה לגזור מדיניות השקעה.  

תמיד אפשר להוציא את הכסף בהתראה קצרה. העניין הוא שאם אתה צריך את הכסף בעוד כמה חודשים או בעוד שנים - ככל שהטווח ארוך יותר מומלץ להשקיע באפיק מסוכן יותר.  

הבנתי שהם הכי זולים.

אבל מה שמשמעותי וחסר בטבלה זה מרווח ההמרה שיכול להיות משמעותי. (זה 2 אגורות לדולר ברוב המקומות, כך שזה יותר מחצי אחוז)

אם זה מקום עבודה שרוב העובדים התקבלו בגלל פרוטקציה או חבר מביא חבר.

לא רואה שום בעיה עם זה

המלצות של עובדים מהארגון - כי עובדים כאלו עם פוטנציאל יותר טוב להיות יותר מתאימים מאוד לתרבות הארגונית, לעומת זרים שאף אחד לא מכיר.

תרבות ותמריצים של חבר מביא חבר חוסכת לארגונים הרבה כסף, מייעלת את תהליכי הגיוס.

מאוד ממליץ לך לנצל קשרים כדי להכנס למקום העבודה. 

זאת פחות או יותר הדרך היחידה שקיימת.

הפסקתי לחשוב שזה דבר רע

הגעתי למשרות רק דרך אתרי דרושים

לא ניסיתי דרך חברות ולא היו לי קשרים עם בכירים

בתכלס מה שחשוב זה איך עובדים ולא איך מתקבלים לעבודה

היו ויש לי אחלה משרות

ממש לא צריך פרוטקציה בשביל עבודה טובה

השלישית ממש תלוי באופן הנעשה והגיוס.

אין לי בעיה שעובד יביא עובד אם הוא עובד טוב.

בסוף ההחלטה היא שלי.

אבל זו לא ערובה להצלחה של הגיוס

אף אחד לא התקבל בגלל פרוטקציה

גם אם בא מהמלצה,

אבל פחות אוהבת שעובדים ביחד משפחה/ חברים קרובים.

בעיני זה חסרון ולא יתרון.