לפני שאכתוב לגופו של עניין, אני חייב לציין שהניסוח כאן (שמוצג באתר הראשי של ערוץ 7) מאוד הצחיק אותי:
מישהו (לא משנה כרגע מי) חושב שכל חברי הכנסת צריכים ללכת. אה, כן, והוא בעצמו רוצה להיכנס לפוליטיקה...
זה בערך כמו לכתוב "רמי לוי חושב שכל סניפי שופרסל ואושר עד בבני ברק צריכים להיסגר. הוא גם רוצה לפתוח סניפים חדשים של רמי לוי שיווק השקמה בבני ברק".
או "הרופא חושב שצריך לסגור את קופת החולים בשכונה. הוא גם רוצה לפתוח קליניקה פרטית באותו הרחוב".
בקיצור הבנתם... הניסוח הנכון הוא לא "הוא גם" אלא "הסיבה היא שהוא...".
בכל מקרה, עכשיו אני הולך לכתוב את האמאמא של הדל"פ:
יונתן פולרד לא ראוי להיות בפוליטיקה.
אני רוצה להסביר:
בתור נער, הייתי הולך בקביעות לעצרות והפגנות בעד שחרורו, ליד הקונסוליה האמריקאית בירושלים. בקיץ, בגשם, אני הייתי שם. היה יהודי יקר מגוש קטיף שהיה אחד המארגנים (לצערי אני לא זוכר את שמו), ואני דאגתי להביא אותו אל סניף בני עקיבא בעיר שלי כדי שהוא ישלהב את הנוער לפעול למען פולארד. הוא בא עם מצגת, סרטים, מדבקות, המון ידע והמון מוטיבציה.
מבחינתי יונתן פולארד היה קונצנזוס מוחלט, צדיק גדול שלא ברור איך זה שלא כל יהודי העולם עולים אליו לרגל לכלא האמריקאי כדי להפגין ולדרוש את שחרורו (או לכל הפחות מול הקונסוליה בירושלים...).
יום אחד הגעתי לכנס בארצות הברית מטעם הלימודים שלי. כמובן מיד התחברתי ליהודים שהיו שם, והיו לנו שיחות ארוכות על הא ודה. לא זוכר בדיוק איך, אבל בשלב מסוים שמו של פולארד עלה - ולהפתעתי כולם שם ללא יוצא מן הכלל ראו בו בוגד שצריך לשבת בכלא כל חייו.
ואנחנו לא מדברים על חסידי סאטמר, כן? אני מדבר על חבר'ה יהודים שחלקם עשו צבא בישראל כחיילים בודדים, חלקם היו בישראל בשנה של ישיבה או שנה של התנדבות בקיבוץ, חלקם פשוט ציונים מרחוק... כל כך הופתעתי מכך שהם רואים בו את אבי אבות הטומאה, למרות התרומה הרבה שלו למדינת ישראל.
בגדול, הם מתנגדים לאיש ולפועלו בגלל שני טעמים:
א. אחרי שהתפוצצה הפרשה, כל יהודי ארצות הברית הרגישו שעכשיו בוחנים את הנאמנות שלהם. שהם צריכים פחות או יותר לנשק את הדגל בכל יום כדי שלא יחשדו שגם הם מרגלים. אישית הסיבה הזאת לא ריגשה אותי יותר מדי אבל אני כן מבין אותם.
ב. מסתבר שהריגול שלו לטובת ישראל בכלל לא היה ממניעים ציוניים או אהבת יהודים וכו', אלא בגלל סיבה אחת בלבד - בצע כסף.
בחיי שלא האמנתי להם. מבחינתי פולארד היה קדוש עליון וכל מה שתמיד לימדו אותי עליו זה שהוא סיכן את חייו ואת חירותו בשביל להגן על מדינת היהודים.
אבל אז החלטתי לבדוק. מסתבר שישנן עובדות שכלל לא נתונות לוויכוח או לפרשנות, וכל מי שמתמצא בפרשה מכיר את העובדות האלה, וגם עורכי דינו או הוא עצמו לא הכחישו אותן:
1. פולארד הציע את שירותי הריגול שלו לעוד מדינות רבות, לא ידוע בדיוק כמה ומי, לפני שהציע לרגל לטובת ישראל. יודעים על סין, פקיסטן ודרום אפריקה. מדינה קומוניסטית, מדינה מוסלמית ומדינת אפרטהייד. בנוסף הוא הציע לרגל גם עבור אוסטרליה, שהיא דווקא בדומה לישראל נחשבת לידידה של ארצות הברית. כל מה שהן היו צריכות בשביל ליהנות משירותי הריגול שלו - זה לשלם לו. זה הדבר היחיד שהוא ביקש. תמורת תשלום הוא היה מוסר מידע מודיעיני מסווג למדינות אויב גם של ארצות הברית וגם של ישראל.
למה הוא לא ריגל בסוף עבור אותן המדינות?
בגלל שהן אלה שדחו אותו, ולא להפך. הוא פנה אליהן בחובבניות, הם חשבו שהוא לא אחראי ולא יציב, לא סמכו עליו.
אם אני למשל אגש עכשיו לשגרירות צרפת בתל אביב ואציע להם לרגל עבורם, הם כנראה יזרקו אותי מכל המדרגות ויחשבו שאני איזה קוקו תמהוני. לא כך אנשים מציעים את עצמם לריגול רציני.
2. הוא לקח איתו הביתה הררי חומרים מודיעיניים שכלל לא קשורים לישראל ולא מעניינים אותה. בכך הוא סיכן את ההפעלה שלו (ואת קשרי ארצות הברית - ישראל) כשהמטרה היא לא לעזור לישראל. מה הייתה המטרה בלקחת מסמכים שקשורים לסין, לנאטו, לברית המועצות ועוד בלי שמישהו בישראל ביקש זאת ממנו? ישפוט הקורא.
3. לפני שהוא נתפס, הוא רצה להציל את עורו במחיר של לזרוק את ישראל לכלבים. בסוף זה לא הצליח לו.
כל העובדות הנ"ל גורמות לי להסתכל במבט מורכב על האיש, אך בסופו של דבר גם אם הוא רודף בצע שהציל אותי רק בשביל התכשיטים שאשתו קיבלה כחלק מהדיל - הוא עדיין הציל אותי.
משל למה הדבר דומה?
אם מחר אני אבקש ממישהו שירצח עבורי איזה אדם שמאיים עלי.
מצד אחד אני חייב למחסל הזה את חיי, כי הוא הציל אותי. מצד שני, לא הייתי רוצה שיתחתן עם אחותי ולא הייתי קונה ממנו רכב. אני גם אפחד שעכשיו הצד השני ישלם לו יותר בשביל שהוא יפגע בי, הרי הוא עזר לי בשביל כסף ולא כי הוא באמת אוהב אותי.
כלומר לדעתי ישראל כן הייתה צריכה לעשות הכל בשביל להוציא אותו מהכלא ולאפשר לו לעלות לישראל וכו', בסוף המדינה לא יכולה להגיד "אבל הוא רק רצה כסף" כי היא זאת ששילמה לו את הכסף והיא זאת שנהנתה מהשירות שלו, ולכן אי אפשר פתאום להתנער. הדרך שבה המדינה התנהגה אליו כשהוא נתפס ובעשרות השנים שלאחר מכן - חרפה.
ומצד שני, אחרי שהוא כבר שוחרר, לדעתי היה עושה טוב לו ולנו אם פשוט היה חי חיים רגילים, בלי לרוץ לפוליטיקה ובלי להתראיין על נושאים ציבוריים וכו'.
עזרת לנו בשביל הכסף, ישבת בכלא עשרות שנים, אנחנו מעריכים את השירות שלך. אבל אנחנו לא חושבים שאתה גיבור גדול או לוחם אמיץ או ציוני דגול. אתה מרגל רודף בצע, פעם אחת זה היה לטובתנו אבל מי יודע איך זה יתהפך עלינו אם תהיה בעמדת כוח.
לסיכום:
אני מכיר בתועלת העצומה שלו ומתבייש בזה שהמדינה הפקירה אותו, אבל מסרב לראות בו גיבור או דמות ראויה להערצה.
אפשר לכאוב את השנים שישב בכלא, אפשר להעריך את מה שעשה,
ועדיין לא להפוך אותו למה שהוא לא.
אני אהיה חייב את חיי לרוצח שכיר או מרגל שכיר, אבל את שניהם לא ארצה לראות בעמדות כוח במדינה שלי.
הנה אם לא:
