פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 1)

שינה קצת. נשאר רק ההקשר ההיסטורי של היום, ומופנית כלפינו הדתיים פחות ביקורת על החגיגות ביום הזה.

עדיין מופנות ולכן זה שינה קצת. אבל גם קצת הוא חשוב

נכון, גם שינוי קטן בטון או בהקשר יכול להיות משמעותי, במיוחד כשמדובר בנושא רגיש עם מטען היסטורי וחברתי.

פוליטית יותר מאשר עניינית?

אתן לך דוגמא -

אתמול ראיתי ברשת חברתית מסוימת שאנשים רבים מתחו ביקורת על כך שהיו חגיגות ביום הטבח. בעיקר שחגגו במתחם הנובה אבל לא רק (דווקא לגבי מתחם הנובה זו ביקורת שאני יכול לקבל). אחד השווה את זה לחגיגות ביום השואה.

כתבתי לו שלידיעתו התאריך הוא ה3.10

(הרי הוא לא באמת מציין את שמחת תורה תשפ"ד אלא את ה7.10. אבל אם אפשר למתוח ביקורת כלפי דתיים למה לא?)

ולא כתגובה לפסטיבל חטופים כזה או אחר

לכם גם התייחסתי דווקא אליו. אבל הפוסט שם אכן עסק באירוע שהתקיים בנובה

במחילה, אלה אנשים טיפשים שזזים לפי החליל של דף המסרים שהם לא מודעים לכך שהם מקריאים אותו.

אנחנו רוקדים בשמחת תורה ושמחים בפורים ושמחים בסוכות ומדליקים בחנוכה (אגב, האם הפסטיבל בחנוכה זה בסדר למרות שבתאריכים האלה היתה השואה?) אפילו שהשואה באירופה הייתה 5 שנים וכל אחד מהחגים בלוח השנה קרה בה. החג מבטא משהו נצחי, והטבח - כל טבח או אסון - הוא זמני ונקודתי ביחס לנצח. ולכן לא מבטלים את הנצח מפני הזמני, אך מזכירים את הזמני גם בתוך הנצח. אצלנו הקפה שישית הפכה להקפת זיכרון, ספציפית (גם לצערנו יש לנו נופל מהקהילה שההקפה לזכרו).

לכן תיקנו לומר יזכור ואל מלא רחמים; לכן תיקנו אב הרחמים.

יהודית יותר? חגיגות כבר היו שם......למה לחזור על זה? מילא.

שלא מתאים לצורה בה הורגלנו לחגוג אותו...

עשו הקפה אחת המוקדשת להודיה והקפה עם תפילה להצלחת חיילינו וביזכור בשמחת תורה מוסיפים כקהילה משהו לזכר ההרוגים בטבח

ששרים בה רק שירים רגועים/עצובים ולפניה אומרים כמה מילים על זה שהשמחה מהולה בעצב, בזיכרון וכו'

מעניין לראות שהשאלה הזאת עדיין חיה גם שלוש שנים אחרי. נראה שאין תשובה אחידה: יש קהילות שמשלבות זיכרון בתוך ההקפות, ויש כאלה שבוחרות להמשיך כמעט כרגיל. דווקא המגוון הזה מעניין לראות מה באמת נשאר כמנהג קבוע לאורך זמן.

מעניין אם במקומות מסוימים אכן נוצרו מנהגים חדשים לזכר הנרצחים, או שבסופו של דבר רוב הקהילות חזרו למתכונת הרגילה של שמחת תורה.

צריך לבחור רק אחד, העדפה הכוונה אחד על פני האחר, כלומר כשיש לך רק אופציה אחת.

עם משפחה יש הרבה הזדמנויות,

עם חברים יש פחות.

לפחות ככה זה אצלי

משפחה שלמה בדרך כלל זה חיבור בין אנשים שההעדפות שלהם קיצוניות בהבדלים. למשל תינוק בן שנתיים ומתבגר בן 14.

כשזה משפחה, עדיף לפצל, בדרך כלל.

כשזה חברים - עדיף לבחור חברים עם העדפה דומה לאותו סוג של טיול.

ארוך מדי

שלושתם

@שמוליק פיין

גם אם מוטב להתפלל בארץ..

לדעתי גם יותר

הש"א בגירסת DB הראשונה נכתבה בבית ליד (בסיס צבאי) בסוכות של 2007. אני לא זוכר מתי שיניתי את התכנון שלה אבל אפשר לנסות לחפש בגיט. אולי @11111 יזכור מתי הפסקנו לצרוך את "/"

טכנית המנגנון מניח שיש בקבוצה שניים. אתה ואחר. הוא לא בנוי לזה שיש רק אותך.

ואז זה לא באמת משנה מי הנמען?

אחרת כל מיני דברים נהיים מסובכים יותר.

יש לך טבלאות

טבלת שיחות

טבלת הודעות פר שיחה

טבלת משתתפים בשיחה

ובזמנו הוא היה נתקע אם יש רק משתתף אחד בשיחה. אי אפשר את אותו משתמש פעמיים כי unique key

אנשים משתמשים בזה לשמירה של כל מיני דברים, יכלת להיות יצירתי אז.

יכולתי להיות יצירתי אז. לא זוכר למה לא רציתי.

מצד מישהי עם הפרעת אישיות דיסוציטיבית.

@משה

אשמח לדעת כמה אנשים כמוני בדקו את האפשרות הזאת רק אחרי שפתחו את השרשור הזה

פ

פ

אגב זו טעות נפוצה.

הבעיה אצל מי שיש לו פיצול אישיות היא להיפך- שיש מעבר לא מודע מאישיות אחת לשנייה. ומה שמנסים לעשות בטיפול זה לגשר ביניהן.

אני נתנייתי.

אפשר לסמוך על הפרסום.

(רק לקחת בחשבון שלא הבטיחו שיהיה מקום בסוכה, מדובר במקום מלא וגדוש במאות רבות של מבקרים….)

כאילו שאסור לי לחיות בלי שאני עושה משהו?

לא הלכתי אגב

(פעם היה לי פה שרשור של התמודדות עם אתגרי שינה, אבל היום אני כבר לא עומד מאחוריו עד הסוף)

מעניין, חוששני אבל שפה זה לא העניין, אין לי שום בעיה ללכת לישון או להרדם..

בכל מקרה, אני מאוד אוהבת את הלילה, אז אם לא צריכה לקום מוקדם למחרת לא ממהרת לישון.

מה בעצם את אוהבת בלילה מאוחר?

אני יודע להגיד קצת על הרקע שלי מתי אהבתי לילות ומתי בקרים. וזה היה מאוד קשור למסגרות שפעלתי בהן.

אוהבת את השקט, את העולם הרדום, הרוגע שיש.

אבל מסכימה שהלילה שייך למביני עניין בלבד.

אני פשוט סידרתי את הלוז שלי כך שיתאים לי לאופי הזה. אפילו העבודה שלי היא בין היתר בלילה.

אני יכול להגיד שמתישהו הגוף התהפך ואהב את הבקרים. אבל זה בעיקר בגלל סיפורי עבודה וזה שנגמרו המסגרות שתופסות את הבוקר.

כשיש שגרה שלא מאפשרת אז אין ברירה. השאלה מהי ברירת המחדל של ההעדפות.

איזה עבודה עם נוער יש שהשיא שלה בלילה?

אבל זו רעה חולה במובן זה שמאוד קשה לקום בבוקר, כמובן.

ומפסידים הרבה. גם לא מתפללים בזמן. זה לא טוב.

ברוך שעשני כרצונו. את לא מחויבת בתפילת שחרית דווקא, תנצלי את זה.

אני אישית יכולה לתפקד גם על כלום שעות שינה אז זה לא מפריע לי במיוחד לקום מוקדם אחרי לילה חסר שינה. אבל בהחלט לא מומלץ לכולם.

נשים חייבות בתפילת שחרית בזמנה...

לא שאני עומדת בזה

אבל עקרונית צריך

אלה המהודרים; מהערב עד הבוקר. נטו.

תודה.

בלי אור לבן אחרי 20:00 בערב

בלי סוכר וקפאין (והמהדרין בלי אוכל בכלל) אחרי 21:00

כל המחשבות הטורנדיות כתובות עם תאריך יעד למחר

מינימום שנ"צ

בתור התחלה.

ואם מתאים לך, להתקלח בחושך מוחלט או קרוב לזה באור צהוב.

עובד על הגוף שיש אור יום ומונע ממנו לישון.

אותו כנ''ל שרותים באמצע הלילה. אם האור לבן אז לא נרדמים בחזרה.

חייב דחוףף אין על סליחות

ומה הקשר בין אושר לקב"ה? לא הבנתי

למי שיצר אותו?

להגשים חלומות

לנצח פחדים

לעשות דברים שעושים טוב

להיות עם אנשים שעושים טוב

הם קשורים לבחירה יישום והתמדה

יש הרבה דברים בחיים שלי שגורמים לי לאושר

חלקם קשורים לקב"ה באופן ישיר וחלקם בעקיפין

בסוף הוא נותן לי הכל אז אין משהו שלא קשור אליו

כאן, והידיים שלנו שמקלידות והעיניים שלנו שרואות את מה שהקלדנו...

זו לא תשובה מספקת, אני חושבת. אלא אם כן כולם כל כך צדיקים שהם

בשיויתי השם לנגדי תמיד - כל שנייה של החיים. (או עושים מדיטציה

24/7 ומתנתקים מכל מה שכרוך בלחיות....)

זו תשובה מרחפת מדי. אלא אם באמת הכוונה לשמחה תמידית, בלי

שום קשר למה שקורה לנו, למה שאנו חווים .....

ותלוי גם למה מתכוונים כשאומרים אושר;

כשקונים משהו שאנו אוהבים וחלמנו עליו זמן רב?

כשאוהבים אותנו ולא משנה איזה "ברוך" קרה לנו הבוקר?

שמעתי הערב שיעור מאוד יפה על שמחה.

הרב אמר שדברים המשמחים אותנו מבחוץ, שקורים לנו,

אינם שמחה אלא, מצב משמח.

שמחה זו להיות יכולים להתעלות מעל המצבים והנסיונות

המלווים והכרוכים בחיים, ולראות את הדברים מלמעלה.

עצם העובדה שאנו חיים ויש מישהו שאחראי על החיים שלנו

והוא זה שבחר לתת לנו אותם. מה שלא יהיה.

הוא דיבר על הרפייה, זרימה, והסרת התנגדויות

פנימיות למצבים, אנשים, קרובים או רחוקים

בחיים שלנו.

לקח את זה לסוכה (או ההיפך) - מקום ארעי, לא יציב,

רעוע, נתון למשב הרוחות....

לעומת בית שהוא יציב, חזק, קירות, תקרה...

ודווקא בחג הזה אנו מצווים לשמוח. דווקא

בסוכה הזו, בשינוי שעשינו....

מעניין שהשבוע בדיוק חשבתי/חשתי את זה

לגבי משהו שמאוד הטריד ו"הקפיץ" אותי...

בתחילה היתה התנגדות: אם אתם לא....

אז .....

ופתאום עלתה בי הרגשה ומחשבה

שהרבה יותר פשוט....להרפות.

אני צריכה להיות נחמדה אליכם

וזהו. אתם לא עושים מה שכל כך

הגיוני ומתבקש, בסדר גמור. זכותכם.

(אני לא גם לא יכולה לדעת ולהבין

מה באמת עובר על הזולת

באמת).

ואז נמוג השיפוט, הביקורת, הציפיה העקשני

שיעשו כך וכך ולא אחרת...

אני זורמת עם זה.

אני זורמת עם המציאות.

אני זורמת עם השם

אני זורמת עם העכשיו

כי זהו רצון השם

וזה כל כך מקל. ואני מרגישה שזה הדבר

הנכון שעלי לעשות.

ומי שהביא לי את המחשבה וההרגשה

הזו זה רק הקב"ה.

כי אני מטבעי מתנצחת ונאבקת (במה שקורה

ולא נראה לי צודק ונכון) ומתווכחת ומתנגדת....

ובדיוק היום פתחתי באחד הערוצים

ו"נפלתי" מבין כל השיעורים, דווקא

על השיעור הזה.

או אולי מפני שאני פתחתי פתח כחודו של מחט

ואז השם הרחיב את הפתח?

כדי להזכיר ולחזק את התובנה החדשה שבירה רעועה עדיין הזו?

רק רגע...אני? פתחתי..... ואז השם....

או שמלכתחילה זה היה השם. ורק השם. ברוב חסדו. מבין מאזין ומקשיב...

תודה רבה השם. עזור לי שזה יחזיק.

לפחות עד אחרי סוכות! אנא.

חג שמח לכולם!

גם אתם דיברתם על זה. אבל היה חסר לי, איך מחילים את זה על היום יום, בפרקטיקה.

רוב הזמן טוב לי. אני קם בבוקר. אני עושה דברים שטובים לי וטובים לעולם.

אנשים סביבי (רובם) טובים אליי. ומי שלא, אז אני מרחיק ממני כדי שלא יפריע.

לא הכל מושלם או פלא פלאים. יש נקודות מציקות. אבל באופן כללי - טוב.

אני אדם מאושר

אלא שזה קשור אצלי בקשר ישיר לקב"ה

כל דבר שנרצה נוכל לקשר או לא לקשר לאלוקים.

מה נראה לך שאתאיסט לעולם לא מאושר?

או שזה אלוקות בעל כורחו?

ריקוד

האישיות שלי היא פלסטיק שעולה 3₪ מax

יום הרווקים. הרווקו תגם?

אבל יאללה, לקחתי. למה לא

במהות הוא מצד אחד חג אבל מצד שני יום חול שאפשר לבחור את התוכן שלו.

לעצור

לעשות חשבון נפש

לקבל החלטות חדשות

לחיות בלי שכל 🙈

היום צעקתי על בתי כך ששמעתי את דלתות השכנים נסגרות בדיסקרטיות.

(גם החלונות). הפצתי המון המון חושך. ניסיתי להדליק נר אבל לא הצלחתי כי הידיים שלי

רעדו מרוב כעס ועצבים..... הכי נורא שהיא לא היתה אשמה, המסכנה. זו היתה פשוט

הצטברות של דברים שנחתו עליה פתאום בלי הכנה מוקדמת (אני תמיד עושה דברים

בלי הכנה מוקדמת, זה היחודיות שלי.....)

אנחנו בני אדם ולא מלאכים

ראש השנה לאמונה ולאוןמה הישראלית (לפחות כך הנתיבות שלום ראה את זה)

הזה שונה ואני יכולה להגר אליו במהירות האפשרית.

בעברי חורבן,

בהווה בנייה, תיקון והתחדשות

הכנות, קניות, הוצאות כספיות, טרחה רבה?

עם הכל ולא להספיק הכל. שינוי מהשגרה וכו' וכו' וכו'.....

ראש השנה נורא מלחיץ אותי. כבד. שלא אכוון מה שצריך לכוון

שלא ארגיש מה שצריך להרגיש. שהתפילה תהיה חיצונית ולא אמיתית.

ביום כיפור אני יותר רגועה וזה ה כ י מלחיץ אותי!

כולן בבית הכנסת מתייפחות נוראות ואני בבחינת

היוצא מהכלל המאשר את הכלל.....nada!

חייבת לספר לכם איך נפתרה הבעיה....

משום מה, לקראת סוף מוסף (אם אני זוכרת נכון) עלה בי

מן הרהור מבעית שאולי בנעליים שלי יש שמץ של עור...

אלו נעליים נחמדות שקניתי לפני כשנתיים לא בהרבה

כסף (מאה +), הן תוצרת איטליה ולכן כנראה הן מחזיקות

מעמד יפה למרות שאינן עשויות מעור...כלומר...

ומשום מה, כפי שכתבתי, פתאום חשבתי באמצע התפילה

שעצם העובדה שהן עדיין נראות כל

כך טוב כמעט כמו ביום הקנייה, אז

אז... אמא'לה!... אולי...?!

קצת ניחמתי את עצמי שבתור אדם עם נרווים וגם היסטרי

לא קטן - אז די מתאים לי לחשוב כך...

קצת שכחתי מזה, ונזכרתי שוב לפני נעילה (תפילת נעילה

הכוונה.....). התיישבתי ובדקתי את הנעליים

ולמרבה הזוועה, מצאתי רצועת עור (כך זה נראה) צרה ומשובחת, בחלק

העליון של הנעל. מבפנים...

הרגשתי שאני או טו טו לפני התקפת לב,

אירוע מוחי או משהו דומה...

(למזלי (סד"ש?), הבן שהיה בבית השאיר את נעלי

הבית הסינתטיות שלו וכך יכלתי לדדות לבית הכנסת.

(האפשרות האחרת היתה להגיע לבית הכנסת יחפה,

או בכלל לא...).

ובכיתי. אוהו בכיתי. כל הדרך....

עד עכשיו לא התאוששתי מזה.

"משל לעבד שהגיש לאדונו קיתון מים

והוא שפך לו את זה חזרה בפניו...."

אבל אצלי זה הוקדם קצת.....

אולי היה בזה חסד; רצית דמעות?...

בבקשה!

אף פעם אף פעם לא קרה לי דבר כזה.

וזה, יחד עם המתח של יום כיפור, אי היכולת

להתחבר ממש לתפילה כפי שרציתי וכו', הצטרף לדברים נוספים

שהצטברו, וגרם לכך שאת המים האלה

שנשפכו עלי חזרה מלמעלה, שפכתי על בתי

המסכנה.... הייתי חייבת שעוד מישהו ישתתף

אתי בקטסטרופה!

לא אספר לכם לאן היא ברחה, למה שהפורום

הזה הוא כל כך לאומי אדוק...

רמז קטן: לא לצפת.

סליחה על האריכות. עדיין מזועזעת.

חג סוכות שמח לכולכם!!!

באמת.

תודה שהקשבתם.

וכולם ביחד מזכירים לי קיץ, ואני בכלל איש של חורף

אבל את שבועות אני אוהבת בגלל עוגות הגבינה שאיני יכולה לעמוד בפניהן

(ואחרי שסיימתי כמה כאלו, גם לשבת לא.....)

שהיו זוכים לתגובות מזועזעות.....

אחד מבני המשפחה אמר לי את זה ודי נחרדתי. לא כי

זה למעלה מהשגתי אלא שאני רוצה לעצמי ולהם שהכל

ילך פיקס! יורגש פיקס! יוחגג פיקס! וכו' וכו'....

שמחה, נתינה, ביחדנס

אני אוהבת אנשים ואוהבת לתת

ששילמת מחיר גבוה על זה.

אין מה לעשות, ככה נפש האדם עובדת (למרות שיש מקרים שבהם אפילו אדם יודע שזה פלצבו זה משפיע עליו, במיוחד אם יש כבר התניה פבלובית לפני)

במחקרים רפואיים, הנסיינים לא צריכים לשלם על לקיחת התכשיר, ובכל זאת גם חברי קבוצת הביקורת מגיבים לפלצבו.

כך גם ילד שמקבל תכשיר מהוריו, בלי שהוא שילם עליו דבר. או יולדת שמקבלת דיקור בבית החולים בחינם, והדוגמאות עוד רבות.

אתה צודק שאם נגיד לאדם שהכדור יקר יותר, תהיה לו ציפייה גדולה יותר ולכן האפקט יכול להיות משמעותי יותר.

יקרה רק מקבלים בחינם. אבל עצם המחשבה שתרופה יקרה, בין אם שילמתי או לא, יוצרת אפקט פסיכולוגי שהתרופה שווה מבחינה רפואית

למשל- פרוצדורה ניתוחית בבי"ח היא פלצבו יותר חזק מכדורים שרופא נותן, או מסשן לא חודרני קצר של משהו.

Fasting can be challenging, especially when someone is experiencing weakness or other symptoms. I think it’s important to be careful with advice involving pills or medication and to rely on safe, medically appropriate guidance rather than unverified instructions.

אז לא חסכתי כלום 😂

של שיטה שבגדול הרעיון שלה זה לא לאכול. אלא "לאכול מהאוויר".

טוב, מסתבר שהגוף מאמין לזה. לא יודע אם לימים שלמים אבל זה מספיק בשביל השלוש שעות של סוף הצום.

הידיעה שעוד מעט יהיה מותר לאכול,

היא הפלצבו הטוב בעולם...

היה נוטה לקרוס סביב 16:00-17:00.

אמורא אחד נחלש ביום כיפור עד שהוצרך לאכול. ברגע שהתירו לו, התחזק וכבר לא נצרך

חושבים שהוא התרופה האמיתית.

אבל האמת שלעיתים גם אם יודעים שזה פלצבו זה עוזר פסיכולוגי

בפיתו בסלו האמת היא מה שעוזר.

שמיים וארץ.

ויאמרו לו שמותר לו לאכול זה יעשה אותו אפקט, כל עוד הוא חושב שזה אמיתי

חשוב לקחת את הכדור הנ"ל עם 2 כוסות מים כל שעה עגולה (חשוב להיות מדוייקים!)

וכוס מים נוספת כל חצי שעה עגולה

למשך 5-6 שעות לפני כניסת הצום.

סגולה בדוקה ומנוסה

גם השתדלתי לשתות כ2 ליטר מים לאורך היום, וגם נשנשתי כמה צימוקים מידי פעם, וגם לקחתי צומקל ליתר ביטחון ולסגולה להצלחה

הפלצבו הזה עוזר לי, אז למי אכפת...

35 שקל "חיסכון" זה לא מה שיעשה אותי עשיר יותר. לעבור צום בקלות, לעומת זאת, שווה לי יותר.

זה הצריכה של אדם בוגר במזגן (אפילו מינימלית)

צריך לשתות יותר כדי שהגוף יגיע רווי לגמרי בנוזלים.

לא להעמיס יותר מדי.

אבל לדעתי לפחות 3-4 ליטר מים

אני שותה יותר...

כי 1.5×1.5, ועוד כוסות מחוץ לבקבוקים, ועוד צלחת מרק

90% מהקושי בצום זה חוסר בנוזלים.

בבית הכנסת וזה לא כל כך נעים.....

ונגועים. מאז אנו לא משתמשים למרות שאנו מאוד אוהבים אותם.

במידה וכן משתמשים בהם, הוא מסביר איך לבדוק. זה קצת בדיעבד נדמה לי.

אני סומכת עליו.

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

על דבר כזה? זו לא פגיעה מינית. וזה ללא שם. אז מדוע?

מי ומה עלולים להיות מנצלים/מנוצלים כאן?

אנשים רעים שמחפשים טרף קל

הרבה פעמים אנשים עם קושי או חולשה מסויימת עלולים להיות כאלה. ואז זה מתחיל בהזדהות ורצון לעזור ויכול להמשיך למחוזות לא רצויים

אף פעם אנחנו לא באמת יודעים אם מי שמולנו זה באמת מי שהוא אומר שהוא והאם מה שהוא מספר על עצמו אמיתי וכמה מזה.

אז פשוט צריך להיות זהירים, ולחשוב פעמיים לפני שמשתפים דברים אישיים באינטרנט, זה הכל;)

כמובן גם אם יודעים מי נמצא בצד השני, צריך להיזהר שלא ינצלו אותנו, זה יכול לקרות עדיין.

שיתוף בנקודה מאוד רגישה יכול לסייע לנצל חולשות עבור אנשים רעים ולכן כדאי מאוד להיזהר בפרסום חולשות שלנו, אפשר דרך הניק לפגוע בבן אדם בסוף.

בבחירות

שני המקרים לוקחים זמן והשקעה רבה שכנראה לא החלה אתמול ובלי תאריך יעד, אלא מחפשים ומוצאים.

יש כבוד לחיילינו שמתבטא במציאת גופותיהם והספינה.

אם זה היה גימיק בחירות אז היו מוצאים קרוב יותר לבחירות, עם תדירות האירועים כאן, אף אחד לא יזכור עד יום הבחירות את מציאת אלטלנה.

בין בתקופת בחירות בין אם לאו, מנגד אלטלנה כולם ידעו היכן היא בערך שקעה, איש לא דרש למצוא אותה, התזמון ככל הנראה מתוכנן היטב.

שיש אנשים מוסריים מהם.

אתה יודע כמה זמן לקח להם לחפש?

אתה באמת חושב שמישהו יזכור את זה עד הבחירות?

ואגב, נתניהו יצא בהצהרה מאז ולא התייחס לכך בכלל, אם זה היה גימיק פוליטי היה הגיוני לנצל זאת, לא?

זה לא בגלל הבחירות, זה מהלך מתוכנן של עמיחי אליהו - צעירים מעל עשרים

שהרב שמואל אליהו שולט בעולם באמצעות חייזרים, חיסוני קורונה ופגיעות טקסיות!

פשוט דבריך היו הרמה כזאת מושלמת להנחתה לדבריו, שלא יכלתי להתאפק

קונספירציות שכאילו מסתדרות יופי.

כשם שהרב אליהו לא קשור לאלטלנה, גם העיתוי לא קשור לבחירות

הוא הכריז בתחילת תפקידו כשר המורשת, על שינוי דגשים ב'כתיבת ההיסטריה' של הציונות והמדינה והוא עבד על זה בכל מיני כיוונים כל הקדנציה.

במסגרת זאת, הוא גם ביקש וקיבל מכ"ץ את ההוראה להעביר את 'התותח הקדוש' ממכללות צה"ל למרכז בגין.

בוודאי שיש בזה אמירה ערכית/פוליטית (תלוי איך רוצים להסתכל על זה), אבל היא לא קשורה לבחירות. זה תהליכים של ארבע שנים. אם יש קשר לבחירות - זה הרצון להספיק, את מה שלא בטוח שיתאפשר אחרי.

..

רק נקווה שמתוך זה כל המדומיינים בימין שמקימים מפלגות על ימין ועל שמאל (תרתי משמע), יקלטו את הסיכון במה שהם עושים. אבל לא, הם לא.

מאלטלנה לאחים לנשק: "אותו דפוס"

כמו מציאת העצמות של זכריה באומל הי"ד.

אולי גם מציאת עצמות יהודה כץ זה גימיק? - צעירים מעל עשרים

קונספירציה וכאלה?

אפשר לדבר סתם על פינה יפה, נוף יפה, סתם....יש מקום בעולם שאפשר?

חוץ מאיזה שבט קניבלים בג'ונגל, ואין לי כמעט ספק שאחת התגובות תבטיח

חגיגית שגם אצלם יש דבר כזה, רק בצורה אחרת....

(שמחתי לראות אותך)

אנשים היו כותבים פסוקים וציטוטים אהובים על הבוקסות שלהם.

אני כתבתי על הבוקסה שלי "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".

המשפט הזה משפיע עלי עד היום.

מתוך הפיוט סוכה ולולב לעם סגולה

את השלט הראשון תלוי בסוכה. דיסוננס לא קטן

סוכת חירות, מהבחירות

איזה כיף שהשנה סוכות בשבת

אני חושב שאם זה אפשרי אז לעשות המחשות יותר מעביר את המסר.

נניח לעשות משהו יפה של עננים ושמיים ואופק בצבע מתאים ולכתוב באמצע "שכינה".

אפשר גם לעשות שני כלים שבורים בהתאמה (או אולי לא שבורים), ולכתוב על אחד "ויהי בשלם סוכו" ועל השני "ומעונתו בציון" (ככה זה ממחיש את החיבור ביניהם)

ועל אחד השברים כתוב: הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת.

ויש עננים - לענני הכבוד

ויש לויתן גדול

ויש עוד מלאאא קישוטים מיוחדים ב''ה😊

אבל אני אף פעם לא שבעה...

חשבתי עכשיו על לעשות אותיות גדולות כאלו בנפרד ולכתוב "בשעה שמלך המשיח בא", אבל לא יודע אם זה ישים.

אולי אפשר לשים אותם על מסגרת עם רקע של צהוב ואור (ראו באורי שזורח)

(המדרש הקצר הזה הוא תמצית העבודה שלנו בדור הזה של טרום המקדש: שעובדים בשביל המקדש ולא מחכים שיצנח, ומאידך מבינים שהשלמות שלו - הגג- השראת השכינה בו, לא תלויה בנו, וזו ענווה אמיתית ושלמה ולכן אנחנו נקראים "ענווים ענווים". ויש רצון כל כך גדול עד שקשה להאמין שהדבר העצום הזה, תכלית כל הבריאה, מתממש, ואז ההארה שזורחת)

אך אם כבר כותבים, אפשר

יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ־אָרֶב - עם של אריות!

(הפסוק הקודם הוא "הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא")

איוב לח, לט - מ

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.

זה הנושא