פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 225)

פשוט אני חיי בסקאלה אחרת לגמרי ושם החיים שלי הם 10פ

100

בלי לפתוח פה אבל יש לי רק נתון אחד שהזכרת שזה חיבור חזק להשם ואני באמת מרגישה מאושרת. כל השאר פחות או יותר אין לי וזה בכלל לא משנה. אבל אם אין לי חיבור אז המצב שלי בהרגשה יכול להיות גם 30.

אני חושב שאובייקטיבית אני עלול להיות על 60 בתקופות הרעות, 70 בתקופות הטובות, אולי אפילו 80

 

אבל בתחושה אני נמצא איפשהו באזור 120, ובתקופות הרעות אולי 80

כי אני אומר שלא טוב לי.
ונותן לעצמי 70.
אז כנראה שאובייקטיבית החיים שלי טובים, אבל נפשית לא טוב לי (לא נתת סעיף נפשי)

ויש את אותנטי, הם ה'בסט'.

או Topten..

ובכללי, ברח' יפו.. 

יותר רכות כאלה אז בטופטן/אורבניקה

ישמצב גם בתמנון שיהיה להם, לפעמים יש להם כל מיני כאלה...

ואם היא רוצה את הרגילות הענקיות, שמזכירות פשמינות, פשוט בגדול יותר, אז באותנטי או בסיאם.

סיאם יש גם ליד התחנה מרכזית - את עולה במדרגות שליד סנטר 1, ויש גם ברחוב יפו - רכבת קלה יפו מרכז, בצד שממול מאפה נאמן, תרדי קצת למטה ותראי חנות עם מלא שרוואלים וריח מעניין - שם

זה עדיף מבנים עם פשמינות 😶

צעיף משובץ גלם,RJ_IsFaultTolerant~~Similar%20Items~~SMOutDetailSimilar~~0

צעיף בדוגמת משבצות,RJ_IsFaultTolerant~~Similar%20Items~~SMOutDetailSimilar~~0

כמעט בכל חנות בקניון יש כאלה ..
הייתי דווקא מעדיפה לקנות אותן בקניון ולא בחנויות שהזכירו בשירשור( דוג' אותנטי או סיאם :/)כי שם זה נופל על מראה הרבה יותר שאנטי ולא מסודר וחבל כי זה יכול להיות שייק אז למה להרוס

אני גם מעדיפה יותר את הסגנון ששלחת. מעלף. אבל נראה לי אני עושה עוצר הזמנות משיין. אני מגזימה כבר!

רק הנקודה למחשבה לא נכונה כל כך. ברור שאם אנשים לא תרמו במשך חודש יהיו פחות תרומות בסכום הכללי.

נפל בחודש שבוא כולם מתרימים. המקסימום הוא 'איבוד' של כמה עשרות תרומות שנדחו בחודש נדחו לא בוטלו.

 

 

עכשיו שיעשו חרם על צה"ל על נוהל פתיחה באש ועוד.
חבל שלא מנצלים את הכוח של הציבור ונותנים שירמסו אותנו.

הטפסים החדשים ישארו וכל המדינה תחתום על הורה 1 והורה 2


בשביל להרוויח גם תרומות של ה'דוסים' הסכימו לתת להם את הטפסים הישנים, כי תכלס זה לא באמת משנה להם

האם זה ניצחון?
האם מחקו את הורה 1 והורה 2? .התשובה היא לא .

יש מצב שאתה צודק

מאלי בין הוחלט להוריד את השאלות האלו בכלל מהטפסים. לא ישאלו על ההורים

ובאלי לצאת לצעוק על כל העולם, אבל אני בכיתה.
ולומדים דברים שאני לא רוצה לפספס.

הבעיה שלך שאת מדברת בצורה לא חוקתית

צריך גם לדעת איך להתנהג לא?

מכר של משפחתי.. פשוט עוול!!!
אדם מתוק ויקר...
היה אמור להתחתן עוד מעט...

על כל החוויות, על התובנות, על הזכות לעשות מצוות
על זה שיש לנו חגים...
ואני גם ממש שמחה על העובדה שיש ילדים קטנים בחיים שלי שמזכירים לי התחלות טהורות ואני אוהבת אותם ממש.

מזל טוב

ירד סוף סוף גשם!

היה שבוע עמוס, מעניין,

דיבוק חברות ;)

היתה שבת  מוארת, מרוממת, ממלאת, מטעינה 

ילדים זאת שמחה, אכן.

גם אני אמרתי מזל טוב 😎

המערכה איננה על ירושלים.
המערכה היא - בדיוק כפי שהם אומרים - על מהי אמת, ומהו צדק. ובעיקר - מי פועל באמת ובצדק.

לוותר עליו.
לפעמים החזירו לו אבל הרבה פעמים לא.

שאם היא לא מחזירה לי את הכסף אז הוא שלה מתנה גמורה ולא צריך לחזור בגלגול בגלל זה

כי את זו שמוותרת בתנאי על הכסף.

שפשוט תוותר על הכסף

לא יותר מ400 .. אבל אם היא תבקש אני מאמינה שאני אתן אני סומכת עליהן מאוד

זה שהפסדתי כסף לא הופך את ההפסד לצדקה.

אבל לא בטוח שמדובר באדם עני שכסף שנתתי לו ייחשב צדקה

עד היום לא ראיתי אותו בחזרה וזה ממש מעצבן

רק שזה היה לפני כמה שנים...

אם זה סכום משמעותי, צריך לחתום על איזה מכתב שכתובה ההלוואה+חתימה ותאריך. זה גורם לכך שיקחו את זה ברצינות.

אם זה סכום גדול, כדאי גם ערב.

אם זה סכום שמוכנים גם לתת כצדקה לחבר, לא חייבים ערב..

 

וכן כדאי למצוא את הדרך להזכיר לחייב שמתעכב שנים מלהחזיר, שהרי "לווה רשע ולא ישלם"... (על פי הדרכת 2 רבנים פוסקים אתם התייעצתי במקרה דומה)

באופן כללי, צריך להתכונן נכון מראש, בהבנת שני הצדדים, איך להמנע ממצבים לא נעימים.
אם בדיעבד לא התכוננו מראש, אז צריך למצוא פתרון פרטני. ויש מבחר פתרונות. השאלה מה המקרה.
הוא לא רוצה להחזיר לך? מכחיש? אין לו את הסכום? לא נעים לך להזכיר לו?
לפי כל אחת מהתשובות לשאלות האלה אפשר לחשוב מה יהיה הפתרון. למשל, אם אין לו כסף, שישלם כל חודש 10 ש"ח, ולאט לאט יגדיל את הסכום. את זה כי לא נעים לך, אז צריך לשאול למה לא נעים לך ואיך לפתור, וכו'.

קיג ע"ב דנה מה לוקחים ממנו במשכון.
לפי אליהו שם בגמרא והרבה ראשונים פסקו כמוהו, מוציאים משכונות מהאדם כמו באדם שלא שילם ערכין.

מי שרוצה לראות בפשטות את הדיון יסתכל במצוה ש"נ בספר החינוך וברמב"ם הלכות מלווה ולווה א, ז.

בסוף זה לא יצא אל הפועל, נישואיו לא החזיקו מעמד...

אבל הוא עדיין יכול לרכוש דירה;)

וסיכום יפה של הסוגיה בפוסקים:

הלוואה בעל-פה ללא הסכם וללא עדים - ישיבת מצפה יריחו

אגב לרב עובדיה יש פה פיתרון יפה, שברגע ההלוואה הלווה יתן צ'ק מאוחר ככה שהכסף בטוח יחזור. (אבל כדאי לודא שבאמת אי אפשר לבטל את הצ'ק)

בגלל זה

1. זו באמת מצווה מאוד קשה לא רק בגלל הכסף אלא גם בגלל שזה יכול לפגוע ביחסים החבריים.
2. בחז"ל ובהרבה פוסקים נאמר בפירוש שיש איסור להלוות בלי עדים אז כנראה שהמצווה מוגבלת בכך שיהיו עדים. כך הביאו מהרב זוננפלד בקישור שהבאתי בתגובה הזו:
הגמרא אומרת שלכן אסור להלוות בלי עדים - צעירים מעל עשרים

היא החזירה לי רק 20% ממנו, עד שלא הייתה לי ברירה ותבעתי אותה...
נראה מה יהיה.

שמחה לשמוע שיש אנשים שמספיקים לישון בכזו שבת קצרה .

בשבת חורף זה בד"כ לא נורא..
הייתי רוצה לדעת איך יראה העתיד שלי.

נמנמתי קצת אז אני בסדר(:
וואו שאלה טובה..

בעייתי מאוד ישנתי 3 שעות 😞🙈

איזה שנ"צ? שבת קצרה מידי!

ולשאלתך-
איך לעשות את מה שאני רוצה לעשות בצורה הכי מדויקת ככה שתעשה רק טוב.
(זו סתם שאלה אקוטואלית.. בטח יש שאלות יותר מהותיות)

הלוואי והייתי שונצת.
אם אני עושה את הדבר הנכון.

קראתי ספר, ובטעות נגמר הזמן לשנצ



מרפי- תמיד כשצריך לקום מוקדם בבוקר, אני לא עייפה/ לא נרדמת

על שאלה שכבר שאל דוד המלך

על מה שווא בראת וכו' (תהילים פ"ט, מ"ח)

לילה טוב.

השנצ הזה מציל אותי לפעמים מחילול שבת
זה מה שעושים כשקשה לשמור, שתדעו שלישון זה פתרון קסמים
השאלה- מה הקטע שאני כאן, מה הייעוד שלי...

שנצ קצר שלא הועיל לכלום

 

-  למה??

 

 

להבין איך כל השגעונות ששוטפים אותנו, כל הבלבולים, כל התאוות, 

לאומית ואישית,

מובילים בסוף לטוב [אייקון של בית מקדש] (--איך זה שאין כזה?) 

והשאלה-
מה התיקון והעניין של נטיות הפוכות

חבל שלרובן אין באמת תשובה מוגדרת... או לפחות לא אחת כזו שתגיע בקרוב

למה אנשים טובים צריכים לסבול נפשית ?

ובכא אני מקווה שאת לא האיש הטוב המדובר😑

ואנשים שיקרים לי

הזייה
צריך לישן מיד ועכשיו! פויה חציל! פעם הבאה אני אטגן את עצמי!

אבל אני ממש רוצה לדעת מי היא תהיה!

וקחו משו יפה
יאללה חברים מי פה חוגג י''ט כסליו? תנו דיבורים או תובנות⁦ - צעירים מעל עשרים

וגם, אין ברירה, צריך כסף ואמצעים כדי לקיים את החיים - צריך גם לעבוד ולהתפרנס.

מנסים ומשתדלים לעבוד במה שמתאים לנו, נוח לנו, לכן הולכים ללמוד ולרכוש כישורים מקצועיים - ולא פונים לעבודות קשות ומתישות, מתוך חוסר ברירה.

מתי שהוא מגיע שלב שעוצרים ומסתכלים לאחור, ועולים הרהורים ומחשבות, חוכמת הבדיעבד.

וכאן נכנס גם המעמד האישי.
ליתר דיוק - אילוצי המעמד האישי.
את רווקה וחופשייה לנהל את חייך בקלות, או נשואה, מחוייבות ואילוצים של פרנסה, בית, משפחה, ילדים.

שאילוצי המעמד האישי מאפשרים או לא מאפשרים שלנו לעצור ולהתבונן.

זה נכון.

אם כי יש במחשבות האלה קריאת תיגר על עצם המנגנון הזה...

מרגיש לי כאילו רוב האנשים מבזבזים את רוב הזמן שלהם במירוץ אחרי שטויות

במקום באמת למצות את ההחיים

 

ולעיתים בגלל שהציבו לעצמם יעד במירוץ המטורף שהכניסו את עצמם אליו, ולא הצליחו לעמוד בו - הם נכנסים לדיכאון ואז זה ממש הורס להם את החיים

 

או: מה הם החיים הראויים לחיותם?

ולא דברים שהחברה מצפה מאיתנו לעשות 

בכללי כל הקטע הזה עם המדיה זה סתם אשליה להראות לאחר כאילו "הכל בסדר אתי" 

כל אחד בצורה כזאת או אחרת משחק אותה מישהו שהוא לא

גם אם הוא לא יעיל במיוחד, או הישגי במיוחד או נורמלי במיוחד,

זה להסכים להיות קיימים, בפשטות.

ואני שואלת אם לקיום הפשוט הזה יש משמעות.

כי לפי ערכי החברה המערבית, אין לו.

 

היה לי שרשור כזה בעבר
..
הנשמה מאז שהיא ירדה לעולם יהיה בה צד של ריק. כנראה שהתשובה זה עבודת ה' קיום מצוות והתורה.
אם זה ממש מקשה על תפקוד או שאת לא מוצאת את עצמך הרבה זמן אז אולי טיפול םסיכולוגי יעזור ויש מצב שיש בזה נגיעות של דיכאון

בכל אופן מעניין אותי מה היה הרבי או הרב אליהו אומר על זה.
ומדיה לגמרי אשליה. מילא עם אנשים אמיתיים שמכירים אותם אבל פה. כשאפילו לא מכירים את האנשים?
יש לי חלום להיות בלי טלםון
לפעמים אני מכבה אותו לכמה זמן זה תענוג. אז אני מרגישה חיה. רואה את העולם סביבי

ההסבר על הנשמה מאיר את הדברים באור אחר...

לעניין הדיכאון, גם בסמינר כששאלתי את הרב שאלות כאלה, הוא שלח אותי לפסיכולוגית.

ואני שואלת, איפה האדם שיעמוד ויענה לוגית על השאלות האלה?

או שעצם זה שהן מתעוררות מוכיח בהכרח על מקור נפשי? אני קצת קוראת תיגר על התפיסה הזו.

כי זה בעצם מוכיח שלקיום עצמו, לעצם החיים לכאורה אין פשר משל עצמם. הפשר תלוי במילוי שאנחנו ממציאים לנו.

לא בטוחה שאני מצליחה עד הסוף להעביר את עצם השאלה.

טוב, אז אולי זכית שהשתגעת מספיק עם הדת,לא?
(בבחינת "מוטב תהא שפחה לאומה זו" וכו')

 

והתוכן הם לא המשמעות, הם רק גורמים להוביל אותנו אליה..

אפילו ממש טובות.

 

(מרשה לעצמי להעיר שצריך טיפה זהירות בהתבוננויות כאלו. כאילו, בהחלט חשוב לעורר מודעות ולהתבונן, אבל כן צריך לשים לב שלא מגיעים למקומות פחות טובים כתוצאה מכך).

 

והשורה האחרונה - יצא לי לחשוב על זה לאחרונה, ואני לא בטוח מה החלטתי. מוזמנת לפרט מה הביא למסקנה הזאת.

למה לדעתך נדרשת שם זהירות? זה עלול להוביל למקומות שליליים? זה מדבק?

 

לגבי השורה האחרונה- מה שהביא אותי כעת ביתר שאת למסקנה הזו זו העובדה שיש לי לכאורה הרבה מאד זמן פנוי עכשיו, שהיה אמור להיות מנוצל להתבוננות פנימה, לחיבור יותר אמיתי לעצמי, ואפילו סתם לכיף ולתחביבים.

בפועל אני לא עושה כלום ועדיין לא מרגישה שיש לי זמן לדברים שאני באמת רוצה. למה? כי מוצאת את עצמי ימים שלמים מול הקופסא הזו, ששואבת את כולי פנימה, והחיים האמיתיים נזנחים.

לגבי הסוף- תודה על ההסבר. מאמין שיהיה מי שינסה לשאול מה ההבדל בין מדיה לתחביב "אמיתי". אבל כן, אני מבין מה  את אומרת.

 

לגבי ההתחלה- ראשית כל אני יוצא מנקודת הנחה ששאלות בסגנון הזה קשורות מאוד לרגש שבאדם, ואינן שאלות פילוסופיות\רעיוניות\מהותיות גרידא.

כלומר, יתכן מאוד שבעיקרון כן יש כאן שאלות פילוסופיות טהורות. אבל כשאדם בא ושואל אותם זה לרוב ממקום רגשי ונפשי כלשהו שלא נוח לו עם המצב הקיים ואינו שלם ומסופק עם עצמו.

בהנחה שההנחה הזאת נכונה, אז הרי די ברור שכדאי באמת להתמקד בשורש ולא בסימפטום. ולחפש ולנסות למצוא באמת מה ולמה לא מתאים וטוב לי עם המצב הנוכחי, ומה גורם לי "לברוח" ולהססתר מאחורי תהיות כאלו ואחרות.

אבל אם האדם לא פועל בצורה הזאת, אלא נוקט בצעדים יותר דרסטיים כאלה ואחרים, הוא לאט לאט מאבד את העוגן ואת היציבות שכן היתה לו, וזה יכול לערער את הרגשתו עוד יותר. עד שלבסוף הוא יימצא במצב שהוא לא יזהה את עצמו.

אנסה לתת דוגמא - מוקצנת - שאולי תבהיר יותר: מישהו שאני מכיר שהחל לתהות למה בכלל יש צורך בחברים וחיי חברה. כמובן שתהיותיו נבעו מקושי חברתי\רגשי מסוים, אבל הוא לא הבחין בזה ואכן ניתק קשרים מחבריו ומכריו ודורשי טובתו. יתכן באמת שבמשך זמן מסוים אכן היה לו טוב בהתבודדות הזאת, אבל די מהר זה כבר לא היה ככה.. ואז הוא פתאום קלט לאן הוא הביא את עצמו (וכמובן שגם הקושי הראשוני שגרמה להכל לא נפתרה) והמצב היה לא טוב.

(הסברתי ופירטתי כי ביקשת, אני כמובן ממש לא חושב שמדובר כאן במשהו ברמה כזאת בכלל. רק כן הרגשתי שיהיה תועלת בלעורר על הצורך בזהירות ומודעות).

ראשית, זה ממש לא כלום.

מה שהשגת עד הלום הם הישגים אמיתיים ואל תזלזלי בהם.
לעתים אנחנו מגיעים לחישוב מסלול מחדש, אבל זה לא אומר שלא התקדמנו אלא שנכון מעכשיו להתקדם בדרך אחרת.

לדעתי, המרדף אחרי המשמעות היא משהו שטבע הקב"ה בנו כדי שהעולם יתקדם.

שולח המון כחות
את גיבורה וכל הכבוד על הישגייך עד כה ומאמין שתמצאי את המסלול הנכון והראוי לך ותצליחי בו

התגובות שלך תמיד כ"כ רגישות ומחזקות. אשריך.

ברוכה תהיי

הכתיבה שלך בפורום מלמדת המון על הכחות העצומים שיש לך, על ההתמדה וההתמודדות עם מה שצריך, ממש מעריך את זה👏

אם לא, כבר לא היינו פה..

מה אנחנו עושים עם זה זה כבר משהו אחר. ברצון, זה למלא את התכלית הרוחנית את הייעוד שלנו בעולם, החלק שלנו בתיקון העולם.

בראיה שלי אם נשאף להיות האדם הכי טוב שאני יכול להיות לגבי הסביבה שלי והעולם, הבן הכי טוב להוריי, בן הזוג הכי טוב, האבא הכי טוב, הנכד הכי טוב, החבר הכי טוב, הקולגה הכי טוב בוודאי נצליח בעז"ה למלא את התפקיד שלנו.

מהשאיפה הזו בעצם כל דבר שנכניס ליומיום שלנו כדי להיות במקום המיטיב הזה יתן לנו כח ומשמעות.

אני משתדלת לצור לעצמי בלוז דברים שחשוב לי להספיק/לעשות קודם כל לבית הקטן שלי לבעלי והילדים וגם להורים לסבא וסבתא ובמעגלים קצת יותר רחוקים וכמובן לא לשכוח את עצמי (מי שלא דואג לעצמו לא יהיה לו כח לדאוג ולהיטיב לסביבה. זה כמו "אוכל" שאנחנו צריכים, אנרגיה כדי לפעול)
זה ממלא אותי במשמעות וזה לא קשור להצלחה שלי בעבודה או בחיים בכללי.

ובכל דבר הרצון להיטיב נמצא, בעבודה - לעשות אותה על הצד הטוב ביותר עבור הבוס והלקוחות (וגם עבור עצמי, לעשות משהו בשלמות יש בזה שמחה קטנה), להיות קולגה מפרגן שכיף שהוא בצוות, לחזור הביתה למשפחה ולאהוב אותם בלי סוף ולעשות עבורם את כל מה שצריך... וגם עם חברים וכל מה שמסביב.

זה נשמע ענק אבל בתכלס אנחנו ביום ממוצע עושים המון טוב, כמו שאנחנו. בגישה הטובה שלנו והאכפתיות שלנו.
כשאנחנו במקום המיטיב יש לנו כח ומוטיבציה גם להישגים אישיים כי הם נותנים לנו כח והם חלק ממשהו יותר גדול שמתגלגל הלאה.

בתוך הטוב לאחרים נמצא את ההנאה והשמחה שלנו להיות בצד הנותן ובהרבה מהדברים יש לנו הנאה אישית לא רק מצד הנתינה. בסופו של דבר שיחה טובה עם אבא ואמא נעימה גם לנו, כנל עם חברים או עם בני הזוג.
כל דבר במידה, אז אפשר וצריך להעביר לפעם מסר שהפעם לא נוכל כי כשאנחנו מוחקים עצמנו זה גם כמובן לא טוב.

המדיה היא בהחלט אשליה של חיים. לכן אפשר ממנה בכמויות סבירות ובשליטה (ומודה שקשה לי בעניין... מזל שיש לי מספיק מחויבויות כיום שאני חייבת מתישהו לעצור)
בשלבים שונים בחיי הרגשתי שהגזמתי עם מדיה אבל בזמנים מסוימים אני מקבלת השראה וכח לאתגרים השונים בחיים אז לדעתי המינון זה העניין.

כולם חושבים על זה בצורה כזו או אחרת, בסופו של דבר.

התשובה היא שצריך להפסיק להסתכל על העולם החומרי ולהסיק בפשטות שיש לכל אחד מטרה אישית למלא פה, וברגע שהמשימה תגמר הוא ילך לעולם שכולו טוב. לאף אחד אין באמת תשובה לשאלה על מהות החיים. לצערי אפילו התורה לא עונה על השאלה הזו...

לכן נותר רק להמתין, להבין את זה בסוף המשימה המסתורית, אליה נקלענו כל אחד ואחת מאיתנו . המשימה שלנו תתבהר רק בסוף.

מעניין.
כי דווקא העובדה של מציאות נבואות השקר לידי ובסמיכות אליי שוב ושוב בתמידות, מראה את האמת, שאתה לא היית מסוגל לדמיין

אני עוזבת תפורום
אין לי מה לחפש פהה מה אתם שווים
שיהיה ברוורר ראו הוזהרתם

לא נשארת לכם ברירה
@כולם!

שמוציאים את הריבה אבל איך אפשר לוותר על סופגניה🙄
זה מרוב שפע בלעה"ר🙂

תן לנו מילה על מכבי בשבילך
אני מקווה שזו לא הקופת חולים
אבל גם היא אחלה

אבל אני שמחה שאין לך שטויות בראש 👑

זה אחלה חג.
גם אין מחויבות גדולה מידי וגם יש מסיבות.
משהו יפה לחנוכה?
חנוכיית כסף
או ילד קטן שמדליק חנוכיה..

מזה זה אפילו לא נראה יאמי בטח לא עם ריבה.
אני אוהבת עם שוקולד או בלי ריבה .

זכרון לא מזמן קנו לי מגש ענק של רולדין מלא סופגניות להכיר תודה.( את האמת לא כל הטעמים טעימים)
זכרונות מפעם שיורד גשם ואנחנו רואים המומנים ומסובבים בסביבון ( הזה עם המוזיקה) ואז או שאבא שלי מתחרט על הרגע שקנה אותם או שנגמר הסוללה של הסביבון .. מה שמגיע יותר מהר

איכס מה אני יעשה זה עושה לי בחילה

וואי תשמעי זה תמיד ככה, הגודל בא על חשבון האיכות...
איזה כיף זה זכרונות של חנוכה💗

"כשמגיעים הימים הקדושים האלו צריכים לשמוח מאד שהחיינו וקיימנו,

צריך להודות לה' יתברך פשוט עבור החיים שיקר מאד אצל כל אדם, "השם נפשנו בחיים".

נפש היא מדרגה תחתונה, "שם נפשנו בחיים"- שהיא מדרגה עליונה "חכמה תחיה בעליה",

"ולא נטה למות רגלינו" אפילו דברים נמוכין, שהיא בחינת רגלין."

(רבי אהרון מקרלין)

,,

 

"אדוני אבי זכרונו לברכה פירש: 'שעשאום יום טוב בהלל ובהודאה',

שיהיה הארת הימים בזה שיוכל כל איש ישראל לראות כי הכל מהשם יתברך שזה עיקר עבודת איש ישראל שנקרא יהודי

ופירש: 'הלל והודאה' כי הלל הוא שבח על מה שהקב"ה עוזר לאדם.

והודאה הוא גם להיפוך שמודה על קלקוליו.

וצריך להיות שניהם כאחד אף שיש לאדם בעזר עליון על מה להלל, עם כל זה לא יתגאה וידע כי רק ממנו יתברך הוא"

(בעל ה-"שפת אמת")

,,

 

"העיקר בעבודת ה' הוא ההתחלה,

כי כל ההתחלות קשות, מחמת שהוא יוצא אז מהפך אל הפך,

ואחר כך אף על פי שהולך ומתקדש בכל פעם ביותר,

אף על פי כן גם כל העבודות שאחר כך מקבלין כח מההתחלה,

שהיא העיקר, וכח ההתחלה הולכת עם כולם. 

וזה מרומז במצוות נר חנוכה, שמוסיף והולך,

ובלילה ראשונה, שהיא התחלה, מדליק נר אחד,

ואחר כך בלילה שניה מדליק נר הראשון שהדליק ביום ראשון, ומוסיף עליו עוד אחד, וכן בכל הימים,

נמצא שנר הראשון הולך ודולק עם כל שאר הנרות שבשאר הימים,

וכן להלן, כי כח ההתחלה הולכת עם כולם"

(רבי נתן מנעמירוב)

 

 

 

איזה כיף שהבאת לנו את זה חיימ! מחדש ומחזק!!
את יכולה להסביר לי את הראשון על שהחיינו? לא הבנתי אותו לגמרי..

 

 

ממ מה שאני הבנתי כשקראתי:

 

כשמגיעים הימים הקדושים של חנוכה אנחנו צריכים לשמוח מאד (שה') החיינו וקיימנו:

 

שהחיינו- שה' נתן לנו חיים. (מדרגה עליונה)

וקיימנו- שה' נתן לנו קיום. (מדרגה תחתונה של הנפש)

 

אז דבר ראשון, להודות לה' על עצם זה שאנחנו חיים ("וקיימנו") 

אבל המדרגה היותר גבוהה היא ההודאה לה' על זה שאת הנפש שלנו (הקיום שלנו) הוא שם בתוך החיים ("שהחיינו")

כי חיים לבד ונפש לבד זה משהו אחד, אבל נפש (קיום) וחיים (חיות, חוכמה) ביחד זו המעלה הגדולה. 

 

בנס חנוכה ההצלה לא הייתה רק בקיום פיזי של הנפש ("וקיימנו") אלא בעיקר הצלת החיים של הנפש בחיות, בחוכמה ("שהחיינו"). 

 

בסיפור חנוכה, המטרה של היוונים הייתה בעיקר מלחמה על הנפש שבחיים- על חיים של תורה, חיים של משמעות, חיים של שלימות עם ה'. לא היה להם בעיה שנחיה פיזית אם ח"ו נאבד את היהדות, וההודאה לה' היא שהוא שם נפשנו בחיים- שמר עלינו איתו, כיהודים, עם התורה הקדושה והמצוות, על חיי החוכמה הנעלים. 

 

מקווה שמה שאמרתי נכון..

(על "ולא נטה למות רגלינו" אני חושבת שזה מתחבר למה שכתבתי אבל אחשוב על זה עוד..)

וואי איזה מזל שביקשתי

 

 

 

 

לענ'ד כל התפילה של 'על הניסים' היא על המלחמה מול המתיוונים.
הרמז הראשון לכך הוא 'טמאים ביד טהורים' - והרי גוי אינו טמא. (זו מח' האם כבר גזרו על גויים להיות זבין, וגם אם כן זו לא טומאה באמת)

ושאלת המפתח - מה השמחה הגדולה כ'כ, הרי יש לנו הבטחה שלא תשכח מפי זרעו, ממילא מוכרחים היו ישראל לנצח את הגדרות של היוונים!.

והתשובה תובן בהקדם הסבר במילה זדים.
מצינו בגמרא על דואג ואחיתופל שנקראו זדים. מהו זד?
מה היו דואג ואחיתופל? גדולי הדור ששאלו שלוש מאות קושיות במגדל פורח באויר, ואעפ"כ יצאו לתרבות רעה.
כיצד תורתם לא עמדה להם להנצל מהחטא?
ףאלא שתורה שמגנה היא תורת אמת שלומדים לשם התורה. אבל דואג ואחיתופל למדו תורה כי זה יפה, זו חכמה שאין כמוה בעולם עד שאפשר לשאול שלוש מאות קושיות בסוגייה הכי מסובכת.
זד זה אדם שלומד תורה כי היא חוכמה גדולה אבל לא לשם התורה.

זה כל הנס של חנוכה. היה ויכוח עצום בעם ישראל, מי ממשיך את עם ישראל האמיתי. האם המיושנים האלה שלא משתחווים לפסל ועושים דברים מוזרים, או המתיוונים הנאורים שיודעים לקבל חכמה מכל דבר מחוכם.
ואלה, המתיוונם הם רשעים טמאים וזדים.
וזה מה שאומרים לעמך ישראל תשועה גדולה, שעכשיו התברר מיהו באמת עמך ישראל...


את ההשלכות לזמן הזה תעשו לבד.

זה גרם לי לחשוב; למה תמיד הטובים הם מעטים?

אם שנים הן אני ובני הם.

וגם על ר' חנינא בן דוסא - כל העולם ניזון בשביל חנינא בני

למה המעטים שווים את המשך קיום העולם?
אולי כי בסופו של דבר לעתיד לבוא זה יהיה כולם?...

חיפשתי באינטרנט... (וואי יש כל כך הרבה שזה מפחיד😱)

*חג חנוכה מכונה גם "חג האורים" והמוטיב של הדלקת האור חוזר על עצמו במקורות שונים.
אנחנו נדרשים להדליק אור במקומות החשוכים שבחיינו האישיים והקולקטיביים.* 
משפט חסידי מפורסם אומר ש"חושך לא מגרשים ע"י מקלות אלא ע"י אור". אדם נבון יתייחס אל החג כסוג של "יום כיפור קטן" שבו יש לו הזדמנות נוספת לבחון את אורחות חייו, לשפר את הדרוש שיפור, להסיר את הרע, לדבוק בטוב ובקיצור - להדליק את האור.
להדליק את האור משמעותו בעיקר להחזיר את האחווה והרעות שאפיינו את העם שלנו אלפי שנים אחד כלפי השני. *הכוח שלנו הוא בביחד, בערבות ההדדית, באכפתיות הכנה מהחבר לעבודה, מהשכן, מהנהג שלידי בכביש, מבן/בת הזוג ומהילדים.* אכפתיות פרושה לרצות באמת את הטוב ביותר עבור הצד השני.

*ערך נעלה בחנוכה הוא פרסום הנס שנעשה למכבים. זו הסיבה שאנחנו מדליקים חנוכיות בפתחי הבתים ומרבים בשירים וסיפורים על שארע לאבותינו "בימים ההם בזמן הזה".בעצם הדלקת החנוכיה בחוץ אנחנו נהיים משרד פרסום של הקב"ה ומכריזים לעולם: "יש אמת, יש מציאות של קודש, יש עולם פנימי עמוק ועדין יותר מעולם החומר הגס של יוון, יש משמעות לחיים.*
ברובד הפשוט המטרה היא שנזכור מה שארע, אולם ברובד העמוק אנחנו מצהירים שאת האור של הקב"ה ותורתו אנחנו מחפשים. ביהדות נר תמיד מסמל נשמה ("נר השם נשמת אדם") 
*ובהדלקת הנרות אנחנו למעשה מכריזים שמה שבאמת מאיר את החיים ומחייה כל פינה ופינה זו הנשמה. הנשמה היא זו שמאירה את הבית, את התרבות, את חיי המשפחה ואפילו את מערכות השלטון והצבא.*
הגישה היוונית של "תזרום...", "תחייה בכיף מבלי לחשוב יותר מידי..." היא לא הגישה שלנו. אנחנו מאמינים שבכל התמודדות והתמודדות בחיים אנחנו צריכים לבחור בנכון. גם אם זה קשה יותר, עלינו להקשיב לקולה של הנשמה שתמיד אבל תמיד רוצה רק אמת, צדק, טוב ואהבה.

ההלכה מנחה אותנו להציב ולהדליק את החנוכיה דווקא במקום נמוך (בין 3 ל-10 טפחים מהרצפה, כלומר לא יותר מ-80 סמ' מהקרקע). כמו לכל אחת ואחת מההלכות שב"שולחן ערוך" גם להנחיה זו ישנה עמקות נפלאה.
*אנחנו למעשה מצווים להדליק את האור דווקא במקומות הנמוכים שבחיינו ולא להזניח אף תכונה שלילית ושפלה.*
אדם גדול הוא אדם שזכה להכיר את המגרעות והחולשות שלו ולא התעלם מהן. כמו שנר קטן יכול להאיר חושך גדול, כך גם התבוננות כנה בעצמינו ומעשה חיובי אחד קטן יכולים לחולל ניסים. והכי חשוב לזכור ש"כל עוד הנר דולק – ניתן עוד לתקן". אף פעם לא מאוחר לתשובה ושינוי.

לקחתי מפה- https://www.hidush.co.il/hidush.asp?id=4682
הוא באמת כותב דברים מדהימים...

כנראה כי אני חדשה פה, אם הבנתי נכון איך זה עובד

יש אופציות אחרות? 

(ללחוץ על שלושת הפסים כאן בצד של התגובה שלה ואז על "מסר למחברת" ולא-"שיחה עם המחברת")

יעקב יודע מה שהוא עושה תאמינו לי

הוא התחרט שלא כתב עוד ספר שבו יפרט את המקורות להלכות שהמקור שלהן לא נמצא במסכת העיקרית של הנושא.

ותסתכל גם באיגרת שהוא כתב לרבי פנחס הדיין מאלכסנדריה שם הוא יותר מפרט

וואו הרבה זמן לא הייתי בשירשור הזה חח

 

חורף זה העונה האהובה עליייי

אוהבת ממש את הגשם, זה אחד הדברים היפים וזה מנקה את הארץ וממלא את הלב

אוהבת את החמימות הבייתית וההתכרבלות

 

שונאת שצריך ללבוש אלף בגדים ושהכל מסורבל

אני שיא האוהבת מרקים ומאכלים חמים בחורף, רק בחורף אפשר להנות מזה ממש. וגשם זה מאוד משמח... אני רק לא אוהבת שקר... אבל אחרי שמתחממים כיף

אוהבת- הכיסים בסוודר.
לא אוהבת- להתרטב ולקפוא.

אוהב את הגשם ואת הריח שלו, את כל החיות והרעננות, להתרגש מהשפע והברכה שהוא מביא איתו. את ההתכנסות והחמימות שאפשר להרגיש רק בחורף. אוהב את חנוכה שבלעדי החורף, הוא היה סתם עוד חג ברשימה

לא אוהב שהוא לא מתחיל

 

יאללה שיהיה כבר חורף! 

לא ללכלך עליו!

 

 

במצב של "לא אוהב" אי אפשר "להירדם"
אבל בלעדי חנוכה, החורף היה סתם, עוד הנאה רגילה! כמו סתם הנאות

אני אוהבת את החורף, אוהבת שקר(באמת לא כמו שהיה היום שהלכנו ונהיה לי חם) אוהבת להתכרבל בפליז
מה אני לא אוהבת? מים שנכנסים לנעליים(לא קרה לי הרבה זמן, בלי קשר לזה שלא ראיתי גשמים הרבה זמן)

אצלנו רק עכשיו התחיל הגשם.
אני אוהבת בחורף את הטבע. שהכל ירוק ונעים להיות בחוץ.
אני לא אוהבת להירטב מהגשם.. או שנהיה פקוק בגלל הגשם

גשם, רעננות של חורף, קור בחוץ, בגדי חורף! נחליאלים.

לא אוהבת שקשה יותר / אי אפשר לצאת עם הילדים, מתקנים רטובים בפארק, חושך מוקדם.

לא אוהבת את הקור, ושמדליקים חימום זה עושה כאבי ראש. לא אוהבת את ההפסקות חשמל ושצריך להדליק כל פעם דוד...
וגם מיציתי את השלג...

בוכהה

זה נראה כמו הקולקציה של נאוטיקה

של בנות פחות

כל דבר חייב להיות באנגלית כדי להראות מרשים.

כבר לא כותבים הנחה כותבים SALE, פרסומות למכוניות הם קריינים שמדברים באנגלית ואז זורקים את המשפט האחרון בעברית אם הם ממש נדיבים. 

בדיוק קפצה לי פרסומת של  איזה מוצר של אפליקציית POALIM.

אפילו באולפנא שמו שלט באותיות כתב יד kitchen. ברור שבעברית יהיה מטופש לשים שלט "מטבח" מעל המטבח הגדול שקשה לפספס, אבל אם זה באנגלית אז זה "עיצוב".

 

זה לא שאני לא יודעת אנגלית, אבל מה הבושה לדבר בלשון הקודש שלנו? אין בה יוקרה? 

גדול הדור. מי יתן תמורתו.

אני צודק?
אם כן, רוצה לשתף קצת?

שנזכה לבשורות טובות

והאמת היא דיי אכזרית. "מושג שקיבל הרחבה בשנים האחרונות". אפס רגישות לאנשים שאיבדו את יקיריהם..

כל התפתחות מאז ימי התנ"ך לא לגיטימית בעיניך כי היא לא כתובה בתורה?

לפי ההיגיון הזה גם מכוניות ומזגנים זה "לא מהתורה"

תהנה לרכוב על חמור.

נכון. לכן גם הטרול, מוכרח להודות, שהתורה שבעל פה אמת.

חמר בגימטריא רמ"ח איברים.
הש"ס בגימטריא שס"ה גידים.

זה רומז, כמובן, לחמור נושא ספרים.

לומר לך, שאם אתה מאמין בהרבה הרבה דברים מעבר לתורה, אבל עדיין לא מפעיל את השכל, מה ראוי ומה לא - אז אתה עדיין חמור נושא ספרים - בודאי אם אינך מסוגל לשנות את דעתך