פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 250)

לא תזיק לנו עוד מלחמה בסגנון 6 הימים

אבל מלחמת יום כיפור זה כבר סיפור אחר..

אבל כל דבר שאתה מדבר עליו משום מה רודף אותך באותו זמן  

גם לי זה קרה כמה פעמים... זה נחמד

אכלתי מוקפץ חזה עוף

(שיצא לי ממש טוב - אחרי שסוף סוף גיליתי איך מכינים חזה עוף שישאר עסיסי ולא יבש)

ובורקס בשר שגם היה טעים

ראיתי את זה בסרטון של השף אהרוני...

אז ככה,

שיהיה חתוך לריבועים של 2 סמ', לטגן אותם עם קצת שמן במחבת - כשהיא חמה!

עד ששני הצדדים נהיים זהובים כאלה. ואז זה סוגר את הנוזלים בפנים...

אח"כ מכינים את המוקפץ ובערך עשר דקות - רבע שעה לפני הסוף מוסיפים שוב את החזה עוף לתבשיל

הייתי רגיל כזה עם הזקנים החמודים בבית כנסת

אכלתי פיתהעם חומוס וקרקרים

אבל איכס הקרקרים היה בהם משהו נורא 

ולא יכולתי לעשות כלום כי ישבתי במקום שכולם רואים

אז פשוט בלעתי 

בעעעעע

"שגם בהפאות יוציא אותו מהגהינום"

האירוע נועד להדגיש את חשיבות הדבר ולעודד עוד חסידים לעלות לציון 

לדעתי ניצחת בתחרות

משומה לא נותן לי למחוק

זה מובן שלא באת לזלזל חס ושלום

שצחקתי מזה לא התכוונתי חס וחלילה לזלזל בשום אופן בברסלב או רבי נחמן או לזלזל בדבריו

הבדיחה לא עליהם חס ושלום אלא על הניסיונות הנואשים להצדיק את מעשי הערבים ע"י הפרקליטות

ואני בטוחה שגם @ekselion בוודאי לא התכוון לזלזל בקודש חס ושלום והוא מסכים שעדיף למחוק כדי שלא יתפרש לא נכון

אבל צודקת בעיקרון שכדי שחלילה לא יצא חשש של זלזול בקודש עדיף להיזהר מאוד שלא "לערבב קודש וחול"...

וואי סליחה על כל העריכות שעשיתי להודעה הזו לא יודעת מה יש לי עם זה...|ידפרצוף|

(פשוט שמתי לב שהניסוח הקודם לא היה ברור ודו משמעי והיה אולי עלול להתפרש כביקורת עליך, ואם התפרש כך אז סליחה, לא זו הייתה הכוונה...)

את צודקת בהערה שלך כמובן, ותודה שהארת את עינינו וגרמת לנו להבהיר שלא התכוונו לזלזול חס ושלום

הרי שמדובר ביהודים יש חשש כבד שהמעשה הנבזי והמסית יגרום ליישום בפועל של רצח ערבים חפים מפשע,

ושמדובר בערבים אין שום חשש שהמחאה תגרור אחריה פגיעה ביהודים בפועל לכן זה מותר מדין "חופש הביטוי". 

חוץ מזה, כשיהודים מסיתים זה עלול לגרום לתגובות אלימות מצד הערבים הנקמנים ולמלחמת דמים בין העמים לכן יש למנוע זאת בכל מחיר, וכשערבים מסיתים אין שום חשש שהיהודים יגיבו לכן אפשר לתת להם להביע את דעתם באופן חופשי, זה לא יפגע בשקט. ואם נגיב על כך אז זה רק ילבה את האש ויפר את השקט.

ובנוגע למקרה הספציפי- בחתונת השנאה פגעו בתמונות של תינוק שנרצח והראו תמיכה במעשה טרור לכן ברור שמדובר בהסתה חמורה לרצח, ואילו ששרפו בובה הם לא התכוונו להסית, אז מה אם לבובה היה פיאות, כנראה הם התלהבו מהמנהג של שריפת בובת המן בל"ג בעומר והחליטו לחקות את המנהג היהודי וחשבו להמן היו פיאות במקרה. אין מזה הוכחה לכוונה של הסתה לרצח  או תמיכה בטרור חלילה

בנוגע לבונוס, הרי למדנו ש"הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק" ויש לקרב את האומללים שא זכו להיוולד לזרע ישראל ולאמונה באלוקי האמת ורק אם נראה להם שאנחנו אוהבים אותם וניתן להם ייצוג הולם (שהרי אנחנו מדינה דמוקרטית ומכילה) ונכיל אותם ואת דעותיהם (הכלה, כן זו המילה בסיפור) נוכל להשפיע עליהם לטובה ולגרום להם לנטוש את הרצון לאלימות וטרור שהוכנסו להם על ידי שטיפת מוח. ככה נגרום להם להיות ראויים לכהן בכנסת ישראל וככה נמנע פיגועים ונביא שלום

איי איי איי חבל שזה כל כך עצוב. אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק. יש כאלה שאין להם מושג מי אלו בן דודינו הנחמדים (ההודעה צינית כמובן למקרה שמישהו לא הבין...)

"מפגני כוח" זה דבר שמקובל בחברה הערבית, וזו הדרך שלהם לחגוג שהרי גם בעיתות שמחה כגון סיום בגרויות או חתונות הם נוהגים להפגין כוח ע"י יריות לדוגמה על מנת להביע שמחה ולכן הפגנת כוח כמו שריפת בובה עם פיאות ע"י הערבים לא יכולה להוכיח שהתכוונו דווקא להסית לרצח במקרה זה. 

לעומת זאת, אצל יהודים מפגני כוח מסוג זה זה דבר שאינו נהוג ומקובל, ולכן כשהוא מתרחש והם במהלך חתונה מנופפים באקדחים מול תמונת תינוק ערבי ניתן להוכיח שכוונתם בברור להסית לרצח

ולהקיף את דמותו של היהודי באש של חום ואהבה. שום הסתה לרצח

רק שמישהו בפרקליטות לא יראה מה שרשום פה, הם אשכרה עוד עלולים להשתמש בתירוצים שבשרשור הזה... @נשמה כללית נראה לי כדאי למחוק את השרשור

יראה להם מזה

מה דעתך, נשמה-כללית? מוכן להראות להם בראבק?

אז מה, בסוף הם החליטו שהם בוגדים בו? חשבתי שהם בצד שלו

זה כמעט כל אדם שעושה מעשה קיצוני שבכלל לא בונה על זה שזה יצליח 

ואחרי שזה הצליח הם כנראה היו בשוק מעצמם ופשוט אלתרו 

אבל בגדול כן

ערבים הם טיפשים למזלנו

בתוך הכלא היו להם מעט מאוד דרכים לדאוג למה שיקרה אחרי שהם יצאו ממנו, תכנוןם נוסף לא יכול לשנות את זה. הם כנראה קיוו שהם יקבלו עזרה מערבים ישראלים, מה שבסוף כנראה לא קרה.

אגב למי שמתעצבן מהממשלה הנוכחית מציע לו לעבור שוב על ספר מלכים

ולהבין באיזה מצב נוראי הייתה המלוכה במשך רוב ימי התנ"ך

אז נכון בנט הוא לא מה שרצינו ויש הרבה דברים לתקן 

אבל בכללי ב"ה המדינה שלנו מצויינת

צריך תמיד לזכור את זה

להתקדם לעבר המדרגה של ברוריה זה דבר גדול ונראה לי שההתקדמות עצמה נמצאת היא פסגת השאיפה.

רק ברגע שהרגשתי שהייתי שמח שהקב"ה יקח מכאן מישהו, הבנתי מה ברוריה אמרה.

אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם. התביעה שלה היא מהפכה של ממש.

שמתי לב לזה רק לא מזמן אבל כנראה שזה היה קיים כבר הרבה לפני ששמתי לב לזה

זה לא שאני עובר על ההלכה ח"ו אני פשוט סוג של סומך על ההלכה המקילה כזה אוטומטית 

ולא נכנס לכל הקטע של ההחמרות

מבחינתי המצב האידיאלי שלי הוא כרגע, ולא של דניאל המחמיר יותר שהיה לפני כמה שנים, כי אמנם הייתי מחמיר אבל האמונה שלי הייתה הרבה יותר יבשה וגם ההשקפה.

היום אמנם אני פחות מחמיר(תקראי לזה חפיפניק חח אנא ערף) בהלכה אבל ההשקפה שלי שונה ממש וככה גם האמונה, מרגיש שכרגע אני בשיא התשובה שלי.

ולהגיע למשהו משמעותי

הכוונה משהו ממשי בקרקע ולא מרחף באוויר

לעניות דעתי נובע מהעובדה שאצל בעלי מוחות מגושמים כמונו יש סתירה בין "אורות", דהיינו אהבה, תחושת קירבה, והתרגשות, לבין "כלים" וצמצומים למיניהם כגון הסכמים והתחיבויות ומסגרות. אלא שבאמת כדי לשמר את את תחושת הקירבה ולחדש אותה מפעם לפעם מוכרחים ליצור מסגרת כדי שלא נפגום ונרבה באורות הרבה מעבר למידה שאז בוודאי שנסתנוור... ועוד- בלעדי המסגרת והכלים נשאר האור מרחף ותוהה ללא פעולה משמעותית שהיא היא בסופו של דבר המטרה שכן, כפי שחזרנו על כך כ"כ הרבה פעמים בראש השנה- המטרה שלנו שה' ימלוך עלינו ועל כל העולם כולו בפועל ממש! לכן אם יש לך תקופה של התקרבות ואור, כדאי לצמצם אותה באיזה התחיבות (קטנה, כדי שתוכל לקיים אותה גם בימי החושך) שתשמור על האור ועל ידי זה תוכל להאיר לך גם בימי החושך..

סוד הרצוא והשוב האלו נמצאים המון בספרי ברסלב ובפרט בספר "משיבת נפש" שמלמד כל פעם בצורה אחרת איך לזכות לאור מתוך החושך מחד ומאידך לא ליפול ל"ריבוי אור" וכשחשים מקורבים דווקא להתרחק ולשבור כלים..

אגב, עצה טובה, אם ההתחיבות שלך תהיה ללמוד כל יום פרק ב"משיבת נפש" אז בוודאי שתזכה לשמר את האור ועוד לעלות מתוך הירידה לאור עוד יותר גדול שזו בעצם הייתה מטרת הירידה שה' הביא לך..

בהצלחה.! אשריך! שימחת אותי שיהודים מתקרבים ב"ה!

אחרת היינו צריכים להוסיף צום נוסף עקב המאורע.

אבל לא יותר מזה...

בעיקרון רציתי לכתוב שאין לי מושג שהם נפרדו,

ואז אמרתי לעצמי שאני בכלל לא יודע מה הכוונה נפרדו (כלומר - הם עבדו יחד? זוגיות? לא ידעתי כלום, גיגלתי ועכשיו יודע חח)

ואז אמרתי לעצמי - רק זה? אתה גם לא יודע בכלל מי זה האנש הזה...

אז סגרתי על להגיב שאני רק יודע מי זו היא וזהו....

התיאור המשתלשל הזה..

ספרדי לא יכול להיות דוס. רק פרענק.

אני האחרונה שאזלזל ביהודי בגלל שסבא שלו אהב את מזג האוויר במצרים...

כל התפילות שלנו, כולל ביומיום (קדושה, לדוגמה) מלאות בשינוי הזה, זה לא שיבוש מהותי.

אם כי, אכן יש שיבוש מהותי בפיוט של ה' מלך, שכששרים אותו אומרים את שם ה' במלעיל, בעוד שהגייתו הנכונה היא מלרע.

וכבר כתב בעל נודע ביהודה שמי שאומר אם שם ה' מלעיל - "הוא בעצמו מלרע". 

(אפשר להוסיף את ההתבטאות הזו לשרשורי "איך היו מגיבים היום למי שאומר ככה" שלי)

למרות שאם כל הציבור שרים אותו ביחד אין שינוי של המשמעות.

בניגוד ל"וכל מאמינים" למשל, שבמקום שיובן ש"וכל מאמינים... ." = כולם מאמינים שה' הוא כך וכך.
 

יש רושם מוטעה ש"וכל מאמינים... , ..." = כל מי שמאמין שה' הוא כך כך אז מאמין שה' הוא גם התיאורים שיש בשורה הבאה (שגם לא קשורים רעיונית).

אין שום שינוי במשמעות המסויימת הזו בין אם קוראים כמו שצריך ובין אם לא.

השינוי שנוצר בגלל הקריאה הטעותית הוא חוסר ההקשר בין השורות בכל "בית" מלאכותי כזה, והפרדת הבתים האמיתיים התואמים זה לזה.

אנשים שיצא לי לדבר איתם בעניין הסכימו איתי, והמשמעות הנכונה שהצגתי להם הייתה עבורם חידוש.
 

גם כששרים כמו שצריך יש כאלו שיטעו בזה.

זה לא תלוי בפיסוק השורות.

לא מטריד אותי בכלל. גם הצאצאים שלנו מן הסתם לא יכירו אותנו. זה החיים

שחיי לפני 3500 שנה שאני יכול לדבר עליו מלאאא

נראה לי שגם לך יש את הסבא הזה

וואלה נכון,

אבל תכלס,

זה די מציק שאתה אפילו לא יודע כמה דודים באמת יש לך

או פתאום לגלות בגיל 17 שיש לסבא אחים ששרדו את השואה

או שאין לך מושג על הסבים\סבתות רבא חוץ מהשם שלהם שגם אותו בקושי זוכרים

כי פתאום הבנתי שיכול להיות שהדורות לפני כנראה היו אנשים טובים וגדולים-

לא יודעת אם מוכרים או שזה נחשב כ"ייחוס" מפואר,

 אבל אני יודעת שהסבים והסבתות שלי היו יהודים ממש חזקים וטובים

ובטוח שזה הגיע מאיפשהו.

וגם כי אני רוצה לדעת מאיפה באתי ואם באמת יש סיכוי שאני קרובת משפחה של כל שאר ה"פרקשים" שפזורים ברחבי העולם

בעיירה כלשהי השריפה כילתה את כל הבתים, כולל את ביתו של האדמו"ר. הרבנית שביחד עם בנה הקטן הספיקה להימלט, הצביעה לעבר הלהבות: "אוי אוי אוי, כל אילן היוחסין שלנו נשרף". הבן אמר לה בפסקנות: "אל תבכי, ממני יתחיל אילן יוחסין חדש".

יש שם למעלה בשושלת אנשים גדולים שנמחקו וחבל..

וסתם יש משהו חזק בשרשיות וידיעה של מאין באת וכו

יום יבוא וזה יקרה

תלוי בסיטואציה..

יוצא הרבה פעמים שכן אם יש איזה שהוא מכנה משותף.. טכני או בכללי (דוסים וזה, אבל לא רק..)

וזה גם ההפך- מתחילים לדבר איתי לפעמים חח.. ולבקש מס' פלאפון, למשל אם זו מישי בסביבות הגיל שלי או שהשיחה הייתה נחמדה וכו'

יש זמנים שאין כח לדבר ורק להגיע כבר לאיפה שצריך..

ו.. אם זה לעזור במשו אז מדברים, ברור

בעיקר בטרמפיזם זה קורה שאיכשהו כל המצפים לישועה הופכים לקבוצת תמיכה...

ואז כבר מתחילים לדבר ומגלים שהיינו ביחד בבית ספר אצל המורה ריקי וכו וכו..

תמיד יש אנשים מעניינים לידך רק תחפור קצת והכל נשפך

הם גם זימזמו "מן המצר"

לא הצלחתי להבין את עומק הבדיחה בעיצומו של הצום

"מוצא פה" יש לגופים השולטים בה. והם אכן רחוקים מאוד מלהיות "קדושים מושלמים".

המדינה עצמה, כישות, קדושה ממש, בעצם, לא ב"פוטנציאל".

לעומת זאת, השולטים בה, לסוגיהם - לא.

זה החילוק הנכון שצריך לדעת לחלק. 

א' - הזכות הגדולה - הקב"ה עזר לנו במלחמות השונות להקים את מדינת ישראל שהיא מקלט בטוח וגם מעבר לכך היא בסיס לחזון נבואי מפורש. בודאי שכלל עם ישראל ראוי להודות על הזכות הזאת שלא הייתה קיימת דורות.

ב' - ההנהגה שעומדת בראש המדינה מגלה חולשה לעיתים לא רחוקות.

מה הקשר בין השתיים???

מי זה ההנהגה? זה אנחנו. בגלל שאנחנו מתנהגים לא כשורה אז לא נודה לקב"ה על כך שהוא נתן לנו זכות לחיות פה ולהקים פה מדינה ריבונית??? 

ברור שההודאה לקב"ה לא תלויה במה אנחנו בוחרים לעשות. תמיד צריך להודות לקב"ה על השפע שהוא מביא לנו.

ולפעמים אנחנו מתרגשים ממימוש ערכים ולפעמים לא.

זה לא משהו מיוחד דווקא לצה"ל.

במיוחד מי שגר פה נולד כבר למציאות של מדינה ריבונית והוא יכול בקלות לקחת את זה כמובן מאליו. כדי לא לקחת את זה כמובן מאליו צריך לראות פרספקטיבה.

כי הרבה פעמים זה מהשפה ולחוץ ולא באמת

יש אחד שהוא נוח לרצות ואחד שהוא קשה לרצות.

באותו אופן לדעתי יש אדם שיהיה לו קל לבקש סליחה מאחר שפגע בו ולאחר זה יהיה מאוד קשה.

היה הרבה הרבה יותר קשה לבקש סליחה מאשר לסלוח

לי אישית די קל לסלוח, כי בסך הכל כולנו בני אדם ועושים טעויות, גם אני לפעמים פוגעת באנשים אחרים ורוצה שיסלחו לי. אף פעם לא עשו לי משהו כל כך נורא עד שלא הצלחתי לסלוח.

לבקש סליחה לעומת זאת הרבה הרבה יותר קשה לי...

הייתי אמורה לחזור מחר לעבודה, אבל מסתבר שנכנסו לבידוד...

לא צמה.

בראש השנה תר"צ, שבועות ספורים אחרי פרעות תרפ"ט, ראש ישיבת חברון ביקש מאחד הבחורים להיות חזן בערבית של ראש השנה.

כשהוא הגיע למילים "ואהבתך אל תסיר ממנו לעולמים" הוא נשבר ובכה בלי להפסיק.

מאוחר יותר הוא דיבר על זה עם ראש הישיבה, שאמר לו "התפללת מצוין, ככה היה צריך להיות".

אבל ועצבות וכאב לא סותרים את ההכרה בראש השנה. בחגים אחרים יש שמחה, וזה סיפור אחר. אבל בראש השנה בגלל העוצמה שלו, אפשר להגיע מכל מקום שנמצאים בו - אם מתוך תודה או מתוך כאב.

ובאופן כללי זה מאפשר לנו לאסוף את כל השנה שעברה על תודותיה, כאביה וחרטותיה, ואת השנה הבאה על תקותיה ופחדיה - לנקודת הזמן האחת של ראש השנה

זה בקשר לשאלה שלך.

ובקשר לסיפור - באמת עצוב וכואב.