2. שירי קודש כמו ניגונים של חסידויות (שקט כמו ארבע בבות או מהיר כמו אינספור ניגונים..)
הם נחשבים למוסיקה איכותית? שגם אדם חילוני שמבין במוזיקה יעריך אותם?
1 חד משמעית יש מאפיינים של יצירה מוזיקלית שאפשר לדרג. אפשר להתווכח לגבי חלקם, אפשר לדון, יש גם טעם שונה לאנשים... אבל חד משמעית אפשר להגדיר שיר איכותי ושיר גרוע
2 לא יודע
השתדלות !סרט, דמות, שיר/מנגינה
תחפש נושא שמעניין אותך ותמצא המון תמונות להשראה.
א. אי אפשר לא להבין כל מילה ומילה, ועדיין להצטער ולכבות?
ב. ההשוואה לכלבלב שלקחו לו את הבונזו - אכזרית, מטומטמת ואינה במקומה. או שאין לך מושג מה זה להיות יהודי ומה זה לרצות גאולה, ומבחינתך אין הבדל בין הרגשות שלנו לבין סתם כלב רעב.
ג. מה הבעיה להיות רעב בצום ולחכות שהוא יגמר? זאת המטרה של הצום, שנתענה. אם לא היינו רעבים והיה לנו ממש כיף לצום, אז המטרה לא הושגה (כמובן זאת לא המטרה הסופית - המטרה הסופית היא שמתוך העינוי נגיע לחשבון נפש וכו').
מהשורה הראשונה התרגזתי, אבל ככל שהתקדמתי תחושת הקבס שלי רק גברה.
לא אומר שאין כאלה שמשחקים אותה. לא אומר שאין כאלה שלא מבינים.
אבל מה אתה יודע על אנשים שבאמת יושבים ובוכים על ההסתר פנים, על ריחוקנו מבית חיינו, על ניתוקנו מאבינו.
מה אתה יודע על אנשים שמשקיעים הרבה כדי כן להבין את כל הקינות. למרות שזה קשה ומתסכל ומציק להבין מה רמז הקליר בכל מיני מילים שהוא המציא.
מה אתה יודע על אנשים שממש לא עסוקים בלהכריז כמה שהם רעבים, אלא באמת הולכים כל היום "כבויים", ממש, מרגישים.
מה אתה יודע על אנשים שבוכים, באמת, מתייפחים.
מאיפה הבוז הזה?
(אה, ואנשים שאוהבים לומר שאני שונא חרדים, בואו)
ובאמת ממש כל הפוסל וכו',
זה לא בשמיים להבין.
יש סוג כזה של אנשים, שמסוגלים לתקוף את כל העולם, אבל כשהעולם יתרגז על זה שהם תוקפים, הם יחליטו שהעולם שונא אותם כי הם חרדים.
#בריות שברא הקדושברוכו בעולמו 🤷♂️
החלטת ש"בבתי כנסת ליטאיים משחקים אותה ובוכים כמו כלבלב"
זו נבזות לומר כך. אין מילה אחרת.
אשריך.הָיוֹ הָיָהוכן, יש כאלו.
להתייחס באיזו צורה דווקא לבתי כנסת מסויימים זה קצת עמום.
בזמנו הסתובב וידאו של הרב טל - שהוא דתי לאומי כמובן וממוצא אשכנז [ושמהבחינה התורנית הרעיונית אפשר אפילו להגדיר עד מידה מסויימת כ"ליטאי"] - בישיבתו בתשעה באב, כשהוא פורץ בבכי של דקות ארוכות במהלך המגילה (אם אינני טועה, או אולי בזמן קינות).
גם כל הנוכחים כאילו חיכו ל"אישור הרב" והצטרפו לבכייה.
חשבתי שזה קצת תיאטרלי אבל לרגע לא פרסמתי איזה פיקפוק בכנות המעשה.
אז לא ברור האם התייחסת לבתי כנסת ליטאיים (ישיבתיים חרדיים) דווקא, בגלל ביקורת ספציפית על זרם ודרך מסויימים, או שהתכוונת לבני מוצא מסויים ומנהגיהם בכללותם (בלי קשר להשקפה או המגזר האידיאולוגי), או שזו אולי הערת נזיפה לכל עם ישראל היושבים ביום זה על הארץ ובוכים (בכייה לדורות כמובן, שכשלעצמה איננה בכיית חינם, אלא נובעת מהזיכרון של תוצאת בכיית החינם).
"שאלת הבונוס" שהוספת נשמעת לא קשורה לעניין, אלא לשאלת משמעות חודש אלול ומנהגיו, והאם זה משהו שיוצר תוצאה אמיתית.
אין ספק שבמקרים רבים אמירת הסליחות הופכת לעניין קהילתי שכמעט יוצא מכוונתו המקורית (למשל, התחלת מכירת מקומות לימים הנוראים ברוב רעש ותכונה בדיוק בשעה שלפני ה"אשרי יושבי" הראשון).
אני חונכתי מאז ומתמיד לראות במעמד הסליחות עניין ממשי ומחייב, שמייצר את האווירה הנדרשת טרם יום הדין, ושאין שום אפשרות פרט לכוונה רצינית וגדולה כשאומרים אותן מראש ועד סופן.
בעיני הרבה יותר כנות יש במלמול של שומע תפילה עדיך כל בשר יבואו
אנשים שבוכים בכאילו זה באמת לא נעים
אנשים שבוכים בצורה שמוזרה בעיני (לדוגמה לבכות בקול בלי הפסק במשך שעה ארוכה) זה גם מוזר לי אבל נו שוין ככה הרגש שלהם עובד מה לעשות
פשוט מוזר לי שבן אדם יום אחד בוכה בקול במשך שעה ארוכה
ושבועיים אחר כך הכל טוב טיולים של אוגוסט
ואז סליחות עם דמעות ויללות
ואז חגיגות של טיולי חול המועד סוכות (טוב, ראיתי מישהו בוכה בהושענות)
לבכות בכי מתפרץ רק בתאריכים מסוימים לא מובן לי
אבל שוב, אני מבין שיש כאלה שאצלם זה כך.
בדיוק, אמורים לחגוג בסוכות ולהתאבל בתשעה באב. לרקוד בפורים ולצום בעשרה בטבת.
ברור, אלא מה?
הגיוני שמשהו כאן טעון בירור מצידך, אבל תזכור שזה לא "האנשים המסויימים, אלא הייעוד המקורי של הדברים.
ושוב, אינני טוען שזה לא תקין. רק שבחוויה שלי זה מוזר, העולם שלי מאופק יותר
אבילות זו הרגשה פנימית.
וכן, אבלות אמיתית אכן אמורה להגיע עד כדי בכי.
אפילו ספציפית על בכי כתוב באר"י שיעורר עצמו לבכי בחצות. לא על הפרש של חודשיים.. הפרש של שעתיים.
כי כן, ככה זה אמור להיות, ככה זה המצב המתוקן, ככה האידיאל.
אם אני הייתי מביא את עצמי כל יום לבכי ממשי על חורבן בית המקדש, הייתי בכזה דיכאון שלא הייתי מסוגל לעבוד, לא הייתי יכול ללמוד תורה, וחיי החברה שלי היו גוועים חיש מהר.
לבכות *בקול*? וואו, לא זוכר שום פעם שבכיתי בקול, כל חיי.
עצבות על חורבן בית המקדש, עד כדי דמעות - מובן מאד. אבל בכי קולני זה משהו שרחוק מעולמי.
כנראה בדיוק כמו שעולמי רחוק מעולמך, ולכן אותה תחושת זרות שאני מציין אתה מרגיש כלפי התחושות שלי
מעגל השנה, הוראות ההפעלה שלו, ודברי הפוסקים והמקובלים עליו, לא נועדו ל"עולמי" או "עולמך", אלא לכולנו.
ייתכן שקשה לנו (כולנו) להבין איך מיישמים זאת נכונה, אבל צריך עדיין לזכור מה הדרך האידיאלית, גם אם אנחנו רחוקים ממנה.
כל הפעולות הרגשיות הן הכוונות חשובות, שנותנות לנו כיוון, והפוסק הכותב מציג איך זה מתבטא בעולם שלו - אצלו או אצל הסובבים אותו.
מי שמצטער צער עמוק על חורבן בית המקדש, אבל הבכי שלו הוא בכי שקט ומועט, כי זאת הדרך שהוא בוכה - זה לא "משהו לא בסדר אצלו, וצריך לחזור למקורות" אלא "יש כאן הבדל מעניין בין העולם שלנו לזה של קודמינו".
בדיוק כמו שאם רש"י היה מזמין אותך לסעודת יום טוב אצלו, אתה כנראה היית סובל מה"שמחת יום טוב" שלו, פשוט כי יש לך הרגלים שונים באוכל, במוזיקה, בבגדים. אז גם בבכי יכול להיות הבדל
אני לא טוען שיש "דין" בבכי מסוג מסויים.
אני טוען שיש דין בהרגשות מתחלפות לפי זמנים.
ואז, כמובן, כל אחד אמור להתבטא איך שהרגשות שלו מתבטאים.
מי שכשהוא מאוד עצוב הבכי שלו הוא סוער וקולני - זה אמור להיות הבכי שלו בת"ב ובתיקו"ח.
ומי שהבכי שלו שקט - אכן לא צריך לחזור לשום מקורות. אבל הוא לא יכול לטעון ש"מוזר איך מישהו אחר עוברמבכי קולני לשישו ושמחו"
אז באמת מה שמוזר לי זה שזה מתבטא בצורה כזו.
עצם העצבות מובנת וראויה
זו תכונה בטקסים אנושיים "המלאכותיות" הזו. גם בהלוויות אפשר לפעמים לראות חיוכים ב"קבלת פנים" (או איך שלא קוראים לזה)
ומיד אח"כ דמעות שליש בהספדים. להבדיל, גם בחתונות רגעי השמחה מתוכננים מראש בצורה "מלאכותיות". ולפי מיעוט הבנתי, זה לגמרי אנושי, בגלל שקשה עד בלתי אפשרי להישאר "בהילוך חמישי" כל הזמן - לנקז את הרגשות לרגע המתאים.
??
יש סיפור מפורסם על זקן שהיה מגיע לחזון איש ויום אחד הפסיק להגיע, והחזו"א שמע שקרה לו משהו אבל הוא לא ידע עליו כלום חוץ מזה שהוא גר ברמת גן. מאז הוא היה מתפלל על "הזקן מרמת גן".
האם סוף הסיפור זה שהזקן הבריא?
אמונת חכמים 
ותזכור כמה אתה חזק
ואלוף
לא יודע אם אמונה זה מה שהייתי קורא למה שלומדים, אבל כן, בהחלט
חברות בבעלות יונילוור
ששימו לב לא להתבלבל ולהחרים את בנד אנד ג'ריס ישראל, הם האחרונים שצריך להחרים אותם.
אז אם רוצים להחרים - לכו תחליפו את המזווה...
ליוניליוור יש עסקה עם בן אנד ג'ריז שהם ישווקו את הגלידה שלהם בישראל.
(כמו עסקה שיש להם עם המון חברות אחרות)
בן אנד ג'ריז החליטו להיות שמאלניים קיצוניים.
(לא רק בתחום ישראל, הם גם אומרים שכל הלבנים גזעניים וכל השחורים קורבנות מסכנים)
ובין היתר החליטו שלא לשווק את הגלידה שלהם בישראל, כי יוניליוור לא מוכנה להדיר את יהודה ושומרון מהמכירות שלה.
בשנה וחצי שנותרה תחרים את בן אנד ג'ריז, לא את חצי מהמותגים בארץ שיוניליוור מייבאת.
יונילוור היא החברת אם של בן אנד ג'ריז העולמית.
בן אנד ג'ריז העולמית התעקשו מול בן אנד ג'רז ישראל לא לשווק ביו''ש.
בן אנד ג'ריז ישראל לא הסכימו ובעקבות כך בן אנד ג'ריז העולמית לוקחת לבן אנד ג'ריז ישראל את הזיכיון עוד שנה וחצי
אם את קונה עכשיו בן אנד ג'ריז - את מחזקת את בן אנד ג'ריז ישראל שלא מוכנים להחרים את יוש ובעקבות כך עוד שנה וחצי סוגרים מפעל.
אם את לא קונה את החברות של יונילוור את פוגעת כלכלית במי שמרוויח מהמכירות של בן אנד גריז העולמית שהחרימה את יוז
יונילוור קנתה את בן אנד ג'ריז ועוד המון חברות אחרות.
מה שזה אומר שהחברות האלו ממשיכות לעבוד כרגיל אבל יש להן בוס יותר גדול שחלק מהרווחים הולכים אליו.
זה לא כמו חברת בת.
חברת בת זה שחברה גדולה פותחת חברה קטנה בתחום אחר, אותם אנשים ואין עצמאות. זה שונה מחברה גדולה שקונה חברה קטנה (יחסית)
מה שזה אומר שלאנשי החברות הקנויות יש עצמאות במידה מסוימת להחליט החלטות ולא כל מה שהם אומרים בא מחברת הבעלים.
לחברות האלו יש סניפים בארץ, 85% ממוצרי יונילוור שמשווקים בישראל מיוצרים בארץ. אלו חברות ישראליות שיש להן בוס בחו"ל.
אז הבוס בחו"ל של בן אנד ג'ריז החליט שהם לא רוצים לשווק ביו"ש (שדרך אגב איך זה פתור את ה"כיבוש" לכאורה? לפלסטינים הכבושים לא תהיה גלידה, איך זה לטובתם?)
אז החברה בארץ אמרו שהם לא רוצים לבודד את יו"ש, אז בתגובה בן אנד ג'ריז העולמית סוגרת את הסניף הישראלי.
אם כבר להחרים אז להחרים את בן אנד ג'ריז, הרווחים של החברה הישראלית הולכים לעולמית ובן אנד ג'ריז העולמית נותנת חלק מהרווחים ליונילוור העולמית.
איך להחרים מותגים אחרים של יונילוור בישראל פוגע בבן אנד ג'ריז העולמית שהם הבעיה? הם מחלקה משלהם ולא בטוח שיונילוור העולמית תומכת בחרם על יו"ש, עובדה ששאר המוצרים שלה משווקים כרגיל.
בן אנד ג'ריז העולמית לא מרוויחה כלום.
בן אנד גריז הישראלית משלמת לה סכום קבוע בלי קשר לאחוזים.
הרווחים של בן אנד ג'ריז הישראלית לא הולכים לעולמית! הם הולכים לבעלים של הישראלים (כי זה זיכיון, לא בעלות) שהוא מפסיד מזה שהוא נגד להחרים את ישראל. כי לא מאריכים לו את הזיכיון!
להחרים עכשיו בן אנד גריז זה פשוט לפגוע בחבר'ה הטובים.
לעומת זאת ברגע שיונילוור קנו את בן אנד גריז העולמית - הרווחים של בן אנד ג'ריז מגיעים ליונילוור, אמנם יש להם מרחב החלטות עצמאי אבל הרווחים - ליונילוור!
הפרירמידה הולכת ככה:
יונילוור העולמית
\ /
בן אנד ג'ריז העולמית יונילוור הישראלית
/ /
בן אנד ג'ריז הישראלית שאר מותגי יונילוור בישראל
איך לפגוע בשאר מותגי יונילוור עוזר נגד בן אנד ג'ריז העולמית? זה לא נוגע בהם אלא ביונילוור העולמית שככל הנראה לא משתתפת בחרמות האלו.
פה לקצתלי אין. לישראלי מצוי לא אכפת מיישובי איו"ש, הוא רוצה את הקטשופ והחרדל שלו טעימים וזולים. יוניליוור היא לא סלקום שהתרגשה ממעבר של כמה אלפי לקוחות (חלקם מבלי לדעת זאת, עברו לחברות שמשתמשות בתשתיות של אותה סלקום). לתאגיד בינלאומי שום חרם בקנה מידה של ישראל הפצפונית לא יזיז.
אבל בן אנד ג'ריז היא אגף שם, והוא הבעייתי ונגדו צריך לצאת.
באמת אין מה להחרים את הזכיין הישראלי שהתנגד להחרמת יו"ש.
אבל איך להחרים מוצרים אחרים של יונילוור שלא מקושרים לבן אנד ג'ריז עוזר?
רוב המוצרים האלו עובדים באותה שיטת זכיינים ו85% מהם מיוצרים בארץ ע"י הכלכלה המקומית.
חלק מרווחים שלהם הולכים ליונילוור העולמית, אבל הם מפרנסים זכיינים ישראלים ומפעלים בארץ, שלא קשורים בצורה ישירה לבן אנד ג'ריז העולמית.
חרם לא יעזור, וממה שראיתי בכתבות פה אנשים קונים יותר בן אנד ג'ריז ישראל כדי לתמוך בזכיין, זה נראה לי כל מה שאפשר לעשות בישראל.
איכההשני קרע אותי
החברה הזאת השתגעה כשחשבה שהם צריכים לפתור את בעיות העולם (בצורה ממש גרועה) במקום למכור גלידה.
העניין של האחדות
הוא עניין שחשוב לתהליך של הגאולה
ובקרוב בניית בית המקדש ה3
כי בעצם בית המקדש זה מקום השכינה
מקום ששייך לכל יהודי ויהודי
שקשור לכל יהודי
זאת ההבנה שיש מקום כזה ששייך לכל מגזר, השקפה, סגנון חיים של יהודי כזה או אחר.
וזה לא קל.
כי אנחנו רגילים שלכל קבוצה בעמ"י יש את הרב שלה, הבית כנסת שלה, המוסדות שלה
ופתאום יהיה מקום אחד ששייך לכולם.
כוהנים או לוויים לא יצטרכו להיות מעדה מסוימת או סקטור מסוים.
וכך הכהן הגדול וכן על זה הדרך.
אין זה שלי או שלי יותר טוב משלכם. אין הדרך שלי נכונה משלכם. זה לא רלוונטי לכאן.
במקום אחד אתה תהיה חייב ומוכרח לקבל ולהכיל את המסורתי, חסידי, חילוני או דתי.
במצב הנוכחי היום הכותל והמקומות הקדושים שלנו כן משמשים מקום שמאחד
וגם שם אין רלוונטיות לקטלוג.
אבל זה בעיקר מקום תפילה. אני בא, מבקש מה שיש לי- הולך.
כאן זה בית המקדש, זה תפילה ועבודה ומשכן.
זה שיתוף פעולה בין מגזרים שונים.
יהיה חייב לעשות עבודת עומק של אחדות
כדי להיות מוכנים למציאות
שיש מקום אחד לכולם.
וזאת עבודה שלנו, לעניות לדעתי, להתבונן על החלקים השונים שיש בעמ"י,
כשאנחנו נפגשים איתם במציאות. לראות את השוני ולהגיד זה אחי.
כמה פעמים אנחנו עוברים דרך בני ברק או כל יישוב חסידי כזה או אחר
ורואים אנשים בחליפות של חסידים, שטריימל, שומעים אידיש או כל סממן אחר שפחות מוכר לנו
חילונים, או עדה שפחות מוכרת לנו,
זה האחים שלנו.
אחי שמדבר אידיש. אחי ששם כיפת קטיפה, סרוגה או אחי שלא שם כיפה בכלל. זה לא משנה.
נתבונן בהם, ונאמר לעצמנו, זה אח שלי.
שלא נהיה בבחינת " וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ" שאנחנו לא נכיר את אחים שלנו?
או שיהיה מצב שאחד מכיר והשני לא? "אַחִים אֲנַחְנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד" !
אז זהו, שנזכה להגאל, שנזכה לאהוב זה את זה ולחיות בתודעה של אחדות.
שבת שלום.
שבת שלום
המכתב הזה ממש ממש פשוט לקריאה
אולי טיפה יותר כתיבה ספרותית אבל לא 'קוקניקית' כבדה.
הוא כתב את זה בעתון בסופו של דבר.
6:30 תפילה, קימה בערך רבע שעה לפני בעז"ה.
|גאה בעצמי|

הָיוֹ הָיָה
נער הייתי וגם זקנתי!

לאן אתה מזמין אותי?
בשביל לפגוש אותך אולי שווה לשלם את המחיר של הצפיה ב"תארבוסיובון" הזו
(עריכה אחרי דברי למנהלת הנכבדה: דוק ותשכח: שצעירי ישראל)
אבל אף אחד לא לוקח סיכון לעשות את זה ב"קרובה למקום מגוריו" רח"ל, מה תגדנה השכנות? ומה יהיה בשידוכים ה' ירחם?
עושים את זה בפיצוציה הקרובה למקום הישיבה, מקסימום יתפוס המשגיח, אינדבר, יגידו לו שזה מיקרוגל...
צעירי ישראל הם הטובים ביותר בכל דבר! 
שיש עשרים ושניים טמבלים שבועטים? כדוגל? כדורגל? כדוררגל?
קיצר, תנוח דעתך ר' נשמה כללית, נתנו לך עשר במדד הדוסיות. אתה יכול לראות
.
שיש שם, אהה כמה אמרתם? עשרים ושנים*? שיהיה עשרים ושנים.. עשרים ושנים טמבלים רצים ורצים אחרי כדור, ועד שמגיעים אליו בועטים בו? שויטים שבעוילום, בשביל מה רצתם?
(ר' שולעם, שם שם)
שמע @חמדת66, אני ממש בלבטים קשים עם עצמי. אתה שולח אותי לראות, אבל זה לא מעניין אותי 🤷♂️ מה עושים?
* שנים חמדת, שנננננים. לא שתים
גמאני לא רואה (אא"כ זה תקציר), אם כי כן עוקב אחרי חלק מהתוצאות
אנשים רגילים להגדיר אדם כמניפולטור אם הוא אדם שלילי, בדרך כלל מתוחכם וערמומי שמתוך צרכים אישיים מפעיל מניפולציות על אדם אחר כדי להשיג את מטרותיו
אבל אם ניקח אדם מאוד רגיש, שנפגע בקלות, שנניח אומר לחבר שלו שאם הוא יעזוב אותו הוא לא יצליח להתגבר על הפגיעה או שיעזור לו עם משהו כי אם לא אז הוא לא ישרוד את זה וכולי, לא בהכרח שהוא אדם רע, הגיוני שכל מה שהוא אומר הוא אכן נכון, ובכל אופן האדם השני עובר מניפולציה. אם כל דבר שהוא יגיד עלול לפגוע בו (פגיעה אמיתית) וכל דבר הוא צריך לעשות לפי הצרכים שלו (לא מתוך ניצול, אלא שבאמת הוא לא מסוגל להתמודד) אז הוא למעשה נשלט על ידו
אם כן נשאלת השאלה, איפה בעצם הקו עובר, מה ההבדל בין אדם מאוד רגיש שאסור וצריך להיזהר כל הזמן מלהגיד לו משהו לא במקום או לעשות לו משהו הכי קטן, לבין אדם שהוא מניפולטיבי באמת, ופועל בצורה של ניצול
אז יהיו שיאמרו שזה ענין של הדדיות, בסופו של דבר אם אדם הוא רגיש והכל, הוא אמור להתנהג עם אחרים באותה צורה שהוא מצפה שיתנהגו אליו, אם אין הדדיות אז האדם הזה הוא מושחת ונצלן
אבל זה לא מספיק, אפילו אם יש הדדיות כלפי האדם עצמו, בכל אופן עדיין יתכן מצב שהחבר מרגיש נשלט ולא בנוח עם הקשר כשהוא חייב להיענות לגחמותיו ורצונותיו בגלל רגישותו הגבוהה, ואם כן האם עליו לברוח מקשר כזה או דווקא להתחשב ולהבין את השני.
בסופו של דבר, אף פעם אדם לא אמור להרגיש שהוא מוכרח או חייב לעשות משהו בגלל ההרגשה של השני כל עוד זה לא מרגיש לו רע, אם יש למישהו רגישות גבוהה מהרגיל או כוח סבל נמוך מהרגיל, מספיק שהוא סובל מזה, הסבל לא אמור ליפול על סביבתו, כל עוד הוא מעצמו לא מצפה מאחרים להתנהג איתו אחרת ממה שהם היו מתנהגים עם אחרים אז הוא בסדר, אבל אם הוא מנסה או אפילו אם הוא רק היה רוצה שאחרים יתנהגו אחרת בגללו אז הוא מניפולטור אפילו אם הוא באמת אדם טוב, אתה לא אמור לשנות אחרים או להשפיע עליהם אף פעם.
זה דבר קצת קשה כי בסופו של דבר כל אחד מתנהג בצורה אחרת לבני אדם שונים, אבל בגדול אדם ישר וכנה מתנהג עם אחרים איך שהיה רוצה שיתנהגו אליו, אם הוא מרגיש שהוא נאלץ לשנות מזה במידה חריגה אז הוא בקשר לא בריא.
"אף אדם לא אמור להרגיש שהוא מוכרח או חייב לעשות משהו בגלל ההרגשה של השני" ואני חושב שזה בדיוק ההגדרה של מה שקורה כשמופעלת מניפולציה.
אתה ממשיך שזה קשה "כי בסופו של דבר כל אחד מתנהג בצורה אחרת לבני אדם שונים", אבל יש הבדל גדול האם האדם מרגיש מחויב לנהוג כך או שהוא רוצה בזה.
אם יש לי חבר רגיש במיוחד, אני אשמח להתייחס אליו בצורה הנכונה ואשמח שהוא יגיד לי אם הוא נפגע. פשוט כי אני אוהב אותו ורוצה שיהיה לו טוב.
אבל ברגע שאני ארגיש שאני מוכרח לזה והוא דורש יחס מיוחד - זה כבר פחות יבוא לי טוב, ואם הוא ימשיך להכריח אותי זה כבר מניפולטיביות.
אם איזה משהו אותה תארגם תטיול
למוזאון כזה
ושישמח אותה.
משהו שהיא תכין בעצמה- בסדנה כלשהי
ביקור של מישהו אהוב (אם זה אתה אז ביקור שתהיה פנוי בו וקשוב אליה)
משהו לבית- מפה/ מפית לשולחן קטן/ כלי הגשה. העיקר הפתק הנלווה
וכל תחביב אחר שלה- לקחת אותו קצת קדימה. לדוגמה אם היא אוהבת פרחים- אז זר בגודל בינוני. אם היא אוהבת ספרים- אז שובר לחנות ספרים. וכו'
צריך להחליט שטוב לו!
להיות במודעת במה שהוא עושה...
קודם כל אני לא מתיימרת להבין משהו יותר מדיי בנושא
אבל זה אחד הדברים שמאוד חשובים לי בחיים
לכן בדקתי באמת איך להגיע להרגשה הזאת
והבנתי שפשוט צריך להתעסק בדברים שהם חלק מהייעוד שלך.
יש יעוד האידיאל, אבל יש גם הרבה ייעודים קטנים בדרך.
ובסך האישיות שלך, יש דברים שיותר ימלאו אותך ויש כאלה שפחות
מה שיותר ימלא שייך לייעוד ולתיקון וכו'.
זה יכול אפילו משהו קטן.
אם לדוג' העניין שלך בחיים זה שבסוף תפתח איזה עמותת חסד
אז זה אומר שבאישיות שלך יש לך צד של נתינה.
זה אומר שכל פעם שתתעסק בחסד, תרגיש מלאות מסוימת.
עצם המודעות על מה שממלא אותי, גם עוזר לתחושת המלאות והרוגע.
כי כשאני נמצא בעולם בלי הבנה מה אני עושה ולמי ולמה אני מועיל, אז אני באי שקט.
וגם לפעמים אפילו שמצאנו את הייעוד, או שאנחנו חושבים שמצאנו אותו
אפשר להרגיש ריקנות מסוימת
אני אישית מקשרת את זה, לתחושת החמצה בקשר עם ה'.
כי הרבה פעמים אנחנו במירוץ, אבל משהו בקשר עם ה' הלך קצת לאיבוד
ואז יכולה להגיע תחושת ריקנות- תלוי כמה אתה מחובר לנשמה שלך.
כי תחושת החמצה וריקנות יכול מאוד להיות איתות של הנשמה של "היי אני פה וגם לי יש צרכים."
ואז זה אומר שצריך איזה בוסט הטענה לנשמה שלדעתי זה בעיקר ע"י התבודדות של לפחות שעה.
*לפעמים הייעוד קשור גם לנשמה ולמשהו שהוא יותר רוחני, ואז הרגשות מתערבבים שם...
וגם כשאדם נקי מחטאים יש לו שמחה, ואוטומאטית זה ישפיע גם על הסיפוק
וכן גם ידיעת התכלית עוזר להרגשת הסיפוק
וכל עשיה שיש איתה משמעות.
ואיזונים נכונים בין עשיה שהיא משמעות לבין דברים לנפש לכיף לשחרור.