ונשארתי לאכול בחוץאחרי שעבר לי הזמן של המחלים, ואז נכנס התו הירוק לתוקפו עשיתי בדיקה סרולוגית, אמרו לי שצריך להציג את המסמך שמקבלים אח"כ מהרופא.
כמה פעמים השתמשתי בזה, פשוט צילמתי לי בפון וכל פעם שאני צריכה להשתמש אני מראה את התצלום.
אני הלכתי למסעדה וממש ביקשו ממנו תעודת תו ירוק.
אבל אולי יש מקומות שלא מקפידים. לא ידעת
אזז אניי אתחיל
ננעלתי בשירותים בצבא
~בטעות כמובן~
למזלי השירותים לא היו מסריחים
וזה היה ביחידה שפחות מכירים אותי 
שאני מצפה בתמורה לכל ה... שהיא תצביע ט, לאיתמר בן גביר, שזה מה שמעניין אותי.
אחיין שלי בכיתה ג (מאחות אחרת) כששמע את זה שאל אותי ״מה ? אתה לא מאמין בדמוקרטיות ??״ אז אמרתי לו ״לא, אני לא מאמין בדמוקרטיות!” והוספתי שחלק גדול מאלה שמדברים גבוהה גבוהה על דמוקרטיות הם האנשים הכי לא דמוקרטיים שיש.
שכוייח וכל טוב!
ואדבר בע״ה גם עם דודה שלי לנסות לשכנע אותה. הכל אישי. תודה שדירבנת אותי לזה
בן מערבאמבחינתי גם אם היית אומר שאתה מצביע למרצ מטעם הכרת הטוב לא הייתי רואה את זה כלא הגיוני. הגיון משובש אמנם, אבל עדיין יש בו הגיון. הכרת הטוב זה ערך חשוב מאוד.
חתול עם רישיוןהיה קצת בלאגן וכו' קיצר האישה התעצבנה עליה על זה שהיא לעסה אלוורה בבית
והגור התחיל להתענין וכו' אתה יודע ואישתי (כעכע אותה חתולה) פחדה על זה שהגור ידרדר לאטלאט ללעוס אלוורה לדבר עם כל מני חתולי רחוב יישמע יללות תנים וכו'
אז היא הקשרה לרועה גרמני והקוואלה פשוט ברחה עם הרכב שלי וזה מה שארע בהיסח הדעת
) חצילים)חציליםחציליםהודעהחצילים
)שפרינצא בוזגלוכמה אור
חצילים
מאוד, והעיקר לא לפחד כלל. אחרי שתראו את הסרטון הזה תבינו למה, אם הוא היה מפחד הוא בטח כבר היה מת.
אשכרה, הזיה!!
אליזבת'נפל לי הלב
אבל בטח יש רשת ביטחון או משהו
אם הוא נופל (ולא מצליח להחזיק בחבל, כמו שהוא הצליח לעשות פעמיים) הוא מתפרק לגורמים, איזה רשת בטחון יכולה לתפוס אותו ? (גם אם נניח שהיתה. זה לא היה עוזר לו במיוחד מגובה כזה).
1. אמנם מזה תקופה אני מתנזר מתשקורת ותקשורת לסוגיה, אבל ביום שבת האחרון נתקלתי במוסף של ישראל היום עם תמונה של פולארד בעמוד השער ולקחתי לקרוא. היה איתו שם ראיון ארוך ומקיף. מרתק. בן אדם עם גדלות מרשימה ועם תודעה של גאולה. עורר אצלי את הרצון ללחוץ לו את היד, לחבק אותו ואפילו לנשק אותו ולהגיד לו תודה רבה. בעולם הבא מי יוכל להתקרב לאנשים כמוהו ? (אזהרת צניעות כמובן כמו ביחס לכל עיתון).
2. מי ששמע על פרשיית GME והשם הזה אומר לו משהו, בטח ימצא עניין בפוסט המרתק והמעורר השראה הבא:
https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=3892161120848416&id=100001636995031
זו מח' ראשונים.
מבין מאיפה הגישה (משה רט שם, שם), אז אתה מוזמן להתחיל עם הפלפולים כמו השאלה לעיל. אני את נפשי הצלתי
הוא טוען שגלגולים זה כל הטלטולים והתלאות שהנשמה עוברת בעולם הזה.
הלוואי וזה נכון, אין לי כח לחיות פעמיים...
בינייש פתוחדוד שלי חולה בסרטן
אבל זה ממש לא הבעיה היחידה. אף אחד במשפחה שלו לא התחסן נגד קורונה. כל המשפחה המורחבת שלחה מגילות למה להתחסן ללא תגובה וללא וי כחול.
אתמול גיליתי שהד"ר לרפואה שמטפל בו הוא נטורופט מכחיש קורונה שמתנגד לחיסונים. אני עכשיו ממש מפחד שהוא ישתה לימונדה עם כוסברה כל בוקר כתחליף לכימותרפיה
אבל ב"ה היא התחסנה בסוף..
ורפואה אלטרנטיבית מרפאת דברים קלים בלבד, אחרת הרופא האלטרנטיבי היה מקבל פרס נובל לרפואה
שים לב מה בתחום אחריותך ומה לא
אם הוא היה סתם מבזבז זמן וכסף זה היה עסק שלו, אבל כשמדובר בחיים- לא תעמוד על דם רעך
וכשמדובר בשרלטן שפוגע בו, אמנם האחריות קודם כל עליו, אך נאמר ובערת הרע מקרבך
ורפואה שלמה לדוד שלך
בינייש פתוח
נופת צוףשאתם שוחטים אותו🤦♀️
אם אתה מכיר..
איזה כיף שהכל נקי 🤩
על מה אתם נותנים לעצמכם צל"ש אחרי היום?
צל"ש על זה שאמממ עשיתי בדיקת חמץ לכול הבית כנסת לפי בקשת הגבאי
מתארגן ליציאת מצרים
גם אני עבדתי
מה זה איזה התנדבות?
אז תנצלו את הימים האלה לחגוג...
ולרקוד לרקוד לרקוד לרקוד... אחרי חמש דקות קשה לא להיות שמח... אם יש חברים ודאי שזה יותר טוב אבל אפשר גם לבד ולפעמים לבד זה יותר משחרר...
יש כמה סיפורים על חסידי ברסלב איך הם היו מתחזקים בשמחה, אספר אחד ...
בגטו בורשה היו המון המון חסידי ברסלב. וכידוע בגטו אין הרבה סיבות למסיבות וקשה מאוד לשמוח... אבל הרב'ה אמר! מה עושים? חשבו.. ועלה להם עצה. העמידו איזה ספסל בזוית, ככה שאפשר להתגלש עליו והכריזו קבל עם ועדה- "מי שלא מתגלש לא מתפלל!" כולם, קטנים עם גדולים, לפני התפילה, דמיין את הסיטואציה! זקנים עם נערים מתגלשים מתגלשים, עד שנהיים שמחים. רק לא לוותר. רק לא לתת לעצבות להשתלט...
מעניין שעוד לא העירו את זה
הגר"א כבר כתב שהמצוה הכי קשה בתורה היא ושמחת
נראה לי זה נובע מידיעה של אמונה פשוט שה' הוא טוב והחיים שלנו טובים ((וואי אנלא מאמינה שאני אומרת את זה))
ואז כבר זה סוג של שמחה של מצווה כזאת,
ובחג פשוט מגדילים את השמחה
כי היא כבר קיימת באויר, כי המצווה יותר מיוחדת עצם החג משמח
חגים זה מתנה מהשם
באמת לנסות להשתדרג איך שאתה יכול מהשגרה ומה שמשמח אותך... מותר לך להתפנקק
ולתת למוגלה להתנפח בפנים. מספרים למישהו מקצועי/אמין/קשוב/לא שיפוטי ומדברים ומדברים
הוא הוצאה החוצה, דיבור, תאור מחשבות ותחושות. עצם החשיפה מקטינה את הגודל של הטראומה, אחרה הבהלה הראשונית של ההסתכלות בה באור
במחילה על דעתי הלא פופולרית לכן אומר שהיא כמובן לא סותרת טיפול אצל איש מקצוע...
אבל דעתי שלדעת רבי נחמן מברסלב הכי הכי טוב זה לשכוח לגמרי ולא לחשוב על זה להיות כתינוק שנולד כל רגע ועל ידי זה ייתקן הכל (תינוק אותיות תיקון..)
ה' מחדש בטובו בכל יום ובכל רגע את כל מעשה בראשית ובפרט את הנשמה שלנו. אם כן אין שום טראומה בעולם כלל כיוון שהיא מבוססת על העבר שכבר לא קיים כיוון שהעולם התחדש! רק מה? אנחנו עדיין לא זכינו להתחבר לתדר העליון הזה לכן עדיין כואב לנו וכו' וכו' אז בואו נתחבר!
איך מתחברים? מגלה רבי נתן- ע"י שנהיה שמחים בחלקנו. כן. זה החלק שלי להיות לא כל כך מוצלח כזה אבל אני שמח בזה ומתמקד בדברים הטובים שיש לי שהם גם הדברים הנצחיים שיש לי אחרי 120 מה ילך איתי לקבר. רק זה! אז, אם אתמקד בנצח, אוכל לעלות לחידוש הנצחי של העולם ולצאת מכל הבעיות בקלות מפתיעה...
בהצלחה!
אמנם צריך להתחדש ולא להיות בעצבות
אבל יש גם התבודדות בתורה של רבי נחמן. ובהתבודדות צריך לפרש שיחתו וכו' - לא ממש זוכרת את המילים. אבל יש שם הרבה מקום לכל הכאבים והמצוקות שאדם מרגיש, לפרש שיחתו לה'. ולמצוא משם רפואת הנפש..
אז מה שאמרת זה רק חצי מהתמונה..
לא קרה?
זה ממש מנוגד לתורת הנפש... וממש לא מתיישב עם הדרך של ר' נחמן...
הנה: וְאִם אָמְנָם דְּבָרִים אֵלֶּה גָּבְהוּ וְשָׂגְבוּ מִשֵּכֶל אֱנוֹשִׁי, כִּי בְּוַדַּאי אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּיג בַּשֵּכֶל בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, וּמַה שֶּׁנִּתְפָּס בְּלִבִּי מִזֶּה כְּפִי מַה שֶּׁזָּכִיתִי לִשְׁמֹעַ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּעַצְמוֹ אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר בַּפֶּה וּבַכְּתָב, כִּי מִזֶּה אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר כִּי אִם לְכָל חַד כְּפוּם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ, אַף-עַל-פִּי-כֵן אָנוּ מְחֻיָּבִים לְהַרְחִיב הַדִּבּוּר בָּזֶה בְּכָל מַה דְּאֶפְשָׁר, כִּי הוּא חַיֵּינוּ וְאֹרֶךְ יָמֵינוּ, כִּי מִי שֶׁיִּסְתַּכֵּל עַל בִּטּוּל הַזְּמַן וְאֵיךְ הַזְּמַן עוֹבֵר וּפוֹרֵחַ וְאֵין לוֹ מְנוּחָה אֲפִלּוּ כְּרֶגַע, כִּי בֶּאֱמֶת אֵין שׁוּם זְמַן כְּלָל וְכַנַּ"ל, בְּוַדַּאי יָשִׂים כָּל לִבּוֹ לְבַטֵּל הַבְלֵי הַזְּמַן וְלָשׂוּם כָּל תִּקְוָתוֹ בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, וְגַם עַל-יְדֵי-זֶה שֶׁיַּאֲמִין בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן עַל-יְדֵי-זֶה לֹא יִפֹּל לְעוֹלָם מִשּׁוּם נְפִילָה שֶׁבָּעוֹלָם יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, כִּי יִזְכֹּר אֶת עַצְמוֹ שֶׁיֵּשׁ בְּחִינַת אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ הַנֶּאֱמָר בַּמָּשִׁיחַ, שֶׁהוּא בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן שֶׁשָּׁם נִתְתַּקֵּן הַכֹּל וְכָל זְמַן שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם נְקֻדַּת הָאֱמוּנָה שֶׁמַּאֲמִין בַּה' יִתְבָּרַךְ וּבָעוֹלָם הַבָּא וּבִיאַת מָשִׁיחַ, שֶׁהוּא בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, עַל-יְדֵי-זֶה יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה לְעוֹלָם וְאֵיךְ שֶׁהוּא מֵאַחַר שֶׁמְּחַזֵּק עַצְמוֹ בְּמַה שֶּׁהוּא יֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתוֹ עַל-יְדֵי בְּחִינַת אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ שֶׁהוּא קְדֻשַּׁת מָשִׁיחַ שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ הַקְּדֻשָּׁה עַל כָּל הַגֵּרִים וּבַעֲלֵי תְּשׁוּבָה, בְּחִינַת גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר כְּקָטָן שֶׁנּוֹלָד דָּמֵי, מִכָּל שֶׁכֵּן הַבַּעַל תְּשׁוּבָה, כִּי עַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר הַכְּנִיסָה לַתְּשׁוּבָה וְלִקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל שֶׁצָּרִיךְ לַחֲשֹׁב בְּכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה כְּאִלּוּ הַיּוֹם נוֹלָד שֶׁזֶּה נִמְשָׁךְ מִקְּדֻשַּׁת הַצַּדִּיקִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת מָשִׁיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ, אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ כַּנַּ"ל, (כַּמְבֹאָר אֶצְלֵנוּ כַּמָּה פְּעָמִים בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים, עַיֵּן שָׁם) וּכְשֶׁיִּהְיֶה בִּבְחִינָה זֹאת לַחֲשֹׁב בְּכָל עֵת כְּאִלּוּ עַתָּה נוֹלָד וַאֲפִלּוּ אִם יַעֲבֹר עָלָיו מָה יִתְחַזֵּק בְּכָל פַּעַם וְיַחֲשֹׁב בְּלִבּוֹ שֶׁעַתָּה נוֹלָד, אָז בְּוַדַּאי סוֹף כָּל סוֹף יִזְכֶּה לְהִתְקָרֵב לַה' יִתְבָּרַךְ וְאָז יִתְתַּקֵּן הַכֹּל, כִּי הַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים יִפְּלוּ וְהַכֹּל יִתְהַפֵּךְ לְטוֹבָה וְיִהְיֶה נִכְלָל הַכֹּל בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן בִּבְחִינַת מָשִׁיחַ, בִּבְחִינַת אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ. וְהָבֵן הַדְּבָרִים הֵיטֵב לְמַעֲשֶׂה וּלְהִתְחַזְּקוּת, כִּי אֵין הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל מִזֶּה..
זה ודאי מנוגד לתורת הנפש.. רבינו הוא מעל זה...
כמובן שיש עוד צדדים ויש מקום לכאב אבל לא להתבוסס בבוץ! צריך להתגעגע "אב הרחמן, איך אני מתחדש, איך אני הופך להיות חדש לגמרי, איך אני משאיר את זה מאחורי.." ואז אחרי שנהיים חדשים יחסית, עוד פעם- להתחדש בגעגועים חדשים "אבאל'ה אני כל כך סוף ואתה אינסוף... איך מתחברים אליך?"
ידעתי שיהיה על זה מחלוקת ואני שונא מחלוקת אז מבחינתי זהו. מי שיש לו שאלות מוזמן לפרטי.
ריגש אותי ממש
למרות שאני עדיין חושבת שלא לזה הכוונה
זה התחזקות עצומה. וזה בחינה אדירה להיות בה במחשבה.
אבל טראומות הם עניין שחובה עיבוד וחובה טיפול...
לא שייך לדעתי להשליך מזה על זה.
כלומר מעבודת ה' ומעניין הטיפול בנפש (הכוונה בריאות הנפש, לא הנפש מצד עבודת ה' )
השלב הראשון בלדעת שאת מסוגלת להשלים עם דברים זה באמת היכולת לדבר על זה. ברגע שאת משתפת את מה שעבר עלייך את כאילו נותנת חותמת שלך לעצמך שהמקרה אכן קרה והוא חלק מסיפור חייך, עד אז כאילו יכולת להתכחש אליו.
אני יכולה להגיד לך על עצמי, עברתי אירוע מאוד קשה שהדרך היחידה שהיתה מבחינתי אז להתמודד איתו זה לשכנע את עצמי שלא עברתי את זה: זה היה חלום רע/ קרה למישהי אחרת. ניסיתי לשכוח ולהדחיק כל מחשבה שעלתה לי על הסיטואציה - העיקר להפוך את המקרה ל'לא היה', שלא יהיה חלק ממני ולא ילך איתי. אז שמרתי אותו בסוד לעצמי. ידעתי שברגע שאני מספרת את זה למישהו, במיוחד למשפחה, אני כביכול מודה שזה קרה (וכמובן מבושה ופחד שיתייגו אותי או ישפטו אותי).
אחרי שנה של הדחקה (שגם קצת עזרה לי לשכוח חלקים ממה שעברתי), הצלחתי למצוא אוזן קשבת אצל שתי בנות מדהימות שהיו שם בשבילי ותמכו וככה עזרו לי לקבל ולהבין שזה פשוט חלק מהחיים שלי, חלק מהסיפור שלי, להבין שזה כנראה משהו שהייתי צריכה לעבור, ללמוד דברים בדרך הקשה. אז נכון, לא לגמרי נפתחתי והמשפחה גם היום (כמה שנים אחרי) לא יודעת, וגם לא הלכתי לטיפול, אבל השיתוף של האנשים הבודדים שלהם סיפרתי היה שינוי משמעותי בשביל לקבל את עצמי, ולחיות עם העבר..
זה כמו בתשובה, כשעושים "וידוי" - אנחנו מתוודים על החטא, וכפועל יוצא מכך גם מכירים בחטא. אז פה עצם זה שאת משתפת, את כאילו מכירה במה שהיה - משלימה עם העובדה שזה אכן קרה. מכאן צריך לעשות איזה תהליך של קבלה ולהבין שכמה שהמקרה שעברת קשה - זה חלק ממך, מהסיפור שלך, אולי בא ללמד אותך משהו..
כל הכבוד שאת מנסה להפוך אותו לחלק מהחיים ולקבל ולא להדחיק. זה צעד משמעותי.
️כל מה שהוא הוצאה מהפנים לחוץ:
כתיבה
דיבור לחברה/לעצמך/לאדם קרוב/גורם מקצועי
דיבור לה'
ריקוד ושירה
בכי
לדעתי מאוד כדאי לספר את הסיפור אם לעצמך (בכתב או בע"פ) אם לאדם שמבין בנפש (גם חברה תקף)
ושאת מספרת את הסיפור תנסי כמה שיותר לפרט, כמה שיותר להבין מה היה שם
להבין את עצמך, להבין את הגורמים שקשורים בסיפור.
ככל שיש יותר הבנה, יש יותר רגיעה ושחרור, יש יותר עיבוד.
אח"כ אחרי שיש עיבוד של מה שהתרחש שם
אפשר גם לחוות את הרגשות שם דרך יצירה או אומנות או כל דרך של ביטוי רגשות שזה גם בכי בעצם בהכי פשוט...
ציפור שיר.️בניין האמונה בשכל ורגש בעבודת ליל הסדר
בליל הסדר עם ישראל נולד, ובכל שנה כדברי הרמח"ל הידועים, מתחדש אותו כוח רוחני שהאיר בעבר, ומאיר כדוגמת הארת זמן יציאת מצרים. בכל שנה עם ישראל מתחדש, בכלל ובפרט. וסדר ליל פסח, על כל פרטיו, תפקידו לבנות 'צורת אדם' רוחנית שלימה, על כל מרכיביה. לחדש את עצמנו עם כל המרכיבים הרוחניים שצריכים להיכלל באישיות האדם.
יש באדם צד שכלי וצד רגשי. ואת שניהם אנו מחדשים ומעצימים, ע"י אכילת המצה ושתיית ארבע הכוסות.
המצה היא כנגד הצד השכלי, כמובא בספרי רבותינו בעלי הסוד, ששלוש המצות הן כנגד שלוש הספירות העליונות - חכמה בינה ודעת.
המצה נקראת בזוהר "נהמא דמהימנותא" - "לחם האמונה". הלחם, שמאכל הבסיסי של האדם, מבטא את הקשר היסודי בין הבורא לנברא, באשר בו תלויה נקודת החיים הגשמית שלו. מאכלים אחרים הם חיצוניים יותר, מסביב, אבל הלחם הוא הנקודה הפנימית של תלות הנברא בבורא. המצה, שהיא לחם טהור - קמח ומים בלבד בלי כל תוספת שהיא, אפילו לא אוויר, מבטאת את מהות הלחם הנ"ל בטהרתו.
ולפיכך המצה היא לחם האמונה, סגולתה היא להחדיר בנפש את האמונה הפשוטה, הבסיסית והתלותית, שלנו, בבורא עולם.
חז"ל אמרו ש'אין התינוק יודע לקרוא אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן' - הלחם קשור לעניין הדעת.
לעומת זאת, ארבע הכוסות מעצימות את הצד הרגשי; היין מבטא רגש, שמחה, והתלהבות, וארבע הכוסות מחדירות בנשמת האדם את ההתלהטות והעמקת הרגשות השואפים מעלה. היין של ארבע הכוסות הוא כמו המקבילה הרוחנית של דם האדם - "הדם הוא הנפש"החיות הפנימית, הלב; והמצות הן המקבילה הרוחנית של הגוף עצמו, העצמות, העצמיות, השכל והדעת.
וכדברי חז"ל שהלובן שבגוף בא מהאב, והאודם בא מהאם; מהלובן הם העצמות והמוח, והדם מהאודם ששייך לצד האם.
האב מבטא את צד השכל והדעת, ובמישור החינוכי זהו תפקידו, והאם מבטאת את צד הרגש, וזהו תפקידה במישור זה.
כך שהמצה היא כנגד ה'אב', והכוסות הן כנגד ה'אם'.
ובעומק, המצה היא כנגד ה'חכמה' שמכונה 'אבא' והכוסות כנגד הבינה שמכונה 'אמא', ומלבד זאת - גם המצות וגם הכוסות מתחלקות חלוקה פנימית לחכמה בינה ודעת, כדלקמן.
להפנמת האמונה בשכל ישנם שלושה שלבים - חכמה בינה ודעת, כנגד שלוש המצות.
המצה העליונה היא כנגד החכמה. חכמה היא עצם הידיעה - עצם האמונה הפשוטה במציאות הבורא. ולכן מכוונים עליה בברכת 'המוציא לחם מן הארץ' - הברכה שמבטאת את הקשר הנ"ל של הנברא לבוראו, הפשוט והבסיסי.
המצה האמצעית היא כנגד בינה. הבינה היא הבנת משמעות הדבר ועומקו - ולכן עליה מכוונים בברכת "על אכילת מצה" והיא הנאכלת לשם המצווה. מצוות אכילת מצה היא כנגד הבינה, הבנה מעמיקה של יסודות האמונה,ףמעבר לעצם ידיעתם.
המצה התחתונה היא כנגד דעת. דעת היא חיבור, כידוע, חיבור של האדם לאמונה שבתוכו, והפנמה של העומק שלמד והבין בשכלו. במצה זו מקיימים את הכורך, שהוא מנהג שישראל קיבלו על עצמם ולא מחמת ציווי התורה - שדבר זה מבטא קשר אישי וחיבור לתורה ומצוותיה, שהוא ה'דעת'.
כך שלוש המצות משלימות את התחדשות והתעצמות הצד השכלי באור האמונה.
כאמור, גם ד' הכוסות, אע"פ שהכותרת הראשית שלהן היא 'בינה', מתחלקות חלוקה פנימית לחכמה בינה ודעת.
הדעת, שהיא הפנמה של הדברים, מתחלקת לשתיים: הפנמה של החכמה, והפנמה של הבינה.
כוס הקידוש היא כנגד החכמה - בקידוש אני מכריזים על עצם יסודות האמונה, יציאת מצרים והבחירה בעם ישראל.
הכוס השנייה היא על ברכת 'גאל ישראל' הנאמרת לאחר המגיד - והיא כנגד הבינה - הבנה דרך סיפור יצי"מ כיצד מלכותו יתברך מופיעה בעולם.
הכוסות האחרונות הן כנגד הדעת - הפנמה של הדברים והכרה באמונה מתוך עצמיות הנפש, וע"פ הכרתה בחווית מציאות האלהות בחייה שלה.
הכוס השלישית נאמרת על ברכת המזון - כנגד 'דעת חסדים' המקבילה לחכמה. בברכת המזון האדם מודה על החיים שמקבל מהקב"ה ובכך מפנים בתוכו דרך החיים והמזון שלו את עצם האמונה ואת תלותו בבורא.
הכוס הרביעית נאמרת על ההלל - כנגד 'דעת גבורות' המקבילה לבינה. (החסד מקביל לחכמה בציר הימין, והגבורה מקבילה לבינה בציר השמאל). ההלל של ליל הסדר עניינו הוא הודאה (ויש להאריך בזה בהיבט ההלכתי והרעיוני, ואין כאן מקומו). ההודאה נובעת מתוך האדם כשיש לו הכרה פנימית בהבנה של מציאות ה' והטוב הרוחני והגשמי שהטיב עימו. ההלל מבטא את החיבור הפנימי לאמונה בתצורה העמוקה יותר שלה, באופן של 'בינה' - הבנת העומק והתבוננות במהות ניסי יציאת מצרים.
יש עוד להאריך על דרך זו בביאור קערת הסדר ומה שבתוכה, שהם כנגד שבע הספירות התחתונות, והמיפוי שלהם מקביל בדיוק לזה של הספירות-
זרוע חסד ביצה גבורה,
מרור תפארת,
חרוסת -נצח כרפס-הוד
חזרת - יסוד
ןהקערה עצמה שמאחדת את כל הכוחות יחד היא כנגד מידת המלכות, שעניינה הוא לבטא בפועל את מכלול המידות כדבר אחדותי.
ואין כאן מקומו, ותן לחכם ויחכם עוד.
בליל הסדר נבנה בעצמנו קומה חדשה, וניטען בכוחות נפש רוח ונשמה מחודשים לקראת המסע של תיקון העולם, שעם ישראל התחיל לצעוד בו לפני 3332 שנה, ובכל שנה ושנה מתקדמים שלב נוסף בדרך, וכל אחד ואחד מאיתנו - בחייו האישיים ובעבודת ה' הפרטית שלו - נוטל חלק באותו מסע, באותו תהליך של ההתעלות הקוסמית החובק אדם ועולם.
(הדברים מבוססים על שיחות הרש"ד פינקוס זצ"ל)
מהמם (:
אם בא לך, קבל עוד פירוש לעניין.
כדאי לדעת במה שאנו זוכים בליל הסדר, שזה משהו גבוה.. אולי כמו בית.
ישנן שלוש מדרגות- בינה חכמה וכתר.
הראשונה-
בינה
נקראת גם אמא ונשמה
השניה-
חכמה
נקראת גם אבא וחיה
השלישית-
כתר
נקרא גם סבא דסבין ויחידה.
עד כאן אנחנו בסדר? אתם אתי? או שהסירה התנתקה מהאופנוע בפניה שמאלה?
תמיד התחשק לי להיות זה שבסירה שממשיכה ישר ו.. על החיים ועל המוות!
----------
הבינה מאירה אך ורק בלילה והחכמה אך ורק ביום.
בליל שבת ובליל יום טוב יש הרגשה נעימה שכזו, שאלתם עצמיכם פעם למה?
אז תשאלו שניה ונמשיך
שאלה מצוינת!
זה כי מאירה על האדם הבינה. הארה מהנשמה
ואילו ביום השבת ויום טוב מקבלים הארה של החכמה. הארה מהחיה.
----------
ועכשיו יש התפתחות דרמטית אז החזיקו חזק בדפנות הסירה!
כפתור דרמה>> לכל הדרמות בחיים>> Drama Button
ישנו רק לילה
אחד
בשנה
שבו החכמה מאירה גם בלילה. הא? לילה!
ומקבלים הארה גם מהבינה וגם מהחכמה ביחד! וזה קורה בליל הסדר.
ולכן יש בלילה הזה הרגשה טובה שדי לאכול מצה ולשתות יין וליתרזח על הנועם הזה.
ליתרזח- ת' בשווא, ר' בפתח, ז' בפתח. לי- תרא- זח!
או לותיקים מבינינו שעוד ראו בלי סודות- אם יותר קל לכם אז- לי-תרזח, לי-תרזח.
אז הנה לכם מילה חדשה לצאת לדרך. ואולי, אתם יודעים מה, ואולי בשביל זה באתי לכאן, אולי זו הסיבה האמיתית והכל סתם תפאורה? בכל אופן, איפה היינו..
הא כן..
שלא ממש משנה מה קורה בליל הסדר סהכ מצה ויין ומשום מה זה כיף.
או כמו שמופיע באתר לביקורות רכב- 'הרבה רכב בקצת כסף'
אז 'הרבה כיף בקצת.. משהו'
אז עכשיו אנחנו יודעים שזה בגלל ההארה הגדולה של הבינה ואליה מצטרפת ללילה זה גם החכמה
אז בכלל כיף.
--------
ישנן שלוש אהבות
בינה- למה צריך את זה? ע״י בינה זוכה האדם לאהבת התורה
פתאום האדם מרגיש שבא לו ללמוד, מחפש חבר שילמד איתו וכו זה הארה מהבינה
חכמה- למה צריך את זה? ע״י החכמה זוכים לאהבת ה׳
פתאום אדם מרגיש שבא לו לחבק את ה׳ להתבודד וכו זה כי קיבלת הארה מהחכמה.
סיכום- אז יש לנו בינה שמסוגלת להשפיע עלינו אהבת התורה. וחכמה שמשפיעה אהבת השם.
אז מתי זה קורה כל זה?
שתי האהבות האלו- הבינה והחכמה, מאירות בליל הסדר.
וזה מה שכתוב- ״לילה כיום יאיר״ שנאמר על ליל הסדר. כי ההארה של החכמה היא רק ביום ולא בלילה חוץ מהלילה הזה. וכיון שהחכמה מאירה בלילה היא הופכת אותו ליום. אהא, יפה? אהבתי?
--------
שתי המצוות העיקריות בליל הסדר הן:
שתיית היין- זה הזמן שמאירה ביותר הבינה. ע״י זה זוכים לאהבת התורה- לבינה
ואכילת המצות- זה הזמן של החכמה- ע״י זה זוכים לאהבת השם- לחכמה
אז בשתיית היין נכוון לקבל אהבת התורה ובאכילת המצות- אהבת ה׳
ונבקש על זה וגם שזה בע״ה לא יעזוב אותנו בכל השנה
----------
והאהבה השלישית- שהיא הגדולה מהשתיים האחרות גם יחד!
היא אהבת ישראל- הארה מהכתר.
ולה זוכים בשבועות, אחרי שהכנו עצמינו בספירת העומר
וזה ״ויחן שם העם בלב אחד״ שהיה בשבועות. כי זכו לאהבת ישראל לכן- בלב אחד
ולזה זוכים ע״י המקווה של שבועות שהוא מקווה של שער החמישים. מקווה מהכתר
בשם האר״י, הבעש״ט והרבי מקומרנא.
ולהכל זוכים ע״י התקרבות לצדיק,
ומההארות האלו נשאר לנו רשימו, רושם, לכל השנה ולנו נשאר רק להיות בשמחה
חזק וברוך
