שמזמן כל הרשת כבר יודעת את שמותם...
מה דעתכם לגבי זה?
האם יש ערך לצא"פ?
האם זה נכון שמפרסמים כבר קודם
את שמותם?
מה דעתכם/ן...?
מה אתה דואג?
בני אדם, יש לך שליטה על התוצאה? תשנה.
אם לא- תשחרר. מה זה יעזור לדאוג אם זה כבר קרה?
גם דואגת
העולם השתגע נראלי
אוי טאטע!
![]()
ותזכרי שאת חזקה מכל הפחדים והדאגות,הם בעז"ה יעברו💫היה לה איזה סיפור באבטחה לפני כחצי שנה אבל התגברו על זה
אבל לפחות הגבתי שונה
בינייש פתוחאהלן
אני בעל תשובה שלאחרונה ממש התחברתי לתפיסה של הרב קוק
ואני מגדיר את עצמי כדתי לאומי תורני
שמתי לב שיש לכם כל מיני מושגים מיוחדים חחח
אשמח אם מישהו יסביר ויפרט לי על כל מושג אני לא רוצה להישאר בור בנושא חחח
תודה מראש
..
איך אתם מגדירים מישהו כדוס?
שאלת השאלותאוי טאטע!כי לא ראיתי אותם בשום ספר קודם
וזה מעניין אם יש פירושים מוסכמים למושגים האלה (ומה מקורם)
או שכל אחד ופירושו
ויכול לומר לי מה התנאים שם? נמצאתי חיובי למרבה הצער ואני מתלבט איפה להעביר בידוד...
אני דווקא לא מפריע למשפחה, אני בחדר נפרדאבןגבירולולא יוצא ממנו אפילו לרוב הארוחות (פשוט מורידים לי צלחת למטה)... אז זה פחות שיקול.
מה שכן שיקול זה יותר זה שאין לי אנשים לדבר איתם עכשיו שבועיים
![]()
להיות שבועיים וזו הסיבה שבידוד הוא שבועיים... יעני שגם אם אתה חולה זה אמור לעבור עד אז...
במקרה הרע... חבל
כבר לא מדבקים בכל מקרה ואפשר לצאת.
אז מקסימום חודש
את מתחילה להשתגע? גם את חולה יעני?
ואוי זה נשמע באמת קשה מאוד לתחזק את הבית לבד... ממש בהצלחה

מזמור לאל ידיפיסקה?
זה כאילו לעשות רווח של כמה מילים בהתחלת השורה החדשה של פיסקה?
זה עוזר לארגון של הדף
כלומר 5 לחיצות על לחצן ההזחה. (הלחצן שלוחצים עליו בין מילה למילה)
חסדי הים
לא חשבתי על הגמרא הזאת.חסדי היםבמקום להביא את הגמרא שמביאה את ולא יזח,
תביאו אותו עצמו!
(ואיך אפשר לשכוח את האמירה החרדית הידועה: מנין יודע בן ישיבה תנ"ך? מהגמרא, וגמרא מנין הוא יודע? מהקצוית...
היום כבר מוסיפים, שקצוית הוא יודע מ"שיעורי ר' שמואל"....)
לגבי שאר הפירושים - זה כמעט היינו הך, רק בשינוי ניואנסים, כידוע למי שמכיר את לשה"ק.
הגמרא במקרה זה כוללת גם את המקרא וגם את פירושו הלשוני של רש"י עליו.
וכמובן אין הקוריוז הידוע דומה לנידון, כי הגמרא עצמה דנה בפירוש המילה הלא שכיחה הזאת ומביאה את פיענוחה מהמקרא. כמו שלמשל אם הייתי דן בפירוש המילה להשיל, לא הייתי נמנע מלהביא את הגמרא בביצה (לה: ) שהביאה את הפסוק 'כי ישל זיתך'.
וידעתי גם ידעתי מהעקצוצים שיש לציבור הצורבים יודעי המקרא מאלו שלא נטועים בו (וגם גדלתי עליו...), אבל לא בכל מקום שייך לשלוף את הטיעון הזה.
כל זאת, מלבד מה שכתב ר' חסדי.
לא התכוונתי להאשים, רק לציין, למודעות...
רק בכללי APA
ככה תרגיש שאתה בסדר גמור כשאתה מבקש.
כאחד שמתמחה בהריסת קשרי לקוחות,
אם תרצה אני אבקש ממנו עבורך.
גם אבוא אתך אל המלך וגם אמליץ בעדך, כי כזה אני. בתקוה שלא יזרוק את שנינו.
לעתים זה עוזר כשצד שלישי מבקש.
בגדול, אין בעיה שלא הצלחתי להחמיר.
תרגיש חופשי.
כבר משחר נעוריו היה מתמיד בלימודו יומם ולילה, תפילותיו
ארכו שעות ארוכות ופניו כלהבת אש. חרף התמדתו ופרישותו,
הכל היו יודעים, כי אם אי מי יזדקק לעזרה, על אתר יסגור את ספרו מבלי
להניד עפעף ויהיה הראשון לעזור.
לב רך לו, כחמאה, צנוע בכל הליכותיו ואינו עושה מדרגתו קרדום לחפור בה.
- לאאא. עצור כאן בבקשה.
אל תספר לי על צדיק שטועם מתיקות התורה משחר נעוריו
ספר לי על מי שהיה לימודו קשה כברזל ומר כלענה. שישב על
הברזלים ממולל בדלי סגריה ומחליט ברגע קטן שלמרות
הכל ינסה ללמוד משהו.. שלא יעבור עליו יומו בבטלה.
אל תספר לי על צדיק של להבה בתפילה. ספר לי על מי
שאין לו חפץ במילות הסידור. שביטל תפילות רבות בבהיה בפלורסנט.
שמאס בעבודה זאת. ואף על פי כן החליט יום אחד, תפילה אחת,
אולי ברכה אחת, להתאמץ לרכז מחשבותיו ולכווין לבו.
אל תספר לי על מידות תרומיות. ספר לי על מי שהרים קולו בביתו, שהתפוצץ מעצבים וכעס על כל הקרוב אליו.
והחליט לקחת נשימה, לחשוק שפתיו מביקורת בשעת זעמו המתפרץ. שמנסה בכל כחו
להמתיק הכעס והחימה. גם כשבקרבו יצר בוער כתנור.
על מי שהתרסק לאלף חתיכות ושברים, ולא מצא בקרבו כח להגיד הכל לטובה,
אלא מרירות ויגון היו מנת חלקו. על מי שכל פעם ניסה ונפל ונסוג אחור אלף אלפי צעדים.
על מי שהביט במראה ושנא את עצמו על רוב עליבותו. ואף על פי כן
המשיך, ואף על פי כן ניסה, ואף על פי כן התחיל מחדש,
ואיתחל מחדש, וחרק שיניו באמונה.
לא אמונה זורחת ומאירה נהירה שפירותיה מתוקים. אמונה של לכתך
אחרי במדבר, של לילה וחושך ואפילה. ואולי בסוף הטוב יצא למדן,
או בעל תפילה, או עובד ה', אולי איש חסד נעים הליכות ונוח לבריות. ואולי לא.
אולי לא זכה לתואר נכסף כלשהו כל שבעים שנותיו, אבל עד הרגע האחרון נלחם בעור שיניו
והחזיק בציפרניו. על כאלה ספר לי ספורי צדיקים.
מכתבו של הרב הוטנר זצ"ל, לצעיר שביכה את נפילותיו וקשייו, במכתבו אליו:
אהובי וחביבי, שלום וברכה!
מכתבך הגיע לידי, ודבריך הגיעו ללבי.
דע לך חביבי כי עצם מכתבך מתנגד הוא לכל התיאורים הנמצאים בו. והנני בזה להסביר לך תוכן משפט זה.
רעה חולה היא אצלנו שכאשר מתעסקים אנו בצדדי השלמות של גדולינו, הננו מטפלים בסיכום האחרון של מעלתם. מספרים אנו על דרכי השלמות שלהם, בשעה שאנחנו מדלגים על המאבק הפנימי שהתחולל בנפשם.
הרושם שלך על גדולי ישראל מתקבל כאילו יצאו מתחת יד היוצר בקומתם ובצביונם. הכל משוחחים, מתפעלים ומרימים על נס את טהרת הלשון של בעל ה'חפץ חיים' זצ"ל, אבל מי יודע מן כל המלחמות, המאבקים, המכשולים, הנפילות והנסיגות לאחור שמצא החפץ חיים בדרך המלחמה שלו עם יצרו הרע - משל אחד מני אלף. ודי לנבון שכמותך לדון מן הפרט אל הכלל.
התוצאה מזה היא כשנער בעל רוח, בעל שאיפה, בעל תסיסה מוצא בעצמו מכשולים, נפילות, ירידות, הרי הוא דומה בעיניו כבלתי "שתול בבית השם". שלפי הדמיונות של נער זה, להיות שתול בבית השם, פירושו הוא לשבת בשלוות נפש על נאות דשא של מי מנוחות וליהנות מיצרו הטוב, כדרך שצדיקים נהנים מזיו השכינה שעטרותיהם בראשיהם במסיבת גן עדן, ולאידך גיסא, לא להיות מרוגז מסערת היצר על דרך הכתוב של "במתים חופשי" [תהילים פח, ו].
אבל דע לך, חביבי, ששורש נשמתך הוא לא השלווה של היצר הטוב, אלא דווקא מלחמתו של היצר הטוב. ומכתבך היקר והנלבב מעיד כמאה עדים כי אכן לוחם נאמן אתה בצבאותיו של היצר הטוב.
באנגלית אומרים - Lose a battle and win the war - דהיינו, הפסד קרב, ותנצח במלחמה. בודאי שהנך נכשל ועומד להיות נכשל (אין בזה משום פתיחת פה לשטן), ובכמה מערכות תיפול שדוד. אבל אני מבטיח לך שלאחר הפסד כל מערכות תצא מן המלחמה כשזר על ראשך, והטרף החד מפרפר בין שינך.
החכם מכל אדם אומר "שבע יפול צדיק וקם", והטיפשים חושבים כי כוונתו בדרך רבותא: אף על פי ששבע יפול צדיק, מכל מקום הוא קם. אבל החכמים יודעים היטיב שהכוונה היא שמהות הקימה של הצדיק היא ה"שבע הנפילות" שלו. וירא את כל אשר עשה והנה טוב מאוד. טוב זה יצר טוב, מאוד זה יצר הרע.
אהובי, הנני לוחץ אותך אל לבבי, ולוחש באוזנך, כי אילו היה מכתבך מספר לי אודות המצוות והמעשים הטובים שלך, הייתי אומר שקיבלתי ממך מכתב טוב. עכשיו שמכתבך מספר על דבר ירידות ונפילות ומכשולים, הנני אומר שקיבלתי ממך מכתב טוב מאוד. רוחך סוערת לקראת השאיפה להיות גדול. בבקשה ממך, אל תצייר בנפשך גדלותם של גדולי עולם שהם ויצרם הטוב בבחינת חד הוא. לעומת זאת צייר גדלותם של גדולי עולם באותיות של מלחמה נוראה עם כל הנטיות השפלות והנמוכות. ובזמן שהנך מרגיש בקרבך סערת היצר, דע לך שבזה אתה מתדמה אל הגדולים הרבה יותר מאשר בשעה שאתה נמצא במנוחה השלמה שאתה רוצה בה. דווקא באותם המקומות שהנך מוצא בעצמך הירידות הכי מרובות, דווקא באותם המקומות עומד הנך להיות כלי להצטיינות של כבוד שמיים.
דווקא באותם המקומות שהנך מוצא בעצמך הירידות הכי מרובות, דווקא באותם המקומות עומד הנך להיות כלי להצטיינות של כבוד שמיים
אינך רוצה לגנוב את דעתי, שאחשוב עליך שהנך בקו הטוב בעוד שבאמת הנך כך וכך, ועוד כך ושבע פעמים כך. ואני מה לי לכל השבע פעמים הללו. בשבילי עבודת היסוד היא שבמשך החורף העבר רכשת לך ידיעה הגונה בהלכות נזקי ממון. חזרת כמה פעמים על המסכת שלמדת. לא תכחיש את זה, זו היא העובדה המכריעה. בעובדה זו גנוז סוד הניצחון במאבק היצרים שלך.
הנך כותב: "לעולם לא אשכח הרצון שהיה בי להצליח ולעלות מחיל אל חיל. אבל חבל, כבר אבדה תקוותי". אינני יודע כיצד אתה מעיז פנים להכחיש מציאות חיה, האם אתה לא עלית מחיל אל חיל מאותו זמן שנכנסת לבית המדרש?!
מכיר אני אותך שאינך בעל העזה כזה, שלא שהם הם הדברים: אם מוצא אתה בעצמך שיצרך הרע מתגבר עליך, הנך חושב בטיפשות ובתמימות שכבר אבדה תקוותך. דבריך פשוט מביאים לידי גיחוך. משתתף אני בסבלך הרע, אבל הסבל הזה הוא, הוא הרחם של הגדלות. ראיתי את פניך בשעת עיון בהלכה. ראיתי את פניך בשעת הקשבה לשיעורים. ראיתי את פניך בליל שביעי של פסח. האותיות החרותות על פניך בשעות הנ"ל הן אותיות של "סוף הכבוד לבוא". אין שביל הכבוד מתפתל דרך מישור: שביל הכבוד עובר מסתובב כנחש עלי דרך וכשפיפון עלי אורח. ארסו של נחש בקרבך? - הוא ישופך עקב ואתה תשופנו ראש.
מצאתי לנכון להציע לך דברים הללו במכתב. הכוונה היא לתת לך יכולת להזדקק להם מדי פעם בפעם. מובן מאליו שמפאת זה לא היתה לי הכוונה אלא לקו הכללי. בנוגע לנקודות פרטיות, בזה יפה כוחו של הדיבור החי פנים אל פנים.
אתה הוא השתול בבית השם!
בהשתתפות בסבלך, בביטחון בניצחונך, בתפילה להצלחתך
יצחק הוטנר.
נ.ב. עכשיו הנך מבין את המשפט הראשון של המכתב, כי עצם מכתבך מנוגד הוא לכל התיאורים הנמצאים בו.
*מתוך סדרת כתבי הרב הוטנר "פחד יצחק".
זה דור של תשובה - כלומר נגיעה בשני הקצוות, לפעמים בחזרה חלילה. חושך ואור, מר ומתוק.
סיפורים על צדיקים גמורים מעיקרים נראים לנו כמנותקים וכלא שייכים, כי כנראה שורשי הנשמות שלנו (וממילא נסיון החיים) לא קשורים למחוזות האלו, ולאו דווקא לשלילה. הן נמוכות יותר, ולכן בעל כרחן הן מתבוססות בעוכריות העולם, ודווקא בגלל זה גדולות יותר (כתר-מלכות, והסוף נעוץ בהתחלה וכו').
לא לחינם נאמר בזוהר (בהקדמה) שבישיבה של המשיח יהיה רק כל מי שיודע להפוך מר למתוק וחושך לאור. זאת שלימות אמיתית. של נגיעה בכל המנעד, ובכל זאת בסוף הכל מתיישר למקום הטוב. ולכן נפסקה ההלכה כמאן דאמר (בברכות לד: ) שגדולים בעלי תשובה מצדיקים גמורים. וכן המשיח עצמו מכונה בן דוד, וכן בר-נפלי, שדוד עצמו נפל וקם נפל וקם (עי' יומא כב: דוד בשתיים וכו'), ובסוף קם.
בדור הזה מתברר שמה שבכל הדורות הוגדר כדיעבד, הוא לכתחילה יותר זוהר מהלכתחילה הרגיל, ובלבד שעדיין נחשוב שהוא רק בדיעבד.
והדברים נוגעים לאגרת תקנה.
רציתי רק לציין שאני לומד בישיבה והייתה תקופה שמעט הפריע לי כל מיני חברים בכל מיני מדריגות גבוהות.
ככל שהכרתי אותם יותר הבנתי שגם 'צדיקים' הם צדיקים, גם הם עובדים, גם הם משתדלים, גם להם יש נפילות, גם אם הן הרבה יותר קטנות אבל הם נמדדים לפי זה ואנחנו לפי מדדים אחרים,
נכון, לפעמים מעצבן לחשוב עליהם,
אבל, צריך לשמוח. ו שוב, נדמה לי שלא צריך לזלזל בהם.
(מחילה, ניצלתי לסדר לי בראש)
ספרים, אנשים, שיעורים, הרצאות.
שלחו לי והעברתי הלאה.
אני חושב שהעוול הכי גדול שאפשר לעשות לרב זה לרומם אותו בסופרלטיבים.
זה הורס לו, הורס לסביבה שלו <בדרכ שלא ביודעין>
והורס לקהל שומעיו ומפיקי לקחו. שתקעו אותו במקום ללא אפשרות להתקדם ולתת להם יותר.
זו כמובן הכללה גסה אבל המסר ברור.
לסטודנט לרפואה תמיד סחבו את הסנדוויץ מהתיק,
הוא, כועס ומתוסכל, החליט לשים סוף לדבר בכך שישים רעל בכריך הפרטי שלו
ובמקביל גם יכין את בקבוקון הרפואה, וכך כשיבחין במישהו מהכיתה נופל, יבין שהוא הגנב,
יתן לו מיד את הנסיוב ויתרפא.
האם אפשרי לעשות כך?
ונכון שתמיד אפשר, אך האם יואשם בנסיון רצח?
במקום שהיו בו כמה פריצות חוזרות ונשנות,
האם מותר לך לשים מלכודת לגנב בשטח שלך, בידיעה שיינזק?
אבל במקרה הספציפי הזה שיש פה סיכון פיזי ואסור לו גם לעשות את זה ולהשתמש ברעל לצרכים כאלו, כדאי מאוד לא לעשות את זה...
אם אני שם בתוך הבית משהו מסוכן לגנבים ניחא, כי גנב בתוך הבית עלול גם להרוג
אבל פה זה לסכן את חייו על גניבה נטו, ונראה לי שזה מוגזם.
ואח"כ ילך לרחרח בין התלמידים.
או שישים צבע מאכל כחול שצובע את הפה ויראה למי זה צבע...
בקיצור אפשרי למצוא בלי לסכן חיים ולא משנה סטודנט למה הוא
mimi30היי חבר'ה, פתחתי בלוג במטרה לשתף תכנים הקשורים לפרשת השבוע, אשמח אם תוכלו לקרוא קצת/לשתף ולתת לי הערות בונות על מנת שהבלוג יצליח או אולי עצות כיצד לקדם אותו.
תודה מראש