פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 527)

זה פשוט קורה. באופן טבעי בנאדם מנהל אורח חיים מסוים כי הוא מאמין בו, ממילא אם מישהו מתנהל באופן שונה - זה כביכול מערער את הבסיס לאמונה שלו באורח החיים שלו. מכאן השיפוטיות.

שים לב שבשאלה שלך אתה גם מביע שיפוטיות כלפי ה'אנשים' השיפוטיים. ככה זה בני אדם.

מעל הרצון יש את התענוג

מה שגורם לנו לרצות משהו בד"כ זה התענוג שיהיה לנו ממנו אח"כ

תנסה לחשוב ממה תרגיש יותר מסופק, מה יתן לך יותר תענוג ותחושת שלימות.

ולפעמים אנשים שמתקשים בלבחור צריכים לעבוד על לשמוח בחלקם.

על השמחה ותענוג, גם מהחוסר שלמות.

 

זה שידוע מה יגרום לתענוג,
אבל מנגד עומדת הבחירה של מניעת הצד "החסר",
הכוונה שבחירה אחת תוביל לעונג אמיתי של הנשמה,
ומצד שני תוביל לחסרון עונג בשל כאב,
על זה שהעונג הגיע על חשבון אחרים שנמנע מהם העונג ויותר מזה נגרם להם עוגמת נפש.
ואם אבחר אחרת, זאתמרת לוותר על התענוג נניח שבלימוד, אני אצטער על זה באמת, אבל מצד שני ישמח שנמנע פה צער של אנשים אחרים...
עכשיו השאלה שלי בחידוד קטן,
איך בוחרים בין עונג שמגיע מפעולה ל"עצמי" שלי,
לבין מניעת חסרון הצער של האחר בעקבות אותה בחירה (דבר שיגרום גם לצד של צער עצמי בנוסף לקניין העונג מהבחירה הראשונה)

שעונג אמתי לנשמה(רצון ה') לא אמור לסתור עונג של מישהו אחר.

כי רצון ה' האמתי הוא שלכולם יהיה טוב

ואם השני סובל מזה יכול להיות 2 אפשרויות:

או שאתה לא מספיק מכוונן וזה לא באמת הרצון האמתי שלך(מה שיגרום לך לתענוג אמתי) 

או שהאחר לא מספיק מכוונן לרצון האמתי שלו(למה שבאמת יגרום לו לעונג)

ואז אתה יכול לנסות לעזור לו להתכוונן ואז יהיה לך עונג כפול

אבל אם כבר בחרנו ללכת על זה ולשחרר מהמחשבה של אוי נו יכל להיות אחרת ...
לא.
אני מאמינה שלא סתם בוחרים משהו .
כמובן כאשר בוחרים צריך להקשיב לעצמך שזה לא יהיה בחירה של אחרים.
בפנים בלב אתה יודע מה עושה לך טוב.
וכן לפעמים משנים החלטה וזה גם בסדר

ובדרך כלל אני גם נוטה תמיד לחיות
(או לפחות להגיד את זה🙄) בצורה כזאת שכל מה שבחרת ולאן שלא פנית ולא משנה באיזה סיטואציה שאתה נמצא בה, אתה תמיד יכול וצריך רק לנסות ולייעל את הדברים ופשוט להמשיך לזרום עם ה' ואין עניין להתקע בכלל על העבר
(חוץ כמובן מלקחת מסקנות ולקחים לעתיד),
אבל ניסיתי לתאר פה מצב כזה שממש ידוע מה יעשה טוב מבפנים,
אבל מצד שני יש את הצער הזה שמלפני שהולכים על משהו,
ממש בשלב הבחירה,
יש את הקושי ההחלטי הזה שאם ללכת על מה שיעשה לי טוב מבפנים
ומצד שני יצער את זולתי,
או לבטל את עצמי כרגע בשביל שגם לאחר יהיה טוב או לחילופין לא יהיה רע
(גם אם זה משהו מהותי מעבר לזה שזה טוב לי)

שתמחיש את מה שכתבת

אבל אשתדל לנסח משהו

שאת כרגע במצב כזה שמשהו כללי כזה בנפש מרגיש לך חסר (ח"ו), ומצאת משהו שבטוח
(באופן יחסי כן, כמו להיות בטוח בכל דבר אחר...)
ימלא לך את החסר,
נניח לעבור לאיזה מדרשה או משהו בסגנון
ששם יש את הרבנים הכי טובים מבחינתך,
והשיעורי תורה הכי טובים,
והסגנון לימוד הכי טוב, ולא יודע מה עוד חחח
בקיצור המקום הכי מושלם בשבילך, למלא לך באמת באמת את החסר בנפש ולמלא לך את הכלים באור אמיתי וקבוע,
ונגיד שזה הרחק שם בגולן או באיזה חור אחר שממש קשה להגיע אליו או לצאת ממנו...

עכשיו את צריכה לבחור בין זה לבין נניח איזה סניף של תנועה כלשהי שאת מנהלת איפה שאת גרה,
ואם תעזבי אז קודם כל החברות יתבעסו עליך,
וגם הסניף כניראה יסגר לתקופה עד שתימצא מחליפה מה שעלול לקחת זמן רב מאוד כי כמובן אין מישהי שתוכל למלא את המקום שלך כראוי,
ועד שהיא תגיע יפסידו מלא פעילויות,
ומלא ילדים וילדות יהיו ממש עצובים ומשועוממים וחלקם אולי אפילו יתחילו לעשות שטויות,
וההורים גם יתעצבו מזה ויגרם צער גדול ואכזבה להרבה אנשים,
והסניף יפסיד אפילו איזה תרומה גדולה בשל חוסר פעילות בדיוק מתי שהגיע איזה תורם (יש דבר כזה?🤨),
בקיצור סיטואציה מאוד לא נעימה תיגרם להרבה אנשים בגלל העזיבה שלך...
עכשיו, איך את בוחרת בין מה שיהיה *טוב לך* ובו זמנית גם יעציב אותך,
על הצער שנגרם לאחרים בשל עזיבתך,
ובין להרגיש טוב שביטלת את עצמך לטובת הכלל,
ובו זמנית להרגיש נקיפות מצפון על שזנחת את הנפש שלך והשארת אותה עם החסרונות שלה שאולי עלולים לגדול עם הזמן...?
(ונוסיף לזה טוויסט, הבחירה אי חד משמעית וחייבת להיות עכשיו, כי זה הזדמנות נניח "שלא תחזור")

זאת שאלה יפה וכמו שאני מכירה את עצמי הייתי מוותרת על זה עד שימצאו מישהי שתחליף אותי כדי שהאחרים לא ידפקו....
אבל תקשיב יש הרבה פעמים פתרונות שלא חשבנו עליהם ..
צריך להגדיל ראש וכן אפשר לחפש ממש מחליפה ואפשר למנות מישהו שאתה תעזור לו מהצד שהוא יהיה ממשיך התנועה..
צריך לחשוב בגדול

בס"ד

 

טוב מאד להשליך עצמו על השם יתברך ולסמוך עליו. ודרכי כשבא היום אני מוסר כל התנועות שלי ושל בני והתלויים בי על השם יתברך שיהיה הכל כרצונו יתברך וזה טוב מאד. גם אזי אין צריך לדאוג ולחשוב כלל אם מתנהג כראוי אם לאו מאחר שסומך עליו יתברך. ואם הוא יתברך רוצה בענין אחר הוא מרוצה להתנהג בענין אחר כרצונו יתברך. וכן כשמגיע שבת או יום טוב אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד:

אם אני משליך את זה על ה' אז המעשה הוא טוב??
אני חושב שזו אולי דרגה של צדיקים עליונים כמו ר' נחמן.. אנחנו, אני- בכל אופן- בכלל לא בדרגה הזאת.
ברור שצריך לסמוך על ה' ולבטוח בו ו''אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא''כ מכריזין עליו מלמעלה'', אבל יש לאדם אחראיות על מעשיו, כי יש לאדם בחירה חופשית. ולכן גם יש שכר ועונש

זה נשמע שזה מצב שקצת קשה להגיע אליו..
אולי יש מצב שאתה מסביר לי איך זה התקשר לך לדברים שלי? יש מצב פשוט שלא לגמרי הצלחתי לחבר את זה אלי

כלומר להגיד הריני משליך כול תנועותי על השם יתברך שיהיה כרצונו ואז כמובן לעסוק בעבודת ה' ולעשות את הסדר יום על פי ההלכה וכו זה לא מוריד מאיתנו את האחריות אבל אתה בעצם מוסר את כול התנועות לה' ואז עושה כפי יכולתיך

1. זה לא העניין של לבחור נכון

זה להיות עם מספיק בטחון בעצמך שתוכל להסתדר עם ההשלכות של הבחירה.

 

2. תמיד אפשר לבחור שוב ושוב, זה לא סוף העולם.

 

3. טיפ לפני בחירה קשה:

דמיין לעצמך את התרחיש הרע ביותר שיכול לקרות מהבחירה הזאת (יכול להיות יותר מאחד).

ועכשיו תמצא לו פתרון

תן לכל התהליך הזה להתרחש לך בראש לפני שזה קורה באמת

זה גם יהיה לך יותר קל להתמודד עם זה במידה ויקרה כי כבר עברת את זה פעם,

וגם תוכיח לעצמך שאתה יכול למצוא פתרון לבעיות ואתה יכול לסמוך על עצמך,

אז גם אם "טעית" יש לך את היכולת לתקן.

אם אני מייחס את זה למצב שאני נמצא בו אז הדבר הראשון שאמרת זה אולי משהו שאני באמת צריך להתבונן בו.
דבר שני זה קצת סיטואציה מורכבת בסגנון
"שאת הנעשה אין להשיב" יש פה מצב לוואן שוט אם בחרתי ככה נגרם ככה אם בחרתי ככה נגרם ככה, אולי אני יוכל לבחור שוב בעתיד אבל הגרמה כבר קרתה בשני המקרים.
דבר שלישי- עצה חכמה משהו שאני משתדל לעשות לאחרונה,
אבל באיזה שהוא ערבון מוגבל כי אני ממש מונח במקום כזה שאני מאמין שאני יכול לתכנן גם אלף מהלכים קדימה ורוב הסיכויים שבסוף כבר במהלך השני תיהיה תפנית שתקח אותי למקום אחר לגמרי

זה בלתי אפשרי להיות ערוכים לזה וגם אין עניין,
אנחנו מוצאים פתרון כל פעם לשלב הבא.

העניין הוא לפתח איזשהו חוסן פנימי של לסמוך על עצמך שתסתדר עם דברים שיקרו.

אנשים שהם החלטיים זה לאו דווקא בגל שהם מודעים למה שהם רוצים,
זה בגלל שיש להם בטחון שיוכלו להסתדר עם התוצאה והידעה שגם אותה יוכלו לשנות.

גם החלטות הרות גורל אפשר לשנות
אם לא את התוצאה אז את ההרגשה שלנו לגבי זה.

הנחמה שאוכל לחיות עם התוצאה מקטינה את לי קושי הבחירה.

כל פעם שיש לך קונפליקט בין שני קולות - הקולות הללו הן לא אתה, וזה לא הרצון הפנימי שלך. 

גם אם אחד מהקולות זה לימוד תורה או מצוות וכ'ו.

 

זו הסיבה שאתה מתאר שאתה מובל על ידי החיים שלך ולא מוביל ומנהיג -

כי בקונפליקט בין שני קולות אתה בוחר לתת לחיים להנהיג אותך. אבל אתה, והרצון שלך לא קיים, ההובלה שלך לא קיימת.

 

 

 

ב'
ברשותך, יש מצב כזה שאולי לא ירדתי לגמרי לסוף דעתך אז אולי אם תחדד לי מה איתה כוונתך אני ידע איך להתייחס לזה😅

על זה שטענתי שבמקרה כמו שתיארת לימוד תורה וקיום מצוות זה לא הרצון הפנימי שלך. 

לכן כתבתי שאתה לא תאהב. שתורה ומצוות (על כל פנים בצורת הקונפליקט שתיארת) הן לא הרצון הפנימי שלך. 

 

 

אמרתי שברגע שיש לך שני קולות של קונפליקט - שום קול מהקולות הללו הוא לא אתה והרצון הפנימי שלך.

זה כל מה שטענתי. וכדי להרחיב על הרצון הפנימי וכל מה שקשור לזה אני צריך זמן, ואין לי. אבל בהמשך אולי אם זה יעניין.

 

בהצלחה בכל מקרה  

כולכם אומרים פה דברים שנשמעים לי שיא הנכונים, אני רק ישתדל להגיב לכל אחד כדי לחדד או להבין טיפה יותר מה אתם אומרים.

תנסה לחשוב מה התפקיד שלך כרגע. שים לרגע את התפקיד הכללי בצד ונסה לחשוב- בשביל להגשים את התפקיד הכללי שלי בעולם- מה יותר חשוב לי כרגע? למשל פה- ללמוד תורה? לעבוד בעבודה שמשפיעה על אחרים? אין תשובה אחת. לכל אחד יש תשובה אחרת שייחודית לו.
הבסיס הוא להכיר את עצמך. ברגע שתראה את הנטיות הנפשיות שלך, את הכשרונות, היתרונות והחולשות, התחביבים שלך וכו'- תוכל לכוון את עצמך לרצון ה'.

ההבנה היסודית היא-
"מרגלא בפומייהו דרבנן דיבנה:
אני בריה וחברי בריה אני מלאכתי בעיר והוא מלאכתו בשדה אני משכים למלאכתי והוא משכים למלאכתו כשם שהוא אינו מתגדר במלאכתי כך אני איני מתגדר במלאכתו ושמא תאמר אני מרבה והוא ממעיט שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים"
(ברכות י''ז.)

לכל אחד יש תפקיד מיוחד. וכדי לגלות אותו עליו להכיר את עצמו

ועוד עצה: אם אתה מתלבט ברמה כזאת שאתה מרגיש שהתרומה לכלל ולימוד התורה שניהם חשובים לך מאוד, ניתן אולי לנסות למצוא דרך לשלב בין השניים, בין אם אתה בוחר את העיסוק העיקרי בעבודה החשובה הזאת ובין אם אתה בוחר בלימוד התורה. ככה שיענה על הצרכים של הנשמה שלך

כתבת לי פה עכשיו חח, אשרייך!
לגבי בבירור עצמי כמובן שאין באמת מישהו שלגמרי מחובר לרצונות והייעוד התכליתי ביותר שלו,
אבל באיזה שהיא רמה אני כן מבורר על איפה עבודת ה' שלי או לפחות לאיפה לכוון אותה,
והבעיה פה עם העיסוק לציבור הזה שכתבתי שזה בא אפילו ממקום פשוט יותר,
אפשר להמשיל את זה לאיזה חלבן שיחליט להפסיק פתאום את העבודה שלו,
ולציבור תיהיה תקופה כלשהי של כמה ימים שלא יהיה להם חלב ולעוסקים האחרים שקשורים בתחום הזה (הרפת נניח) יהיה איזה הפסד ממון או שכל העובדים יפוטרו...
מפחיד קצת לחשוב על כזאת עוגמת נפש לציבור לא?
ולגבי מה שכתבת בסוף,
נסתי נסיתי, במלא דרכים אפילו חח אבל יש דברים שאולי מגודלם לך תדע,
פשוט לא יכולים לעבוד ביחד...

שעשית את זה לגבי עבודת ה' שלך!.
אני מדבר על זה שתנסה לנתח את עצמך- להכיר איפה הכישרונות והנטיות הנפשיות יותר נמצאים- באיזה כיוון.

דבר שני, האם הכוונה שהעבודה הזאת היא בבחינת מצווה שאינה יכולה ליעשות בידי אחרים? ושים לב-
אני לא מתכוון שבמקום העבודה הספציפי הזה אינו יכול ליעשות- כי אתה שם דמות מפתח, אלא האם אין אחרים שעוסקים בתחום הזה בו אתה עוסק?

ודבר אחרון- לגבי הניסיונות לשלב- חשוב לי להבהיר. אני לא מתכוון שתשלב בין מקום העבודה הזה לבין לימוד התורה, את זה הבנתי שלא ניתן לשלב, אלא אם אתה בוחר בלימוד התורה כדבר המרכזי ששייך לך כרגע- תיקח את העשייה שלך למשל במקום העבודה ותיישם אותה בצורה אחרת בלו''ז שלך. למשל- תוסיף התנדבות (לא יודע מה העשיה שלך- אתה צריך לחשוב בעצמך איך ליישם.. בעצם מה מניע אותך לעסוק בזה וכו').
או אם אתה בוחר בעבודה- האם אין דרך לשלב במשך השבוע גם לימוד תורה?
זה לא נראה לי כסתירה מוחלטת. אתה יכול לבנות לעצמך מן הסתם מסגרת שתשלב בין השניים.

בהצלחה!

לוקח את הדברים לצומת ליבי.
ומקווה להתחזק בתפילה בכוונה והתבודדות, אולי נקבל תשובה ברורה בכל זאת😁

ובכל מקרה נצרכת החלטה לא פשוטה שיהיה בה הפסד ורווח לכאן ולכאן. השאלה מה עומד מול מה, ומאיזה מקום הוא מגיע.
אני חושבת שאם קשובים באמת פנימה, אפשר להרגיש גם ביטחון בבחירות שמגיעות מתוך מקום פנימי ואמיתי.
לפעמים להקשיב פנימה ולקבל החלטה מבלי להתייחס לקולות חיצוניים וללחצים סמויים, זה דבר שדורש הרבה אומץ להעיז ללכת נגד הזרם או ממה שציפו מאיתנו, ולבחור להקשיב לעצמנו. לפעמים באמת קשה לא לרצות (מלשון ריצוי) במיוחד כשזה משתלב לצד ערך אידיאלי גדול, שלפעמים מסווה ומטשטש את הרצון.
אבל גם האידיאל צריך לבוא מבפנים.
גם העשייה, הנתינה, הדביקות בערך מסוים והמחויבות אליו, גם היא צריכה להיות קשובה לרצון ולהגיע מתוך בחירה אמיתית.
ברגע שאתה תבחר בהחלטה שקשובה לרצון שלך ותנהיג את מי שאתה ואת מה שאתה רוצה לעשות, ממילא לא יהיה לך קונפליקט בין השניים, וממילא לא יהיה רווח מול הפסד. אולי במונחים חיצוניים, אבל מבחינה פנימית הרווח יהיה כולו שלך.

ההקשבה היא חלק מההתבוננות והשיח התמידי עם ה', וזאת דרך חיים, כי ה' מדבר איתנו תמיד.
גם כשאנחנו לפעמים לא מבחינים, הוא תמיד שם, שולח מסרים ומדייק לנו את הדרך באהבה. גם כשלפעמים זה ממש כואב. זה גם באהבה.
כן חושבת שכדאי לסייג ולומר שכדאי לא לחפש זאת בכח ולפתח מבט מיסטי בצורה קיצונית. יש אנשים שבגלל המשיכה הטבעית שלהם למיסטיקה ולסימנים, מפתחים הסתכלות כזאת מבלי שזוכרים להשתמש ולשלב אותה לצד הכלים האנושיים, ואז זה עושה להם בלאגן ובילבול ורק מרחיק אותם מהמסרים האמיתיים.
אנחנו כאן, בעולם הזה. בעולם שהוא דרך ועבודה, והבירור שלנו צריך להיות בכלים האנושיים שקיבלנו.
וזה לא אומר שלא צריך לשאוף לדרגות קדושה, אבל זה כבר עניין אחר.

דווקא מתוך תחושת הביטחון בה',
כמובן אחרי שנותנים מקום לתחושות שעולות, ואחרי שמסיקים מסקנות ולוקחים אחריות, ניתן להסתכל אחורה מתוך מבט אמוני שמאפשר לנו לקבל בנחת ובהבנה את ההחלטות השגויות, ולהתחיל להאמין ולהרגיש שגם הן היו מדויקות לאותו שלב וסיטואציה. בין אם הצלחנו לראות את זה או לאו, הן היו חלק מהדרך..
דווקא מאותו ביטחון בה', ומתוך כך שתסמוך על עצמך, אפשר להתחזק ולהאמין שיש השגחה תמידית והחיים דינמיים, ומתוקף זה מותר ורצוי לשנות החלטות שלא היו נכונות עבורנו בעבר. כי ברגע שתקבל החלטה שהיא שלך, תוכל לסמוך על עצמך ועל ה' שבוודאי יהיה לצידך ויעזור לך להצליח.

בהתחלה לא היה לי כל-כך כוח לקרוא😅
קראתי בכל זאת.
ו.. וואו ממש תודה על כל ההשקעה הזאת.
וקודם כל את צודקת ממש אני תמיד משתדל לא לחפש אלה פשוט (להשתדל) לשים לב לדברים שקורים מסביבי שקשורים ונוגעים אלי ומנסה להבין מה זה בא ללמד אותי.
חוץ מזה כל מה שכתבת בא לי בעצם כמסר חחח
ממש תודה, עוזר לי מאוד מזל שלא התעצלתי בסוף וקראתי את התגובה שלך, ממש ידעת מה לכתוב...

התוודות לא מפתיעה האמת.
אני באמת מגזימה עם האורך.
מתנצלת ממש. פשוט ניסיתי להסביר את עצמי.
ותודה, שמחה לשמוע

להפך, סתם עייפות של אחרי עבודה😅
בסוף יצא טוב שקראתי,
ובכללי גם את כל יתר התגובות.

א. תעשה מה שנכון לך. לא בסופר אגואיזם, אבל תדאג לעצמך.
ב. לכל אחד יש תחליף.
ג. אין באחריות האדם מה יעשה חבירו. אין לחיות על קצות אצבעות כדי ששכן מג'נון לא ישתגע בגלל מעשינו הכשרים. ושוב, אין צורך לאגואיזם טהור.

תשמע מה התורה אומרת על המורכבות המדוברת.

 

הרי אתה מחש מה רצון ה', בדברים שיש לגביהם סדרי קדימויות לפי ההלכה.

 

ואם יתברר שזה תלוי במה שליבך נוטה, אז כבר יש לך כיוון..

אם ההתלבטות היא בנושא רוחני/ מקצועי

אז שמעתי לא מזמם שיעור שמדבר על זה ויש כמה עיצות טובות שם

אולי יהיה לך לעזר..

בהצלחה!!

מאזין לו עכשיו(:

ישימו דלתות כדי שלא יאפשרו להם חיי בית תקינים. גם גזרו על טבילת הנידה שפגע בקיום יחסי אישות שזה יסוד המשפחה.

בגדיה מעליה כדי שהסועדים בסעודת חתונתה יזדעזעו שהיא נמסרת להגמון, ולפי הסיפור הזה זה התניע את תחילת המרד.

כ''כ ביינישית.
לגופו של עניין נראה שיש לך הרבה מה ללמוד לפני שתפרסם רשימות כאלו.
בהצלחה! אוכל זה תחום קסום. תהנה ממנו

אני חושב שדווקא הדברים שנכתבו כאן הם מאוד מדוייקים ודקים בטכניקות, אומנם זה רשימה שכתבתי לפני המון זמן, והיא כמובן מאוד חלקית, אבל לדעתי היא מדוייקת.

 

אשמח לשמוע מה מביא אותך לומר - "יש לך הרבה מה ללמוד לפני שתפרסם רשימות אלו", זה שיש לי הרבה מה ללמוד זה ברור, ובכלל אין מי שיכול לומר שהוא מיצה את התחום הקולינרי, אבל עד כדי לומר שאין לפרסם דברים כאלה, זה לא מובן לי, אוליי תפרט.

 

יש לי תחושה שבגלל שהתנסחתי בסיגנון שאתה קורא לו "ביינשי" אז החלטת שכנראה אני רחוק מלהבין בתחום עד כדי שלא לפרסם רשימות, אבל לדעתי זה סתם "ביקורת חיצונית" ו"לא רצינית", בא תתמודד עם הדברים עצמם - עם הטכניקות הנפלאות שהזכרתי, ונראה האם אתה יודע טכניקות אחרות, מה הסיבות למשל שאתה חושב שטכניקות שציינתי הם אינם נכונות וכדו', זה נקרא "ביקורת רצינית"...

 

תודה בכל אופן

אבל דוגמא אחת או שתיים.
לגבי הטמפורה. א אין קשר לפירורי לחם. זה בלילה שעושים מקמח. ב ההוספה של וודקה כדי שהטמפורה תהיה קריספית (או כל נוזל אלכוהולי אחר) זה בגלל שהאלכוהול מתאדה בטמפרטורה נמוכה יותר ונשארות 'בועות' אוויר איפה שהיה נוזל
ג אין קינוח ואז ביצה ואז פירורי לחם. זה שניצל! הטמפורה מערבבים ביצה עם משקה קר (ואם אפשר תוסס למשל סודה,בירה) קמח (יש שמוסיפים קורנפלור או קמחים אחרים פחות עמילנים כדי שתהיה טמפורה יותר טובה)
ד בניגוד לפנקייק ששם אין בעיה לערבב כמו שכתבת, הטמפורה מינימום ערבוב. כי ערבוב ממשיך מוציא את הגלוטן והופך אותה לציפוי עבה מידי דביק ורך ולא קריספי

.

דבר שני קוסקוס. אסף גרניט כשהוא רוצה להכין לעצמו קוסקוס ולא לפרסומות לא מכין קוסקוס משקית כמוך וכמוני. הוא מכין מסולת מה שאומר שאין שלב בו הגרגירים יבשים. ולכן משפט כמו 'סוד נוסף לשים התיבול כשהוא עדיין גרגרים יבשים ולא לאחר שהוא מוכן – כמו מלח פלפל ושמן ושאר תבלינים לפי הטעם, כי לאחר הכנתו קשה לו לקבל טעמים כך אמר שף אסף גרניט.'' הוא לא רציני. חוץ מזה, למה אני צריך את אסף גרניט לזה, זה מה שכתוב על החבילה! בהוראות הכנה הפשוטות.

ובכללי המון אמיתות וידיעות פשוטות מאד שכל מי שמבשל יודע ואתה מביא בשם שפים (שאנטריקוט הוא הכי טוב לסטייק. שמעתי בשם אהרוני) זה קצת מגוחך. זה כמו ששמעתי בשם הרב עובדיה שצריך לשמור שבת.
יש עוד כל מיני דברים מאד פשוטים שאתה מביא כאילו הן חידוש גדול בשם שפים.
ויש שאלות שאתה שואל שאתה לא יודע למה והתשובות פשוטות מאד (למשל למה הבצק פוקאצ'ה מרצחים יותר בנדיבות, כי בצק פוקאצ'ה הוא מאד דביק ומאד מלא נוזלים. אז בלי קינוח חיצוני יהיה לך מאד קשה לעבוד איתו ולעשות צורות או כדורים כי הוא דביק. תוספת קמח לא עושה אותו קשה כי הוא מאד רך ובמקסימום השכבה החיצונית תהיה קצת יותר קשיחה וקריספית.)
אני לא אומר שכתבת שטויות. אבל כתבת כ'חידוש' דברים מאד בסיסיים ולכן אני אומר אם אתה רוצה להנות - לך תלמד הרשת פתוחה. הרבה מהדברים שהבאת בשם השפים אני יודע מאיזה סרטונים ביוטיוב ראית את זה. וזה אחלה ככה לומדים. ממליץ גם לחפש לכל מאכל הרבה מתכונים ברשת, שתבין את מה שעומד מאחורה כל מתכון מסביר קצת אחרת ודברים שונים. תקרא בוויקיםדיה, כנס לפורומים שונים שמתעסקים באוכל.

1. כתבת: "דבר שני קוסקוס. אסף גרניט כשהוא רוצה להכין לעצמו קוסקוס ולא לפרסומות לא מכין קוסקוס משקית כמוך וכמוני." - חחח ברור כשמש, אתה מדבר אל מרוקאי שאוכל כל שבוע קוסקוס שאמא מכינה ולא משקית....

 

2. בנוגע לטמפורה - גם פה ברור שפרורי לחם זה לא הכרחי, אבל אני כתבתי את זה בעיקר בהקשר של שניצלים שבהם אני משתמש בבית, אבל, ופה מגיע אבל גדול, בשונה ממה שעולה מדבריך -  גם שלא בשניצל משתמשים בביצה ופירורי לחם, כמו למשל אני יקח דוגמא גרנדיוזית "פרחי זוקיני" מטוגנים...

 

3. כתבת "ובכללי המון אמיתות וידיעות פשוטות מאד שכל מי שמבשל יודע ואתה מביא בשם שפים (שאנטריקוט הוא הכי טוב לסטייק. שמעתי בשם אהרוני)" - זהו דבר שולי ולא מהותי, מה איכפת לך שציינתי ששמעתי זאת גם משף!?, העיקר זה "תוכן הדברים" נכון או לא נכון, מורכב או לא מורכב, בזה זה צריך להתחיל ולהיגמר לדעתי. 

אבל יתירה מזאת, אם ניקח לדוגמא את מה שציינת על סוג הבשר לסטייק, אז אני יכול לומר לך - וכי אתה בקיא בכל החלקים של סוגי הבהמות השונים !!, שכל כך ברור לך מאיליו שזה הכי טוב אנטריקוט, זה שכך מקובל אינו אומר שבאמת זה הכי טוב לשימוש בסטיק, לפעמים נכנסים גם שיקולים של מחיר...., אבל כשבא שף ואומר לך שמהיכרותו עם כל החלקים של הבשרים על סוגיהם, הוא חושב שהכי הכי טוב זה אנטריקוט יש בזה בהחלט ידיעה מורכבת ולא מובנת כלל מאיליה.

בכלל, הנטיה הראשונה זה לא לציין שום מקורות ולזקוף את זה לעצמי... ב"ה שאני לא שם.

 

4. כתבת : "אני לא אומר שכתבת שטויות. אבל כתבת כ'חידוש' דברים מאד בסיסיים" - ברור, לא התיימרתי לכתוב רק דברים מורכבים אלא גם דברים פשוטים, ובכלל לא התיימרתי להקיף רק ציינתי מעט נקודות שהיה בכוחו (וזה היה ממזמן).

 

5. וכעת אבוא להערה היחידה הרצינית לפי דעתי - "למשל למה הבצק פוקאצ'ה מרצחים יותר בנדיבות, כי בצק פוקאצ'ה הוא מאד דביק ומאד מלא נוזלים. אז בלי קינוח חיצוני יהיה לך מאד קשה לעבוד איתו ולעשות צורות או כדורים כי הוא דביק. תוספת קמח לא עושה אותו קשה כי הוא מאד רך ובמקסימום השכבה החיצונית תהיה קצת יותר קשיחה וקריספית." - אני חושב שלא תפסת את מה שרציתי להעביר שם, ואף יותר מזה אני חושב שאתה לא יודע להכין בצק פוקצה ברמה גבוהה, או לפחות אני ינסח זאת ככה - בצק פוקצה שאני אוהב.

המענה שלך, כביכול להסביר את מה ששאלתי - מראה זאת, אתה התמקדת בשאלה עוד לפני שתפסת את מש"כ לפני כן, אבל אין לי כוח להאריך עכשיו גם בזה.

אם תרצה תגיד לי ובהזדמנות אאריך ואסביר בתחילה את מה שכיוונתי לכתוב, ואז לפי"ז מה היתה שאלתי, ואז אולי תהיה לך תשובה.

 

בכל אופן תודה אחשלי היקר על ההתיחסות!! , הרבה הצלחה, 

 

על החימצון, הינו מענה רציני - ויישר כוחך

אם אתה מכין קוסקוס לבד אתה יודע שאין שלב של יבש והוספת נוזלים. זה מקבל נוזלים באידוי. לכן הטיפ הזה לא רלוונטי מה גם שלא התייחסת למה שאמרתי שזה כתוב על השקית של הקוסקוס להוסיף תיבול ושמו לערבב ורק אז לשים מים. אז, זה לא טיפ של אסף גרניט ככה הכנתי בגיל 7 קוסקוס.
2 ברור שיש הרבה דברים שמשתמשים בביצה ופירורים לחם, רק מה? טמפורה זה לא. זה פשוט לא זה טיגון עם ציפוי. טמפורה זו בלילה שטובלים בה ומטגנים. הוספת ביצה בנפרד ופירורים לחם זה סתם פרח מטוגן. לא טמפורה. וזה מה שאני בא להכיד. לא שאתה לא מבין אוכל טעים אלא שחסר לך ידע קולינרי בסיסי. ובתשובה שלך כאן הוכחת את זה. אתה שמת לב מה ענית? כן, שכתבתי טמפורה התכוונתי לשניצלים. אחי, זה שמיים לארץ! הכותרת היא טמפורה מה אתה מדבר על שניצלים?
ציטוט שלך: "טמפורה קלאסית היא ציפוי בקמח לפני הביצה ולאחמ"כ הביצה ולאחמ"כ פירורי לחם לפי הטעם" אז לא. זה שניצל. לא טמפורה!

3 קודם כל כן. ב''ה זכיתי להכין ולאכול את כל הנתונים שיכולים להיות סטייק. אין אמת אחת. אכן רוב הסטייקים הם אנטריקוט אבל יש עוד כמה משובחים (פילה, סינטה, שפיץ צ'אך (חלק ספציפי ממנו). נתתי דוגמא. הנקודה היא שנשמע שאתה רואה בכל אמירה איזה 'סוד' גדול כמו שאתה קורא לזה גם בדברים פשוטים וברוכים. (הסוד הכפול שלך - ככה שנים מכינים סטייקים במסעדה הכי טובה בעולם לסטייקים בניו יורק פיטר לוגר אבל חצי מהגרילמנים מכירים ועוד יותר מי שמכין על מחבת ולא בגריל. מה גם שיותר נכון ומדוייק להכניס לתנור ולא לעוד פעם במחבת אבל העיקרון נכון)
4 כתבת בלשון של 'סודות' השערות למיניהם וניסיון (לפחות ככה זה נראה לי כשאני קורא) להציג ידע למי שכבר יש לו (כמו שכתבת, זה לחובבי המקצועאנשים שיודעים משהו לא למתחילים לבשל. רשימה כזו שמוםנית למי שלא יודע לבשל היא הרבה יותר סלחנית לדברים האלה. כשאתה פונה לחובבי קולינריה אומר דברים בסיסיים כ''כ בלבד אתה מזמין את הביקורת להגיד לך 'לך תלמד ואז תבוא לספר לנו'
5 דווקא פוקאצ'ה אני חושב שזה אחד המאפים שאני יותר מצטיין בלהכין. אני חושב שגם אתה היית נהנה ואם אתה חושב אחרת אשמח להסבר.
בכ''ל שאלת מה ההבדל. ועניתי שההבדל הוא כיוון שמראש הוא מלא נוזלים מעט קמח לא משנה את האיזון לעומת בצק קשה יותר.

ואני ינסח את זה, אפרופו "הסוד הכפול", שהמוקש הוא "טעות כפולה" יסודית שלך במה שכתבתי - והוא שכאשר אני כותב "סוד" אינני מתכווין שזה דבר שכמעט אף אחד לא יודע אותו, ממש ממש לא!, כבר כתבתי לפני כן שאני כותב גם דברים פשוטים ומפורסמים, אלא כוונתי בלשון זו שטכניקה זו שציינתי היא "טכניכה אמיתית" שבאמת משכללת את המאכל!, אוקייי... , 

וטעות נוספת שקשורה בטעות הראשונה, שכאשר אני כתבתי שאני מייעד את הדברים "לחובבי קולינריה" התכוונתי בדיוק הפוך מאיך שאתה פירשת את הדברים, אתה תפסת שאני פונה אל מומחים בתחום, אבל בדיוק להיפך, חובבים התכוונתי לאנשים שאין להם בזה התמקצעות רצינית, אלא רק בגלל אהבה שיש להם למטבח הם מתענינים בנושא זה בצורה משמעותית, לזה התכוונתי, וזאת משום שלא ייחסתי בדבריי חידוש גדול בשביל אנישם שלמדו זאת בצורה מקצועית.

 

מה שנשאר זה לעסוק במתכון הפוקאצה, בלנ"ד בהזדמנות הבאה. צהריים טובים חבר !

או שאתה עדיין חושב ששניצל זה טמפורה...

טמפורה זה ציפוי, נקודה, אני במפורש כתבתי מקודם שישנה למשל טמפורה על פרחי זוקני וכמובן זה רק דוגמא לא קלאסית אך ישנם מלא דוגמאות. 

 

לא עניתי על זה, וכן על דברים נוספים שכתבת שם, בגלל שלדעתי יש שם סתם כשל בהבנה הדדית, ולא ויכוח אמיתי.

 

בכל אופן בלנ"ד בהמשך אגיב בנוגע לפוקאצה ואשתדל להגיב גם על דברים אחרים שכתבת שם.

כתבת:
טמפורה קלאסית היא ציפוי בקמח לפני הביצה ולאחמ"כ הביצה ולאחמ"כ פירורי לחם לפי הטעם
ואז כתבת

בנוגע לטמפורה - גם פה ברור שפרורי לחם זה לא הכרחי, אבל אני כתבתי את זה בעיקר בהקשר של שניצלים שבהם אני משתמש בבית,

אז זהו טמפורה זה בלי פירורי לחם. אף פעם. ובלי ביצה וקימוח. ובטח ובטח שזה לא טמפורה קלאסית. אז די אל תביך את עצמך.
אין כאן מילה אחת שמסביר מה זה טמפורה

שוב למה התכוונתי כשכתבתי שאני מתכווין לטמפורה קלאסית בנוגע לשניצליםשאני משתמש בבית - 

 

אבל ראשית - מאיפה החלטת שטמפורה חייב להיקרא דווקא הנוזלים הבסיסיים אבל פירורי הלחם שמדביקים עליהם, זה כבר איסור חמור להחשיב אותם כחלק ממציאות הטמפורה שמתחתיהם, מה זה כתוב במילון הבינלואמי לעניני קולינריה?, תראה לי אני לא מכיר ספר כזה... וגם לשיטתך אם בטעות קראת לשניהם ביחד טמפורה אז אווי זה כזה אסון נורא, ואתה כבר נהיה לא מבין כלום באוכל ואתה לא יכול לכתוב למי שמתעניין באוכל כמה טיפים שכתבת ממזמן... !??  לזה אני קורא זוטות מצחיקות...

 

שנית - כשכתבתי בזה"ל "בהקשר של שנצלים שבהם אני משתמש בבית" - כוונתי היתה פשוטה, שבסה"כ לפי השימוש הקלאסי שלי, לא לפי השימוש הקלאסי "של כל העולם ואשתו" - אז אני משתמש בטמפורה "בהקשר" (זה היה ממש הלשון שלי... תראה איך אני זורם איתך ונופל יחד איתך לזוטות וקטנות חסרי טעם...) של שניצלים, דהיינו - שאני שם אותם בנוזלי הטמפפורה ואח"כ מצפה אותם בפירורי לחם.

 

אם יש לך כל כך הרבה מרץ להתעכב על איזה שטות כזו, לפחות היית משתמש במרץ הזה להעיר לי על דברים משמעותים, לפי איך שאתה מדבר, זה משדר שיש לך הבנה גדולה באוכל, אז יאלללה תלמד אותי קצת, אני ישמח לקבלל ממך ידיעות  גבר .

צהריים טובים, בלנ"ד כשאני אמצא מרץ... אז אגיב על משהו משמעותי וחשוב.. וזה בצק הפוקאצה לפי איך שאני רגיל להכין אותו, ואני ישמח שתעיר לי הערות ותיקונים, או שתוסיף לי טיפים , אמרת שאתה דווקא יודע להכין בצק פוקאצ הטוב אם אני לא טועה. יאללה בי יגבר

טמפורה זה משהו מאד מוגדר. אתה קורא לזה זוטות אני קורא לטיפים שלך זוטות ושטויות.
אתה לא עושה סלילת טמפורה ושם פירורי לחם אלא מקמח טובל בביצה ובםירורי לחם.

אם אתה מתעקש שאין הבדל בין ציפוי לשניצל לטמפורה אין לי מה לדון איתך. תמשיך לדמיין ולהמציא

רצינית. ועדיין, אני חושב שכתבת דברים בסיסיים מידי

הייתי מתייג המון המון אנשים, אתה יכול לראות בהסטוריה שלי, אבל כאן לא תייגתי אפי אדם אחד, וזה בכוונה, כי לא העלתי את השירשור הזה בשביל לעורר דיון  ( - למרות של אכיפת לי שיתעורר פה איזה דיון מעניין...), אלא רק בשביל "לגבות" את הרשימה הזאת שנמצאת לי במחשב, ראיתי אותה פתאום ודווקא ייחסתי לה חשיבות, אז אמרתי חבל שהיא תמחק בטעות ותלך לעזעזל, אז העליתי אותה פה שתהיה מגובה...

 

 

שלא יתלונן שמגיבים

במיוחד לא אחרי שבן אדם השקיע ככ הרבה זמן
או לפחות לשאול קודם אם הוא מעוניין בביקורת.

ואין פה רק אפיה, אלא גם בישול וטיגון..

.

רציתי ממש מקום מסוים והוא היה מלא...
וממש התבאסתי ואז אמרתי לעצמי אין לי כוח להתבאס אז חיפשתי מקום אחר.. ופשוט התאהבתי במקום הזה ולא חשבתי עליו לפני!!!
ואז המקום שאמרו לי שמלא (המקום הראשון מההתחלה)אמרו לי שיש מקום ואמרתי לאא חח
וזה מדהים איך ה' מסובב

תיק עם מלא דברים חשובים (ויקרים!)
והתבאסתי טילים.
וגם משהו שהייתי צריך לעשות לא הלך כמו
שתיכננתי ויצאתי ממש מאוחר.
ואיך שאני יוצא שולחים לה הודעה שמצאו את התיק!

ופתאום התברר לי איך הכל מאיתו יתברך
כי אם הייתי מסיים הכל ויוצא מוקדם
התיק היה נשאר שם...

לא התקבלתי למקום שממש רציתי, ועד שמצאתי מקום אחר שממש אהבתי, בסוף שנה אמרו לי שהבנות שם החליטו להישאר עוד שנה..

בסופו של דבר הגעתי למקום מדהים שהייתי בו שנתיים ואני הכי שמחה בעולם שהייתי שם

הייתי חולה בדלקת ריאות שבועיים, ובזמן שהייתי חולה לא יכולתי להזיז את עצמי אפילו למטבח. ושבועיים שכבתי עם חום גבוה ושיעול נוראי והקאתי דם, וכל שיעול כאב לי בריאות והרגשתי סכינים בריאות!

כשהחלמתי ברוך ה', ונהייתי חזקה, התחלתי את חיי מחדש! אני מנקה את הבית בכייף, מבשלת בכייף, לא מתעצלת על כלום! והייתי עצלנית בטירוף עד למחלה! הזמן ששכבתי במיטה התפללתי ואמרתי לו רק אוכל להיות בריאה וחזקה כמו לפני זה, ( שזה נראה חסר סיכוי כשחולים) אני אעשה הכל

כמה צריך להעריך אתזה שאנחנו בריאים ויש לנו כח ויכולת ולא להתעצל. אשרייך!!

מדי.

הכרתי בפורום מישהי שקטה ועדינה ולא חשבתי שאני אסתדר איתה.
בסוף היא התגלתה כחברה טובה (לא הכי, זה שמור לחופי) @חן, ❤
אה והיא התגלתה כלא שקטה בכלל!

❤❤❤

מזל שיש מישהו למעלה שיודע יותר טוב ממני מה התפקיד שלי בעולם ואיפה אני צריך להיות בכל שלב, ועושה בי כרצונו ומתעלם מהחלומות המטופשים שיש לי בראש.

בגיל 16 לא עברתי קורס מדא. התעלמתי מכל מי שהיה שם ואמר לי שאין לי מה לחפש שם. סתם חיפשתי משהו מפוצץ בשביל שכולם יחזיקו ממני. (ונכשלתי ממש על הקשקש, והיה לי תחושה שזה אומר שאני יכול אבל הקב"ה רוצה אחרת...)
אז התנדבתי במקום בגמח השכונתי, שבו חילקנו אוכל למשפחות נזקקות. ומה אני רואה? שאני הרבה יותר מעורה בחברה יחסית לכל החבר'ה שהתנדבו במדא והשוויצו ובלבלו לכולם את המוח (יש אנשים שעושים שם המון, אבל מעטים) וגם מאוד אהבתי לתת אוכל לנזקקים, להיות עם כל החבר'ה, ברמה שהייתי בא לשם ראשון וחוזר אחרון (ויש לי עוד המון מה לספר, כמו איך כל החבר'ה הרציניים שעברו את קורס מדא עזבו אותו לטובת הגמח ואני לא אלאה אתכם בפרטים...)
ובצבא הורידו אותי מקרבי, ממ שלי החליט ששיחקתי בנשק וזה לא היה נכון כאשר הוא עשה מטווח לבד וירה באוטומט מול כולם, עילה להיכנס לכלא... ובסוף קיבלתי תפקיד בצבא שהולם הרבה יותר את האופי העצמאי שלי, והייתי המון בשטח עם הפלוגה, ואיך אמר אחד החיילים? אני בטנקים יותר מהם. ואיך אמר הסמפ? הדבר הכי משמעותי שעשה בשירות שלו היה להעביר אותי מהמפקדה אליהם לפלוגה הקרבית. ואיך אמר המפ שנכנס לפלוגה באותו זמן? דבר ראשון שאמרו לו שהגיע לגדוד הוא עלי, שחייבים להעביר אותי מהמפקדה אליהם, ושהוא לגמרי מבין למה (כי היה מרוצה ממני מאוד).
מה המסקנה? יש מישהו למעלה שיודע יותר טוב מאיתנו מה טוב לנו, ורק הוא יחליט עלינו. וכל הבלוף הזה שאם רק נרצה מספיק נגיע לכל דבר, צריך להיעלם מהעולם, ולדעתי הוא המצאה מערבית מהמלחמה הקרה בשביל שאם מילוני אירופאים ואמריקאים יאמינו בזה, יש סיכוי שאחד מהם בסוף ימציא את המנוע או הרקטה שיקח אדם לחלל לפני ברית המועצות.

, אושפזתי ליום ואז הרופא החליט לזרז. בכיתי , נכנסתי לחדר לידה בוכה, כי חשבתי שיש לי עוד חודש ולא התכוננתי נפשית..
גם הוא הלחיץ אותי שיכול להיות לידה ארוכה, כי זו לידה ראשונה ועם זירוז, של מעל 24 שעות
בדיעבד, זה היה נס  כי הלידה הייתה 8 שעות , ושמו לי אפידורל לפני הצירים ב"ה  , ומיילדות מ ד ה י מ ו ת . ופשוט ב"ה !!!!!!!! תודה לך אבא.

רציתי להיות ממש באירוע מסוים ממש ממש וכולם לא זרמו איתי פתאום וכולם אמרו לי הפי אני לא מרגישה טוב../ אני חוזרת הביתה/ כואב לי המוח כל מיני תרוצים
התבאסתי על כולם אני זוכרת ישבתי בספה בכיתי וקיללתי את כולם .. ואז אני פותחת פלא רואה שבדיוק איפה שרציתי להיות היה פיגוע :/ הייתי בשוק

היו לי ניסים יותר גדולים

הייתי שבורה מקשר עם בחור שסוג של הגיע לאירוסין והתבטל וניסינו שוב ולא. סרט בקיצור

שנתיים לא התגברתי עליו...געגועים וכל חבילת משבר לב.. הכרתי את ההרגשות האלו, אבל לתקופה קצרה. והפעם זאת הייתה הפעם הראשונה שלי שזה נמשך כל כך הרבה זמן. 

לא האמנתי. ניסיתי הרבה דברים. באמת מלא. תפילות. הייתי כותבת הרבה. פורקת הרבה. דיברתי עם הרבה אנשים.

לא עזר כלום. הייתי יכולה לבכות על זה כאילו רק אתמול זה קרה. 

ואז הקב"ה הפגיש אותי עם מישהי שב"ה עזרה לי, ולא רק שב"ה אין זכר לגעגועים שהיו. היום המישהי הזאת מאוד משמעותית לחיים שלי ,ואני חושבת שבלי המשבר הזה לא יודעת אם היה יוצא לי להכיר אותה. היא עזרה לי להבין משהו על עצמי, שאיכשהו זה השלים לי פאזל בחיים. פתאום הרגשתי איך הכל קשור בהכל, ואיך לכל דבר יש סיבה. הקב"ה כאילו האיר לי את החיים שלי באור של הבנה וחסד. פתאום הבנתי למה דברים קורים.  באמת מרגש אותי לכתוב את זה. איך דברים התגלגלו כדי שאני אגיע אליה, ואבין על עצמי משהו, שהסביר לי כל כך הרבה על עצמי ועל תהליכים שאני עוברת...   

מעבר לזה, שהניסיון הזה נתן לי הרבה כלים לזוגיות, לשברון לב, לקום מכאב ועוד מלא.

מרגישה שעכשיו יש לי הרבה מה לתת לאחרים בעקבות זה.

תודה לך ה'.

 

זה היה משבר מטורף בתור שישיסטית..
שנה אח"כ נכנסתי להדרכת חוץ מדהימה ששינתה אותי ממש, הייתה משמעותית בטירוף, אח"כ הייתי קומונרית באותו סניף..
זה ממש הוכיח לי כמה הקב"ה מכוון..

ופרידה שעברתי אבל היום יודעת להגיד שזה היה כל כך נכון ומדוייק וממש לטובה
נראלי אכתוב על זה משהו בלנ"ו בקרוב.. צריכה שתנחת עליי הרוח

איזה כיף שאתם ככה מגיבים

אבל מבחינתי, היום, הנס הכי גדול שלי זה שלא התחתנתי עד היום.
ופעלתי בכל צורה אפשרית, והיו ימים שזה היה נראה לי הכי שחור שיש
ובכל זאת.
תודה ה'

בסוף השתחררתי 

 

חחחח

 

סליחה על הפסימיות ;)

למרות שנודע לי, שאני לא יראה את ירושלים השנה בחנוכה, עדיין ה' גדול וכל יכול.
חנוכה שמח של ניסים לעם ישראל!

שבוע עמוס עמוס עמוס

יום עמוס. בינתיים התחיל בסדר אבל לא מושלם.

התחיל נורא
לפחות יש שם יפה לתינוק

אחלה ב"ה!
איך היה לך?

היה טוב
מקווה לשבוע מוצלחחח

עייפה

 

ותוהה לאן כל זה מוביל
מה התכלית
ולמה ככה?

סתם תהיות של מוצ"ש
אחרי שבת קצת מוזרה

סבבה מאד
קצת מבאס שלא מצליח לי משהו אבל לא נורא.

לא מצליחה להירדם.
תהיות של לילה, ועוד של מוצ"ש..

מרגישה שמיצינו, וממש רוצים גאולה..

קטע חזק מאוד, פשוט כתבת מלא דברים שיש לי בראש חחח

והיא מושלמת בדיוק כמו שהיא ובאמת שתעוף הכי רחוק

הלוואי עלי של היום כזאת עזות וחוצפה להתמסר לאמת לאמיתה

ולשים פס על ההכתבות והלגלוג של הסביבה, כמוך.

עצמי של גיל שש עשרה הייתה סבבה דווקא, אולי שכדאי לה להתחיל לטפל בעצמה טיפול מונע מעכשיו

ובמקום להתמקד רק במה שעובד ולעוף איתו קדימה, לנסות להשקיע גם במה שלא ולהבין למה.

להשתנות ותאמין בעצמך שאתה יכול המון ולאן שתלך הקב"ה מכוון אותך בשביל שתעשה את המיטב.
אם תקשיב לתחילת המסר תוכל לעשות את החלק שלך באינטרקציה עם הבורא בחלק השני

אני שואב כל-כך הרבה בטחון ואמונה בה', כמו שיש לך בדרך לממש את הרצונות שלך!

ושתמשיך ככה ותסמוך על עצמה ועל האינסטיקטים שלה ועל החברות שלה ותהנה ושתלך לטיפול ושגם אם לפעמים נראה ומרגיש ככה זה לא סוף העולם 

 

הייתי שמחה לגלות לעצמי דברים בגיל צעיר יותר. נגיד 12 או 13

 

שתהיה מודעת לעצמה ולא תכחיש את הרצונות שלה אפילו בפניה. זה עלול להתפרץ מאוחר מדי.

להגיד וואי חבל שלא עשיתי משהו אז... לא יעיל.

אז מה יעלה לדעתך?

כל הקטע שלו זה אם היה אפשר לחזור בזמן...

מי שעשה את זה גילה שמס הכנסה מגדירים ביטקוין כנכס והם רוצים הרבה כסף בתמורה לזה שהמחיר שלו עלה, אבל הבנק לא מוכן לקבל כסף שהגיע מביטקוין מחשש להלבנת הון. וככה הוא היה צריך לקחת הלוואות ענק שאין לו מאיפה לכסות אותם

ושבאמת כל הטוב עוד לפניה

אין לי שום טענות אליה

 

האמת היא שאני לא זוכרת אותה כ'כ, מרוב זקנותי

תראו, אני לא נמנה בכלל על קהל חסידיו של בן גביר. ומאוד לא מרוצה מההתנהלות שלו.
אבל אם הוא לא יבטל את שותפותו עם הרב פרץ עד הסוף, כלומר עד הקלפי, גם אם המנדטים לא יהיו בשמים או אפילו לא יעברו את אחוז החסימה- אני מעריך אותו.
הייתי מעדיף שהיה עושה את זה מההתחלה, אבל גם עכשיו זה יפה. טוב מאוחר מלעולם לא

 

 

ועוד ארוכה הדרך...

כוח.
אמן .

אשה יקרה, חביבה, מלאת מרץ ופעילות למען כל מיני דברים טובים..

עצה פרקטית מאוד ללימוד זכות, איזה כיף

1. אל עם אדום ארים קולי, עליהם אשא בכי ונהי.
2. הפרו ברית מקודש, העמידו קוס אל זר נבאש.
3. הילילו אדם נכזב ורמאי, במקום אל עליון מקודש א-ד-נ-י.
4. הוסיפו על התורה דברי הבל וטפשות, ציץ נובל מתוך שיכרות.
5. רדפו אותנו בגלות עד צואר, שחטו את ילדינו בדרך אכזר.
6. בימינו ימינם פשוטה, לפתות אותנו בטכסיסי מרמה.
7. ה' זעם אותם עד עולם, לא יתקבל תשובתם.
8. את גבולם וכבודם נירשה לנו, ורק ה' יהיה מלכינו.

אתה רמה גבוהה אתה

אני.
לא מלאאא שעות אבל היה נחמד ממש

ביליתי באושר עד.. עשיתי קניות

עד....

הספקתי לפני שערכת

בחור תמים טועה ומנסה לערוך, ואת ככה קופצת חפצה לראות מה הייתה הטעות חחח

 

את יודעת הדיבור פה מזכיר לי את אמא שלי ואחותי הקטנה...

אם יש לחשושים לידן ישר הסקרנות נכנסת לפעולה ומנסות לשמוע מה מדברים שם

ואני לא מכונה חפצה לראות. אלא חפצה לרצות***

איזה עייף אני...

 

כן, בנות!! חח אבל זה חמוד... ובטח יש לזה יתרונות איפשהו 

היה שם ממש אושר...עד הקופה

חגיגת יומולדת. לא הרבה שעות. פחות או יותר יום מבוזבז. אמן שמחר יהיה יותר טוב

כנראה שהגוף שלך צועק עלייך לא ללכת לשם.

עושה לך רע.

 

פעם פעם הייתה לי הבנה על אדם שהיה בסביבה הקרובה שלי ולא עשה לי שום דבר רע, אבל כל פעם שהתקרבתי אליו (או הוא אליי), הייתי עוד לפני כן חוטף התקף נזלת "אלרגית" קשה.

תקשיבי לשפה הזו. היא מדברת אלייך.

 

 

הגוף צועק אל תלכי לשם

 

והנשמה רוצה ללכת

 

והשכל אומר תלכי אבל לא כל יומיים

 

ואם לא תלכי היום ולא מחר אז זה יהיה רק שבוע הבא, זה נראה לך הגיוני? לא ללכת שבוע?

 

לא זה לא הגיוני

 

 

מה עושים כשחולים?

מה פשוט כלום? אבל יש לי מלא דברים לעשות

יש משהו שמושך אותך לשם. שווה לברר מה זה ולמה זה. זה עוד צד בנפש שגם לו יש את המקום שלו.

 

הייתי מנסה להעלות על מקלדת או נייר את התחושות בשני הכיוונים, אולי יהיה משהו.

אל תכנס אליו עזוב

 

 

 

אולי אני יעלה את זה בדרך אחרת, לא במילים

אם יש מישהי \מישהו שרוצה להיכנס למקום הזה

 

דברו איתי בפרטי, זה יכול להיות לי לעזר

 

 

הרבה טוב!

יש מחלוקת קטנה איך נכנסים למקום של נתינה. מתוך ידיעה ברורה שהנתינה לוקחת כוחות ושפע וממילא משאירה אותנו מעט חלשים מלפני, אך היתרונות עולים מעל החסרונות. או שמקום של נתינה לעולם לא נפגע, כשליח לדבר מצווה. אני לא יודע מהי האמת והאם היא לא שניהם, אני רק יודע שלפעמים אנחנו נתקלים בשני המקומות בזמנים שונים.

 

חייב להיות גבול לחסד. מיד לאחר אברהם צריך לבוא יצחק. כי חסד הוא, ונכרתו לעיני בני עמם. צריך לדעת איפה יש לנו ובנו כוחות נתינה אינסופיים כביכול, איפה נכון לנו לתת על אף שהנתינה מחסירה מאיתנו, ואיפה נכון לעצור.

 

האמת היא שיחסית קל לנו לדעת את שני הקצוות של כל נושא והקושי המפורסם הוא למצוא את האיזון בניהם. לרוב הקו הזה איננו ברור מצד האמת ומשתנה ומתפתל יחד עם החיים עצמם. וזו עבודת חיים, למצוא בכל פעם מחדש האם אנו עומדים על הקו הנכון או שמא נטינו מדי לצד מסוים.

 

לפעמים הפסקת הנתינה בדרך בה רצינו אינה חייבת להיות עצירה מוחלטת. לפעמים זהו אך רמז לדעת שהנתינה הספציפית הזו לא נכונה ועם מעט מחשבה ניתן למצוא דרך טובה יותר, דרך שנותנת אולי יותר אבל בעיקר לא פוגעת.

 

לפעמים, במחשבה רחבה, כשאנחנו נפגעים אנחנו עוזרים פחות. אולי לא פחות למי שרצינו, אבל כן פחות לשאר. לפעמים זה שווה את הנתינה, לפעמים לא. לפעמים צריך לטבול גם בבוץ כדי להוציא את התקוע, לפעמים צריך לרדת למקומו, לחיות איתו ולהבין אותו, ורק כך לעלות יחד חזרה. ולפעמים ההקרבה לא שווה.

כסמרטוט רצפה

אל תופתעי שמנגבים עליך את הרגליים.

קחי אחריות על המצב שלך, תתרחקי ממה שעושה אותך חולה

אני בד'כ יודעת מאד להגיד לא כשמבקשים ממני משהו ואני לא יכולה

 

אבל פה המצב אחרת

 

ביומיום אני לא אתן לזה לקרות בחיים

אבל יש מצבים מיוחדים שצריך לצאת מאיזור הנוחות, אין מה לעשות, כל עוד זה לזמן מוגבל

 

וכמו שמישהו אמר צריך למצוא את האיזון

וכאשר המשהו הזה שעושה אותי חולה זה בן אדם שקרוב אלי ואני דואגת לו להתרחק גם יעשה לי רע

 

 

אם נבוא בגישה שלך זה לא יעזור לעשות את העולם למקום טוב יותר, 

 

עם זאת אין ספק שאת צודקת שעלי לקחת אחריות על המצב של עצמי

האמת היא שנמאס לי כבר מאחריות אבל זה כבר עניין אחר

 

 

אבל זה היה הפעם האחרונה במקום הזה

 

אז גם נפרדתי

 

 

 

הפעם הייתה עליית דרגה, היא גם צעקה עלי קצת, שאני תמיד ממהרת לאנשהוא (סליחה באמת שיש לי חיים, עמוסים במטלות ובדברים לעשות) ושאני באה רק לשעתיים ועל זה שאני לוקחת את החיים בקלות

 

פעם ראשונה שמישהו רואה רע בזה שאני לוקחת את החיים בקלות

 

 

 

 

 

יהיה טוב

הלכתי בלי להתקשר והיא צעקה עלי

תדעי לך שאני גם במקום הזה נגעת בי כל כך !
ואני לקחתי על עצמי .. אם את בוחרת לבקר מישהו כן תביאי לו את המקום שלו להראות את הכאב שלו אבל!!!
תסיטי אותו למשהו שמח בלי שהוא ישים לב צריך המון רגישות ועדינות בשביל זה

זה קשה להסיט אותה למשהו שמח

 

אבל לאט לאט

 

זה תהליך ממש ארוך

 

 

ומי אני? לא  יודעת  בעצמי

וכן זה באמת לא פשוט ואי אני ממש מבינה אותך