ספר - עדיף לא ארוך מדי - שמסביר בשפה קולחת אך עם זאת תורנית מאוד את ספר איוב על כל משמעויותיו הנסתרות.
וסתם כך, ממה שכן הצלחתי לקלוט מהלימוד שלו - הגעתי למסקנה שזה ספר מדהים.
בזכותו אף אחד (כמעט) בימינו לא מעז לומר לאנשים שעוברים ייסורים שזה בגלל חטאיהם, כמו שרעי איוב עשו לו...
אם לשפוט לפי חלק מהדעות על זמנו ואומתו של איוב...
אבל נכון.
הרמב"ן לא מספיק קולח לי, לצערי... מסתכלת בו לפעמים, אבל לא על הסדר.
יש ספר שנקרא 'פצעי אוהב' אך אינני מכיר אותו מפנים.
לדעתי הפרשנים המסורתיים דווקא לא ככ קשים להבנה בספר איוב. גם המלבי"ם שמסביר בפירוט את משמעותו של כל פסוק ובונה בניין מפואר של מערכות ויכוח עמוקות הנוגעות בשורשי הפילוסופיה והקיום האנושי, וגם מצודת דוד שמסביר בצורה קצרה ותמציתית (אך פחות עמוקה ומערכתית מהמלבי"ם) - לא קשים להבנה.
זה מתאים להבנה הבסיסית. אני מחפשת הבנה רעיונית יותר. ומעדיפה בשפה בת זמננו, שלא יהיה לי קשה להתרכז...
חידושהיתרון בפירוש שלו לאיוב, הוא שלפיו אין בספר חזרות מיותרות, אי הבנות, או שיח חרשים - כמו שלפי פירושים אחרים קיימים בחלקים מהספר.
הוא מסדר את הויכוח בצורה מאוד מסודרת ומובנית, שלושה סבבים של ויכוח, לכל אחד נושא אחר, לכל רע טענה והשקפה שונה, וכן לאיוב. אליהוא נותן בסוף את התשובות האמיתיות, מבחינה לוגית, והקב"ה אחריו נותן תשובה יותר פנימית, שמיישבת את דעתו של איוב.
החיסרון הוא, שמתוך המגמה הזו בפרשנות הספר, לפעמים המלבי"ם מתרחק מאוד מפשט המילים.
טרם מצאתי פירוש אידיאלי לאיוב.
בהצלחה!
אולי כדאי לקרוא את פרקי ההשגחה של הרמב"ם (חלק ג, פרק יז ואילך כמדומני). הוא מתייחס לספר איוב באופן כללי, בלי להכנס לפרטים.
כך גם בספר "כד הקמח" של רבנו בחיי, ערך "השגחה" - אני חושב שזה נדפס גם כפירוש על ספר איוב
שניהם יחסית קריאים ולא מאריכים ולא מסתבכים כמו השאר (יש את רס"ג ורלב"ג, שמטבעם מאריכים מאד)
ואחת הבעיות היא פירושי מילים. אבל אחרי שקוראים כמה פעמים (נגיד עם רש"י), כבר אפשר להתמקד יותר בתוכן.
אבל מעדיפה בכ"ז פירוש בן זמננו בשביל להבין את הרעיון הכללי...
חסדי היםאחרונה
יהיה בסדר....אחרונהאני משכתב משהו שכתבתי לעצמי, אין לי כוח לנסח מחדש :
"כג חשוון ובליל כד הסמוך, נתחדש בס"ד עליונה בענין המוזיקה - הלחן שמופיע עליי הוא בתור "שורש" ובאמת כשממשיכים להקשיב לו אזיי יוצא ממנו "ענף" .
עד כאן נתברר ביום כג, ובליל כד שלאחריו התווסף לנו שהשירים הקלאסיים בימנו מורכבים מפתיח, פיזמון, והכפלתם קרי אח,כ ישנו עוד פתיח ופזמון באותם הלחנים, אלא שבפתיח השני כותבים מילים חדשות, בשונה מן הפזמון השני שמקובל לחזור על אותם המילים שהיו בפיזמון הראשון - מ"מ מה שהוסיף להתחדש הוא שהפתיח הוא "הלחן המתענף" ואילו הפיזמון הוא "הלחן השורשי" הנ"ל.
עוד נתברר שהמילים מלבישות את הלחן, ועל כן הם צריכות "להתגלם" ממנו- דהיינו לצאת מתוכו ולא מן חוץ לו!!, ובשפה של מחשבת האמונה - הלחן ביחס למילים הוא "אידאליות פנימית", ובשפה פשוטה - המילים צריכים לבטא בשלמות את תכונת הלחן .
עוד נתברר שכלי המוזיקה (כמו פסתנר, גיטרה ועוד ועוד) הם "הלבשה נוספת", וגם זה אומנות גדולה להיותם מבטאים את הלחן עם המילים, ובהקשר לעבודה זו של הלבשת הלחן והמילים בכלי המוזיקה, נצרכות שני ידיעות גדולות בחכמת המוזיקה - א. תרגום הלחן לתווים, ב. תרגום המקצב שבלחן, וזאת בכדי שיתאפשר לנגן השיר בכלי הנגינה (ללא תירגמו לתווים ומקצב, א"א לנגנו בכלים).
כעת ביום כ"ד, אני מסכם זאת במבט מקיף נפלא - חזינן ארבעה מדריגות בשיר,
א. הלחן (העצם הפנימי, סוד חכמה),
ב. המילים (הלבשה ראשונה, סוד בינה),
ג. כלי הנגינה (הלבשה שניה, סוד ת"ת),
ד. שירה בפועל בפה (הגילוי השלם מן ההעלם, סוד מלכות כנודע, ובכלל בזהר איתא שמלכות נקראת פה),
והעבודה שלנו זה ליצור שיר על ארבעת מדרגותיו בשלימות, בסייעתא דשמייא, אני חושב שמורינו ורבינו הרב קוק מכוון אותנו לזה. "
מתייג - @לך דומיה תהילה,@אריאל יוסף, @אורות מאופל, @יש נשמה למדינה, @נחמיה17, @חסדי הים, @חידוש , @אדם כל שהוא, @כבתחילה, @פעם הייתי עוגי, @ק"ש, @ד., @נפש חיה., @מבשר שלום, @והוא ישמיענו, @צהרים,
.
בנוגע לשאלתך, אני רוצה קודם לברר - אתה מחפש להבין את זה לפי שפת פנמיות התורה, או שאתה שואל מבחינה מוזיקילית רגילה?
נשאל ככה אתה עוסק במחשבת האמונה ברצינות, זה מעניין אותך?. אני פשוט מנסה לראות באיזה אופן יהיה הכי קל להסביר את זה .
א. אני יגיד לך למה כלי נגינה הם "הלבשה", זאת משום שישנה "הנחת היסוד" במושג הלבשה, שישנם שני מציאויות בעלת תכונה ייחודית לכל אחד,
ו"על גבי זה" משמעות ההלבשה היא שהאחד נכנס בתוך חבירו ע"ד משל שהאדם נכנס=מתלבש בתוך בגדיו.
ונראה לי שגם בנוגע לכלי הנגינה - לתכונת "כלי הנגינה" יש לה ייחודיות משלה, על פני "התנגנות הלחן במוחו של האדם", כי כאשר מתחדש באדם איזה לחן חדש, זה נתפס אצלו באופן מסויים, וכאשר הוא שומע את הלחן ע"י כלי הנגינה הוא מקבל אופן קצת שונה, אם כי יש דימיון מה כמובן [ויש מקום להאריך כאן יותר - שאין זה שינוי כשינוי שני מציאויות נפרדות, אלא שינוי כשינוי שני בחינות באורגן אחד, וכפי המובא בביה"ד של מרן הרב קוק בכ"מ "ששניות היא לא פירוד", ואני חושב שעדיף לא להיכנס לזה ולהאריך יותר מידי את הדיון] .
ב. ועל כן - הלחן שבמוחו של האדם, הוא נגלה "בכלי הנגינה" וגם "במילים", השונים ממנו "שינוי מה" כנ"ל,
אומנם כמובן צריך לידע שזה שהם שינוי מה ושעל כן נופל עליהם הלשון הלבשה של הלחן, אין זה סותר שהם גם יצאו מן הלחן, והרי הם בבחינת ענף שיש לו השינוי מן השורש, ובמובן הזה נופל עליהם גם הלשון "גילוי" !!,
כי הענף הוא נגלה מן השורש [אומנם גם פה יש צורך להרחיב - שישנם שני אופני גילוי מן ההעלם, האחד הוא בחינת "הענף" מן "השורש", והשני הוא בחינת "ההמשכה" מן "המקור", זה בלשונות תורת מרן הרב קוק, אך זה נמצא גם בחב"ד בלשון שונה, כפי הנמצא בכלל ידוע אצלם "שהאור הוא מעין המאור" קרי גילוי שאינוי שינוי מה, אלא הוא מעין מקורו, וכן הוא במרן רמח"ל בספר הכללים איגרת כללות שורשי החכמה, שמבחין שם בין "התפשטות" להתלבשות" עיי"ש, ולא כדאי להאריך גם בזה] .
ג. מ"מ על יסוד שני ההבנות שציינתי בנגע לכלי הנגינה,
א. שהם גם בתור גילוי ד"ענף",
ב. וגם בתור לבוש המלביש את הגילוי ד"המשכה" של הלחן להיכנס בתוכם (או בלשון חבדית "הארה" כו'),
אזיי מה שאני רציתי לומר, בשפה פשוטה - זה שהגישה שצריך להתיחס לכלי הנגינה וכן למילים, היא שאין הם דבר "זר" ללחן, ע"ד משל - התחדש לך איזה לחן, ואז בלי קשר ללחן אתה מוצא איזה מילים שכתבת פעם ומדביק עליהם את הלחן, לא!!,
אלא הם צריכים להיות "תואמים" את הלחן, למשל - התחדש לך איזה לחן שאתה מרגיש בו צלילים עמוקים מסתוריים שכאלה, נניח, אתה צריך לחפש כלי שהקולות שהוא מפיק גם עונים לחוויה של הצלילים העמוקים והמסתוריים, ולפעמים אם אתה גאון מוזיקאי, אתה יודע לחבר לזה כמה כלים (אתה יכול למשל גם לחבר לזה תופים אע"פ שיש בהם משהו רעשני, אבל אתה דואג שכמעט ולא ישמעו אותם, וכן על זה הדרך), עד שאתה מרגיש שיש פה "יצירה שלמה" דהיינו - חיבור נכון בין הקולות השונים לכלל יצירה אחת נכונה, שנשמעת טוב ומהנה את השומע, וזה נקרא בעגה מוזיקלית: "סימפוניה".
בהצלחה, אני מקווה שמה שכתבתי בסדר בעיניך.
1. לתת מקום לקושי, כי רק אז אפשר באמת להתמודד איתו. ומצד שני לקחת בקלות דברים, להכניס הכל בפרופורציה.
למעשה: לבודד את נקודת הקושי, להכניס לפרופורציה, ולהתסכל על התמונה הכוללת.
@חסדי הים
2. לחשוב מחוץ לקופסא. לעשות שטויות בכוונה לשמח.
@יואב גל
3. להינות מהדברים הקטנים - כלומר, הדברים היום יומיים אלה שאנחנו נתקלים בהם רוב הזמן, ולתת להם חשיבות
@י.ש זה אני!
4. לשמוח מהדברים הקטנים. יש לנו את הבחירה איך להסתכל על הדברים. "לעשות סיפור" מהדברים הטובים ולא רק מהדברים הרעים שקורים לנו.
(5. ממליצה לשמוע שיעורים של הרב אשרוב. שם הוא מסביר שכל דבר שקורה לנו הוא ניטטרלי ואנחנו מייחסים לו חשיבות. דרך מעשית לעשות את זה היא "התבודדות". "צדיק" מלשון מצדיק את מאורעות חייו. הוא רואה שכל מה שקורה לו הוא טוב גמור.
"לקחת אחריות - לא לטבוע באשמה"
הבחירה היא בתודעה. הבחירה שלנו היא לא במה יקרה, אלא באיך נגיב. ואם הכל רבש"ע עושה לטובה, לטובתינו הנצחית, נשמח!
@חופשיה לנפשי
6. לעשות דברים שכיף לך לעשות אותם
@הפי
7. אמונה, עין טובה. לסמוך שהכל מה'. לקבל ולהעריך את עצמך ולהנות מדברים שאתה אוהב לעשות.
@חיות צבעונית
8.חיבורים
9 נעלם.
10. תחושת משמעות תייצר לך שמחה כמו לימוד תורה, חסד, משפחה. ומאידך דאגה לצרכים הבסיסיים כלומר לאכול ולישון טוב, הגיינה וכו..
11. להודות. להגיד תודה. שום דבר לא מגיע לך, ואם קורה לך משהו טוב תגיד תודה. ואז כל דבר קטן משמח אותך כי הוא מתנה במיוחד בשבילך.
12. לשים הכל בפרופורציה מול נצבה של כנסת ישראל בגלות ובגאולה. עוזר רק כאשר המצב רוח ירוד בלי שום סיבה נראית לעין.
. 13. תחושת בטחון.
14. אם זה משהו קטן אז שוקולד יעשה את העבודה, אם מדובר על משהו רציני צריך עבודת פנימית
15. לחוות את הטוב. ככל שהטוב יותר קרוב אלי אני שמח יותר. ויותר מזה, אם אני אוהב יותר אני אשמח יותר, כי מה שאני אוהב אני שמח במה שיש לו, ואם אני אוהב יותר אני שמח יותר.
16. לזכור שיש יד מכוונת
17. להיות בן חורין לבחור בין שתי אפרויות תגובה. אחרי שאני בעל בחירה, אולי אבחר בדרך שאני רוצה.
חדשכאןאחרונה
ראיתי במקרה פרודיה על פוסט שלי באיחור של חודשיים...בינייש פתוחנתונים 12 מטבעות כאשר אחד מהם הוא מזוייף ולא ידוע מראש אם הוא קל או כבד יותר מהשאר.
עליכם לגלות מי המטבע המזויף והאם הוא קל או כבד יותר בעזרת שלושה שקילות לכל היותר במאזני כפות.
בטח הרבה כאן כבר נתקלו בה אבל עבור אלה שלא: זאת חידה לא קלה, לא חידת תובנה שנפתרת בעזרת רעיון מקורי ומבריק, יש צורך לבדוק ולהתייחס להרבה מקרים, ובגלל זה קל ליפול בדרך. מצד שני, לפום צערא אגרא.
ראיתי באיזה ספר את ההערה הבאה ביחס לחידה הזאת:
אם כי בניגוד להשוואה (הנכונה) לאבן נייר ומספריים שכאשר שולפים ביחד זהו משחק הוגן, כאן יש הטיה לא הוגנת של 5/9 לעומת 4/9 לטובת מי שמטיל שני.
אני אישית אהבתי את החידה הזאת כי יש כאן דוגמא יפה לכך שהיחס x מנצח את y הוא לא בהכרח טרנזיטיבי, בניגוד לאינטואיציה הפשוטה.
ואת כל מה שהיא מייצגת
קשה להיות כאן אדם דתי . התרבות הזו מגעילה אותי
הפרסומות , הטלוויזיה , שלטי החוצות
שמות הרחובות מעצבנים אותי , איך שהרחובות נראים מעצבן אותי
ההקלטה שמשמיעה לאן האוטובוס מגיע מרגיז שבא לשבור אותו
שונא את המדינה הזו . לא היה קשה לפתוח ניק בשם הזה בגלל שכולכם כאן כל כך מאוהבים במדינה
העובדה היא שרק אני חשבתי על שם הניק הזה
השבוע לקחתי את איתן (6.9) לטיול על אופניים.
אל יקל הדבר בעיניכם. זה לא פשוט בכלל לרוץ אחריו רגלית כשהוא מדווש ולדאוג לבלום אותו כדי שלא יתקרב יותר מדי לכביש. עם הצמיחה בגובה ובכח הפיזי שלו זה נהיה אתגר קשה יותר.
בדרך נעצרנו ליד קיר שעליו נמכרו טלוויזיות בגדלים שונים ומיצרנים שונים.
מטבע הדברים, על כל הקיר שודרה אותה תחנה, שהקרינה גם משחק כדורגל וגם קשקושים של מגישי חדשות.
העמדתי אותו ממול, והתחלתי להראות לו:
תסתכל על זה.
מרחוק, מנקודת המבט שלך, זה אותו דבר.
אבל תדע לך שבאמת זה לא.
תסתכל, איתני. ליד כל מסך גם יש פתק עם הפרטים שלו.
יש הבדלים בצבעוניות, בגודל, בגוון, בבהירות, ברזולוציה.
תשים לב. כל מסך הוא קצת אחר. קצת שונה. למרות שכולם כאילו מציגים אותו דבר.
הוא התבונן לשניה, ואז הגיב
"נכון, במסך הזה הצבעים חיים יותר".
ואז חשבתי לי
שגם אם כלפי חוץ דברים נראים אותו דבר
תתקרב. תתמקד בפרטים.
הם לא.
וזה דבר שלא מלמדים בבית ספר. איך קוראים תיעוד של מכשיר חשמלי יקר? איך בודקים מה מתאים לנו?.
ועוד דבר לא מלמדים בשום מקום
איך לקרוא תיעוד של אנשים. מה מכאיב להם? מה מקדם אותם בעולם הזה? מה עושה אותם חיים יותר ?
אולי ככה נצליח להבין איך הם פועלים.
משההגוף הוא לבוש, אבל הוא מייצג הרבה פעמים משהו משל עצמו.
ואני לא כזה טוב בזה. משתדל להיות קצת אחר בכל יום מחדש.
מעשה בלבנה שעלתה והחלה להאיר על פני הארץ.
והאירה גבעות והרים עמקים ויערות.
וחשבה לעצמה 'חשכת הארץ לי לברכה'
כלומר שאם לא היתה הארץ קיימת
ואם לא היתה חשוכה
לא היה ניכר האור שלי בכלל
ולא פועל כלום.
וחזרה ואמרה 'חשכת הארץ לי לברכה'.
ושמעה שהשמש אומרת
'חשכת הלבנה לי לברכה'.
ויותר מזה פחדה לשמוע.
זה כ"כ טיפשי סבב נוסף..
לא עושה חשק ללכת להצביע
1. כדי שיהיה גוש ימין גדול בכנסת לעומת השמאל
2. יש חופש!!!
שאמרת ביום הבחירות שגם ככה הימין ינצח ולכן אין סיבה להצביע
ברגועאני גם חשבתי שאין הרבה סיכוי לממשלת שמאל/מיעוט
בקיצור
פעם הבאה אתה הולך להצביע בלי תירוצים
"יחינו מימים ביום השלישי יקמנו ונחיה לפניו"חסדי הים
משיח נאו בפומ!
)נפש חיה.
נפש חיה.(זה מקור הביטוי, בשביל מי שתהה מה הקשר לגלידה)
אני בכל זאת אעדיף גלידהמשיח נאו בפומ!יש שם בחירות רביעיות..
ובספרד אולי הולכים עכשיו לבחירות חמישיות
ביולוג סטטיסטיקאי ומתמטיקאי יושבים בבית קפה וצופים בעולם שבחוץ. גבר ואישה נכנסים לבניין שמעבר לרחוב.
כעבור 10 דקות הם יוצאים בחברת ילד.
״הם התרבו״, אומר הביולוג.
״לא״, אומר הסטטיסטיקאי. ״זוהי שגיאה תצפיתית. בממוצע שני אנשים וחצי נכנסו ושניים וחצי יצאו״.
״מה פתאום״, אומר המתמטיקאי. ״ זה ברור כשמש. אם מישהו יכנס עכשיו, הבניין יהיה ריק״.
סוגר שבוע שהספקתי בו כ"כ הרבה להתקדם. עכשיו שבוע חדש.
ליפול ולקוםאוקי אז לכולנו קורא הימים האלה שאנחנו בדאון ואין כח לצאת ואין כח לכלום רק מיטה..נכון?
אז אני כבר כמה זמן ככה בחדר וחושבת וחושבת במיטה וכבר חאלס
ואין לי עכשיו למה לצאת..אני בתקופה לעצמי..
אשמח לרעיונות לדברים לעשות בבית בחדר דברים לעצמי..
תודה מראש ממש ממש אשמח
יכולה לראות ולהגיב..:/
מה עושים?
להיות עם חברים קצת, וגם בחורף...
ב. יכול מאוד להיות שזה גם עניין של בחירה חופשית שלהם, איך לנצל את מה שהם קבלו. חלק מהמדינות שקבלו מאגרי נפט גדולים, במצב פחות טוב.
איזה עצוב האסון בנתניה, כל השבת היינו בתוך הסיפור הזה
שלא נדע מצרות.
- צעירים מעל עשרים(מתייחס כמובן לתוכן אחרי הסרטונים. בסרטונים עצמם לא צפיתי)
מזמור לאל ידיאבל האמת היא שחלק משקרים..
מזמור לאל ידי
נניח שעובר תחת ידכם בקבוק עם פיקדון, במקום לזרוק אותו לפח ושילך לאיבוד כדאי להניח אותו ליד המחזוריות, יש אנשים, בעיקר אנשים קשי יום, שמתפרנסים מזה. וזה גם עוזר טיפה לאיכות הסביבה.
אצלי בעבודה יש מישהי שביישוב שלה תורמים הכל לצדקה, אז אני אוסף ומעביר לה.
מסופר על ר' יונתן אייבשיץ שביום שישי אחד כשהיה ילד התגנב למטבח ולקח מהאוכל שהיה על השיש.
אמא שלו נכנסה ותפסה אותו על חם ונזפה בו, אז הוא אמר לה שהוא סה''כ קיים ''טועמיה חיים זכו".
"בסדר" היא אמרה, "מילא טועמיה אבל זה לשבת, למה לקחת כל כך הרבה?".
"ובכן" ענה יונתן הקטן, "ההמשך הוא - וגם האוהבים דבריה גדולה בחרו".
