פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 579)

כי מי שמרגיש לא נאהב, מרגיש שהוא אפס ומי שמרגיש שהוא אפס, לא ירגיש שהוא מועיל.

הוא ירגיש שהוא מיותר.

וזה אותו דבר, אתה אהוב ורצוי על מי שאמר והיה העולם

וזה מה שנותן לך את ערכך וחשיבותך למציאות

😁

חח סתם תרגעו לא לזרוק עלי אבנים

 

סליחה על הנצלוש

אבל אפשר להרשם גם אפילו אחרי תחילת הלימודים.. תלוי ביקוש.. כדאי תמיד להתעדכן ולחפש מלגות רלוונטיות

צריך לחפש כל הזמן ולעקוב אחרי זה..

חורשים אותו מכל כיוון..
אני השגתי השנה קרוב ל14,000
(חלק מהמקום לימודים..)

שחוץ מאחת זה לא היו מלגות התנדבות..

נשמה השתלם לך להיות סטודנטית!

שילמתי 20,000
ולשנה הבאה אין לי מימון..

בטח המלגות שלך לא היו רלוונטיות במקקה של מוסדות ציבוריים

על כל דבר הם לוקחים עוד כסף..
מוסדות של דתיים, חושבים את עצמם.

החוכמה בחיים זה לדעת לעשות כסף, וכמה שיותר ממה שאפשר.

והרגילים
פרח
סחלב
כאן גרים

דרך עיריות וכאלה

פריפריה למשל, או מועצות אזוריות שנותנות מילגות משלהם

זה מרכז את כל המילגות המתאימות?

אם את נרשמת ומשלמת זה לאופציות שהם שולחים בשבילך את הבקשות למלגות, חוסכים לך את העבודת נמלים של החיפוש, המילוי, ההגשה וכו.

את זה היום וזה ממש מדהים לראות איך ילד בגיל שלו שומר על קור רוח כזה ולא מאבד את העשתונות

הרבה מבוגרים לא היו מצליחים לתפקד בכזו יעילות ואחראיות במצבים כאלה! ושומעים גם בקול של המוקדנים כמה שהם מתפעלים ממנו.

בדרך כלל אין לי סבלנות לשמוע דברים ארוכים... פה שמעתי עד הסוף!!

הילד פשוט מטורף. אין מילים אני בשוק.

איזה אחריות.

זו פינה יומית של משפטי מחץ?

כי נראה לי שנסיו''פ יותר מתאים.

והחברים שלי זה בעיקר פה.

ואתמול זה לא היה משפט מחץ זה היה פתח לדיון שלא תפס..

אבל סבבה. לא אעשה את זה עוד אם מפריע.

תעשה לך שרשור הגיגים מרוכז.

בעקרון המקום של זה זה בנסיופ או בריק מוסתר וכדו' אבל כל עוד זו לא תופעה אעלים בשבילך עין

אובייקטיבית ו"קרה".

זה באמת נוגע לתכונות אופי.
אני חושבת שזה כמו כישרון מולד- יש אנשים שנולדו עם יותר ויש שנולדו עם פחות, אבל לפעמים אלה שיש להם פחות יכולים להגיע בתכונת אופי מסויימת להישגים גבוהים על ידי התמדה ומאמץ, אפילו יותר משל אלה שנולדו עם 'יותר' כישרון.
זה לא משהו שאי אפשר לשנות. פשוט לחלק יהיה קל יותר לעבוד על זה ולחלק קשה.

לזה שיש נטיה לאנשים שכלתנים לחשוב שהשכל האובייקטיבי הוא חזות הכל, וכוונתי הייתה לומר ששכלתן אמיתי יודע גם להסתכל על שכלתנות במבט קר.. כלומר הוא מבין שתפיסת מציאות בשכל היא גם סוג של תפיסת מציאות ואינה מוחלטת.

פילוסופי משהו

וחח ידוע..
למרות שבעקרון זה פותר שאלות מסויימות באמונה שאי אפשר באמת להבין בשכל. אבל אכמ"ל.

משתדל לעבוד על זה

ד אלול


ד אלולהרב שמחה הכהן - אור שמח



נולד בשנת התר"ג 1843, נפטר בשנת התרפ"ו 1926. מחכמי ליטא ומגדולי רבניה, ונחשב לארי בחבורת חכמי דורו. גאונותו המבריקה ניכרה עוד בהיותו בגיל צעיר. כשהתפרסם ספרו "אור שמח" על "משנה תורה" של הרמב"ם, נודע שמו בשערים כגאון ולמדן חריף. בספרו זה אף הפגין בקיאות עצומה, עמקנות והגיון נוקב. ר' שמחה הוזמן לשמש כרבה של דווינסק, משרה אותה נשא במשך 40 שנה. כאשר נתבקש לבוא לשמש כרב בירושלים ב-1906 - סירב, בשל התנגדות בני קהילתו. ספר נוסף שחיבר "משך חכמה" - פירוש על התורה, זכה לתפוצה רבה.

ה אלולהרב משה אהרון פינטו

בנו של הרב חיים פינטו זי"ע. כבר בילדותו נהג להתבודד והגיע למסקנה כי חייב האדם להגן על עצמו ע"י התורה והמצוות. ידוע כצדיק גדול שלא היה לו עניין בחיי העולם הזה, ולכן התבודד הרבה זמן. לאחר קום המדינה עלה לא"י והתיישב באשדוד. לאחר שיצא מפרישותו החל לעסוק בהפצת התורה ברחבי העולם, ולכל מקום שהגיע אליו בעולם הקים ישיבה, כשהגדולה מכולם נמצאת באשדוד. "לתקן עולם במלכות שדי" - היה פסוק ששימש נר לרגליו והדריך אותו.

ה' אלול

מנצל את הבמה

אוי השנינות

It's ok

שירים כשלא בא לי לבכות או גם וגם

לפעמים כן, אם אני בחברת זרים או גרוע מכך-אותם האנשים שגרמו לכאב, כן.
ולפעמים זה פשוט מרגיע, ואז זה פשוט בכי של שחרור.

יש סוג מסויים של מוזיקה שיכול להרגיע אותי בשניות...
אבל לטווח הרחוק? הרי זה לא משהו שאפשר ברגע לשכוח, ולפעמים השכחה עושה עוול עם הצורך לזכור את המעשה (כמו הצורך להצטער ולבקש סליחה, ללמוד להיות סלחניים כלפי עצמנו, או כשיש פיגוע ורציחות ח"ו ומחובתנו לזכור ולפעול)

מנסה להגיד לעצמי שהאדם הוא רק שליח של הקב"ה וכנראה שהדרך שחשבתי לא נכונה לי
בפועל זה די קשה כשנראה שהאדם עושה לך רע ומצער אותך.

אי אפשר לנקות ממנו את כל האשמה...
והשאלה היא לא ספציפית על צער מבן אדם. לפעמים כאב על מות מישהו קרוב, או כעס על עצמנו...

כשמדובר בי- אתייחס לזה כמו שאת אומרת
כזמדובר באדם אחר- אין לי באמת מה לעשות עם זה, חוץ מלנסות לקבל את הדברים באהבה

ואוו בא לי להגיד לך מלא דברים, אבל באישי. תבואי מחר ונדסקס?

איזה עוצמות יש כאן!
יאללה מחר בעז"ה

לא תמיד מצליחים

זה משפיע יותר על ההתנהלות

בדברים הרציניים של החיים זה עובד.. משום מה הדברים שפחות רציניים זה לא הכי עובד ואז זה בכי או עצבים אבל זה זמני לגמרי.
אז מה שחשוב אני מצליחה פשוט להבין שבכי לא יעזור .
וואלה מוזר אבל ככה אני.

אשרייך הלוואי עליי להיות ככה חזקה מבפנים😅

כי בדברים שלא הכי חשובים אני כן מתבאסת וזה כן מציף אז לא יודעת אם חוזקה.
אבל אם למשל מישהו נפטר או דברים בסדר גדול מאוד רציניים אז שם יש לי חוסן שלהגיד לך את האמת אין לי מושג מאיפה הוא.

אצלי כלפי חוץ אני בוכה, מבפנים אני פשוט מתרסקת... ולהצליח להישאר יציבים, גם אם זה מדי פעם, זו חוזקה מאוד גדולה!
זה מאוד חכם לחלק בין חשוב לפחות חשוב
שמתי לב לאחרונה שאם אני מחלקת סיטואציות לפי מטרות, זה ממש עוזר לשלוט במצב הרוח ובהגברת השכל על הרגש כשהרגש מאיים לעבור את גבול ההגיון...
למשל אם משהו לא הולך לפי התכנון ממילא אין מה להצטער- כי המטרה היא לא ללכת לפי התכנון אלא להינות (למשל), והתכנון הוא רק אמצעי ודבר כל כך שולי. העיקר שהמטרה תתממש, בדרך כזו או אחרת.

חח וואו הרחבתי כאן הרבה🙈

פעם ששמרתי על ילדים לא הייתי חושבת מה אפשר לא לדקדק איתם ומה כן..
פשוט הכל לא אסור.. בדברים שאסורים.

למשל לריב איתם שאסור להם עכשיו ארטיק יכול לגזול אנרגיות מיותרת ולכן היום אגיד על זה מילה או שתיים אבל לא יותר מזה.

ילד שרץ לכביש או חוצה לא במעבר חציה שמה כן להסביר את החשיבות לעמוד איתם על זה.

למה? כי ילד תמיד שומע לא ואנחנו בעצם מנסים להראות לו סדר עדיפויות גם ככה הוא יקח אותנו יותר ברצינות ולא נפתח מיליון שיחות עם לא בדברים האסורים לו.





לגבי מה שכתבת נשמע ממש מעניין חלק הבנתי את יכולה להרחיב על זה שאת מחלקת לפי מטרות ??

כשאחיינים שואלים אותי אם משהו מותר או אסור (או כשהם עושים משהו מסוכן או לא טוב להם) אני מסבירה להם ממש מה יכול לקרות אם.. (כמובן ברגישות), ולמה כדאי לפעול אחרת. ואז כבר בלי להשתמש במילה "אסור" הם מבינים בעצמם איך לפעול, ושכל ה'חוקים' באים מתוך חשיבה לשמור על טובתם
חח למרות שלא ממש הבנתי את ההקשר בדיון שלנו😅😅

לגבי המטרות- לפעמים כשפתאום אני מרגישה שעולה בי מחשבה של כעס על מישהו (וגם על עצמי)- למשל שברו לי משהו, התלכלך משהו, נהרס, קבעתי עם מישהי והיא פתאום לא יכלה כשכבר הייתי בחצי הדרך, קרעו לי מיתר בגיטרה או שרטו אותה והיא חדשה, מישהו נגע במשהו שהכנתי והכול נמרח על הריצפה, קנינו כרטיס לאיזו אטרקציה וכבר הייתי על זה וברגע האחרון החלפנו...
אני לוקחת לעצמי רגע שקט וחושבת עם עצמי- אז דבר ראשון- האם הוא באמת התכוון או שהוא עכשיו מבואס על זה ביחד איתי? (האם יכולתי למנוע את זה או שעשיתי בטעות?)
אם הוא לא התכוון אין למה לכעוס עליו, זה לא מועיל לאף אחד.
אם הוא כן התכוון- צריך לכוון את הכעס לכיוון "חינוך", ואז זה כבר ממילא לא כעס אמיתי. רק לגרום לאותו אדם להבין שמה שעשה היה מאוד לא נעים לי והעציב אותי. ולהבא הוא יכול להיזהר יותר.
והמטרות- למשל עם הגיטרה- מה המטרה לשמה הבאתי את הגיטרה? היא קישוט? לא, גיטרה נוצרה כדי שינגנו עליה. ככה שלא משנה אם היא מצוחצחת או שרוטה לגמרי, ומיתרים אפשר להחליף. ניגנו עליה? יופי! לשם כך קניתי אותה, לא כדי שתישאר שלימה ונטושה בבית.
קבעתי עם מישהי ולא הלך- אני יודעת שהייתי כנה עם עצמי והבנתי עד כמה אני מוכנה להשקיע בחברות שלנו בשביל נסיעה ארוכה. ואז אני מבינה עוד יותר באילו חברות מדהימות זכיתי שאני נוסעת שעות בשביל לפגוש אותן
לכאורה השגתי את המטרה (למרות שכמובן אחר כך נקבע זמן אחר למפגש)- העמדתי את הנכונות שלי להשקעה בקשר במבחן והיא עמדה בו בהצלחה. זה מראה לי שהקשר הזה עם החברה הזו הוא מאוד משמעותי לי.
מה גם שאני רוצה בטובתה, ואם לא הסתדר לה העיקר שיהיה לה טוב. אני בטוחה שהיא לא עשתה דבר בכוונה.
האטרקציה- המטרה הייתה שנהנה ביחד. לכן לא משנה מה אנחנו קובעים בסופו של דבר לעשות, אם אנחנו נהנים ביחד השגנו את המטרה. האטרקציה היא בסך הכול הדרך שלנו להשיג את המטרה. אלא אם כן רצינו בתור מטרה לעשות אטרקציה ספציפית, ואז גם, תמיד יש זמן אחר בשביל לקבוע
וכן הלאה...
פתאום אני קולטת שקצת קשה להסביר את זה באופן ברור, במוח שלי זה ממש מסודר ומובן😅

אבל אופ זה יפה

בורחת. בעיקר.
ולפעמים פשוט נושמת עמוק. נותנת לכל הכאב להתפזר בגוף. בוכה.
משתפת (למרות שאפחד לא באמת מתעניין לכן פחות עושה את זה).

חח אולי באמת כדאי לי לנסות פעם...
בשיתוף יש משהו כל כך מרגיע ומשחרר. לפעמים אפילו כתיבה יכולה לעשות את אותה פעולה כמו לשתף אדם קרוב... ואת הדף תמיד נוח לשתף אבל לא לכל האנשים זה מתאים..
תודה

חח שאני לא אהפוך את השרשור הזה לקבוצת תמיכה

לגמרי.

לאנשים לא באמת אכפת,
נוח להם יותר להשלות את עצמם
שהכל בסדר
ועזרתם לא נדרשת
הם יודעים תמיד להתעורר
רק כשכבר מאוחר מידי.

כמו 13 סיבות.





"על קיר אחד
כתבה אחת
אני שקופה-
אבל תראו אותי..."

יודע שזה יעבור עם הזמן. הכל עובר עם הזמן.
בדרך כלל אני מתעל את זה לדיבור על ה', לבירור פנימי.

אבל לפעמים הדיבור על הקב"ה, של למה באו הקשיים והצרות, מעצים יותר את הקושי, מתוך ההבנה שלעולם לא נבין...

חושב שהדיבור הוא לא כדי למצוא פיתרון. יכול להיות שהוא ימצא, ולפעמים באמת אפשר לראות את הטוב שבזה, אבל זה לא העניין. זה הדיבור, החיבור, הקשר. הדיבור על זה שקשה, שלא טוב, שרוצה אחרת. וגם אם לא מבין, מאמין שיש סיבה ותכלית ואולי אבין ואולי לא. עצם החיבור הוא זה שמעודד, שמיקל. כמו חבר שאפשר לפרוק אצלו גם אם אין לו איך לעזור.

(וואי 🙈 יצאתי פה כאילו אני איזה מינימום הרב הרוש.. זה לא תמיד ככה וכמו שכתבתי בכותרת הראשונה. אבל כן, לפעמים יש את הרגעים האלה תודה לאל. כיף לדעת שגם כשלא מבינים ה' תמיד נמצא שם בשבילנו.)

באמת להיזהר עם הדיוק הזה של לא לחפש סיבה, אלא למצוא דרך להתמודד.
בשכל זה מובן לי תמיד, הרגש לפעמים מתעתע...
הקשר עם הקדוש ברוך הוא זו המתנה הכי גדולה שיכולנו לבקש, וקיבלנו אותה ככה בחינם, אין מדהים מזה
תודה

יש דווקא משהו טוב בזה שלא מחייב שנדע את הסיבה: זה כביכול מוריד ממנו את האחריות והדאגה לפעול אחרת, והאחריות מועברת כביכול לה'. 😏

עד גבול מסויים.

שה' ברא בנו.
כמו אבל ח"ו לדוג'. בהתחלה בעיקר בוכים וכואבים. וככה משתחררים קצת ומשלימים עם הפרידה. אח"כ זוכרים ולומדים מהנפטר ועושים מעשים לעילוי נשמתו וכו', עד שבסופו של דבר הנפטר הופך להיות משהו יותר מופשט.

פרידה לדוג' ממישהי שמצאה חן- כואבים. עצובים כמה ימים. ואז מחליטים להתקדם למרות הקושי. החיים בסופו של דבר חזקים יותר. אא"כ אנחנו בחורים במודע להישאב יותר לכאב ולהפוך אותו מחבלי לידה לחבלי מיתה.

כמובן גם תפילה זה חלק מהתהליך. ורצוי לא תפילה מאולצת אלא להתפלל כשמרגישים שהגענו לשלב בתהליך שאנחנו רוצים להתפלל. כלומר גם אם לא מבינים למה זה קרה לנו אנחנו מתפללים כי זה פשוט מי שאנחנו, "ממך אליך אברח".
גם לשמוע שירים אם עוזרים זה חלק מהעניין.

העיקר זה לחיות ולהיות בתודעה אמונית ועם הראש קדימה ולא ליפול ליאוש.

אשתדל לזכור, הלוואי שנצליח כולנו...

אבלות לדעתי זה קצת יותר מורכב..
(התהליך לא בדיוק כזה.. נראלי שההתמודדות מצריכה מעבר לזרימה עם התהליך. אולי לא לכולם.. לא יודע)

רגילה, על מי שנפטר כשמלאו ימיו. באבילות על מישהו שנפטר בטרם עת באמת הגיוני שיש צורך במשהו מעבר לזרימה עם התהליך

וודקה
מוזיקה עצובה
ובעיקר כתיבה

הכתיבה שלי מושחזת עד כאב
כמו חץ שננעץ
הישר בתוך הלב.

אבל זה לא עוזר
לא באמת
הכאב תמיד שם
מתעמק
מתחפר
ונובר
נובר ללא הרף
ביום
בלילה
בערות
ובחלומות

רודף אותי יום אחרי יום
שעה אחר שעה
שניה אחר שניה.

יום נפלא
הרבה כביסה לעשות.

מריחים את סופש..
(אילו היה לי כאן את הסטיקר )

אחותי מתחתנת היום! ב"ה! 🥳🥳 🥳🥳

תהנו!

בטח! 🙂

בקרוב אצלך! (תתרגל, אתה עומד לשמוע את זה הרבה הערב )

בעז"ה מתוך כל המברכים מספיק שאחת תתקיים!
מקווה לשמוע הרבה 🙂

מוסיפה לך עוד לסל - בקרוב אצלך!!

יאלה! גם לך!!

(יחזקאל ח-י)

בס"ד

נראלי שאלך לכותל היום

למה אנשים מרגישים צורך להחליט עליי איך לכתוב את השם שלי?
קרציות יש בטוויטו, אני חייבת גמילה מהם.

יש דברים להספיק היום.

איזה סוג אדם הם מסמלים בעיניך?
ולא, לא אותך...
(איזה כיף זה ליפול על אנשים כבד ⁦⁩)

אלו שהם עוגיה כזאת ולא סמיילי הרבה יותר טעימים.
אה וכמובן רק במילוי וניל

עם חיוכים מזוייפים
מזוייפים עד כאב.











קיימים בנינו אנשים
שנראים כמו כל אחד אחר
ולפעמים אפילו יותר
הם יהיו מצחיקים, שנונים
אפילו חכמים במיוחד
תמיד יהיו להם תובנות עמוקות
ביותר ביחס למשמעות היקום
ומשמעות חייהם
ואם תשב עימם לשיחה רצינית
תגלה רובדי רבדים שלא ידעת
על קיומם
הם תמיד יראו כה חסונים
כה חזקים ובלתי מנוצחים
אותם שהתגברו על כל מכשול
שתמיד יהיו שם בשביל האחרים
"חצי פסיכולוגים בלי הכשרה"
יקראו להם כולם

אך מה שכולם לא ידעו
או לא ירצו לראות
זה את הצל האפל המלווה אותם
בכל צעד ושעל
את מסכת הצללים החרישית
העוטפת אותה ללא לאות
יום יום, שעה שעה
מכרסמת אט אט בבשר חייהם
צליליה הלומות
מבטיה צללים
כולה חשיכה
והיא מהלכת אימים

ולפעמים
לפעמים מתחת לחיוך קורן
תסדק לרגע המסיכה
מבעד לקרן האור
תבליח חשיכה
שתעלם כלעומת שבאה
והחיוך יוסיף לקרון
והמסיכה תשוב למקומה
והזיוף ימשיך לזעוק
ללא הרף

הם מסתובבים בנינו
חרישים
כלאם לחישות
מבטם טרוף
וכל יישותם
זועקת הצלה

הם מסתובבים
אחוזי פעמוני ענק
המחרישים ללא הרף
זועקים זעקות מענות
שנחצבו הישר
מתהום הצללים

את משברי ילדותם הקודחת
הם יספרו לכל החפץ
אך אנו נאטום אוזנינו משמוע
נתרכז במסיכת הצללים
ונשכנע עצמינו להאמין
שזוהי המציאות
עבורם
עבורינו
והם יוסיפו לכאוב
להתענות בייסורי נפש
שאין איש מבין בלתם
להתהפך במיטה ללא הרף
לנסות להטביע את כאבם
ואת יגונם במי קולחין
בזוהמת הבריחה והרפש
חדורי כאב
חדורי רדיפה
סמרטוטי אדם
חיים
מתים.















השדים שלה
חוזרים בלילה
מיללים את צעקות
אש התשוקה

הכלבים שבה
נובחים בלילה
עד שלא נשאר דבר
מלבד הצעקה

החתכים שלה
מדממים שנית
מזכירים לה שוב
את אותו יום ארור
העיינים נעצמות
השפתיים מלחשות
כמו נושאות מזמור
כה נורא וברור

אך תחילתו של היום
וסופם של חייה
מי יכול, מי יהין למולל
מי יבין לליבה השחור
שנשאר לבדו
מרוסק ומסכן

בשלהבות של זעם
וסכין שחותכת
בדמעות של אש
קודחת
מבעד לצלקות
נפתחו השמיים
מבעד לכאב
היא צורחת

ויללות האימים
בתוך זעם כבוש
על כאב
לא נתפס
לא מובן

את אשר אבד
נמוג ואיננו
את אשר נלקח
בתוך נחל אכזב

וגופה מרוטשת
עוד תוסיף לקונן
להזכיר תחת כל
ניע ושיח
ארורים יהיו
ארורים לעד
אותם שהפכו
שלהבת
לפיח.

ממש לא בטוח שזה הרוב
וחוששני שיש קטע כזה הרבה פעמים לחשוב שהרוב כמוך, אבל לא נפתח על זה דיון
ולגבי השיר שכתבת... אהההמ... אתה זוכר?

לשיחה אישית

אף אחד הוא לא ר-ק זה.
בתקופת החיים שלי היו לי נראה לי את כל סוגי החיוכים שציינת וגם היום אין רק אחד. יש תחומים בחיים שמרגישים שם בבית ואז החיוך, יכול להשפריץ החוצה ויש מצבים שפחות מרגישים מוכרים אז יכולה להצטרף הססנות לדוגמא.
כמובן שיש איזה תנועה נפשית שהיא יותר מגמתית, אבל בסהכ מה שרציתי להגיד שאנחנו רבודים הרבה יותר מהגדרה אחת

ברור שזה לא מאה אחוז מגדיר
וברור שאנשים משתנים בזמן ומצבים
(לרוב המוחלט בחברה לא מוכרת יש הססנות, זה לא מעיד, למרות שנגיד יש בטוחים בעצמם שגם במקומות לא מוכרים יחייכו חיוך בטוח)
לכן נתתי דוגמא חיוך למצלמה או לפספורט וכאלה...
משהו יותר כללי, שמעיד על המצב הרגיל
על עצמי נגיד שמתי לב שלא משנה באיזה מצב תמיד יש לי חיוך מסוג מסוים, לא משנה כמה אני מרגיש אחרת, או כמה אני ינסה לעשות חיוך אחר
אני חושב שבגלל שיש משהו שורשי אצלי בפנים אז תמיד יש לי חיוך מסוים מתאים
קיצור כמו שכתבת בסוף, ברור שזה מעיד על משהו מרכזי

מעניין אותי איך החיוך שלי...

שהמכלול הזה שכתבת נכון לכל אחד.
לכל אחד יש את החיוך המפוחד, המובך, החושב, המזויף, האמיתי ועוד ועוד.
אני הכי אוהבת לראות חיוך אמיתי, שלי ושל אחרים. חיוך שגורם לחייך בחזרה! וכן, בהחלט אפשר להבדיל.

@בנות לא לריב אתה באמת כל הזמן חושב על אוכל (ואחכ שואל למה מתייגת אותך בתמונה של מישהו רץ ללחם)
@שמואל5 לא מכירה אבל אתה יכול לנסות

לפעמים אנשים שאני לא מכירה נגשים אלי למה את מחייכת?
וכאילו לא יודעת פשוט התרגלתי
וזה עצוב שאנשים התרגלו לא לחייך ולהיות קרים.
יצא לי כמה פעמים שמישהי אמרה לי מחמאה וחשבתי שהיא אומרת לי משהו לא טוב, למה? כי היא לא חייכה זה היה נראה כמו רובוט שמדבר.
אז כן באמת חשוב לחייך

רפואה שלמה.

תרגישי טוב!

תרגישי טוב! ❤

רפואה שלמה והחלמה מהירה, טובה, נעימה ומלאה עם שאר חולי ישראל

לא ראיתי שפתחת בוקר טוב ופתחתי חדש

חוזרת מטיול בצפון 😎

הכי שווה להיות סטודנט ולאייש את הצפון כשהוא ריק

לילה טוב!

וירוס ארור! מרגישה על הפרצוף!

ה יעזור שיועיל וימתיק לבניין.
אמן.

יותר מתפורר...
איפה מאחסנים? צנצנת זה לא אופציה....
אפשר בקופסא פלסטיק?

הן טעימות?

איזה כיף!

יש אנשים מדיחים כלים

ליל מנוחה

יש אנשים עם רגישות גבוהה מאוד לזולת וכיף לראות את זה

לילה טוב.

שיחות טלפון נפלאות!!

הכרתי אחת
קיסר

ולהצהיר שלא היה לך אפשרות להגיע (או שמאוד קשה לך) לקלפי שלך

צריך לעשות עוד משהו ?

קלפי נגישה היא לא בשביל נכים?

הם אמורים לאפשר לך

להבין קודם את ההשלכות.

בעיקרון מי שלא נצרך בגלל בעיה פיזית נראית לעין צריך לחתום שהוא אכן לא יכול פיזית, וזו עבירה על החוק אם זה שקר (אמורים לומר לך בקלפי). בנוסף, הטופס נשמר עלייך בפרטיים ממשלתיים ויש סיכוי קטן שישפיע בעתיד.

זה לפחות מה שאני יודע.

לא שמעתי על זה בחיים. (אגב, המדריך אמר שאם מישהו לא יכול לנסוע להצביע כי רחוק, זה נחשב מגבלה. לא זוכר בדיוק תנוסח..)ף

רחוק מדי בשביל לחשוש.

נחשבת?
וועדות הקלפי כמה פעמים בכמה מקומות אמרו להם שזה בסדר.

פשוט אמרתי שאני סטודנטית ושלא התאפשר לי להגיע לעיר שלי..
שלום ביי.

לא חושבת שיש לך מה לדאוג ממצבים שאת עדיין לא נמצאת בהם.
אם תרצי לפרט על דברים שאת חושבת שאת עצלנית בהם אוכל יותר לענות לך
אפשר גם באישי

וגם לא בטוח שזה עצלות.

אצלי היעדים מתחלקים בהרבה יעדים קטנים שנראים בעיניי אפשריים וראליים בשבילי לעמוד בהם
כל פעם שאני מצליחה לעשות משהו - אפילו קטן זה נותן לי כוח ואמונה להמשיך.

הכל נמחק

העיקר הכוונה הכל משמים

כן יש הרבה אנשים מוצלחים , מסתבר שרוב האנשים יותר חזקים ממה שהם נראים, ואם הם נראים- קל וחומר של קל וחומר
והם עושים את הכל בלי לדעת כמה זה קסום מהצד.

לצערי, אנימלא בליגה שלהם לשאול אותם איך הם עושים את זה.גרושה עם ילד זה לא אופנתי.. אלא אם אני מליונרית

לכתוב יעדים, יעדים גדולים וקטנים

יש לי לוח מחיק במטבח כל היום כותבת מוחקת משנה מה שצריך וכל מה שלא מצליחה לשמור במוח..

מצליחה להספיק די הרבה אמנם לא עובדת מחוץ לבית מגדלת את הקטנים מה שבעצם גורם לזה להיות אפילו קשה יותר...

לרצות להספיק מספיק מכל הרשימה אחרת הכביסה תהיפך למפלצת או הכלים או הלכלוך בבית וילדים רעבים אין מצב בקיצור הכל ממש חובה גם לצאת לפטפט זה ממש חובה וגם לעצור להתכתב ..

לישון בזמן זה עניין של קבלת עול עצמית

הרבה אני מחכה להרגשה המכריחה הזאת כי כשאין חשק לעשות כלום אז לעשות בכח לא עובד.. ותמיד לשבת הכל מצוחצח כנראה חינוך שקיבלתי

לאחרונה התחלתי להתכונן לשבת מיום שני חלות עוגות ולמקפיא שלישי דגים עוף מקפיאה לפני בישול רק בשישי לפני שבת שמה בתנור

מליון טיפים יש לי חח בעיקר לומדים עם הזמן איך לנצל את הזמן לא הייתי ככה לפני החתונה ולא כשהיה לי ילד אחד

בהצלחה

קראתי
חייכתי
להאמין שיהיה בסדר בעזרת ה'

אני עדיין מתאמצת על כל דבר קטן
נחשי
אפילו לקום עכשיו ו..ללכת לישון

אחת של משימות גדולות

(כשכל אחת מהן ניתנת לפירוק למשימות קטנות יותר)

 

ואחת של משימות קטנות וטפשיות שאין כח אליהן  ולא דורשות הרבה שכל.

 

מה שקורה לאחר תקופת מה, זה שהמשימות הקטנות והטפשיות נעלמות לאט לאט וזה משדרג את החוויה בסדר גודל. כשמתרוקן ה"רעש" של המשימות הקטנות אפשר להתקדם גם בגדולות.

אני לא התבלבלתי
יש באג

כדור של נשק = קליע + תרמיל (שיש בו אבק שריפה)
אם יש לך דבר כזה, תפרק את הקליע מהתרמיל בלי שום הפעלת כח של מכה בעזרת פלייר או תתן למישהו שהיה בצבא ויודע להתעסק עם זה. ואז אפשר לזרוק לפח כשהחלקים נפרדים

 

טוב, אחכה עם זה. אין לי פה מישהו שהיה בצבא

תודה!

ואני בת

אפשר פשוט לבקש ממישהו שקצת מבין בזה:

לקחת פלייר ולנענע את החיבור ביניהם ולהפריד בין הקליע לתרמיל ולזרוק הכל לפח..

נחכה למישהו אחר

תודה (:

עלול להתפוצץ בשריפת זבל

הבעיה שהם עלולים לחקור מאיפה זה הגיע.

שיזרוק לפח עדיף

הפיקה בכדור מפורק מסוכנת מאוד. עדיף כדור שלם.

כאשר רואים כדור חי - נזהרים ממנו לרוב
כאשר רואים כדור שכבר השתמשו בו - הוא נראה לא מסוכן
אבל היכולת של הפיקה לעוף כאשר אין קליע בנשק גבוהה הרבה יותר.

מסקנה -
הסיכון של פיקה שעפה מול קליע שעף - יחסית קרוב
הסיכוי שיעוף קליע נמוך מהסיכון שתעוף פיקה (כי נזהרים ממנו)

בקיצור - לזרוק או לקבור.

ככה בדחיסה מקסימום הפיקה תעוף ותעשה חור בשקית
מאשר הכדור יכול להתפוצץ ויכול לפצוע ח"ו

הקליע עף כתוצאה מהלחץ שנוצר כשהאבש"ש נשרף

כשפיקה פוגעת במשהו הנזק הוא אפסי אם בכלל לעומת קליע (שאגב גם הוא כשזה פיצוץ כדור לא בתוך קנה חלש מאוד יחסית) שכן יכול לסכם.
כותב מהכרות עם מקרים של פיקות שעפו על אנשים...

והרופאים טענו שהיה קרוב למות.

פירקתי מליון כדורים
מכיר את המנגנון

ולדעתי אני צודק

לא מכיר את המקרה של חבר שלך אבל הייתי בכמה מקרים שהפיקה פגעה מטווח קרוב ולא היה אפילו לא פצע שיטחי...

אבל למסקנה ברור שעדיף לקבור או משהו

בס"ד

איזה כדור זה?

אולי אולי לזרוק את זה במטווח
שמלא במאות כאלו.

בס"ד

כל כדור מורכב מקליע+תרמיל.
השונה בין הכדורעם זה הקוטר והאורך..

אם יש נקב קטן בתחתית=משומש וללא אבקת שרפה כנראה. תנענע ותבדוק אם יש רעש של משו זז בפנים.

אם אין=כדור חי ומלא באבקת שרפה. בצבא אסור לפרק דבר כזה וזה נקרא משחק בנשק ואיומים כאלה ואחרים על החיילים[חשדו בי בפירוק כדור, ורצו לתת לי לפחות שבת על זה..]. יש אנשים שמפרקים ומוציאים את האבקת שרפה. כנראה זה מסוכן קצת.

בכל אופן, אם תזרוק לפח, ויישרפו את הזבל, זה עלול להתפוצץ. בחום גבוה או בניקור בנק'. סיכוי קטן. אך יותר סיכוי שזה יימעך וכך ייווצר לחץ שיגרום לשחרור הקליע. גם סיכוי נמוך. 

למה לא לקבור איפשהו באדמה וזהו?

 

ואם הניק זה נקבה, אז סליחה על הניסוח לזכר..

תודה

ותודה לכל העונים.

(אני נקבה)

תראי מה זה..כנראה נקבה וכדור לא הולכים ביחד
כמעט כולם חשבו שאת בן

@@לב טהור ;)