פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 58)

בס"ד.

ישלי עבודה לעשות שמצריכה תרגום מאמרים באנגלית והוצאת נתונים מהם ..

מותר להשתמש בצאט gpt.

א. יש את הגרסה באנגלית (המקורית מן הסתם?) וראיתי שכשאתה נותן לו לתרגם מאמר הוא משיב שאין לו היתר גישה למאמר.. יש דרך לעקוף את זה?

ב. מה השיקולים אם בכלל לשקול לשלם למישהו שיתרגם לי חמישה מאמרים במקום להשתמש בצאט gpt?

תודה.

לשמוע שיר דרך המחשב ברמקולים של המחשב ותוך כדי להיות עם הפלאפון ביד, ואז לנסות להנמיך את המוזיקה דרך הכפתורים של הפאלפון?

אני חשבתי שאני פרנואיד

עד שראיתי את זה - 

קניתם כבר גנרטור? | קניתם כבר גנרטור? המדינה בטרפת. לא שאנחנו אומרים שהגיע הזמן להצטייד אבל קלטו מה הולך אצל אנשים אחרים Roni Aviram | By ‏הצינור‏ | Facebook 

1. **רנן**: המילה "רנן" בעברית מקראית משמשת לתאר שמחה, התרוממות רוח ושירה. היא מופיעה במספר פסוקים בתנ"ך בהקשרים של שמחה ותודה, לעיתים בקשר לישועה או גאולה. לדוגמא, בתהילים כתוב "צדיקים יראו וייראו, ועליו ישחקו ויירננו" (תהילים 52:8), כלומר, הצדיקים ישמחו וירננו בראיית הישועה.

2. **ציון**: ציון היא שם שניתן להר בירושלים, ובהמשך הפך לסמל לעיר ירושלים ולמרכז הרוחני של העם היהודי. המונח "ציון" מקושר לרעיונות של קודש, גאולה, ותקווה לעתיד טוב יותר. במקרא, ציון מוזכרת פעמים רבות, למשל "כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יְהוָה מִירוּשָׁלָֽיִם" (ישעיהו 2:3).

הקשר בין רנן לציון, לכן, עשוי להיות מטאפורה לשמחה ותקווה שמקורם בירושלים ובהבטחת גאולה וישועה שהיא מייצגת. בספרות היהודית, ציון היא לעיתים סמל לעתיד המשיחי, עתיד של שלום ושמחה.

במקראות שונים, רנן וציון מוזכרים יחד בהקשר של גאולה ושיבת ציון. לדוגמא, בישעיהו 52:8: "קול צופיך נשאו קול, יחדו ירננו כי עין בעין יראו בשוב יהוה ציון".

בכל אופן, חשוב לזכור שהפרשנות לטקסטים מקראי

למה רווקים / רווקות בגיל מאוחר אומרים שמרגישים בודדים?

הרי לרוב האנשים יש הורים, אחים, אחיות וכמה חברים טובים ואולי גם כמה חברי אמת ממש.

אז למה הם אומרים שמרגישים בדידות?

מנסה להבין את זה...

לאור המהלכים האחרונים זה מקבל קצת אור אחר...

פעם, כשהכנות עוד התגלגלה ברחובות, היינו אנשים, והסודות היו סודות. והיום, עם כל פורים נוספת עוד מסכה ללב, רק שלא תהפך לצלם, כמו בסיפורים של אבא על חורב.

פעם, כשרצית - מיד היית מתיישב, רצון לא היה דבר של מה בכך, הו, אז מי לא התייצב. והיום, תּוֹדָה שאתה דואג לעצמך, ולא מפיל הכל על אנשים שמסביבך.

פעם, כשהיינו הרחק מכאן, אמרתי לסבתא - גם בלי תיק נסתדר מצויין. והיום, רק תזהר שלא ליפול לאחור, מנסה לקבל איזון ממה שבידך, רק לפני שתשקול שנית לחזור.

פעם "הולכים לארץ!" היתה קריאת גבורה, אני זוכר איך זיסל מייש'ה נאזר בחגורה. והיום "חוזרים הביתה" נאמר בזהירות, שאף אחד לא יעלב כי יש בו קצת טיפשות.

מה הסימנים שאני רואה שאני משיח בן דוד

בשורות הבאות אני מביא כמה צירופי מקרים מהתנ"ך הקשורים לשמי שחיזקו את מחשבתי שאני משיח בן דוד. כמובן שרק אני חושב כך אולם אשמח אם תסבירו לי היכן הטעות בחשיבה שלי. דרך אגב אם אני המשיח המשמעות היא שיש להאמין בשלושה עשר עיקרים לרמבם ובפרט שתורת משה אמת, אין לכך שום משמעות אישית לגבי.

ישנם צירופי מקרים הקשורים לשמי המופיעים בספרים ישעיהו ותהלים שמבחינה סטטיסטית לפי הבנתי המעטה בתחום הסתברותם אפסית. שמי המלא הוא רנן ציון אביאלי. שמי רנן ניתן לי היות ואבי היה בצומת גילת לפני מלחמת ששת הימים ולכן קרא לאחותי גילת. ובספר ישעיהו פרק ל"ה מופיע הפסוק " אַף גִּילַת וְרַנֵּן--כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן-לָהּ," אני נולדתי שנה אחריה ובשל ההקשר בין גילת ל-רנן, הוריי קראו לי רנן. שמי ציון ניתן לי על שם סבי מצד אבי ז"ל שנקרא ציון שלום כהן יזדי.

והנה המקריות לה אני טוען:

בשתי הפעמים שבהן מופיע השם רנן בתנ"ך שלא כפועל מופיעה באותו פרק גם המילה ציון.

בספר ישעיהו פרק ל"ה מופיע השם רנן בפסוק ב' " פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל, אַף גִּילַת וְרַנֵּן--כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן-לָהּ, הֲדַר הַכַּרְמֶל וְהַשָּׁרוֹן; הֵמָּה יִרְאוּ כְבוֹד-יְהוָה, הֲדַר אֱלֹהֵינוּ" ובפסוק י' מופיע השם ציון : " וּפְדוּיֵי יְהוָה יְשֻׁבוּן, וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה, וְשִׂמְחַת עוֹלָם, עַל-רֹאשָׁם; שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ, וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה." פרק זה מתאר דרך אגב אוטופיה משיחית.

ישעיהו פרק לה

א יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר, וְצִיָּה; וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח, כַּחֲבַצָּלֶת. ב פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל, אַף גִּילַת וְרַנֵּן--כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן-לָהּ, הֲדַר הַכַּרְמֶל וְהַשָּׁרוֹן; הֵמָּה יִרְאוּ כְבוֹד-יְהוָה, הֲדַר אֱלֹהֵינוּ. {פ}

ג חַזְּקוּ, יָדַיִם רָפוֹת; וּבִרְכַּיִם כֹּשְׁלוֹת, אַמֵּצוּ. ד אִמְרוּ, לְנִמְהֲרֵי-לֵב, חִזְקוּ, אַל-תִּירָאוּ; הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם, נָקָם יָבוֹא--גְּמוּל אֱלֹהִים, הוּא יָבוֹא וְיֹשַׁעֲכֶם. ה אָז תִּפָּקַחְנָה, עֵינֵי עִוְרִים; וְאָזְנֵי חֵרְשִׁים, תִּפָּתַחְנָה. ו אָז יְדַלֵּג כָּאַיָּל פִּסֵּחַ, וְתָרֹן לְשׁוֹן אִלֵּם: כִּי-נִבְקְעוּ בַמִּדְבָּר מַיִם, וּנְחָלִים בָּעֲרָבָה. ז וְהָיָה הַשָּׁרָב לַאֲגַם, וְצִמָּאוֹן לְמַבּוּעֵי מָיִם; בִּנְוֵה תַנִּים רִבְצָהּ, חָצִיר לְקָנֶה וָגֹמֶא. ח וְהָיָה-שָׁם מַסְלוּל וָדֶרֶךְ, וְדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ יִקָּרֵא לָהּ--לֹא-יַעַבְרֶנּוּ טָמֵא, וְהוּא-לָמוֹ; הֹלֵךְ דֶּרֶךְ וֶאֱוִילִים, לֹא יִתְעוּ. ט לֹא-יִהְיֶה שָׁם אַרְיֵה, וּפְרִיץ חַיּוֹת בַּל-יַעֲלֶנָּה--לֹא תִמָּצֵא, שָׁם; וְהָלְכוּ, גְּאוּלִים. י וּפְדוּיֵי יְהוָה יְשֻׁבוּן, וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה, וְשִׂמְחַת עוֹלָם, עַל-רֹאשָׁם; שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ, וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה. {ס}

הפעם השנייה בה מופיעה המילה רנן היא בתהילים פרק קל"ב כמפורט להלן

לפני אמירת תהלים נהוג לומר " לְכוּ, נְרַנְּנָה לַיהוָה; נָרִיעָה, לְצוּר יִשְׁעֵנוּ. נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה; בִּזְמִרוֹת, נָרִיעַ לוֹ. כִּי אֵל גָּדוֹל יְהוָה; וּמֶלֶךְ גָּדוֹל, עַל-כָּל-אֱלֹהִים." הפתיחה היא לכו נרננה מהשורש רנן. ונשאלת השאלה כמה פרקים יש לרנן? והתשובה מופיעה בפרק קל"ב בפסוק ט"ז , "וחסידיה רנן ירננו", כלומר 300 פרקים שהם פעמיים סך פרקי תהילים (150) כמניין רנן בגימטרייה. וידוע המנהג לקרוא פעמיים תהילים כמניין כפר (בגימטרייה 300).

שאלה: מי אמור לומר תהלים כמניין רנן?

תהילים פרק קל"ב

א שִׁיר, הַמַּעֲלוֹת:

זְכוֹר-יְהוָה לְדָוִד-- אֵת, כָּל-עֻנּוֹתוֹ.

ב אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַיהוָה; נָדַר, לַאֲבִיר יַעֲקֹב.

ג אִם-אָבֹא, בְּאֹהֶל בֵּיתִי; אִם-אֶעֱלֶה, עַל-עֶרֶשׂ יְצוּעָי.

ד אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי; לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה.

ה עַד-אֶמְצָא מָקוֹם, לַיהוָה; מִשְׁכָּנוֹת, לַאֲבִיר יַעֲקֹב.

ו הִנֵּה-שְׁמַעֲנוּהָ בְאֶפְרָתָה; מְצָאנוּהָ, בִּשְׂדֵי-יָעַר.

ז נָבוֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָיו; נִשְׁתַּחֲוֶה, לַהֲדֹם רַגְלָיו.

ח קוּמָה יְהוָה, לִמְנוּחָתֶךָ: אַתָּה, וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ.

ט כֹּהֲנֶיךָ יִלְבְּשׁוּ-צֶדֶק; וַחֲסִידֶיךָ יְרַנֵּנוּ.

י בַּעֲבוּר, דָּוִד עַבְדֶּךָ-- אַל-תָּשֵׁב, פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ.

יא נִשְׁבַּע-יְהוָה, לְדָוִד אֱמֶת-- לֹא-יָשׁוּב מִמֶּנָּה:

מִפְּרִי בִטְנְךָ-- אָשִׁית, לְכִסֵּא-לָךְ.

יב אִם-יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ, בְּרִיתִי-- וְעֵדֹתִי זוֹ, אֲלַמְּדֵם:

גַּם-בְּנֵיהֶם עֲדֵי-עַד-- יֵשְׁבוּ, לְכִסֵּא-לָךְ.

יג כִּי-בָחַר יְהוָה בְּצִיּוֹן; אִוָּהּ, לְמוֹשָׁב לוֹ.

יד זֹאת-מְנוּחָתִי עֲדֵי-עַד: פֹּה-אֵשֵׁב, כִּי אִוִּתִיהָ.

טו צֵידָהּ, בָּרֵךְ אֲבָרֵךְ; אֶבְיוֹנֶיהָ, אַשְׂבִּיעַ לָחֶם.

טז וְכֹהֲנֶיהָ, אַלְבִּישׁ יֶשַׁע; וַחֲסִידֶיהָ, רַנֵּן יְרַנֵּנוּ.

יז שָׁם אַצְמִיחַ קֶרֶן לְדָוִד; עָרַכְתִּי נֵר, לִמְשִׁיחִי.

יח אוֹיְבָיו, אַלְבִּישׁ בֹּשֶׁת; וְעָלָיו, יָצִיץ נִזְרוֹ.

תשובה: חסידיה של ציון (הצייוינים) שכן פסוקים י"ד -ט"ז מתייחסים לציון המופיעה בפסוק י"ג. ואפילו קשה לי להגיד שחסידיה של ציון ירננו עלי. ודרך אגב גם הביטוי משיחי בפסוק י"ז מתייחס לציון.

לאחר אמירת תהילים יש הנוהגים לומר " מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן, יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל וּתְשׁוּעַת צַדִּיקִים, מֵיְהוָה; מָעוּזָּם, בְּעֵת צָרָה. וַיַּעְזְרֵם יְהוָה, וַיְפַלְּטֵם: יְפַלְּטֵם מֵרְשָׁעִים, וְיוֹשִׁיעֵם--כִּי-חָסוּ בוֹ" הפסוק הראשון אותו נהוג לומר לאחר אמירת תהילים אומר שישועת ישראל תבוא מציון .בתהילים פ"ז מופיע הפסוק " וּלְצִיּוֹן יֵאָמַר אִישׁ, וְאִישׁ יֻלַּד-בָּהּ, וְהוּא יְכוֹנְנֶהָ עֶלְיוֹן" כלומר ציון יהיה שם של איש על משקל (וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל)., והוא ייוולד בציון (כמוני, שנולדתי בירושלים וחייתי בה כל חיי) והוא יכונן ,יבנה את ציון.

ובישעיהו פרק ב' כתוב "כי מציון תצא תורה ודבר יהוה מירושלים" (כפשוטו).

כמו כן אני חושב שאני גלגול של אליהו הנביא שכן נולדתי במוצאי שבת פרשת בראשית וידוע ששרים על אליהו במוצאי שבת. כן גם משיח וגם גלגול של אליהו הנביא, אכן מחשבות גדלות.

בנוסף אני חושב שאני היושבת בגנים שכן בסוף שיר השירים כתוב

יג הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִנִי:

כלומר היושבת בגנים היא זאת שחברים מקשיבים לקולה כלומר המשיח. ומשום מה אני חושב שאני היושבת בגנים ? היות ועבדתי בעיר גנים עם אבי לפני שגיליתי שאני המשיח.

ומה עונה היושבת בגנים?

יד בְּרַח דּוֹדִי וּדְמֵה-לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל הָרֵי בְשָׂמִים:

תשובה זאת איננה מקובלת על החברים שכן פירוש הדבר שדודי (כלומר הקב"ה) יהיה נסתר ולא נוכל לתופסו כמו שאיננו יכולים לתפוס את הצבי או העופר על ההרים. לכן חכמים תיקנו שצריך לחזור על הפסוק היושבת בגנים פעם נוספת.

התשובה השנייה של היושבת בגנים צריכה להיות (סוף פרק ד' בשיר השירים)

טז עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְשָׂמָיו יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו:

ופירוש נוסף לדודי הוא איבר מינו של המשיח ובביטוי צפון הכוונה לשדיים ואידך זיל גמור.

כמו כן בשיר השירים מוזכר הפסוק

ו אַל-תִּרְאֻנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת שֶׁשְּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ-בִי שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת-הַכְּרָמִים כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי:

שמוני נוטרה את הכרמים? כרמי שלי לא נטרתי! כיצד אשמור על כל העולם כאשר אני מובטל חולה נפש ורווק ואפילו את רשיון הנהיגה לקחו לי הפסיכיאטרים?

עד כאן, לא יודע מה ההסתברות של כל מה שכתבתי . איני יודע גם איך לנתח את ההסתברות לכך.

ודרך אגב נולדתי בכ"ח תשרי תשכ"ט בדיוק 19 שנה אחרי בנימין נתניהו וראה בעניין זה "בן המלך ובן השפחה שנתחלפו".

עם חריטה של משפט?

יש חברות שהן חברות נפש ויש חברות שהן "במעגל השני" שאפשר לצאת ולבלות איתן וכו' אבל הן לא באמת חברות נפש אמיתיות

שאספר להן הכל, אתקשר מתי שבא לי וכדומה.

אבל מה אני עושה אם יש לי חברה שמבחינתי "במעגל השני" (וכך אני גם רוצה שיישאר) אבל היא מבחינתה חושבת שהיא במעגל הראשון וכך מתנהגת (מתקשרת אלי הרבה,

מבקשת שנעשה ביחד הרבה דברים וכו').

זו צלקת כל כך עמוקה וכואבת, שאני עדיין לא יכול לעמוד על מהותה והיקפה.

כשאני מסתכל בנבכי עצמי מנסה לחטט, לגשש אני מיד נרתע לאחוריי.

רוב הזמן מנגנון מסוים בנפש שלי פשוט מדחיקה את הכאב העצום הזה, מחשש נכון לקריסת מערכות. 

אבל לפעמים, רק לפעמים הפצע נפתח ואז אתה עומד מול כל הצער הזה שמאיים לבלוע אותך. אתה מרגיש אבוד, חסר תקווה, במציאות מאיימת חסרת גאולה ורוויה בכאב.

ואז מיד תוך כמה דקות של כאב צורם הפצע מגליד שוב. ואפשר לחזור "לשגרה" אבל זה לא באמת. הפצע עדיין קיים ולא חושב שהוא איי פעם יתרפא

חבל שבזמנו, כשזה היה רלוונטי, לא לקחתי את הקורס בתורת המשחקים, גם היום אפשר עקרונית  לקחת את הספר המתאים וללמוד, אבל זה קצת פחות פשוט. אולי גם זה יקרה יום אחד.

מעניין אם מישהו כאן למד את זה…

מצד אחד אומרים שאהבה של הורים לילדיהם היא אהבה טהורה וכו'.

מצד שני - הורים מביאים ילדים מהרבה סיבות כמו רצון להרגיש הורים, רצון לתא משפחתי וליציבות וכדומה וגם מסיבות פחותות

כמו למשל מה יגידו, סטטוס חברתי וכדומה.

אז איך אפשר שהאהבה היא טהורה אם ההורים בעצם עושים את זה איפשהו לטובתם?

מצטער מראש על הכותרת הצעקנית, אני מבקש לתת תגובות שנותנות עצה מעשית שיכולה לעזור באופן קונקרטי בלבד. בעיקר ממי שמבין בראש של חילונים.

מי שפחות מבין בדברים האלו, אין עניין להגיב בצורה שתתן אמפתיה.

בשבת האחרונה הייתי בארוחות יחד עם קהילת הרווקים בגב"ש. הייתה שם בחורה חילונייה והיתה לי תקרית דיפלומטית איתה שכמעט נגמרה בתלונה במשטרה בגלל משהו שנאמר בתום לב מוחלט.

(יש מצב שאחד הגורמים להתנהגות שלה הוא שלמרבה הצער אין לה משפחה)

אני רוצה רשימה של מילים תמימות בעלי משמעות כפולה שחשוב להיזהר מהמשמעות השנייה שלהם.

המילים שאני מכיר הן: לגמור, לדפוק, לפתוח.

(את המילה השלישית למדתי בדרך הקשה)