ההצעה שאת מעלה היא לא מוסרית.
אם תעייני בהלכות מסירות נפש, ותנסי לבחון את הקו ששוזר אותן, את תראי שזה לא שיש איזה מדרג של עבירות, כאלה שצריך למות עליהן וכאלה שלא.
אם גוי רוצה למשל שתעבוד בשבילו בשבת ומאיים עליך בהריגה - אז מותר לחלל את השבת מפני פיקוח נפש (ורק ג' עבירות אסור).
אבל אם הוא עושה את זה כדי לגרום לך לחלל שבת, אז אם אתה נמצא בין עשרה מישראל, כלומר שהחטא הוא ציבורי - אז כבר יש מצוה למסור את הנפש.
ובשעת שמד, כשהגוים רוצים להעביר יהודים על דתם, אז צריך למסור את הנפש אפילו על סגנון הלבוש שמאפיין יהודים, גם דברים שהם בכלל לא הלכה. בין בגלוי ובין בסתר.
אז מה הענין? הענין הוא שיש כאן מאבק על עקרונות. אם כל מה שהגוי רוצה זה שתעשה בשבילו משהו - אז אין כאן מאבק עקרוני. גם אם תתן לו את מה שהוא רוצה, לא ביזית בזה את השבת, אלא קידשת בזה את החיים. אבל אם מה שהגוי רוצה זה לחלל את קדושת השבת - אז זה תלוי כבר בשאלה אם זה בינך ובינו - שאז עוברים על זה, לבין כשזה כבר משהו ציבורי - שאז באמת כבר יש כאן משהו עקרוני. וזה הרבה מעבר לכבוד של השבת (או של כל מצווה אחרת), זה כבר קשור כאן לשאלה האם אנחנו מוכנים לתת לרשעים מנוולים כאלה ואחרים לחלל את שם ה' ולערער על מלכותו עלינו. ועל זה יש את המצווה של קידוש השם. ואם המטרה שלהם זה לא רק לבטל אותנו מאיזה מצווה ספציפית כדי לקנטר או משהו כזה, אלא כדי להעביר על דת - אז שמה גם הדבר הכי קטן הוא כבר ביטוי של המלחמה הזו.
ואחרי ההקדמה הזו, אני אגיע לנקודה שרציתי להגיע, שנמצאת ברמב"ם הלכה אחת אחרי זה:
"נשים שאמרו להם עובדי כוכבים תנו לנו אחת מכן ונטמא אותה ואם לאו נטמא את כולכן יטמאו כולן ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל. וכן אם אמרו להם עובדי כוכבים תנו לנו אחד מכם ונהרגנו ואם לאו נהרוג כולכם. יהרגו כולם ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל. ואם יחדוהו להם ואמרו תנו לנו פלוני או נהרוג את כולכם. אם היה מחוייב מיתה כשבע בן בכרי יתנו אותו להם. ואין מורין להם כן לכתחלה. ואם אינו חייב מיתה יהרגו כולן ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל"
אנחנו מעדיפים שתיפול עיר שלמה לאונס ולרצח, ולא לחלל את העקרונות שלנו. לא להיות אלה שיתנו להם - אפילו לא נפש אחת.
לעומת זאת במחויב מיתה כשבע בן בכרי (כלומר אם יש יהודי שמרד במלכות והם רוצים להרוג אותו), אז שם כבר באמת אין את המצווה הזו של קידוש השם, כי באמת כבר אין כאן משהו עקרוני של האם אנחנו בעד או נגד רצח. יש כאן משהו אישי שלהם נגדו. אז אולי זה לא מידת חסידות, ו"אין מורין להם כן לכתחילה", אבל בהלכה היבשה אפשר לקיים "יתנו אותו להם".
לכן ההצעה להתחלף עם אחד החטופים היא הצעה לא מוסרית. אנחנו לא אמורים לשתף פעולה עם העוול. לא בצורה זו ולא בצורה אחרת.
שאלה שאת כן יכולה לשאול, זה האם היינו מוכנים בתור חיילים למשל, במלחמה נגד העוול והרוע - לקחת סיכון שיעלה לנו בחיינו או לחילופין בחטיפה, מתוך אידאל לנצח את החמאס ולהשיב את החטופים הביתה.
השאלה הזו בוחנת ממקום אמיתי יותר האם אנחנו באמת חושבים שהאידאלים האלה שווים את המחיר שעליו אנחנו מדברים.
ואמנם אני אישית מרגיש שקשה לי מאד לענות על השאלה כי בפועל אני רחוק כל כך מהסיטואציה ולא שם (בבחינת "מילתא דלא רמיא עליה דאינש לאו אדעתיה"), אבל אני חושב שאם את רוצה תשובה לשאלה איפה עומד הציבור בישראל ביחס לשאלה הזו, כל מה שאת צריכה לעשות זה לפתוח את כל הכתבות עם ה"הותר פרסום" מהחודשים האחרונים.
עוד.