פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 57)

חחח עכשיו אני מבין מה ניסית להגיד. צודק לא נחשב חבר.. אולי אפילו אויב. סתם סתם

בכיתה ו המון פעמים.

היה עוד פעם אחת בכיתה ט, ועוד פעם אחת בכיתה יא.

לתחש

התחש חזל אומרים היה צבעוני עם 6 צבעים וגם רשי מביא את הדעה של חזל שהתחש היה מתפאר בגוונים שלו חחחח

העור של התחש עטף את המשכן מלמעלה, הנמשל הוא שעם ישראל רבגוני ממשש כולנו יודעים אנחנו ממש שונים ומיוחדים וזה מה שיפה בנו ! אנחנו צריכים להתפאר בזה זה מה שמבטא שאנחנו הבנים הכי קרובים להשם כי זה מבטא שלימות . 

אז עכשיו אנחנו מבינים למה התחש חש.

בפועל - מי שטרח בערב שבת אוכל בשבת. מי שהשקיע קיבל את הכח וממילא, הוביל לפי מה שהוא האמין שנכון.

מומלץ מאוד ללמוד את ההקדמה של ספר 'אם הבנים שמחה' ולקבל פרופורציות...

הרבה מהם היו רבנים גדולים

מבשרי הציונות – ויקיפדיה

עוד בהיותו רבה של יפו, בשנת תרס"ח (אגרות הראי"ה א קמ"ד), קרא מרן הרב לשלומי אמוני ישראל לבנות את הארץ ברוחניות וגשמיות, בשילוב של תורה עם דרך ארץ, שכן כל עתיד צמיחת קרן הישועה תלוי בבניין הארץ מתוך יראת שמים אמיתית.

"… כי זה לי זמן הגון אשר בחנתי דרכי, ואדע נאמנה שכל תקוות יישוב ארץ ישראל… תלויה בנקודה אדירה זאת, שיתאספו אלינו כוחות טובים לעסוק בבניין הרוחני והחומרי של ארץ ישראל…. אל נא נאחר את המועד, אל נא ניתן את הרומסים לרמוס את היונקים, שרשי צמח ה' העולים על אדמת הקדש…" שאם לא כן ישתלטו בעלי "היד הרמה המחומשת בהפקרות ודרכי הגויים, באין זכר לקדושת ישראל באמת, המחפה את חרסיה בסיגים של לאומיות מזויפת בגרגירים של היסטוריה ושל חיבת השפה, המלבישה את החיים צורה ישראלית מבחוץ במקום שהפנים כולו הוא אינו יהודי, העומד להיות נהפך למשחית ולמפלצת, ולסוף גם כן לשנאת ישראל וארץ ישראל, כאשר כבר נוכחנו על פי הניסיון – (אם) היד הטמאה הזו תתגבר, אז אין די באר גודל האסון. אבל בה' בטחתי, שלא ייתן למוט רגלנו, וכל חרד לדבר ה', וכל חפץ בישועת עמו וארץ קדשו, יעמוד על דגלנו, ונתחיל לייסד בציון פינת יקרת, ולהחיות את היישוב החדש על בסיס טהרת האמונה, המחוברת עם ששון החיים ודרישת משאלותיהם הצודקות, והיה ה' עמנו, לקומם הריסות עמנו לדור דורים"

גם הרב זצ"ל תמך ברעיון, רק כדי להקים פה מדינה, אבל שים לב ללשון קודשו "המלבישה את החיים צורה ישראלית מבחוץ במקום שהפנים כולו הוא אינו יהודי.." בדיוק מה שקרה פה בהקמת המדינה, ויעידו על זה כל אותם שבאו לפה מתימן, מרוקו, עיראק וכו' שמה עשו להם שהם באו? דבר ראשון, לטשטש כל סממן יהודי חיצוני(פיאות, לבוש וכן על זו הדרך..), למה? הרי אמרתם ציונות זה הדת לא? אלא מאי? הרב זצ"ל וכל החכמים שהבאת תמכו ברעיון, בהקמת המדינה, ברעיון הלאומי שהקמת מדינה יביא איתו ביחס לגויים (אור לגויים וכו'), אבל לא בתמורה לחילון.

"שאם לא כן ישתלטו בעלי היד רמה המחומשת בהפקרות ודרכי הגויים, באין זכר לקדושת ישראל באמת, המחפה את חרסיה בסיגים של לאומיות מזויפת בגרגירים של היסטוריה ושל חיבת השפה" כבר אז הרב זצ"ל ראה את מה שעתיד להיות..איך יחלנו פה אנשים אם לא יתחברו לשורש שהוא אמונה ותורה. ולצערינו זה בדיוק מה שקרה..חילנו פה את המדינה עוד מאז הקמתה. קוראים לעצמם מדינה יהודית, אבל חס ושלום לדבר הלכה, קוראים לעצמם דתיים אבל הס מלהזכיר שמירת שבת ולהיות כופה דת חשוך. ומאיפה הכל התחיל? מהציונות הלא כל כך יקרה לעם שלנו.

 זאת המדינה שקמה פה ואתה רואה שהרב זצ"ל ראה את זה בעיני רוחו ממש. מדהים.

1. היה ברור לרב שה' הוא היוזם והדוחף את תהליך החזרה לא"י ואת הקמת המדינה ולא שייך להתעלם מזה.

לכן קודם כל היה צריך מאמץ שכמה שיותר יהודים יר"ש יהיו שותפים בהקמת המדינה וישפיעו על אופיה, ואחר כך בתוך המסגרת של המדינה להשפיע כמה שיותר.

אגב, למעשה המפלגות החרדיות הרבה יותר "ממלכתיות" מהציונות הדתית.

שס במישרין וג' בעקיפין מיישרות קו עם המדיניות הלא בדיוק ימנית של הליכוד בשביל לימוד תורה ובשביל עוד כמה דברים שהם לא בדיוק "לשמה". ודווקא הציונות הדתית בגלל שמבינה את חשיבות המדינה ואת עניין הגאולה בדרך הטבע, פועלת כדי לקדם את המדינה בכל התחומים, וגם כשזה מצריך מאבק במפלגת השלטון.

2. בסופו של דבר זו המדינה שיש לנו כיום ואנחנו כבר פה. ממילא הדיון לא צריך להיות "האם היה צריך להשתתף בהקמתה", אלא "מה אנחנו עושים כדי לשפר אותה".

לכן למעשה לא אמורה להיות נפק"מ בין השיטות. אבל בסופו של דבר יש נפק"מ כמו שרואים, כי קשה למי שלא רואה את המדינה כאתחלתא דגאולה לעשות תמיד את ההפרדה בין מדינת ישראל לעם ישראל (לדוג'- כשממנים רב לרב עיר. האם מה שמשנה זה למי הוא מקורב או האם הוא באמת מתאים לתפקיד?)

3. עם ישראל בגלות בחלקו לא רק עבר ועובר תהליך של חילון אלא גם עזיבה של היהדות. אז אולי המדינה חילנה הרבה יהודים שהגיעו מארצות ערב, אבל מצד שני היא הצילה הרבה יהודים מאירופה מלהתבולל.

4. לא רק אי שמירה על תומ"צ זה חילול ה'. גם עצם זה שעם ישראל בגלות ושעם ישראל נרצח בגלות מבלי יכולת להגן על עצמו זה חילול ה'.

מדינת ישראל קיימת, וכל סוגיה אקטואלית דינה להבחן במרחב הענייני לאור המציאות המשתנה עם מבט צופה פני עתיד ולא למפרע, או כדברי חז"ל: יפתח בדורו כשמואל בדורו.

יצוטט בשם הרב שאול ישראלי: מי שיודע לומר מה היה משיב הרב קוק לשאלות אקטואליות, לו היה איתנו היום, אינו אלא שוטה. קל וחומר בשנת תשפ"ד.

גם במישור הפוליטי, להבדיל אלפי הבדלות, כל זב חוטם יודע לומר בוודאות מוחלטת כיצד היו בן גוריון ובגין מגיבים על לחצים מדיניים מחוץ לארץ. או במילים אחרות היסטוריה- לחוד, ואקטואליה- לחוד.

אשר על כן, הייתי מציע לכולם וגם לעצמי לקבוע מי הוא ה"יפתח" של דורנו, ולציית לכל מוצא פיו .

ספוילר: הוא עוד לא נולד...

גאוני עולם - הרב צבי הירש קאלישער, הרב אליהו גוטמאכער והרב יהודה אלקעלאי. הראשונים שעוררו ופעלו לעליה לארץ  על מנת ליישב ולהקים מדינה.

אחריהם פעלו הגאונים הרב שמואל מוהוליבר והנצי"ב כראשי תנועת 'חיבת ציון'.

החל משנות תר"למדים יהודים 'חרדים' (בהגדרות של אז) מירושלים מתחילים להקים שכונות מחוץ לחומות תוך סיכון עצמי ובמטרה להתפרנס מיגיע כפיהם ולא מ'החלוקה'. בשנת תרל"ח יהודים יראי שמים מירושלים מקימים את פתח תקווה, ע"מ להקים יישוב חקלאי בארץ ישראל. במקביל מצפת יוצאים ומקימים את 'גיא אוני' (לימים ראש פינה).

גם בהקמת התנועה הציונית הרשמית, שאז כבר (בהתאם למצב היהדות בעולם בכלל) המנהיגים היו חילונים - היו שותפים יהודים יראי שמים רבים. רק בהמשך, כשהקבוצות הסוציאליסטיות דרשו שהתנועה תעסוק גם ב'קולטורה', כולמר 'תרבות' במובן הרחב של המילה, כולל חינוך, (נגד דעתו של הרצל שרצה שהתנועה לא תתערב בנושאים אלו, אלא רק בפעילות להקמת מקלט בטוח ליהודים) - חלק גדול מהם פרשו והקימו את אגודת ישראל.

האבות המייסדים נחלקו בשאלה איך לטאטא את הערך יהודי אל מתחת לשטיח, ולהעלים אותו דה פאקטו.

האסכולה הבן גוריוניסטית קידמה את: "עברי", תדע כל אם עבריה, הסתדרות העובדים העבריים, וכו', ומנגד הז'בוטינסקית קידמה את: "ציוני".

בתווך היו אגודת ישראל שהתעקשה על יהודי, והמזרחי שבחרה להיות "גשר" בין כולם, גם יהודי, גם ציוני, גם דתי, וגם דתי לאומי. 

תכל'ס, ציוני דתי כדי לרצות את השמאל, ודתי לאומי כדי לרצות את הימין.

אגב, במגילת העצמאות הלכו על "יהודי"...

לא אייגע את קוראי, השמאל הישראלי הוא פוסט ציוני מלא מאז מלחמת יום כיפור, ואילו הימין מגדיר עצמו לאומי, או יהודי, לאו דווקא בנוסח מאה שערים.

בשולי הדברים, ציונות דתית ככותרת נתפסת כהכלאה בין ציוני לדתי, דהיינו גם וגם, אף שכאמור ציונות במובנה המקורי אינה קיימת עוד בשום מקום בשיח הציבורי- הלכה למעשה.

אלה שרוכבים עליה הם אויבי מדינת ישראל בכל מקום על פני הגלובוס, ואולי הגיע הזמן שגם אצלנו יחשבו מסלול מחדש. 

תראה, זה לא כל כך קשור לשאלה, אבל החילונים הם רשעים וכל מה שהם רוצים זה להשמיד אותנו מבפנים ולסיים את מלאכתו של אנטיוכוס הרשע.

הערבים מנסים לתאר אותנו כתנועה קולוניוניסטית שאין לה קשר אמיתי לארץ.

כמו להבדיל, להילחם מול "נאצים" זה להילחם מול אידיאולוגיה (ואנשים שמחזיקים בה)

זה משחק סמנטי

ב. להגיד ''ישראלים'' זה להכיר בקיומה של המדינה, ומבחינתם אנחנו זרים שהשתלטו על אדמה לא להם ואין לנו זכות למדינה כאן.

לכן ''הישות הציונית'' במקום ''מדינת ישראל''.

😂

אולי לא בטוח שאכפת לך. אפשר גם לקנות מודם בנפרד (נתב אלחוטי, נקרא גם mifi) ולשים לו חבילת גלישה נוספת. שימי לב שאיכות הגלישה בסלולר לא זהה לזו שבחיבור קווי אבל לשימושים רגילים זה בגדול בסדר.

לא יודע לגבי נזקים אבל עשיתי את זה במשך שנתיים

איכות גלישה לא וואו אבל

וחתמו שיתכן שהם לא יצאו בחיים. זה סוג של משימת התאבדות

ברור שכל אחד ידע שהוא יכול לסרב

בחיים לא ישלחו לכזו משימה מישהו שלא נמצא שם ברצון

אין איכות

לא יפה

חצי צנוע

לא אהבתי.בכלל

של זויה כזה?

אולי מבחינת הבד זה יותר טוב. אבל הסגנון שונה זה סגנון מודרני?? לא יודעת איך לקרוא לזה

לא מחבבת את החנות זויה וגם שם יש הייפ מוגזם בעייני

אבל שאפו להן על השיווק 

כל פעם שאני ליד זויה אני עושה בחנות סיבוב קטן ומבינה ששוב אין שום דבר מעניין. ומשום מה החנות כמעט תמיד מלאה בלקוחות.

פעם כן היו שם בגדים שווים.

נכון...

אבל עדיין זול שם אפשר לקנות גרביון ב6 שקל, עגילים/ שרשרת ב10 וחולצות בסיס ב20

ולפעמים כן יש מציאות אז אני עדיין אוהבת

אני בבסטות בשוק

שיש שם בגדים יפים

אגב הבגד האחרון שלי מתמנון

אז לא להעליל עלי עלילות

אני אוהבת כל מה שיפה

החולצה השחורה שהראיתי לך פעם ואמרת שהיא חמודה ואני העברתי לאחותי זוכרת? היא משם

(סליחה זה היה אמור להשלח בפרטי אבל הש.א שלי דפוקות סורי)

יחסית (לא מאה מבחינת צניעות)

לא שמעתי סביבם משהו מיוחד... בעיקרון החנות הזאת יחסית יקרה והבדים לא איכותיים... וגם צמודים בד"כ

כבר לא נכנסת לשם אפילו

מה זה הייפ?

@מפוצלשת(: 

לא, אני עושה מצווה אבל לא חש כמיהה בה, מדי פעם אני שמח במצווה אבל לרוב פשוט מקיים כי אני מצווה במצווה שריבונו של עולם ציווה אותי.

תנוח דעתך, לדעתי בין במצוות ובין בערכים ומטרות אחרות רוב הזמן אין התרגשות וכמיהה בעניין.

אני חושב שגם רוב החיילים שמבצעים שמירה לא חשים כמיהה לעניין ואפילו לא מתרגשים ברוב השמירה למרות שזו זכות וחובה גדולה לשמור על עמנו בארצנו אחרי אלפי שנים.

ולכן תתרשם מעצמך שאתה מקיים את המצווה ואל תהיה מתוסכל

בלתי אפשרי לעשות משהו שוב ושוב ושוב ושוב כמעט כל יום במשך עשרות שנים, ועדיין להתרגש ממנו.

הגוף שלנו פשוט לא בנוי כך.

כמו שאחרי 10 שנות נישואין אין פרפרים מלהחזיק ידיים, כמו שהכוונה שלך ב''ברכו את ה' המבורך'' בתחילת תפילת ערבית ביום י''ג בכסלו לא תהיה עצומה כמו בערבית של ליל כיפור.

יש הבדל כמשמדובר במצוות.

לדוגמא שבת 

לא רק ששבת מופיעה אחת לשבעה ימים ולא בכל יום,

היא לא תוספת למשהו שעושים ביום אחר אלא בדיוק ההפך ממה שעושים בכל יום. זה נותן לי ייחודיות.

לזה צריך להוסיף דברים שקורים בעיקר בשבתות ופחות בימים אחרים, דברים שאנחנו מאוד אוהבים וזה כמובן עוזר לנו להתגעגע לשבת ולהתרגש בה. למשל לשבת כל המשפחה ביחד שעות רבות ללא מסכים, לא הולכים לעבודה, יש זמן ללמוד/לקרוא/לישון, כלומר כל אחד יכול לעשות ביום הזה מה שהוא רוצה בלי להיות כפוף לטרדות היום יום.

כלומר זו לא רק מצוות השבת עצמה אלא כל מה שנלווה לזה.

במצוות זה אמור להתחזק עם הזמן

לא אמור להיות מצוות אנשים מלומדה

אבל לא מתרגשים ממצוות רק מהרגש, זה יותר הרגשה של דבקות בה'

וגם לדעתי רק אחר-כך מרגישים חיבור למצווה עצמה ולערך הייחודי שלה, קודם מרגישים התעלות מעצם קיום רצון ה'. זה שלבים...

אני מאוד מחובר למצוות תפילין

חלק נובע מזה שלמדתי על המשמעויות הסימבוליות של תפילין ואני מאוד מתחבר אליהן

גם זה שהתפילין ליוו אותי בכל תקופה בחיים גם במשברים הכי קשים, זה מרגיש כמו חבל הצלה אחרון שאפשר לסמוך עליו ב-100%

אני לא יודע להסביר בדיוק אבל זה תמיד מרגיש מיוחד (לפעמים יותר, לפעמים פחות, אבל תמיד יש משהו), כאילו זה נותן איזה כוח רוחני

לא שיש לי כוונות נשגבות או משהו

כשאני מתעטף בציצית אני חושב על כך שהחום של הקב"ה עוטף אותי

וכשאני מניח תפילין אני חושב על כך שהקב"ה עוזר לי לשים גבולות לכוחות באישיות שלי

(כלומר הרצועה מסמלת שלשלאות, הריבוע של הבית מעור מסמל את זה ששמים גבול ומידה לכוח הבהמי, נותנים לו צורה ברורה, כנ"ל בתפילין של ראש, כשבתפילין של ראש השי"נים הם כמו שמות ה' שמגינים מפני "מזיקים" מימין ומשמאל, כלומר מרעיונות לא טובים, והרצועות מתפילין של ראש הן בעצם "כבלי תקשורת" שיורדים אל המקומות שמייצגים גופניות: לב ובטן)

עוד לא זכיתי לכמיהה כזאת, אבל ברוך ה' מרגיש שמחה אחרי שהנחתי.

בהתחלה גם זה לא הרגשתי, 

אבל כל פעם אחרי ההנחה הייתי מודה לה' שזכיתי ועושה את עצמי בשמחה בכוח.  ברוך ה' זה הפך לאמת מתישהו

מאמין שאם נעשה את עצמנו להוטים למצווה נזכה להרגיש גם כמיהה לפניה

הרי זה מה שמציע המסילת ישרים. אבל התעצלתי בזה עד היום.

כמו מלאכים

אחכ הנסיך הולך(;

אבל אתן תמיד נסיכות

טוב זה כבר תלוי...

אתה לא אמור להיות מתוסכל מזה. תבנה את זה לאט לאט.

לומר לשם ייחוד ביישוב הדעת עוזר לי מאוד להיכנס לרעיון של המצווה. [לא תמיד יש זמן בלחץ של הבוקר]

אבל הזכרת לי סיפור:

מספרים על הרב סולובייצ'יק שפעם אחת באה אליו אשה ושאלה אותו אם היא יכולה ללבוש ציצית. הרב, שלא התלהב כל כך מהרעיון אך לא רצה לדחות אותה ללא סיבה, הציע לה הצעה - ללבוש במשך שלושה חודשים ציצית ללא ציציות, ואחר כך נראה. האשה הסכימה והחלה ללבוש ציצית ללא ציציות. כעבור שלושה חודשים היא חזרה אליו והוא שאל אותה איך היתה החוויה. היא השיבה כי היתה זו החוויה המרגשת ביותר בחייה, וכי היא מוכנה להתקדם הלאה. למשמע דבריה הוא בישר לה שמבחינה הלכתית לבישת ציצית בלתי מצוייצת היא מעשה נטול משמעות, ומכאן שהאופוריה הדתית שלה היתה מזוייפת.

רגש זה לא המדד היחיד או אפילו המרכזי בחיים.

הסיפור לא מדבר על כמה שרגש זה לא חשוב

אלא על כך שעבודת ה' לא מתבצעת בשרירותיות, רגשנית ככל שתהא

על החשיבות של רגש (על כל צורותיו) בקיום המצוות נכתבו מאות אם לא אלפי ספרים ואכמ"ל

זה כמו שאני אספר סיפור כזה: למישהו היה הרבה כסף והוא רצה להשקיע. למרבה הצער אין לו מושג בהשקעות אז הוא השקיע במנייה אקראית שלא עשתה שום תשואות. מסקנה: כסף זה לא המדד המרכזי בחיים?

רגש הוא לא מדד במובן שהוא לא המדריך למעשינו, כמו שתאווה או אינטואיציה לא אמורים להיות המדריכים שלנו

הוא כן כוח חשוב בין יתר הכוחות שלנו, שצריכים כולם להיות רתומים ככל הניתן לקדושה

לא דייקתי בדבריי (כתבתי את זה ב4 בבוקר אחרי לילה ללא שינה עם ילד חולה).

התכוונתי יותר בכיוון למה ש @אחו ו @אלעד כתבו.

לא שאין חשיבות כלל לרגש, ברור שיש, אני בעצמי אדם שהרגש משחק מדד מרכזי בחייו. אלא שיש ערך עצום גם לדברים ללא רגש ואפילו ללא כוונות עליונות.

כשאני לפעמים גם כן מתבאס שחסר לי רגש וכוונות בחלקים בעבודת ה' שלי, הסיפור הזה גם משעשע אותי וגם נותן לי קצת נחמה ותזכורת שהבסיס של קיום המצוות הוא עשיית רצון ה' יום יום.

מקווה שתזכה במהרה לכוון ולהרגיש בקרבת אלוקים בכל מעשי ידיך.

כן זה באמת מדהים שמצוות לא צריכות כוונה. אבל מצד שני יש בזה גם משהו טיפה מבאס.. ואמן תודה גם לך

היה מעלה את זה

לא הייתי מבין מה הוא רוצה לומר

או כל דבר אחר חח

שאם הייתי מציע אותם בתור תסריט לסדרה - היו פוסלים אותם כי היו אומרים שזה כבר מוגזם ולא אמין...

עריכה:

החלטתי לשמור לעצמי את תוצאות המחקר

לא יודע כמה זה מתאים לכאן

למה לדחוף בכח?

מה אני מפספס?

הם נראים ל"פשוט אני" זוג הומואים

לא, לא דחפתי בכוח. זה באמת מה שחשבתי ברגע הראשון כשראיתי את התמונה (וכמובן אחרי כמה שניות כשקראתי את הטקסט הבנתי שההבנה הראשונית שלי הייתה שגויה).

ולא רק אני חשבתי כך.

המחשבה הראשונית שלי הייתה ששר האוצר לא קלט שזה הכסף שלנו ולוקח קרדיט על חלוקת הכסף שלנו למטרה צודקת בשל החלטה שלא הייתה רק שלו. כמו ישראל כץ שדיבר על שחילקנו בזמן הקורונה.

(זה לא שהכספים כאן הגיעו מהכיס של הממשלה, הם מהכיס שלנו האזרחים)

אולי פשוט לכתוב פה מי זו?

כלומר נשמע רק צד אחד בסיפור, הצד שלך במקרה הזה, ועל סמך זה נשפוט את הצד השני ונגיע למסקנות כלפיו.

השאלה היא, אם ישר נאמין למה שכתבת עליו - מה זה אומר עלינו?

ישראל חייבת להבהיר לעולם שהיא נאבקת בארגון טרור ובמי שמשתייך אליו בפועל, ולא נאבקת באוכלוסייה אזרחית של 2 מיליון איש.

להגיד "אבל הם בחרו בחמאס" זה לא רלוונטי. אף אחד לא העמיד לדין אזרחים גרמנים בעוון הצבעה למפלגה הנאצית, והעובדה שתושבי עזה בחרו את חמאס לא צריכה לגזור את דינם למוות.

ביום שארצות הברית למשל תחשוב שישראל עושה מאמצים להילחם בכל העזתים, לא רק שהסיוע ייגמר אלא הוא אף יופנה חלילה נגדנו.

בגלל שישראל ממשיכה לשתף פעולה עם השקר, כביכול יש חמאס ויש עזה, היא נאלצת להילחם עם ידיים קשורות.

לפי כל דין בין לאומי, עזה כולה אמורה להיות מוגדרת 'יעד צבאי' וממילא, כל מי שלא נכנע שם הוא אויב. זה לא רק שבבחירות דמוקרטיות, הם העלו את החמאס לשלטון. חיילים רבים מעידים, שבכל בית מצאו נשק בין המיטות, בחדר הילדים. פתחים של פירים בתוך בתי ספר ובתוך בתי חולים.

https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&opi=89978449&url=https://www.inn.co.il/news/619781&ved=2ahUKEwjFu9XQ7ZSEAxXlbGwGHWrcAnkQFnoECAgQAQ&usg=AOvVaw0EePpSCOUeb7UAuGu6ruiv

עזה היא כולה יעד צבאי?

מילא.

פיר בבית ספר הופך את בית הספר למטרה לגיטימית?

ברור שכן, צה''ל טוען את זה, המדינה טוענת את זה, לא ראיתי מישהו שמתווכח על זה. אבל מה הקשר לדיון?

מותר לירות בכוונה בקשישה בת 90?

לא.

מותר להכניס תינוק בין הכוונות?

לא.

אני כמובן לא מדבר על מצב שבו מחבל מסתתר מאחוריהם וכיוצ''ב.

מה זה אומר?

שלא כולם חמאס, לא את כולם ישראל רוצה להרוג.

לא פעם אזרחים שמסתובבים לא חמושים, התגלו כמרגלים לגלות את כחות צה"ל או למשוך אותם למארבים. כולנו זוכרים את התמונה של הזקן על הקביים, שהגיע לבזוז בישובי העוטף.

העובדה שמדינת ישראל מסכימה לבידול בין הציבור לבין הכוחות החמושים של אותו ציבור וההנהגה שהוא העלה בבחירות דמוקרטיות - הזויה ומזמינה דרישות בין-לאומיות, לרחם על האכזרים.

לא אמרתי להעמיד שורה של זקנות בנות תשעים לקיר מול כיתת יורים. אבל כן, הסיוע ההזוי באוכל, תרופות ודלק לאוייב, הוא הסיבה היחידה שחמאס עדיין מסוגל להלחם. מעולם מדינה לא העבירה סיוע לאויב שלה תוך כדי לחימה.

במלחמת יום כיפור, היה על גולדה לחץ בן לאומי מטורף, לאפשר העברת מזון לארמיה השלישית. היא הסכימה (אחרי הפסקת האש!) רק בתנאי שיבוצעו חילופי שבויים וכך הוחזרו לא רק שבויי מלחמת יוה"כ, אלא גם הטייסים השבויים ממלחמת ההתשה, שלפני כן סדאת נשבע שימותו בשבי.

שאין לנו מספיק תחמושת.

ככה נהיינו תלויים בדרישות של האמריקאים.

סגירת תע"ש הביאה אותנו לתלות

השמיד את הסייבר.

פירק את חיל היבשה.

טינף את הפוליטיקה.

36 מנדטים בסקרים.

הפכנו למדינה וואסלית של האמריקאים, וזה לא ישתנה בזמן הקרוב.

אני ואפסי עוד.

אבל כן הפציצו אותם בדרזדן ובהמבורג וערים נוספות בלי הרבה סנטימנטים.

בין להגיד שבמלחמה כמו מלחמה יש הרוגים,

וצה''ל צריך לפוצץ פירים ולפתוח צירים ולמחוק בתים שקרובים לגבול וכו' ולכן יש ערבים זקנים או תינוקות שנהרגים,

לבין להגדיר מראש שאותם זקנים או תינוקות הם הם המטרה שלשמה המטוס הפציץ את אותו הבית וכו'.

אכן יש ביקורת על זה, ומה בדיוק דעתי אני לא בטוחה. בכל מקרה האחריות על גורל האזרחים הגרמנים התמימים והטרגדיות שהיו שם היא לאין ערוך יותר על ראש היטלר מעל ראש ארתור האריס שרצה לסיים את המלחמה מהר ככל האפשר.

ואני כמובן לא חושבת שצריכה להיות לנו מטרה להרוג זקנים ותינוקות, והמלחמה גורמת טרגדיות ודברים איומים. אבל השאלה היא עד כמה אנחנו חושבים על האוכלוסיה האזרחית ועד כמה זה מסכן את חיילינו או אף מעכב את המטרות שלנו. והרושם והעדויות הן שזה יותר מדי, וזה מכעיס. כי כל הטרגדיות שעלולות לקרות הן לא האחריות שלנו, אלא של חמאס בלבד. וזו הסיבה שהגבתי לצד הזה.

אני מדבר על העיקרון - לא כל העזתים הם מטרות, וזה דבר פשוט שישראל מודעת אליו ולכן זה גם המסר שהיא מעבירה.

אלא מתוך מטרה לסיים את המלחמה, בתקופה שבה דיני המלחמה עוד לא בדיוק היו בשלים.

לא סתם לא כתבתי קודם ''לא הרגו אזרחים גרמנים'' אלא כתבתי שלא העמידו אותם למשפט.

ב- 1949

אין להביא ראיה משם.

מצד שני היא מחייבת בין מדינות לוחמות זו בזו, ולא מול ארגוני טרור. נזכיר שהטיעון הזה עלה בהאג, ולא זכה לקשב.

מי כן או לא 'פושעים'. השאלה היא מי כן או לא אויב!

תושבי עזה מקטנם ועד גדולם הם אויב, אויב שרוצה לסיים את מה שהיטלר לא הספיק.

המטרה בהפצצות לא היתה 'לסיים את המלחמה'. בוודאי שתי פצצות האטום על יפן היו כשכבר היה ברור שהמלחמה תסתיים ובניצחון של בנות הברית (הפצצות על יפן, היו כשגרמניה ואטליה כבר נכנעו, כל הקשב הצבאי היה שם). גורמים יפניים כבר דיברו על איזה סידור של סיום המלחמה.

המטרה היתה שהאוייב יכנע ללא תנאי. כשנלחמים ברוע צרוף - חייבים להשמיד אותו לחלוטין.

בכל אי קטנטן שבו חיילים אמריקאים נלחמו ביפנים, הם גילו שהיפנים לא מוכנים להיכנע גם כשהמצב אבוד מבחינתם, אלא הם נלחמים עד טיפת הדם האחרונה. זה גרם כמובן לאבידות גדולות אצל שני הצדדים.

האמריקאים הבינו שפלישה ליפן תוביל להרג של המוני חיילים אמריקאים, שיצטרכו להילחם נגד עַם שפשוט לא יודע מה זה להיכנע.

זאת הסיבה שהם בחרו להפציץ את יפן, כלומר ממש לא היה להם ברור שהמלחמה תסתיים בניצחון שלהם ולא היה להם ברור כמה חיילים ימותו בשביל הניצחון הזה.

נ.ב.

הכניעה של גרמניה לא קשורה ליפן, יפן נלחמה בשביל האינטרסים של יפן ולא בשביל האינטרסים של גרמניה.

הידע שלי נובע בעיקר מכמה עשרות שעות האזנה ליובל מלחי בהסכת שלו על מלחמת העולם השנייה, ואלה הדברים שהוא אמר שם.

למרות מצבם הנואש באביב 1945, רוח הלחימה של היפנים לא נשברה. בקרבות על האי איוו ג'ימה ועל האי אוקינאווה, ספגו הכוחות האמריקאים אבדות כבדות כאשר הכוחות היפנים, למרות נחיתותם המספרית הניכרת, סירבו להיכנע ונלחמו עד נפילתו של החייל האחרון. בתקופה זו החלו היפנים לעשות שימוש נרחב גם בטקטיקת הקמיקזה[ד] שגרמה לאבדות כבדות בקרב כוחות הצי האמריקאי.

ערב הטלת פצצת האטום, העריך המודיעין האמריקאי כי לרשות היפנים עומדים עדיין אלפי מטוסים (רובם מדגמים מיושנים), שניתן להסב בקלות יחסית לתקיפות קמיקזה. בנוסף לכך, עמדו לרשות היפנים כשני מיליון חיילים שהיו מוצבים באיים הראשיים של יפן, ושהיו צפויים להפגין נחישות דומה לנחישות שגילו החיילים שלחמו באיוו ג'ימה ובאוקינאווה.

במסגרת התוכנית היפנית להתגוננות מול פלישה אמריקאית לאיי יפן, מבצע קטסו-גו (מבצע החלטה), הקימו היפנים מיליציה אזרחית חמושה, שכללה כ-28 מיליון איש, ונועדה לסייע לכוחות הצבא הסדירים בהגנה על החופים.[17]

טרומן ואנשי ממשלו שאפו לסיים את המלחמה במהירות האפשרית בכמות אבדות מינימלית לכוחות ארצות הברית, ושקלו דרכי פעולה שונות על מנת להשיג מטרה זו. הלחץ על ממשלו של טרומן לסיים את המלחמה במהירות האפשרית גבר לאחר ניצחונן של בעלות הברית על גרמניה הנאצית בזירה האירופית. הניצחון באירופה הביא ללחץ גדול בדעת הקהל של הציבור האמריקאי להביא לסיום מהיר של המלחמה נגד יפן על מנת להחזיר הביתה גם את החיילים שלחמו בזירת האוקיינוס השקט.[15] לפני הניסוי המוצלח בפצצת האטום, האמינו מרבית אנשי הממשל האמריקאי כי לא יהיה מנוס מפלישה לאיים הראשיים של יפן.

עד כאן.

במילים אחרות:

אף אחד לא חשב שכניעת גרמניה תגרום ליפן להיכנע, אלא בדיוק כמו שכתבתי האמריקאים חששו מהתרבות היפנית שלא מכירה בכניעה.

בערך על כניעת האימפריה היפנית

"במסגרת הצהרת פוטסדאם שפורסמה ב-26 ביולי 1945, דרשו ארצות הברית, בריטניה והרפובליקה הסינית מיפן להיכנע ללא תנאי, ואיימו עליה ב"הרס מהיר ומוחלט" אם היא תסרב. יפן דחתה את תנאי הצהרת פוטסדאם, אך החל מאביב 1945 ניהלה ההנהגה היפנית מגעים חשאיים עם ברית המועצות הנייטרלית, בניסיון לשכנע אותה לשמש כמתווכת בינה לבין בעלות הברית. תקוותם של היפנים הייתה כי תיווך סובייטי יאפשר להם להגיע להסכם נוח עם בעלות הברית. אולם מאמצי היפנים היו לשווא. ללא ידיעתם, במקביל למגעים שניהלה ברית המועצות איתם, נערך הצבא הסובייטי לתקוף את יפן, ולהפר בכך את הסכם הנייטרליות הסובייטי-יפני שנחתם ב-1941."

הוויכוח, כמו שלמדתי מכמה הסטוריונים שאיני זוכר את שמם, היה בין 'כניעה ללא תנאי', ל'תנאי כניעה נוחים'.

אז האמריקאים כלל לא ידעו שהיפנים רוצים לפתוח במשא ומתן עם ברית המועצות, לכן לא יכול להיות שהם הטילו את הפצצות ''למרות שהיה משא ומתן'' שהרי הם כלל לא ידעו על זה.

מבחינתם, כמו שכתבתי קודם, היפנים נלחמים עד טיפת הדם האחרונה ולא יודעים להיכנע.

ברור שכל תושבי עזה הם אויב.

אבל גם אתה מודה שלא נעמיד כיתת יורים מול תינוקות וקשישים, כלומר יש אויב ויש אויב.

לזה בדיוק ישראל מתכוונת באומרה שהיא נלחמת בחמאס ולא באזרחים.

תנוח דעתך, לפי עשרות אלפי ההרוגים הפלסטינים, אף אחד כאן בצמרת לא מרחם על אזרחים והם בהחלט נהרגים בהמוניהם כאשר זה משרת את מטרות המלחמה.

כל ההבדל הוא שההרג שלהם לכשעצמו אינו מטרה, בניגוד להרג של מחבלים.

א. ברוך ה' המקרים האלה מעטים, בוודאי ביחס לעבר

ב. אף אחד כאן לא רוצה להעביר דלק, אבל זה תנאי שקיבלנו מהדוד סם בשביל שנקבל מהם כסף, נשק ותמיכה.

כלומר זה לא מועבר מתוך רחמים או רצון לסייע לעזתים.

אפשר להתווכח ולהגיד שאנחנו יכולים להסתדר בלי האמריקאים, או שצריך להשקיע יותר מאמצים בלשכנע אותם שזה הזוי לתת דלק למי שמשתמש בו נגדנו, אבל בין כך ובין כך כאמור הדלק לא מועבר מתוך מחשבה שהעזתים מסכנים וכו'.

אם מדינת ישראל היתה מכריזה בשמחת תורה - "עזה, בנעריה ובזקניה (עם קביים!), בבניה ובבנותיה הכריזה עלינו מלחמה. זה מה שהיא ביקשה - זה מה שהיא תקבל!", העולם, שבתוך ההלם תמך בנו, היה מקבל גם הפצצות בלתי מובחנות עד כניעת החמאס.

כשהגורמים הרשמיים של מדינת ישראל בעצמם מתעקשים להחזיק בקונספציה, כאילו יש חמאס ויש 'תושבים בלתי מעורבים' בעזה, אי אפשר לצפות מהעולם למשהו אחר.

רוב העם היה שמח שעזה היתה מושמדת עד היסוד.

אבל זה היה כנראה משליך על ישראל מחיר כלכלי-מדיני שלא בטוח שאנחנו כמדינה קטנה היינו מצליחים להתמודד עם זה.

וגם אם היינו מצליחים להתמודד.

הכלכלה לא היתה אותו הדבר מה שבעוד כמה שנים היה גורם לכך  שלא היינו מצליחים להחזיק צבא בגדולו ואיכותו כמו כרגע = סיכוי סביר שאוייבנו היו מצליחים לפגוע בנו קשה יותר.

הסדק בין שמאל לימין בישראל הולך ומתרחב, ולתוך המרווח הזה נכנס הממשל האמריקאי ומרחיב אותו עוד יותר.

בניגוד לאויבנו שמגייסים תחמושת מכל מקום, אנחנו תלויים אבסולוטית באמריקה, גם מדינית, גם כלכלית, וגם צבאית. זה האירוע.

במלחמה בין ארמניה לאזרבייג'ן אף אחד לא התעניין, ולא הביא אותה לא להאג ולא למועצת הבטחון.

ואנחנו עם לבדד ישכון לכל דבר ולכל עניין, ואין לנו זכות וטו במועצת הבטחון.

ואחרי כל זה אם מישהו חושב שיש לנו כלים לאיים ולשחק אותה מוישה גרויס, אז התשובה היא- לא.

בניגוד למה שרבין טען כבר כשהצדיק את איוולת אוסלו, ש'היום אין ציבור אידיאליסטי כמו במלחמת השחרור', מסתבר שכשרק קוראים לציבור - הוא מגיע בהמוניו ומוכן בהחלט לדם, יזע, ודמעות בשביל העם.

הציבור יספוג גם ירידה ברמת החיים בשלום.

הבעיה היא בהנהגה, חסרת עמוד שדרה. בבכירים שלא מתביישים לטעון ש"בן גביר יקלקל להם את הביקורים בחו"ל".

זה לא ירידה ברמת החיים שלא תוכל לקנות מילקי.

זאת ירידה ברמת החיים שתצטרך להחליט האם להשקיע בבריאות או בביטחון. כי לא יהיה מספיק כסף לשניהם (כבר עכשיו שניהם לא מקבלים את כל התקציב הנדרש, לא רוצה לחשוב מה יהיה אחרת)

נצליח לשרוד? כמובן.

אבל ברמת חיים נמוכה מדי שיכול להיות שתגרור את ישראל כמה עשורים אחורה.

הממשלה חיה בקונספציה?

יכול להיות.

אני חושב שהיא חיה את המציאות.

זאת אחת הממשלות הימניות שהיו בשנים האחרות, ואני מאמין שהם בהחלט נמצאים במצב לא פשוט.

ולא הייתי רוצה להיות בין הפטיש לסדן במקומם.

אחרת, הרצון 'לא לרדת ברמת החיים' כעת, הוא בדיוק כמו אצל משפחה שלא רוצה לרדת ברמת החיים כשיש תקופה מאתגרת. את האוברדרפט ישלמו אחר כך בריבית דריבית - שתגרום שיצטרכו לרדת הרבה יותר.

ההתחשבות שלנו בעולם בסבבים קודמים - הביאה אותנו עד הלום. ההחלטה פעם אחר פעם, לא לנצח באמת כי אמריקה, כי האג, כי טיולים באירופה - הביאה לכך שהדרך היחידה לא לאפשר הקמת מדינה פלסטינית בכל יש"ע, שאין ספק שמהר מאוד היתה הופכת את כפר סבא לכפר עזה ואת נתב"ג לשדרות, היתה לאפשר מדינת חמאס בעזה, את התוצאות קיבלנו במכות קטנות כל השנים ובמכה נוראית כעת.

להבנתי דווקא עכשיו אנחנו פחות נצרכים.

אם בשנות ה60-70 בשיאה של המלחמה הקרה ישראל היתה נקודה מערבית במזרח תיכון סובייטי.

כרגע כחצי מהמזרח התיכון הוא בהסכמים עם האמריקאים (ירדן. סעודיה. מצרים וכו')

ודווקא ישראל לא נאמנה ב100% לאינטרס האמריקאי (מאפשרת שליטה סינית בחברות, לא נקטה צד ברור במלחמה באוקראינה וכו')

ואם אז חלק מהאינטרנס האמריקאי היה בהפגנת כוחו של הציוד הצבאי שלה, עכשיו הם גילו שהאוקראינים עושים גם עבודה נפלאה.

לכן מראייתי. דווקא עכשיו האינטרנס האמריקאי בישראל קטן.

לא שהוא לא קיים. הוא עדיין קיים. אבל פחות מאשר לפני 30-40 שנים.

וצריך גם להגיד את זה.

בלי הסיוע האמריקאי סביר להניח שמלחמת יום כיפור ושלום הגליל היו מסתיימות שונה לגמרי.

ובלי הטילים האמריקאים. גם המלחמה הנוכחית היתה הרבה פחות עצימה.

פעם הדמוקרטים והרפובליקנים היו בתחרות פנימית על המקום הראשון באהדה לישראל, והיום כבר לא, בשל המחלוקת הפנימית אצלנו.

מה שמביא אותם לשקול "עניינית", ואצל הדמוקרטים זה מתבטא בקו אנטי שמרני ואנטי ימני.

בלי להאריך, החלשת הימין עוברת דרך סיוע לחמאס.

לא עמדתו של מאן דהוא מבני ברק, תל אביב או בית אל.

הממשלה מוסמכת לחתום על הסכמים עם מדינות אחרות, לנהל משא ומתן, להכריז מלחמה וכו'.

מן הסתם היא זו שצריכה להציג את עמדתה לשאר העולם.

לעצם העניין, הממשלה מוסמכת לקבל החלטות, ולנהל משאים ומתנים, ולחתום, תחת עינו הפקוחה של בג"ץ...

ויש את האח הגדול באמריקה שאומר בכל רגע נתון: תחליטו מה שבא לכם, אבל אם לא מתאים לי אתם תבטלו. כך למשל, הממשלה מנעה אספקה לעזה והתקפלה אחר שמטוסי המטען האמריקאים עוכבו על מסלולי ההמראה .

כמובן שרוב העזאתים שונאים אותנו. אבל בכך אין להאשים אותם. זה מובן והגיוני, אני מרשה לאנשים לשנוא אותי.

כמובן שחלק נכבד עסק והיה קשור לטרור, אבל לא כל מי שעסק בטרור דינו מוות.

הנקודה היא, יש אכלוסייה שם , כמות עצומה של אזרחים שהמאבק בישראל הוא לא בראש מעיינהים, יש להם חיים וגם אם הם שונאים את ישראל לא מגיע להם למות.

אנחנו לא באים להילחם באוכלוסייה אזרחית. גם אם שונאים אותנו. בנוסף הבעיה היא שכאן החמאס לא מייצג את העם, לא דואג לו ולא מעניין אותו, זה קצת שונה מאוד מכל מלחמה נורמלית במדינה. כאן מדובר בטרוריסטים שמסתתרים בין אזרחים. האזרחים אולי שונאים אותך כולם וחלקם אף סייעו לטרור , אבל לא מגיע להם לסבול בצורה כזאת או למות.

לכן אנחנו משתדלים לפגוע בטרור ולא באזרחים. אם אין ברירה אז אין ברירה, אבל נעשה מאמץ. וכן, אם החלטנו בסיטואציה מסוימת לוותר על תקיפה לטובת חייהם של בלתי מעורבים , נרים את הראש בגאווה ונאמר "אנחנו מדינה שנלחמת במוסריות, אולי הראשונה אי פעם".

העובדה שמדינות אחרות תקפו בצורה כזאת או אחרת לא באמת מהווה טענה. המצב שונה (מהסיבות לעיל, החמאס לא גוף של האזרחים, ורוב האזרחים לא מעוניינים במלחמה , שוב, גם אם כן שונאים אותך) , וגם אם לא מדינות אחרות הם לא מודל לחיקוי, אני שמח שאנחנו מדינה מוסרית שמתחשבת באזרחי אויב ומפעילה שיקול דעת.

נ.ב. כמובן להרבה מאוד אזרחים מגיע עונש כזה או אחר על סיוע, וככל שהאדם מעורב ההתחשבות שלנו בו וערך החיים צריכים להיות פחותים. בכל זאת תינוקות וילדים כמובן לא אמורים להיות מואשמים בדבר, ויש עוד כמות נרחבת של אזרחים לא מעורבים.

תנסה את זה:

https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&opi=89978449&url=https://m.youtube.com/watch%3Fv%3DJxX2fFbpdhw&ved=2ahUKEwikm-7XuqKEAxWN_bsIHZD7B2wQwqsBegQICBAG&usg=AOvVaw33z7LP-jwgDoNWVERd2Maz

בגדול, בישראל ובמערב בכלל, מנסים לדמיין את הערבים כ"בסה"כ בני אדם כמונו, שרוצים להתפרנס ולהסתובב בחופשיות".

האמת היא שבכל בית בעזה - מצאו נשק, בד"כ בחדרי הילדים, שלא לדבר על זה שבל בית תלויה מפת ארץ ישראל כולה - בלי זכר לאף ישוב יהודי. כל גני הילדים ובתי הספר - הם פתחים של מנהרות טרור. עשרות אלפים צהלו ברחובות תוך כדי התעללות בחטופות, זקנים על קביים השתתפו בביזה ובכלל - הילדים שריחמנו עליהם בצוק איתן ובעופרת יצוקה - הם מחבלי הנוכבה של היום!

צריך לצאת מהראש של משטרה שמחפשת את הפושעים. במלחמה נלחמים באוייב עד כניעתו. מדינות הברית במלחמת העולם, לא נלחמו נגד 'המפלגה הנאצית' או נגד הגסטפו. הם נלחמו נגד גרמניה ובעלות בריתה - עד כניעתן. רק אחרי כניעה מוחלטת והנחת הנשק, יכולה להיות התייחסות שהענישה תלויה במידת האשמה.

אני אשתף מהצד השני של המפה.

שמעתי שהאדמור מסאטמר מתחילת המלחמה לא ישן על מיטה.

אי-אפשר לצפות שנחשוב על זה 24/7

יש אם לך דרך קונקרטית לתרום (התנדבות, לימוד תורה) מה טוב

אם לא, אני לא רואה את הטעם הרוחני לשקוע ברגשות שליליים / חדשות כו'

מבחינת לא להמשיך כרגיל: אפשר לנסות לראות מה אתה יכול לנסות לשנות בעצמך טווח ארוך למשל קבלה משמעותית שתנסה לעמוד בה תקופה, או סדרה של פעולות שאמורות להביא אותך למקום אחר ברמה הרוחנית

אם אין לך איך להתנדב אז קונספט נחמד שראיתי באחת הישיבות היא לאמץ חייל בלימוד תורה, פשוט לקחת את אחד השמות ולכוון בלימוד התורה שאתה משתתף איתו

יש כאן בהחלט מורכבות גדולה. מצד אחד  - זה ממש טבעי, מי שאין לו תפקיד עכשיו, די חזר לשגרה.

מצד שני - חיילנו נלחמים, אחינו חטופים, למעלה ממאה אלף מפונים מביתם, ערי קדשינו בגבול היו מדבר.

מצד שלישי (שמשלים את הראשון) - חשוב מאוד לנהל גם את השגרה. חשוב שתהיה יציבות במשק, חשוב שאנשים יוכלו להמשיך להכשיר את עצמם לתפקידים שידרשו בשנים הבאות. במידה רבה, דווקא כדי שכחברה שלמה, נוכל להכיל בצורה פחות חמורה, את מה ואת מי שנתקע בגלל המלחה - צריך שהאחרים ימשיכו.

אז מה כן, לענ"ד להשתדל לצד החיים הרגילים 'פינות' שמשאירות את האדם שותף לצרת הציבור הן ברוחניות והן בגשמיות:

ברוחניות - להתחזק יותר מהרגיל בתורה, בתפילה, בגמילות חסדים ושאר עניינים. טוב למקד במצב, למשל להוסיף 'אבינו מלכנו', פרקי תהילים מתאימים וכו'. ללמוד במיוחד ענייני חיבת הארץ.

בגשמיות - לראות איפה אני כן יכול להועיל למאמץ הציבורי. את החסד (מהפסקא הקודמת) למקד בחיילים, במפונים, במשפחות מגוייסים וכד'.

בנוסף - לראות מה כאזרח, אני יכול להועיל לניצחון, החל מאיזה תקשורת לצרוך ואיזו לא. מי שיכול להשתתף בהפגנות/עצרות/צעדות שמעודדות ניצחון וכל המוסיף - מוסיפים לו.

אוסיף שלא ראוי לחגוג להבנתי.

אבל כן, צריך לתת את הדעת על כל צעד האם הוא ראוי, באיזה פרהסיה וכד'

יותר מעניין אותי תורה ומחקר היסטורי ועבודה שלי. בזה הראש עוסק רוב היום.

עדיף לי להשפיע על הסביבה הקרובה, מלחשוב על דברים כלליים שאין לי יכולת לשנות.

לקחת פרק זמן מסויים (אפילו קצר ביותר) 

להגיד תהילים, להתעדכן טיפה על המצב (יש את 'תמצית החדשות'), להתפלל.. 

 ממילא אותו זמן ישפיע גם עליך וגם על כל עמ"י

בתפילות חשוב להתפלל.

אם יש לך אפשרות קצת להתנדב זה מצויין. להתייחס למילואימניקים כשהם מגיעים לשבת וכדומה

נתקלתי פעם בשאלה כזאת: יש חייל שאחותו הקטנה חולה במחלה מאוד קשה ואין כסף לטיפולים. מפה לשם הציעו לו עסקה שבה הוא ימכור כמה נשקים צה"ליים דרך מתווך. לא ברור לאן זה יגיע, לא ברור מה יעשו עם זה, אם בכלל. מה הדבר הנכון לעשות בתור אותו חייל? ומה הדבר הנכון לעשות בתור מדינה? מה הדבר הנכון לעשות בתור מישהו שנחשף לסיפור, וביכולתו לדווח או להתעלם?

בחיים שלנו, וכל-שכן בניהול מדינה, לפעמים עולות דילמות מאוד קשות. לפעמים הדילמה היא בין פרגמטי לבין מוסרי, ולפעמים בין אפשרות מוסרית אחת לאפשרות מוסרית אחרת.

בעיה אחרת היא הבעיה הרגשית. הרגש משחק חלק חשוב במוסר, אבל הוא לא תחליף לו. הפתרון האמפתי הוא לא בהכרח הפתרון המוסרי, במונחים של צדק, טובת הכלל, ושיקולים נוספים.

לשאלה המקורית: התשובה שלי היא כן, אבל זה לא כזה משנה. לכל אחד יש הבנה אחרת מה זה מוסר, אינטרסים אחרים, סדרי עדיפויות אחרים. אבל כשמנהלים מדינה צריך לשאול מהי המדיניות ולהסביר למה. אם המדיניות היא להציל את החטופים בכל מחיר, צריך לתת דין וחשבון על כל חייל ואזרח שייהרגו כתוצאה מהפעולות והעסקאות. אם מישהו מוכן לקחת אחריות, לומר שהוא לוקח על עצמו את הדם שלהם, בבקשה. וכן להיפך.

עריכה: שאלה דומה יכולה להיות כזאת - אני למשל לא התגייסתי מסיבות נפשיות. זה אומר שאין לי זכות מוסרית לבקש שלמדינת ישראל יהיה צבא, או לעודד אנשים להתגייס, כי אני אישית לא יכול לעשות את זה? זה אומר שהמדינה צריכה לסגור את הצבא?

הנתון המציאותי זה שלא היה סביר מלכתחילה שלחימה תחזיר את רוב החטופים, בוודאי לא בחיים. ועיסקה כן. ואכן כך בדיוק היה. הדיון מלכתחילה לא נסב סביב השאלה האם הסיסמא המטופשת שהלחימה "מקרבת אותנו אליהם" הגיונית (או, אם להיות ציניים להחריד, האם משמעותה היא שהלחימה מקרבת אותנו אליהם ואותם אל המוות). הדיון האמיתי נסב סביב השאלה שהצגת כאן גם אחרי זמן כה רב, דהיינו אם מחיר עיסקה - במקום לוחמה - הוא ראוי. וזה תמיד דיון מוצדק וזה תמיד דיון הכרחי. למרבה הצער, תועמלנים ודוברים למיניהם יצרו רושם כאילו למישהו יש פטנט מיוחד שיעקוף את האמת הבוטה הזו. כאמור - זה לא המצב, ולהוסיף יגון ראו מה אירע לשלושה חטופים שצלחו הכל ונותרו בחיים, רק כדי להיחשד כמחבלים ברגע המיוחל מכל של חבירה לכוחותינו המשחררים, ואז להיפגע פגיעה קטלנית מאש ישראלית. כיום הכל מודים, גם אם בחירוק שיניים עצבני, שמי שעוד שרדו כחטופים וכחטופות יחזרו חיים רק בעיסקה הכוללת את תום המערכה. התבזו איפוא מדקלמי הסיסמאות - יעקב נגל יכול בהחלט למצוא עצמו ביניהם - שניסו למכור אשליות לא מציאותיות. אפשר ואפשר להתנגד לעיסקאות. אך לא ייתכן שתהיה התחמקות מהכרה, בכובד ראש ובפנים חרושות צער, מהמשמעויות האוטומטיות.

שאלו את גאולה כהן, כשהתנגדה לעיסקת ג'יבריל: "האם גם אם זה היה הבן שלך, צחי, בשבי - היית מתנגדת אותו דבר?"

היא ענתה בלי להתבלבל: "סביר להניח שהייתי תומכת, אבל הממשלה לא צריכה להתחשב בזה.".

בצורה הכי פשוטה, השאלה הלאומית חשובה מהשאלה האישית. זה אפילו לא השאלה האם עיסקה תגרום שירצחו יותר אנשים ממספר החטופים (למרות שזה גם שיקול שצריך לקחת בחשבון, כמובן).

מבחינה לאומית, אין למדינת ישראל את הפרווילגיה, לסיים את המערכה בצורה שהיא פחות מנצחון מוחץ, באופן שאינו משתמע לשני פנים, לפי מושגי ה'בזאר' המזרח תיכוני. כרגע אנחנו מתמודדים עם האויב הכי חלש. חסדי ד', שהם לא היו מתואמים. אם ח"ו באותה שעה היו פורצים גם מצפון, היינו במצב קשה פי כמה וכמה. כעת כל האויבים מסתכלים ומתלבטים האם שווה לתקוף את מדינת ישראל.

נ.ב.

אני לא 'מתנדב להתחלף איתם', אבל כל מכרי וסביבתי יודעים שאם ח"ו אחטף - איני מעוניין שיחזירו אותי תמורת מחבלים

א. אפשר לתת לסיפור הזה איספור דוגמאות, ויש בזה כדי להראות כמה לא אומר כלום על שום דבר.

"נניח ילד כלשהו צריך תרומת לב. האם להורים שלו יהיה מותר לרצוח בשביל לקבל לב טרי עבור בנם?

נגיד שהייתה לכם האפשרות להחליף את הילד שלכם באותו ילד, בידיעה שמעתה "כולם יהיו מרוצים" משפחת הילד תקבל אותו ואתם לא תדרשו לרצוח אף אחד... הייתם עושים זאת?

אם התשובה היא לא.. והתשובה שלי היא לא. אז באיזה זכות אנחנו יכולים לדבר??"

ב. ומה בעצם הבעיה?

יש כאן הנחה כאילו החיים הוגנים.

אם לדעתי זה הוגן שמישהו חטוף בעזה, אז בבקשה - אני צריך להחליף אותו בעצמי.

אבל לא, החיים לא הוגנים.

יש אנשים מסכנים שנמצאים שם והם בוודאי לא אשמים במצב, ובוודאי הם לא צריכים לשלם את המחיר של המחדל.

אבל זה שהם לא צריכים ולא אשמים, לא אומר כלום. זה לא סרט של דיסני, יש הרבה רוע בעולם והוא רחוק מלהיות מושלם.

כלומר אם אני מתנגד לעסקה זה לא כי לדעתי החיים של החטופים תותים (ואז באמת אפשר להאשים אותי בצביעות שהרי אני לא אהיה מוכן להתחלף איתם), אלא אני מתנגד *למרות* שברור לי שזה לא הוגן שאותם חטופים נמצאים שם. ואם כך, במה זה יועיל שאני עצמי אתחלף עם מי מהם? האם הייתי מוכן להתאבד בשביל לתרום למישהו את הלב שלי? מה ההבדל בעצם?

גם במקרה של הילד חולה הלב, זה לא שאני לא מוכן לרצוח בשבילו מתוך מחשבה ש"זה בסדר שהוא חולה, אין סיבה לשנות זאת".

לא, זה לא בסדר שהוא חולה, זה עצוב מאוד וטרגי מאוד וזה בוודאי לא מגיע לו.

אבל מה לעשות, החיים לא הוגנים ולא צודקים, ולהציל אדם אחד על ידי גרימת טרגדיה לאדם אחר זה לא בסדר.

ההצעה שאת מעלה היא לא מוסרית.

אם תעייני בהלכות מסירות נפש, ותנסי לבחון את הקו ששוזר אותן, את תראי שזה לא שיש איזה מדרג של עבירות, כאלה שצריך למות עליהן וכאלה שלא.

אם גוי רוצה למשל שתעבוד בשבילו בשבת ומאיים עליך בהריגה - אז מותר לחלל את השבת מפני פיקוח נפש (ורק ג' עבירות אסור).

אבל אם הוא עושה את זה כדי לגרום לך לחלל שבת, אז אם אתה נמצא בין עשרה מישראל, כלומר שהחטא הוא ציבורי - אז כבר יש מצוה למסור את הנפש.

ובשעת שמד, כשהגוים רוצים להעביר יהודים על דתם, אז צריך למסור את הנפש אפילו על סגנון הלבוש שמאפיין יהודים, גם דברים שהם בכלל לא הלכה. בין בגלוי ובין בסתר.

אז מה הענין? הענין הוא שיש כאן מאבק על עקרונות. אם כל מה שהגוי רוצה זה שתעשה בשבילו משהו - אז אין כאן מאבק עקרוני. גם אם תתן לו את מה שהוא רוצה, לא ביזית בזה את השבת, אלא קידשת בזה את החיים. אבל אם מה שהגוי רוצה זה לחלל את קדושת השבת - אז זה תלוי כבר בשאלה אם זה בינך ובינו - שאז עוברים על זה, לבין כשזה כבר משהו ציבורי - שאז באמת כבר יש כאן משהו עקרוני. וזה הרבה מעבר לכבוד של השבת (או של כל מצווה אחרת), זה כבר קשור כאן לשאלה האם אנחנו מוכנים לתת לרשעים מנוולים כאלה ואחרים לחלל את שם ה' ולערער על מלכותו עלינו. ועל זה יש את המצווה של קידוש השם. ואם המטרה שלהם זה לא רק לבטל אותנו מאיזה מצווה ספציפית כדי לקנטר או משהו כזה, אלא כדי להעביר על דת - אז שמה גם הדבר הכי קטן הוא כבר ביטוי של המלחמה הזו.

ואחרי ההקדמה הזו, אני אגיע לנקודה שרציתי להגיע, שנמצאת ברמב"ם הלכה אחת אחרי זה:

"נשים שאמרו להם עובדי כוכבים תנו לנו אחת מכן ונטמא אותה ואם לאו נטמא את כולכן יטמאו כולן ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל. וכן אם אמרו להם עובדי כוכבים תנו לנו אחד מכם ונהרגנו ואם לאו נהרוג כולכם. יהרגו כולם ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל. ואם יחדוהו להם ואמרו תנו לנו פלוני או נהרוג את כולכם. אם היה מחוייב מיתה כשבע בן בכרי יתנו אותו להם. ואין מורין להם כן לכתחלה. ואם אינו חייב מיתה יהרגו כולן ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל"

אנחנו מעדיפים שתיפול עיר שלמה לאונס ולרצח, ולא לחלל את העקרונות שלנו. לא להיות אלה שיתנו להם - אפילו לא נפש אחת. 

לעומת זאת במחויב מיתה כשבע בן בכרי (כלומר אם יש יהודי שמרד במלכות והם רוצים להרוג אותו), אז שם כבר באמת אין את המצווה הזו של קידוש השם, כי באמת כבר אין כאן משהו עקרוני של האם אנחנו בעד או נגד רצח. יש כאן משהו אישי שלהם נגדו. אז אולי זה לא מידת חסידות, ו"אין מורין להם כן לכתחילה", אבל בהלכה היבשה אפשר לקיים "יתנו אותו להם".

לכן ההצעה להתחלף עם אחד החטופים היא הצעה לא מוסרית. אנחנו לא אמורים לשתף פעולה עם העוול. לא בצורה זו ולא בצורה אחרת.

שאלה שאת כן יכולה לשאול, זה האם היינו מוכנים בתור חיילים למשל, במלחמה נגד העוול והרוע - לקחת סיכון שיעלה לנו בחיינו או לחילופין בחטיפה, מתוך אידאל לנצח את החמאס ולהשיב את החטופים הביתה.

השאלה הזו בוחנת ממקום אמיתי יותר האם אנחנו באמת חושבים שהאידאלים האלה שווים את המחיר שעליו אנחנו מדברים.

ואמנם אני אישית מרגיש שקשה לי מאד לענות על השאלה כי בפועל אני רחוק כל כך מהסיטואציה ולא שם (בבחינת "מילתא דלא רמיא עליה דאינש לאו אדעתיה"), אבל אני חושב שאם את רוצה תשובה לשאלה איפה עומד הציבור בישראל ביחס לשאלה הזו, כל מה שאת צריכה לעשות זה לפתוח את כל הכתבות עם ה"הותר פרסום" מהחודשים האחרונים. 

זה לא העניין, מדינה צריכה להחליט מתוך שכל קר מה שיאפשר יותר חיים. החלטה שנובעת מרגש ותעלה במחיר חיים גבוה יותר היא החלטה הרסנית.

המלחמה הזו ועוד הרוגים רבים היא תוצאה של עסקת שליט.

חמאס קיבלה כח גדול כתוצאה מעסקת ג'יבריל.

האם אנחנו רוצים להגדיל את חמאס פי כמה ולעודד אויבים אחרים לחטוף כי רגשית קשה לנו?

אסור למדינה לאפשר מציאות שמשתלם לבצע את החטיפות הללו, ולכן אסור לבצע עסקה.

לא לכותרת, אלא לגוף ההודעה.  

בכותרת אי אפשר להפעיל קישור.  

בכל סרטון יוטיוב יש סימון ״קישור״ ⤵️

לימוד זכות על עם ישראל שמדקדקים במצוות בעת המלחמה.

בטח שזה ראוי לפה.

חוץ מתורה?

ולבקש שיתרגם.

אין שום סיבה לשלם למישהו. הוא מתרגם לא רע לעברית (חוץ ממושגים מדעיים גבוהים), והוא גם יכול לעזור בחלק של הוצאת נתונים או סיכום.

אאל"ט, הצ'אט בעצמו משתמש בשירותי צד ג' בשביל לתרגם והוא לא עושה זאת לבד...

בכל מקרה, בשביל תרגום מקצועי ונכון אי אפשר לסמוך על תרגום מכונה וחייבים בן אדם בקיא בשתי השפות בשביל לתרגם.

יש אתר פארודי בשם "איןציקלופדיה", שהוא כמו ויקיפדיה רק בגרסה פארודית.

אם תיכנס לערך "תרגום מכונה", תראה שהם פשוט לקחו את הערך "תרגום מכונה" בוויקיפדיה האנגלית, ותרגמו אותו בעזרת גוגל טרנסלייט לעברית.

התוצאה מבדרת מאוד:

תרגום מכונה (תרגום ע"י מכונה) הוא צורה של תרגום היכן תוכנת מחשב מנתח הטקסט במישהו שפה ה"מקור טקסט" ואז ניסיונים לייצר נוסף, שווה ערך טקסט באחר שפה הכוון טקסט ללא אנושי התערבות.

מכונה תרגום

כמו ש good morning אומרים בעברית בוקר טוב, ולא טוב בוקר…

היקום קורס לתוך עצמו בלולאה הזאת

גוגל טרנסלייט - שם החברה, שירות שהיא מספקת.

אם היו אומרים גוגל'ס טרנסלייט זה היה ''התרגום של גוגל'' ואז באמת היה צורך להגיד ''תרגום גוגל'' בתרגום לעברית.

אתה מבקש שיתרגם מאמר לפי קישור/כותרת? פשוט תכניס לו את הטקסט המלא ותבקש לתרגם ואז הוא לא צריך גישה למאמר...

אני לפעמים שמשתמשת בגוגל טרנסלייט מניחה שאפשר לעשות את זה גם בצ'אט GPT בכל מקרה זה לא אוטומטי צריך לעבור על הטקסט לראות שהוא הבין נכון את המשמעות ולסדר אם צריך את המשמעות/ לסדר לשפה גבוה יותר וכ"ו.

להיות עם הפלאפון ביד, ואז לנסות להנמיך את המוזיקה דרך הכפתורים של הפאלפון