או 'השטח שבין חאן-יונס לים', במילים אחרות זה 'מרכז גוש קטיף'.
זה השטח שפחות או יותר ישבו בו: נווה דקלים, גני טל, גדיד, קטיף, נצר חזני וכו'. בין הישובים היו חממות פורחות, פורצות דרך בחקלאות העולמית. בתי כנסת ובתי מדרש, בתי מגורים, בתי ספר, מדרשה ומלון. חוף הים הנקי בארץ וכמעט היחיד שהיה בו אזור נפרד לחלוטין לגברים ולנשים במשך כל היום ובלי צפיפות.
לולי איוולת הגירוש - כל האסון הנורא של שמחת תורה, לא היה בא לעולם.
חשוב מאוד לזכור ולהזכיר.
שבאו אלינו חברים מגוש קטיף אמא שלי הביאה לנו כדור והילדה אמרה לי שהכדור הזה כמו שהיה לה בבית
ושהבית שלנו דומה לבית שהיה לה..
אז שאלתי אותה אם יפנו גם את הבית שלי והיא אמרה שהיא לא יודעת שאולי יפנו את כל מה שלא עיר
אבל שאמרו לה שכל מקום שהיא נמצאת שם נמצא הבית
אז בנינו לנו בית בתוך אוהל בגינה.
הקמנו התנחלות חדשה ואמרנו שנקים אותה בכל מקום
אז להקשר..
כל כך פחדנו .. ולא האמנו שאפשר לעשות דבר כזה
חחחח
סליחה זה היה מצחיק מידי
הייתי נגד ההתנתקות, הפגנתי נגדה בכל הזדמנות, החזקתי ידיים בשרשרת, צעדתי מנתיבות לכפר מימון לכיסופים, עמדתי בצמתים וחילקתי צמידים וסרטים כתומים...
נער הייתי וגם זקנתי ודעתי בנושא לא השתנתה במאומה.
אבל,
ממש לא ברור לי איך אתה מסיק שבלי ההתנתקות החמאס לא היה מגיע לעוצמה וליכולות שיש לו היום.
עד הסכמי אוסלו צה''ל שלט בעיר עזה, הייתה נוכחות צבאית קבועה, חיילים הלכו ברחובות, המוני ישראל היו נכנסים לקנות דגים או לקצר את הדרך מהמרכז לכיוון חצי האי סיני.
מאז אוסלו צה''ל יצא מעזה, ונשאר למעשה רק בצירים שמובילים להתיישבות היהודים ובציר פילדלפי.
ההישארות הזאת לא מנעה מחמאס לבצע אינספור פיגועים בתוך רצועת עזה ומחוצה לה, באותם הימים רוב הפיגועים יצאו מעזה.
צה''ל לא מנע מחמאס לשגר רקטות לשדרות ולעוטף עזה, לא מנע מחמאס לייבא כמויות נשק בלתי נתפסות ממנהרות מתחת לציר פילדלפי וגם לא מנע הקמת מפעלים לייצור נשק ורקטות.
חמאס התעצם בקצב שלו מבחינה כספית, מספרית וטכנולוגית, צה''ל פשוט לא נקף אצבע. בלי כניסה לתוככי העיר עזה ושליטה קבועה בה, פשוט אין אפשרות לנצח את חמאס.
נכון, היו חיסולים מהאוויר של בכירים אלה ואחרים אבל זה מעולם לא החליש את חמאס כי חיסול של אנשים לא יכול לנצח רעיון. ואת הרעיון שחמאס מייצג אי אפשר לחסל עם f16.
אם כבר, אז צריך להודות על האמת: אם היו עדיין יישובים שלנו בתוך רצועת עזה, כאשר לחמאס יש יכולת חפירת מנהרות שלא תבייש את החברות ההנדסיות הגדולות בעולם, וכאשר לחמאס יש רקטות במספרים בלתי נתפסים, אז כבר בתקופת צוק איתן (אז ישראל קלטה לראשונה את הסכנה העצומה בכך שיש מנהרות שחוצות את הגבול) היו לנו אלפי הרוגים מקרב המתיישבים.
בקיצור,
לאחר אוסלו ישראל אפשרה לחמאס להתחזק בצורה פראית.
ההתנתקות לא הועילה לחמאס אפילו אחוז אחד ממה שהסכם אוסלו הועיל לו, ולא עזרה לחמאס להתעצם.
וכשיש לך מפלצת עם יכולות כאלה, אתה לא רוצה יישובים יהודיים בתוך המעיים שלה.
הם היו יכולים לעקוף את הגדרות עם מנהרות כבר לפני עשור, להכניס מאות מחבלים לכל יישוב קטנטן, ולטבוח בכולם עוד לפני שצה''ל יקלוט שבכלל קורה כאן משהו.
זה בהחלט נכון, שהאיוולת הנוראית של אוסלו, היא אם כל חטאת. זה גם נכון, שבמוקדם או במאוחר, היו מוכרחים לעשות 'חומת מגן' גם ברצועת עזה.
מדינת ישראל יכלה לבחור להתמודד עם נזקי אסולו במלחמה או בחרפה. ביו"ש שרון בחר במלחמה, המצב לא מושלם, אבל טוב לאין ערוך ממה שהיה קודם. בעזה הוא בחר בחרפה וקיבלנו גם מלחמה, יותר נכון סבבים על סבבים של מלחמות.
אם כי, גם בלי זה - ה'אין ספור פיגועים' שאתה מתאר, היו הרבה פחות ממה שיצא מעזה מאז ועד היום. הרבה פחות אירועים והרבה פחות הרוגים.
בלי זה - גם אם חמאס לא היה מושמד - הוא לא היה מצליח להיות השלטון, לא היה לו רצף טריטויאלי. ובמנהרות בפילדלפי, אנחנו היינו מטפלים. כל יציאה של עזתי, (לאימונים באירן למשל...) היתה תלויה בנו.
יותר מזה - ההישג הראשון שדובר צה"ל התגאה בו, אחרי ימים ארוכים של לחימה ונפגעים רבים, הוא ש'בידלנו בין עזה צפון לעזה דרום'. אז רק נזכיר, שכשצה"ל ישב על ציר קרני-נצרים, לא היה צריך לחימה בשביל זה. הספיקה הוראה אחת בקשר ואכן עשו זאת כל פעם שהגזרה התחממה. אגב - לא רק שם, בעזרת ציר כיסופים-גוש קטיף, בהוראה אחת בידלו בין דיר אל באלח לחאן-יונס ובפקודה נוספת בקשר, בציר כרם שלום-מורג-רפיח ים, בין חאן יונס לרפיח.
הנבואה אמנם ניתנה לשוטים, אז קשה לאמר בביטחה 'מה היה אילו'. עדיין, להניח שלולי פשע הגירוש החמאס היה מצליח להתעצם אותו דבר, זו הנחה מוזרה מאוד.
על איך יישובי גוש קטיף היו יכולים למנוע את הטבח שהיה עכשיו.
נכון, היה לצה''ל יותר קל להשתלט על עזה אם כבר היה אוחז בחלקים ממנה. אבל זה לא היה מונע מלכתחילה את הטבח.
נכון, חמאס התחזק אחרי ההתנתקות וטווח הטילים שלו התרחב וכו', אבל זה לא מוכיח סיבה ותוצאה. הוא התחזק עוד לפני ההתנתקות.
במנהרות בפילדלפי היינו מטפלים - מתי? איך אתה בטוח? בצוק איתן צהל התחיל לטפל במנהרות, כשכבר היו מנהרות שחדרו לתוך שטח ישראל. אותן מנהרות היו יכולות להוביל לשואה על יישובי גוש קטיף.
תפרק את הטבח שהיה עכשיו לגורמים שאפשרו אותו:
חפירת מנהרות מתחת לכל עזה.
ייצור עצמי והברחה של נשק בכמויות פסיכיות.
שנאה עצומה ליהודים.
מודיעין כושל.
קונספציה לפיה הם רק רוצים שקט וכסף.
יישובי גוש קטיף לא היו יכולים למנוע אף אחד מהגורמים האלה. הם לא מנעו מנהרות, לא הביאו מודיעין, לא מנעו הברחת נשק.
רק ישיבה קבועה של צה''ל בתוך השטח הייתה יכולה למנוע זאת.
הטבח לא היה כנגד ישובי העוטף אלא מול ישובי הגוש.
עם הרבה יותר הרוגים והרבה יותר חטופים.
ולא אני לא בעד ההתנתקות בשום צורה.
אבל כך אני מבין שהיה קורה.
רק כלפי יישובי הגוש?
אולי עצם ההתיישבות והאחיזה שם היה משנה את המאזן לגמרי. ברמות שאנחנו בכלל לא מבינים.
תחשוב על זה שיתכן, שעד היום לא היתה נורית רקטה למרכז (או לפחות מספר ממש ממש קטן). לדוג'.
או שהיו נעשות פעולות תכופות יותר כנגד מחבלים מה שהיה מקשה על התעצמות.
וכו' וכו'
אתה רוצה לטעון שבלי ההתנתקות לא היו לחמאס כ''כ הרבה רקטות ארוכות טווח?
אוקיי, אז תסביר את הקשר.
כי את הרקטות האלה הם מייצרים לבד בדרך כלל, במחרטות שהם בנו מתחת לאדמה.
בלי ההתנתקות הם לא היו שולטים בשטח. בערי יו"ש הם לא מייצרים רקטות שמגיעות לירושלים ופרדס חנה.
וכן, כתבתי גם - ברור שגם בלי ההתנתקות, צה"ל היה חייב לחזור לפעול בתוך ערי עזה, רפיח, חאן-יונס וכו. אין שום ספק שהשלב הזה היה מגיע, בדיוק כמו ביו"ש. מוטב מאוחר מלעולם לא, אבל ככל שיותר מאוחר, המחיר היה יותר כבד.
רק שבבלי ההתנתקות - קווי הפתיחה שלנו היו הרבה יותר טובים.
נ.ב.
גם ביו"ש המצב עדיף על עזה, אבל רחוק מלהיות אידיאלי. לצה"ל ולשב"כ (שאחרי ההתנתקות איבד לחלוטין את האחיזה ברצועה) יש הרבה יותר חופש פעולה, בזכות הנוכחות האזרחית והצבאית - ועדיין הקונספציה שולטת, הקצונה הבכירה ברובה המכריע עדיין בתודעת אוסלו ולכן היא כל הזמן דוחפת לאפשר לאוייב 'מרקם חיים', כמה שזה שוב ושוב מתפוצץ בפנים.
בין השאר
כי הריבון שם הוא הרש"פ
שאומנם שונאת את ישראל שנאת מוות.
אבל הם כ"כ אוהבי שררה וממון
עד כדי כך שהם מוכנים ללכלך את הידיים ולמנוע חלק ניכר מהטרור (בשנתיים האחרונות הם פחות עושים את זה. אבל מ2005 הם כן)
זה לא שהם רוצים לעשות את זה. אבל הם זוכרים את חומת מגן ככישלון אישי שלהם במלחמה נגד ישראל. לכן עושים "כלכלת פיגועים" וממגרים חלק מהטרור (בעיקר של החמאס והגא"פ)
לעומת זאת. בעזה הריבון הוא חמאס.
אבל כן. לשליטה של צה"ל בשטח יש חלק ניכר בהבדל.
אבל בשביל שליטה של צה"ל בשטח לא חייבים ישובים
לולי צה"ל שנלחם בחמאס, הם מזמן היו מוצאים את עצמם מושלכים מהגגות, בדיוק כמו חבריהם בעזה כשהחמאס השתלט.
לגבי מה שכתבת בסוף - לכן הבאתי את צפון השומרון, זה האזור הכי קשה ביו"ש, כי אין בו כמעט התישבות. צה"ל עצמו נמצא הרבה פחות כשאין התיישבות.
(ובכלל, הרעיון של ההתנתקות, היה התנתקות מוחלטת...)
לעשות משימות מלוכלוכות שצה"ל מסיבותיו לא רוצה לעשות.
צפון יו"ש תוססת רק בזמן האחרון.
לא בגלל שאין שם נוכחות צבאית אלא מסיבות אחרות.
דווקא נוכחות צבאית יש שם בכמות יפה כרגע.
בכללי יש ביו"ש תופעה של החלשות הרשות ומתוך כך הטרור מרים ראש.
לא שאני אוהב את הרשות.
ארורה תהיה היא וחבריה
אבל צה"ל מצליח להוציא תועלת גם ממנה.
כמובן - כשלא רוצים לנצח, כששבויים בדמיונות שרחמנות על אכזרים זו מוסריות - צריכים שמישהו אחר יעשה את המעשה הלא מוסרי.
כשמדינת ישראל שלטה, בלי בג"ץ ובלי בצלם, המצב היה הרבה יותר טוב. כשמדינת ישראל הלכה והגבילה את עצמה, בגלל מוסר מערבי מזוייף, נאלצו להביא לכאן רב מרצחים מטוניס, בדמיון שהוא יעשה את העבודה.
אבל בגלל שהם חולי שליטה וחולי כסף.
הם קוצרים את העשבים הסוררים מארגונים אחרים = ממגרים טרור.
כך שיש לישראל תועלת כפולה מכך
1. היא לא צריכה לסכן חיילים למגר את הטרור שהרשות מיגרה (היא ממגרת רק חלק)
2. אין לה חיכוך מתמיד עם האוכלוסיה האזרחית. שזה גורם לנזק תודעתי בעולם.
ממליץ לעקוב אחרי 'נלחמים על החיים', כדי לא להמשיך לחיות בקונספציות שבוקר אחד יתפוצצו לנו בפנים...
בטרור פשוט.
בטח ובטח אין רצון לנהל 2 מיליון פלסטינים מבחינה אזרחית
לכן הרשות (בצורה כזאת או אחרת) נדרשת.
האם המצב כרגע טוב?
ממש לא.
האם יכול להיות יותר טוב?
כן.
האם יש לישראל אינטרס שהרשות במתכונתה הנוכחית תשאר גם מחר בבוקר?
כנראה שכן
ז'בוטינסקי שהוא לכאורה אביה הרוחני של תנועת הליכוד, אמר כבר בימי ההבלגה של המנהיגות הציונית מול הפרעות - "שקט הוא רפש, הפקר דם ונפש". 'ממשיכו' בנימין-שקט יענה בשקט-נתניהו, שכח את זה...
אם מדינת ישראל רוצה לנצח, היא צריכה להיות מוכנה להכריע. להבהיר לערבים, משני צידי הקו הירוק (גם מבחינתם אין שום הבדל), שחזרנו לארצנו, אנחנו כאן כדי להישאר. מי שרוצה להשאר כפרט, בתוך מדינת ישראל היהודית, יכול בתנאי של נאמנות מוחלטת וויתור על כל גילויי לאומנות ערבית. מי שרוצה לאומיות ערבית - נעזור לו להגר לאחת מעשרים מדינות ערב. מי שיתעקש להשאר ולהלחם - נילחם בו עד חורמה.
כשאתה טוען ש'לישראל אין רצון', אתה בהחלט צודק לגבי גנרלי הקונספציה, במערכת הצבאית ובקבינט. העם הבריא מזמן לא שם.
התחיל עם ארבע אימהות נמשך עד עצם היום הזה (וזה עוד כשצד"ל שימשו כבשר תותחים וספגו חצי מהאבידות)
כל הזמן אומרים שביבי היה צריך לצאת למבצע מנע, אבל אם הוא כן היה יוצא למבצע בהיקף כזה, פשוט לא הייתה לו לגיטימציה פנימית ובין כה וכה הדיפ סטייט היו מסנדלים כל מהלך כזה
הדיפ סטייט, ההפגנות, הן שיקוף של הלך הרוח של העם (או לפחות חלק מספיק משמעותי ממנו)
בדיוק כמו עם החטופים אתה רואה שניצחון לא מעניין פר סה העיקר לחזור למה שהיה קודם
בקיצור ההיתכנות נמוכה אין מה לעשות זאת המציאות
השכר לא נקבע ישירות לפי כמות היהודים שנפגעו, אלא לפי מספר השנים שנגזרו על המחבל (וכל עוד הוא עדיין בכלא).
השופטים שלנו רחמנים בני רחמנים, והם גוזרים עונשים נמוכים כדי לא להכביד על התקציב של הרשות.
שורש העניין הוא, ושוב אני מסכים איתך שאי אפשר באמת לדעת, שכאשר אתה יותר מעורב, קשה לטרור להתעצם.
כמובן, שאם אפילו אחרי פשע הגירוש, היו משאירים נכוחות צה"לית, המצב היה יחסית טוב. אבל, זה לא היה מחזיק, כמו ברצועת הביטחון בלבנון.
אגב, גם ביו"ש שלכאו' צה"ל נמצא באותה מידה בכל השטח - באזור צפון השומרון, גיזרת שכם-ג'נין, שמאז הגירוש יושבת בו רק ישיבת חומש שמחזיקה בציפורניים (והאמת, שגם לפני, היה מיושב די בדלילות) - נמצא עיקר הטרור. שטח שאין בו תנועה קבועה, הופך לשטח עויין, כל נסיעה היא פתיחת ציר.
לא יודע מה התחיל בצוק איתן, במנהרות בפילדלפי צה"ל טיפל עוד לפני הגירוש. הבהרתי היטב, כשצה"ל איבטח את הישובים - הוא יכל (ועשה זאת בכל התחממות) לנתק את ערי הרצועה אחת מהשניה בפקודה אחת, ממילא - לא היתה כזאת התעצמות.
והקונספציה, אתה צודק, היא אותה קונספציה. אותה קונספציה משיחית הזויה (ש @די שרוט הציג כאן מצויין השבוע) - כביכול אם לכולם יהיו תנאי מחיה בלי שאחרים יציקו להם - לכולם יהיה
טוב והם יעסקו רק בהפרחת השטח:
היא שהביאה לאוסלו,
היא ששווקה לציבור להצדיק את ההתנתקות,
היא שגרמה לאנשים מקצועיים וחכמים באמת, להשקיע הון כספי והון מחשבתי בעוד ועוד
מגננות (שסופם להפרץ...) - ממ"דים, כיפת ברזל, מיגוניות בכל מקום וכו' שאפשרו סוג של חיים סבירים תחת אש.
והיא שגרמה לראש אמ"ן להתעסק באקלים ולא לשמוע את זעקת גורמי השטח, שעוד רגע פורצת קטסטרופה.
כשבמקום להאמין בצדקת הדרך, מנסים לרצות את התוקפן - חוטפים ממנו יותר כואב ויותר חזק.
פינוי ישובים הוא פרס לטרור. ברגע שהם רואים שאנחנו מפנים ישובים בגלל פחד מטרור זה רק מעודד אותם (וגם את האירנים) עוד יותר להתעצם ולעשות יותר טרור.
יש כאלו שיעדיפו להסתכל על המציאות רק בעיניים ארציות. אבל ההיסטוריה של עמ"י קשורה גם למצב הרוחני שלו. זה מה שהתנ"ך מנסה ללמד אותנו לכל אורכו.
אז חלק מההשלכות של לעזוב את גבולות ארץ ישראל, נגד רצון ה', זה גם חיזוק האויב (שקורה גם בדרכים טבעיות כמו שתואר פה, אבל זה מתאפשר בגלל שאנחנו הולכים נגד רצון ה').
(אין לנו נביאים היום, ואני לא מתיימרת לדעת חשבונות שמיים. אבל כותבת מתוך ההסתכלות שלי, בנוסף לשיעור של הרב שבתי סבתו שחיזק לי את ההסתכלות הזו)
כאן זה ישיר - ככל שנסגנו, הטרור החמיר והחמיר.
אבל כשיש טענה ש'אם לא היינו נסוגים אז היה קורה יותר גרוע' - אז אני חושבת שכן צריך לזכור שמי שמכוון את ההיסטוריה זה הקב"ה. דרך המציאות הטבעית שאנחנו רואים בעינינו. אבל זה לא רק טבע ארצי.
אז גם אם מסתכלים רק בעיניים ארציות אני מסכימה עם הטענה שהנסיגות מגבירות טרור. אבל עובדה שיש כאלו שטוענים שהטרור היה צומח בכל מקרה.
וכאן אני חושבת שנכון לזכור שעצם המשוואה של נסיגות שמובילות לטרור זה גם משמיים.
אי אפשר באמת לדעת מה היה קורה אילו לא היינו נסוגים, אבל נראה לי שעצם הזכות של האחיזה בארץ היא גם גורם שמשפיע. מלבד ההשלכות הטכניות של האחיזה בארץ.
הגירוש היה אסון על גבי כמה אסונות אחרים. למעשה במצב שהיה בסוף 2003-2004 הוא כנראה היה הכרחי. אם לא מוכנים לטפל באוייב כמו שצריך (בג"ץ נוהל שכן והבג"ץ שאיפשר את רצח משפחת חטואל על ידי מניעת הרס הבתים שמהם ירו על ציר כיסופים) - אז היה לחץ ציבורי גדול "לצאת", כלומר, לברוח מעזה.
מדינת ישראל לא רצתה לטפל בעזה, מדינת ישראל לא רצתה לטפל בבית חנון, ואף אחד במדינת ישראל (חוץ מתושבי גוש קטיף ועוד כמה עוזרים) לא ראה את הערך באחיזה במקום הזה. האסון שהיה עם הנגמ"ש בפילידלפי (אגב מנהרות וצה"ל) היה מבחינת הרבה מתושבי ישראל הסיבה לנטוש ולברוח. כמו בלבנון.
עכשיו חוזרים עם ריבית. שיהיה לנו בהצלחה.
כשבבחירות שלפני, העבודה בראשות מצנע, העלתה רעיון של יציאה חד צדדית משלושה ישובים מבודדים בלבד (נצרים, כפר דרום ומורג) - בתעמולה של הליכוד צחקו על ההזיה. העבודה הובסה, הליכוד קיבל ארבעים מנדטים...
כשטענו לשרון שזה נגד הבחירות, הוא כביכול הלך לשאול את מתפקדי הליכוד ששלחו אותו, היה רוב משמעותי נגד (למרות ההילה המטורפת של שרון), שרון עשה פוילישטיק וצפצף על המשאל.
היו הפגנות חוקיות של מאות אלפים נגד (לא פחות מההפגנות שהתשקורת מכרה לנו בשנה האחרונה שלא היו כמוהן מעולם) והיו גם חסימות כבישים, שכוסחו ע"י המשטרה ומערכת אכיפת החוק גייסה את כל התותחים למחוק ושלחה נערות בנות 14 למעצר עד תום ההליכים. (השנה ראינו, כמה כשהמערכת בעד ההפגנות, פתאום החוק לא מעניין...).
בעיקר מאז האסון בפילידלפי.
משאל מתפקדי הליכוד היה (הייתי מהפעילים באותה תקופה ! עוד זוכר שהלכנו לחלק ופלים לפעילים) והיה ניצחון יפה של מתנגדי הגירוש אבל עדיין אחוז גדול מה*ליכוד* תמך באסון הזה. שרון צפצף זה כמובן גם כן נכון.
עם שאר התגובה שלך אני מסכים.
האסון בפילדלפי, אכן שווק היטב על ידי התשקורת, שהיתה מגוייסת כולה להצלחת הגירוש. למרות שהוא היה כבר אחרי ההכרזה וכמו שאבחן רא"ל בוגי יעלון - התוכנית נתנה רוח גבית לטרור...
צריך לזכור שכמעט לא היתה אז תקשורת אחרת (אתר ערוץ שבע, עיתון יומי הצופה ועיתונים שבועיים - בשבע ומקור ראשון, שהיו קטנים בהרבה והרבה פחות נפוצים מהיום), תקשורת משודרת אחרת, לא היתה בכלל. הרשתות החברתיות וקבוצות הוואצפ עוד לא נולדו.
במקלדת בוואצפ- נעלם לי המקש אנטר של לעבור שורה.
במקומו כתוב 'סיום' (שזה שולח את ההודעה.)
מישהו יודע איך מסדרים את זה?
צ'אטים
אנטר = לשלוח (או איך שזה בעברית), כפתור ראשון בהגדרות צ'אט
היי לכולכם, אז אני חדשה כאן בפורום, תמיד הסתכלתי מהצד וסוף סוף אעזתי לקיפוץ פנימה...
אשמח להכוונה ממשתמשות הפורום.
אני נמצאת בשלב חיפוש בן זוג, רוב מוחלט מהחברות שלי התחתנו ועסוקות בחייהן ובמקום העבודה שלי אין שם חברה צעירה..
מרגישה שהגיע הזמן לצעוד בכיוונים חדשים....
אבל- אין לי ממש הזדמנויות להכיר בנות אחרות..
יש לכן רעיונות לבנות דוסיות כמוני?
(גם מעשי וגם תאורתי בתגובות או בפרטי)
תודה רבה לכן
להכיר בנות חדשות.
מה את מצפה לקבל כאן, מהפורום?
בניית קשרים חברתיים ויצירת קשר עם בנות?
ללכת לבית כנסת בשבת(להכיר שם).
לחפש אירועים / התנדבות בעיר וכו וכו וכו וכו
ב"ה
מתרגש להשמיע לכם את השיר החדש שלי!
הוא התחיל בתור עץ. עץ עבות ירוק ומרשים.
זאת אומרת נכון, רק עלה, עם זאת מרגיש נטוע ומחובר למערכת שלימה של שורש איתן, וסביבו יונקות יונקותיו, גזע מפואר, ענפיי מתנענעים וקוראים לדרך מיוחדת במינה —
פתאום סופת רוח , האקלים השתנה, לא מה שהיה..כל העץ רועד! היי! החזיקו חזק! עלה 1- הזעק את עלה 2! הענפים באים לתיגבור, יחד עם שאר אבריי חבריי. . .😵 ברגע האחרון עפתי ממנו למקום רחוק, מעבר לשפלה, לבקעה ולהר, למסע עמוק ופנימי, אל תוך עצמי, אל עבר מולדתי האמיתית, כרוך בעליות וירידות, אל הים המתוק, אל שלווה ורוגע מתוך דבקות המחשבה, שהוא חלק בלתי- נפרד ומעצים ביותר, ומתוכו למעשה התפתח העץ המרשים שדיברתי עליו קודם..שהוא גם בלתי - נפרד ממני..
גלים נישאים ברוח, עפר טיחוח ושמש מעליי..
תודה רבה וענקית לכולכם! לכל הנגנים: לניב אטיאס המתופף! יקיר ששון- הבסיסט! הראל חדד - על הגיטרות והתכנותים! ליאיר הררי על השירה המדהימה! ההפקה המוזיקלית והקולות, הקלטה ומיקס: הראל חדד
הוקלט ומוקסס באולפני גלים
כמו עלה נידף/מילים ולחן ששון בוחניק
כמו עלה נידף ברוח
עזבתי לחופש המלוח
בדרך למים המתוקים
ובמשב אוויר שלוח
חנקה בי האש - הלב פתוח
לפרוח ולהפליג למרחקים
כמו עלה נידף ברוח
ואז אהיה הכי בטוח ---
בדרך לאוצר האבוד
אני רוצה להיות אני
רוצה עולם לא דמיוני
עם כל מה שכלה
ונעלם
כמו עלה נידף ברוח
עזבתי לחופש המלוח
בדרך למיים המתוקים
אני רוצה להיות אני
רוצה עולם לא דמיוני
עם כל מה שכלה
ונעלם
"חפש את החץ
עליו כתוב 'ישראל'
אל תתייאש
חכה (קדש) ל (את) שנת היובל"
יש משפט כזה, שהחיים הם רצף של אירועים (או אולי רגעים? בכל מקרה, על הצד יש גרסה כזו, עליה אני טוען).
אני מרגיש שהחיים מלמדים אותי אחרת, שזו לא ההתבוננות הנכונה (וכשאני חושב על זה, מתעוררים בי דברי הגרמ"ש שטוענים שגם התבוננות התורה איננה כך).
אם כל החיים הם אירועים, אנחנו לא חווים אותם כרצף אלא כניהול כל אירוע בפני עצמו – אנחנו מאבדים משהו מאוד חשוב. עכשיו קצת קשה לי להגדיר אותו במילים..
עורר למחשבה אז הלכתי לחפש את המקור, זה האחד שמצאתי: ''החיים הם רצף שיעורים שיש לחיות כדי להבין אותם'' (הלן קלר).
מעניין אם זה משנה את מה שחשבת, כי יש הבדל גדול בין אירוע או רגע בזמן לשיעור.
אני עוד חושבת על מה שהעלית.
בפני עצמו גם במנותק מהרצף: "רבי נתן אומר: אדם נידון בכל שעה, שנאמר לרגעים תבחננו" (ראש השנה טז ע"א). נכון שהירושלמי (הר"ח מביא אותו) מעמיד בדין על האכילה של האדם, אבל נדמה לי שהכוונה כל נטייה אחרי החומר וטהרת הרוחניות, כי לפני משה: "ולרגעים תבחננו זו רגע ועת אכילתו שלא יארע לו שום קילקול בסעודה ויתחזק בריאות גופו". קצת קשה כי משמע שזה בכל רגע.
כדברי הזוהר חדש בראשית כד ע"ב:
"לרגעים תבחננו [איוב ז] וא"ר יצחק אין לך כל רגע ורגע שאין הקב"ה משגיח באדם בכל מה שהוא עושה. ". משמע שזה ממש כל רגע.
יש גם את החשבון הכולל של חיי האדם שהוא יכול לתקן את עברו ולהשפיע על עתידו שלא צריך להאריך בזה
יש מימד כזה, שבעצם העיקר הוא ההתרחשויות. מרווחי הזמן הם לא קריטיים ואפשר לצורך העניין לצמצם אם טיפלת נכון באירוע מסוים. או משהו כזה.
רש"ר חורב על קידוש החודש
אף כי לפי הנראה ״הזמן״ יקצוב רק את המדה החיצונית בעד החיים, בכל זאת הפעולה על החיים בעצמם, עם כל הנעשה בהם והחסרון להמנות בהם, רבת ערך היא, אם ימנו ויספרו האנשים את ״זמניהם״, ואיך יחליטו למנות אותם. — כל עוד תחסר לנו המדה הפנימית לפעולותינו או בלתי נודעת היא לנו, אל נכון, איך להשתמש בה, הלא כמה וכמה דברים יעשו רק על פי המדה החיצונית הזאת, או אולי בלעדה לא נעשה דבר. — ״במועדו״ כזאת וכזאת תעשה, היא אמר — סלה מנותן התורה, והכל שוה, אם במדה החיצונית באדם או בפנימיותו ברצונו האיתן והחזק. — פעולה כזאת תעשה תמיד במועדה פעם אחת, ותשוב ״במועדה״ להעשות עוד הפעם — לו חיינו חיים כאלה, כמו במכונת מורה־שעות חסר אצבע הרומז (ווייזער) ולמנות ימינו לא ידענו, כי אז כל יום מועד וחג, יום אות וזכרון, לא נראו ולא נמצאו אתנו; אז כל יום היה דומה האחד למשנהו. — וכמו חסרו אז להמעשים והפעולות המדה והקצב החיצוני, כן נבצרה מעלת התעודה מהימים המיועדים, שהיא תקדש את חלקי הזמנים, לעלות ולרומם אותם ממעל ליתר ״העתות״ להיות נחשבים ״למועדי זכרון״ מזמן העבר, אשר בשובם בתקופתם יגמלו פרי ברכה בעד העתיד לבוא. — כמו כן לא דבר ריק הוא: איך נמנה ונספור לנו את ימינו — לוא היו שנותינו קצרות או ארוכות יותר מאשר הנן עתה — כי אז באופן הראשון, כמה וכמה דברים נעשו במהירות יתרה ותכופות יחד, ובאופן השני בלאט ובמתינות מאד, רק לעתים רחוקות, או לא נעשה כל דבר. — אמנם כן, אז כל חיינו הפנימיים והחיצוניים, גם המנין והמספר בעצמו, לוא כל זה היה רק דבר חיצוני ומסור להרצון לבד, הלא באופן הראשון התרוצצו בתנועה גדולה ומהירות עד למותר, או באופן השני במתינות ברפיון גדול, בכבדות ובעצלתים. ־־
מכיל את המילה רצף? כי נשמע שאתה נגד התעלמות ממושג הרצף - התעלמות שאינה קיימת במשפט שהבאת. אולי התכוונת למילה "אוסף"? משהו כמו "החיים הם אוסף של רגעים"?
זה באמת נשמע לא נכון כי אנחנו זוכרים, מתעצבים, נבנים ומתקדמים על בסיס העבר.
ב"אוסף" אין תהליכיות. אוסף זה דבר נחמד עבור חופשה, אבל לא עבור חיים שלמים.
אם הצלחתי להבין אותך בכלל ^^`
החלטתי ש...
לא תרגעו אני ממש לא מתכוון לעזוב ,
כן אני יודע שאכזבתי כמה מכם. לא נורא.
החלטתי שאני כבר פחות מצחיק ושאני צריך חומרים חדשים..
יש לך משהו בשבילי? .. אם אתה מבין את כוונתי.
פורומים באינטרנט של כתיבה (חוץ מהאחד שפה)? כלומר, שמעלים שם קטעים ואנשים מגיבים וכזה. פורום עם אנשים יותר מגוונים (מכל החברה הישראלית), ובכללי עם יותר כמות של קוראים וכותבים.
אשמח לשמות ואם אפשר גם קישורים..
tale.co.il אחלה אתר עם כמות קבועה של קוראים, בזמן האחרון התגובות לא עובדות משום מה רק דרך הפלגין של הפייסבוק
אבל כן מקבלים דירוגים
תגידו, גם לכם לא עובד ה..שיחות אישיות בלע"ז?
גם לי זה לא עובד
על השיחות האישיות אני יכול לוותר אבל הסטייק זה כבר קו אדום.
בס"ד
שואל בגלל שנמצא בסיטואציה דומה ולא מסקרנות.
יצא לכם לקבל החלטה חשובה בניגוד לעמדת ההורים? או לוותר על משהו בגלל עמדת ההורים?
חתונה? עבודה? וכו?
אשמח מאוד אם יתאפשר לכתוב כאן או בפרטי,
* אם היו לכך השלכות מצד הקשר עם הורים ואיך מתמודדים איתן?
* אם זה היה שווה או התחרטתם? מה גרם לכם ללכת עם הלב?
* אם ההורים בסוף קיבלו את החלטתכם ואחרי כמה זמן?
* לחילופין, אם הקשבתם להורים גם אשמח לשמוע על החוויה וההשלכות.. האם אתם מתחרטים שהקשבתם להם? שמחים? למה בסוף הקשבתם להם?
* יש איזה כלי לבדוק שאנחנו באמת צריכים לבחור ולבדוק בהחלטה שלנו ולא "להיכנע" לרצון ההורים?
או כל נק אחרת...
תודה
אני מכירה זוגות שהתחתנו בניגוד לדעת ההורים. בחלק מהמקרים זה לא נגמר טוב, ובחלק מהמקרים זה עדיין מחזיק באושר (בין אם ההורים השלימו עם זה או לא).
אם היה כלי כזה כמו שציינת בשאלה האחרונה, לא היינו מגיעים בכלל להתלבטות הזאת.
הורים בד"כ רוצים בטובת ילדיהם (כפי שהם מבינים את המושג), ויש להם יותר ניסיון חיים מהילד. זה לא אומר שהם תמיד צודקים. לכן נראה לי שייך לפנות למישהו אחר, נניח רב, ולדבר איתו על הפרטים. ואולי אפילו להתייעץ עם יותר מאדם אחד. לנסות לקלף קצת את הסיטואציה ולראות את הדברים מזווית אולי יותר אובייקטיבית.
גם מבחינת הקשר עם ההורים - זה מאוד תלוי בקשר. כמו שכתבתי קודם, מכירה הורים שבחרו להתנתק לחלוטין מהילד שלהם בגלל שהוא לא הקשיב להם. אולי כדאי להתייעץ עם מישהו חכם ובעל ניסיון *איך* לקבל את ההחלטה בניגוד לדעתם, איך לומר להם את זה וכו'.
הזאת בצורה עצמאית.
בינייש פתוחיורדות.
"נדי ספרתה אתה שימה דמעתי בנאדך הלא בספרתך. אז ישובו אויבי אחור ביום אקרא זה ידעתי כי אלהים לי. באלהים אהלל דבר בה' אהלל דבר."
קשה הפסוק האחרון, אבל ידועים דברי הגמרא בברכות ס ע"ב.
אמן,
נתקלתי בקטע של הרב חיים נבון שנראה לי שייך:
החשמונאים הצליחו להמשיך במאבק כי בחרו להתמקד באור - מקור ראשון
היי
חדשה ישנה כאן בפורומים
אני רוצה לקנות מגפיים באינטרנט
ורציתי לשאול אם מישהי כאן קנתה פעם מגפיים של נקסט?
כמה הן איכותיות? כמה זמן מחזיקות? האם הן חדירות למים?
תודההה
לא מעוד אתר..
אם תרצי אשלח בפרטי כמה יש לי ..
המגפים השחורות שלך מנקסט?
שקונה משם
ושאלות: כמה זמן מחזיקות?
נכנס אליהן מים בקלות?
תודה רבה!
https://www.next.co.il/he/style/st494886/257738#257738
זה מה שהזמנתי.
בעבר הזמנתי גם מגפים אחרות שהחזיקו לי מעל לשנתיים.
יש להם אחלה סחורה
מגפות יכולות להיות איכותיות,
מגפיים יכולים להיות איכותיים.
קבוצה של נקסט ישראל
את יכולה להעלות תמונה ולהתייעץ..
הרבה פעמים יש דגמים שהם כבדים יחסית לילדות והן נותנות חו"ד מנסיון..
בלנ"ו:
1..תנועת המוסר. לא אכנס לכל הסיבות שאני מתנגד. רק אגיד סיבה אחת. הרבה פעמים תנועת המוסר זה איזה שהוא נסיון לצדקנות פנימית. כאילו שאני יהיה הבן-אדם הכי מוסרי והכי מזוכך בעולם. זה יכול לגרום לגאווה וגם לתסביכים פנימיים.
אני טוען שהתנועה של הבן-אדם צריך להיות לימוד תורני, גם של סוגיות באמונה ואגדה, וזה ישפיע על האדם באופן של קדושה, רוחניות, וטבע. בנוסף, האדם צריך להיות בתנועה החוצה, להטיב, להתחסד עם אחרים ולהתחבר אליהם בענוה.
הוא לא צריך כל הזמן לבדוק את עצמו מה לא בסדר, אלא לראות איך הוא מתחבר עם הבריות מטיב איתם, לפעמים מוכיח, מתווכח ומשלים ואוהב.
נער הייתי והתבגרתי, ודווקא ראיתי שאנשים ששואפים להיות מוסרי, הם פחות מוסריים, ומי שיוצא מעצמו ומתחבר עם האחרים גם עם החסרונות שלו אבל כוונתו להטיב, הוא מגיע במילא למעלה מוסרית גבוהה יותר.
ברור שצריך זמן לחשבון נפש, אבל זה צריך להיות זמן מועט, ולא בכיוון של שיפור עצמי, אלא בכיוון איך אני מטיב ומתחבר עם הבריות ומשפיע עליהם, ומתחבר עם הקב"ה על ידי מצוותיו והתרחקות מחטאים שמרחיקים אותנו ממנו ומעם ישראל.
הזה גורם להבנה שטחית בחז"ל וראשונים. צריך ללמוד לעומק את כל חז"ל והראשונים והטור והשולחן ערוך והאחרונים העיקריים ולהתעמק בהם. שוב ושוב.
אפשר לקרוא פה ושם אחרונים אחרים ומודרניים להתעניין.
אבל צריך ליצור תורה דיליה ממכלול התורה שאתה לומד כשמתרכזים בעיקר.
אתה מביא את השו"ע בלי סייגים, בעוד שיש הרבה מאוד אפשרויות להבין השו"ע, יש הרבה מאוד סתירות בב"י בשו"ע ובכס"מ.
יש עוד דילמו על כללי השו"ע במקרה הזה.
ובמקום שתעבור על כל הסוגיא טוב טובף תעיין היטב במר"ן השו"ע אתה סתם מפנה לאיזה מקום (שלא נכון), ומביא שכן הבאר היטב והמג"א.
אז אם אתה לא יודע לבד לעיין בכל המקורות, כדאי שלפחות תקרא אחרונים שהם יפנו אותך לעוד מקורות, ותוכל לעיין בהם טוב.
שלא נדבר על הרמב"ם והגר"א. וכו'...
בברכות שטענת שלא מצוי שיש לאדם כיסוי בשכיבה תוספות כותב שכן.
מוכן לעבור איתך מקור מקור בגמרא וראשונים.
אגב לא טענתי שאין מקום לשיטת הפר"ח והגר"א, רק אני נוטה לשיטות האחרים.
הסברתי את הרמב"ם לפי הלחם משנה, וזה הפשט.
וכמו שהדגשתי הפר"ח והגר"א בסופו של דבר מחמירים.
אתה זה שממציא שיש איסור אתה צריך להוכיח אחרת. לא אני שסתמא דמילתא שמותר.
הראיה של הגר"א מברכות היא מאוד ברורה, והדחיה שלך לא דוחה, אדם ישן סתמא דמילתא בלי כיסוי, ומברך כמה ברכות עד שמכסה את הראש.
גם אם נדחוק שאפשר שאדם ישן עם כיסוי לפעמים, מ"מ אפשר גם שישן בלי ועדיין יכול לברך.
הגמרא לא אמרה כשמתעורר יכסה ראשו ויאמר..
זה ממש פשוט, לא מבין מה מסובך להבין את זה.
לבגי שאר הדברים, במרמב"ם ואחרונים כבר כתבתי באורך לעיל.
אפשר לדון אם יש מחלוקת שם במסכת סופרים. אבל בפשטות יש איסור. אני לא ממציא.
תוספות מדבר לגבי אדם ששוכב והוא עם כיסוי. זה לא דחוק. גם אם לא נלך לפי תוספות, יכול להיות כשקם הוא שם כיסוי קטן, ורק אז שם סודר.
זה הגיוני לחלוטין.
בהנחה של המסכת סופרים, אם לכל ברכה צריך להיות עם כיסוי. למה הגמרא צריכה להגיד את זה.
היא עוסקת במתי מברכים ברכות השחר, לא בדיני ברכות כלליות.
זו סברא ישרה לחלוטין.
ת"ק שמסתמא הלכה כמוהו (עי' בויאמר מאיר סמן ג, לגבי שגם בתוספתא הלכה כסתם מול י"א) כותב שמותר לקרוא קריאת שמע בראש מגולה!
הגמ' בברכות מפורש אומרת כשמברך כמה ברכות ואז כי פריס סודרא. הפשט ברור שמדובר שהוא בגילוי ראש גמור. וגם אם לפעמים יש כיסוי, א"צ לשים.
ואכן עי' באבודרהם שכתב שלמה עוטרים מצנפת כדי שלא ילכו בגילוי הראש! משמע שאין משהו נוסף. והוא הוסיף שבארצות שלו הולכים בלי מצנפת אלא גלויי הראש, ולכן לא אומרים ברכה זאת.
וכן בשבולי הלקט.
הרא"ש מלוניל כתב: "ונר' בעיני שהמנהג שלנו שאין מברכין (עוטר ישראל) משום שאין כל ישראל מכסין ראשים והוליכם בגילןוי הראש"!!!
הרי שהכוונה גילוי ראש ממש בלי ברכת עוטר ישראל!!!
המרדכי (חולין תקעא) הביא מאלדד הדני שיש לשחוט עם סודר על הראש (ומברך), וכתב שזה חומרא בעלמא ולא נוהגין כן.
וכן בגמ' נא. לגבי עיטוץ שזה דין בברכת המזון, וכן בירו' פ"ז בברכות שהיה מיסב מתעטף ומברך, הרי שקודם הרי גלוי ראש.
הרא"ש כותב (ברכות ז,לה) שרגיליםן בפריסת סודר בברכת המזון שלא לברך בראש מגולה! הרי שחוץ מברכת המזון שצריכה עיטוף היו מברכים בראש מגולה!! (ולענ"ד זוהי כוונת רי"ו, דלא כב"י).
ז"ל ר"י בן הרא"ש סימן כ): "טוב הוא שלא לישב בגליוי הראש בשעת הלימוד למי שיכול לסבול וכו'".
מבואר שאינו חובה וטוב אם לא קשה.. והוא הוסיף: "וכבר ההגתי בעצמי לישב בכובע של פשתן דק בעיתות החום לצאת ידי כולם", הרי שלחומרא עשה כן.
והמדרש המפורסם: כלום הטרחתי עליכם וכו'. מבואר שבגולוי ראש בקריאת שמע.
כל הראיות שמביא הפר"ח הן ראיות טובות סה"כ, בעל קרי לא טובל עם כיפה על הראש, הוא ערום לגמרי, וכן שאר הדברים.
ספר החילוקים הוא מתקופת הגאונים!! ומפורש בו שהיו בני א"י מברכים ברכת כהנים וראשם פרוע.
בספר אבני חן (עמ' 202) מביא שזה תקנה לתפילה הכיסוי מפני הגבעונים, מימי רבן יוחנן בן זכאי. ע"ש.
התרוה"ד סימן רג) מפורש כתב " ואיני יודע כ"כ איסור מפורש שלא להזכיר השם להדיא בגילוי הראש" לצורך שבועות ווכו' ובגילוי הראש לא אשכחן קפידא להדיא לאיסור". מ]פורש הוא אומר שלא מצאנו מפורש לאיסור בזה!!
או"ז (שבת מג): "ואין נר' בעיני מנהג רבותינו שבצרפת שמברכים בראש מגולה ובשמחה תורה נהגו לקרות נשים או אנשים ומזכירים אזכרה בראש מגולה וכו'".
זה מקצת מקורות.
(זה לא כמו מקרה שמביא את שתי הדעות)
היסוד פשוט מאוד לענות על רוב שאלותיך. המשמעות של 'פרוע' זה ששערו מגודל יוצא, זאת אומרת שהוא לא מכסה את שערו לגמרי.
הרי אצל מצורע הוא חייב לכסות שערו אבל השער שלו גודל ויוצא (הלכות טומאת צרעת י, ו). לעומת זאת המצנפת והסודר מכסים את שערו בצורה גמורה, כמו שהיה נהוג.
לכן לא קשה כלל מהמדרש, כי מדובר שהיה כיסוי רק השיער יוצא, וגם מברכת כוהנים.
האבודרהם מדבר על גילוי לעומת המצנפת שהוא מכסה לגמרי, לא גילוי גמור.
הרא"ש מלוניל משמע ממנו שהמנהג שלהם כן היה ללכת עם כובעים, רק היו כמה מישראל שלא עשו כדין ואולי הלכו עם כיסוי כל שהוא או לא בכלל.
מרדכי לא ראיה כי כמו ששוחט ערום זה בלי ברכה, ככה יכול להיות בלי כיסוי. חוץ מזה שמדבר שזה לא פיגול, לא לכתחילה.
עיטוף בברכת המזון זה יותר מסתם כיסוי. עיין רש"י שבת י ע"א: "דיינין מתעטפין בטליתן - כשפותחין בדין מאימת שכינה ושלא יפנו ראשן לכאן ולכאן ותהא דעתן מיושבת עליהם:"
אותו דבר הזיכרון יהודה מדבר על 'אימה': "למי שיוכל לסבול לפי שילמוד יותר באימה". זאת אומרת שאז צריך דומה לעיטוף, ואם לא אז מספיק כיסוי כל שהוא.
כל טבילה אפשר לשאול את השאלה הזאת, איך מברכים? אבל אין דרך אחרת במקרה הזה. בבעל קרי כמו שאומרת המשנה עדיף שיעלה ויתכסה ויקרא אבל אם לא יכול ויעבור הזמן, יקרא במים.
לגבי התרומת הדשן אני כן חושב בדבריו שזה גלוי ראש גמור, כמו שהגויים נוהגים. אבל הוא פוסק כך מאילוץ השלטונות שגזרו כך, ויכול להיות במצב רגיל הוא היה מחמיר כפר"ח וכגר"א. גם אם זה בהזכרת השם, זה לא מוכיח תפילה. אבל שוב נראה ממנו יותר בכיוון הפר"ח והגר"א, שמתיר באילוצים כי לא חושב שיש איסור, אבל עדיף כן.
לגבי האור זרוע לא מכיר ציטוט כזה, הוא מזכיר שם קטנים שעולים לתורה בגילוי ראש ומתנגד למנהג, לא גדולים.
אתה שם לב שאת מנסה בכח לאנוס הגמרות והמפרשים רק בשביל להעמיד בכח את טעותך.
פרוע ראש וראש מגולה, בעצם מדובר שיש לו כיסוי, עיטוף זה יותר מסתם כיסוי. אדם ישן עם כיסוי ראש, ועוד ועוד שאר דחיקיות ללא צורך ועניין. וכללי השו"ע שאתה שרירותית בוחר. ושאר העניינים.
אין עניין להמשיך לדון כאשר לא מעניין האמת אלא סתם להעמיד את הטעות בכח.
כלל לא מדברת על הענין הזה של כיסוי. רק על מצנפת. אז לא ידוע אם היה לו כיסוי לפני או לא, אז אי אפשר להוכיח כך או אחרת, חוץ מתוספות שמשמע שכן.
אז אין ראיה שלא שמים מהסוגיא.
שולחן ערוך הוא כותב רק את הדעה החמירה ולא דעה אחרת.
פרוע ראש הבאתי לך מה ההגדרה בתורה במצורע, והרמב"ם, זה עם כיסוי, מי שמפרש אחרת ידו על התחתונה.
עיטוף ברור שזה יותר מכיסוי כפי שהבאתי מרש"י ויש עוד מקורות. מצנפת ברור שזה יותר מכיסוי.
כל אלה הדברים זה דברים בסיסיים. שום דוחק.
כל הבעיה אם ניגשים לסוגיא מתחת ללמעלה. להציג כל מיני ראיות שמוצאים אחת כאן ואחת כאן.
אבל עם זה מלמעלה למטה עם יסודות חז"ל ממרחב התורה לא מסתבכים ורואים את האמת.
ההעמדה היחידה זה באבודרהם שהוא כותב גילוי הראש לעומת המצנפת: "והטעם לברכה זו לפי שהיו עוטרים מצנפת כדי שלא ילכו בגלוי הראש." הוא לא כותב שהם היו הולכים בגילוי ראש. רק בארצות אסלאם היו מכסים עם מצנפת משום גילוי ראש.
בנוסף מהרא"ש מלוניל משמע שלא היו הולכים עם מצנפת, אבל כן עם כובעים, חוץ מעמי ארצות.
לכן גם זה ברור לי שם כמו שכתבתי.
תועה בשער.
ב. מביאים מסוגית גמרא דברי הבל פורחות, אשר לא יודעים מה זה פריעת ראש בתורה נכוחות.
ג. חושבים שהשולחן לא ערוך היטב, מעקמים את דבריו בלא לב.
ד. מביאים ממרדכי הצדיק שלא נוגע לברכה, מבלבלים סודר מצנפת ועיטוף בכיפה רגילה.
ה. חושבים להרים דשן במקדש לברכה, כשהוא עצמו מדבר על מקרה מלכות דוחקה.
ו. מצטט מאור זרוע לצדיק בצורה לא נכונה, גם מהגר"א לא מפחד להשמיט מילה.
ז. הכל כדי להצדיק גילוי ראש כדרך הגויים כדברי הט"ז, נכנסים לכנסייה מורידים הכובע לבז.
ח. ישראל קדושים הנוהגים בצניעות, מכסים ראשיהם באהבה ודבקות.
ט. ראש אויביו קדקד שער מתהלך באשמיו, להיות ח"ו נדמה לגויים הארורים לעשיו.
י. ותקח הצעיף ותתכס עשתה רבקה, כן זרע יעקב יעשו אחריה בשמחה.
יא. כבר אמר איוב ירא ה' ואין כסות בקרה, המקררים את עם ישראל מתלהבות המצווה.
יב. התלהבות שהשכינה למעלה מראשינו, כוונה עמוקה לבורא ישראל מלכינו.
יג. לא יעזרו כמה תירוצים ועיוותים, קול התורה הברורה בוקעת צורים.
יד. נזכה לבנין המקדש ומצנפת בכהן הגדול, לברך לפני ה' בצניעות וקדושה במגדול.
גם אז תדרוש ללמוד את כל שרשרת הפסיקה?
כמובן שזה רצוי.
אבל עד שאסיים ללמוד את הלכות שבת בקצב הזה אחלל הרבה שבתות
שאתה יכול להתייעץ איתו.
אולי אתה בחרת דרך דומה אבל אחרת.
אני יותר דברתי על מי שרוצה להעמיק.
חייב ללמוד דבר ראשו הלכה תכלס.
להעמיק? אחלה. אחרי שיודעים הלכה פרפקט.
אני מסכים מעשה אתה לא יכול ללמוד מספר, צריך מרב חי.
מאשר ספר בן 150 שנה
לא שאני חס וחלילה מזלזל בספר/רב כזה או אחר
אבל ספר בן 150 לא באמת מכיר את אופי החיים היום. לא באמת עדכני.
ולא פוסקים ויש שם המון טעויות.
לכן היום צריך לשמש רב שהוא גדול בידע וסברא ולא סתם מאסף.
יש ערך לאיסוף, למשל להפנות למקורות וכדומה, אבל אי אפשר לפסוק מזה.
לריבוי דעות תורניות ביהדות, אבל צריך דרך מסויימת ברורה להכרעה.
חלק מהפוסט מודרנה זה להגיד שיש ריבוי דעות וככה לשלול קיום של אמת אבסולוטית.
זה מה שעושים ללא מודע הרבה ממלקטי הדעות.
אפשר לצרף דעה אל דעה כדי להתיר אפילו חזיר.
היהדות היא לא ככה. יש דרך ברורה להכרעה. יש סברות יסודיות. יש היררכיה הלכתית. יש אחריות.
יכולה להיות מחלוקת בהכרעה אבל המכריע צריך להכריע מתוך דרך ובירור.
מי שבוחר לעצמו רב. צריך לבחור לעצמו רב שיש לו אחריות על הכתפיים ודרך, ולא איזה מלקט דעות שלא ברור לו מימינו ומשמאלו ורק אנציקלופדיה.
רב זה לא ויקיפדיה ולא chatgbt.
רב לא מאגר מידע.
רב זה מי שמעבד את המקורות בצורה עמוקה.
זה כן קשור למחלוקת שלי עם @כי קרוב. בנושא הנידון, אבל אני לא מתכוון להאשים אותו כלל במה שכתבתי.
זה רק הגיג שעלה לי.
בטח אתה מכיר הסוגיא בחולין קי כמדומני, שיש ראשונים שסוברים שאם תיקח חתיכת חזיר שהתערבה ב 2 חתיכות היתר, שיהיה מותר לאכול את שלוש החתיכות בביס אחד, אע"פ שבוודאי אוכל איסורא, וטעם דעה זאת כי האיסור נהפל להיתר, ממש!
זאת סתם דוגמא מיני רבות בדיני חזקות ורוב ותערובות.
ואכן בספקות כמו ספק דרבנן לקולא, ספק ספקא בשל תורה, ועוד כל מיני לעיתים זה מותר מכח זה, עי' בכללי הש"ך למשל לגבי ספק דרבנן, ובדיוני האחרונים הארוכים בזה.
וכמו שאמרתי קודם בשם הרב אוירבאך וכו'. וגם הרב קוק באגרות כתב על זה (רוב מצויין אצל ספרים..).
זה היה על חזיר לא על בשר טרפה?
כתבתי חזיר כי הוא השתמש בדוגמא זאת, אבל אין הפרש באמת.
אלו דברי הרא"ש (סימן לז): "חד בתרי בדבר יבש דאפילו מדרבנן בטל, דלא משום ספיקא שרינן ליה... אלא משום דגזירת הכתוב הוא, דכתיב 'אחרי רבים להטות', הלכך חד בתרי בטל ונהפך איסור להיות היתר ומותר לאכלן אפילו כולן כאחת...".
והרב יונתן אייבשיץ אומר שמי שמחמיר יש לחוש בו למינות, שלא מאמין לדברי חז"ל שהולכים אחר הרוב.
וזכורני שאף לגבי כללי פסיקה היו אחרונים שהביאו דבר זה (המשאת משה למשל).
למרות שאומרים שאם יבוא אפילו משה רבינו עכשיו ויאמר שהוא יודע שמותר וכו' לאכול חזיר אז אסור לשמוע לו ואאל"ט אפילו סוקלין אותו באבנים.
אבל אולי יש הבדל אם מגיעים לזה מהתורה. למרות שזה מוזר כי יש גם את מה שקיבלנו ואת מנהג/ מסורת ישראל שאסור וזה לא פשוט לבטל את זה.
זה כמו שמישהו עכשיו יוכיח מהתורה שמותר להשתחוות לפסל האם שומעים לו? לא כי יש לנו מסורת שאסור וכו'.
לגבי דברי הרב יונתן אייבשיץ זה קצת קשה לשמוע כי קשה לי לחשוב שיהודי ירא שמיים באמת יצליח לא להחמיר בזה בפועל.
בוודאי שאף אדם ואף לא משה רבינו יכולים להתיר דבר שאסור בתורה.
אבל התורה גם כן אמרה שיש בטלות ברוב, ולפני רבים להטות, ולכן זה מותר כי האיסורים נאמרו בוודאי ולא בספק או במיעוט (הטעם שכתבתי לא מדוייק, רק להסברה).
דווקא דברי הרב יונתן איבשיץ ברורים, אנו עושים כי התורה אמרה, לא מצד הרגש. וגם אחד האחרונים אמר שיש בזה העלאת ניצוצות, וכו' דברים לא לרמתינו.
נ.ב לא הבנתי מה הוכנס פה עניין המנהגות.
למשל יש את תשובת הרמ"א לגבי ביטול בשישים של שומן חזיר שיש בו נותן טעם לפגם.
אבל זו סוגיא כלל לא פשוטה. עיין שו"ת בית יצחק יו"ד א קמא שמאריך.
לכן כל מיני חשש תערובות חזיר ואפילו ג'לטין שיש בזה מחלוקת, צריך לשאול פוסק מוסמך שמכיר את המציאות.
לא באתי לתת הלכה, רק לומר שלעיתים גם חזיר נהייה מותר כביכול משום כללי תערובות. (וממילא לספקות, שס"ס עדיף מרוב).
כללים ברורים, למה שאתה קורה ספק בפוסקים.
קודם כל בראשונים וראשוני האחרונים, לא השתמשו בזה כמעט כלל, אלא אם כן היה ברור להם שיש שני צדדים שווים בסברא ובמשקל לשאלה בפוסקים.
(אני לא מדבר כמו בקים לי, שזה כבר שייך לטענה שבן-אדם יכול לטעון אני סובר כפוסק הזה ואתם לא יכולים להוציא ממני ממון)
אני מתכוון לפסיקת הלכה.
מה שכמה אחרונים משתמשים בזה בצורה רחבה, לפי דעתי זו טעות.
חוץ מזה שאתה לא יכול להתחיל לעשות ספקות מכל רב שאומר משהו. זה חייב להיות שיטה מעמיקה שנובעת מהסוגיא וכאמור לפי דעתי זה דווקא כששני הסברות שאמר כל אחרון שווה בעיניך, אחרי שהתעמקת בסוגיא.
מתי ואיך עושים זה דבר שדורש לעיין טוב.
ומי שלא בקיא בזה, לא כדאי שיפסוק.
תנועת המוסר בסה"כ היא מעין "נאו" חובות הלבבות, או לחילופין, קונטרה ליטאית לתנועת החסידות כאשר המטרה היא אותה מטרה פשוט במקום להשתמש בשיח החסידי-קבלי תנועת המוסר נשארת בפשט הפשוט.
אני לא יודע על איזה בדיוק נושא או אסכולה של תנועת המוסר אתה מדבר (קלם?) כי יש הרבה נושאים והרבה גישות. אני מסכים איתך שחיטוטים אינסופיים בנפש זה קצת OCD ומרחיק את האדם מהחיים הממשיים ומחברת בני אדם. לכן הגישה הנכונה, לדעתי, היא לקחת את הדברים בפרופורציה, לצורך העניין הנושא של מידת האמת והנגיעות, כמה צריך לדקדק עד אינסוף בכל דיבור ומעשה ועניין עד חוט השערה. מבחינה מעשית זה יכול להחליש ולסבך. אבל אם להשאיר את זה בתור "ביקורת גמישה" כלומר לא משהו אבסולוטי אולטימטיבי זה יכול בהחלט לעזור להתבונן פנימה, במיוחד בעידן המודרני אנחנו חיים רוב הזמן על טייס אוטומטי, אנחנו לא מבקרים את עצמנו יותר מדי, אז זה טוב לעצור מדי פעם ולשאול האם אנחנו באמת דבקים במידת האמת או שאנחנו מבלפים? האם אנחנו באמת מקיימים את המצוות ברמת דקדוק שתואמת את הרמה הרוחנית שלנו? וזה לא משהו מיוחד לתנועת המוסר, זה רעיון כללי שאפשר למצוא בכל-מיני מקומות, החל משער חשבון המעשים בחובות הלבבות, דרך כל ספרי המוסר הישנים, קח אפילו את ההקדמה לשער המצוות של המהרח"ו, או אפילו במשלי ותהילים, אם לסכם את תנועת המוסר בשני פסוקים אז זה "מכל משמר נצור לבך" ו"אתה ציויתה פיקודיך לשמור מאוד" (כלומר במובן רחב, פנימי, משמעותי, כמה שיותר מלא).
אמנם ביקורת עצמית היא רק אחד מהכלים של תנועת המוסר, קשה לומר שבזה זה מסתכם.
וברור שאנחנו רוצים להיות אנשים מוסריים ומזוככים, אני לא חושב שזה חייב לבוא דווקא מכיוון של גאווה. עכ"פ לא זאת התחושה שקיבלתי ממה שקראתי מתנועת המוסר (אם כי אכן לא התעמקתי בכל). ועכ"פ רואים גם שתנועת המוסר (לפחות בזרמים שאני מכיר, להוציא קלם קלאסי) מאוד נותנת דגש על אהבת הרע ועניינים בסגנון, אם כבר הזכרתי את אור הצפון, הסבא מסלבודקה מאוד מאריך בנושא הזה, אבל ראיתי גם בספרים בסגנון נובהרדוק רעיונות דומים, בקיצור לא רואה איך הם מפספסים את המטרה אא"כ אתה מדבר על משהו ספציפי.
ביחס למדרשים ואגדות חז"ל, כל מה שקראתי של תנועת המוסר (טוב, האמת לא המון - מכתב מאליהו, "ואני תפילה", אור הצפון, אולי עוד דברים שאני לא זוכר), מבוסס מאוד על מדרשים וגמרא ותנ"ך. פשוט לומדים את אותם מדרשים דרך העדשות המיוחדות של תנועת המוסר כלומר שמים לב לדגשים מיוחדים או מבליטים נושאים מסוימים. כמו שאפשר ללמוד מדרש בסגנון עין איה, מהר"ל, מהר"ץ חיות. או ללמוד באופן מאוד שטחי.
אז נכון, נפש החיים לא מתלהב מהגישה הזאת, היא היא המחלוקת כנראה. אם כי, נפש החיים בעיקר נותן משקל נגד כנגד כל-מיני תופעות קיצוניות. ובכל מקרה האדמו"ר יסוד העבודה סגר פחות או יותר את הנושא.
דעתי האישית: אני לא אוהב גישות "שיטתיות" לעבודת השם. זאת אומרת, ברור שלכל תנועה או ראשון או אחרון יש גישה שיטתית אבל זה מאוד בעייתי לאמץ איזשהו קו מסוים מאוד וללכת איתו באש ובמים, בתוך מציאות חיצונית ופנימית דינמית ומעורפלת. לכן לוקחים את מה שעוזר בכל פעם, לפעמים מה שעוזר זה חסידות, לפעמים מוסר, לפעמים פשוט ללמוד גמרא עם תוס'. לכן גם ביחס לתנועת המוסר אפשר לאמץ עקרונות מסוימים בזמנים מסוימים אם רואים בזה תועלת.
לגבי ביקורת עצמית באופן ספציפי, אני לא רואה אישית תועלת משמעותית בלשאול את עצמי פעמיים ביום מה טיב כל פעולה שעשיתי. שינוי שאינו חוזר לברייתו, ואינו דומה לזאב והרועה שרבים על הכבש בשמות רבה, הוא שינוי תודעתי ולא רק טקטי. אני חושב שהרש"ר הירש עושה בזה עבודה טובה. אבל גם תנועת המוסר יכולה לעזור לנו לשנות את השיח ואת האופן שבו אנחנו מבינים דברים, כאשר הביקורת העצמית מלבד המעלה האינטרינזית שלה, היא גם חלק מאותו "שיח אלטרנטיבי" שאנחנו מנסים לאמץ.
לגבי הטבה לזולת:
א' מי אמר שלא מדברים על זה
ב' כ"א לפום שיעורא דיליה, יש כאלה שהנפש שלהם יותר שייכת לעבודה מעשית-כללית ויש כאלה שפחות, לא בהכרח מעיד על חיסרון
ג' חלק מההטבה לזולת זה תיקון עצמי, כמו שאומר הרב דסלר זצ"ל "לב העולה על גדותיו", ואני יכול להעיד על עצמי שעבודה פנימית מצומצמת הביאה אותי קרוב יותר ל"לב העולה על גדותיו" באופן שרציתי יותר לעזור לאחרים וגם הייתה לי יותר יכולת לזה
אומרים שעבירות עושות נזקים רוחניים.
אבל אם מישהו אנוס לגמרי, למשל נולד למשפחה באמריקה שבכלל לא עושה שום דבר יהודי, גם לו זה עושה נזקים?
משהו לא ברור לי.
מאבד את העדינות בנושא
נולד להורים חילוניים, בנעוריו גדל והתבגר בקיבוץ משמר השרון, ובגיל 23 התחיל להכיר את עולמות התורה והיהדות.
הקים את מכון מאיר לפני 50 שנים, בהמשך את מדרשת מכון אורה לבנות. משמש מאז כראש הישיבה.
מכון מאיר מאכלס מאות תלמידים שבאו מרקע חילוני לגמרי ורחוק מהיהדות - ושם נכנסים עמוק לתוך עולמות האמונה, ההלכה, הגמרא, והכל ברוח מקרבת ובהרבה אהבה.
הוא לא חייב בכפרה מחסרון ידיעה, וגם הזוהר אומר שכאשר אדם לגמרי אנוס זה לא עושה נזק בשמים.
זה תלוי במידת הידיעה והאונס.
כמובן שיחד עם זה שלא עושה נזקים, גם מצד שני יש חיסרון של התועלת של נשמה קדושה שיכולה לפעול נפלאות.
"לְךָ טַל יַלְדֻתֶיךָ" לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר תאמר שיש בידי עון שהייתי עובד עבודת כוכבים כל השנים הללו א"ל הקדוש ברוך הוא "לְךָ טַל יַלְדֻתֶיךָ" מה טל זה פורח אף עונותיך פורחים מה הטל הזה סימן ברכה לעולם אף אתה סימן ברכה לעולם.
ברמה מסוימת כן יש בזה נזק כי נניח אם הוא ירצה לחזור בתשובה זה מאוד קשה לשנות הרגלים והשקפות וכו'
אבל זה חלק מחיסרון כללי יותר של גלות השכינה
יש חיסרון שהוא רע במהות שלו למשל מישהו שעושה חטא במודע או בשוגג כלומר נגד רצון ה'
ויש חיסרון שהוא פשוט חלק מהעניין, ברמה מסוימת זה רצון ה' שהוא יוולד למצב הזה ויפעל בו (אם כי שוב זאת תוצאה של ירידה רוחנית של המשפחה שלו או של כלל העולם) ועכ"פ אין בזה אשמה
כשמדובר במשהו חשוב. שולחים לו הודעות והוא לא עונה
אני לא עושה את זה אלא-אם-כן מדובר בחשש ממשי לנזק
ברגיל ובמצבים בהם אין מענה פשוט לומדים א' לפתור בעיות לבד ב' מלכתחילה לא להגיע למצב שבו אני תלוי ברמה כזאת במישהו
קשה.
כמו הייתי צריך לעשות תיקונים מהותיים בדירה והייתי צריך עזרה של מישהי שתדחף אותי, לפנות לגורם שחייב לתקן. בסוף הוא תיקן והכל הסתדר.
אני מציין את זה פעם אחת בהודעה אחרונה ומציין גם שזה משהו חשוב.
אחרי זה אם אין תגובה מוחק תהתקשרות הזאת
ולא מדבר עם האדם הזה יותר בחיים.
וכל זה כמובן רק אם זה נושא באמת חשוב באופן אובייקטיבי ולא איזה חפירה בעלמא
מבולבלת מאדדדדמעצבים יוצרים פונטים (גופנים) מכתב ידם של הנרצחים והנופלים במלחמת חרבות ברזל 7.10.2023 הי״ד, בחיבור עם המשפחות השכולות, להנצחת זכרם של יקיריהן.
מצד אחד כל אדם שפוי מבין שלא צריך להכניס עובדים מיהודה ושומרון.
מצד שני זה גם לא שפוי לחשוב שמאה אלף אנשים / משפחות שפתאום אין להם פרנסה לא ייכנסו לטירוף.
אז מה בעצם הפתרון (וכרגע לצערנו זה לא נראה שיהיה פתרון כמו עידוד הגירה)?
והאם באמת ייתכן שמאה אלף או יותר אנשים יתחילו בצעדה אלינו עם כלי נשק מכל מיני סוגים? מה בדיוק צה"ל / כוחות הבטחון יעשו אז? יהרגו את כל מי שמתקרב?
הוא מוטל בספק..עצם זה שעדיין יש פועלים בכל מיני מקומות זאת ההוכחה שלא למדנו כלום, או לפחות שהאנשים שמקבלים החלטות או כל אלו שתומכים בהעסקת העם ההוא הם לא שפויים.
לגבי המשפט השני, צריך לדעתי לשנות את השפיות ולהבין שלהיות אדם שפוי, זה עכשיו להגיד, לא מעניין אותי מה קורה איתם, מצידי שיתפגרו, כשאחים שלי נרצחו ונטבחו ועשו באחיות שלי כרצונם, הם לא קמו להגן, וכל שכן לגנות שזה המינימום, אז דין הוא שעכשיו יתפוצצו ולא מעניין אותי מה יהיה איתם.
ולגבי צה"ל הלוואי שזאת תהיה המנטליות, כל מי שמתקרב, לא מעניין אותי מהן מטרותיו, זכאי לכדור בראש.
להכנסת אותם מחבלים-בפוטנציה.
מה גם שהמצב הכלכלי של הערבים שגרים בשומרון לא רע בכלל. אין להם כמעט הוצאות על כלום, בהשוואה למדינות ערביות אחרות במזרח התיכון יש להם תנאים טובים מאד
לא לדאוג לפרנסה של האויב. זה כל כך פשוט.
ברגע שאתה מוכיח להם שאתה מפרנס אותם בכדי שהם ישבו בשקט אתה רק מגביר את התאבון שלהם והם מזהים חולשה.
פרנסה? שיפסיקו לממן משפחות מחבלים ותראה שיהיה להם אחלה כסף. הבעיה היא העולם, בלי העולם ישראל הייתה מתנהלת אחרת.
אנחנו חיים במציאות של מלחמה בין מעצמות ויש להם לפעמיים אינטרסים שונים משלנו. מבחינת ארה"ב הם מחפשים יציבות ושקט בגלל שהם פוחדים מהדרדרות שתביא למלחמת עולם וגם בין היתר רוצים לשמור על ההגמוניה שלהם. מבחינתם הפתרון היחידי הוא פתרון מדיני .. אנחנו בין הפטיש לסדן .. זו בעיה.
לגבי השאלה האחרונה שלך, תראה למשל מה לבנון אמרה עכשיו,
הם קושרים את המלחמה בעזה עם פתרון מדיני מולנו. למה הם עושים את זה? כי הם יודעים שישראל לא תפגע בלבנון עצמה, קרי בתשתיות אזרחיות.
הם רואים איך ארה"ב מרסנת אותנו בעזה והם מרגישים ביטחון. ברגע שישראל תצהיר יום אחרי יום שלבנון עצמה תפגע, ותפסיק לדבר על חיזבאלה בלבד... אז תראה שמשהו משתנה.
כל עוד ישראל נשארת בהיגיון "מערבי" אנחנו במוקדם או במאוחר נושמד. בלי משחקים
אותנו?
באמת לא מצליחה להבין את זה.
הנה, אתמול היה פיגוע ברעננה.
שני מחבלים שעבדו אצלנו (לא קריטי שזזה היה בלי אישור; עדיין הייתה להם פרנסה) סיימו לעבוד ויצאו לרצוח.
יש הסבר לזה?
הרי הייתה להם עבודה אז איך הם חשבו לדקור ולדרוס?
וחסרים עוד סיפורים כאלה של חיות אדם שעבדו אצלנו ובסוף טבחו בנו?
נפש חיה.הם צריכים להציע פיתרון.
אני חושב שאותו הדבר נכון בהרבה הקשרים, גם במלחמה בעזה.
וגם במקרה הזה. רוצים לעבוד אצלנו? אז תקבלו את מרותנו, ותנו לנו סיבה טובה להאמין לכם.
(אגב, למשל אם הם היו תומכים בעידוד הגירה, זה אחלה דרך מצידם להראות שמה שבאמת חשוב להם זה הפרנסה ולא לכבוש לנו את האדמה...
העובדה שהם לא תומכים בזה, היא כי מה שמעניין אותם זה לא שלווה.
בקיצור - פתרונות אפשר למצוא. אבל הם לא רוצים פתרון)
