פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 621)

בא לי גם משמר

אם אפשר להתחלק - מתכוננים ביחד ולומדים ביחד.

וזה גם לא סותר - אפשר לבשל וללמוד.

את הבישולים והניקיון סיימתי בערב,

עכשיו יש לי לילה של לימוד בע"ה.

באמת האידיאל.
ואשרייך על התקתקנות

אתה מדבר על גברים ונשים ספציפיים?

 

האמת, אני בטוח.

I'm not doing them both

בדרך לישון אחרי חתונה ויום בלי הפסקה מהבוקר מרגישה שבוער לי בפנים ומוצפת ממש

האם אי פעם אגיע למצב שבו אתכונן לשבת כבר מיום חמישי, או שמא- ראשון?
שנזכה! למה לא.

(אם כי יש שפוסקים כמותו)

כל שנה ב5 דקות ככה

ממסקנותיה של @רחפת..
"טרנסים דופקים את המח.
כנראה זה למה יש אנשים עם רמת משכל נמוכה. "

ה' יעזור לעם ישראל.

פשוט תהיתי אם את פצל''ש כי רחפת לא כאן כבר די הרבה זמן והניק שלך די חדש.

רחפת איננה זקוקה לפצלשים 

אני יודע שאת לא פצל''ש שלה, עצם זה שאת מכירה אותה מחשיד אותך כפצל''ש.

בכללי, לא שומע.
אבל פעם בחצי שנה בהחלט נהנה לשמוע טרנס.

לק"י

מה הקטע שמפנים את הזבל בשעות האלו?!
כמה רעש....

והכנתי עוגה!

אין אפילו גרם אחד

ולא, לא לומדת ולא מתכוננת.

לא יודעת מה עם הגברים,
אני לומדת עכשיו (בפוטנציאל)
מקווה שהם מכינים מש🤷
ואם לא יש
מחר

אבל הרוב כאן כבר לא

גיליתי איזה אתר שמוכר נעליים ואני חוששת להשתמש בו כי אני לא מכירה אותו...

באסוש

אבל מכיר מלא שקונים נעליים דווקא בasus

אז אני לא חוששת אבל מה שמצאתי שם יקר מידי בשביל קניה באינטנרט

מעלה זכרונות, תודה

את בסדר 🙂 ⁦⁩
המשנה ברורה כותב שלמי שלא לומד הלכות שבת קשה מאוד לשמור שבת כמו שצריך. בעצם רציתי להגיד (ושוב זה לא היה מכוון אלייך ספציפית) שלפני שנרוץ לגרום למישהו לשמור שבת (וגם זה מעולה וצריך) כדאי שנדאג שאנחנו בעצמנו נשמור אותה כמו שצריך.

כך גם מופיע בתיקוני זוהר.

מסביבו.
אז תתחילי עם החברים והמכרים שסביבך.

תרשמי לפנייך,
עכשיו נשארו כל השאר
וגם שבת הבאה בעז''ה

לפעמים באלי שהנסיעה ברכבת לא תגמר
אני מספיקה בה יותר תרגילים מאשר בבית, משום מה
אולי כי אין מטבח בקרבת מקום?

לא השלתי את עצמי שאסיים ברכבת

תרגילים של מה זה? מתמטיקה?

חישובים, כן

לילה טוב...

בוקר ריצות מקווה שלא שכחתי כלום
עובדת מתשע עד שבע וחצי ואז חתונה עם חופה שרשמית בשבע ורבע בערך חצי שעה הדרך בין העבודה לחתונה

מסכנה אני זקוקה למחולל זמן (יש למישהו אחד פנוי? )

חצי שעה בין העבודה לחתונה זה סבבה, אלא שאת כנראה גם צריכה להחליף בגדים בדרך.

🤦🏼‍♂️

זה נכון.

 

אבל אני כבר לא שם. בהרבה מובנים.

זה לא רק בבוקר..

 

לדוגמא בדקה שהאוכל מתחמם במיקורגל אני מספיקה לערוך שולחן למזוג שתיה להחליף נעליים לריב עם אחותי ועוד היד נטויה!

משתדל לא לריב עם בני אדם כשאני חצי רדום ולפעמים עדיין עם תפילין.

 

 

לריב עם אחותך זה לגמרי חשוב

תלוי בסוג הלחץ.

נפש, רוח, נשמה, חיה יחידה.
בעיקר הנפש חוטאת על ידי הגוף, אבל לרוח (הרגש הפנימי בלב) ולנשמה (פנימיות המח) יש להם השפעה אם האדם יחטא או לא.

האדם נידון בכלליותו לעתיד לבוא: "אף הקדוש ברוך הוא מביא נשמה וזורקה בגוף ודן אותם כאחד." (סנהדרין צא)

שדיבר על העניין הידוע- שאדם יכול לדעת איזה עבירה הוא צריך לתקן לפי המשיכה שלו

והוא אמר שזה בגלל שהנשמה נטמאה בגלגולים קודמים מאותן עבירות (במילים האלה)

יש מקומות, גם רבנים וגם ספרים שמשתמשים במושג 'נשמה' במשמעות כללית לצד הרוחני של האדם. ואז מה שהרב אמר - נכון.

אם משתמשים במושגים יותר מדוייקים, אז רק הנפש (שהיא החלק הכי נמוך בצד הרוחני, כמו ש@@חסדי הים כתב) נטמאת, הרוח יכולה קצת להיפגע, אבל הנשמה, שהיא החלק היותר עליון, לא נטמאת ולא נפגעת.

החלק שנטמא נקרא צלם

אם את שואלת את ספר הזוהר הוא יאמר לך שהנשמה היא חלק אלוה (ממש) - היא לא סובלת ולא עומדת לדין. מה שחוטא זה רוח טומאה שמגיעה מ"סטרא דשמאלא" ומשתקעת בנפש האדם בחטא - והיא זו שסובלת בעונש. (א -- פא ע"ב, רכו. ג -- ע ע"ב). אגב, יש מקרים מסוימים שגם הרוח סובלת.

 

אם תשאלי הוגי דעות מקובלים אחרים בתקופה שלאחר הזוהר - ששיכללו ודנו בנושא, חלקם יגידו לך ששורש הנשמה עצמה לא נמצאת באדם - אלא רק "צל" הנשמה, ויש סוג של חיבור מלמעלה לנשמה. וישנם כאלו שיטענו שהיא אופפת את האדם. וישנם כאלו שטוענים שהיא נמצאת ממש באדם עצמו (כמו הזוהר). בכל מקרה לשיטתם מה שיענש אלו החלק(ים) שאדם חי איתו(ם) בחייו הגופניים שחטא(ו) ורק לאחר מכן יהיה איחוד עם הנשמה עצמה (אני לא ליד ליד ספרים אז בטוח שהחסרתי שיטות (ומקורות) קבליות בנושא -  בטוח החסרתי את שיטת האר"י על נשמה ועונש). 

 

הדבר המדהים בקבלה - זה שחוץ מהמשפט "אלוהים קיים", אין(!) משהו שאין עליו מחלוקת בין מקובלים והוגים מעולם הקבלה, פשוט אין (זה מדהים ומפליא כאחד). ככה שהכל פתוח לחשיבה.

 

אם את שואלת את פשט חז"ל ופשט מקרא (לדעתי) - האדם הוא אחד.

ואם את שואלת את המציאות (לדעתי) -  אין דבר כזה חטא (מושג החטא הוא מושג תיאורטי בלבד - יש רק את החיים בכאן ועכשיו). התפיסה של המושג חטא כממשי וזהותי הוא הופך את החטא לחטא - שמתורגם לרגשי אשמה, כעס והרס עצמי, ואכזבה עצמית. 

 

אדם צריך להוציא אותה לפעל, בבחירתו.

 

יש לו שכל, מידות, הרגשות, מעשים. יש לו בחירה. 

 

עד כמה הנשמה מתגלה ב"אני" המוחש יותר - זו שאלה של מעלת האדם, של בחירתו.

 

וכמה שהנשמה פחות יוצאת לפעל, יוצא שהיא "חסרה" ממה שהיתה יכולה להופיע, שזה חלק מעניינה, ממגמתה.

 

וכמובן, גם הצדדים האחרים של האדם, חסרים את המעלה שהיו יכולים להיות בה. מה"רוח", הצד ה"רוחני" של האדם. דרך ה"נפש", הצד של החיוניות המורגשת, ועד הגוף.

 

כך אומרים חז"ל שלעתיד לבוא, הנשמה טוענת שהחטא לא בא ממנה. הגוף טוען שלא היה יכול לזוז בלעדיה, מרכיבם הקב"ה זה בזה ודנם..

 

כלומר, אם ננסה להבין בצורה קצת יותר מופשטת את זה. הרי ה"דין" הוא בעצם, עצם החיסרון. המירוק של המצוי מול הרצוי, מול הפוטנציאל. להביא למה שלא הושג ע"י הבחירה החופשית.

 

והדיון על הנשמה, הוא גם על כל המדרגות שהיו צריכים להופיע אותה - עד כמה הבחירה של האדם איחדה ביניהם.

אני יודע שלא עוזר... אבל בזמן הפנוי...

איך זה יכול להיות שאני יודע משהו בשכל ואילו ברגש אני מרגיש משהו שמנוגד לו? לדוג' אם בשכל אני מבין שרצון ה' הוא להיות בחברה שאינה מעורבת, מדוע ברגש אני מרגיש שאני רוצה להיות שם?

לדעת המקובלים מדובר ברע שהושרש באדם. כוונתם היא שיש חלקים בנשמה שהיא טהורה לגמרי ואין בה רע. אך עם זאת יש חלקים נמוכים שבהם כן יכול להיות רע. הסיבה לחטא או לרצון נגד רצון ה' נובע מאותו רע שנמצא באדם.
נמצא לשיטתם שיש רע באדם הרבדים מסוימים ויש רובד עליון שהוא רק טוב.

לדעת הרמב"ם, לעומתם, הנשמה היא טהורה לגמרי. לפי הסברו של הרב קורצוויל (ראש ישיבת קרני שומרון) טהורה = טובה ולפיכך היא תמיד רוצה את רצון ה', היא תמיד רוצה לעשות טוב. כך שצריך את כל המידות אלא שצריך אותם באיזון והרע הוא בחוסר איזון. לדוג' גם מידת הגאווה נצרכת אלא שהיא נצרכת בכמות של שמינית שבשמינית'.
נמצא לשיטתו שיש רק טוב בכל הרבדים והרע הוא חוסר איזון.


עכשיו סברה שלי:
כנראה למקובלים עומדים לדין על כך שלא התגברנו את הטוב על רע (אמר ר' לוי בר חמא אמר ריש לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע)
ולרמב''ם עומדים לדין על המעשים שעשינו כתוצאה מחוסר האיזון המידותי שלנו.
לכן העבודה השלמה היא עבודת המידות וזה גם מה שה' אלוהינו שואל מעמנו.. כי אם ליראה אותו ולאהוב וכו'..
וזו החסידות האמיתית...

גם ל"מקובלים", הרע אינו בנשמה עצמה.

 

בחלקים הנמוכים יותר.

לפעמים מגדירים את ה'נפש' כ'נשמה' למרות שזה חלק יותר נמוך שלה

קודם כל נשמה זה שם כללי. הרבה פעמים היא במובן של נפש. שיש גם לגוי (התניא מחלק גם בזה בין יהודי לגוי אבל אכמ"ל).

בנפש הבהמית (תת מודע) של האדם קיימים רצונות שמטרתם שיהיה לו טוב ונעים. זה יכול להיות ע"י דברים רעים, ע"י דברים נייטרליים וע"י דברים טובים (גם בבהמית יש נרנח"י. לדוג'- נשמה דבהמית הכוונה לחשיבה איך להשיג את הצרכים שהאדם רוצה).

לאדם יש גם נפש שכלית (שכל, מודעות, בחירה. זה הרובד שכתבתי לעיל שמכונה הרבה פעמים נשמה) שיכולה לנצח את הבהמית ולבחור בדבר שהאדם יודע שהוא הנכון לעשות גם אם בא לו אחרת (או באופן אחר, לבחור ברצון הטוב של הבהמית. לדוג' לחשוב קצת ולהתחבר לרגש של הנאה מלעזור לאדם אחר מאשר ולהגביר אותו על העצלות).

כל זה קיים גם בגוי. וכל אדם נידון על זה.
הנפש השכלית היא הבוחרת והנענשת. היא ה"אני" שלנו (הבהמית כשמה כן היא.. לא שייך בה בחירה ועונש).
המצפון הוא כח רגשי של טוב שקיים בנפש הבהמית.
עבודתנו בעולם- להתגבר על הבהמית. והדבר הכי גדול זה להמתיק אותה. כלומר שהאדם ישנא ברגש את הרע ויאהב את הטוב.


ביהודי יש גם נשמה ("על מודע") שרוצה לדבוק באלהים ושולחת רצונות כאלה לאדם. כלומר שלא יעשה את הטוב רק כי הוא מוסרי אלא גם כי ככה נדבקים בה' (לנשמה גם יש "ישות". היא "רוצה" לדבוק בה'. היא לא בטלה אליו לגמרי. רק שזו ישות זכה). היא לא יכולה להתלכלך כי לא בה הבחירה. היא לא רוצה רע.
הבחירה שלנו ברובד הזה היא האם להישאר עם הטוב המוסרי הטבעי או לעלות לתודעה של נשמה ועל פי זה להסתכל על החיים ולחיות. וזה מה שמביא לגילויה של הנשמה בתוכנו בפועל.

אז בספר הוא ממשיל את הגוף והנשמה לעבד של מלך- נשמה ולחבר של העבד- הגוף. העבד וחברו מסתובבים בפרדס של המלך ויש חוק שאסור לקטוף ולאכול מפירות העצים בפרדס. החבר של העבד לא יודע את החוק ואוכל מפירות העצים, ועז בה המלך ורואה זאת.
את מי לדעתך הוא יאשים את העבד או את החבר של העבד? ברור שאת העבד כי הוא יודע את החוק והוא זה שאמור למנוע בחברו לאכול מהפירות.
אותו דבר גם הגוף והנשמה.
למרות שהנשמה לא חטאה, היא הייתה צריכה למנוע מהגוף לחטוא.

להיערם קשיים רבים. להתעלל בילדה בת שבע על דוכן העדים או לנסות לערער על גרסתה זה לא קשה כל כך. הטרור הזה הוא ממש פשע מאורגן.
עכשיו עורך הדין מתכונן לתפקיד שלו, נורא.

הרבה שנים שאלתי את עצמי למה הרמבם הכניס ב-13 העיקרים שלו את האמונה (אמונה ולא דעה, הטא משתמש גם במילה אמונה) בשכר ועונש. מכיוון שאם לא תאמין בזה אתה עלול לאבד שפיות בעולם רע כל כך.
עלינו להאמין שסוף האמת לנצח וסוף הרשע להיענש ולהיענש כראוי.

אחרי שראיתי את פרשת דומא, האמון שלי בכתבי האישום של המערכת בישראל לא גבוה במיוחד.

 

הבעיה היא שצריך לענות את המורשעים, לא את הנאשמים, ובמדינת ישראל זה בלתי חוקי.

דופן מכמה כיוונים.
קודם כל המניע הלאומני שמוכחש לחלוטין על ידי המדינה ואף מוגחך על ידי השמאל.
לאחר מכן הקושי המשפטי המובנה בתיק עם האשמות מיניות שעבר עליהן זמן.
בנוסף לזה שמדובר בגיל כל כך קטן עם האשמה כל כך חמורה.
קשה לדעת מה תהיה השורה התחתונה, במיוחד במערכת המשפטית בארץ בשנים האחרונות.

זה כמובן מסביר לפותח בשרשור למה אף אחד לא יוצא לרחוב. בסוף מי שיצא עוד ייעצר על עבירה כלשהי, מניסיון. ככה מעקרים ציבור במדינת ישראל...

מה זה "לא איפכת"?.. נקרעים מזה.

 

ואכן, יש להצטער מאד, לאן הגענו שמרוב "משפטיזציה", אז תגובות נורמליות בריאות כבר לא בחשבון (יתכן שאם היו נשמרות תגובות כאלה, רק למקרי קיצון, ולא כ"אג'נדה" שכל אחד עושה דין לעצמו - אז זה היה נראה אחרת. מאיר הר ציון הלך בזמנו עם חבריו, לנקום באופן פרטי את נקמת אחותו. הרג חמישה ערבים בשבט שממנו הם יצאו. זה שאצל הערבים הדבר התקבל כמובן-מאליו, אינו פלא. אבל גם כאן, הוא לא ריצה על כך כל עונש).

 

ומה זה "לשנות בקלפי"? הכי קרובים למה שצריכה המדינה לעשות במקרה כזה, כמדינה ללא צורך בפעולת יחידים, הם עוצמה יהודית. וכעת הם רצים עם איחוד מפלגות הימין. יש להניח שכמה וכמה כאן הצביעו עבורם. אי אפשר "להפוך את הקלפי" בכח..

 

ולגבי ההפגנה - נכון. באמת טמטום הלב. היו צריכים להיות שם רבבות. הצילו את כבודנו, המעטים הללו.

וגם לא מעט אנשים אחרים.

הזעקה בנושא לא צריכה להיות מההיבט הביטחוני.

הזעקה צריכה להיות ציבורית, על כך ש"צעקה הנערה... ואין מושיע לה". 

אין לי פתרון קונקרטי למניעת אונס (אולי חוץ מהגברת העונש, מה שאולי יגביר את ההרתעה), אבל הזעקה צריכה לעלות לאוויר "לא יעשה כן במקומנו". 

ההתעוררות הציבורית למלחמה באונס רק כשמדובר על פגיעה מצד אויבינו, נראית לי קצת צביעות, הרבה רכיבה על מקרים, והמון חוסר רגישות למקרה.

אין עניין בזעקה המונית כשדברים לא יורדים למעשה.

לדעתי יש חובה להזדעזע גם אם אין לנו מה לעשות.

חוץ מזה, לא אמרתי שאין מה לעשות, אלא שלי אין רעיון. ייתכן שיש אנשים חכמים ממני שיש להם רעיונות.

אדם זר שלא מצפה לשיחה ממך, הייתי אומר עד 20:00. אפשר גם אחרי אם זה דחוף יותר, תלוי עד כמה..

אם זה מישהו זר, עד 21:00, 22:00 ככה

מי שלא רוצה שיחות דואג להתרחק מהמכשיר כשהוא לא פנוי.

לאדם זר עד תשע הכי מאוחר שמונה עדיף

בין עשר וחצי לאחת עשרה - לא היה עונה.
ואחרי אחת עשרה - היה עונה בבהלה (כדי ללמד את המתקשר לקח...)

לחברות אני מתקשרת מאוחר יותר,
כאלה שאני יודעת שהן לא מתארגנות לשינה אז.

(יצא לי לדבר עם חברה כשהיא עדיין לא הלכה לישון, ואני קמתי..)

לפעמים בא לי לענות למישהו גם ב-1 בלילה, ולפעמים ממש לא.

אז אין לי בעיה שיתקשרו אלי בכל שעה שרוצים.
לא הבנתי למה לא כולם עושים את זה.

בכל ישיבה יש דמות שהיא הפסיכולוג/דיקאן/מש"קית ת"ש/וואטאבר, הרבה פעמים זה הר"מ של שיעור א, או ראש הישיבה בישיבות קטנות במיוחד, שב איתו על זה, אנחנו לא יכולים לעזור לך יותר מידי.

אבל בזמנים קשים גם אליהם אין לך כח לפנות..

פניתי לאלו שכן יש להם משהו להגיד..

תודה נשמה

לתת להם קצת כוח כמה שאפשר.

ואפילו רק שיתוף אנשים אחרים - עוזר.

נראה שמשהו תקוע לך בראש סתם.
תשחרר, תאמין בעצמך, תהיה בטוח! אתה אדם טוב ונשארת! אין לך ממה להתבייש,לנסות זה לא חטא.
תבוא בוויב חיובי ואין סיבה שלא יאהבו אותך אם טענת שאתה חברותי.

אם בעיקרון אתה לא כזה, וזה קורה רק בישיבה החדשה - מה יש בה שאין במקומות אחרים? (באופי של האנשים, באוירה הכללית של הישיבה וכו')
לא בטוח שזה קשור אבל נשמע כמו כיוון מחשבה ראשוני.

או שאולי אלה קשיי הסתגלות שיעברו עם הזמן?

היה לך חתיכת יום עמוס.

 

(גם לי היה יום עמוס שהתחיל קרוב לשש, אבל רובו לא לפרסום פה. ליוויתי קרובת משפחה בבית חולים)

במקרה שלי, חוסר שינה בלילה וכמה לחצים בבוקר גרמו לי לקרוס סביב השעה 16:00.

"המחאה החברתית" כביכול לא היתה יותר מגחמה של סטודנטים מפונפנים שרצו להחליף את נתניהו ולחיות על חשבון משלם המיסים שזה לא הם, איך אמר הכלכלן שלמה מעוז: מה שאני לא הבנתי במחאה החברתית זה איך לכל כך הרבה אנשים יש כל כך הרבה זמן להיות שם באהלים בשדרות רוטשילד? לא יודע, אני הייתי בעבודה... עכ"ל.

 

הדור לא רק שלא מושך לחברתיות אלא שובר את ההגה חזק מאוד ימינה לקפיטליזם, 8 אחוז מהציבור מגדיר עצמו שמאלני וזה כולל כל הציבור, לא רק דור הוואי.

 

דבר שני, יש יותר אמפתיה והקשבה ללהט"ב, אבל הדור שמרני יותר משני קודמיו יחד, רוב הדור לא מזדהה כלל עם הערכים הליברליים של דור האיקס.

 

הדור אנוכי ולא בקטע טוב, לא ממנו תבוא הישועה ובזה צודקים זוג החוקרים.

 

רוב דור הוואי ניסה צמחונות וטבעונות בחייו, רובו לא מצליח אלא רק תומך מרחוק בפייסבוק.

 

הדור מרוכז בעצמו בטירוף, מחאת הדיור כי לדור הוואי קשה לא לבזבז, מחאת הקוטג' כי הוא רגיל דווקא לזה של תנובה, האידאלים כביכול שהוא נלחם בהם זה כי הוא מושפע פייסבוק/יוטיוב/ווצאפ ונלחם על שטויות, נגריה חברתית עאלק.

 

היה פה ניסיון להכניס דור שלם לבועה התל אביבית הכאילו אחוזת אידאלים וערכים ליברליים אבל זה סילוף אדיר של המציאות, אם עד עכשיו הוא היה ממוקד ודייקן בניתוח האנרופולוגי כאן הוא פשוט הכניס את תפיסת העולם שלו כפי שהוא היה רוצה לראות את הדור וזה יצא עלוב עלוב עלוב.

 

חבל.

שאדע אם שווה, כי בינתיים התמכרתי לעד כאן ואף אחד לא מבין למה אני מחייכת כמו פסיכית.

אותו ערוץ.

אני אבדוק מה הפוטנציאל שלי.

הוא הסביר לי למה הוא עשה את מה שהערתי לו והוא צודק

עצמך... ולא בשבילו. לכן לא צריך לבקש

יכול להיות מצב בו אדם משדר שזה כלום עבורו אבל זה כן משמעותי. (לא יודעת לגביי המצב הספציפי אצלך..).

בכל אופן בגלל זה אני בדעה שאם אני מרגישה ששפטתי לא נכון, הערתי לא במקום.. אז מבקשת סליחה.

יכול להיות שהסליחה הזו היא להרגיע לי את המצפון, אבל באופן אישי לא מכירה הרבה אנשים שמבקשים סליחה, גם לא בשביל עצמם.
חושבת שזה חינוך טוב לדעת להתנצל במקום בו יש חשש שנעשה דבר שאינו ראוי.

משהו רע לא יצא מזה, וטוב - אולי לא ואולי כן 

זה לדעת להתאפק ולא לשחרר את ההרגשה הרעה שלך ע"י בקשת סליחה שנועדה בשביל הרגעת המצפון נטו (אם זה המקרה פה).
זה גם סוג של רצון "אגואיסטי" שצריך לדעת להתגבר עליו. כמו בכל עבודת המידות או כמו שמתגברים על תאוות אכילה נגיד (כמובן שזה לא אותו דבר אבל זה אותו עקרון).

ויש מישהו בצד השני שהושפע מהמעשה.
לא תמיד אפשר לדעת אם נפגע או לא (אם יש צורך בבקשת סליחה או לא) ולכן חושבת שעדיף לבקש.

אם הסליחה היא כדי לסמן וי. אז אין לה משמעות וכמובן שלא על זה הדיבור.

ומה שכתבתי זה לא עניין של לסמן וי.
כלומר אם הצד השני לא נפגע אתה אמנם מבקש סליחה מהלב אבל למה לבקש סליחה? כדי להרגיע את עצמך. זה סוג של רצון אגואיסטי. לא במובן רע אלא במובן שאתה עושה משהו בשביל עצמך. ומי אמר שאדם צריך להוציא לפועל כל רצון שלו? לפעמים צריך לוותר. וזו עבודת המידות. אבל כל מקרה לגופו כמובן.

*איך היה השיעור?

מה שכתבתי התכוונתי למצב שבו לא בטוח אם נפגע.

לגביי המצב פה, אם הוא אכן בטוח במאה אחוז שאין פגיעה.. אין עניין לבקש סליחה.

* ה' יעזור. נתקע האוטובוס, פקקים וכביש חסום. מפה לשם היה שיעור של רבע שעה גג.
את האמת תכננתי לפרוק את זה במי ער הלילה

אני לא חבר ממש טוב שלו ואני לא יכול לדעת ב100 אחוז שהוא לא נפגע
זה מה שנראה לי ממה שאני מכיר אותו
תודה על הדיוק!

ההבדלי בנים בנות פה
כנראה בקטע הזה אני קצת בת (-;
סתם, גם לי מרגיש נכון לבקש אבל פאדיחה
במיוחד עכשיו, שכבר עבר שבוע מאז

זה לא כזה ביג דיל,ולהבא לומדים להשתדל לא להעיר..(לפי הבנתי גם אצל גברים זה מוערך אם מבקשים סליחה.ודי הגיוני שלא יעשה מזה סיפור לפחות כלפי חוץ..ועדיין זה לא מזיק)

על מה שאמרתי ואם יש לי חשש קל שהאדם מולי נפגע ולא אומר לי מכל סיבה שהיא (אם נודה על האמת, גם אנשים שנפגעים, לא כל כך מהר יודו ב'חולשה' שנפגעו. אלא אם כן זו פגיעה מאוד עמוקה שניכרת עליהם. לא מדברת על מי שבאמת לוקח בקלילות דברים והיחס שלו לאמירות כאלו הוא בשיוויון נפש אמיתי. בין כה ובין כה יש ערך בעיניי לתהליך התיקון האישי שלנו ולמה שאנשים לומדים דרכנו ודרך התהליכים שהם פוגשים אצלנו, לכן) מתנצלת התנצלות אמיתית. כזו כוללת מבחינתי הכרה בכך שאני מבינה שהסקתי מסקנה נמהרת מדי ו*יתכן* והיא פגעה (הכרה ברגשות של השני), ומה הלימוד שלי לעתיד מכאן, כלומר איך אשתדל לפעול מכאן והלאה, או באיזו תודעה להיות (לברר קצת יותר לפני שמסיקה מסקנות במקרה הנידון ששייך ללימוד זכות).

תוך כדי, המחשבות של המספר.

של רן ובר. ובכלל הספרים שלו.
אייכה של משה שרון
ואין יותר גבעול של בת שבע סדן

מים שאין להם סוף, החוק למניעת בדידות, עד שנגיע הביתה ועוד

ספר פנטזיה מצחיק ושנון רצח

בדרך סיפרתי מעשה
עד שמצאה

יאללה שיוציא ספר חדש!

היצר לא אוהב דברים כאלו.

אתם ממש בכאסח?
ובקשר לשאלה, הולכים למקומות שנותנים חוויה בהקשר של עבודת ה' או נזכרים בתקופת שיא שזכורה כממש טובה או הולכים לפגוש אנשים כמונו שמשקיעים ומצליחים
ובכללי לדמיין את הטוב והאושר הענק שיגיע
ואז לראות את היופי הקדוש והמואר הזה יגרה אותך קצת ויגרום לך לרצות
מקווה שעזרתי
המון סיעתא דשמיא!

אחשוב על כך.

אשמח לקבל ג"כ

אפילו בדברים הכי קטנים.

גם ספציפית על הרצון וגם בכללי

אין ייאוש.