פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 627)

זה באמת נראה במבט ראשון כתב עברי קדום, אבל חלק מהאותיות נראו לי מדי קרובות לאל''ף-בי''ת העברי של ימינו, וזה פתר את החידה.

כתוב שם: בראשית ברא אלהים ויאמר אלהים יהי אור ויאמר אלהים יהי רקיע ויאמר אלהים יקוו המים ויאמר אלהים תדשא

בעקבות התגובה של סביון התחלתי לפענח את זה וזה באמת נראה הכיוון, אבל עכשיו אני תוהה מה הקשר לספר ?! מה זה אמור להביע ? מוזר...

תוכן. זה קשור לתוכן הספר בחלקו, רעיונית. יותר למשנה הכללית שלו ולספרים אחרים שלו שבהם זה בולט יותר.

ולאיזה ספרים אחרים זה קשור יותר ?

גדל, אשר, באך – ויקיפדיה

וגדל הם סמלים בעיניו. שמות שמעבירים תוכן ספציפי והיחס לסמל ולייצוג.
הספר "אני לופ מוזר" (אני לולאה מוזרה)

הרבה מים מים מים אפילו רבע שעה מתחת מים זורמים.
ואחר כך אלוורה או שמן נבט חיטה.

לק"י

רפו"ש!!

כדאי לשים אותו בקרר, כשהוא קר זה עושה תחושה של יותר מרגיע

זה גדול אבל יש גם יותר קטן

את 2 אלה לא ניסיתי .
מה שאני עושה זה מים או משהו קריר (לא קפוא כי אז יש סכנה לכווית קור..
תרגישי טוב!

לא מזלזל במנהגים חלילה,
אבל יש עיקר ויש טפל.

שיתקבלו תפילותייך ברצון בע"ה

קול אליהו סידור מצויין. רק יש הבדלים.

 

הסידור קול אליהו נאמן לפסקי הרב בן איש חי, ויש הבדלים בהלכות שכתובות שם.

למשל, מי ששכח בעשרת ימי תשובה ואמר מלך אוהב.. במקום המלך המשפט

את תראי בסידורי איש מצליח, עבודת ה', חזון עובדיה למען שמו הודיה וכו' חוזר. וזה לפי פסק הרב עובדיה

לעומת זאת בסידור קול אליהו, עוד יוסף חי ודומיו, שהם לפי פסקי הרב בא"ח לא יחזור.

 

מה גם בסידור איש מצליח הרב מאזוז לשיטתו שהולכים בכללי הדקדוק בתפילה ולכן הוא קבע בין מחלוקות בין סידורים קדומים לפי הדקדוק. סידורים אחרים לא קיבלו. וגולת הכותרת זה לקרוא לקב"ה בלשון זכר במקום בארמית.

שבענו מטובך, שמח נפשנו בישועתך וכו'. איך קוראים את האות ך? בניקוד שוא (שזה לפי הארמית) או בקמץ (שזה בעברית).

הרבה סידורים, אולי כולם למעט בודדים שאיש מצליח בינהם השאירו את האות ך בשוא כי זו המסורת, הרב מאזוז שינה לפי דעת הרב לחם הביכורים.

 

מבחינת פונט, איש מצליח הרבה יותר יפה ונוח (כמובן אם יש לך את המהדורות החדשות, היישנות זה פונט לא משהו..)

 

 

לכן, הצעתי, לפי הרב שלך. בע"ה כשתתחתני תשאלי את בעלך מי הרב. אחת הנפקא מינות זה עם איזה סידור מתפללים. מכוון שבסידור יש הלכות שיש בהן מחלוקות בין פוסקים היום.. לכן בראש ובראשונה רב.

במידה והבעיה הזאת נפתרה, צריך לראות עם מה מתפללים יותר בכוונה.

למשל קול אליהו או עוד יוסף חי (שניהם לפי בא"ח)? סידור חזון עובדיה או יחוה דעת (הראשון של הרב יצחק יוסף, השני של הרב דוד). תלוי בפונט, בגודל, בסדר בעריכה. הכל. לראות במה מכוונים יותר.

 

רק.. לא מבין למה האופציה בין שניהם? תבדקי עבודת ה'. סידור מצויין. סידור כוונת הלב - מדהים. למען שמו באהבה גם טוב. אל תהיי מצומצמת.

 

ורק אוסיף, תמיד תמיד טוב שיש לך סידור. רעיון מצויין לקנות לך סידור אעפ שיש בבית הכנסת. למה?

א. הוא איתך אם את צריכה.

ב. את יכולה לכתוב עליו דברים ששמת באיזה שיעור, למרקר משפטים בתפילה שאת מתחברת, והסידור הזה הולך במלוא מובן המילה. שלך כי את גם ישבת עליו שעות ו"הכנת" אותו כדי שתוכלי להתפלל בו.

 

 

בהצלחה רבה!

מקווה שהועלתי. אם יש עוד שאלות מוזמנת לשאול

הוא גם לא דוחה דברים סיזיפיים שלא קוצרים מהם כבוד וגם לא אינטרסים.
שנזכה לשלטון של ענווה ואמת בע"ה.

הסכמה של בנ"א מבלי מחויבות גם לקב"ה ביישום הערך- פשוט לא יחזיק.

האמונה זה הבסיס הכי חזק והכי יציב

כביש 60 נמצא במעמד משפטי "רגיש" שהופך כל השקעה בו לעניין מסובך.

הוא מוגדר חוקית כשטח "כבוש" (מסתבר שבמשפט הבין לאומי אין למילה "כבוש" משמעות שלילית או משהו, זה פשוט מציין שהשטח היה שייך פעם למישהו אחר וכיום המעמד שלו לא מוסדר), ולכן כל בניה בו נחשבת או כבזבוז כסף (כי גם ככה הוא "יוחזר") או להחלת ריבונות (שאת זה כידוע בג"ץ לא אוהב).

וכנ"ל כביש 90, רובו מוגדר כשטח כבוש, ולכן גם הוא לא ממש יעד מועדף לתחזוקה.

אם רבונו של עולם החליט

כדי ששטח יוגדר ככבוש, צריך לכבוש אותו מהשלטון הלגיטימי ששלט בו. הכיבוש הירדני ביו"ש לא הוכר על ידי מדינות העולם.

חוץ מזה שרוב כביש 90 אינו בכלל בשטח הזה. כביש 90 הו מאצבע הגליל ועד אילת.
(אגב, מה שגורם שהסטטיסטיקה אינה אמיתית. פר קילומטר כביש, אין שם יותר תאונות מבכבישים אחרים)

רובם ערבים שנוהגים בפראות. לצערינו גם בין היהודים יש מיעוט כזה.

(יש מה לשפר בתשתיות, אבל לא זו הסיבה העיקרית לרבוי התאונות)

אם לא בגלל תאונות אז בגלל פקקים ⁦⁩

כביש עם כזה נפח תנועה, צריך להיות גו נתיבי עם שטח הפרדה לכל אורכו. מה שהיה מאפשר גם להעלות את מהירות הנסיעה.

ביחס לכמות התנועה בו זה לא הפתעה שיש ת.ד מדי פעם.

גם בכביש 6 יש יחסית הרבה תאונות פר ק''מ אבל זה מעט ממש כשמסתכלים על ק''מ נסועה.

ערבים ויהודים שנוהגים בפראות
ככה זה שאין אכיפה

כך..

זה חוסך המון תאונות!!
(אגב, גם פיגועי דריסה..)

זה עוזר לביטחון, לא ההיפך!!
זה היה חוסך כמה פיגועי דריסה בוודאות. (אני מדבר על פיגועים ספציפיים שקרו)

סיימתי ספר (מינוס הפרק האחרון) והתחלתי ספר חדש, חוץ מזה רציתי להתחרפן.

מתי את מתחילה לעבוד הערב?

תשע וחצי.

תצליחי שם.

וטבעת מלכת שבא, התחלתי-צייד הבעלים.

לא מחייב אף אחד. ביי

בלי לדרוס בדרך.


בשביל זה יש מספיק חתולים על הכביש...

..

מוזר מאד מה מביא לכתוב באגרסיביות כזו, כלפי אדם שבא בצדק להרחיק ממה שגם התורה וגם המוסר האנושי (בלי שטיפת השכל שמנסה לעשות הטרור העכשווי בשנים האחרונות) קוראים אותו תועבה.

 

כל הכבוד לו. יהודי רציני מאד.

התלבטות קשה,
מאמינה שחשוב לומר להורים. במיוחד בגיל הצעיר כשהילדה עוד לא במרד נעורים.
אם התגובה שלהם עלולה להיות קשה, אולי לרכך את זה (להתחיל להסביר להם על מה שיכול לקרות, המקומות אליהם היא יכולה להיחשף ואם זה לא עוזר, להסביר ברור, וברור יותר)

ילדות (וילדים) מעריצים את האחים הגדולים שלהם, מאוד. אם הקשר בינכם הוא כזה שאתה יכול לצאת איתה להליכה/ גלידה/ טיול ולהסביר לה למה לא טוב לראות (מאמינה שהיא תסכים איתך שעדיף שלא) מה אפשר לעשות בשביל זה (למצוא סרטים מתאימים, משחקים, לדבר על עמידה חזקה מול החברות).
בצורה נעימה של אח שמתעניין באחותו ולא 'מחליט' לה וכועס על הבחירות שלה.

בהצלחה

מה שעשיתי זה סיפרתי לאמא שלי אבל ביקתי ממנה שתתן לי את לדבר איתה בידיעה שאני יכולה יותר להשפיע עליה - ולא במובן של יראה

תנסי לחוש איך היא תקבל את זה
זה משנה מה טיב היחסים בינכם ומה הפרש הגילאים
אם זאת גדולה ממש לפעמים זה ירגיש כמו אמא.
עם אחות יש גם פחות בושה אז אם אפשר למנוע זאת כדאי.
היא ילדה, היא לא אשמה שאלו החברות שלה.

בפלאפון של ההורים אפשר לשים גם סינון של רימון

חשוב שזה יהיה דיבור בטוב - בקטע של חברה טובה - כדי שתוכלי להשפיע עליה

כל הכבוד לך על האחרויות והרגישות.

בהנחה שההורים שלך הם הורים נורמליים - דברי איתם, האחריות היא שלהם ובדרך כלל גם היכולת לפעול בצורה אפקטיבית.

לגבי החשש - קודם כל, את השיחה תעשי כשהיא לא בשטח ואז התגובה לא תהיה מיידית. דבר שני, אולי כמובן בצורה מכובדת, תציגי להורים גם את הצורך לפעול בחכמה ולא מהבטן.

בהצלחה רבה

מה את מגדירה פורנו ברמה לא גבוהה?
נשיקות?
יותר מיזה?
ככה אפשר לדעת אם החששות שאת מעלה הם ריאלים או שיש פה חשש מופרז (כמובן שאסור לראות גם נשיקות וכו'. פשוט היחס לדברים צריך להיות בהתאם.)
בכל מקרה..
1. חשוב מאוד שיהיה סינון,

2. אם אפשר להעלות דברים לשיח משפחתי ולהיות כולם שותפים לבעיה הכללית שמאתגרת את הדור (מבלי לציין שהיא רואה) וככה אחותך תלמד ותבין מה נכון וגם כולם ירוויחו מחיבור משפחתי ועוגן דתי.

3. אם ההורים פחות בקטע של הידברות ושיח, אפשרי מאוד מבחינתך להתחיל עם אחותך קשר חברי (זה מה שנקרא 'אח ורע'. זה הקשר הכי עוצמתי שיכול להיות לאדם עם החברה שסביבו. כי יש פה שני קריטריונים: משפחה וחברות. לעומת חברים שכמה שהם טובים זו רק חברות. ולעומת אחים שלפעמים הם לא באמת ברמת פתיחות כמו חברים שלנו. (וכל זה למעט בעל ואישה שאצלם הקשר ראוי להיות בנוי מ: 1. חברות 2.בעל ואישה 3. אבא ואמא. וכו'י.. זה רק מתפתח והקשר מתעצם).

המון בהצלחה!

קודם כל לגבי הגישה - אל תגידי לה לעולם "אל תצפי בפורנוגרפיה כי זה אסור". אל תאשימי אותה. אל תתיחסי אליה אחרת. תאהבי אותה כמו שהיא. מותר לה לצפות בפורנוגרפיה זה פשוט יזיק לה ואת אוהבת אותה ולא רוצה שהיא תנזק - אבל אל תקחי את זה לעולם של צדק ומוסר - כעס - ואשמה, תבואי ממקום אוהב.

עצתי האישית שאת לא חייבת להקשיב לה - אל תכניסי טעמי דת. כי זה (כמעט) תמיד יגיע לאשמה. דת שהופכת למאשימה היא דת שגורמת נזקים נפשיים. יש המון מתבגרים\ות דתיים\ות שחיים בצל האשמה והשיפוטיות הדתית וזה הדבר הכי רע שיש.

 

יכולת ההבנה שלה לגבי החשיפה שלה, ולגבי מהי פורנוגרפיה תלויה בכמה היא יכולה להבין. אבל תפקידך אם את אוהבת אותה (וזה גם תפקיד ההורים - כי אני מאמין שהורים יכולים להיות אקטיבים בהסברה ולא לחכות שילד יצפה)- לנסות להסביר לה למה פורנוגרפיה = סבל, ולמה היא לא רוצה לצפות בפורנוגרפיה (גם אם זה רך). לדבר על מה זו אהבה, לדבר על למה היא רוצה אחרת, ולמה כדאי אחרת. 

 

אם היא תרצה לצפות בפורנוגרפיה - את לא יכולה יעזור, וגם לא ההורים. אבל את יכולה לנסות לגרום לה להבין שלא כדאי לה לרצות. 

 

שיחה טובה, אמיתית, מלב פתוח וכאוב שמאוד אוהב אותה.
בלי אשמה או הטפה,
אלא הצעה ידידותית.
אני מכיר נישואין שנהרסו בגלל צפייה של אישה וכו'.

כל הכבוד על האכפתיות!
שהקב"ה ישים לך מילים נכונות בפה,
וזה מצריך תפילה והכנה
(יש ספרים של הרבנית שפירא או הרב אלי שיינפלד).

בהצלחה!

אסור לה לצפות בפורנוגרפיה.
כל השאר חשוב מאוד: גישה אוהבת ודואגת לא שופטת.

סיפור מוכר.
לא המקום שלך לחנך.. כן חושבת שאת בתור אחות גדולה יכולה לפתוח על זה שיח פתוח.

פשוט צריך לדעת איך לספר להורים.
אם הדברים יבואו ממך בצורה רגועה, תסבירי את דעותיך, חשדותיך ולבטייך בעניין..
כולל מדוע לפנות או לא לפנות אליהם, הם יקבלו תמונה רחבה שתתן להם אפשרות לפעול כראוי עיניהם.

לדבר עם ההורים, לומר להם מה ראית.

 

אפשר גם להוסיף הערה, שאת חושבת שאם התגובה תהיה כעס מיידי - זה עלול רק לגרום שהיא תנסה להסתיר מה עושה ומה רואה אצל החברות.

 

להורים יש גם  יותר כלים, לדבר עם מחנכת הכיתה וכד'.

 

זו באמת רעה חולה - וצריך להשתדל לעצור את זה כמה שיותר מהר.

 

 

אם משום מה, את בטוחה שהורים יטפלו לא נכון, אז אץ יכולה לדבר איתה. להסביר לה שבאינטרנט כל אדם יכול להעלות מה שרוצה. ויש אנשים מאד שפלים, טפשים, סתם גויים.., שמעלים דברים שבן אדם נורמלי לא מתנהג כך. דברים לא צנועים.

וצריך להיזהר מזה, שלא יגרום לחשוב שכך זה נורמלי. לשמור על נקיות בפנים. לראות דברים טובים, להוסיף מעשים טובים, לא דברים כאלה. ולומר לה גם, שכדאי לא להסכים בשום אופן לשמוע לחברות שמציעות להראות לה דברים כאלה. שתחשוב כאילו הן מציעות לה אוכל לא כשר, או רעל.. ושיכול להיות שתוך כמה זמן, הן תתפוסנה כמה זה מכוער, ורק היא תישאר עם הזבל בראש..

 

תראי אם זה עובד. אבל לדבר בנחת, כמו אחיות. שתרגיש שהיא יכולה לדבר איתך. שתוכלי להציע לה לפנות אלייך אם זה ממשיך..

לא יודע על מה מדובר -

 

אבל יופי לשמוע שזה כך. אור מתוך החושך.

 

הצלחה רבה גם בהמשך.

ביחס לתקנת עזרא. גם אם התקנה בטלה,צריך להכיר בכך שזה מטבע שיש לו שני צדדים, ובטח ובטח שלא להשתמש כלפיו בלשון של לזרוק לפח האשפה של היהדות. 

 

עם הגרעין שבמהות הדברים שלך אני חושב שאני מסכים. 

המכינות הדתיות וישיבות ההסדר

עדיין כמעט כולם מחנכים שהצבא קדוש (וזה לא סותר שיש הרבה מה לתקן שם) ושצריך להמשיך להתגייס.

עלו דרישות לשנות או שלא נתגייס. ולראשונה נשמעו ביקורות חריפות מאוד על איך הצבא מתנהל

נכון שהתחילו יותר להשמיע ביקורת, כי באמת המצב השתנה לרעה,

אבל אני לא חושב שזה "הצד השני", וממשיכים להתייחס למדים בתור קודש.

כשהתחילו להכניס מדריכות ספורט וכאלו לתוך היחידות.

מפני איסור תורה, הצבא עדיין היה נשאר בקדושתו, פשוט מבחינה הלכתית אי אפשר להיות בצבא.

צבא זה דבר עצמי, ולא הרמטכ''ל ולא היוהל''מ קובעים את קדושתו. בדומה לעם ישראל, ובדומה לארץ ישראל.
וגם לתורת ישראל, אפילו שיש מחרבים שמנסים להרס את קדושתה

בין הלכה לבין תקנה לבין רעיון או התבטאות כלשהי שאפילו לא פשטה בציבור.
אתה מתאר את אותו אבא כאילו הוא פושע שמחפש להיפטר מבתו בלי דאגה ולא מבין שהעולם והחברה השתנתה. אותו אבא לא היה מבין אותך כנ"ל.

אם חייל משתחרר מצהל ומפסיק לצחצח נעלים כל בוקר- אם הוא שמח בזה זה מראה שהצבא משתחרר ממנו. אבל אם הוא ממשיך להתלהב מזה כמה שנים קדימה, כנראה שהצבא לא ממש השתחרר ממנו אם הוא נתקע על השלב הראשון.
יהודים שזכו לראשונה לראות את המדינה קמה אחרי 2000 שנות סבל וטבח ומתרגשים מזה שיש לנו צבא שיכול לשמור עלינו, זה תהליך טבעי שהגלות יוצאת ממך. אבל מי שממשיך להתלהב מכך ולהתייחס לצבא כקדוש אחרי יותר מ70 שנה אחרי הקמת המדינה ו45 שנה אחרי מלחמת יום הכיפורים, כנראה שהגלות לא ממש השתחררה ממנו.

גם כיום אנחנו צריכים צבא. מה בכלל ההשוואה לצחצוח נעליים

המציאות של צבא, שכובש את הארץ ומיישם את הריבונות על הארץ ומגן על עם ישראל - זו מציאות של מצווה וממילא הוא קודש.

יחד עם זאת, הצבא, כמו שאר זרועות המדינה הם חלק מהחברה והביטויים הנראים בחברה, הן לטוב והן למוטב - נראים גם בצבא. יש צד שבצבא הכל יותר בולט כי כולם שייכים אליו ואי אפשר פשוט לקום וללכת.

מאז קום המדינה יש מאבקים על צביון הצבא וקדושת המחנה. יש נושאים שב"ה המצב בהם היום הרבה יותר טוב מבעבר ויש נושאים שבחברה בכלל נחשבו בעבר מחלת נפש ולכן חייל שגילה נטיות כאלו היה נשלח לקב"ן והיום למרבה הצער הפכו בחברה ללגיטימיים - אז גם בצבא יישרו קו.

הרב צבי יהודה, היה מביא תמיד את דברי הירושלמי - גדול קידוש ד' מחילול ד'. כלומר במציאות שבה יש צדדים של קידוש ד' ויש צדדים הפוכים, העיקר הוא הקידוש ד' שבדבר.

שאר הדוגמאות שהבאת, הן ערבוב של כמה דברים לא קשורים זה לזה ולא לעניין המדובר. כדאי להיזהר מביטוים מזלזלים על דברי תורה.

שהצבא לא קדוש מצד עצמו אלא מצד המטרה שלו. לכן המטרה היא מצווה אבל המעטפת יכולה להיות מאוד בעייתית. לכן לא הגיוני לקדש את הצבא עצמו ובטח שהמטרה הסופית היא שלא יהיו מלחמות. כאלה דברים לא היו נאמרים פעם. פעם היו מחנכים שאם הצבא הוא כדברך כובש את הארץ ומגן על העם, הוא קדוש מא' עד ת׳ וחייבים לאהוב כל דבר ממנו (ואסור לקבל טענות כמו שהוא עובד בצורה מרובעת ומקובעת והמערכת הרפואית שלו איומה ונוראה)

פחות מעניין אותי להכנס לדיון על הטכני. מה שאתה צודק, זה שהיה מיעוט של רבנים, שבשם קדושת הצבא, טענו שחייל צריך לעשות גם איסורים אם קיבל פקודה לכך. זו וודאי טעות, לא בגלל יחס זה או אחר לצבא - אלא כי גם בצבא של דוד המלך זאת היתה טעות.

במרכז הרב מעולם לא אמרו אחרת.

חייבים להכיר שהעצם, המהות הפנימית, והיא זו שמביאה גם חלק רב מהדברים שנמצאים בו- היא קודש

יש סיפור מאחורי זה, אבל אני מנסה להיזכר מה היה הכינוי של אחד המעורבים.

יש לך, רובוט יקר, חלק בספירה שלי. יישר כח!
תזכה למצוות

הן עזרו לי מאד

ברמה הרוחנית להכנה, קצת על מהות החג וכו'

הספירה כדי שנהיה ראויים לקבלת התורה ויום החתונה עם ריבונו של עולם. 2. לקרוא את פרשיות מתן תורה ב'יתרו' 'ואתחנן'. 3. ללמוד את ספר רות.
יש דברים יותר עמוקים, אבל כתבתי דברים שכל אחד יכול.

אולי ל@נאור97 יהיה לו רעיונות.

אשמח גם לדברים עמוקים

השנה וללמוד מספר החינוך את שרשי המצווה ודיניה.
2. של"ה, בני יששכר ושפת אמת על שבועות וכדומה.
3. ללמוד מדרש רבה על מתן תורה ב'יתרו' 'ואתחנן'. ללמוד רות רבה.
4. להתכונן וללמוד את הזוהר בפרשת אמור (שקוראים בתיקון) בעומק. ללמוד זוהר חדש על רות.

לא יודע. אני סתם יורה מהקנה.

כאחד שהיה קורא הרבה ספרים ורעיונות
לפני כל חג (בעיקר חב"ד), בסופו של דבר לדעתי ולהרגשתי ההכנה הכי טובה היא לעשות את הדברים ה"פשוטים". בדומה לאלו שציינת. הדברים שיעוררו חיבור ורגש גדולים אם חושבים ומתבוננים בהם מספיק.

1. לעבור בראש על כל התהליך מבחירת אברהם אבינו דרך יציאת מצרים עד מתן תורה.
לשאול שאלות על זה ולחפש תשובות בפסוקים במדרשים ובספרים המוכרים- למה אברהם נבחר (כוזרי, דרך ה'), ברית בין הבתרים- למה הוצרכנו לרדת למצרים (מהר"ל), התהליך שעבר העם מהיציאה עד מתן תורה, איך העם התייחס לתורה שקיבל ולמה (ומה היחס הנכון באמת לתורה).

למה היינו קודם לעם ורק אז קיבלנו את התורה (למה בעצם אברהם לא קיבל את התורה).

הקשר בין מתן תורה לחג שבועות (הרי עקרונית כשמקדשים לפי הראיה שבועות לא יצא בו' סיוון הרבה פעמים. ויש בכלל מחלוקת תנאים מתי ניתנה התורה- בו' או בז').

2. אח"כ לקרוא חומש ופשוט לדמיין את מה שהיה במעמד ולנסות להרגיש אותו קצת.

3. אחרי כל זה להוסיף עומק עם ספרי חסידות וכדו'. כשהעומק בא ע"ג הפשט והטבעיות זה פשוט נראה אחרת. זה הופך לחלק מהעניין ולא למשהו קצת מנותק (הרגשה אישית שלי).

ממליץ על הספר טללי חיים-שבועות של הרב חיים כהן החלבן. בכרך הזה הוא בעיקר מרחיב בהיבטים על התורה מכמה כיוונים. בכרכים אחרים הוא עוסק במהלך של פסח- סוכות- שבועות.

אבל ללמוד דברי תורה תמיד עוזר להיכנס לאווירה.
ואני בדרך כלל שמה שירים שקשורים לשבועות ולתורה כשאני מבשלת.

ואני לא מבינה איך אפשר להיות ערים כל הלילה אם לא ישנים לפני כן.

כמו כל שבת.

רוב השנים, בגלל ההכנות לא מספיקים לישון ובכל זאת לומדים בלילה

רודף אחרי טוויטי עם פטיש ענק...

ותודה על התיוג
שבת שלום וחג שמח, מלמד, משמח ומהנה

אתמול בערב שכחתי, ב''ה לפני כמה דקות נזכרתי וספרתי. הכי באסה זה ליפול יום אחד לפני הסוף. 

 

(נכון, יש מחלוקת אם כל הספירה היא יחידה אחת או לא וכו' ואכמ''ל)

את האמת שאני לא יודע אם אני מסכים, סביר להניח שעם רצון חזק וכיוון של איך אז אפשר.

אכן מוכר, המשמעות עוזרת לעמוד באתגרים. ללא משמעות אין טעם לפעול.
אם נסתכל הפוך אז ללא למה אין בשביל מה לפעול. ניטשה נגד הניהליזם.

גם בלי למה יש איך לחיות

ויש ציטוט יפה של טולקין שיכול ללמד על המצב ההפוך
"[פרודו:] מה צר שבילבו לא דקר את היצור הנאלח למוות, כשניתנה לו ההזדמנות!
[גנדלף:] מה צר? הצער הוא שעיכב בידו. צער וגם חמלה: לא לקטול שלא לצורך.
[פרודו:] אין בלבי שום רחמים על גולום. הוא ראוי למוות.
[גנדלף:] ראוי! הייתי אומר כי כן הוא. רבים מן החיים ראויים למוות. ויש מן המתים הראויים לחיים. כלום יש בידך לתיתם להם? אם לאו, אל נא תהא נחפז כל כך לחרוץ דין מוות בשם הצדק מחשש לעורך שלך. כי גם החכם בחכמים לא יראה את תכלית הדברים."

אז גם אם אין לך סיבה עכשיו, מן הסתם יש סיבה של הקב"ה להמשך אותו אנו לא מבינים.

כאן כבר נכנסים לעומק השיטה.

כלפי האדם. אם תרצה להוציא מההקשר את הציטוט, או להציגו כדתי או רוחני אתה צודק. ניטשה ראה את האדם כיוצר משמעות. בלי ראית ערך בפעולותיך אתה תתקשה.
ככה המציאות גם מלמדת בפועל. אנשים עוזבים מקומות עבודה מעולים בגלל שהמשמעות פגומה בעיניהם והם לא עומדים בזה לאורך זמן.

הסבל הקיומי אצל ניטשה והוגים אקססיטנציאלים שונים הוא מאוד נוכח. בכדי לעמוד בו עליך לכונן משמעות.
כמו בעינויים אצל האויב. אם לא תהיה חדור מטרה, לא תעמוד בהם לאורך זמן. כמובן שגם עם מטרה לא תוכל לעמוד בכל עינוי.

וכן, יש הבדל בתפיסה כפי שציינת.

(לא חשבתי שמה שאמרתי זו דעת ניטשה.)

אכן ציין "כמעט" כל איך.

ה'למה'- "הנה אנוכי הולך למות ולמה זה לי בכורה".

לשאת את האיך.

ואיך יוצרים חיבור חזק יותר ללמה כשקשה עם האיך? בעיקר חושבים ומתבוננים בלמה.

השתכנעתי.
משנה את החתימה.

זיכית אותנו ללמוד

הספר האהוב עלי

אנחנו מסוגלים למות כדי לייצר לעצמנו משמעות ומטרה.

ולא רק למות ברגע אחד בשביל משהו.

היכולת למות בשביל משהו היא חשובה, אבל לא פחות מכך חשובה היכולת לחיות לשם משהו.

(לא זוכר איפה ראיתי את זה, אבל נכון הוא.)

מופיע בהרבה מקומות, לא יודע לאיזה אחד כוונתך

בעצמו)

האם ניטשה מאמין ב"למה" אלוקי בדורנו?

הוא כן שולל את הניהליזם, למשל בפתיחת ה"רצון לעוצמה" בפרק על הניהליזם ומשבח את הדת שיש לה מטרה, יש לה "למה".
עם זאת הוא שולל את תוכן ה"למה" הנוצרי לחלוטין. עם כל זאת חוסר מטרה הוא הכישלון הכי צורם של האנושות המודרנית לפיו- ניהליזם.

זאת לעומת הדת במושג הנוצרי המגונה בעיניו

 

ועדיין, בסופו של דבר ניטשה דוחף לעבר "למה" שהאדם-העליון מכונן בעצמו ומתוך עצמו,

זאת מתוך ההריסות של מושג האל שלשיטתו המערב המית.

ותוקף את החדשה רבות. עדיין היחס שלו לנצרות הוא דיאלקטי, במקומות מסוימים חיובי וברוב המקומות שלילי. כל זה על פי הקשר ונושא שנידון.

מאחר וניטשה שלל כתיבה מסודרת וקוהרנטית (מי שכותב כך שקרן לשיטתו, כמו קאנט... -פתיחת שקיעת האלילים) אז צריך לעיין במקביל הרבה.

אישית אני לא לומד את פרשנותו של ירמיהו יובל לניטשה, מעדיף אחרים.
מות האל לפי ניטשה זה חרב פיפיות. הוא מתאר את התהליך ולא רואה את עצמו כגורם למות האל. עם זאת יש לו ביקורת על התהליך הזה מכיוון שזה מוביל לאיבוד המצפן והמטרה להמונים. מבחינת ה'אדם החופשי ברוח', זה פותח אפשרויות ומבטל תלות שזה חיובי. "מעולם לא היה האופק פתוח כל כך להפלגה מאז מות האל" (מהזיכרון, לא מדויק).

ירמיהו יובל, אגב, תוקף את ניטשה, וגם אני חשבתי ככה עוד לפני שנתקלתי בו, שניטשה אמנם תוקף ללא רחם את הניהליזם אבל דרכו יכולה להביא לניהליזם. מכיוון שלפיו האדם הוא קנה המידה וכל אדם לעצמו. מהחברה וההמונים צריך להיגמל... ואכמ"ל.

יש לי על זה תשובה, אפילו טובה אבל עד כאן להפעם.

לתועלת מי שמחפש...

(תורגם בהוצאת שוקן)
מקווה שיהיה בשבוע הספר

אופן החשיבה שלו ניהיליסטי, ויחד עם זה הוא מכיר בחורבן שהנהיליזם ממיט על הרוח האנושית. כנ"ל לגבי 'מות האלוהים'.

לקרוא אותו לא על פי סדר. אכן יש שהאשימו אותו בניהליזם, לדעתי זה לא מתחיל.
ניהיליזם הוא חסר כל יחס, חוסר מטרה, חוסר אכפתיות, לזרום...
אדם שנאמן לעצמו, שבנה את עצמו מתוך עצמו (כמו זרתוסטרא למשל) הוא כבר לא ניהיליסט, לפחות לניטשה. אפשר להרחיב עוד נק' מהותית על חוסר הניהיליזם בשיטה...

רק רציתי להצביע על כך שפרנקל כותב את המילה 'כמעט' עם כל איך...

הצילום האחרון זה ניטשה

שכוייח!

ומה שלומך כי לא הייתי כאן כמה זמן

ברצינות
אם אני אכתוב ששלומי רע, זה לא יוביל לשום מקום. לפחות לא לטווח ארוך.
אם אכתוב ששלומי בסדר, נו, כולם היום כותבים את זה


הקריצה הייתה סתם קריצה

זה לא מצברוח, זאת השלמה ;)

עברו בסביבות ה20 דקות בין החלק הראשון לחלק השני בהודעה הפותחת

מקסימום תסגרי את התריס, תתהפכי במיטה ותחזרי לישון. 

ואם הבוקר הגיע אז אני צריכה לקום לעבודה

ויש לך גם איסרו חג.

ואין לי איסרו חג

וגם אם כן, עדיין מותר לי להתלונן על הימים שאני כן עובדת

של אחרים פה לא בהכרח.

לגבי איסרו, שמח בשמחת הלקוחות שלך, ומשתתף בצערך.

בסדר, אל תצטער
בהשגחה פרטית זה יוצא ביום חופשי שלי

חג שמח

יומיים. הצילו!

בישולים
ונקיון
לכבוד השבת והחג
שנתנקה מבית ומחוץ
אמן.

ללמוד ספר חדש שקניתי! מתרגשת!

לישון

לישון

הרבה זמן לא הגבתי כאן...

לא אידיאלי אבל סביר

תיקון ליל שבועות מקוצר

שיעור מהרמ שלי

להספיק ללמוד מסילת ישרים, מסכת כתובות ולמהלך האידאות בישראל (כמה שיותר מהם... )

לא בטוחה

לחפור לסביבה

חוץ ממאכלי גבינה?

אחיינים.

ללמוד מסכת חגיגה.

כל הזמן לומדים דברים חדשים

כן, הוא שומם ועזוב.. גם אני בקושי שם.

זה בסדר, גם אותו אני לא מכיר

זה טעים

אבל בהצלחה עם הדג
תמסור לו דש קר

יש קטע מגניב לאחרונה לגדל צמחיה מיניאטורית בתוך אקווריום בבית
אם יש לך פייסבוק או למישהו ממכריך יש קבוצות שאפשר להתייעץ
ובטח ברשת יש גם מידע

כן, בדרך כלל אני לוקח מידע מאתרים "פישי ו"ואקווה"  אבל פה היה לי קצת בלגאנים..

דירה נאה
הגיוני שיש שם אנשים עם אקווריום..