פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 639)

י"ד אייר
אין דבר אבוד.
צריך להאמין בזה.

תהני בטיול!

שירד לאחרונה מדרגת  dayjob לדרגת תחביב. אבל את העבודה צריך לבצע מתישהו - מה שמשאיר לי את שישי מוצ"שים כזמן דחיפה עיקרי של זה.

 

עד לפני כמה חודשים זה היה הפוך.

כל עוד אני עומד במטלות של כולם.

בסוג של לילה לבן, שומר על חניכים ישנים

משום מה לא עייף

אני כולי תקווה שארדם מהר ולא אקום עייפה

ושיחקתי קרוב ל4 שעות

אין לי מה להוסיף

עכשיו נותרו לי ארבע שעות לישון

בבית כבר ?

ובמקום לישון אני פה

ביקר של טיול, ולא קמתי עייפה ב"ה

נסיעה ארוכה.. בעז"ה עוד קצת זמן לישון

אני לא אוהבת לקום בראשון מוקדם

ומצד שני לא אוהבת לאחר

מופלא.

מה לנו ולזה? מעניין אותי כקליפת השום (שלג דאשתקד דווקא כן מעניין אותי ).

וגם כל אלה שמתרעמים על זה שהאורוויזיון בשבת ושזה נגד הציביון היהודי - ואורוויזיון לא בשבת כן תואם את הציביון היהודי?

ובעיקר האנשים החלשים, אלו שהכי קשה להם.

מצד עצמו, אולי טוב שברור וחד משמעי שזה לא קשור לאנשים יראי שמים.

לא מאלצים אף אחד - מי שעובד מחלל שבת בכל מקרה, אף שומר שבת לא יחלל אותה בשביל העבודה הזו (במיוחד שמדובר באירוע חד פעמי ולא עבודה מתמשכת).

הביקורת היא על זה שמרבים חילול שבת *בשירות המדינה* וזה כביכול פגיעה בצביונה היהודי, ועל זה אני אומר שהצביון נפגע מהאורוויזיון עצמו לא פחות (למרות שחילול שבת הוא ברמה הלכתית חמורה יותר ברמה הפרטית, התרבות חשובה לא פחות ברמה הציבורית). התרעומת הזו היא בדיוק ההפך משמירת הצביון היהודי - היא ניסיון לטשטש אותו ולהכליל את אירוע הזה והתרבות שהוא מסמל לתוכו.

הרב טאו והרב ליאור יוצאים נגד האירוויזיון: "תופעות כאלה גם פוגעות בצורה קשה באושיות קיומנו" - כיפה

זה שווה את זה
(סתם, הם בטח מסכימים על מספיק דברים. אבל לראות ציטוט "הרב טאו והרב ליאור" זה ממש נדיר)

על רבי עקיבא איגר שבסעודת נישואי ביתו הבטיח את העולם הבא שלו למי שיגיד לו דבר תורה שלא יוכל למצוא לו פירכא.
ניסו כל הרבנים הגדולים ותלמידי החכמים שהיו באירוע ולא הצליחו. משנכשלו פנה רבי עקיבא איגר למלצר ואמר לו ''נו, אולי לך יש דבר תורה שלא תהיה לי עליו פירכא?", ראה המלצר שכל העיניים נשואות אליו נבהל ואמר ''שמע ישראל ה'אלוקינו ה'אחד''. ''ובכן'' אמר הרב ''על זה באמת אין לי פירכא''.


נ''ב
פרטי הסיפור זכורים לי במעורפל, אבל אין לזה הרבה חשיבות כי מן הסתם הוא לא היה ולא נברא.

בשנים האחרונות הם חתומים יחד על לא מעט דברים (לצד הרב חיים שטיינר) בסוגיות דת ומדינה.

מצ"ב מספר דוגמאות:

 

מצעד התועבה - גיבוי לרב אריה שטרן
 

הסכמי קדם נישואין

 

גיור

 

גיור - דרך אמונה

 

פרסומי פורום חותם

 

שמירת השבת הציבורית

 

וכמובן, כמו שהזכיר @הסטורי - תמיכה במפלגת יחד

חמוד המבטא חח

זה כלי מאוד שימושי בחיים...

ולכן אני שואל את עצמי (ואתכם)

אם יש גבולות ואיפה הם עוברים

הלוואי שהייתי מנהל את הזמן שלי יותר טוב

 

אני לא רואה בזה משהו שלילי (וגם לא קורא לזה שעבוד) שאני קם בבוקר בשעה קבועה כדי להספיק למניין

או שאני משתדל לא לאחר לסדר כדי שהחברותא לא יחכה

או לצאת מהבית בזמן כדי לא לאחר את האוטובוס

אבל לא מוקדם מידי כדי לא לחכות שם סתם הרבה זמן

"עבדי הזמן עבדי עבדים הם, עבד ה' הוא לבדו חופשי" (ריה''ל)

חזק.. אהבתי
'עבדי הזמן' ⁦⁩

נראלי הכוונה כאן לתקופה, למה שהולך בעולם באותו זמן.

(אולי שאתה משתעבד לדברים חיצוניים, כמו לזמן בעצמו. למשל- 'עוד שעה וחמש דק' אני צריך להיות ב** אז יש לי בדיוק שעה וחמש דק' ללמוד תורה'. ואז החיבור שלך לה' יותר מדי מוגבל בזמן. לא יודע, למשל.. ברור שגבולות זה חשוב אבל השאלה היא על האיזון, לא על הביטול המוחלט שלהם)

כשכל מה שמעניין זה כסף ותאוות זה מה שקורה..

אני מסכים שיש בזה יתרון לפעמים לשכוח מהשעון כמו שחסדי כתב,

אבל בגדול צריך לנהל את הזמן שלנו לפי השעון.

אם מישהו נגיד לומד תורה בלי להסתכל בשעון ולכן פספס מנחה בזמן או שאיחר לפגישה עם מישהו, זה חיסרון, לא יתרון.

יש בהלכה הרבה דברים שצריך לעשות דווקא בזמן מסויים.

 

עכשיו ראיתי שערכת את התגובה הקודמת

אנחנו כן מסכימים בגדול שצריך איזון

אבל דווקא בדוג' שהבאת לא הבנתי מה הבעיה

אני קורא לזה ניצול זמן

מעניין

אגב, הזמן זה מה שמייצג בצורה הכי בולטת את העוה''ז

אני יודעת על "דמים" שזה כינוי לכסף
או "זוזים"

אולי @אילת השחר תדע... ;)

קטונתי מלדעת.
ולא זכור לי שזמן זה כסף, יודעת על מה שנפש כתבה.
אבל מעניין לדעת למה כיוונת ולמה נזכר אצלך כך.

טיים איז מאני ....

לזמן כככל, הכוונה לדבר שתלוי בזמן.

הרי הזמן הוא עצמו תלוי בקב''ה, כאשר אני עבד לעבד של הקב''ה אני עבד, כאשר אני עבד ישיר של הקב''ה אני מרגיש את החופשיות...

יכול להיות שאני עבד של השעון שלי ויכול להיות שאני עבד לנבוכדנצר - המשותף לשניהם ששניהם תלויים בזמן, שניהם לא נצחיים כמו הקב''ה

מהשעון ולעסוק במה שבא לי כמה שעות ברצף בלי להתחשב בשעון.

היתרון- אתה מספיק הרבה יותר כשאתה מסדר את היום שלך בצורה יעילה, יודע שלכל דבר יש זמן...
החיסרון- יותר קשה לזרום, לשנות תוכניות, כי אז ישר מתחילים החישובים של 'זה עובר לשם, לזה לא יהיה מספיק זמן, אוי אני לא אספיק את זה, אני צריך להעביר קצת מכאן לכאן' והכול מסתבך...

אני בתקופה האחרונה מוצאת את עצמי מדי זורמת, ואין לי זמנים קבועים לדברים... לפעמים אני מתעסקת במשהו יותר מדי, ולמשהו אחר אני בכלל לא מפנה רגע...
אבל אני כן מאוד 'ייקית'. כשאני קובעת למשהו זמן אני ממש מדייקת, על הדקה. זה אחרי שאני מספיקה לשכוח שקבעתי משהו ואני נזכרת חצי שעה לפני🙈
צריך למצוא איזון. כמו כל דבר בחיים

משתדלת לעמוד בזמנים.

האם פורים בלי פילפול היא פורים

מנהג ישראל קדושים הוא לפלפל בפורים 'פילפולי סרק', וכו'ע מסכימים דהוא בגדר 'פילפולים-בילבולים'.
אלא דיש לחקור בגדר מנהג זה.
האם זה חיוב על הגברא או שזה (חחח)חפצא של מצווה.
ונראה דהרי נפסק בשו'ע ש-ל' יום קודם החג דורשים מענייני החג, וא'כ פורים שעניינו שמחה, יש לדרוש מעניינו ולשמח את הלב בפילפולים הנ''ל. וידוע דדין זה מוטל על הרבנים לדרוש ברבים מענייני החג - וא'כ גם הכא י'ל בפשטות שהוא חובת הרבנים לפלפל ולהרבות בשמחה. (א'ה - נראה דמכאן למדו המנהג למנות 'רב-פורים' והוא משום דהרבנים דכולא שתא לא מצליחים לפלפל בלי דברים רציניים, ועי' שו'ת מן האגדות וד'ל).
ואכתי איכא למידק, האם חובת רבנים זו היא חובת גברא לרבנן או חובת (חחח)חפצא בפוריא. ואין לומר דמהא דממנין רב לפורים הוא ראיה שזו חובת (חחח)חפצא דפורים, דהא איכא למימר דשליחותיהו קעבדינן.
ונראה לענ'ד להוכיח מהא דמצינו באולפנות דהן ממנות 'רבנית פורים' ואם הוא חובת גברא אין הוא חובת נשיא, א'כ פשוט דהוא חובת (חחח)חפצא.
אך הקשה הבה'ח ימנ'י דליתא לאוכחי מהא, דילמא הן מכת דנשיא דמעתיקנא מעשי גובריא (דמתקרי פימנסטיא) וביותר דהן מנסות להשתרר על הגברים, כמעשה ושתי רח'ל.
אך אחר המחילה אין בדבריו ממשא, דאי אית ביה חששא זעירא דילמא אפוקי בנות ישראל הכשרות (ואף דיש תעודות השגחה חדשות למניהן אין זה כשרות וד'ל) בדרך קלוקלת זו, וחשש ביטול העשה ד'להיות כל איש שורר', לא הוה שרי להו מו'ר לבנות אולפניא דצביה דפה ק'ק (באת יאם) [בת ים] לאכתורי רבניתא. אם כן חזרה ראייתנו ופשוט דהוא חובת ה(חחח)חפצא של פורים.
אלא דאכתי לא ברירא לן האי מילתא, דיש לחקור עוד האם זה בגדר 'מנהג ישראל דין' או כעין הא דאמרי אינשי 'מנהג אותיות גהנם'.
ונראה דע'מ לפשוט ספק זה יש לברר מהו גהנם או אז נדע האם מנהג זה מתאים לשם או לא.
וזכורני ששמעתי בימי חורפי שאין בין גן עדן לגהנם אלא השעון שעל הקיר, דבתרוויהו קא מתעסקי באורייתא, אלא שבגהנם לית להו מורה שעות על הקיר, דכך היא המידה, דמי שכל ימיו בעוה'ז קא בדק זימנא דסיום הסדר או התפילה, כשיגיע לעולם האמת ייסרהו בכך דלא יוכל לדעת השעה.
ועפ'ז נ'ל בפשיטות דאין ספק דמנהג ישראל זה אינו 'גהנם' דאף אלו שבשיעור דעלמא קא בדקי שעתא כל רגע, בשיעורי דפילפולי הבל אינם שמים ליביהו לשעונא וממילא פשיטא שזה אינו בגדר 'גהנם'. וק'ללל.

אולי אלך לשם.

תשתף אחרי זה סיכום ותובנות

לי לא היה אומץ לומר את זה😅

זה כבר העיק.

בכל לשון של בקשה- לא להפנות למקור עצמו או לרמוז וכדו'. תודה!
כי זה היה נטו פריקה.. גם אם זה הגיע מאיזשהו מקום

צריכים להתחזק בזה

החידוש המרכזי הוא לרדת לעומק הדברים. לשים את הפרספקטיבה על השורש החיובי, על התהליך האלוקי שמוביל את התופעות גם כשהם יוצאות בצורה שלילית.

יחד עם זאת, צריך להיזהר מהישארות ברמת הססמאות. יחד עם לימוד הזכות העמוק והשורשי והדגשת הביקושים החיוביים - הרב בהחלט עמד על משמר קיום התורה והמנהגים הכשרים הנהוגים בישראל.

למי שרוצה ללמוד את הסוגיא כראוי ולא להשאר ברמת ססמאות, מומלץ ללמוד את הספרים "הסנהגוריא במשנת הרב קוק" של הרב בנימין אפרתי ו"להכות שורש" של הרב אברהם וסרמן והרב איתם הנקין הי"ד.

זכות:
"בצדק תשפוט עמיתך הוי דן את חבירך לכף זכות". (שבועות ל.)
יהושע בן פרחיה אומר... והוי דן את כל האדם לכף זכות." (אבות א, ו)

פעם כתבתי על זה פה, "קבלת הדומה"

הרב קוק, גם יצא בכל תוקף נגד פרצות בשמירת התורה. הזהיר נהג "אוטומוביל" שלא יסיע בשבת, אמר על קולנוע שרצה להציג בשבת, שזה לא יתקיים - וטרם שבת הקולנוע נשרף (לא על ידו כמובן..).

בוודאי שהרב קוק היה חושב שמי ש"מקיימים מצוות בצורה 'נוחה יותר', שזה גרוע מאד.. קל וחומר אם מגדירים את זה כ"זרם" דתי".. "לייט". 

 

ללמד זכות, זו לא פשרנות, אלא עומק האמת של האדם מישראל. והבחנת המצב (כמו למשל שכתבת בסוף, שלמרות החברה מסביב, משתדלים לשמור הרבה דברים).

 

כאשר מדובר על "אורח החיים" הזה, או על מי שעושה מזה אידיאולוגיה, בוודאי שצריך לצאת כנגד זה. לימוד זכות, זה לא לומר ש"לא כ"כ נורא" אם מייצרים סוג של "דת" חדשה.

 

לעומת זה, כאשר מדובר על אדם ספציפי, לא על "אידיאולוגיה", אז אכן ראוי ללמד זכות באופן אישי. לראות גם את נקודת הטוב שבכל אחד, לםי היכולת של האדם - בעיקר היכולת לא בגלל זה להתייחס בפחות חדות למה שלא בסדר, מצד עצמו.

 

אני מניח שמה שנתקלת, לא היה באופן אידי על קשיים של אנשים, על על "התנהלויות" כאלה. זה כבר משהו אחר. יש מאבק על צביון החיים היהודיים לא לעשות מחולשות אידיאולוגיה ודבר שאין צרך להתאמץ לעלות ממנו.

 

אז הנה - "לימוד זכות", גם על אלה שלא הבנת אותם....

 

שנזכה להרבות אהבת ישראל, אהבת תורה, ויראת שמיים.

ותודה רבה! הארת לי דבר גדול שצריך להבחין בין אדם פרטי לבין אידיאולוגיה...

להבדיל בין האדם לבין הדעה שבה הוא נשבה.
וגם באדם- להפנים את ההבדל בין האדם מצד עצמותו, סגולתו הפנימית, הקישור לכלל ישראל, לבין האדם מצד מעשיו ובחירתו

לא בטוחה לאיזה שרשור את מתכוונת, אז אכתוב בכלליות.

צריך לשים לב להבדל בין ללמד זכות לבין ללמוד מאנשים ש"מקיימים את התורה בצורה נוחה". יש דברים שאנחנו לא מקבלים אצלנו, והם ממש שחור לבן. אך זה לא מונע מאיתנו מלדבר עם אחרים בדרך של כבוד וחברות.

משפט שאני אוהבת לומר "לקרב בלי להתקרב".

 

זה מאוד מסוכן (רוחנית, באמת) ללמד זכות על דרך שאדם בחר ללכת בה, כשאנחנו לא יציבים ולא יודעים לומר לעצמנו באופן ברור שזו לא הדרך. כמובן שצריך ללמד זכות, רק להיזהר שאנחנו לא הופכים את הדרך שלו למשהו מותר.

שימי לב שזה דיון על דרך, ולא על האדם.

 

בדיוק השבוע הייתי בשיעור בו הרב הסביר את האימרה "הרחק משכן רע, ואל תתקרב לרשע".

שכן רע הם אלו שנראים לנו מאוד דומים ("דתי לפי דעתי"), הם גם מקיימים מצוות ב"ה, אבל איך אמרת? בצורה נוחה.

ואז אנחנו יכולים פתאום לומר לעצמנו- רגע, אולי זה כן בסדר ללכת ככה? היא הולכת ככה והיא "דוסה". היא בטח יודעת יותר ממני, כנראה בדקה את ההלכה וכו'. אולי זה בסדר פשוט כי זה בסדר? (כל אחד והסיבות שלו).

רשע- אנחנו רואים בבירור מה טוב ומה לא. הוא שונה ממני לגמרי.

 

משכן רע אנחנו מצווים ממש להתרחק, ומרשע 'רק' לא להתקרב.

 

וכמובן שהדברים מכוונים בעניין רוחני, ולא מבחינה פיזית.

צריך לשים לב שאחדות ישראל לא מגיעה 'על חשבון' התורה ועבודת ד' שלנו. אנחנו שואפים לעבודת ד' בשלימות, מתוך ידיעה שהעולם כולו נברא למענו יתברך, כולל אנחנו.

 

כתלמיד שלו שנים, אם הוא אמר את זה - זה היה בצחוק. הוא התייחס ללימוד זכות מאוד ברצינות.

וזה רציני מאד. צריך להתאמץ לחפש לימוד זכות.
לא לחשוב רק ישר.

כהרגלו, זצ"ל.

יעני יש בזה משהו,
אבל לא באמת.
כלומר, לסגל מבט מעבר למבט המיידי,
שהוא לא הישרות הבסיסית, כביכול,
כמו בשבת קכז:.

הרב (זצ"ל) כתב באורות ישראל:
"אהבת ישראל והעבודה של הסניגוריא על הכלל ועל הפרטים איננה רק עבודה הרגשית לבדה, כי אם מקצע גדול בתורה, וחכמה עמוקה ורחבה, רבת הענפים, שכולם צומחים ויונקים מלשד טל אור תורת חסד".

אמנם לא זכיתי להיות תלמיד שלו..
נראה לי בכיוון ש@כי בשמחה תצאו. כתב

בפירוש המשנה:

והוי דן את כל האדם לכף זכות - עניינו, שאם יהיה אדם שאינו ידוע לך, לא תדע האם צדיק הוא או רשע, ותראהו עושה מעשה או אומר דבר, שאם יפורש באופן מה הריהו טוב, ואם תפרשהו באופן אחר הרי הוא רע - פרשהו כטוב, ואל תחשוב בו רע.

אבל אם היה איש ידוע שהוא צדיק, ומפורסם במעשי הטוב, ונראה לו מעשה שכל תכונותיו יורו על היותו מעשה רע, ואין להכריע בו שהוא מעשה טוב אלא בדוחק רב מאד ובאפשרות רחוקה - צריך לפרש אותו כטוב, הואיל ויש צד אפשרות להיותו טוב, ואין מותר לחושדו, ועל זה יאמרו: "כל החושד כשרים לוקה בגופו".

וכן אם היה רשע ונתפרסמו מעשיו, ואחר כך ראינוהו עושה מעשה שראיותיו כולן מורות שהוא טוב, ובו צד אפשרות רחוקה מאד לרע - צריך להשמר ממנו, ולא להאמין בו טוב, הואיל ויש בו אפשרות לרע, אמר: +משלי כו, כה+ "כי יחנן קולו אל תאמן בו, כי שבע תועבות בליבו".

ואם היה בלתי ידוע, והמעשה נוטה אל אחד משני הקצוות - צריך בדרך המעלה שידון לכף זכות, איזה משני הקצוות שתהיה.
 

מחכה שמכונת הכביסה תסיים לעבוד.

לוקח לה יותר זמן מהרגיל ואני חושד שהסיבה היא שהיא פשוט מתנקמת בי שגרמתי לה לעבוד בשעה כזו.

 

היו לי שתי תובנות לשתף אבל בזה הרגע המכונה סיימה (חבל שלא התלוננתי קודם), הלכתי לתלות.

אצלינו חלק הלך בערב פסח, הזמנתי שירות ביום ראשון מיד אחרי החג. ועדיין לא תיקנו! 

צלצלתי אליהם שלשום ואתמול שוב. 

(בינתיים מכבסים בתדירות נמוכה מהרגיל, מה שיותר חשוב, אצל ההורים)

ומעט מוטרדת

סתם כי מחר לא צריך לקום מוקדם

מסניפים
חיידקי שפעת

איזה באסה שהאירוויזיון לא בירושלים! איזה אקשן יכל להיות

מחפשת חלון

כי זה נהדר וגם אני רוצה 😋

שלדעתי השרשור הזה מעודד הפרעות שינה. 

אני דוקא שמעת זאת בשם גרשום שולם.

ליברמן לא חשב שהוא חוקר שטויות, ח"ו. גרשם שלום הצהיר קבל עם ועדה שהוא חוקר קשקוש מוחלט מבחינתו.

אני שואל באמת. אמרת שאת מוכרחה שיתיר.

ואם לא? מה תעשי? ואם יגידו לך כאן אסור. אז תתעלמי?
מהרב לא תתעלמי לכן את לא רוצה לשאול אותו?
ההלכה מחייבת. ואם לא רוצים להיות מחויבים לה - חבל. אבל אז אין קטע לבדוק אם מותר או אסור...

ותוהה אם חייבים לדעת כל דבר או שאפשר להשאיר חלק מהדברים בחוסר ידיעה ולהתנהל איך שנראה לנו

הצגת את זה יפה. לכן הרמה של הידיעה שלך מספיקה כרגע לאסור, לא להתיר.

אז לא חייבים לדעת הכל (אולי, לדעתי לימוד ההלכה הוא חובה על כולם וזה הלימוד תורה החשוב ביותר) אבל מה שיודעים שאסור - איך אפשר להתעלם מזה ולעשות?

לגבי מה שאמרת שזה פריקה. אני לא מכיר אותך ואני חושב שהגיוני מאד שזה רק פריקה של תיסכול ולא תעשי מעשה בעקבות זה אבל ההודעה שלך שידרה המון לגיטימציה להתעלם מההלכה ולעשות מה 'שנראה לנו נכון'.

חסד זה מצווה שה' ציווה ולא עושים מצווה הבאה בעבירה.

לכן כתבתי חריף. כי לא נכון (לדעתי) לתת לגיטימציה למחשבות כאלו

שהוא יכול להיכנס מתי שבא לו.

(זה אמור להיות משורשר להודעתה של הפותחת)

(אם העניין זה בושה אז אפשר באופן אנונימי)

אם אסור אז אסור, עם כל הצער והכאב שבדבר.

את החסד תעשי בזה שתמצאי לו בן שיחליף אותך.

 

ובאמת כל הכבוד לך, גם על החסד וגם על האפתיות מההלכה.

את נשמעת צדיקה אמיתית

לא יודע אם יש פתרונות אולי תשלחי לאחד השו"לים בכיפה או בעולם קטן

פוסקים רבים קובעים שאיסור ייחוד הוא משום גדר וסייג מפני ביאה אסורה.

במקרים רבים במציאות - כמו טיפול בזקן, יש סיבות להקל.

http://www.karnash.co.il/contentManagment/uploadedFiles/fileGallery/19420091247.pdf

כי אני לא מבין על בסיס מה הבנת ממנו שניתן להתיר (אגב, במקרה של פנויה כולם מודים שהאיסור הוא הרחקה ולא מהתורה). הוא דן במקרה של אדם שלא שייך בו ביאה, וזה לא המקרה.

ייתכן שיש צדדים נוספים להקל שלא מופיעים שם במאמר, בשביל זה צריך לשאול רב.

גם הפנויות בימינו דרבנן?

אין הבדל בין פנויה שלנו לפנויה של אז (לא מעשית ובטח שלא בהגדרה ההלכתית ואכמ''ל).

למה לחלק בין העריות?

נידה זה לא ערווה (כלומר לא בכלל הקרובות), והראיה שאינה אסורה לא מהתורה ולא מהגזירה הראשונה על ייחוד.

אבל כאמור - אכמ''ל (אתה יכול לפתוח על זה שרשור בפורום בית המדרש ושם בע''ה אגיב, כאן מעדיף שלא).

כשאתה קורא ועובר על מגוון הדעות, הבאמת גדול במאמר, כמו גם במאמרים תורניים באופן כללי עם ציטוט מקורות רבים לאורך הדורות, הבאת ראשונים ואחרונים - חוזרת ועולה ההבנה שהפסיקה קשורה לסולם הערכים והדיעה של הפוסק הספציפי.

אין אחידות, אך יש מגמה.

בהינתן שהיא כתבה בפתיח שהיא לא חוששת שיקרה משהו כוחני כי היא יכולה להתנגד ולהתגבר בקלות עליו, אני בהחלט מבינה משילוב הדברים שלה, מקריאת הדעות במאמר ומהכרת המציאות שאחיות כיום נתקלות יום יום במציאות של טיפול סיעודי בזקנים - אני די משוכנעת שרב שהיא תשאל ותתייעץ איתו, יתיר לה.

באופן עקרוני לגבי הטענות שכתבת, חכמים לא נתנו דבריהם לשיעורים.
תבורכי על אהבת החסד

בס"ד

אני פניתי אליו כשעבדתי עם אנשים שמתמודדים עם הפרעות נפשיות והוא התיר לי (הם היו צלולים בדעתם ונראו אנשים נורמטיביים לגמרי).

הרב יובל שרלו התיר יחוד עם א"א?! נשמע לי לא הגיוני. לפי כל הפוסקים, יחוד הוא יהרג ואל יעבור.

בס"ד

בכל מקרה הוא התיר מכיוון שזאת עבודה וגם כי מתוקף העבודה אסור מבחינה אתית לקיים מערכת יחסים. בקיצור מבחינתו זה כנראה אחלה תחליף לסייגים במקום הייחוד.

(לא ציטטתי את תשובתו כך שיש מצב שעיוותתי קצת את תשובתו. בכל מקרה לא באתי לפתוח דיון הלכתי אלא רק להפנות אותה לרב אורתודוכסי מוכר שיוכל להתיר לה אולי)

בהקשר הזה...

אבל יחוד עם אשת איש הוא דאורייתא!

בס"ד

בכל מקרה בתשובתו לא חילק בין נשואים לרווקים.

אבל ביחס לשאלה עצמה.
@אוהבת חסד
1. זה באמת מצב קשה ולא פשוט, מעריך מאוד את הרצון שלך לעשות חסד. ובאמת קשה שכשהוא חווה אובדן אז גם בטח לך זה קשה בתור מי שהכירה אותם טוב ומה עוד שזה נראה שאולי תצטרכי להתנהל אחרת.
2. ממה שאת מתארת, אני באמת לא יודע הלכתית איך להתמודד, אולי לתת מפתח לשכן ולבקש שיקפןץ לעתים כדי שלא יהיה ייחוד?
3. אבל ביחס לאי ידיעה, אני מאמין גדול בידיעה.

מעריך את הרצון ובהצלחה לעשות את הנכון.

ראיתי בשות ציץ אליזר שיחוד עם אשת איש הוא יהרג ואל יעבור, ומותר לצרף ילד שיסע בשבת עם יולדת כדי למנוע יחוד עם הנהג.

יתכן שיש בכך מחלוקת, אבל ברור שזה לא דבר כה מוסכם.
כי הרי אין מקור כזה בחז"ל

י"ח ל"ג

אעיין שם בהמשך

אני אשאל רב ואתאר את הסיטואציה לפרטי פרטים ואולי בע"ה יהיה טוב

העניין עם לתת מפתח לשכן לא נראה לי כ"כ ישים..

ממש קשה לי לחשוב על להסביר לאיש הטוב הזה למה כבר לא יהיה עוד אחרי שעבר אובדן כזה..

מעריך ממש את הרצון וההשקעה

עלי והצליחי

ההלכה גוברת על הרחמנות, צריך להבין שפעולה שכזו [דהיינו ללכת אל אלמן אבל לעבוד על איסור ייחוד] היא בבחינת חטא נדב ואביהו, בנוסף לחטא איסור ייחוד.

 

בקיצור - אסור אסור אסור.

 

בהצלחה, שנזכה ליראת שמיים והארה גדולה!.

ולתת למישהו אפשרות להסתכל בכל רגע נתון. לדעתי הוא לא חייב להסתכל כל הזמן מספיק שיש לו את האפשרות.

לא יודעת אם זה תקף הלכתית אבל היום בטוחה שאפשר למצוא פתרונות.

ולא עושים מצווה הבאה בעבירה.

עדיף בשיחה ולא הודעה על מנת שתהיה לך האפשרות להציג את המצב כמו שצריך